ביטוח פריצה לפאב


לפני בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של הנתבעת. הסעיפים בהם עסקינן הם סעיפים 6.2, 6.6, 8, 11, 16.6, 16.7 וכן 18-20 לכתב ההגנה.

לטענת התובעת, בסעיפים הללו מועלות טענות מעבר לנימוקי הדחיה שהעלתה הנתבעת במכתב הדחיה ששוגר על ידה לתובעים, ואין לאפשר לנתבעת לטעון כל טענה מעבר לטענות שהועלו במכתב הדחיה, וזאת על פי הנחיות המפקח על הביטוח.

לטענת הנתבעת, כל הטענות שהועלו בכתב ההגנה, לרבות הטענות בסעיפים שמתבקשת מחיקתם, הועלו במכתב הדחיה.

הרקע

התביעה בתיק זה מתייחסת לאירוע שהתרחש ב-30.03.06, בפאב "הודנא" ברחוב אברבנאל 13, בתל אביב (להלן - הפאב). התובעים היו במשותף הבעלים של הפאב ובתקופה הרלוונטית ביטחה הנתבעת את הפאב בפוליסה, שכללה גם ביטוח מפני סיכוני אש, סיכונים נלווים וביטוח פריצה. בתאריך האמור לעיל, זמן קצר לאחר סגירת הפאב, אירעה בו שריפה, שכתוצאה ממנה נגרמו נזקים רבים למבנה הפאב ולתכולתו. התברר, כי אלמונים פרצו לפאב, גנבו בקבוקי אלכוהול וציוד מוסיקלי וגרמו לשריפה.

מכתב הדחיה

התובעים פנו לנתבעת בדרישה לפצותם בגין הנזקים, בהתאם לפוליסה, והנתבעת שיגרה מכתב הדוחה דרישה זו. המכתב, מיום 08.11.06, לשונו כדלקמן (מפאת חשיבותו לדיון, הוא מובא במלואו):

"למשרדנו הועברו ממצאי דוח השמאי וממצאי דוח החקירה בעניין הנזק שבנדון ולהלן התיחסותנו:

1. בתאריך 30.03.03 קיבלו המבוטחים הודעה מהמשטרה כי פרצה שריפה בפאב שבבעלותם.


2. ממצאי החוקר מצביעים כי מדובר בחדירת אלמונים לפאב, וגניבת תכולה כולל משקאות חריפים ומערכת שמע.

3. לאחר ביצוע הגניבה, הציתו האלמונים את המקום, על ידי השלכת חפץ בוער על הספה.

4. בשל האמור, האירוע הינו "פעולת זדון בשעת פריצה או בשעת נסיון לכך", כמוגדר בחלק 1.5 "ביטוח פריצה", בתנאי הפוליסה.


5. לפיכך, הכיסוי מותנה בתנאים המוקדמים לביטוח פריצה והגדרתו.

6. ממצאי החוקר מעלים כי האלמונים חדרו מבעד לדלת המטבח, שכפי הנראה הושארה פתוחה.

7. לא נמצאו סימני אלימות בפתחי בית העסק ומכאן - לא התקיימה "פריצה" כמשמעה בתנאי הפוליסה.

8. הכיסוי לפריצה מותנה בקיום מערכת אזעקה מקושרת למוקד אגודת השומרים בחיבור אלחוטי וקווי, הכל כמפורט ברשימה.

9. נכון למועד האירוע, מערכת האזעקה לא נרדכה על ידי המבוטחים והיא לא היתה מחוברת למוקד כנדרש.

10. לאור האמור לעיל, מאחר ולא התקיימו התנאים לכיסוי בפרק 1.5 "ביטוח פריצה", אנו דוחים את התביעה.

למותר לציין, כי אין באמור לעיל משום מיצוי כל טענותינו, ואנו נהיה רשאים לטעון טענות נוספות, ככל שכאלה יוודעו לנו בתביעה זו ו/או על פי כל דין".

הסעיפים בכתב ההגנה שאליהם מתייחסת הבקשה


סעיפים 6.2 ו-16.6 מעלים טענה לפיה "דלת המטבח של הפאב, נסגרת מבפנים על ידי הסטת שני בריחים ללא נעילת מנעול תלי 12 מ"מ, בניגוד לנדרש ברשימת הפוליסה.

סעיפים 6.5 ו-16.7 מתייחסים לטענה שגניבה, שלא במסגרת פריצה כהגדרתה על פי הפוליסה, אינה מחוסה.

סעיף 8 מתייחס להפרת הוראות סעיפים 7-10 לפוליסה, הקובעים כי "על המבוטח לנקוט בכל אמצעי להקלת הסיכון על פי הפוליסה, כפי שהחברה תודיע למבוטח בכתב במשך תקופת הביטוח... או כפי שפורט בהוראה אחרת כלשהו..." ו- "המבוטח חייב לנקוט כל אמצעי הזהירות הסבירים למניעת אובדן או נזק המכוסים לפי פוליסה זו...".

סעיף 11 מעלה טענה כי יש להחיל בנסיבות את דוקטרינת האשם התורם, וכי התנהגות התובעים, כפי שהתבטאה בהפרת תניות הפוליסה כמפורט לעיל, מהווה רשלנות רבתי במערכת היחסים שבינה לבין התובעים... וסטיה רבתי ממידת הזהירות הנדרשת. ככזו, היא מנתקת גם את הקשר הסיבתי בין התובעים לבין הנתבעת, ושוללת את "זכאות" התובעים לקבלת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה.

סעיפים 18-20 מתייחסים לכך שהתובעים הודו כי הם ידעו שמיקום הפאב שלהם מסוכן מבחינת אירועי פריצה ושריפה, וחרף ידיעה זו בחרו להעלים את המידע מהנתבעת. בכך, פעלו בניגוד לחובת הגילוי היזום, חשפו את הנתבעת לסיכון לו לא היתה מודעת, ואשר לו היתה הנתבעת מודעת לו, לא היתה מתקשרת עמם בפוליסת הביטוח.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית לבקשה

קיימת הנחיה של המפקחת על הביטוח, מיום 9.12.98, לפיה "על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר, נימוק נוסף לדחיה אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". בחוזר נוסף, מיום 29.5.02, פורט ונאמר: "חברת ביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק במקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד, או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה.

כבר הוכר לא אחת מעמדן של הנחיות המפקח על הביטוח והורחבה סמכות המפקח להנהיג נורמות כוללות בענף הביטוח (ר' בג"צ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ"ד נה(3) 625). כך גם נקבע כי במקרים מסוימים, חייב המפקח על הביטוח ליתן הוראות כלליות, שאם לא כן תסוכל תכליתו העיקרית של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981, שהיא ההגנה על המבוטחים (ר' בג"ץ 5064/03 לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ"ד נח(3) 217, 227).

ההנחיה הספציפית בה עסקינן, בנוגע לחובה המוטלת על המבטחת לפרט בפני המבוטח את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, נדונה אף היא פעמים רבות [ר' רע"א 10645/05 הפניקס הישראלי חברה
לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, ניתן מפי כבוד השופט רובינשטיין ביום 4.5.06; בר"ע 1182/05, 1191/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי ואח', (להלן - ענין אסולין), מפי כב' השופטת שרה דותן; בש"א 12838/02 בת"א 739/01 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה (להלן - ענין נטופה); בש"א 174192/05 בת"א 15689/05 (ת"א) חדד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, מפי כבוד השופטת טולקובסקי. אף אני נזקקתי לענין זה בת"א 40449/05 קלר אורן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ - החלטה מיום 28.11.05, ובת"א

כדברי כבוד השופטת דותן בענין אסולין:

"חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה.

....

מעבר לדרוש אציין, כי להשקפתי, מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות, ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו.

אם אכן יפעלו המבטחות על פי ההנחיה ויבדקו את העובדות באופן יסודי, יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח."

יישום במקרה דנן

במכתב הדחיה טוענת הנתבעת שהכיסוי מותנה במקרה דנן, שהינו "פעולת זדון בשעת פריצה", כמוגדר בחלק 1.5 בתנאי הפוליסה, בקיום תנאים מוקדמים לביטוח פריצה. בהמשך, מעלה הנתבעת 3 נימוקים מדוע התנאים המוקדמים הללו לא התקיימו:

1. דלת המטבח הושארה פתוחה.

2. לא נמצאו סימני אלימות בפתחי בית העסק ומכן שלא התקיימה "פריצה" כמשמעה בתנאי הפוליסה.

3. מערכת האזעקה לא נדרכה על ידי המבוטחים ולא היתה מחוברת למוקד כנדרש, ודבר זה הוא בניגוד להתניה המתייחסת לכיסוי לפריצה.

חלק 1.5 לרשימת הפוליסה שצורפה בכתב התביעה, מתייחס ל"ביטוח פריצה" ונאמר בו: "הכיסוי כפוף לקיום תנאי ודרישות המיגון המפורטים בפרק תנאי מיגון לפוליסה זו", ובהמשך מפורטים תנאי המיגון.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסיקה הרלוונטית ובמסמכים שלפני, אני מחליטה:

א. סעיפים 6.2 ו-16.6 לכתב ההגנה ימחקו. הטענה הראשונית של הנתבעת, במכתב הדחיה, היתה שהדלת הושארה פתוחה. הטענה בכתב ההגנה אומרת, למעשה, שגם אילו לא הושארה הדלת פתוחה - דין הדרישה היה להדחות, בגלל סוג הנעילה והעדר מנעולי תלי. מדובר בטענה שונה בתכלית. הנסיון של הנתבעת (בסעיף 3.3 לתגובה), לטעון ששני המשפטים: "דלת שהושארה פתוחה", ו-"דלת שיש לה נעילה של שני בריחים להסתה, בלבד, אך אין לה נעילה על ידי מנעול תלי 12 מ"מ" - הם בעלי משמעות זהה, דינה להדחות. נראה לי, שגם הנתבעת חשה בכך, כאשר הוסיפה בסעיף 5.2 לתגובה את המילים "לא ננעלה על ידי מנעולי התלי", כאילו הן כלולות באמור בסעיפי הדחיה. לא היא.

ב. סעיפים 6.5 ו-16.7 ישארו, אך הם מתפרשים באופן שכתבתי לעיל, קרי - הטעמים לכך שלטענת הנתבעת מדובר כאן בגניבה, שלא במסגרת פריצה כהגדרתה על פי הפוליסה, הם שלושת הטעמים שהובאו במכתב: הדלת הושארה פתוחה, לא נמצאו סימני אלימות והאזעקה לא נדרכה ולא היתה מחוברת למוקד, כנדרש (להלן - שלושת הטעמים).

ג. סעיפים 8 ו-11 כוללים טענות משפטיות שהן נכונות תמיד, ויש לצקת לתוכן תוכן. המסגרת העובדתית היחידה שתותר היא זו העולה משלושת הטעמים, וככל שיש בכך אי הקלת סיכון, אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים או רשלנות רבתי - תותרנה הטענות הללו. לפיכך, הסעיפים הללו ישארו, בכפוף להבהרה הנ"ל.

ד. סעיפים 18-20 מתייחסים לאי גילוי מצד התובעים שבאותו איזור, באותה תקופה, ארעו בבתי עסק נוספים ארועי פריצה ושריפה רבים (במענה לטענה שנכתבה בכתב התביעה בסעיף 12.4). לטענת הנתבעת, מדובר בטענה שהועלתה על ידי התובעים לראשונה בכתב התביעה, הנתבעת לא ידעה מידע זה ולפיכך לא יכלה לכלול נימוק זה במכתב
הדחיה. מדובר, לדבריה, באחד משני החריגים שהוכרו בענין נטופה.

על כך משיבים התובעים, כי אין מדובר בהודאת בעל דין מצד התובעים, וכי לא צורף תצהיר מטעם הנתבעת, התומך בטענה העובדתית, שמידע זה נודע לנתבעת רק עם הגשת כתב התביעה.

צודקים התובעים כי הטענה העובדתית הנ"ל לא נתמכה בתצהיר, וצודקת הנתבעת, שאם אכן מדובר במידע שהמבטחת לא ידעה אותו בשעה שדחתה את תביעת המבוטחים - מדובר באחד החריגים שהוכרו בענין נטופה לאיסור על הוספת נימוקי דחיה. לכן, אתיר לנתבעת לתמוך את הטענה האמורה בתצהיר, וזאת בתוך 21 יום מהיום. תעשה כן - אתיר להותיר את הסעיפים 18-20 בכתב ההגנה של הנתבעת.

מאחר שקיבלתי חלק מהטענות של כל אחד מהצדדים, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

תז"פ 24.1.08.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון