ביטוח נסיעות לחו''ל תאונת דרכים


א. רקע
התובעת בוטחה על ידי הנתבעת 1 בביטוח נסיעות לחו"ל באמצעות כרטיס אשראי "מסטר קארד" הרשום על שמה, וכן בוטחה על ידי הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל, "כללית חו"ל". הנתבעת 1 הינה מבטחת יחידה מכח ביטוח כרטיס אשראי ו – 75% מכח ביטוח "כללית חו"ל", כאשר הנתבעת 2 משתתפות בביטוח זה בשיעור 25%.

בתאריך 10.8.02, עת טיילה התובעת במזרח הרחוק, ותוך נסיעה במיניבוס מבנקוק לעיר הגבול עם קמבודיה, ארעה תאונת דרכים במהלכה נפגעה התובעת ובן זוגה בגופם. ארוע זה חייב טיפול בבי"ח בחו"ל, לרבות ניתוח בגבה של התובעת, בשל כך אף הגיעו מישראל הורי התובעת לתאילנד. התובעת טופלה לאורך תקופה ארוכה בחו"ל, תוך מעבר בתי חולים כשלבסוף הוחלט על הטסת התובעת לישראל ולאחר דחיות, שבה לארץ ביום 1.9.02 עם רופא מלווה מישראל, כשהיא מיועדת להמשך אשפוז בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם המשיכה בטיפוליה, לרבות אשפוז ושיקום מאוחר יותר בבית החולים לוינשטיין.

מאחר ונגרמה לה נכות רפואית, וכן הוצאות, הגישה תובענה זו כנגד הנתבעות לתגמולי ביטוח בגין נכותה, שכטענתה עומדת על 70% ורובה ככולה מתייחסת לעמוד השדרה, וכן בגין הוצאותיה.

כאן המקום לציין, כי הנתבעות שילמו לתובעת תגמולי ביטוח בגין חלק מהוצאותיה.

הנתבעות טענו כי התובעת אינה זכאית לפיצוי, מכח שתי פוליסות הביטוח ביחס לנכותה הנטענת, בשל הגדרת המונח "נכות צמיתה" בפוליסות אלה.

בתאריך 13.9.04, הוריתי לנתבעות להגיש סיכומים לענין טענתן זו ולתובעת לאחריהן, ולאחר שהוגשה תשובה ותשובה לתשובה, הגיעה שעתה של החלטה זו.

ב. טיעוני הנתבעות
לטענת הנתבעות, פוליסת כרטיס האשראי מגדירה נכות צמיתה כך:

"נכות צמיתה, אבדן מוחלט אנטומי או פונקציונלי, של איבר או גפה או חלקיהם, עקב תאונה, הנגרם תוך 12 חודשים מעת קרותה".

ההגדרה בפוליסת כללית חו"ל, הינה כך:

"נכות צמיתה – פירושה אבדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי של איבר או גפה או חלקיהם, אשר אירע עקב תאונה".

ההגדרות כאמור כמעט זהות, ולפי הנתבעות, אין מדובר במגבלה/ליקוי של איבר או גפה, אלא בפגיעה בעמוד השדרה של התובעת, שהביאה למגבלה בו, משעמוד השדרה אינו מהווה איבר או גפה, אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו ביחס לנכותה בעמוד השדרה.

לחילופין ובנוסף, טענו, כי נכותה של התובעת אינה מזכה אותה בפיצוי כלשהו, שכן אינה מתבטאת באבדן מוחלט של איבר או גפה, לאור לשון ההגדרה של נכות צמיתה, היינו "אובדן מוחלט", בין על דרך קטיעתו ובין על דרך שיתוק מלא של האיבר. הנתבעות הוסיפו, כי לשון הפוליסה אינה מדברת אודות אבדן חלקי או אבדן להלכה, ומשאין כך מקרה התובעת, שלכל היותר, מהווה הגבלה חלקית בתנועה/בשימוש באיבר יש לדחות התביעה בענין זה.

הנתבעות הוסיפו, לחילופין, כי עמוד השדרה אינו מופיע בטבלת הנכויות בשתי הפוליסות כאיבר המזכה בפיצוי ולכן, יש להתאים הנכות לנכות מקבילה בטבלה לצורך קביעת שיעור נכותה, בהנחה שנכותה נכנסת להגדרת "נכות
צמיתה".

הנתבעות התייחסו בסיכומיהן אף לסכום הנמוך שמשולם כפרמיה על הפוליסה, כשבאחת מהן אף אין תשלום פרמיה כלל כסיבה ראויה להגבלות אלה.

ג. טיעוני התובעת

התובעת טענה, כי יש ליתן פירוש אחר למונח "נכות צמיתה", שעומד במבחני ההגיון, ההגינות והסבירות כאמור במטרה הביטוחית של הפוליסה, הן בהיבט האובייקטיבי והן בהיבט הסובייקטיבי. כמו כן, יש לפרש המונח "נכות צמיתה", כך שיכלול גם "אבדן שהוא מוחלט או אבדן אנטומי בלבד או אבדן פונקציונלי של איבר או של גפה או חלקם", ולכן אבדן פונקצינולי של עמוד שדרה נכנס לגדר הגדרה זו.

בנוסף, ציינה, כי פירוש הנתבעות הינו בלתי סביר בעליל, ומגיע לכדי חוסר תום לב של ממש, שכן אף אדם לא יניח, שעה שהוא נערך לנסיעה לחו"ל, כי הביטוח אותו דרש לא יכלול תגמולים בגין פגיעה כה חריפה כגון זו בה נפגעה התובעת.

כמו כן, הוסיפה, כי אין מקום לטענה כי עסקינן בביטוח המוענק "חינם", בכל הקשור בביטוח כרטיס האשראי, כסיבה לפטור גורף.

כי במידה ויש לסעיף יותר מפרשנות אחת, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את הפוליסה ומיטיבה עם המבוטח.


ביחס לפוליסת "כללית חו"ל", טענה כי מאחר וזו הורחבה וכוללת בהרחבה הגדרה של "נכות תמידית", להבדיל מ"נכות צמיתה", יש לבחון הפוליסה לאור הגדרה זו.

ולבסוף ציינה, כי ההגדרה בדבר "נכות צמיתה" לא הודגשה או הובלטה, בהיותה הגבלה וצמצום של היקף הפוליסה ולפיכך אין הנתבעות יכולות לסמוך עליה.

ד. המחלוקת - דיון

המחלוקת, אם כן, הינה מהו הפירוש שיש ליתן להגדרת "נכות צמיתה" כאמור בפוליסת הביטוח.

הצדדים ניסו, כל אחד למיטב הבנתו, לשכנע בפרשנות הראויה. הנתבעות, על דרך פרשנות מצמצמת ודווקנית של המונח, והתובעת, על דרך מתן פרשנות מרחיבה לאור דרכי הפרשנות שהותוו להבנתה בפסיקה.

מהי, אם כן, הפרשנות הראויה?

בענין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מ"ט(2) 265, נקבע אופן הפרשנות הראוי של פוליסת ביטוח תוך התייחסות לפרופוזיציות הבאות:

א. אמת המידה המרכזית לפרשנות נעוצה באומד דעתם של הצדדים.
ב. אומד הדעת הוא שילוב של המטרות, התכליות ,היעדים והאינטרסים הסובייקטיביים אשר הצדדים בקשו במשותף להגשים.
ג. אומד הדעת נלמד מלשון החוזה ומן הנסיבות החיצוניות לו, ולגביהן ניתן להביא ראיות.
ד. אם לא ניתן לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, יפורש החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית.
ה. התכלית האובייקטיבית של החוזה עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג החוזה, מהטיפוס אליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו. מבחן אובייקטיבי זה מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא, ושיקולי סבירות אף הם מובאים בחשבון. כאשר מטרת החוזה היא מסחרית או כלכלית, נקבעת התכלית האובייקטיבית לפי ההגיון המסחרי או הכלכלי.

כאשר על כללי הפרשנות הרגילים מאציל כלל הפרשנות הבסיסי היפה לכל מקרה, שבבוא ביהמ"ש לפרש חוזה ביטוח, ישווה נגד עיניו מחד את החובות החוקיות המוטלות על המבטח ומאידך, את תכלית חוזה הביטוח המסויים על פי המאטריה הביטוחית שהוא בא לשקף. על פי רוב, לצורך פרשנות חוזה ביטוח, לא ניתן להעזר באומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לצדדים ולפיכך יש להעזר בתכליתה האובייקטיבית (ר' ע"א 779/89 שלו נ' סלע,
פ"ד מח(1)228 221). אך כאשר התכלית האובייקטיבית מותירה את הפרשן עם מספר תכליות סבירות, נכנסים כללי הפרשנות מיוחדים. אחד מהם הינו כלל הפרשנות נגד המנסח, שמשמעותו הינה בחירה בתכלית המיטיבה ביותר מבין הסבירות עם המבוטח, (ר' רע"א 3577/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח(4)70, וכן מ' יפרח ור' חרל"פ ששון – דיני ביטוח (התשס"א – 2001) 36-39).

יש מי שרואים בכלל זה אחד משני הכללים המרכזיים בפרשנות חוזי בטוח;

"שני הכללים הפרשניים המרכזיים שהתפתחו בהקשר לחוזה הביטוח הם הכלל הרווח של פרשנות נגד המנסח, שהוא לרוב המבטח, ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח".



[ר' ד' שוורץ ור' שלינגר, פרשנות חוזה הביטוח;פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפויות הסבירות של המבוטח, קרית המשפט ג' (תשס"ג-2003), 345,351].

המחברים המלומדים מוסיפים, כי המכנה המשותף לכללי הפרשנות בתחום הביטוח הוא, שהם מגינים במיוחד על האינטרס של המנסח . כלל הפרשנות נגד המנסח היה ועדיין הרווח ביותר בפרשנות חוזה ביטוח. על פיו, בכל מקום בו טקסט ביטוחי ניתן לשתי אפשרויות פרשנות סבירות, הכף תיטה כנגד המבטח שניסח את ההסכם ולטובת המבוטח.

בתי המשפט הוסיפו לכלל האמור גם כללי פרשנות מקומיים, שהרציונל המשותף להם אף הוא עניינו הגנה על אינטרס המבוטח, ובהם:

א. יש לפרש הסכם במידת האפשר, באופן שיעניק כיסוי ביטוחי למבוטח.
ב. חוזי הביטוח יתפרשו באופן התואם את הבנתו של האדם הסביר, להבדיל מהבנת המבטח הסביר.
ג. תנאים ומונחים המעניקים כיסוי בהסכם הביטוח יפורשו בצורה רחבה, בעוד שתנאים המחריגים כיסוי ובכלל זה מונחים המופיעים בהם, יפורשו בצמצום [שם, עמ' 353].

ובהמשך:

"על הרקע האמור של שימוש בדיקטרונות פרשניות, בעלות תחולה מוגבלת ולאור המאולצות שבה בית המשפט נדרש, לעתים, להשתמש בהן כדי להגיע לתוצאה המגנה על אינטרס המבוטח, גם מבלי שהיה בכך בסיס טקסטואלי והתנהגותי מוצק, צמח העקרון המוכר כ 'עקרון הציפיות והסבירות של המבוטח'.
החידוש המרכזי של העקרון הוא בכך, שהוא איפשר לבתי המשפט להתגבר על תנאים מפורשים בהסכם הביטוח, באותם מקרים בהם הציפיות הסבירות של המבוטח לא התיישבו עם אותם תנאים" [שם, עמ' 354].

על פי מבחן זה, כפי שנוהג בארה"ב, בתי המשפט מכריעים לטובת המבוטח, גם מקום בו לשון הטקסט קובעת מפורשות אחרת וזאת, כדי להגשים את ציפיותיו הסבירות של המבוטח.

המבחן אומץ גם בישראל, אך לא באופן מלא, ותוך השארת גבולותיו לעתיד. ניתן לאמר, כי ביהמ"ש בענין רע"א 3127/94 בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 231, נטה לעשות שימוש בגירסתו "החלשה", היינו כמבחן תלוי טקסט במובן זה, שלשם החלתו, יש לחלץ מתוך הטקסט עמימות מסויימת ורק במקרים שבהם הטקסט מביא לתוצאה אבסורדית של ממש, תיפתח, לכאורה, האפשרות להשתמש במבחן גם בוורסיית הביניים האמריקאית, היינו בניגוד לטקסט במפורש [ר' דודי שוורץ וריבי שלינגר, שם, 367 והערת שוליים 75].

(ולאחרונה ר' גם בע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל ואח', פורסם ביום 4.1.05 באתר האינטרנט של ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט מצא).

מהכלל אל הפרט

תחילה, יש לבדוק כאמור האם הטקסט בפוליסה מובן וברור על פניו כטענת הנתבעות. כזכור, הנוסח הינו כמעט זהה בשתי הפוליסות ולמען הנוחות, אחזור על נוסח אחד, כדלקמן:

"נכות צמיתה: אובדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי, של איבר או גפה או חלקיהם, עקב תאונה, הנגרם תוך 12 חודשים מעת קרותה".

אין מחלוקת כי נכותה של התובעת נובעת מתאונה והשאלה הינה רק ביחס לתיבות: אובדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי של איבר או גפה או חלקיהם.

לא יכולה להיות מחלוקת כי "אבדן מוחלט אנטומי" משמעו כריתת איבר או גפה או חלקיהם וארוע שכזה נכנס לגדר הפוליסה. השאלה הינה כיצד יש לפרש "אבדן מוחלט פונקציונלי של איבר או גפה או חלקיהם", כשברור לנו שהתובעת לא איבדה חלק אנטומי מגופה.

כבר על פניו, ניתן לומר, כי אי תפקוד מוחלט של איבר, גפה או חלק מאיבר או חלק מגפה, נכנס למסגרת הפוליסה על פי לשון הפוליסה כפשוטה, מכאן, שאין כל קושי לקביעה כי כל חלק מאיבר גופני המאבד את תיפקודו לחלוטין נכנס למסגרת הפוליסה, בין גפה או חלק ממנה ובין איבר פנימי שלם או חלק ממנו, או רקמת עצם, שריר, גיד, כלי דם וכיו"ב, המפסיקים לעבוד כליל, נכנסים לגדר הפוליסה.

מה הדין, אם כן, מקום שבו התפקודיות מוגבלת באופן קשה כפי שנקבע ע"י ד"ר פיקרסקי מטעם התובעת בע"ש מותני וצווארי, ועמוד שדרה בכלל, הכולל הפרעות נוירולוגיות בגפיים התחתונות וחולשה ברגל שמאל, שהקנו
לתובעת 70% נכות משוקללת! [100% מצטברת!]. האם גם אז נאמר שלשון הפוליסה חד משמעית?

נדמה, כי התשובה שיש להשיב על ענין זה היא שלילית. אדם בעל 70% נכות בגבו בלבד! משול למי שאינו יכול לעשות בו שימוש סביר, ויש לראותו כמי שנגרם לו אבדן גמור אנטומי. כזכור, על פי הפרופוזיציות אותן ציינתי לעיל ביחס לאופן הפרשנות הראוי לחוזה הביטוח, יש לבחון תחילה את לשון החוזה ואת המטרות הסובייקטיביות והאובייקטיביות של הפוליסה. בתיק זה לא נגבו בשלב זה עדויות, ולפיכך אין מנוס מלדלג על פני המטרות הסובייקטיביות ולעבור ישירות למטרות האובייקטיביות של הפוליסה.

עיון מעמיק בשתי הפוליסות מעלה, העניינים הבאים: כותרת הפוליסה הינה ביטוח נסיעות לחו"ל, במסגרתן מתייחסים למונחים כגון הוצאות שוטפות, הוצאות רפואיות, תאונה, נכות צמיתה, כרטיס נסיעה וכיו"ב, כאשר מטרתן הברורה של הפוליסות הינה לבטח מבוטחים כנגד סיכוני תאונה ומלחמה פסיביים, חיוב בהוצאות אשפוז, הוצאות רפואיות, נכות צמיתה, אבדן כבודה, הטסה באמבולנס אווירי, נזקים כתוצאה מקיצור נסיעה, החזר כרטיס נסיעה והוצאות טיסה נוספות, הוצאות שהות נוספות בחו"ל, הפסד פקדון או ביטול נסיעה, הוצאות קבורה והעברה, חבות כלפי צד ג', הוצאות חילוץ ואיתור, ספורט אתגרי וכו'.

לטענת התובעת, מטרת הפוליסות הינה להבטיח המבוטחת מפני נזקי גוף ורכוש וכן הוצאות שהוציאה, כאשר כל אדם בר דעת היוצא לחו"ל מכסה עצמו מפני סיכונים גופניים בזמן הנסיעה, לרבות נכות ובוודאי לנכות בדרגה כה גבוהה.

סביר בעיני, כי אדם היוצא לחו"ל, יצפה, באופן סביר, כי פוליסת הביטוח אותה רכש מפני נזקי גוף תכסה גם מקרה בו נכותו הרפואיות גבוהה ביותר באופן המשבית למעשה שימוש באיבר מאיברי גופו והמקרה הנוכחי יעיד. התובעת עברה ניתוח לקיבוע עמוד השדרה מחוליה 10 T עד 2 L, עם ברגים. האין לאמר כי קיבוע של עמוד שדרה גבי תחתון-מותני עליון הינו מצב של אבדן מוחלט של תפקוד האיבר בחלקו זה? נדמה, שיש להשיב על כך בחיוב. אמנם, קשה יותר לקבוע אבדן תפקודי באיבר הקשור לאיברים אחרים, ואף לעיתים מפעיל אותם, אך עצם הקיבוע משמעו מניעת אפשרות תפקודית של אותו איבר.

לא אחת, מוכרז איבר בגוף האדם כמשותק, היינו ככזה שאינו יכול למלא יותר אחר ייעודו המקורי, באופן מוחלט, אך עדיין קיימת אפשרות חישה באותו איבר, האם נאמר כי אפשרות תחושה באותו איבר הנה סוג של תפקודיות, למרות שהאיבר כלל אינו מתפקד, או מצב ובו רגלו של אדם משותקת, באמצעות עזרים שונים ניתן להלך עם רגל זו, האם נאמר כי ההליכה באמצעות הרגל המשותקת הינה סוג של תפקודיות, שהרי הרגל עצמה אינה מתפקדת באופן עצמאי לחלוטין.

המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי להבדיל מקטיעת איבר, אברים אחרים, שנותרו מחוברים לגוף ואינם מתפקדים, יכולים למעשה לבצע סוג של תפקוד באמצעות עזרים חיצוניים או אברים אחרים שיפעילו אותם עצמם.

זהו בדיוק המצב במקרה זה. עמוד השדרה מקובע, אך עמוד השדרה למעשה מחבר את יתר חלקי השלד, הוא המרכיב המרכזי התומך בשלד האדם כשהשלד של עמוד השדרה פגוע, עדיין יכולות הזרועות לנוע וכך גם הרגליים, האם העובדה שאלה נעים וקשורים לאיבר הפגוע ואף לעתים מניעים גם אותו מכוחם הם, מוליד המסקנה כי עמוד השדרה מתפקד? אפשרות אחרת תהיה לאמר כי רק מצב ובו יש שיתוק מוחלט של חוט השדרה ועמוד השדרה יכנס לגדר הפוליסה, במצב זה, קיים חוסר אפשרות תנועה בשל שיתוק מוחלט, ואינני משוכנע כלל כי זאת היתה כוונת הסעיף.

אפילו לא תאמר כן, נדמה כי ניתן לפרש הפוליסה בשני פירושים סבירים, האחד יאמר כי אבדן מוחלט פונקציונלי משמעותו זהות לאבדן מוחלט פיזי, כלומר האיבר אמנם ישנו אך כמוהו כאיבר קטוע, והפרשנות השניה הינה כי אבדן מוחלט פונקציונלי משמעו שהאיבר עצמו אינו מתפקד כשלעצמו, אך מתאפשר תפקוד באמצעות איברי גוף אחרים או אמצעי עזר חיצוניים.

בחינת שתי אפשרויות אלה, מעלה ספק רב אם האפשרות הראשונה הינה סבירה, ולכן אין כל קושי לאמץ את הפרשנות השניה, ולראותה כמחייבת, שכן הינה לטובת המבוטח.

לפיכך, משעמוד השידרה של התובעת מקובע אך עדיין ניתן לעשות בו שימוש באמצעות איברים אחרים והוא למעשה מתפקד באמצעותם לאור הקיבוע כאמור, ניתן לקבוע, כי עמוד השדרה איבד את כושר תפקודו לחלוטין כאמור בפוליסה.

אפילו תאמר כי אפשרות זו לא תקנה לה חזקה, נדמה כי זהו דווקא המקרה הראוי להפעלת דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח בגירסתה המרוככת, כפי שהופעלה על ידי ביהמ"ש העליון בפסה"ד בענין ביה"כ רמת חן. אין זה סביר לאמר, כי אדם הלוקה בנכות בשיעור 70% וגבו קובע, הינו אדם היכול לתפקד, ההגבלה בגבו הינה קשה ויש לראות לכן מקרה זה כנכנס לגדר הפוליסה אפילו קבעה היא כי תחול רק במקרה של אבדן פונקציונלי מוחלט של אותו איבר. אין זה עולה במסגרת הציפיות הסבירות של המבוטח.

התובעת, בנסיבות הענין, ביטחה עצמה גם כנגד נכות צמיתה, וכמבוטחת סבירה יכולה היתה לצפות כי גם מקרה קיצוני שכזה ייכלל במסגרת פוליסת הביטוח.


אין כל בעיה בנסיבות הענין, לעשות חשבון תגמולי הביטוח גם לנכות צמיתה כגון דא, שכן בפוליסת כללית חו"ל נקבע במפורש כך:

"במקרה של נכות צמיתה אשר לא צויינה בסעיף 3 לעיל, פיצוי ששיעורו ייקבע באופן יחסי את דרגת הנכות בהשוואה לנכות מקבילה מבחינת היקפה ואשר צויינה לעיל, מבלי להביא בחשבון את מקצועו של המבוטח, בתנאי שהפיצוי ששולם, בהתאם לסעיף משנה זה לא יעלה בשום מקרה על 80% מסכום הביטוח" [ס' 1 ד(ג)].

מאחר והגב אינו מצויין במסגרת אחוזי הנכות המצויינים מפורשות בפוליסה, ניתן לערוך החישוב על בסיס יחסי שבין נכות התובעת דהיום לבין נכות מקבילה ביחס להיקפה.

אמנם, סעיף כזה אינו מופיע בפוליסת כרטיס האשראי, אך בהיות הנתבעת 1 חבה בחלק יחסי גם לגביה, נדמה שהאמור בפוליסה האחת יהא תואם גם לפוליסה זו.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון להתייחס לענין גובה הפרמיה המשולמת, באשר אין זה משנה מבחינתי בנסיבות גובהה של הפרמיה, כאשר קבעתי כי הנכות בה לקתה התובעת נכנס לגדר הפוליסה. כך גם לא מצאתי לנכון לדון בטענת התובעת בכל הקשור עם סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, בקשר עם הבלטת תנאים או סייגים.

סיכום
לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי פוליסת הביטוח חלה בנסיבות על נכותה של התובעת.
אופן ביצוע החישוב יערך כאמור לעיל. מובן הוא כי קיימת מחלוקת באשר לגובה הנכות וענין זה יידון בהמשך.

הנתבעות תישאנה בהוצאות החלטתי זו בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחריות לתאונת דרכים

  2. אי הכרה בתאונת דרכים

  3. הפסדי השתכרות לעבר

  4. התיישנות תאונת דרכים

  5. החזר אגרה תאונת דרכים

  6. חובת דיווח תאונת דרכים

  7. חזרה לעבודה תאונת דרכים

  8. תאונת דרכים ברחוב בן צבי

  9. אי שיתוף פעולה מצד המבוטח

  10. הפסד השתכרות תאונת דרכים

  11. בעיות לב לאחר תאונת דרכים

  12. תביעה שעניינה בתאונת דרכים

  13. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  14. בעיה קוגניטיבית תאונת דרכים

  15. התיישנות תאונת דרכים בשטחים

  16. אי הגשת עזרה לאחר תאונת דרכים

  17. תביעת רכוש בגין תאונת דרכים

  18. ביטוח תאונת דרכים בזמן שלילה

  19. אחריות נהג אופנוע לתאונת דרכים

  20. אי חזרה לעבודה לאחר תאונת דרכים

  21. תביעה רכושית בגין תאונת דרכים

  22. התנצלות לאחר קרות תאונת דרכים

  23. אחריות פלילית תאונת דרכים קטלנית

  24. ביטוח נסיעות לחו''ל תאונת דרכים

  25. תאונת דרכים עקב נסיעה לא זהירה

  26. אובדן קואורדינציה עקב תאונת דרכים

  27. תאונת דרכים בין טרנזיט לבין ג'יפ

  28. תאונת דרכים בדרך חזרה מבילוי בים

  29. ההתיישנות להגשת תביעה תאונת דרכים

  30. תביעה על נזקים עקיפים בתאונת דרכים

  31. תאונת דרכים בגלל סטייה מנתיב נסיעה

  32. תאונת דרכים עקב בלימה "מאוחרת מדי"

  33. תאונת דרכים ברחוב ברקוביץ' בתל אביב

  34. תאונת דרכים במהלך ביצוע פניית הפרסה

  35. אפילפסיה פוסט טראומטית עקב תאונת דרכים

  36. תאונת דרכים ברחוב דרך מנחם בגין בתל אביב

  37. תאונת דרכים עם אוטובוס בכיכר – מי אשם ?

  38. תאונת דרכים: הסיטרואן התנגשה במזדה מאחור

  39. האם האירוע "תאונת דרכים" או מעשה התאבדות ?

  40. תאונת דרכים: תסמונת צווארית בגובה C7-T1 מימין

  41. תביעה בגין נזקים והפסדים שונים בשל תאונת דרכים

  42. תאונת דרכים בגלל סטיה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי

  43. שאלת האחריות לתאונת דרכים כאשר יש גרסאות סותרות

  44. תאונת דרכים בכיכר אשר לא מסומנים בה נתיבי נסיעה

  45. גרסות שונות לגבי סטייה מהנתיב שגרמה לתאונת דרכים

  46. תאונת דרכים: הג'יפ סטה בחוסר זהירות מהנתיב השמאלי

  47. תאונת דרכים בה שני הנהגים גם יחד אשמים בקרות התאונה

  48. תאונת דרכים עקב סטיה מנתיב אשר קיצרה את מרחק הבלימה

  49. אי פניית הנהג למשטרת ישראל מיד בסמוך לאחר תאונת דרכים

  50. תאונת דרכים בדרך מנחם בגין במעבר מנתיב ימני לנתיב שמאלי

  51. תאונת דרכים - פגיעה בשלולית ענק שהיתה בדרך בכיוון הנסיעה

  52. תאונת דרכים בשעת חשכה בקטע הכביש שאין בו תאורה בכביש רטוב

  53. תאונת דרכים: הנהג המשיך נסיעתו, ככל הנראה מבלי משים לתאונה

  54. תאונת דרכים בכביש דו סטרי שבו יותר מנתיב נסיעה אחד בכל כיוון

  55. תאונת דרכים במהלך ביצוע פניית פרסה שמאלה במגמה להמשיך בנסיעה

  56. עברה תאונת דרכים ביום וכתוצאה ממנה סבלה מכאבי גב לפני ההיריון

  57. תאונת דרכים - ניסיון לטעון כי היתה חתונה במקום והכביש היה חסום

  58. תאונת דרכים: פנתה לראשונה לטיפול רפואי רק יומיים לאחר קרות התאונה

  59. תאונת דרכים: 15% בגין הגבלת תנועות בעמ"ש מותני בצורה קלה עד בינונית

  60. האם מדובר בהתאבדות המוחרגת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ?

  61. האם תאונת דרכים ? נפלה ונחבלה במרחק כחצי מטר מהדלת הסמוכה למושב הנהג

  62. תאונת דרכים: מהגבלת תנועות מזערית, המלווה בספזם שרירים ורגישות ממוקמת

  63. תאונת דרכים באזור "הקניותר" בנס ציונה, מכיוון צפון לכיוון דרום של העיר

  64. תאונת דרכים: סי.טי בטן הדגים קרע בלבלב עם נוזל סביבו - הוחלט על התערבות כירורגית

  65. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון