ביטוח פציעת שחקן כדורסל


1. ביום 6.6.05 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, תביעה כנגד החלטת הנתבע מ-19.1.05, שדחתה תביעתו מ-27.7.04, להכיר בפגיעה שארעה לו ב-19.8.01, כפגיעה בעבודה, משהפגיעה ארעה בשעת אימון במשחק כדורסל, שלא במסגרת ליגה למקומות עבודה, אלא בפעילות פרטית. משאין זו פגיעה בעבודה ואין זו פעילות נלווית לעבודתו.

התובע, יליד 22.7.74, טוען כי המעביד שכר אולם כדורסל בבית ספר ויצמן הרצליה (להלן: "האולם") לטובת קיום משחק כדורסל בין עובדיו, כשהתובע נפגע במהלך המשחק.

המשחק התקיים ביוזמת המעביד, במעורבותו ובמימונו, על מנת לחזק את הגיבוש בין העובדים וזוהי פעולה נלווית. המשחק היווה חלק אינטגרלי מחיי העבודה במקום העבודה. למעביד אינטרס ישיר בקיום המשחק, בפעילות גופנית, על מנת לשפר ולחדד את החשיבה במקום העבודה ולהגביר המוטיבציה.

2. בכתב הגנתו מ-14.11.05 עתר הנתבע לדחיית התביעה מחמת שיהוי בהגשת התביעה למל"ל, לאחר כשלוש שנים.

הנתבע הכחיש טענות התובע וטען כי לא ארעה כל פגיעה בעבודה כמשמעה בס' 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן : "החוק") וכי אין מדובר בפעולה נלווית אלא בפעילות פרטית.

3. ביום 12.3.06 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו וביקש להעיד את מנהלת כ"א של המעביד, תוך שיהא פטור מהגשת תצהירה, וביום 30.4.06 הוגש תצהירה של הגב' איריס קליין, מנהלת משאבי אנוש של המעסיק (להלן: "המנהלת").

דיון שנקבע – נדחה לבקשת התובע.

ביום 10.9.06 נשמעו עדויות התובע.

בתום הדיון סיכמו בכ"י הצדדים טענותיהם וביום 13.9.06 הגיש התובע אסמכאותיו.

4. המסמכים -

תביעה למל"ל מ-27.7.04 – ב-19.8.01, יום א' בשבוע שעה 20:00 בבי"ס ויצמן נפגע במהלך משחק כדורסל, בברך שמאל. ציין כי הוא מיוצג ע"י בא כוחו. המעביד אישר כי יצא מהמפעל ב- 17:30. אישור ליציאה ניתן ע"י מישל, ראש צוות. בחלק ג' לטופס טען לפגיעה מ-19.8.01 ובחלק ה' טען כי ארעה פגיעה קודמת ב-20.5.01 בברך שמאל (בגינה נעדר מעבודתו במהלך שלושת החודשים שקדמו לפגיעה).

בנספח לתביעה הנ"ל –

ב-19.8.01 שיחקה קבוצה של עובדי המעסיק, באולם שנשכר ע"י המעסיק, השחקנים הגיעו מיד עם תום עבודתם.

תוך כדי ריצה אחרי שחקן הקבוצה היריבה קפץ יחד עמו, בלם ונחת ובמהלך הנחיתה סובב את ברכו.

לאחר טיפולים ובדיקות ולאחר שהבין את חומרת הפגיעה, החליט להודיע על תאונת עבודה, בשל הנכות אותה יצטרך לשאת כל חייו.

את מהות התביעה גילה לאחר שפנה לעו"ד בגין תאונת דרכים.


טופס בל/250 מ-13.9.04 – נפגע ב-19.8.01 תוך כדי פעילות חברתית – משחק כדורסל בנבחרת מקום העבודה (לא מצוין באיזו ברך נפגע).

שאלון המעסיק למל"ל מ-9.1.05 – לא מדובר בליגת מקומות עבודה, אלא בעובדי המעסיק. אין רשימת שחקנים. התובע אמור היה להשתתף באימון ביום האירוע ; המעסיק לא מממן ציוד/לבוש/הסעות/כלכלה, אלא שוכר את האולם. המקרה ארע בחודש הראשון להקמת קבוצת הכדורסל ולכן לא היו עדיין סדורים רשמיים.

מכתב המעסיק למל"ל מ-22.6.05 – מדובר בפעילות חברתית בארגון המעסיק, עדודו ומימונו. המעסיק רואה בפעילות ספורטיבית זו גיבוש חברתי של עובדי החברה, פעילות גופנית התורמת לבריאות העובדים ומשפרת יכולתם לעבוד בפרקי זמן ארוכים ובאיכות גבוהה יותר.

המעסיק שכר את האולם ובמימונו, הודעה על פעילות זו הופצה במערכות המידע של המעסיק ובה נקראו העובדים ליטול חלק בפעילות זו.

תשובות מנכ"ל המעסיק מ-10.7.05 – נטען כי התובע לא נעדר מהעבודה עקב הפגיעה, כי במסגרת פעולות רווחה היזומות על ידי המעסיק, מאפשרים לעובדים לעסוק בפעילות ספורטיבית, חלק הולך למכון כושר, חלק משחק כדורסל. המעביד מממן את הפעילויות. לא היה מאמן לקבוצה.

ב-19.8.01 השתתפו כ-10 עובדי המעסיק, ששיחקו אחד כנגד השני.

אין הוצאות לפעילות, פרט לשכירת המגרש וקניית הכדור, שמומנו על ידי המעסיק. העובדים מגיעים בכוחות עצמם.

המעסיק הזמין את האולם ומימן אותו. הפעילות לא חד פעמית, נמשכת עד היום, אחת לשבוע, לאחר שעות העבודה. כל עובד מעובדי המעסיק יכול להצטרף, אך יש גרעין פחות או יותר קבוע של כ-10 משתתפים. פעילות הכדורסל החלה ביוני 2001.

במהלך השנים הפעילות נדדה במגרשים שונים, לא זוכר מה היה ב-2001. הפעילות היא על זמנם הפרטי של העובדים ועל חשבונם.

הפעילות ניזמה כחלק ממדיניות הרווחה למען העובדים. הקבוצה אינה מתחרה. אין שעות אימון. טופס בל/250 ניתן ב-13.9.04 לבקשת העובד.

ת/1, סכום חדר מיון, מ- 17.11.03 – לאחר ת.ד. כאבי גב עליון, ע"ש גבי.


נ/1 (ביקור אצל אורטופד מ-20.8.01) – כאבים בברך שמאל לאחר חבלה במשחק כדורסל.

נ/2 (בקור אצל אורטופד מ-2.3.03) – כאבים בברך שמאל, סובל מזה שנה, תאונת ספורט – תנועה סיבובית במשחק כדורסל.

נ/3 (חדר מיון מ-21.5.01) – נחבל במשחק כדורסל בברך ימין. צילום ברך ימין – ללא שבר. אבחנה – Contusion
Knee RT.

נ/4 (תעודת מחלה מ-29.5.01) ע"י אורטופד, ל-8 ימי מחלה באבחנה Contosion knee and lower leg
rt.

ב.המעביד, ככל העולה מהעדויות והראיות שבפניי – כלל לא ידע על הפגיעה ודאי לא כפגיעה בעבודה.

המנהלת אכן טענה כי נודע לה על פציעתו של התובע למחרת (עמ' 4 שורה 112) אך הבהירה ומיזמתה, כי ידעה שמדובר בתאונת עבודה במשחק כדורסל רק כשפנה אליה התובע וביקש שתבוא להעיד מטעמו! קרי: המנהלת ערכה בעדותה האבחנה בין הידיעה על עצם הפציעה ובין "ארוע", פגיעה בעבודה, פגיעה במהלך משחק הכדורסל!

אבחנה זו חשובה היא לענין נוסף – הנתבע דחה התביעה וקבע כי אין עסקינן בפגיעה בעבודה.

התובע שהגיש תביעתו למל"ל 3 שנים אח"כ, לא ראה, משום מה, להציג אסמכתא /עדות כלשהי מזמן אמת. משום מה, לא הובא בפנינו ולוּ עד אחד שיוכל לאשש הפגיעה, איך, מתי והיכן ארעה, מיקומה וכו'.

ודאי וודאי כך, כשבפנייתו הראשונה לרופא – לא טען כי עסקינן בפגיעה /ארוע שארע במהלך עבודה – מחד ומאידך – המעביד טען כי לא נעדר מעבודתו עקב ארוע זה ומאידך נוסף – למד על קשר נטען בין הפגיעה לעבודה רק 3 שנים לאחר הארוע ! (והמנהלת, רק כ-5 שנים לאחר הארוע!).


ולכל אלה חשיבות רבה, ודאי לאור העובדה כי התובע עצמו טען בתביעה למל"ל כי 3 חודשים קודם לכן נפגע בברך שמאל, וכך טען אף בפנינו (אף כי לאור הספק בשאלה, ולאור הרישומים הרפואיים השיב עם ספק מסוים), ולאור תשובתו כי "כולם ידעו על התאונת ספורט שקרתה לי".

לאור חלוף הזמן, הוא "מעריך" שפנה למנהלת, אולי גם למנכ"ל, אולי המנהלת לא זוכרת (כשעומת עם תשובתה לפיה לא פנה אליה).

לכך יש להוסיף – אין בפנינו ולוּ בדל ראייה על כך כי המעסיק נתן לתובע אישור כלשהו על שכירת האולם או על הפעילות שבו, לפני שנת 2005 (3 מסמכי המעסיק שהוגשו על ידי הנתבע).

עוד יש להזכיר כי ביחס לפגיעה הנדונה טען המעסיק, כי התובע לא החסיר מעבודתו בעקבותיה (תשובת המנכ"ל מ- 10.7.05) וכי התובע עצמו טען בתביעה למל"ל (חלק ה') כי נעדר מעבודתו (ב-3 החודשים שטרם הארוע הנדון), עקב מחלה, עקב פגיעה בברך שמאל.

האמנם יכול היה מי מעובדי המעסיק לזכור (בשנת 2005 – 2006) אם נעדר התובע, מתי, כמה או בעקבות מה ?!

והראייה – התובע לא הביא אף לא עד אחד לאשש טענותיו ולמצער, אף לא מסמך אחד מזמן אמת !

למידת הזכרון של התובע עצמו לקורותיו - הוא די בהפנייה לעדותו בענין תאונת הדרכים שעבר, כעולה ממסמכים שהגיש (ת/1), שארעה ב-11/03, לא בסוף 2004 ולא במחצית ראשונה שלה !


ג. הנתבע הגיש רישומים רפואיים לפציעה מ-5.01, שהתובע התנגד להגשתם בהנמקה שאינם רלוונטיים.

דא עקא, מסמכים אלה רלוונטיים, הן לענין הרפואי, כמו גם לשאלה היכן נפצע אז התובע (האמנם בברך שמאל כגרסתו בתביעה למל"ל ובפנינו, שמא, בברך ימין, כעולה מהמסמכים הרפואייים ?!).

והן – ולטעמי העיקר – לשאלת היותה של התאונה פגיעה בעבודה.

ואסביר – התובע נפגע במשחק כדורסל עוד ב-5.01.

אין חולק כי ב-5.01, טרם החל המעסיק לשלם לשכירת האולם.

יחד עם זאת, פציעת התובע ארעה במהלך משחק כדורסל, באותה מסגרת בה שיחקו התובע וחבריו, בטרם "העניין" שהיה למעסיק בפעילות זו! ודאי בטרם יוזמה כלשהי!

משמע, מזה למדים אנו, כי לא המעסיק יצק תוכן לגיבוש עובדיו, לא המעסיק ארגן הפעילות.

ראוי להזכיר בהקשר זה עוד כי התובע גר בסמיכות לאולם בו נערכה הפעילות. משמע, בקיומה של המסגרת, בסמיכות למקום מגוריו, באולם של בי"ס, חודשים טרם הפגיעה הנדונה – ניתן ללמוד על מידת הענין שהיה למעסיק בפעילות !

ולטעמי – אין "כיסוי" אמיתי לטענות המנהלת בתצהירה, אלא כמתן "כיסוי" בדיעבד למצב שנוצר, אורגן ופעל, ללא "אינטרס" נטען, עוד קודם לכן !

ד. שוכנעתי מהעדויות והראיות שבפניי כי, למעשה, היה המעסיק "אדיש" לפעילות, למשתתפים בה או לתוצאותיה. המנהלת שטענה כי המשחק אורגן ומומן ע"י המעסיק – לא כל כך דקא פורתא בענין. כבר הוכח כי המשחק לא אורגן על ידי המעסיק.

אפנה לבדוק אם מומן על ידו – ראשית, מדובר בפעילות ספורטיבית שהתבצעה בשעות ערב. בשעות שיכול היה התובע להיות בעבודה (20:00, כאמור בתביעה למל"ל) ויכול היה להיות בביתו, או בכל פעילות פרטית או אישית אחרת. התובע (וחבריו) לא קיבל שכר בגין השעות לפעילות זו. כעולה מהעדויות, מדובר היה במסגרת שעות עבודה גמישה, כששְכרו לפני התאונה שולם לפי שעות ובחודש התאונה לפי שכר קבוע ותוספת ש"נ גלובליות.

כעולה מאישור המעסיק בתביעה למל"ל היה התובע עובד שעתי ומיולי 2001 היה לעובד חודשי (אף שאין לכך ביטוי בתלוש השכר לחודש זה שצורף לתצהיר התובע). מעניין לציין כי המנכ"ל בתשובותיו מ-10.7.05 מציין כי התובע היה לעובד חודשי מ-1.3.01 (שוב, שלא כעולה מתלושי השכר שצורפו).

אין חולק כי למעסיק לא היתה "נבחרת" (על אף רישום חשבת השכר בטופס בל/250), ואין עסקינן אף בתלבושת למשחקים.


עיקר הדברים מצוי לטעמי, בהתנסחות המנכ"ל בתשובתו מ-10.7.05 ולפיה, "במסגרת פעולות רווחה היזומות על ידי המעביד אנו מאפשרים לעובדים לעסוק בפעילות ספורטיבית. חלקם הולכים למכון כושר, חלקם משחקים כדורסל. המעביד ממן את הפעילויות" (ההדגשות הוספו).

עולה מהאמור, כי לא המעסיק יזם את משחק הכדורסל. המעסיק מאפשר לעובדיו לעסוק בפעילות ספורטיבית. ונתמה – הרי התובע (ועובדים אחרים) עסקו בכך, שלא ביוזמת המעסיק, עוד קודם ליוזמתו, והגם שעוד לא "איפשר" להם !

עובדים אחרים, שאינם עובדי המעסיק – העוסקים בפעילות ספורטיבית לרווחתם – המעסיק מונע זאת מהם ? – ברי, כי אינו יכול למנוע מהם!

יתר על כן, עולה כי המעסיק לא מימן את הפעילות, ולא משום ש"אין הוצאות" (כתשובתו שם) אלא, המעסיק לא נשא אלא בשכירת המגרש וקניית הכדור.

אין עסקינן במימון, בניגוד לתשובתה הסתמית של המנהלת (עמ' 3 שורה 12), שהרי השעות בהן התקיימה הפעילות אינן, ברגיל, שעות העבודה! ואזכיר – אליבא ד'מנכ"ל "הפעילות היא על זמנם הפרטי של העובדים ועל חשבונם" (שם).

יש להזכיר כי התובע עצמו בנספח תביעתו למל"ל טוען כי העובדים הגיעו למגרש "עם תום עבודתם". כך גם המנכ"ל בתשובותיו מ-10.7.05 מציין כי הפעילות מתקיימת אחת לשבוע, "לאחר שעות העבודה... כל עובד... יכול (לא חייב) להצטרף לפעילות אבל יש גרעין פחות או יותר קבוע של כ-10 משתתפים". משמע, "מימון" המעסיק הצטמצם לשכירת האולם, בעלות של כמה מאות ₪ לרבעון (לזכרונה של המנהלת, ומכל מקום אין בפנינו ראייה אחרת).

עוד יש לציין – המעסיק לא פיקח כלל על הפעילות (שכאמור, לא הוא יזם אותה), המנהלת אף לא ידעה אם שכרו האולם שבביה"ס או את מגרש המשחקים בחצר ביה"ס. למעסיק לא היתה רשימת שחקנים (שאלון למעסיק).

והעיקר – התובע עצמו מאשר בעדותו כי המעסיק לא בדק כמה פעמים הלך למשחק, אם בכלל הלך, לא היה פקוח, לא היה צריך להודיע למעסיק כי הוא יוצא למשחק, כי היום שיחק כדורסל במגרש ובפועל, לולא נפצע ב-19.8 – אף אחד אצל המעסיק (למעט חבריו למשחק) לא היו יודעים ששיחק שם.

אין גם כל הסבר מדוע נשכר דווקא מגרש זה בהרצליה, בה מצויים עשרות בתי ספר, חלקם אף קרובים יותר למקום העבודה (למעסיק).

ההסבר היחיד שקיים בפנינו (אף כי לא ניתן ככזה) – הוא העובדה שהתובע גר בסמיכות למגרש ושיחק בו עוד קודם למימון המעסיק !

עסקינן בפעילות של כ-10 עובדים (כך המנכ"ל בתשובתו מ-10.7.05; כך המנהלת, מפי עובד אחר בלא שצויין עיתוי לעובדה הנטענת) מתוך 60-50 עובדים באותה עת!

עסקינן במעסיק שסיבסד גם חדר כושר לעובדיו בסכום של 300 ₪ או 600 ₪ לשנה (עמ' 5 שורות 10-13), כשכל עובד יכול היה ללכת לכ"א מהפעילויות, לא ללכת לאף אחת מהן או ללכת גם לכדורסל וגם לחדר כושר. הקשר הכלכלי, האינטרס של המעסיק בפעילות האמורה, ביחס לתובע כעובד – כה מזערי, שאין לשוקלו כלל.

אין לשכוח גם כי התובע הגיע למקום בכוחות עצמו ולא בהסעת המעסיק ולאותה עת, לא היה לו רכב של המעסיק, כעולה מעדותו (עמ' 10 שורה 17) ומתלושי השכר (שאין בהם אזכור לשווי רכב).

התובע פוּנה לביתו על ידי חבר לעבודה ורעייתו הסיעה אותו (למחרת) לבי"ח.

אין בפנינו ראיה אם ועד כמה "נקראו העובדים ליטול חלק בפעילות זו" (כנטען במסמך המעסיק מ-22.6.05) – מול "איפשרו" לעובדים, כטענת המנכ"ל.

לקבוצה לא היה מאמן (בשכר או בהתנדבות).

יתר העובדים או שהמשיכו לעבוד בעת המשחק או שעסקו בפעילות פרטית /אישית כלשהי (ואין הכוונה לפעילות ספורטיבית).

לאור כל האמור – לא הוכח בפניי אינטרס המעסיק לפעילות הספציפית, מעבר לאינטרס הכללי שיש לכל מעביד (כך יש להאמין) שעובדיו יהיו בריאים, ביחסים טובים, מגובשים וברווחה.


בצדק טען הנתבע כי פסה"ד אליהם הפנה התובע אינם רלוונטיים משהנסיבות כעולה מהם, שהוכחו כפגיעה בעבודה – אינם כבענייננו.

משכך – אין עסקינן בפעולת רווחה, בפעולה נלווית ומשכך, יש לדחות את התביעה. מידת הקשר שבין הפעילות למעסיק כה זניחה, שאין בה כדי פעולה נלווית/פעולת רווחה.

ה. טענת שיהוי –

בפסיקה נקבע כי המל"ל הוא הגוף לביטוח סוציאלי, ביטוח חובה שנקבע בחוק. אין הוא כחברת ביטוח.

ממילא, ההלכות המיושמות לגבי המל"ל – אינן כאלה המוחלות על חברת ביטוח.

יתר על כן, המל"ל לא דחה התביעה בגין שיהוי.

טענת שיהוי שהועלתה אינה טענת "התיישנות" וממילא, אין חובה דיונית לתחולתה – כי תטָען מיד בהזדמנות הראשונה.

השיהוי רלוונטי, משמעורר הוא קושי בבחינת התביעה.

נסיבות ההליך דלעיל, מלמדות יותר מכל, מדוע נטענה טענת השיהוי, ובצדק. מסכימה אני עם זאת, כי ראוי היה אף שתועלה על ידי פקיד התביעות, ככל שאכן נוצר קושי בבדיקת התביעה שבפניו.

אין התובע יכול "לרחוץ בנקיון כפיו" לענין העדויות –

הנתבע דחה תביעתו לקיומה של פגיעה בעבודה, הן לכשעצמה והן בגין קרות הפגיעה בעת פעולה נלווית.

על התובע, הגם ששכיר הוא, הנטל להוכיח, ולוּ לכאורה, ארוע תאונתי.

כפי שהפנה המל"ל – ברישום הרפואי הראשון אין כל אזכור לקשר בין הפציעה לעבודה, ואין בפנינו די ראיות לעצם קרות הפגיעה.

התובע נמנע, וטעמיו עמו, מהצגת עדויות, שהיה ביכולתו להציגן. אכן, ראוי היה כי הנתבע (פקיד התביעות) יברר אף עניין זה, באותו שלב – אך אין בכך כדי הוכחה במידת ההוכחה לה נדרש התובע בתביעתו.

לאור חלוף הזמן בין הארוע לתביעה למל"ל ומנגד, העדר רשום אנמנסטי רלוונטי בפנייה ראשונה שלאחר הארוע גם בכך יש נסיבה שאינה עומדת להכרה בארוע כפיעה בעבודה.

דומה המצב שלפנינו למצב בו מסייע מעסיק לעובדיו ע"י תשלום "ספרות מקצועית" בסכום כלשהו ונפגע העובד בדרכו לרכישת ספרות כאמור.

נזכיר כי המעסיק שילם לתובע סכום משמעותי ללימודים – חלילה פגיעה בדרכו ללימודים אלה (בלא שהוכחה זיקה אמיתית אחרת) – גם היא לא פגיעה בעבודה.

ו.משלא הוכח בפניי ארוע תאונתי ומשלא הוכח בפניי כי ארע בעבודה – אין לי אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון