ביטוח ספינת מפרשים


עובדות:
1. התובע (להלן: "התובע"), היה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה בעליה של ספינת מפרשים, מס' רישוי 71225 (להלן: "הספינה"). יעוד רישיון השיט של הספינה הינו "פרטי – נוסעים". הנתבעת מס' 1, מארש ישראל סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "מארש"), היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה סוכנת הביטוח של התובע, והעסיקה את הנתבעת מס' 3, הגב' הלן קמינסקי (להלן: "הלן") כסוכנת ביטוח. נתבעת מס' 2, אטלס ביטוחים בע"מ, נתנה שירותים חיצוניים למארש ונמחקה בהסכמה מכתב התביעה. הנתבעת מס' 4, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), הוציאה לתובע את הפוליסה נשוא תביעה זו.

2. התובע ביטח את ספינתו החל משנת 1990, בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"). ביטוח הספינה נעשה באמצעות הלן, אשר היתה מוכרת לו היטב ופעלה כסוכנת הביטוח שלו עוד בטרם עבדה במסגרת מארש. עד שנת 2002 היתה מבוטחת הספינה בכלל, אולם בעקבות מחלוקת בין התובע לכלל בדבר מקום עגינת הספינה, החליט התובע להפסיק את התקשרותו עם כלל. הלן כסוכנת הביטוח של התובע, המליצה לבטח את הספינה בפניקס. היא פנתה לפניקס וביקשה שתבטח את הספינה באותו ביטוח כפי שבוטחה בכלל ובהתאם הוצאה פוליסה זהה לפוליסה בכלל.

3. בשנת 99, כשעוד בוטחה הספינה בכלל, נערך בין התובע לבין המכללה הימית בישראל (להלן: "המכללה") הסכם שכירות, על פיו המכללה תשכור את הספינה מהתובע. עד אירוע הנזק נשוא התביעה, התובע והמכללה ביצעו מספר הפלגות בהתאם להסכם כשהספינה משמשת כספינת אימון לתלמידי המכללה, לצורך תעודת קברניט/ משיט יאכטות ("סקיפר") והתובע התלווה אל המכללה במהלך ההפלגות כמורה לימאות וסקיפר.

4. ביום 13.8.02 בעת הפלגת הספינה עבור המכללה לטורקיה, התרגשה סערה, הספינה ניזוקה, נשבר תורן הספינה והמנוע דמם. התובע פנה להלן ולפניקס לצורך שיפוי בגין הנזקים. לאחר בדיקת אירוע הנזק ע"י שמאי וחוקר, הפניקס הודיעה לתובע כי תביעתו נדחית, משתי סיבות; ראשית, הספינה עסקה בפעילות מסחרית והסעת נוסעים בשכר בעוד היא רשומה, רשויה ומבוטחת כספינה לשימוש פרטי בלבד – הדבר מהווה הפרה של תערובת הביטוח ולכן הפוליסה בטלה ומבוטלת. שנית, תורן הספינה נשבר כתוצאה מפגם בתורן, ולפיכך נזק זה אינו מכוסה בפוליסה, אפילו היתה הפוליסה תקפה. התובע חולק על קביעות אלו ומכאן התביעה.

טיעוני התובע:
1. משהוכיח התובע כי ברשותו פוליסה בת תוקף במועד האירוע, הנטל להוכיח שהפוליסה לא חלה היא על הנתבעות.

2. לשיטת התובע, אין מדובר ב"הפלגת נוסעים בשכר", לפי תקנות הנמלים (בטיחות בשיט) התשמ"ג – 1982 (להלן: "תקנות הנמלים"), שכן השכר אשר גבה התובע מהמכללה הינו עבור הדרכתו את הסטודנטים ועבור השתתפות בהוצאות. וכן הסטודנטים, אשר כולם נטלו תפקיד פעיל בהשטת הספינה, אינם בבחינת "נוסעים". בכל מקרה, לא ברור כלל מה ההבדל בין פוליסה פרטית לפוליסה לנוסעים בשכר, ולכן אין לצפות מהמבוטח כי יבין את ההבדל וידע איזו פוליסה דרושה לו.

3. לחלופין טוען התובע כי הפוליסה חלה גם על הפלגת נוסעים בשכר וזאת לפי סעיף 3.2 לפוליסה אשר מאפשר להחיל את הפוליסה על הפלגות בשכר, בכפוף להסכמתו המפורשת של המבטח. התובע טוען כי בנסיבות העניין ניתנה הסכמה מפורשת; התובע הודיע להלן, עוד לפני שבוטחה הספינה בכלל, כי הוא זקוק לביטוח להפלגות מסחריות, של כלי שייט פרטיים, שנערכו על ידו באמצעות הספינה מפעם לפעם. התובע טוען כי כל שהלן ביקשה ממנו הוא לדווח לה קודם להפלגה מסחרית וזאת על מנת שתשמור אותו בכיסוי ביטוחי. לדבריו, לפני שנחתם הסכם השכירות עם המכללה , הוא סיפר להלן על ההסכם וסיכם איתה כי תשמור אותו בכיסוי ביטוחי בהפלגות עם המכללה. אותה פוליסה ואותו הסדר נשמרו גם בפניקס וכל שהתבקש התובע, הוא להודיע להלן לפני הנסיעה כדי שתשמור אותו
בכיסוי ביטוחי. התובע הודיע להלן לפני ההפלגה הנדונה ומכאן שהפוליסה חלה על האירוע נשוא התביעה.

4. במקרה הנדון לא הוצאה הפוליסה ע"י הפניקס לתובע על סמך הצעת ביטוח כמקובל, אלא על סמך הפוליסה אשר היתה לו בחברת כלל, כאשר הפרטים הצריכים לעניין מוחלפים בין הלן לפניקס מבלי לערב את התובע. הואיל והתובע לא הסתיר את העובדה כי הוא מפליג עם תלמידי המכללה וביקש לבטח את הפלגותיו עם המכללה בביטוח מתאים, עוד בתקופת ביטוחו בכלל והואיל ועפ"י הפוליסה אשר הייתה לתובע בחברת כלל ניתן היה לבטח הפלגות בשכר, נמצא כי התובע ביקש מלכתחילה, בבחינת הצעת הביטוח מטעמו, לאפשר לו ביטוח להפלגות בשכר מידי פעם. הפניקס שלא דרשה מהתובע הצעת ביטוח חדשה אלא הסתמכה על הפוליסה בכלל, ראתה באותה פוליסה, הצעת ביטוח מטעם התובע.

5. באם תדחנה טענותיו דלעיל, לפיהן הפוליסה חלה על המקרה הנדון, מבקש התובע להטיל אחריות על הלן ושולחתה, מארש, לנזקים אשר נגרמו לו בגין רשלנותן ומחדלן, אשר שימשו כסוכני ביטוח שלו. שתיהן ידעו היטב את הנסיבות בהן התובע מפליג והיה עליהם לוודא ולהנפיק לתובע פוליסה המתאימה לצרכיו.

6. לשיטת התובע, יש לדחות את טענת הנתבעות כי הפוליסה לא חלה על ההפלגה נשוא הדיון מהסיבה שהתובע הפליג בהפלגה מסחרית בניגוד לרישיון השיט הפרטי של ספינתו. ראשית, כלל לא ברור מה ההבדל בין רישיון מסחרי לרישיון פרטי שהיה לספינה. שנית, על פי הנוהל לקבלת היתרים במחלקה ההנדסית, ספינתו של התובע עמדה בקריטריונים של ספינה מסחרית. על פי מנהל הספנות, ספינתו שהינה ספינה גדולה בעלת רישיון להסיע 30 נוסעים, היתה אמורה לקבל רישיון מסחרי. הסיבה שלספינתו של התובע הוצא רישיון פרטי ולא מסחרי, נעוצה בטעות ו/או ברשלנות ו/או במחדל של הרשות.

7. כמו כן תוקף התובע את חוות דעת המטלורג מטעם הנתבעות לפיו הנזק לספינה אירע בשל הקורזיה בתורן. בנוסף, התובע מציין כי לא ברור מדוע הקורוזיה, מבטלת את חובת הנתבעות לשלם לפי הפוליסה במקרה דנן שבו ברור שהתובע לא ידע על הקורוזיה.

8. התובע טוען כי נזקו של התובע הוכח למרות שנמשכו חוות הדעת השמאיות. התובע הצהיר על הנזק מתוך ידיעה אישית והנתבעות לא הביאו כל ראייה לסתור את גרסת התובע.

טיעוני הנתבעות:
1. בין התובע למכללה נחתם הסכם להשכרת ספינה. מכאן שהשימוש בספינה בעת ההפלגה נשוא הדיון היה שימוש מסחרי כב"ספינת נוסעים בשכר". הפוליסה שהונפקה לתובע הינה לשימוש פרטי ולא הוכח כי כלל או הפניקס הסכימו לבטח את התובע באמצעות פוליסה לשימוש פרטי בהפלגות מסחריות. הלן אמנם ידעה על ההפלגות עם תלמידי המכללה אולם היא לא ידעה שמדובר בפעילות מסחרית ולא ידעה על טיבן ומהותן. בכל מקרה, גם אם היה כיסוי הרי שגם התובע מודה כי היה צורך במתן הודעה מראש, עובר לפעילות מסחרית לפניקס והודעה כזו לא ניתנה.

2. לא רק שהפוליסה איננה מחסה את השימוש שנעשה בספינה בהפלגה, אלא היא בטלה ומבוטלת עקב הפרותיו של התובע את תערובות הביטוח. התערובות קובעות שימוש פרטי בעוד התובע עשה שימוש מסחרי, אף הרשוי לספינה הינו פרטי ואילו התובע עשה שימוש בספינה לצרכים מסחריים בלא שהיה לה רישיון שיט מסחרי כנדרש. בנוסף היה עליו לקבל היתר שיט בינלאומי לצורך ההפלגה הנדונה אך התובע לא קיבל היתר כזה ובכך התובע הפר גם את תערובת הביטוח המפורשת, לפיה ייעשה בכלי השייט שימוש בהתאם ובכפוף לתקנות הרלוונטיות. המשמעות של הפרת תערובות הביטוח היא בטלות הפוליסה, וזאת בלי קשר אם הפרות אלו גרמו לנזק, אם לאו. בנוסף, נעשה בספינה שימוש לימודי, אבל היא אינה רשומה ככלי שיט לימודי.

3. באשר לטענת ההתרשלות כלפיהן, טוענות הנתבעות כי התובע לא פירט את יסודות העוולה. לגופו של עניין הן טוענות כי הלן לא ידעה אודות השימוש המסחרי שנעשה בספינה, כל שידעה כי הפליג התובע לפעמים עם תלמידי המכללה. מכאן שגם הפניקס לא ידעה אודות השימוש המסחרי. לכן לא התבצעה פנייה לפניקס כדי לכסות הפלגה זו ולא נגבתה מהתובע כל תוספת פרמיה. הנתבעות גורסות כי אין זו אחריות סוכן הביטוח לבדוק אם רישיונותיו של המבוטח מתאימים לפעילותו. לחלופין, מבקשות הנתבעות לקבוע רשלנות תורמת של התובע בשיעור 100%, לאור ידיעתו הברורה שאין לו רישוי מסחרי וכיסוי ביטוחי מסחרי ובכל זאת, פעל באופן מסחרי והפר את תערובות הביטוח ולאור העובדה כי אישר במפורש שלא ביקש מסוכנת הביטוח את הפוליסה.

4. בנוסף, הנתבעות טוענות להעדר כיסוי מעצם טבעו של הנזק. לפי העולה מחוה"ד של המטלורג מטעמן , הכשל בתורן אירע בשל פגם בייצור התורן. סעיף 9.2.2.2 לסעיפי המכון האנגלי -Iinstitue Yacht Clauses cl.328 (1.11.85) המחריג במפורש נזק שנגרם כתוצאה מפגם בייצור, כך שהנזק לתורן איננו מחוסה עפ"י הפוליסה.


5. הנתבעות גורסות כי התובע לא הוכיח את נזקו. התובע משך את חוה"ד של המומחה מטעמו ולא הביא כל ראיה אחרת בנוגע לנזק. בכל הנוגע לנזקים התוצאתיים בתביעה, הפוליסה לא מחסה נזקים תוצאתיים.

דיון

הוכחת נזק

1. אקדים את המאוחר ואומר כבר בראשית דברי, כי דין התביעה להדחות ולו מן הסיבה, שהתובע לא הוכיח את נזקו. שני הצדדים בתביעה הנדונה המציאו חוות דעת שמאיות לגבי הנזק הנטען. האחת, חוות הדעת של השמאי ויוי בן קיקי מטעם התובע והשנייה, חוות הדעת של יצחק טלמור מטעם הנתבעות. ברם, בדיון מתאריך 19.6.06 החליט ב"כ התובע למשוך את חוות דעתו של השמאי מטעמו לאחר שב"כ הנתבעות התנגד לכל עדות שמיעה. בדיון מתאריך 26.10.06 החליט ב"כ הנתבעות גם הוא להשתמש בזכותו ולמשוך את חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעות וזאת עוד בטרם נשמעה עדותו. לאור השתלשלות זו, יוצא שאין לתובע, אשר עליו להוכיח בראיות את שיעור הנזק, אף ראשית ראיה להוכחת היקף נזקו. ודאי שאין בידי לקבל את טענת התובע כי ניתן עדיין להסתמך על חוות הדעת של שמאי מטעם הנתבעות היות והוא צורף לתצהירה של עו"ד האוזנר. חוות הדעת נמשכה וגם אם היא פיזית נמצאת בתיק, הרי שהנתבעות ביקשו להשתמש בזכותן שלא להגיש אותה כראיה. הנתבעות טוענות בדין כי מקום אשר לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים באשר לגובה הנזק על התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא יפסק לו פיצוי (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות (לא פורסם, 5.10.06)). היה על ב"כ התובע לכלכל את צעדיו, בטרם משך את חוות הדעת מטעמו.

2. אולם מעבר לאמור הצדדים טענו בפני בית המשפט טענות למכביר ופטור בלי כלום אי אפשר. על כן למרות האמור לעיל אדון בקצרה בטענות העיקריות, אשר גם הן כשלעצמן לטעמי מובילות לדחיית התביעה.

אופי ההפלגות
3. הפניקס דחתה את תביעת התובע, בין השאר, היות ולטענתה ההפלגה הנדונה היתה מסחרית והפוליסה מחסה רק שימוש פרטי. התובע טוען כי הפניקס דחתה את תביעתו, שלא בצדק היות וההפלגה הנדונה אינה בגדר "הפלגת נוסעים בשכר". ברי הפלוגתא, בסיכומיהם, סבו רבות סביב שאלת הגדרת "הפלגת נוסעים בשכר" ובשאלה האם ההפלגה הנדונה עונה להגדרה. אולם לא מצאתי כל צורך לדון בשאלה זו בנקודה זו. אין ספק כי אופי ההפלגה הנדונה הינו מסחרי מובהק. כותרת ההסכם שנערך עם המכללה הינה: "הסכם השכרת ספינה". התובע עצמו מציין בסעיף 6.1 לתצהירו כי הספינה הושכרה למכללה. בהסכם נקבעה תמורה עבור השכרה זו. מעבר לכל האמור, התובע מודה כי הפעילות עם תלמידי המכללה הינה מסחרית (עמ' 25 שורות 15-16) וכן כי הוא התפרנס מכך (סעיף 24 לתצהירו) . אלא שעתה מועלות מיני טענות שונות ומשונות לפיהם, התשלום אשר קיבל מהמכללה היה רק לצורך השתתפות בהוצאות וכי תלמידי המכללה אינם בגדר "נוסעים" לפי תקנות הנמלים. ברם, מה שחשוב בנקודה זו, זה שברי כי ההפלגה נשוא הדיון לא היתה לשימוש פרטי ולכן במידה וימצא כי הפוליסה מכסה רק שימוש פרטי, יוצא שלא היה כיסוי ביטוחי ואין זה משנה, אם ההפלגה היתה של "נוסעים בשכר" או מסחרית אחרת.

נטל ההוכחה
4. למען הסדר הטוב אציין כי, כל עוד הוכיח המבוטח כי הנזק נגרם מסיכון מבוטח ובתוך תקופת הביטוח, על המבטח להוכיח שהנזק נגרם על ידי סיכון המוצא מכלל הביטוח כאשר המבוטח עמד בנטל זה והמבטח טוען כי הנזק נגרם על ידי סיכון המוצא מכלל הביטוח, על המבטח להוכיח זאת (ראו בספרו של כדורי חכם-אהרון, ביטוח ימי ותביעות (1998) 301 (להלן: "כדורי") ). היות ואין מחלוקת אמיתית כי הנזק אירע בעת סערה, ולא היתה מחלוקת בשאלת כיסוי סיכון זה, על הנתבעות נטל ההוכחה כי הפוליסה לא חלה.

הכיסוי הביטוחי על שימוש מסחרי בספינה
5. הפוליסה הנדונה הגדירה את אינטרס המבוטח באופן הבא: "Used for private purposes only”. התובע טוען כי הפוליסה חלה גם על שימוש מסחרי בספינה, במידה וניתנת הסכמה מפורשת של המבטח. בטענה זו נסמך התובע על סעיפי המכון האנגלי יאכטות,Iinstitue Yacht Clauses cl.328 (1.11.85) (להלן: "סעיפי המכון") החלות על הפוליסה הנדונה. הבסיס לביטוח יאכטות וסירות, הוא סעיפי המכון האנגלי. מערכת סעיפים זו כוללת 23 סעיפים המיועדים לביטוח יאכטות, סירות וספינות קטנות . הפוליסה בענייננו, קבעה כי הסיכונים שהיא מכסה יהיו לפי סעיפים 1-18, 20-23 לסעיפי המכון. בסעיף 3.2 לסעיפי המכון נקבע:

3.2 Warranted to be used solely for private pleasure purposes and not for hire charter or eward, unless specially agreed by the Underwriter.

כפי שפורט לעיל התובע מצידו טוען כי הסיפא של סעיף 3.2 חלה בעניין הנדון היות וסוכם בינו לבין הלן שהפוליסה תחול גם על ההפלגות עם המכללה שנהג לערוך מידי פעם והפניקס נתנה את ההסכמה לכך.
הפוליסה המדוברת, כנהוג בפוליסה לביטוח ימי, כופפה עצמה לחוק ולנוהל האנגליים. הנתבעים הגישו את חוות דעתה של ד"ר רחל רימון (להלן: "רימון"), אשר התמחותה במשפט ימי וביטוח ימי, לצורך הוכחת הדין האנגלי. בנושא הכיסוי הביטוחי, אני מקבל את חוות דעתה לפיה, סעיפי המכון אכן מאפשרים חריגה מהכלל של שימוש פרטי, במקרה של הסכמה מפורשת אולם במקרה הנוכחי נקבע מפורשות בתוספת לפוליסה כי השימוש מוגבל למטרות פרטיות בלבד ולכן אין כיסוי ביטוחי עבור הפלגות מסחריות. אולם גם אם לא אקבל את קביעתה בנושא זה, שהרי פרשנות התובע לפיה ניתן להחיל את 3.2 סיפא הינה אפשרית, התובע לא צלח להוכיח כי הפניקס הביעה את הסכמתה המפורשת לכיסוי מסחרי. אכן כפי שיובא בהמשך, התובע הוכיח כי הלן ידעה על השימוש המסחרי שעשה התובע בספינתו וככל הנראה, זו האחרונה אף הבטיחה לו כיסוי ביטוחי להפלגות המסחריות שעשה מידי פעם. אולם ידיעתה של הלן אינה מספיקה. יש להבהיר - בניגוד לדין בישראל הקבוע בסעיפים 33-35 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 ולפיו הסוכן הוא שלוח של המבטח וידיעת הסוכן נחשבת לידיעת המבטח - חוק הביטוח הימי האנגלי, Marine Insurance Act, 1906 (להלן: חוק הביטוח הימי האנגלי) קובע בסעיפים 52-54, שמי שמתווך בין המבוטח
למבטח, נחשב לסוכנו של המבוטח ולא של המבטח ומעשיו ומחדליו מזכים ומחייבים את המבוטח דווקא. על כן ידיעתו של הסוכן אינה מיוחסת למבטח, אלא אם הוכח שהסוכן פעל כשליח של המבטחת מה שאין כן בענייננו, באשר כפי שציין ב"כ הנתבעות בסעיף 50 לסיכומיו, התובע זנח טענה זו. על כן יש לבדוק האם הפניקס אישרה לתובע כיסוי בגין שימוש מסחרי בספינתו.


6. מנהלת המחלקה הימית בפניקס, עו"ד אירית האוזנר (להלן: "האוזנר"), הצהירה והעידה כי עובדת השימוש המסחרי אשר עשה התובע בספינתו הינה משמעותית ביותר, היות והיא מגדילה את הסיכון למבוטח. עוד היא מבהירה כי הפניקס לא ידעה מאומה אודות השימוש המסחרי בספינה וממילא מעולם לא ניתן לתובע כל אישור, בין בע"פ ובין בכתב, לפיו ניתן כביכול כיסוי להפלגה מסחרית במסגרת פוליסה לשימוש פרטי. גם הלן כעת מכחישה, הן את ידיעתה אודות השימוש המסחרי שעשה התובע בספינה והן את בקשת האישור מהפניקס אודות השימוש המסחרי. למרות זאת בתמלילי שיחות הטלפון בין התובע להלן, אשר הוקלטו ע"י התובע והוגשו לבית המשפט, הלן מספרת לתובע כי היא הודיעה לפניקס על השימוש המסחרי. כך למשל היא אומרת בשיחה מיום 11.12.02: "אפילו אני יכולה נגיד שלא הודעתי לחברת הביטוח, בסדר? שגם כן הודעתי, אבל נגיד שלא הודעתי." (עמ' 7 שורות 24-26). אולם, עצם אמירתה לא משכנעת שהיא אכן הודיעה לביטוח אודות השימוש המסחרי או אודות ההפלגה נשוא הדיון, במיוחד לנוכח הסיטואציה, בה עומדת סוכנת ביטוח מול מבוטח, אשר מהלך חילופי הדברים ביניהם ניתן ללמוד, כפי שאפרט להלן , כי הוא הודיע לה אודות ההפלגות המסחריות. סביר להניח שהיא אמרה לתובע כי הודיעה לפניקס כדי להסיר את אחריותה כלפי התובע. בנוסף, מקובלת עלי טענת האוזנר, כי לא יתכן שהפניקס היתה מסכימה לבטח שימוש מסחרי בעלות של פרמיה לכיסוי פרטי, כפי ששילם התובע. מאידך אמירותיו של התובע, שהועלו לראשונה בעדותו, לפיה לא נגבתה ממנו תוספת פרמיה על שימוש מסחרי, מפני שמדובר בסוג של הנחה, הינן בגדר עדות כבושה שאין ליתן לה משקל מה גם שגרסה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. מכיוון שאין כל ראיה אחרת המצביעה כי הפניקס ידעה או אישרה כיסוי לשימוש מסחרי הרי שהסיפא לסעיף 3.2 לסעיפי המכון לא חלה – היינו, הפניקס לא אישרה לתובע כי הפוליסה תכסה גם שימוש מסחרי, היא אף לא ידעה כי התובע מבקש או עושה שימוש כזה.

הצעה וקיבול
7. את טענת התובע , כי יש לראות את הפוליסה בכלל, כ"הצעת ביטוח" מטעם התובע לפניקס ומאחר שהפוליסה בכלל כיסתה שימוש מסחרי גם הפוליסה בפניקס כיסתה שימוש כזה , יש לדחות ולו משום שלא הובאו ראיות המעידות כי הפוליסה בכלל כיסתה שימוש מסחרי. להבדיל מהפוליסה בפניקס, בתוספת לפוליסה בכלל לא צוין מפורשות כי היא מכסה שימוש פרטי בלבד, אולם מסעיפי המכון שחלים גם על הפוליסה בכלל ניתן ללמוד שמדובר בפוליסה לשימוש פרטי, להוציא מקרים של הסכמה מפורשת של המבטח לשימוש מסחרי כפי שקובע סעיף 3.2. התובע לא הוכיח באף שלב כי ניתנה הסכמה בכלל לחסוי בגין שימוש מסחרי. אומנם ניתן ללמוד מהראיות, כי בעקבות פנייתו של התובע, בשנת 98 פנתה הלן לכלל בכתב (נספח ג' לתצהירה) כדי לבדוק אפשרות כיסוי לנוסעים בשכר עבור טיול לחמישה ימים לקפריסין לגבי הפוליסה של התובע. כלל השיבה להלן בכתב כי הפרמיה ל-5 ימי הפלגה היא 1,200 $, ובמידה ותהיה תביעה כלשהיא תשולם פרמיה לשנה שלמה בסכום 4,000$ . אולם מדבריו של התובע עצמו עולה כי לא קיבל את ההצעה האמורה של כלל ונעשה עם הלן סיכום אחר לגבי תשלום הפרמיה (עמ' 19 שורות 9-19). כל שחילופי דברים אלו בין הלן לכלל מוכיחים זה את האפשרות לכיסוי בגין שימוש מסחרי ולא את הכיסוי בפועל.

הפרת כללי התערובה
8. גם אם התובע היה מוכיח את נזקו והיה כיסוי לפעילות הנדונה במסגרת הפוליסה, טוענות הנתבעות ובצדק כי התובע, הפר את כללי התערובה שנקבעו ולכן הפוליסה התבטלה באופן אוטומטי. התערובות בביטוח ימי הן סוג של תנאים מקדמיים לקיום חוזה הביטוח, אשר הפרתם גוררת אחריה פקיעה של חוזה הביטוח, החל בתאריך הפרת התערובה, ושחרורו של המבטח מכל אחריות, גם אם הנזק לא נגרם או לא הוחמר בגלל הפרת התערובה אלא אם המבטח מחל על הפרת התערובה (ראו: כדורי עמ' 273-277 וכן ע"א 845/75 הלפרין נ' קונטיננטל חברה לביטוח בע"מ, פד"י לא(3) 634). בקביעתנו לעיל כי השימוש שנעשה בספינה לא היה פרטי, יוצא כי התובע הפר את התערובה שדנו בה לעיל, הקבועה בסעיף 3.2 לסעיפי המכון בדבר התחייבות המבוטח כי: "Warrented to be used solely for private pleasure purposes and not for hire charter or reward, unless specially agreed by the Underwriters.". היות ומחד התובע עשה שימוש מסחרי בספינה והשכיר אותה למכללה ומאידך הפניקס לא נתנה הסכמתה לשימוש אחר, זולת שימוש פרטי, הפוליסה התבטלה באופן אוטומטי. בנוסף טוענות הנתבעות כי התובע הפר תערובות נוספות. לפי התנאים המיוחדים שנקבעו בפוליסה נשוא הדיון: "Warranted that there is no cover unless the subject matter insured used according to all Israeli shipping authorities regulation" . בחוות דעתה מסבירה רימון כי כשירותו של כלי שיט ישראלי לשוט קבועה, בין היתר בתקנות הנמלים, על כן במידה ותוכח אי עמידה בתנאים אלו, אזי עובדה זו תוביל בהכרח לאי כשירות הספינה ולהפרת תערובות הביטוח בעניין זה. היא מסבירה, כי אין זה משנה אם המחדל לא גרם לנזק מאחר והסיכון שהתהווה ממילא שונה מהסיכון שסוכם עליו במסגרת הפוליסה. בנוסף, ויתור המבטח על תערובה יעשה רק על ידי הסכמה מפורשת של המבטח. הואיל וכבר קבעתי שהתובע הפר תערובה אחת, די בכך כדי להגיע למסקנה שהפוליסה התבטלה באופן אוטומטי ואין צורך לדון בהפרת התערובות האחרות אך רק בקצרה אציין כי התובע הפר גם את תקנות רשויות הספנות הישראלית ומשכך הפר את תערובת הפוליסה הנ"ל.

תקנה 13 לתקנות הנמלים, קובעת:

"(א) לא יפליג כלי שיט ישראלי למסע בינלאומי מישראל, אלא אם כן

יש בידי הקברניט היתר להפלגה בינלאומית חתום ביד מפקח, לפי
הטופס המתאים שבתוספת השלישית.
(ב) לא יתן מפקח היתר הפלגה כאמור, אם יש לו יסוד סביר להאמין
שכלי השיט אינו כשיר לשיט בהתאם לתקנות אלה.
(ג) הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו על ספינה, אלא אם כן היא משמשת למטרות מסחריות או למטרות לימוד".

מכיוון שקבענו לעיל כי ההפלגה היתה למטרות מסחריות והתובע מודה בתשובתו לשאלה 23 לשאלון (מוצג נ/10). כי לא היה לו אישור כנדרש, התובע הפר את תקנות רשות הספנות וכך גם את תנאי התערובה.

אכן אני נוטה להסכים עם ב"כ התובע כי לא ברור לאשורו איזה רישיון זקוקה הספינה נשוא הדיון על מנת לבצע ההפלגה דוגמת ההפלגה הנדונה. כל העניין הינו לוט בערפל וגם העדים מרשות הספנות לא הצליחו להעניק תשובה חד משמעית בעניין.

תקנה 39א (א) לתקנות הנמלים קובעת כדלקמן:

"לא ישיט אדם כלי שיט ישראלי, אלא אם כן יש לכלי השיט רישיון שיט בר תוקף,
וההשטה נעשית בהתאם לתנאים ולהגבלות שברישיון השיט".

על רישיון הספינה נקבע מפורשות כי יעוד כלי השיט הינו: "פרטי – נוסעים" (מוצג נ/2). ואילו כפי שצוין לעיל השימוש שנעשה בספינה הינו מסחרי. יחד עם זאת הנתבעים ביקשו להגדיר את פעילות התובע עם הספינה כהסעת נוסעים בשכר וזאת בשים לב לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (כלי שיט קטנים המסיעים נוסעים בשכר), תשל"ב-1972 והתובע ביקש לשלול זאת בשים לב לסוג המשתמשים בספינה (חניכים) ואי לקיחת שכר ע"י התובע. על כך יש לומר כי לא כל מה שהוא לא שימוש פרטי הוא בהכרח הסעת נוסעים בשכר. ישנם עוד שימושים השונים משתי קטיגוריות אלה. מעבר לנדרש אציין כי עיון בתקנות הנ"ל מעלה ספק רב אם הפעילות הנדונה תואמת את הפעילות שדנות בה התקנות הנ"ל. התקנות על פי נוסחן מכוונות להסדיר השימוש בספינה לצורך טיול , נופש בים או לכל היותר הסעה מנמל לנמל. ברם, דבר אחד ברור והוא שמבחינת רשות הספנות והנמלים לספינת התובע לא היה רישיון מתאים להפלגה הנדונה. כשנשאל התובע: "האם נכון שעמוס נוימן מנהל מחלקת כלי שייט קטנים במשרד התחבורה שוחח איתך ואמר לך כי אתה עובר על החוק בזה שאתה מבצע את הפעילות המסחרית בספינה פרטית ועובר על החוק?" השיב – "כן. העניין שאמר לי שאני סירה פרטית ולא יכול לאשר לי הפלגה מסחרית" (עמ' 31 שורות 16-18).
זאת ועוד, פנייה לתקנות הנמלים, אמנם מגלה כי אין הגדרה מפורשת לסיווג של רשיון "פרטי – נוסעים". ברם, תקנה 7 לתקנות אלה דנה בתנאי הכשירות לסירה או ספינה וסעיף קטן ג' של תקנה זו הדן בציוד הבטיחות שאמור להיות בכלי השייט השונים על פי סיווגם והשימוש הנעשה בהם מפנה לתוספת עשרים לתקנות הנמלים. תוספת עשרים מגדירה את המונח "פרטי" כדלהלן:

"פרטי" – סירה, ספינה או כלי שיט אחר המשמשים למטרות פרטיות כגון ספורט ופנאי, ואינם משמשים למטרת עבודה, רווח או מטרות מסחריות אחרות והמוגבלים ברישיון השיט לייעוד "פרטי נוסעים";

מכאן ניתן ללמוד על ההבחנה בין שימוש פרטי לשימושים אחרים כמו מסחרי ועל תכלית המילים "פרטי-נוסעים" ברשיון. מקום שרשום ברשיון המילים "פרטי נוסעים" כמו במקרה דנן הרי שהשימוש המותר בספינה הוא לצרכי ספורט ופנאי ופעילות אחרת מסוג זה ולא מסחרי כפי עשה התובע ועל כן התובע הפר את תקנות הנמלים גם בנקודה זו וישנה כאן הפרת תערובה נוספת.
לאור הפרת כל התערובות שצויינו לעיל פקעה הפוליסה מרגע שהחל התובע בשימוש המסחרי.

התרשלות הלן
9. התובע טוען כי הלן ידעה היטב את הנסיבות בהן התובע מפליג ולכן כסוכנת סבירה היה עליה לוודא ולהנפיק לתובע פוליסה המתאימה לצרכיו. כאמור, לפי סעיפים 52-54 חוק הביטוח הימי האנגלי, מי שמתווך בין המבוטח למבטח, נחשב לסוכנו של המבוטח ולא של המבטח ומעשיו ומחדליו מזכים ומחייבים את המבוטח דווקא. סוכן שלא נהג במידה סבירה של זהירות לעשיית הביטוח ולהשגת הפוליסה על פי הוראות לקוחו, עלול להיחשף לתביעה מצד לקוחו ולהיות אחראי לנזק שנגרם למבוטח (כדורי, 244 והאסמכתאות המובאות שם). על סוכן חובה להתאים את הפוליסה לצורכי המבוטח (ראו ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ, פד"י לב(1) 342). בסוגיה זו, אין מחלוקת כי הלן ידעה שהתובע מבצע הפלגות עם המכללה. היא מציינת בתצהירה כי עוד לפני הנפקת הפוליסה הנדונה היא ידעה על הפלגה אחרת של נוסעים בשכר, שביצע התובע בשנת 98, אולם לדבריה, נודע לה הדבר רק בדיעבד והיא נזפה בתובע. בסעיף 13 לתצהירה היא מספרת:

"במשך תקופת הביטוח שוחחתי מטבע הדברים מס' רב של פעמים עם התובע בהזדמנויות שונות ופעם כלשהי, אחת או יותר, אינני זוכרת בדיוק, סיפר לי התובע כי הוא מפליג מידי פעם עם המכללה הימית במכמורת ("המכללה") ואני זוכרת שעניתי לו שאין שום בעיה וש"מצידי אתה יכול להפליג עם נשיא המדינה"".

בכל הקשור לידיעתה מבקשת הלן להתנער מאחריות היות ולא ידעה שאופי ההפלגות הינן מסחריות. היתממות זו
אינה משכנעת וקשה לי להאמין כי הלן סברה באמת ובתמים שהתובע מנדב את שירותו וספינתו להפלגות כמה פעמים בשנה עם מספר נכבד של תלמידי מכללה לחו"ל בחינם. בנוסף עיון בתמליל ההקלטה של השיחה אותה ניהל התובע עם הלן, אשר הוגש לבית משפט, גם הוא מוכיח כי הלן ידעה היטב על פעולותיו של התובע. היא אישרה כיסוי לפעולות אלה, ומהשיחה עולה כי הבעיה היחידה שמטרידה אותה בקשר לכיסוי הביטוחי זה שאלת הרישיון המתאים.
בתחילת השיחה מתאריך 11.12.02 הלן נוזפת בתובע שגילה לפניקס כי ההפלגה בה אירע הנזק, היתה עם המכללה (עמ' 2 שורה 11-23, עמ' 5 שורות 25-26). בהמשך, השיחה סבה סביב עניין הרישיון – שאין לתובע ולא סביב הכיסוי הביטוחי. אביא את הדברים כפי שנאמרו:

התובע: "אבל אמרת לי להודיע לך בטלפון על לקוחות שלך."
הלן: "יפה. כן. אין לי שום בעיה עם זה. אין לי שום בעיה עם זה."
מר ולנסי: "בסדר"
גב' קמינסקי: "אבל לא ידעתי שאין רשיון. אין לי שום בעיה עם זה שאתה מודיע לי, יפה, הודעת לי." (עמ' 4 שורה 18-19)
...
"אבל יש לנו פה בעיה והבעיה זה הרשיון במשרד התחבורה. זה הבעיה..." (עמ' 5 שורות 5-6)
...
"אתה בטוח, אתה היית בטוח שיש ביטוח. יש לך ביטוח." התובע: "נכון" (עמ' 6 שורה 7-8)
"אפילו אני יכולה נגיד שלא הודעתי לחברת הביטוח, בסדר? שגם כן הודעתי, אבל נגיד שלא הודעתי. אני בתור חתמת של חברת הביטוח נוטה להכתיב הכיסוי, מי יודע? אני יש לי רשיון הם זה, בתנאי, מה התנאי? מה התנאי? מה התנאי ולנסי? התנאי זה רשיון להוביל." (עמ' 7 שורות 24-26, עמ' 8 שורה 1-2)
...
"אני בונה לי עכשיו איזשהו ארגומנט לבוא אליהם ולהגיד להם שבכלל הסירה שלך לא סירה מסחרית...
אני בונה על הדבר הזה. אני אומרת לך בפרוש, וזה מה שאני הולכת להגיד כן... אתה הודעת לי על הנסיעות האלה, אני ידעתי, אני א-, לא, הת, הת, התעלמתי מזה, אבל לא ראיתי את זה כסירה מסחרית בתום לב, ככה אני הולכת להגיד את זה". (עמ' 26 שורות 4-15)
...
"תדבר על זה שאתה הודעת לי. וחברת הביטוח אומרת דבר כזה- נכון הודעת לסוכנת שאתה נוסע עם מכללה, אבל זה לא פוטר אותך שאתה היית צריך שיהיה לך רשיון... זה לא פוטר אותך על זה שאתה הודעת לי או לא הודעת לי..." (שורות 20-24)

מכאן, הגעתי למסקנה כי הלן לא התאימה לתובע פוליסה מתאימה כנדרש מסוכן סביר, אולם גם אם הלן היתה דואגת לכיסוי לפעילויותיו המסחריות של התובע, עדיין הפוליסה לא היתה תקפה בשל הפרת הוראות התערובה על ידי התובע כפי שהובהר לעיל, ומכאן שאין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע, עקב אי תחולת הפוליסה לבין התנהגותה של הלן. בהקשר זה מציינת רימון בתצהירה:

"כאשר מבקש המבוטח להוציא פוליסת ביטוח מסוימת, אשר בנסיבות המקרה לא תחייב את המבטח, אי הוצאת פוליסה כאמור ע"י הסוכן לא תביא להטלת אחריות על הסוכן בנזיקין לאור העובדה כי לא נגרם כל נזק למבוטח על ידי מעשיו הרשלניים של הסוכן. ניקח לדוגמא מקרה בו המבוטח מבקש מהסוכן הביטוח להשיג לו כיסוי ביטוחי להפלגות מסחריות והסוכן לא עשה כך אולם המבוטח לא עמד בדרישות הפוליסה המסחרית, למשל לא עמד בדרישה לקבלת רשיון שייט מסחרי, הרי אז ממילא אין להטיל אחריות על הסוכן לנזקיו של המבוטח שהרי הנזקים נובעים מהתנהגות של המבוטח. "

10. בנוגע לכך, לשיטת התובע, באם יקבע כי לצורך השימוש שנעשה בספינתו היה נחוץ רישיון מסחרי, הלן התרשלה כאשר לא הזהירה אותו כי הפוליסה מבוטלת באשר אין לספינה רישיון מסחרי. ברם, התובע לא הוכיח כי הלן ידעה עובר להפלגה הנדונה כי אין לתובע רישיון מתאים. מהבחינה הזו, הלן מעידה כי, לא בדקה איזה רישיון יש לתובע וכי אינה מבינה ברישיונות (עמ' 24 שורה 23-29) ובהבדלים ביניהם (עמ' 25 שורות 1-3). כמו כן, היא לא ניסתה לשאול או לברר איזה סוג רישיון ברשותו (ע' 27 שורות 23-20). הדין האנגלי מעמיד חזקה כי לסוכן יש לו ידיעה ומיומנות בהלכות מקצועו ומנהגיו (ראו: כדורי בעמ' 243). בעניין טננבוים, נקבע כי במידה ויוכח שהסוכן לא ביצע את הוראות התובע בנאמנות הדרושה יהיה מקום לחייבו בפיצויים. יתרה מכך סוכן שלא יכול להשיג כיסוי לפי דרישת הלקוח חייב לידע את לקוחו ולקבל הוראות מתאימות אחרות, או להביא לידיעת המבוטח באופן מפורש את התנאים שמציבים המבטחים ולוודא כי התנאים מתאימים לדרישת הביטוח שלו (and Harvest Trucking Co Ltd v P B Davis t/a P B Davis Insurance Services [1991] 2 Lloyd’s Rep 638). להבדיל מגישת הנתבעות, נקבע בפסיקה האנגלית כי הסוכן הפר את חובת הזהירות שלו, כאשר לא דאג להסב את תשומת לב המבוטח להחרגה מיוחדת שנקבעה בפוליסה (McNealy v The Pennine Insurance Co Ltd, West Lanc. Insurance Brokers Ltd and (Carnell [1978] 2 Lloyd’s Rep 18 (CA) במקרה זה בפוליסה צוין כי היא לא חלה על מוזיקאים. המבוטח שהיה מוזיקאי רק באופן חלקי הצהיר רק לגבי עיסוקו האחר. בעניין זה נקבע, כי על הסוכן היה לשאול את המבוטח לגבי עיסוקו ולוודא כי הוא אינו מוזיקאי. לאחר בחינת מערכת היחסים בין התובע להלן הגעתי למסקנה כי אותו עקרון חל גם במקרה דנא. על הלן כסוכנת סבירה לדעת כי לא ניתן לעשות שימוש מסחרי בספינה שרישיונה פרטי. כן עליה היה לדעת כי הרישיון של ספינת התובע הינו פרטי, או לכל הפחות היה עליה לשאול את התובע איזה רשיון ברשותו כדי להתאים לו פוליסה הולמת. ודוק, הנפקות של שימוש שאינו הולם את רשיון הספינה, הינה בטלות אוטומטית,
כשהתובע נותר ללא פוליסה כלל, גם לא לשימוש פרטי. אך גם להתרשלות זו אין קשר לנזק שנגרם לתובע הואיל וכפי שכבר ציינתי התובע הפר את תקנה 13 לתקנות הנמלים, בכך שלא הצטייד עובר להפלגה הנדונה בהיתר הפלגה מאת המפקח. גם כך הפוליסה היתה מתבטלת באשר התבצעה הפלגה מסחרית, כפי שהתובע מודה בעצמו (עמ' 25 שורות 15-16) תוך הפרה של תקנה 13 לתקנות הנמלים, הדורשת הצטיידות בהיתר הפלגה מאת המפקח בהפלגות מסחרית.

רשלנות תורמת
מכל מקום, אני סבור כי בנסיבות הענין רובצת לפתחו של התובע רשלנות תורמת בשיעור 100% אשר בעטיה אין הוא זכאי לכל פיצוי או שיפוי. למרות שהתובע חוזר ומספר כי לא ידע שהשימוש שעשה בספינה חורג מתנאי רישיונו, אין אני נותן אמון בגרסה זו. התרשמתי מהתובע שהוא, כימאי ותיק, בקיא היטב בכללים ובתקנות הרלבנטיות לעיסוקו. כך בעמ' 20 לתמליל הוא מסביר להלן דין רלבנטי בנוגע לרישיון. גם מטעמי מדיניות משפטית אין לקבל טענה של בעל מקצוע כי אינו יודע מה היעוד המותר לכלי השיט שלו. על כל ימאי סביר לדעת בדיוק מה יעוד כלי השיט אותו הוא משיט. רשיון שיט לספינה אינו מסמך נסתר מן העין אלא גלוי וידוע בראש ובראשונה לבעליו. כן היה עליו לדעת שמבטח לא יקח סיכון, במידה והמשיט חורג ממסגרת החוק ומפעיל ספינה בשונה מהיעוד שלה.

אחרית דבר

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות, הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון