ביטוח סירה

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט אריה אטיאס), שניתן בת.א. 21112/04, ביום 30.06.09, במסגרתו נדחתה התביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים, וכן ערעור על החלטת בית המשפט מיום 02.11.06, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להגשת תצהירו של מר יוסף שידלובסקי ז"ל כראיה.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1. המערערת, פ.מ.ר השרון בע"מ (להלן: "המערערת"), ובעליה, מר פאול רוטנשטרייך (להלן: "פאול"), רכשו בארה"ב, במסגרת הוצאה לפועל, סירה משנת יצור 1989, תמורת סך של 1,600 דולר (בהתאם לדיווח למכס), שאין חולק שהוא סכום זניח, כאשר הסירה הייתה מושבתת ומאוחסנת עובר למכירתה בהוצאה לפועל, ונרכשה ללא "ברך הנעה" (OUTDRIVE), שאין חולק כי הוא חלק מנועי שלא ניתן להפעיל ולהשיט את הסירה בלעדיו (להלן: "הסירה").

2. הסירה נשלחה ארצה במכולה, בהובלה ימית, והועברה לחצר ביתו של פאול בכפר סבא לצורך ביצוע שיפוצים והכשרה לפעילות, ובין השאר, הרכבת ברך ומערכות ימיות נוספות.

3. עם הגעת הסירה ארצה, ביקש פאול לערוך ביטוח לסירה. לצורך כך, הוזמן מר גבי לכמן, משיב 2 (להלן: "הסוכן" או "סוכן הביטוח"), שהוא בעליה של משיבה 3, גבי לכמן, סוכנות ביטוח (1978) בע"מ (להלן: "סוכנות הביטוח"), ובחן את הסירה. בעקבות הביקור, הוציא הסוכן למערערת מכתב מפורט עם הצעה לעריכת ביטוח (להלן: "הצעת הביטוח") שכללה הצעה לבטח את הסירה בסכום של 30,000 דולר, כאשר בהצעה פורט גובה הפרמיה, וצויין כי: "הביטוח כפוף לדו"ח מצב של הסירה" (ההדגשה במקור; להלן: "דו"ח המצב").

פאול קיבל את ההצעה, הסוכן העביר את ההצעה לשירביט חברה לביטוח בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: "שירביט" או "המבטחת"), שבעקבות זאת הוציאה ביום 02.07.03 פוליסת ביטוח עבור הסירה (להלן: "הפוליסה").

4. מספר ימים לאחר שהסירה שופצה, היא הועברה למרינה בהרצליה והורדה למים. בתאריך 07.07.03, ניתן לסירה רישיון שייט, ובתאריך 17.07.03 הפליגה הסירה המשופצת לראשונה, וכשהיא נמצאת בסמוך למעגן ולשובר הגלים, החלה להיסחף, ובסופו של דבר עלתה על שובר הגלים, נפגעה קשה ויצאה מכלל שימוש. יצויין, כי למרבית המזל לא היו פגיעות בנפש.

5. בעקבות דחיית הדרישה שהגישה המערערת לשירביט לפצותה בגין מלוא נזקיה, הוגשה התביעה נשוא הערעור לבית משפט קמא. בתביעתה, דרשה המערערת מהמבטחת לפצותה על מלוא נזקיה בגין עלות רכישת הסירה, עלות השיפוצים, וכן עלות הגרירה לחוף לאחר טביעת הסירה. בנוסף, תבעה המערערת את הסוכן וסוכנות הביטוח שלו, בטענה שהם התרשלו ולא דאגו לכך שהכיסוי הביטוחי יהיה מלא ותקף, וכן את מר אריה ברקת, שלטענתה יעץ לפאול בעת רכישת הסירה, בטענה שהוא הציג בפני פאול מצג רשלני ביחס למצבה של הסירה עובר לרכישתה, ובטענה שהוא עשה למעשה קנוניה עם הסוכן כנגדו.

6. הסוכן טען בפני בית משפט קמא כי לא ידע מה מצבה הטכני של הסירה, כי כל הפרטים שהיו לו אודות הסירה נמסרו לו על ידי פאול, וכי הוא לא בדק פיזית את הסירה, אלא רק ראה אותה, וכי בכל מקרה אי אפשר היה להיכנס לתוך הסירה ולבודקה מאחר והסירה עמדה על כלונסאות. עוד טען הסוכן, כי אינו זוכר אם ראה שאין לסירה ברך - נתון שפאול לא גילה לו מבעוד מועד, וכי בכל מקרה גם אם היה מבחין כי אין לסירה ברך, לא היה מדווח על כך לשירביט, שכן מדובר היה בביטוח סירה שעומדת לעבור שיפוץ ושחל כשהסירה במצב תקין במים.


7. שירביט טענה, כי אנשיה לא ידעו כי מדובר בסירה שהובאה ללא ברך הנעה מחו"ל, ואשר נרכשה בהוצאה לפועל במחיר בו נרכשה, במצב לא כשיר ואוחסנה במשך תקופה ארוכה, ולא ידעו כי הברך שהורכבה הייתה ישנה ומשומשת. לטענתה, אילו עובדות אלה היו ידועות לה - הרי שככל מבטח סביר לא הייתה מבטחת את הסירה, או לפחות הייתה עושה סקר מקיף בטרם עריכת הביטוח.

8. בית משפט קמא דחה את התביעה במלואה, כנגד כל הנתבעים, וחייב את המערערת בתשלום הוצאות לכל המשיבים, ומכאן הערעור. יצוין כבר עתה, כי הערעור לא הוגש כנגד מר ברקת, לאחר שבית המשפט קבע עובדתית כי אין כל בסיס לטענותיו של פאול באשר למצג רשלני של ברקת כלפיו בעת רכישת הסירה.

לגבי התביעה כנגד שירביט, קבע בית המשפט, לאחר שמיעת ובחינת כל הראיות, כי עובר לחתימת חוזה הביטוח לא הובאו בפני שירביט כל העובדות המהותיות, ובתוך כך "לא הובאה בפניה העובדה שמדובר בסירה שנרכשה בארה"ב מההוצאה לפועל כפי שהיא (as is) מבלי לדעת כמה זמן שהתה באיחסון ומה היו תנאי האיחסון ומה מצבה הטכני. לא הובאה בפניה העובדה שהסירה הגיעה ארצה ללא ברך וכי הותקנה בסירה ברך ישנה ומשומשת", והוסיף וקבע כי "בשל העלמת עובדות מהותיות משירביט נשמט הבסיס לחוזה הביטוח ואין לשירביט כל חבות לפצות את התובעת על נזקיה בעקבות הטביעה".

בית המשפט קבע, על פי חוות הדעת שהיו בפניו, כי הכשל שהביא בסופו של דבר לטביעת הסירה היה במצמד הגמיש העשוי גומי אשר מחבר בין ברך ההנעה למנוע, וכי כדי לבדוק זאת היה צורך לפרק את המנוע, כאשר אין מחלוקת כי המנוע לא פורק עובר לכריתת חוזה הביטוח. עוד ציין בית המשפט כי כאשר מדובר בכלי שייט ישן, אזי הבדיקה במסגרת סקר מצב (בדיקת המערכות הטכניות של הסירה), צריכה להיות יסודית יותר.

עוד קבע בית המשפט, כי בכל מקרה, מעבר לאי גילוי העובדות המהותיות, הוכח שעובר לכריתת חוזה הביטוח נתקיימו תנאים השוללים את הכיסוי הביטוחי. בתוך כך, קבע בית המשפט, כי הוכח שהסירה לא הייתה במצב שיוט תקין, וזאת בניגוד לסעיף 1 לתנאי הפוליסה הכלליים, הקובע כי על המבוטח לתחזק ולשמור על כלי השייט במצב הולם: ראשית, קבע בית המשפט כי הוכח שהסירה טבעה בשל תקלה הקשורה ישירות למערכת התמסורת, כאשר כוח המנוע פסק מלפעול, ובית המשפט קבע כי זאת תקלה שנובעת במישרין מהעובדה שהסירה נרכשה בהוצל"פ בארה"ב לאחר אחסונה שלא בתנאי מעבדה, וכי לא נעשה די להבטיח פעולה תקינה של מערכות הסירה; שנית, קבע בית המשפט, כי הוכח שבסירה לא היו שני עוגנים, על אף שברישיון השייט צויין שאמורים להיות בסירה שני עוגנים, וכאשר הטלת שני עוגנים באירוע שהוביל לתאונה הייתה משמעותית לתוצאה.

בסיכומו של דבר, בית המשפט פטר את חברת הביטוח משיפוי המערערת על נזקיה, כאשר בנוסף הוא ציין כי מסקנתו של השמאי מטעם המערערת, מר תלמור, לגבי גובה הנזקים מבוססת על ריכוז הקבלות וההוצאות שהוצגו בפניו, מבלי שבחן אותן לגופן, אלא ניזון רק מדבריו של פאול, ועל כן אין לקבלה.

בית משפט קמא דחה את התביעה האישית כנגד הסוכן, שכן הוא פעל במסגרת סוכנות הביטוח ולא נטענה טענה להרמת מסך או טענה אחרת המצדיקה הטלת אחריות אישית. באשר לתביעה כנגד סוכנות הביטוח - ציין בית המשפט כי בניגוד לאמור בחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), לפיו הסוכן הוא שלוח של המבטח, וידיעת הסוכן נחשבת כידיעת המבטח - הרי שחוק הביטוח הימי האנגלי, Marine Insurance Act The (להלן: "חוק הביטוח הימי האנגלי") שחל במקרה זה לאור האמור בפוליסה, קובע שהמתווך בין המבוטח למבטח נחשב לסוכן של המבוטח, ולא של המבטח, ועל כן, ידיעתו של הסוכן, אם וככל שקיימת, אינה מיוחסת לחברת הביטוח (אלא אם הוכח כי הסוכן פעל כשליח שלה), וכי סוכן שלא נהג במידה סבירה של זהירות להוצאת הפוליסה על פי הוראת הלקוח, עלול להיחשף לתביעה מצד הלקוח.

בית משפט קמא קיבל את עדות הסוכן, לפיה בסיום הפגישה בינו לבין פאול העביר לו הצעה לביטוח, אשר צויין בה באופן מפורש כי "הביטוח כפוף לדו"ח על מצב הסירה" (ההדגשות במקור), וזאת, על פי עדותו של הסוכן, לאור גילה של הסירה. בית המשפט קבע כי אין חולק שההצעה, כולל ההערה הנ"ל, הגיעה לידי פאול, וכי הוא הסכים להצעה, ללא סייג, ואף לא התייחס לכך בתצהירו. לאור זאת, דחה בית המשפט את טענת המערערת, כי הסוכן היה אמור להסב את תשומת ליבו של פאול לכך ששירביט לא תבטח סירה שהגיעה ארצה ללא ברך ונמצאת בחצר, וכי יש צורך בעריכת סקר שווי לסירה כתנאי לביטוח. בית המשפט הוסיף וקבע, כי פעולתו של הסוכן בנושא זה הייתה סבירה, וכי אין זה מתפקידו לוודא שפאול אכן יערוך את הדו"ח. יצוין, כי היה והיה נערך הדו"ח, לא הייתה עומדת לשירביט טענה בעניין אי גילוי פרטים אודות מצב הסירה.

כך גם לא קיבל בית המשפט את טענתה המערערת, לפיה הסוכן הוא זה אשר הציע לבטח את הסירה בסכום של 30,000 דולר, וקבע כי זו הייתה דרישתו של המבוטח.

בהתחשב בכל האמור, ועל סמך קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא נדחתה התביעה הן כלפי הסוכן והסוכנות והן כנגד המבטחת.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

9. עיקר טענתה של המערערת היא כי טעה בית משפט קמא שעה שדחה את התביעה נגד הסוכן וסוכנות הביטוח, שכן כל הפרטים המהותיים אודות מצב הסירה היו ידועים לסוכן, שראה כי הסירה ללא ברך, כשהיא מונחת על כלונסאות בחצר ביתו של פאול, ובמצב לא שמיש. לטענתה, הדברים היו גלויים ולא הוסתרו, ואם סבר הסוכן שמדובר בפרטים מהותיים היה עליו לדווח על כך לשירביט, ושגה בית המשפט בקביעתו כי לא היה זה באחריות הסוכן לדאוג לעריכת דו"ח מצב.

בהקשר זה, באשר לאחריות חברת הביטוח, טוענת המערערת כי משהוצאה הפוליסה ללא דו"ח מצב אין לאפשר את ביטולה לאחר האירוע בנימוק של העדר דו"ח מצב, מה גם שבפוליסה (בניגוד להצעה שנשלחה על ידי הסוכן) אין כל תנאי המחייב עריכת דו"ח.

לטענת המערערת, טעה בית המשפט כאשר מחד קיבל את עדותו של הסוכן, לפיה הוא דיווח לשירביט על מצב הסירה, אך מאידך, קבע כי המערערת לא מסרה לשירביט "עובדות מהותיות" ביחס למצב הסירה. בהקשר זה, טוענת המערערת, כי לא יכולה להיות מחלוקת שלא היה לה כל קשר ישיר עם שירביט, אלא הקשר כולו נעשה באמצעות הסוכן, ומשכך, אם קיבל בית המשפט את עדותו של הסוכן כי דיווח לשירביט על מצב הסירה לא ניתן לקבוע כי המערערת לא מסרה לשירביט "עובדות מהותיות", ובכל מקרה אם לא דיווח הסוכן על מצב הסירה כפי שראה בעצמו הרי שאין לקבוע כי מדובר ב"עובדות מהותיות". לחילופין, טוענת המערערת, כי הסוכן היה שלוח של שירביט, ומשמצב הסירה היה גלוי בפניו, היה עליו להעביר המידע לשירביט, ומשלא עשה כך יש להטיל עליו אחריות.


לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא בקביעתו כי המערערת הפרה את חובת תום הלב וחובת הגילוי בהעלמת עובדות מהותיות משירביט, שכן מצב הסירה לא הוסתר על ידה והיה ידוע לסוכן, שהיה איש הקשר מול שירביט, וכי היה על הסוכן לברר את כל העובדות ולהבטיח שהביטוח יהיה בר תוקף.
עוד טוענת המערערת, כי קביעת בית המשפט כי התקלה אשר גרמה לטביעת הסירה נובעת במישרין מהעובדה שהסירה נרכשה בהוצל"פ בארה"ב לאחר איחסון ממושך, שלא ב"תנאי מעבדה" הינה שגויה, הן מאחר והטענה כלל לא נטענה, הן מאחר והטענה לא הוכחה, והן מאחר ומדובר בעניין שהוא במומחיות, ולא הובאה כל חוות דעת מומחה לעניין זה, שכן רכישת ספינות במכרזים, בהוצל"פ ובמכירות פומביות, הינן דרכים מקובלות לרכישת ספינות.

לטענת המערערת, שגה בית המשפט בקביעתו כי הוכח שהסירה נעדרה כושר שיט ועל כן בכל מקרה הפוליסה לא חלה, ובתוך כך טעה בקביעתו כי לא היו בסירה שני עוגנים, וכי לכל היותר ניתן היה לקבוע כי לא נעשה שימוש בשני העוגנים, אך די בכך שהיו שני עוגנים כדי לקיים את דרישות הפוליסה.

עוד טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט כשקבע כי לא הוכיחה את הנזק הנטען ודחה את חוות הדעת מטעמה.

לבסוף, טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כשלא קיבל את תצהירו של שידלובסקי ז"ל כראיה.

10. מנגד, טוענת שירביט, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות (הן לגבי הסתרת עובדות מהותיות באשר למצב הסירה והן לגבי העדר כושר שיט של הסירה), שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלו.

לטענתה, הסירה נרכשה בהוצל"פ תמורת "נזיד עדשים" ובוטחה בסכום שגבוה בכ-פי 19 משוויה, וכפי שקבע בית משפט קמא, המערערת הסתירה עובדות מהותיות ביותר לגבי מצב הסירה, ובתוך כך הסתירה את העובדה שהסירה נרכשה במצבה as is מבלי שהיה ברור כמה זמן היא הייתה באיחסון ומה מצבה הטכני, וכן הסתירה את העובדה שהסירה הגיעה לארץ ללא ברך ושהותקנה בה ברך משומשת. הסתרת עובדות אלה מהווה הפרה של חובת הגילוי המוגברת החלה על המערערת לאור העובדה שמדובר בביטוח ימי, באופן המצדיק את מסקנת בית המשפט כי יש לפטור את שירביט מאחריות. מה גם, שאילו עובדות אלה היו ידועות לה לא הייתה מבטחת את הסירה, ובוודאי שלא הייתה עושה כן מבלי עריכת דו"ח.

11. גם לטענת הסוכן וסוכנות הביטוח, מדובר בערעור על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות ואין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. בכל מקרה, לטענתם, דין התביעה נגדם היה להידחות על הסף, שכן המערערת הפרה באופן בוטה את חובת הגילוי בכך שלא גילתה להם את העובדות המהותיות הבאות: את העובדה כי הסירה נרכשה מהוצל"פ בארה"ב, את העובדה שהסירה שהתה תקופה ממושכת באחסון, את עברה הטכני של הסירה, את העובדה שהסירה הגיעה ארצה ללא ברך הנעה, ואת העובדה שהותקנה ברך משומשת. לטענתם, עובדות אלה לא גולו לסוכן ולא היו ידועות לא, ומשלא גולו עובדות אלה, אין למערערת להליך אלא על עצמה ובצדק דחה בית המשפט את התביעה.

ד י ו ן

הדין החל - חוק הביטוח הימי האנגלי

12. בענייננו קובעת הפוליסה במפורש כי כל תביעה על פיה כפופה לדין האנגלי, וכלשון הפוליסה: "This insurance is subject to english law…". על כן, בצדק קבע בית משפט קמא כי הדין הרלוונטי לבחינת התביעה נשוא הדיון הוא חוק הביטוח הימי האנגלי, מה גם שהלכה למעשה הצדדים לא חלקו על כך.

בהקשר זה יצוין, כי חוק חוזה הביטוח הישראלי אינו חל על ביטוח ימי [סעיף 72 לחוק חוזה ביטוח; כ' חכם-אהרון ביטוח ימי ותביעות (מהדורה שישית, תשנ"ח) (להלן: "כדורי"), בעמ' 10 - 11)]. כאשר אין הוראה אחרת בפוליסת הביטוח חל חוק הסחר הימי העותומני משנת 1863, ואולם, בפועל - וכפי שזה בענייננו - מרבית הפוליסות העוסקות בביטוח ימי כופפות עצמן לחוק הביטוח הימי האנגלי (כדורי, בעמ' 10).

כך, בת.א. (ת"א) 31877/03 אזולאי חיים נ' הכשרת הישוב בע"מ - חברה לביטוח ( 14.11.06) (להלן: "פס"ד הכשרת הישוב"), בו דובר על ביטוח לאופנוע ים, נקבע כי הדין האנגלי הוא הדין שחל, הן לאור הקבוע בפוליסה והן לאור סעיף 73 לחוק חוזה ביטוח המוציא מתחולתו ביטוח ימי באופן מפורש. הדברים אושרו הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון [ע"א (ת"א) 3809/06 חיים אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ( 28.11.07); רע"א 11161/07 חיים אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנו, 14.04.08)]

יצוין כבר עתה, כי על פי הדין האנגלי, כשמדובר בביטוח ימי חלה חובת גילוי מוגברת על המבוטח (פס"ד הכשרת הישוב), מעבר למקובל על פי החוק הישראלי, וזאת לאור ייחודו של ביטוח כלי שייט על פני ביטוחים אחרים, כפי שיפורט בהמשך.

התביעה נגד שירביט

13. יודגש, כי חוק הביטוח הימי האנגלי, והפסיקה האנגלית, קובעים כי העוסק בתיווך בין הלקוח/המבוטח לבין המבטחת - סוכן הביטוח - הוא סוכנו של המבוטח (סעיפים 52 - 54), ולא של המבטח, כפי שנקבע בחוק חוזה ביטוח (סעיפים 33 - 35 לחוק חוזה ביטוח).

14. משכך, לא ניתן לייחס את ידיעתו, אם וככל שקיימת, של הסוכן בענייננו, לחברת הביטוח, ולאור זאת ולאור קביעותיו של בית משפט קמא (כפי שיפורטו להלן), בצדק נדחתה התביעה כנגד שירביט. יצוין, כי לו היה נקבע שהסוכן הוא שלוח של שירביט, הרי שלידיעותיו היו השלכות על אחריות שירביט, ואולם אין זה המצב במקרה דנן.

15. פסק דינו של בית משפט קמא הדוחה את התביעה נגד שירביט מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט, ששמע את כל הראיות, ואת כל פרטי ההשתלשלות מאז רכישת הסירה, הגעתה ארצה בהובלה ימית, שיפוצה, אופן בדיקתה על ידי סוכן הביטוח, ההליכים שקדמו להוצאת פוליסת הביטוח, הצעת הביטוח, וכן נסיבות התאונה. העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, כפי שיפורטו להלן, מנומקות ומבוססות היטב, ואין מקום להתערב בהן [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)].

כך, קבע בית המשפט, כי לא גולו לשירביט פרטים מהותיים אודות מצב הסירה, אשר יש בהם כדי להשפיע על החלטתה האם לבטח את הסירה אם לאו, וקיבל את טענת שירביט ואת עדות מר ברוקס מטעמה כי שירביט לא ידעה את הפרטים המהותיים אודות מצב הסירה, וכי לו ידעה אותם לא הייתה עורכת את הביטוח או למצער הייתה בודקת את תקינות הברך. בית המשפט קבע באופן מפורש כי "לא הובאה בפניה [בפני חברת הביטוח] העובדה שמדובר בסירה שנרכשה בארה"ב מההוצאה לפועל כפי שהיא (as is) מבלי לדעת כמה זמן שהתה באיחסון ומה היו תנאי האיחסון ומה מצבה הטכני. לא הובאה בפניה העבודה שהסירה הגיעה ארצה ללא ברך וכי הותקנה בסירה ברך ישנה ומשומשת". כאמור, מדובר בקביעות המבוססות על שמיעת ובחינת הראיות, והן מנומקות ונתמכות בחומר הראיות, ואין להתערב בהן.

בהקשר זה יצוין, כי כאשר מדובר בביטוח ימי חובת תום הלב מטילה על המבוטח חובת גילוי מוגברת, ועליו לגלות, מיוזמתו, את כל העובדות והנסיבות הידועות לו הנוגעות לביטוח, כך גם על פי הדין הישראלי וגם על פי הדין האנגלי (כדורי, בעמ' 262 - 263). משקבע בית המשפט כי העובדות הנ"ל לא גולו לשירביט, ומשעל פי הדין האנגלי אין לייחס את ידיעת הסוכן (אם וככל שקיימת) לשירביט, הרי שהמערערת לא עמדתה בחובתה, ואין לה להלין אלא על עצמה.

לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת כי העובדות הנ"ל, אשר נקבע כי לא גולו לשירביט, הינן עובדות מהותיות, אשר יש בהן להשפיע על החלטת שירביט האם לבטח את הסירה אם לאו, ובאילו תנאים.
לאור זאת, לא מצאתי מקום להתערב במסקנת בית המשפט, לפיה "בשל העלמת עובדות מהותיות משירביט נשמט הבסיס לחוזה הביטוח ואין לשירביט כל חבות לפצות את התובעת על נזקיה בעקבות הטביעה".
בנוסף, בית משפט קבע, כי לא מתקיימים תנאי הפוליסה המחייבים שהסירה תהיה במצב שיוט תקין, וגם מטעם זה הפוליסה לא חלה ובצדק נדחתה התביעה. כך, קבע בית המשפט כי הסירה טבעה בשל תקלה הנובעת מתנאי רכישת ואחסון הסירה ומכך שהמערערת לא דאגה להבטיח פעולה תקינה של מערכת המנוע, וכן קבע כי לא היו בסירה שני עוגנים כמתחייב, דבר שעשוי היה להשפיע על תוצאות התאונה. גם קביעות אלה הן קביעות עובדתיות מבוססות ומנומקות היטב ואין להתערב בהן ובמסקנת בית המשפט כי לא התקיימו תנאי הפוליסה באופן השולל את הכיסוי הביטוחי.

16. באשר לטענת המערערת כי משלא נדרשה בפוליסה לערוך דו"ח מצב אין לדחות את תביעתה על בסיס הטענה שלא נערך דו"ח שכזה וכי שירביט לא ידעה מה מצב הסירה וכי לו ידעה לא הייתה מבטחת את הסירה - אומנם אכן בפוליסה לא מצויין במפורש כי יש לערוך דו"ח מצב והפוליסה אינה קובעת כי עריכת דו"ח מצב הוא תנאי לתחולתה, ואולם בהצעת הביטוח שהועברה על ידי הסוכן לפאול, אשר בית משפט קמא קבע כי אין מחלוקת כי הועברה אל פאול וכי הוא קיבל אותה, צויין במפורש כי: "הבטוח כפוף לדו"ח על מצב הסירה !!" (הדגשות במקור). ביחסים בין סוכן הביטוח לבין המערערת, קבע בית משפט קמא כי החובה לדאוג לעריכת דו"ח המצב הינה על המערערת, וכי הסוכן נהג בסבירות, ולא הייתה עליו חובה לוודא שדו"ח המצב אכן נערך.

האם זה הדין בכל הנוגע ליחסים שבין שירביט למערערת? בנסיבות העניין אני סבורה כי הצעת הביטוח שהעביר הסוכן לפאול, וכללה את הפרמיה ואת מחיר הביטוח, וכן את התנאי המפורש כי הביטוח כפוף לעריכת דו"ח מצב - תנאי אשר בית משפט קמא קבע כי פאול היה ער לו ולא התנגד לו, ושעל בסיסה נערכה בסופו של יום הפוליסה - מהווה חלק מההסכמות שבין הצדדים, והגם שהפוליסה אינה כוללת דרישה זו, על המערערת היה לעמוד בתנאי ולערוך דו"ח מצב כנדרש בהצעה. בתוך כך, כבר נפסק כי לאמור בהצעת הביטוח יש השלכה על מערכת ההסכמות בין הצדדים, גם אם יש שוני כזה או אחר בין ההצעה לבין הפוליסה [ע"א (חי') 150/08 כמיל חכים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ( 01.02.09)].
17. לאור כל זאת, בצדק נדחתה התביעה כנגד שירביט, הן לאור הפרת חובת הגילוי כלפיה והן לאור אי קיום תנאי הפוליסה.

התביעה נגד הסוכן וסוכנות הביטוח

18. עיקר המחלוקת בהקשר זה מתייחסת לידיעת הסוכן אודות מצב הסירה.

19. כאמור, על פי דין האנגלי, סוכן הביטוח, המתווך בין הלקוח לבין סוכנות הביטוח, הינו סוכן של המבוטח ולא של המבטח. המערערת טענה כי סוכן הביטוח היה צריך להסב את תשומת לבה לכך ששירביט לא תבטח סירה שהגיעה לארץ ללא ברק ונמצאת בחצר, וכי יש לערוך סקר שווי.

בית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות גם באשר לאחריות הסוכן. בית המשפט קבע כי הסוכן העביר הצעה לפאול, שכללה את סכום הפרמיה וסכום הביטוח ובה צויין במפורש כי "הביטוח כפוף לדו"ח מצב הסירה!!" (ההדגשה במקור). בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שפאול קיבל (פיזית) את ההצעה הנ"ל, והסכים לה, מבלי שהעלה התנגדות או שאלה באשר לדרישה לערוך דו"ח מצב. בנוסף קבע בית המשפט כי פעולתו של הסוכן בנושא הייתה סבירה, ואין הוא אמור לצאת במסע שכנועים כדי לגרום לפאול להצטייד בדו"ח.

אומנם בית המשפט לא קבע באופן מפורש מה המידע שהיה בידי הסוכן, בין מידע שראה בעצמו ובין מידע שהועבר אליו על ידי פאול, ואולם, באשר להעדרה של הברך, סביר להניח כי בביקורו בחצר ביתו של פאול, עת ראה כי הסירה עומדת על כלונסאות (ועל כך אין ויכוח) יכול היה להבחין, או צריך היה להבחין, בהיותו סוכן ביטוח המתמחה בתחום הביטוח הימי, כי לסירה אין ברך. יצוין, כי בכל הנוגע להיות הסירה בחצר העיד הסוכן כי הוא "מניח" שדיווח על כך לשירביט (עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 05.07.07). בכל מקרה, גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה הבחין הסוכן בהעדרה של ברך, וכי יש בהתנהגותו של הסוכן בכך שלכאורה לא מסר לחברת הביטוח כי הסירה נמצאת על כלונסאות בחצר (על אף שכאמור, בעדותו ציין כי הוא מניח שדיווח על כך), ללא ברך, או בכך שלא ווידא כי הותקנה ברך שמישה, פגם כלשהו, לכאורה (ויודגש, כי אינני קובעת כי כך היה), אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להטיל עליו או על הסוכנות אחריות, שכן אין מחלוקת שהסירה הייתה לקראת ביצוע שיפוצים ושיפורים, דבר שהיה ידוע לסוכן, שהניח שלאחר השיפוצים הסירה תהיה כשירה, ובכל מקרה הביטוח רלוונטי רק כאשר הסירה במים, וכאשר יש לה כושר שיוט.

לעומת זאת, בכל הנוגע לפרטים מהותיים אחרים, ובכלל זאת, הסכום בו נרכשה הסירה, העובדה שהסירה נרכשה בהוצאה לפועל בארה"ב, תנאיי אחסונה עד להבאתה לארץ וכדומה - נראה כי אלו פרטים שלא היו בידי הסוכן, וביחס לחלקם פאול אף הודה בעדותו שלא מסר אותם לסוכן.

אומנם בית משפט קמא לא קבע זאת במפורש, ואולם ניתן להסיק מקביעת בית המשפט לפיה לא גולו לשירביט פרטים מהותיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כי בית משפט קמא סבר כי מי שלא עמד בחובת הגילוי הוא פאול והמערערת, דהיינו כי בית משפט סבר כי פאול לא מסר פרטים אלו גם לסוכן.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי פאול בתצהירו (נספח 4 לתיק מוצגי המערערת) ובעדותו (פרוטוקול הדיון מיום 12.11.06, עמ' 21 - 22, נספח 8 לתיק מוצגי המערערת) לא ציין כי מסר פרטים אלו לסוכן, אלא רק ציין כי הסוכן ראה את הסירה בחצרו "כשהיא על כלונסאות", כי הוסבר לו שהסירה עוברת שיפוצים וכי הוא מסר לסוכן את המידע לגביו נשאל, כאשר למעשה הודה שלא מסר מידע לגבי מקור הסירה ועלותה. וכך ענה פאול בעדותו: "מסרתי לסוכן את המידע שהתבקשתי. הסוכן לא יכול לדעת כי קניתי מההוצל"פ. אני הייתי צריך לומר לסוכן על מחיר הסירה. הסוכן לא שאל אותי לגבי בכמה קניתי את הסירה ולא אמרתי גם". בהקשר זה יצוין, כי בכל הנוגע לשיקולי המבטח האם וכיצד לערוך את הפוליסה, ובאילו תנאים, קיימת חשיבות לעובדה שהסירה נרכשה בהוצל"פ בארה"ב במחיר נמוך ביותר. לו ידעה זאת המבטחת, יש להניח שהייתה מבררת האם הסירה פגומה ומדוע נמכרה בהליכי הוצאה לפועל, ובמשך כמה זמן לא הייתה הסירה בשימוש בטרם רכישתה.

כפי שקבע בית משפט קמא מדובר בפרטים מהותיים, אשר לאור חובת תום הלב וחובת הגילוי המוגברת החלה כאשר מדובר בביטוח ימי, היה על פאול לגלות לסוכן מיוזמתו, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

זאת ועוד, בית משפט קמא קבע במפורש כי הצעת הביטוח הייתה כפופה לעריכת דו"ח מצב, שהיה על פאול לדאוג לעריכתו, וכי התנהגות הסוכן בהקשר זה הייתה סבירה והסוכן לא היה צריך ל"רדוף" אחרי פאול ולוודא שיערך את הדו"ח.

אני סבורה, כי די בכך שלא נערך דו"ח מצב על ידי המערערת, שהיא שהייתה חייבת לדאוג לעריכתו, ולא דווחו על ידה באופן מפורש הפרטים המהותיים, כדי להוביל למסקנה שהמערערת לא עמדה בחובותיה, ולפתור את הסוכן והסוכנות מאחריות. ויודגש, לו היה נערך דו"ח המצב, ובכל זאת הייתה נערכת הפוליסה, הרי שיתכן ולא הייתה במקרה זה כל טענת הגנה בידי המבטחת, אך יחד עם זאת, עדיין לא היה בכך כדי להוביל להטלת אחריות על הסוכן או הסוכנות.

הנזק

20. לאור התוצאה אין מקום להתייחס לטענות הנוגעות לנזק, ואולם למעלה מן הדרוש, יצוין, כי גם בהקשר זה אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, שקבע כי המערערת לא דייקה בדיווחה הן בכל הנוגע למחיר בו נרכשה הסירה, והן בכל הנוגע להוצאות שהוציאה לטענתה ביחס לסירה. בית המשפט קבע כי המערערת פעלה שלא בתום לב ולא הוכיחה את הנזק הנטען על ידה, ודחה את חוות הדעת שהוגשה מטעמה, תוך שנימק זאת בכך שהמומחה לא בחן את ההוצאות הנטענות אלא רק הסתמך על דברי פאול. בהקשר זה הלכה ידועה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית המתבססות על חוות דעת מומחה.

21. לבסוף, יצוין, כי לא מצאתי לקבל את הערעור ביחס להחלטת בית משפט קמא מיום 02.11.06 שלא לקבל את תצהירו של מר יוסף שידלובסקי ז"ל. מדובר בהחלטה דיונית, המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון אלה אלא במקרים חריגים, שאין המקרה דנן נכנס לגדריהם, ומה גם שהחלטתו של בית המשפט במקרה זה מנומקת היטב [רע"א 4370/07 ד"ר יאלי הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ ( 20.11.07)].

סוף דבר

22. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה 1, שירביט חברה לביטוח בע"מ, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, וכן תשלם סכום זהה למשיבים 2 ו-3 (ביחד).

הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תוחזר לה, באמצעות ב"כ, רק לאחר קבלת אישור על תשלום ההוצאות הנ"ל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון