ביטוח פריצה בית קרקע


רקע

המדובר בתובענה בגין נזקי פריצה וגניבת רכוש מביתו של התובע, שארעו ביום 29.10.02.

הנתבעת 1 (להלן:"חברת הביטוח") ביטחה את התובע בפוליסת ביטוח מקיף לתכולת דירתו, והנתבעת 2 (להלן:"המוקד" ו/או "עמישב") התקשרה עם התובע לשם חיבור מערכת האזעקה בביתו למוקד, למטרות סיכול מקרי פריצה ושוד אפשריים.

חברת הביטוח שלחה הודעת צד ג' כנגד המוקד וכנגד חברת בת קול רשת בטחון ותקשורת בע"מ (להלן:"בת קול"), בטענה לאחריותם של המוקד ו/או של בת קול לאירוע הפריצה, ככל שאכן ארע, ולאחר חקירת המומחה מטעם המבטחת, נדחתה בהסכמה ההודעה לצד ג' כנגד בת קול.

בהתאם להחלטת כבוד השופט טהר לב מיום 07.12.2005, פוצל הדיון באופן שנתבררה תחילה שאלת החבות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. התובע הוא הבעלים של בית קרקע ברח' קיסריה בבאר שבע (להלן:"הבית").

2. ביום 01.08.2002 רכש התובע מחברת הביטוח פוליסת ביטוח מקיף לתכולת דירה (להלן:"הפוליסה"), במסגרתה ביטחה חברת הביטוח את בית התובע על תכולתו, בין היתר מפני סיכוני שוד ופריצה.

3. מבלי שנדרש לכך על ידי חברת הביטוח , התקשר התובע ביום 20.08.01 עם המוקד לשם חיבור מערכת האזעקה שהיתה מותקנת בביתו בחיבור אלחוטי למוקד.

4. ביום 29.10.2002 בבוקר יצאה אשת התובע מהבית בשעות הבוקר, וכאשר חזרה בשעות הצהריים גילתה כי אירעה פריצה בבית, וכי חלק מתכולת הבית נגנב.

5. אשת התובע הזעיקה את המשטרה אשר הגיעה לבית התובע וגבתה ממנה עדות ביחס לפריצה. כמו כן הודיעה אשת התובע לחברת הביטוח על דבר הפריצה.

6. שמאי שהגיע מטעם חברת הביטוח לבית התובע, בירר עם אשת התובע פרטים ביחס לפריצה, ערך תרשומת והחתים אותה על חלק מעמודי התרשומת.


7. במכתבה מיום 12 בפברואר 2003, דחתה חברת הביטוח את תביעת התובע לתשלום בהתאם לפוליסה, מן הנימוק שתנאי הפוליסה לא קוימו מאחר ולטענת חברת הביטוח לא דרכה אשת התובע את מערכת האזעקה טרם יצאה את הבית ביום הפריצה.

תמצית טענות התובע:

8. התובע טוען, בעיקרם של דברים, כדלהלן:

א. אשת התובע יצאה ביום הפריצה את הבית, לאחר שסגרה את כל חלונות ודלתות הבית, ולאחר שדרכה את מערכת האזעקה.

ב. חברת הביטוח שלחה שמאי מטעמה, ששוחח עם אשת התובע, ואשר לפי הבהרת חברת הביטוח הגיע על מנת לבצע הערכה של הנזק שנגרם.

כך התייחסה אליו אשת התובע, אולם השמאי החתים אותה על דף תרשומת ריק, ואמר לה כי בכל הקשור למערכת האזעקה הוא יברר יותר מאוחר.

בדיעבד הסתבר כי השמאי הפר את האמון שנתנה בו אשת התובע, בכך שמילא פרטים בחלק מדף התרשומת שנותר ריק, פרטים שאינם נכונים, בדבר אי דריכת האזעקה.

ג. הראיות הקיימות תומכות בגרסת התובע כי האזעקה נדרכה ע"י רעייתו טרם יציאתה את הבית ביום הפריצה, לרבות עדות שכנתו של התובע, סוכן הביטוח שלו ורעיית הסוכן, והעובדה שאלמלא עשו כן כדבר שבשגרה, היה מתייתר כליל חיבורם למוקד.

ד. חברת הביטוח היתה מבטחת את הבית גם ללא אמצעי המיגון האמורים, ועל כן בכל מקרה יש לחייבה בתשלום תגמולי הביטוח בהתאם להוראות ס' 21 ו – 18(ג) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח").

ה. התובע רכש במסגרת הפוליסה גם ביטוח כנגד כל הסיכונים לתכשיטים ודברי ערך, אשר תחולתו אינה מותנית בהפעלת אמצעי המיגון.

ו. התובע מיוזמתו, ומבלי שחברת הביטוח חייבה אותו לעשות כן, דאג להתחבר למוקד והכל מתוך מטרה לנקוט במירב אמצעי הזהירות לצורך סיכול מקרי פריצה ושוד אפשריים.

יחד עם זאת, בפועל לא נקלטה כל הודעה במוקד, ובדו"ח תקינות מערכת שהומצא על ידי עמישב, נכתב כי בבדיקה לאחר האירוע נמצא כי הסוללה ביחידת הקרקע חלשה, וכי הנתיך נשבר עם פתיחת בית הנתיך.

הנתבעת 2 הפרה אם כן את התחייבותה על פי הסכם ההתקשרות, בכך שלא דאגה לבצע בדיקות תקופתיות בבית התובע, לצורך בדיקת מערכת האזעקה על כל רכיביה השונים כולל הסוללה.

ז. לאחר שהתברר כי חיבור אלחוטי אינו מעביר קריאות מבית התובע למוקד, דאג התובע, כי יבוצע חיבור קווי בנוסף לחיבור האלחוטי מביתו למוקד.

ח. תוצאות ההפרה הינן גרם הפרת חוזה בין התובע לבין חברת הביטוח, שכן לו היתה נרשמת הפעלת האזעקה במוקד, לא היתה לחברת הביטוח עילה להימנע מתשלום תגמולי הביטוח, וכן מניעת סיכולה בפועל של הפריצה בזמן אמת.

תמצית טענות חברת הביטוח:

9. חברת הביטוח טוענת בעיקרם של דברים את הטענות כדלהלן:

א. התובע ו/או מי מטעמו לא עמד בתנאים הבסיסיים והמקדמיים לקיום הכיסוי הביטוחי עפ"י הפוליסה, והמצוינים בה וברשימה, לרבות ובמיוחד מחדלו של התובע ו/או מי מטעמו לדרוך את מערכת האזעקה טרם עזיבת הדירה ביום אירוע הפריצה.

ב. לטענת חברת הביטוח פעלה היא בתום לב, ובמקצועיות לשם בירור טענות התובע, ואף הציעה לו לבצע בדיקת פוליגרף על מנת ליישב את המחלוקת בין הצדדים ולחסוך את ההתדיינות הנוכחית.

סירובו של התובע ו/או אשתו לביצוע הבדיקה ייזקף אם כן לחובתו.


ג. בנוגע לעמישב, המדובר בהתחייבות של צדדים שלישיים שאיננה נוגעת לה, ואי מילוי אחר דרישות הפוליסה בשל מעשה ו/או מחדל של מאן דהוא, איננה יוצרת חבות למבטחת.

ד. טענות התובע בדבר חלות הוראות סעיפים 18(ג) ו- 21 לחוק חוזה הביטוח, והכיסוי בפוליסה בגין "כל הסיכונים", מהוות הרחבת חזית אסורה ויש לדחותן מטעם זה.

ה. לגופו של עניין, חברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת את התובע בהעדר אמצעי המיגון, ועל כן יש להחיל על המקרה את הוראות ס' 18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח.

ו. אשר לביטוח "כל הסיכונים", אין זהו הסיכון שהתממש, כי אם סיכון הפריצה - עליו חלים תנאים ספציפיים, כתנאי דריכת האזעקה, שלא קוים.

מכל מקום, התניה ביחס לאמצעי המיגון חלה על הפוליסה בכללותה, לרבות על פרק הביטוח כנגד כל הסיכונים, ולפיכך יש לדחות את התביעה גם על פי פרק זה.

ז. כנגד עמישב כצד שלישי נטענות טענות שברשלנות והפרת חובות חוזיות, בכך שלא דאגה למערכת של ביקורת ובדיקה מתאימים, ובשל כך שלא התריעה מפני היות מצבר האזעקה בבית התובע מרוקן.

תמצית טענות עמישב:

10. טענות עמישב בעיקרם של דברים הינן כדלהלן:

א. אשת התובע לא דרכה את מערכת האזעקה טרם יציאתה מהבית ביום הפריצה, ולראיה, לא נרשם אצל עמישב אירוע כנטען.

ב. עמישב פעלה כל העת במקצועיות ובהתאם להסכם התקשרותה עם התובע ואף הציעה לתובע לבצע חיבור כפול למוקד (קווי ואלחוטי) אך התובע, מטעמי חסכון בעלויות, ביקש כי יבוצע חיבור אלחוטי בלבד.

ג. אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען למעשי ו/או מחדלי עמישב הנטענים, שכן אין זה מתפקידו למנוע פריצות כי אם להתריע עליהן לאחר שהתרחשו.

ד. עמישב לא התחייבה לפצות את התובע בגין נזקים שייגרמו לו, ובכל מקרה אחריותה מוגבלת עפ"י סכום מקסימלי הקבוע בהסכם שנכרת בינה לבין התובע (מפנה להוראות סעיפים 15 ו-17).

השאלות הנדרשות לדיון:

11. נראה כי השאלה העובדתית העומדת במרכזו של תיק זה היא: האם אשת התובע דרכה את האזעקה טרם צאתה מהבית ביום אירוע הפריצה.

ככל שהתשובה לשאלה זו שלילית, אפנה לבחינת טענות התובע בדבר תחולת סעיפים 18(ג) ו-21 לחוק חוזה הביטוח, והכיסוי עפ"י הפוליסה לביטוח מסוג "כל הסיכונים".

הראיות

12. מטעם התובע העידו העדים המפורטים להלן:

א. התובע - אין חולק כי התובע לא יכול להעיד מכלי ראשון על עובדת דריכת מערכת האזעקה ביום הפריצה, שכן לא היה נוכח בעת שאשתו עזבה את הבית ולא ראה בעיניו האם דרכה את מערכת האזעקה אם לאו. על כן עדותו אינה יכולה לתרום באופן ישיר לעניין הדריכה, אלא, באשר לפעולות שביצע בעצמו.

ב. אשת התובע - עיון בתצהירה ובעדותה בחקירה נגדית מעלה כי לא ניתן לקבוע קיומן של סתירות מהותיות בעדותה, אשר יש בהן להשליך על אמיתות הצהרתה, כי דרכה את מערכת האזעקה. כך העידה אשת התובע כי עשתה את כל הפעולות לשם דריכת האזעקה ואף שמעה את צליל הדריכה (עמ' 21 ש' 28-29, עמ' 22 ש' 3).

ג. הגב' צדיקוב - הגב' צדיקוב היא שכנתם של התובע ואשתו. ביחס אליה טען התובע כי שמעה את האזעקה בבית התובע פועלת ביום הפריצה וכי סיפרה על כך בנוכחות אחרים במהלך ברית המילה של נכדו של התובע, אשר התקיימה מספר ימים לאחר הפריצה. עדותה של הגב' צדיקוב נשמעה שלא במהלך שמיעת הראיות בתיק, אלא, כהחלטת עמיתתי, כב' השופטת נחמה נצר, עוד בשלב קדם המשפט. אין לקבל טענת הנתבעת שלא לייחס משקל לעדות זו לאור העובדה כי היא נמסרה במהלך חקירה ספונטנית אגב קדם משפט, שכן המדובר בחקירה לכל דבר
ועניין, המהווה ראיה בתיק.

ד. סוכן הביטוח, מר אליהו מורנו – עד זה הינו סוכן הביטוח של התובע ואף חבר של המשפחה, אשר העיד כי ימים ספורים לאחר אירוע הפריצה, עת ישב עם רעייתו לשולחן אחד יחד עם הגב' צדיקוב, שמע (וכך גם אשתו) את הגב', אישה מבוגרת, מספרת לתומה לאשתו של התובע על אזעקה ששמעה ביום הגניבה. אף בעדות זו לא נמצאו בקיעים בעלי משמעות, אשר יגררו אחריהם את המסקנה כי העדות נסתרה.
ה. מר לייזרין שפרי - המומחה מטעם התובע .

13. מטעם חברת הביטוח העידו העדים כדלקמן:

א. מר מאור גבריאלי - שמאי מטעם "אורי נס שמאים וסוקרים", אשר גבה מאשת התובע את ההודעה על אירוע הפריצה, נ/1.


ב. הגב' רחל ילינק – אשר העידה כי ללא קיומו של התנאי בעניין האזעקה, כפי שמצוין בפוליסה, לא היתה חברת הביטוח מבטחת את התובע, אף לא בדמי ביטוח מרובים, לאור מיקום הבית ומאפייניו ושווי התכולה הרב.

ג. מר יהודה הלפרין – המומחה מטעם חברת הביטוח.

14. מטעם עמישב העידו העדים כדלקמן:

א. מר גדעון אפשטיין – מנכ"ל עמישב.

ב. מר איציק כהן – מנהל עמישב.

ג. מר מרק ויסגלס – מנהל מבצעים בעמישב.

דריכת האזעקה:

נטל ההוכחה:

17. הן התובע והן חברת הביטוח ייחדו דברים בסיכומיהם בעניין זה, כאשר התובע גורס כי תנאי האזעקה בפוליסה הינו בגדר סייג או חריג לחבותה של חברת הביטוח, בעוד חברת הביטוח טוענת כי המדובר תנאי מוקדם ואף מתלה לקיומו לכתחילה של הכיסוי הביטוחי, המהווה חלק מן הפוליסה, כאמור בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

פועל יוצא מקבלת עמדת התובע הינו כי משהוכח אירוע הפריצה, עובר הנטל להוכחת קיומו של החריג, דהיינו – אי דריכת האזעקה - אל המבטח, ואילו קבלת עמדת חברת הביטוח תחייב את התובע להרים את הנטל גם בשאלה זו.

18. אין חולק כי הכלל בעניין ביטוח קובע כי נטל השכנוע הבסיסי להראות שהמקרה אירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע – המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע – המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו [ע"א 317/64 כהן נ' חברת לביטוח "קלדוניאן" פ"ד יט(1) 77, 81].

עם זאת ההבחנה בין יסוד מיסודותיו של מקרה הביטוח לבין חריג לחבות היא במקרים רבים הבחנה קשה, באשר מה שנראה לאחד כחריג לכלל, עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 05.10.2006) והאסמכתאות המובאות בפיסקה 13 לפסק הדין].

לשם בחינת היותו של התנאי בגדר תנאי מוקדם לחבות או לכיסוי או חריג לחבות, ומתוך כך להכריע בדבר זהות הנושא בנטל השכנוע, יש להדרש לפרשנות התנאי ופרשנות הפוליסה, באמצעות מבחנים אובייקטיביים אשר אינם נתונים לחוכמת המנסח [ר' למשל רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ נג(1)450].

19. אולם, השאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע הוא בעל חשיבות רק מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות נותרות כפות המאזניים מעוינות. אך, אם לאחר הערכת מכלול הראיות ניתן להגיע לכלל מסקנה כי אחד מבעלי הדין הינו בעל עדיפות ראייתית על פני משנהו, באופן שלמעשה עלה בידו לשכנע בראיות מספקות בצדקת עילתו, על פי מאזן ההסתברויות, אין עוד משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע.

[ר' למשל: ע"א 7905/98 Aerocon C.C נ' הוק תעופה בע"מ פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית פ"ד נז(5) 35, 45]

20. לאחר שעיינתי בראיות הצדדים וכפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי קיימת עדיפות ראייתית במקרה נשוא ענייננו, ועל כן איני נדרש לסוגיית נטל השכנוע ולבחינת סיווגו של התנאי כתנאי מוקדם או כסייג.


21. למעלה מן הנדרש יצוין כי נטיית הפסיקה הינה להטיל את נטל השכנוע בדבר התקנת והפעלת אמצעי המיגון על המבוטח. קביעה זו הינה סבירה גם נוכח העובדה כי על פי רוב עצם כריתת חוזה הביטוח מותנה בקיומם של אמצעי מיגון כאלו ואחרים, ושיעור הפרמיה אף הוא תוצאה של קיום אמצעי מיגון במקום, וכן לאור העובדה כי בייחוד ביחס להפעלת אמצעי המיגון, מצוי המידע לפחות הראשוני אצל המבוטח ולא אצל המבטחת.

הנתבעת הפנתה לפסיקת בתי משפט מחוזיים התומכת בעמדה זו, ואילו הפסיקה המחוזית אליה מפנה התובע אינה תורמת תרומה של ממש לדיון בעניין זה, שכן היא איננה דנה בשאלת הוכחת קיומם של אמצעי מיגון והנטל להוכחתם, לבד מדברים שנאמרו כאמרות אגב בלבד.

דיון

22. כאמור לעיל, שקלול הראיות שהוצגו בפניי הביאוני לכלל מסקנה כי כפות המאזניים לא נותרו מעוינות, אלא, נוצרה עדיפות לראיות המבטחת, שנמצאו חד משמעיות, ואשר לא נסתרו בכל ראיה אחרת.

23. אפנה ראשית לבחינת הודעת אשת התובע, המסומנת נ/1.

מעיון בהודעה עולה, כי המדובר בהודעה כתובה בכתב יד, עמודי ההודעה אינם ממסופרים ועל כן ההתייחסות למיקום העמודים ייעשה על פי מיקומם בנ/1 כפי שהוגש.

בעמוד הראשון מולאו פרטים בראש העמוד במקום המיועד לכך בטופס. תוכנו של העמוד מתחיל בכותרת "ציפי מליץ" תוך ציון מספר תעודת זהות, מתחת לכותרת זו נכתבו הדברים הבאים:

"אתמול 29/10/02 סמוך לשעה 08:10 יצאתי אחרונה מהבית לאחר שנעלתי את כל הפתחים אולם לא דרכתי את מערכת האזעקה.

בשעה 13:15 הגעתי ונוכחתי בדלת הכניסה פתוחה, לא נעולה בצילינדר אחד.

נוכחתי באי סדר האורות דלקו והבנתי שפרצו למקום.

מיד הודעתי לתחנת המשטרה והודעתי לבעלי.

אישור משטרה מצ"ב אירוע 160"

בהמשך העמוד מצויה כותרת משנה "המקום", ולאחריה פרטים ביחס לבית ולפתחיו, העמוד כתוב עד סופו ובתחתיתו חתימתה של אשת התובע.

העמוד השני מלא בחלקו בלבד, ונקטע לאחר שמצוינים מספר פרטים ביחס לאזעקה. עמוד זה אינו חתום.

העמוד השלישי כתוב עד סופו, מתייחס לאופן הפריצה ולממצאים ביחס לפריטים הגנובים, וחתום בתחתיתו על ידי אשת התובע.

העמוד הרביעי הוא המשך פירוט פריטים גנובים ואף הוא מלא עד סופו וחתום על ידי אשת התובע.

העמוד החמישי מציין המשך הפריטים הגנובים מלא כמעט עד סופו (למעט שתי שורות אחרונות), וחתום בתחתית על ידי אשת התובע.

העמוד השישי מלא בחלקו בלבד, ואינו חתום על ידי אשת התובע.


העמוד הרלוונטי לענייננו הוא העמוד הראשון, אם כי עיון במכלול ההודעה אף הוא יכול ליתן אינדיקציה לאופן בו נגבתה הודעה זו על ידי החוקר.

העמוד הראשון בחלק התוכן נראה על פניו תקין ושלם. ציון העובדה שהאזעקה לא נדרכה מצוי בתחילת הדף לאחר שתי שורות ולא בסיומו. ניסוחו נראה תואם את תחילתו ועל פני הדברים אין בו סממן חיצוני ממנו ניתן לזהות הוספת כיתוב בשלב מאוחר לכתיבת המסמך בכללותו.

אומנם המסמך כולל עמודים שאינם מלאים עד תומם, אולם אלו אינם חתומים כלל על ידי התובעת, ולא בהם מצוי הכיתוב ביחס לדריכת האזעקה.

עוד יש לציין כי במסגרת העמוד הראשון מצויים פרטים שאשת התובע אישרה כאמור בחקירתה כי נמסרו מפיה
(שעת הכניסה ושעת היציאה מהבית).

אומנם במסגרת חקירתה הנגדית כאמור לעיל ציינה אשת התובע, כי דלת הכניסה לא היתה פתוחה דבר הסותר את האמור בהודעה בעמוד הראשון. עם זאת על פי עדותה דלת אחרת אכן היתה פתוחה, ועל כן איני מוצא לייחס לפרט זה משקל משמעותי שיש בו כדי לפגום בחזותו השלמה על פניה של נ/1.

טענת התובע ביחס לאופן בו הוסף לנ/1 המשפט המתייחס לאי דריכת האזעקה, הינה טענת זיוף מסמך ותרמית. הלכה היא כי על מנת להרים את הנטל להוכחת טענה מסוג זה נדרשות ראיות שמשקלן גבוה מן ההסתברות במשפט האזרחי וקרוב יותר לוודאות (ר' למשל ע"א 400/86 עיזבון המנוח בן ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה שטנה קריגר פ"ד מב(4) 500).

לאור האמור והמפורט לעיל, לאור עדותו של השמאי גבריאלי שלא נסתרה, ולאור הממצאים האובייקטיביים העולים מן המסמך גופו, אני מוצא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענתו בדבר הוספת משפט שלא נאמר על ידי אשת התובע להודעה נ/1.

24. חברת הביטוח, בסיכומיה, מפנה להתנהלותו של התובע, בשלב בו טרם העלתה חברת הביטוח טענה כלשהי ביחס לאזעקה, עת פנה לשמאי בדרישה לעיין בהודעתה של אשתו, כמעידה על כך שאשת התובע סיפרה לו כי הודתה בפני השמאי על דבר אי דריכת מערכת האזעקה ולכן נזעק הוא למשרדי השמאי כדי לספק הסבר לאשר נכתב בהודעה החתומה.

אומנם, טענה זו היא אפשרית, אולם היא לא הוכחה. פנייתו של התובע למשרד השמאי יכול ונובעת מזהירות שהיא תוצאת עיסוקו של התובע, ועל כן איני סבור כי יש לייחס להתנהגות התובע משקל רב, ויש לבחון את ההודעה על פי האמור בה, כפי שנעשה לעיל.

25. חברת הביטוח מפנה גם להודעה שנמסרה על ידי הגב' מליץ למשטרה ביום הפריצה (ת/5), בה נרשם מפיה של הגב' מליץ: "היום בשעה 08:00 יצאתי מביתי כאשר הכל כשורה וסגרתי את כל החלונות והדלתות של הדירה..." (ש' 2-4 לת/1).

לטענת חברת הביטוח העובדה שהגב' מליץ לא ציינה בפני חוקרי המשטרה בסמוך לאימרתה הנ"ל כי דרכה את מערכת האזעקה, יש בה כדי לתמוך בטענה כי מערכת האזעקה לא נדרכה.

הגב' מליץ נחקרה על הדברים והעידה כי לא נשאלה בעניין ולכן לא השיבה, וכי תשובותיה היו כנות, ובתגובה למה שנשאלה (עמ' 16 ש' 15-17, עמ' 17 ש' 1-13).

לאחר ששקלתי בעדויות אלה, סבורני כי אין להסיק מסקנה כלשהי מהיעדרה של אמירה לחוקרי המשטרה, כי מערכת האזעקה נדרכה. למקרא ההודעה נראה כי אשת התובע אכן לא נשאלה לעניין האזעקה, ועל כן עצם אי איזכורה אינו מעלה ואינו מוריד.

26. מעדויות המומחים עולה, כי למערכת האזעקה המותקנת בבית התובע יש שני סוגי זכרונות.

האחד זכרון הרושם דריכת האזעקות וביטול הדריכה (להלן:"זכרון הדריכות"). דהיינו כאשר מי מבני הבית מקיש את קוד היציאה למערכת והאזעקה נדרכת, יש רישום על כך, כפי שיש רישום כאשר מוקש קוד הכניסה ודריכת המערכת מבוטלת.

השני הוא זכרון המבצע רישום במקום בו מופעלת האזעקה (להלן:"זכרון האזעקות"). דהיינו במקום בו האזעקה נדרכה ומזוהה תנועה בבית על ידי החיישנים, מופעלת האזעקה ודבר הפעלתה נרשם בזיכרון זה.

(עדות מר הלפרין עמ' 60 ש' 3-7 לפרוטוקול הדיון מיום 04.12.2007).

אין מחלוקת כי זכרון הדריכות לא נבדק, על כן אין נתונים אובייקטיביים ביחס לדריכת מערכת האזעקה ביום הפריצה.

אין גם מחלוקת כי זכרון האזעקות נבדק וכי לא נמצא בו רישום, לפיו פעלה האזעקה במועד אירוע הפריצה.

27. מן המפורט לעיל עולה כי מחד קיימות עדותה של אשת התובע, עדותה של הגב' צדיקוב ותמיכת עדותה בעדותו של סוכן הביטוח. ביחס לאלו יש לציין כי מעדותה של הגב' צדיקוב בפני כבוד השופטת נצר לא היה ברור כי היא יכולה לשים אצבעה על המועד בו שמעה את האזעקה, ולמעשה עדותו של סוכן הביטוח הוסיפה לעדותה במובן זה שמיקמה את העדות במועד נקודתי, אם כי יש לזכור כי המדובר בעדות שמועה והמשקל אשר יש לייחס לה בכל הקשור לתוכן דבריה של הגב' צדיקוב, הינו איפוא מועט אם בכלל.

מאידך, הציגה חברת הביטוח את ההודעה החתומה על ידי אשת התובע. הגשת ההודעה נתמכה בעדותו של מר
גבריאלי. יש ליתן להודעה זו משקל נכבד בהיותה גרסתה הראשונה והטריה של אשת התובע. כאמור לעיל גרסת התובע באשר להוספת רישום בתוך תוכן ההודעה לא הוכח כלל, בוודאי לא ברמת ההוכחה הנדרשת לטענה מסוג זה. בנוסף הציגה חברת הביטוח ראיה אובייקטיבית שתוכנה לא נסתר והיא העדר רישום של התרחשות הפעלת אזעקה ביום הפריצה, עובדה שאין עליה חולק ואשר סותרת לכאורה את העדות, לפיה נשמעה אזעקה ואת העדות על דריכתה.

מצרף ראיות זה וניתוחו מוביל למסקנה הנדרשת כי כפות המאזניים נוטות באופן ברור לצד עמדתה של חברת הביטוח, בדבר אי דריכת מערכת האזעקה, עובר לאירוע הפריצה.

28. מעבר לנדרש ולנאמר, מצאתי לציין כי אף בחינת עדויות המומחים מובילה למסקנה, כי במאזן ההסתברויות אין הכף נוטה לקבלת הצעת המומחה מטעם התובע בדבר אפשרות להעדר רישום פעולת האזעקה, חרף הפעלתה בפועל.

לאור ממצאיו של מומחה התובע בחוות דעתו, הוא מעלה שבע אפשרויות לכך שמערכת האזעקה לא צפרה ובכל זאת נדרכה על ידי הגב' מליץ:

· הפסקות החשמל הרבות ונפילת חשמל רגעית ברגע ההפעלה שהסוללה לא היתה טעונה במלואה. גב' מליץ הקישה את הקוד המסתיים בספרה 7 ובלוחצה על הספרה 7 נוטרלו כל האזורים. במצב כזה דרוכה האזעקה אבל הגלאים לא יפעילו את האזעקה בעת פריצה.

· לאחר הדריכה ועקב פעולת RESET של המערכת שיכולה להגרם עקב הפסקות חשמל לרכזת, חזרה המערכת למצב OFF גם במצב זה לא יופעלו צופרים ולא יירשם אירוע ביומן האירועים של הרכזת.

· הזמנת האזעקה של משפחת מליץ הגיעה לידי הפורצים, אשר ראו שלט הפעלה בחדר השינה וכיבו בעזרת השלט את המערכת.

הגלאי היחידי דרכו היה על הפורצים לעבור לצורך כך הוא ללא עדשה תחתונה, כך שבהצמדות לקיר או זחילה לא היה הגלאי מגלה את הפורץ.

כמו כן עקב קיומם של לבני זכוכית ולאור השמש הישירה המצויה על הגלאי בשעות הבוקר המאוחרות חודרת שמש ישירה לגלאי כך שרגישותו נמוכה ביותר עד כדי ביטולו.

· בשל לחיצה רכה על הספרה 7, לוח המקשים ישמיע צפצוף מעט שונה מהרגיל, שיכול להטעות את המפעיל לחשוב שהמערכת נדרכה, אולם בפועל לאחר כ – 5 שניות תשוב המערכת למצב OFF ללא ידיעת המפעיל.

· אם הטמפרטורה בדירה היתה בסביבות 30 מעלות, הגלאים לא היו מפעילים את האזעקה גם מקום שאדם מסתובב בבית.

· הקוד עצמו נודע בדרכי עקלקלות לפורצים, אשר חדרו לדירה תוך עקיפת הגלאים, ונטרלו את האזעקה באמצעות הקוד הראשי.

· בהנחה שנבדקו אירועי ההפעלה, הרי שאי רישום אירוע הפעלה מראה על כישלון חמור בזיכרון מערכת האזעקה ולכן גם פעולת רישום האירועים לקויה. במקרה זה נשמעה האזעקה אולם עקב התקלה במוקד לא נתקבלו קריאות.

חוות דעתו של מומחה התובע אכן מניחה בחלקה הנחות שלא הוכחו ואף לא נדונו במסגרת התובענה, כמו הטמפרטורה במועד הפריצה.

כן, דומה כי האפשרויות המפורטות על ידו, מרחיקות מעט לכת בחלקן, בהנחות העובדתיות העומדות בבסיסן, כמו האפשרויות שההזמנה או קוד המקשים הגיעו לידי הפורצים. מעבר להיותן מרחיקות לכת הרי היה עליהן להיתמך בעדות כלשהי של התובע ואשתו על האפשרות כי ההזמנה הושלכה או הגיעה לידיו של פורץ כזה או אחר.

נראה כי גם מומחה התובע עצמו מודע לדברים אלה, ועל כן כאשר נשאל בחקירתו הנגדית איזו מן האפשרויות אינה בבחינת ספקולציה, היפנה להפסקות החשמל אשר לטענתו עלולות להביא לפגיעה במערכת האזעקה.

עוד יש לציין כי ב – 6 מתוך 7 האפשרויות שהוצגו על ידי מומחה התובע, התוצאה צריכה להיות כי האזעקה לא תופעל עם כניסתו של פורץ לבית התובע ולא תשמע כלל. תוצאה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של התובע, כי נשמעה אזעקה ביום הפריצה ועם עדותה של הגב' צדיקוב כי שמעה את האזעקה.

לאור האמור לעיל נראה, כי מחוות דעתו של מומחה התובע נותרה אפשרות אחת העשויה לתמוך בגרסת התובע והיא האפשרות שהפסקות חשמל גרמו לפגיעה בזכרון מערכת האזעקה, אם כי יש לציין כי ביום הפריצה לא נרשם אירוע של הפסקת חשמל והתובע לא הציג ראיה לכך שאכן אירעה הפסקת חשמל במועד זה, ובכך יש כדי לכרסם כרסום של ממש בסבירות כי אפשרות זו אכן משקפת את אשר אירע בפועל.


מנגד, מסקנתו של מומחה המבטחת סבירה יותר ומתיישבת עם ראיות נוספות כגון ההודעה החתומה על ידי אשת התובע, עדותו של מר גבריאלי ורישומי מערכת האזעקה.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, בחינת התמונה הכוללת, בצירוף עם יתר הראיות שהוצגו, האפשרות כי מערכת האזעקה לא נדרכה היא בעלת סבירות גבוהה בהרבה, אף מן הבחינה המקצועית.

המסקנה אליה הגעתי לעיל, מהווה חיזוק למסקנתי בדבר משקלן של הראיות כאמור לעיל, ועל כן לא נותר אלא לקבוע כי הוכח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי מערכת האזעקה לא נדרכה עובר לאירוע הפריצה.

חיוב מכח סעיפים 21 ו – 18(ג) לחוק חוזה הביטוח:

29. במסגרת סיכומיו העלה התובע טענה, לפיה חייבת חברת הביטוח בתשלום תגמולי הביטוח גם במקום בו לא נדרכה האזעקה ביום בו אירעה הפריצה.

התובע מפנה להוראות סעיפים 21 ו – 18(ג) לחוק חוזה הביטוח שנוסחם כדלקמן:

סעיף 21:

"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו – 19 בשינויים המחויבים"

סעיף 18:

i. "תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח".

ii. "ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי"

iii. קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכח סעיף זה אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

1. לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;

2. מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי."

30. ראשית, טוענת חברת הביטוח כי המדובר בטענה שהיא בבחינת הרחבת חזית ולפיכך דינה להידחות.

שנית, טוענת חברת הביטוח כי חלות על המקרה הוראות ס' 18(ג)(2), הפוטרות מחבות.

אכן, מקובלת עלי טענת חברת הביטוח כי מדובר בהרחבת חזית שדינה להדחות.

עיון בכתב התביעה מלמד, כי טענתו היחידה של התובע הינה, כי מערכת האזעקה נדרכה ביום הפריצה. התובע לא העלה כל טענה חילופית לפיה יש לחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי הביטוח גם במקום בו האזעקה לא נדרכה.

יש להדגיש כי טענה מסוג זה אינה טענה משפטית גרידא, מקורה אומנם בחוק חוזה הביטוח, אולם היא משלבת טענה משפטית עם טענה עובדתית, לפיה חברת הביטוח היתה מבטחת את ביתו של התובע גם בהעדרה של אזעקה המופעלת בכל עת בו הבית אינו מאוייש, טענה הטעונה הוכחה.

חוק חוזה הביטוח מכיל הגנות וטענות לרוב, אשר אינן מתאימות לכל פוליסה ולכל תובענה. חברת הביטוח הנתבעת זכאית לדעת מה טענותיו של המבוטח, על מנת שתהא בידה הזדמנות שווה להבאת ראיותיה.

יודגש כי במסגרת החלטת כבוד השופט טהר לב המורה לצדדים להגיש סיכומים, ניתנה לתובע הרשות להגשת סיכומי
תשובה לסיכומי הנתבעות, אולם הוא לא עשה כן, אלא הסתפק בסיכומים שהוגשו על ידו מלכתחילה, באופן שאף לא השיב כלל לטענה בדבר הרחבת החזית.

31. למען הסר ספק ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו על ידי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי חברת הביטוח עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מבטח סביר לא היה מבטח את הדירה אף תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר ועל כן יש להחיל על המקרה את ס' 18(ג)(2).

טענות המבטחת נתמכות בעדותה של הגב' ילינק, לרבות בחקירתה הנגדית, אשר הבהירה את עמדת המבטחת באשר לנימוקים המשמשים יסוד לטענותיהם. לא מצאתי סתירה לאמור בעדות זו, לרבות לא בכל ראיה אחרת מטעם התובע.

לאור האמור, אני מוצא כי יש בראיה האמורה כדי, לכל הפחות, להעביר את נטל הבאת הראיות לפתחו של התובע, ובנסיבות אלו היה על התובע להביא ראיה כלשהי שיהא בה כדי לשלול או לסתור האמור בתצהירה ובעדותה של הגב' ילינק, אלא שהתובע הסתפק בחקירתה הנגדית בלבד, ומשחקירה זו לא גרעה מגרסתה, הרי שנמצא כי חברת הביטוח הוכיחה טענתה כי חברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת את הבית בהעדר אמצעי המיגון שנדרשו בפוליסה.

טענות ב"כ התובע בסיכומיו, לפיהם חברת הביטוח לא התעניינה משך 10 שנים באמצעי המיגון לא נטענה כלל במסגרת כתב התביעה ואף לא במסגרת תצהירי העדות מטעמו של התובע, כך שלמעשה התובע לא הביא כל ראיה שתהווה משקל נגד ולו כלשהו לעדותה של הגב' ילינק.

יש לציין כי העדרן של ראיות מטעם התובע יש בהן דווקא כדי לתמוך בטענה בדבר הרחבת חזית שנדונה לעיל.

פוליסת "כל הסיכונים":

32. אף ביחס לטענה זו טוענת חברת הביטוח להרחבת חזית פסולה.

לגופו של עניין טוענת חברת הביטוח כי הסיכון שהתממש במקרה נשוא תביעה זו, הינו סיכון יחיד של פריצה – הא ותו לא.

סיכון זה עומד בפני עצמו והוא דורש כתנאי בל יעבור דריכתה של מערכת האזעקה – תנאי אשר לא התקיים.

נוסף על כך, טוענת המבטחת כי התנאי ביחס לקיומם והפעלתם של אמצעי המיגון חל גם על הפוליסה מסוג "כל הסיכונים", כתנאי כללי ומוקדם לכל כיסוי עפ"י הפוליסה.

33. אומנם, עיון בכתב התביעה מגלה, כי התובע לא טען במפורש כי חלק מן הרכוש הגנוב מבוטח בפוליסה מסוג כל הסיכונים, אולם מאחר והמדובר בתביעה על פי הפוליסה, ומאחר והעתק הפוליסה והרשימה צורפו לכתב התביעה והם מעידים מפורשות על כי התובע רכש פוליסה מסוג כל הסיכונים ביחס לתכשיטים ודברי ערך, אפנה לבחינת הטענה לגופא, אף כי בדוחק, לאור הספק בדבר הרחבת החזית.

34. המחלוקת בעניין זה נסבה בעיקרם של דברים על פרשנות הפוליסה.

פרשנותה של פוליסת ביטוח נעשית, כעיקרון, על פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ר' לדוגמה ע"א 2341/91 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל חברה לביטוח פ"ד מח (1) 389).

החלת כללי פרשנות נגד המנסח, קמה רק שעה שיש מקום בפוליסה לשני פירושים סבירים (ר' לדוגמא ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח פ"ד מח(1) 221, 229)

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפוליסה וברשימה, הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם המבטחת, מאחר ומנוסח הפוליסה עולה בבירור כי הסיכון שבוטח במקרה נשוא התביעה הוא אך ורק סיכון הפריצה, ולא כל סיכון אחר, נפרד.

הביטוח המקיף לתכולת הדירה כלול בפרק 2 לפוליסה ומגדיר את מקרה הביטוח כדלקמן:

"אובדן או נזק שנגרמו לתכולה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:

....

(8) גניבה, שוד, פריצה, או נסיון לבצעם למעט....."

ביטוח כל הסיכונים לדברי ערך כלול בפרק 3 לפוליסה ומגדיר את מקרה הביטוח כדלקמן:


"אובדן או נזק פיסי שייגרמו לדברי הערך המפורטים בדף הרשימה ובהערכה, השייכים למבוטח ובני משפחתו, וזאת בעת הימצאם בדירה המבוטחת או באופן ארעי מחוץ לדירה מבוטחת ובשטח הגיאוגרפי"

תחילת התניה המורה על הפעלת אמצעי המיגון מנוסחת ברשימה באופן הבא:

"נערב בזה כי פתחי הדירה המבוטחת מוגנים כלהלן, וכי יעשה שימוש בפועל בהגנות אלה:

(סיום עמוד י.ש)

מוצהר ומוסכם בזה כי כיסוי פריצה מותנה בקיום ההגנות כדלקמן:....."

(ההדגשה שלי – י.ש.)

35. אני נוטה להסכים עם עמדת התובע, כי כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הפוליסה איננה החלת חובת קיום והפעלת אמצעי מיגון בנוגע לביטוח בגין "כל הסיכונים", אולם, ברור כי אף לא היתה זו כוונת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי ברור בפוליסה, כי נזקי פריצה כפי שארעו במקרה דנן, ייכנסו בכל מקרה לגדר הכיסוי הכולל של "כל הסיכונים".

המדובר בבירור בשני פרקי כיסויים שונים, כל אחד מהם עצמאי ובעל דרישות, תנאים וסייגים משלו, וככל שארעה פריצה, יחול הכיסוי הספציפי נוגע לפריצה. אין ספק שלכך התכוונו הצדדים, כל פרשנות אחרת תהא פרשנות מלאכותית, שתרוקן מכל תוכן את דרישות המיגון ותאפשר למבוטח לאחוז במקל משני קצותיו, ממש בבחינת העלאה אסורה של טענות עובדתיות חלופיות כלפי.

הדעת איננה סובלת פרשנות מסוג זה, היא איננה משקפת את כוונת הצדדים ויש בה אף כדי ליתן יתרון ביטוחי בלתי הוגן למבוטח.

התובענה נגד עמישב:

36. לאור המסקנה אליה הגעתי כי מערכת האזעקה לא נדרכה עובר לאירוע הפריצה, נשלל ממילא הקשר הסיבתי בין כל התרשלות נטענת ביחס לפעולותיה ו/או מחדליה של עמישב אם היו, לבין הנזק, ועל כן יש להורות על דחיית התובענה נגדה.

הודעה לצד ג':

37. משנדחתה תביעת התובע, נדחית כפועל יוצא גם ההודעה לצד ג'.

סיכום:

38. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין כמובן מקום לדיון בשאלת גובה הנזק ותובענת התובע נדחית איפוא על כל מרכיביה.

התובע ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, לכל אחת מהנתבעות.

הודעת צד ג' שהגישה חברת הביטוח כנגד עמישב - נדחית.

חברת הביטוח תשלם לעמישב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון