ביטוח רכב בינלאומי

1. כללי

העובדות דלהלן, מהן מהותיות ומהן דיוניות, אינן שנויות במחלוקת:
א. התובע (המשיב בבקשה זו), קזולה פרץ, הינו, והיה בזמן הצריך לענין, אזרח צרפת ותושב בה. מקצת עסקיו, המשותפים עם אחיו, התנהלו במסגרת חברה "קזולה ושות'", שנוסדה על-ידם התאגדה על-פי חוק צרפת, ומענה במרסי (ת/12,
עמ' 25, 42 בפרוטוקול המשפט). ב-29.8.77, שעה שעשה בישראל כתייר, אירעה בכביש בואכה ערד התנגשות בין מכוניתו הפרטית מסוג מרצדס (להלן - הפרטית) שהיתה נהוגה בידו, לבין משאית צבאית שהיתה נהוגה בידי הנתבע 1, איש צבא, שבשעת מעשה פעל בשירותו או בשליחותו של צה"ל, לאמור המדינה, היא הנתבעת 2. בתאונה וו נפגע התובע בגופו ומכוניתו ניזוקה.
ב. בשעת מעשה היה לתובע, בגין שימושו בפרטית, "כרטיס ירוק" (ת/3), דהיינו, כרטיס ביטוח רכב בינלאומי של משרד הכרטיס הירוק בצרפת שהוצא לו שם.
המקרא (בצרפתית) של הכרטיס הירוק הוגש לראיה ושני נוסחים של תרגומו לעברית נספחים לסיכומי הנתבעים (ואין בין האחד לאחר הבדל משמעותי). ב"כ התובע לא השיגו בסיכומיהם על אמינות התרגום. עם זאת נזקקו (שם, בעמ' 3) לנוסח של תרגום משלהם: זה אינו זהה אף לא לאחד מנוסחי התרגומים שצירפו הנתבעים, ואף אינו תרגום מדוייק של סעיף 1 בכרטיס הירוק בנוסחו האנגלי (אליו נדרשו - נספח ג'1 לסיכומיהם). אני מעדיף את התרגום העברי של סעיף 1 כפי שהוא נתון בנספחים לסיכומי הנתבעים ולא היה שנוי במחלוקת, ואזקק לתרגומו של ד"ר זהרי ממשרד המשפטים.
הפוליסה, שעל-פיה הוצא הכרטיס הירוק, לא הוגשה לראיה. אולם לפי הכתב ת/2 (מקרא צרפתי ותרגומו העברי) שהוגש לראיה כאישור של חברת הביטוח (בגופו נאמר שכותבו הוא יועץ ביטוח) ללא התנגדות, הפוליסה שהוצאה - ככתוב שם - "עבור קזולה פרץ (חברה קזולה ושות')", בצרפת, בגין שימושו בפרטית בישראל, אינה מכסה "נזקי רכוש או נזקי גוף" (כמובן של גוף המבוטח).
ג. בעקבות התאונה ותוצאותיה, הגיש התובע את התובענה הנדונה נגד הנתבעים, לפצותו על נזקיו. אמנם ענייננו כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 [13] (להלן - חוק הפיצויים); אולם מאחר שלגירסת התובע הביטוח על-פי הכרטיס הירוק אינו כולל ביטוח אישי שלו, כלומר הוא אינו מכסה נזקי הגוף שלו כמי שנהג כפרטית, עילות התביעה שהעלה - גם לענין נזקי הגוף ולא רק לענין נזקי הרכוש - הן על-פי פקודת הנזיקין [14], לאמור: הנתבע 1 גרם לתאונה ברשלנותו או מאחר שהיפר חובה חקוקה (ולענין נזקי הפרטית - גם בהשיגו גבולה), והנתבעת 2 אחראית עימו באחריות שילוחית. אולם לענין נזקי הגוף הוסיף התובע וטען עילת תביעה חלופית נגד הנתבעים והיא על-פי חוק הפיצויים.
בכתב הגנתם הודו הנתבעים באירוע התאונה, אך כפרו באחריותם לאירועה ובנזקי התובע; לחלופין, טענו לתרומת רשלנות רבתי ומכרעת שלו. הם כפרו גם בגירסת התובע (שבסעיף 10, 11, 12 לכתב התביעה) לענין היעדר ביטוח טל נזקי הגוף שלו (לאמור: ביטוח אישי או ביטוח צד א') וכאפשרות לתבוע אותם בנזיקין או על-פי חוק הפיצויים.
ד. אולם בישיבה מקדמית, ביום 3.12.80, הגיעו בעלי הדין "להסכמה בשאלת האחריות ועל-פיה הנתבעים נושאים ב-92.5% של האחריות והתובע נושא ב-7.5% הנותרים כתרומת רשלנות" (בעמ' 11).

פשוט הדבר, שהסכמה זו נעשתה כמסגרת עילת התביעה בנזיקין שטען התובע בתביעתו.
בעקבות הסכמה זו לא נותר לברר אלא שאלת גובה הנזקים. ואמנם באותה ישיבה הגיעו בעלי הדין נם להסדרים באשר לדרכי ההוכחה של פריטי נזק מסויימים והמשפט נקבע לשמיעת ההוכחות.
ה. לקראת בירור המשפט, באו התובע ורעייתו מצרפת ובימים שנקבעו לכך (29.1.81 ו-5.2.81) מסרו עדויותיהם. במהלך עדותו של התובע, ב-5.2.81, הגיש פרקליטו לראיה את הכרטיס הירוק ת/3.
ו. מאז ישיבת 5.2.81 חלה הפסקה במהלך בירור הראיות, מאחר שב-7.4.81 הגישו הנתבעים בקשתם הנדונה, שעתירתה לדחות על הסף "אותם חלקי התביעה המתייחסים לנזקי גוף": כל כך - משום "שמתצלום תעודת הביטוח שהוגש כראיה ביום 5.2.81 (ת/3) ומתקנות ביטוח רכב מנועי (תעודות ביטוח), תש"ל-1970 [15] (להלן - תקנות הביטוח) עולה, כי לתובע היה ביטוח צד א' וכי ביטוח זה מכוסה בישראל, בהתאם להסדרי הכרטיס הירוק של חברת הביטוח הצרפתית של התובע באמצעות איגוד חברות הביטוח הישראליות". משמע, בכל הנוגע לנזקי הגוף, לתובע עילה אחת ויחידה והיא נגד המבטח שלו, (בפועל - משרד הכרטיס הירוק - איגוד חברות הביטוח הישראליות) על-פי סעיף 3(א)(2) לפקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד ג') (נוסח משולב), תש"ל-1970 [16] (להלן פקודת הביטוח) וסעיף 3 לחוק; ואילו הסכמתם לשאת באחריות לפי פקודת הנזיקין (כדי 92.5%) יסודה בטעות (ראה סעיף 8(ג) לסיכומי הנתבעים). מכאן הבקשה הנדונה לדחיה על הסף, שמקופלת בה גם הבקשה להרשות לנתבעים לחזור בהם מן ההסכמה דלעיל (בחלקה הנוגע לנזקי הגוף).
ב-6.5.81, בטרם יוחל בבירור הבקשה, הסכימו בעלי הדין כי התובע-המשיב יגיש המרצת פתיחה "שעתירתה תהיה מתן פירוש לתעודת הביטוח שבידי התובע ולתקנות הביטוח הנוגעות לתביעות מסוג זה והנתבעים בהמרצה זו יהיו הנתבעים בתביעה זו וכן התאגידים האחרים הקשורים לסוגיה הנדונה", וכי "היקף ההסכם בענין האחריות שנעשה בתיק זה (הוא ההסכם מ-3.12.80) יהיה תלוי בתוצאות הדיון בהמרצת הפתיחה, היינו, אם ינתן פירוש שלפיו קיימת חבות לפי תעודת הביטוח הקיימת ו/או תקנות הביטוח לפצות את התובע אזי יצטמצם ההסכם לנזקי הרכוש בלבד. ואם ינתן פירוש לפיו אין התובע מבוטח לפי תעודת הביטוח שבידו ו/או תקנות הביטוח אזי תעמוד ההסכמה הנ"ל במלוא היקפה כפי שהיא היום".
בעקבות הסכמה זו ולבקשת בעלי הדין, נמחקה הבקשה הנדונה. אולם ב-15.6.81 הוגש כתב ובו הודעת ב"כ הנתבעים-המבקשים כי אלה החליטו להמשיך בדיון בבקשה הנדונה, ובקשה מוסכמת לגשת מיד לסיכום הטענות בכתב. עוד הוסכם כי הצדדים יהיו רשאים לצרף לסיכומיהם את המסמכים עליהם הם יסתמכו בטיעוניהם".
בו ביום נעתר בית-המשפט לבקשה המוסכמת.
2. תיתי להם לב"כ בעלי הדין שהגישו סיכומיהם בצורה מסודרת וברורה, בבחינת דבר דבור על אופניו; וביותר הגדילו לעשות פרקליטי התובע שהעמיקו חקר בסוגיות שבהן נתגלעו הפלוגתאות ואיששו טיעוניהם במסמכים מאירי עיניים (מצד תוכנם, ואילו מצד קריאותם - לאו דווקא), שהביאו מכאן ומעבר לים, וצירפו אל סיכומיהם, (על-פי המוסכם כאמור לעיל).
טיעון ממצה זה שלהם יאפשר קיצור בדברינו אנו בכמה מן העניינים השנויים במחלוקת:
בהקשר זה עלי להביע לצערי, כי מחמת עומס עבודה וסיבות אישיות משלי התעכבה הכנת ההחלטה. אכן, בתוך כך נפסקה הלכה בבית-המשפט העליון (ע"א 595/80 [11]) וזו, כפי שניראה להלן, חותכת את הדין במקצת מן הפלוגתאות שבהן התעצמו בעלי הדין, בטרם נפסקה ההלכה.
3. הפלוגתאות לפי טיעוני בעלי הדין: אלו הפלוגתאות העולות מטיעוני בעלי הדין.
א. האם רשאים המבקשים, או האם קיים צידוק להתיר להם, לחזור בהם מהסכמתם לענין האחריות, או לבטלה?
ב. האם בהיותו מחזיק בכרטיס הירוק היה לתובע ביטוח אישי כנוהג הפרטית, שעה שאירעה התאונה? אם כן - אין חולק כי לתובע עילת תביעה בגץ נזקי גופו, נגד המבטחת שלו באמצעות המשרד הירוק של ארץ הביקור, היא ישראל.
ג. האם לתובע עילת תביעה על-פי חוק הפיצוים נגד הנהג האחר, הנתבע 1, והנתבעת 2 עימו - אף אם יש לו, על-פי הכרטיס הירוק, עילת תביעה כאמור נגד המבטחת שלו (זו העילה החלופית הנטענת בכתב התביעה) - או אם אין לו עילה כאמור נגד המבטחת שלו?
ד. אם אין לתובע ביטוח אישי - האם יש לו עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים נגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן הקרן), כטענת הנתבעים בסיכומיהם? ציון הפלוגתאות דלעיל נעשה על-פי סידרן ההגיוני; לכאורה, על-פי הגיון הדברים, ראוי היה לדון בהן ראשונה ראשונה, ולפתוח בשאלת החזרה מן ההסכם בדבר האחריות;
שאם ההכרעה בשאלה זו שלילית, דהיינו, נוגדת עמדת הנתבעים, שוב אין צורך להידרש לפלוגתאות האחרות שהן מגוף הסוגיות המהותיות של חבות ואחריות. אולם מן הבחינה המעשית ניראה לי להקדים את המאוחר; שהרי הנתבעים מסכימים כי אם אמנם תידון התביעה על-פי פקודת הנזיקין, הרי הם חבים לתובע כמידת החבות שקיבלו על עצמם בהסכם; אלא שטענתם היא, כי טעו טעות מעיקרא שעה שהסכימו להכיר לתובע עילת תביעה על-פי פקודה זו, בעוד שיש לו על-פי חוק הפיצויים עילות תביעה נגד אחרים (לא נגד הנתבעים); על-כן על-פי מצוות חוק זה (סעיף 8 הימנו [13]) אין לו עילת תביעה שלא על-פי אותו חוק, היינו, על-פי פקודת הנזיקין. לפיכך, מימצא בדיון בגוף השאלות המהותיות, כי אין לתובע שום עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים [13], תוצאתו, בעצם, דחיית עיקר הבקשה הנדונה (המכוון נגד תביעת נזקי גוף על-פי פקודת הנזיקין [14]) לנוסח וממילא אין צורר להכריע בפלוגתא אם יש מקום לחזרה מן ההסכם או ביטולו. אכן, כמוהן כמימצא שהנתבעים לא טעו כלל בעשותם ההסכם. סדר זה נקטו גם ב"כ התובע, ובסיכומיהם הקדימו הדיון בהיבט המהותי של הבקשה ועשאוהו ראש פינה בטיעונם.
4. הפלוגתאות לגופה של האחריות:
א. גם לענין זה נקדים את המאוחר ונלך מן הקל אל הכבד. הפלוגתא המהותית הראשונה עניינה, כאמור, שאלת קיומו של ביטוח אישי לתובע על-פי הכרטיס הירוק.
נוסיף ונאמר מיד, כי על-פי ההלכות הפסוקות שפירשו סעיפי החוק הצריכים לענין, והאחרונה שבהן ב-ע"א 595/80 הנ"ל [11], שנפסק לאחר שהגישו בעלי הדין סיכומיהם, זו למעשה גם הפלוגתא הממשית היחידה; נפרש דברינו: כאמור, ענייננו בנהג שנפגע בתאונת דרכים מעורבת (לאמור שמעורב בה רכב אחר). דפוס נסיבות זה ועילות התביעה העומדות לנוהג-הנפגע היו נשוא הדיון וההכרעה בע"א 595/80 [11];
והגם ששם היתה נסיבה נוספת, היינו שהנהג הנפגע היה חסר ביטוח לחלוטין, אין בזו כדי לשנות מהלכת היסוד שנפסקה. הלא אלה דברי מ"מ הנשיא, השופט י' כהן, שהם ליבתו של פסק-הדין, ומהם נגזרות ההכרעות בפלוגתאות הנדונות כאן:

"ניראה לי שלפי פשוטן של הוראות החוק, ענין האחריות, במקרה של תאונה, שבה מעורבים מספר כלי רכב, הוסדר בסעיף 3 של החוק, ואין להיזקק בענין זה להוראה, הנמצאת בסעיף 2(א) לחוק. העקרון הכללי, שעליו מושתתת האחריות במקרה של תאונה, שבה מעורבים מספר כלי רכב, הובע ע"י המחוקק בסעיף 3(א) לחוק, והוא שבמקרה של תאונה כזו, מבטח של כלי רכב אחראי עבור הנזק, שנגרם לנוסעים באותו כלי רכב ואין לחם כל תביעה כלפי נוהגים וכלפי מבטחים של כלי רכב אחרים, המעורבים בתאונה. עקרון זה צריך לחול גם במקרה שהנפגע הוא נוהג של אחד מכלי הרכב. ועל כן נוהג כזה, אם הוא מבוטח בביטוח אישי, כפי שהיה חייב לבטח את עצמו עפ"י הוראות הפקודה, הרי תביעתו צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי המבטח שלו, ואילו אם לא ביטח את עצמו, הרי נסתפה שדהו, ואין לו ממי לתבוע פיצויים עפ"י החוק".

מצאנו על-פי הלכה זו, כי:

1) לתובע דנן אין מעיקרא עילת תביעה עפ"י החוק נגד הנתבע 1, שהוא נהג הרכב האחר, והנתבעת 2 עמו; זה הדין בין אם יש לתובע ביטוח אישי (ועל כן ראוי לדחות העילה החילופית של התובע) ובין אם אין לו ביטוח זה.
2) לתובע דנן שהוא הנוהג-הנפגע עצמו אף אין עילת תביעה נגד הקרן, לפי סעיף 12 לחוק [13], ע"א 579/79 [8], שעל-פיו חזר בית-המשפט העליון ופסק בע"א 595/80 הנ"ל (בעמ' 467 [11]).
ב"כ הנתבעים, בטענתו החלופית (כי אם אמנם אין לתובע ביטוח אישי, הרי מכל מקום יש לו עילה לפי חוק הפיצויים נגד הקרן) גורס הבחנה בין המקרה דנן למקרה שנדון בע"א 579/79 [8] (וכן ע"א 422/78 [7]); ששם - כך טוען בעל ההבחנה - לא היה לנוהג הנפגע שום ביטוח, ואילו לתובע דנן יש לכל הדיעות, ביטוח אלא שלטענתו, זה אינו כולל ביטוח אישי. מאחר שכן, אינו תופס במקרה שלפנינו השיקול שצויין שם, כי אפילו תשלם הקרן פיצויים לנהג הנפגע, ממילא זאת תוכל לחזור עליו לפי סעיף 9(א)(2) לחוק [13].
הבחנה זו אין לה יסוד בלשון סעיפי החוק, והיא לוקה בפירכא מדעיקרא; סעיף 12 לחוק [13] אומר (בחלקיו הצריכים לענין):
"12. (א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:
(1) ...
(2) אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה.
(3) ...
(ב) ...".

ראשית כל - התובע אינו "נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה". שכן זכאות זו, כשמדובר בנוהג שנפגע, יכול שתצמח רק מביטוח אישי (וזה איננו במקרה דנן, על-פי ההנחה שביסוד הטענה החלופית; כנגד האחרים, הנתבעים, אין לו כאמור עילת תביעה ואילו היתה לו - ממילא לא היתה לו עילה נגד הקרן).
שנית - "החבות הנדונה" האמורה בסעיף קטן (א)(2) [13] היא חבות שנוצרה מחוץ לסעיף 12 ו"שהיא קיימת בלאו הכי, אלא שמחוסר ביטוח אין היא באה עוד על סיפוקה. החבות המזכה נפגע בפיצויים לפי החוק קבועה בסעיף 2 והיא המכונה שם אחריות". ע"א 422/78 שם, עמ' 703 [7]. מאחר שאין "הנפגע חב לפצות עצמו מנזקו" (שם) נמצא, כי סעיף קטן (א)(2) חל על נוהג כשהוא אינו הנוהג שנפגע;
והוא הדין גם כשהתאונה מעורבת: ע"א 579/79, שם, עמ' 17, 18 [8], ע"א 595/80, שם, עמ' 467 [11].
המסקנה היא, איפוא, כי מחד גיסא, יש לדחות טענתו החלופית של התובע כי יש לו עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים נגד הנתבעים; מאידך, יש לדחות טענתם החלופית של האחרונים כי יש לו עילת תביעה נגד הקרן.
ב. נותרה, איפוא, להכרעה השאלה אם יש לתובע עילת תביעה מכוח ביטוח אישי נגד המבטחת שלו, שאם כן - אין לו עילות תביעה על-פי פקודת הנזיקין בשל נזקי גוף.
סברתם, כי היה לתובע ביטוח אישי, משתיתים הנתבעים על שני טעמים, ודי, לטענתם, בכל אחד מהם כדי לבסס סברה זו: הטעם האחד - קיומו של ביטוח אישי מכוח תניות הכרטיס הירוק עצמו (סעיף 1 הימנו). הטעם האחר, קיומו של ביטוח אישי מכוח תקנה 6 לתקנות הביטוח [15] המערה (ובלשון ב"כ הנתבעים - "יוצקת") אל תוך הכרטיס הירוק ביטוח אישי, אפילו לא נכלל בו עצמו.
מאחר שהכרטיס הירוק מצוי בבסיסם של שני הטעמים, ראוי להקדים דברים קצרים על ההסדר שעל-פיו הוא נוהג.


על תולדותיו של הסדר זה, הבא לתת לתייר הבא עם רכבו, כיסוי של ביטוח חובה בארץ הביקור, עמדו ב"כ התובע בסיכומיהם; אינני רואה צורך לחזיר על הדברים המאלפים, מעוגנים בספרות המקצועית, שהובאו בנושא זה.
דיינו שנציין, כי מחוללות ההסדר הן חברות ביטוח של אירופה שהקימו את "מועצת הלשכות" וכי לימים הצטרפו אליו ישראל ומדינות אחרות שאינן אירופאיות.
מן האמור שם ובמסמכים המצורפים לסיכומי התובע, כגון טופס חוזה אחיד בין לשכות (או משרדים) והצעת תזכיר - הצעת חוק "חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 4), התשמ"א-1981" עולה, כי הפעלת ההסדר יסודה כהסכם אחיד כאמור, שנעשה בין משרד הארץ שבו חברה המבטחת של הנוהג-התייר ("המשרד המשלם" בלשון החוזה האחיד) לבין משרד ארץ הביקור, שבה אירעה התאונה ("המשרד המטפל"); בענייננו - "המשרד המשלם" הוא המשרד של צרפת ו"המשרד המטפל" הוא משרד הכרטיס הירוק בישראל (איגוד ישראלי של חברות ביטוח).
וזה ההסדר בקויו הכלליים הצריכים לענייננו: המשרד המשלם בארץ המוצא ממציא למבטחת החברה בו תעודת ביטוח רכב בינלאומית (כרטיס ירוק) כדי שזו תשלים אותו ותוציאנו למבוטח שלה, המחזיק בפוליסת ביטוח כהגדרתה בהסכם האחיד. לפי הגדרה זו, צריך שהפוליסה חתן למבוטח כיסוי של ביטוח חובה כארץ הביקור (על היקפו של כיסוי זה, השנוי במחלוקת, נעמוד להלן). אירעה תאונה בארץ הביקור - המשרד של ארץ זו מטפל בגין המבוטח המחזיק בכרטיס הירוק בהליכים המשפטיים ובתשלום הנזקים, הכל כאילו הוא, משרד ארץ הביקור, הוציא למבוטח את פוליסת הביטוח. יש להניח כי הכרטיס הירוק שהיה בידי התובע הוצא אף הוא על-פי ההסדר דלעיל; זו הנחה המשותפת גם לב"כ הנתבעים (ראה עמ' 16 בסיכומיו).
הסדר זה, שמעיקרו הינו הסדר מרצון (וולונטרי), זכה להכרת החוק בישראל כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הביטוח [15]) ובלבד שיתקיימו התנאים שבתקנה 6(ב) בדבר היות המשרד של ארץ המוצא "חבר נספח במרכז הבינלאומי של משרד הכרטיס הירוק ויש לו הסכם הדדיות עם המשרד הארצי בישראל".
וזה לשון תקנה 6(א) [15]:
"לענין הפקודה יהיה כוחו של כרטיס ביטוח רכב בין לאומי ככוחה של תעודת ביטוח שהוצאה מטעם מבטח, ויראו את הפוליסה השייכת לאותו רכב כאילו היא פוליסה לפי דרישותיה של הפקודה".

כאמור בדברי ההסבר שבהצעת תזכיר - הצעת החוק דלעיל, בזכות הסדר זה -


"תיירים המביאים עימם לישראל רכב, אין הם חייבים לבטח עצמם בישראל והם נעזרים בהסדר שנקבע על-פי הסכמים בינלאומיים הנקרא הכרטיס הירוק".

נחזור עתה לראש הענין והוא שאלת היקף הביטוח על-פי הכרטיס הירוק, לפי שתי החלופות שנטענו כפי הנתבעים:

(1) החלופה האחת: ביטוח אישי על-פי הכרטיס הירוק גופו:
(א) הנתבעים תוקעים יתדם בסעיף 1 לכרטיס הירוק, שזה תרגומו (נוסח ד"ר זהרי ממשרד המשפטים):
"בכל ארץ שבה מבקרים, המשרד של ארץ זו נוטל על עצמו, בכל הנוגע לשימוש כרכב המתואר ממול, את האחריות שהיתה מוטלת על מבטח בהתאם לחוקי ארץ... זו המתייחסים לחובת ביטוח".

לטענת הנתבעים, אין בתעודת הביטוח הנדונה (הכרטיס הירוק) "כל הסתייגות לגבי ביטוח צד שלישי או ביטוח צד א' או כל ביטוח אחר". מאחר שבישראל חובת הביטוח חלה גם על ביטוח אישי של הנוהג, לפיכך, "על המשרד הישראלי... מוטלת האחריות לפצות את המשיב לפי הוראות החוק..." (עמ' 8). לעומת זאת, גירסת ב"כ התובע אומרת, כי הדיבור "ביטוח חובה" שבסעיף 1 (לפי הנוסח האנגלי; נספח ג'1 לסיכומים) או "חובת ביטוח" (לפי הנוסח הצרפתי) יש לפרשו ביטוח חבות. (במאמר מוסגר ראוי לציין כי אין בין "ביטוח חובה" שבנוסח האנגלי לבין "חובת ביטוח" שבנוסח הצרפתי ולא כלום: מסתבר שאצל נסח ת/3 שני הביטויי זהים והם בני המרה זה בזה: ראה למשל בסעיף 4 שם: "אשר חוקי ביטוח החובה של הארץ וכו'").
זה ביטוח חבות - הפירוש הנכון של ביטוח חובה על-פי מכלול הכתוב בכרטיס הירוק ת/3; והוא הפירוש על-פי ההסדר שמכוחו הוצא כרטיס זה, לאמור - החוזה האחיד הבין-לשכתי; וכן, משום שענייננו בתעודת ביטוח שהוצאה על יסוד פוליסת ביטוח שהוצאה בצרפת והרי לכל הדעות, על-פי משפט ארץ זו, ביטוח חובה אינו כולל ביטוח אישי, ואילו כל תעודתה של תעודת הביטוח אינה אלא לשמש ראיה על קיום הביטוח האמור לפי הפוליסה; "וכל שעושה הסדר הכרטיס הירוק הוא בהרחבת החבות שהיא ברגיל טריטוריאלית גם לנסיעה בארצות ההסדר באותם התנאים הקיימים בפוליסת ביטוח החבות המקומית שרוכש כל מבטח במדינתו". (עמ' 7 בסכומי התובע).
לי ניראה, כי יש לדחות גירסת הנתבעים ולקבוע, כי הכרטיס הירוק מדבר בביטוח חבות (היינו ביטוח מפני סיכוני צד שלישי) בלבד, כגירסת ב"כ התובע, ואף מעיקרי נימוקיהם, הגם שדרך ההנמקה הנראית לי אינה תמיד דרכם.
ההכרעה בין הגירסות דלעיל, נגזרת מן הפירוש הנכון של הסיפא של סעיף 1 במסמך הנדון" (...המשרד של ארץ זו נוטל על עצמו)... האחריות שהיתה מוטלת על מבטח בהתאם לחוקי ארץ זו המתייחסים לחובת ביטוח".

האם פירוש הכתוב "המתייחסים לחובת בטוח" (או "לביטוח חובה") כל סוגי ביטוח חובה, ללא סייג, שאליו מתייחסים חוקי ארץ הביקור (ובישראל - לרבות ביטוח אישי), כגירסת הנתבעים, או ביטוח חובה של חבות בלבד, כגירסת התובע? הפלוגתא הפרשנית מתמקדת, איפוא, בדיבור "ביטוח חובה" (קרי: חובת ביטוח לפי הנוסח הצרפתי); כמו ב"כ התובע; אף אנו נוקטים הביטוי הראשון, המופיע כאמור בסעיף 4 של המסמך הנדון ובסעיף 1 של הנוסח האנגלי.
(ב) בטרם נעסוק בפרשנות גופה, ראוי להבהיר מעמדו של המסמך הנדון, תעודת ביטוח רכב בינלאומית ת/3 - כנשוא של פרשנות.
כאמור, תכליתה של תעודת ביטוח, להבדיל מן הפוליסה שעל-פיה הוצאה, להעיד לפני הרשויות (ובמקרה של כרטיס ירוק - לפני הרשות בארץ הביקור) כי הביטוח לפי



הפוליסה חל גם בארץ הביקור וכי המבוטח מילא אחר הוראות החוק של ארץ זו לענין ביטוח חובה (לענין תעודת ביטוח מקומית - ראה פרידמן, ביטוח רכב מנועי תשל"ג, עמ' 221, 222; ולענין תעודת ביטוח רכב בינלאומי ראה המובאות מספרו של קונאר
MOTOR INSURANCE ,THEORY AND PRACTICE בעמ' 6 של סיכומי ב"כ התובע).
אף-על-פי-כן, מבקשים ב"כ בעלי הדין ללמוד בדרך של פירוש מסמך זה (כאמור הפוליסה לא הוגשה לראיה) על היקפו - או סוגיו - של ביטוח החובה שהיה לתובע בשעת האירוע. מסתבר, שההנחה המשותפת לכל בעלי הדין היא, כי בכל הנוגע לענין הנדון - ביטוח חובה - הכתוב בתעודת הביטוח דנן משקף הוראות בנדון המצויות בפוליסה, שעל יסודה הוצאה התעודה: וראה גם תקנה 6(א) לתקנות הביטוח [15] בענין כרטיס ביטוח רכב בינלאומי ופוליסת הבטוח שעל פיח הוצאה.
אף אנו נלך כדרכם; לא רק משום שזו היתה הנחה משותפת של בעלי הדין, אלא אף משום שבאין הפוליסה (שלא הוגשה לראיה) תעודת הביטוח יכול שתשמש "ראיה על קיומו של ביטוח ועל תנאי הביטוח"; כך לא רק במשפטים פליליים אלא גם במשפטים אזרחיים, כפי שבאר פרופ' פרידמן (שם) בעמי 227. אכן, כאן ראוי לדייק: בחוזה הבין-לשכתי האחיד מוגדרת "פוליסה של ביטוח" שעל יסודה מוצא הכרטיס הירוק, בזו הלשון:
-POLICY OF INSURANCE MEANS A POLICY OF INSURANCE IS"
SUED ... TO COVER LIAILITY... AND NOTWITHSTANDING THE
TERMS OF SUCH POLICY IT SHALL BE DEEMED TO BE A POLICY
GIVING EXACTLY THE INDEMNITY REQUIRED BY THE COMPULSORY
-MOTOR INSURANCE LAW OF THE COUNTRY IN WHICH AN ACCI
DENT OCCURS AND NO MORE AND TO BE SUBJECT TO SUCH
CONDITIONS AND LIMITATIONS AS ARE CONTAINED IN THE POLICY
."AND ARE PERMITTED BY SUCH LAW

מכאן, שפוליסה "המשתתפת" בהסדר הכרטיס הירוק, על-פי ההסכם הבין-לשכתי,
מוחזקת (DECMED) ככוללת תניה בדבר מתן שיפוי כנדרש לפי חוקי ביטוח חובה של ארץ הביקור, אפילו תניה זו לא נכללה בפוליסה.
מכל מקום, בענייננו, ההנחה המשותפת של בעלי הדין היא כאמור, שסעיף 1 בתעודת הביטוח משקף הכתוב כנדון בפוליסה שעל יסודה הוצאה.
אכן ניכר לעין הדמיון של הסיפא של סעיף 1 בת/3 להוראה דלעיל, שבהגדרת "פוליסה של ביטוח" בחוזה הבין-לשכתי האחיד.
ומאחר שבדיוקם של דברים עסקינן, נוסיף ונדייק: בסיכומיהם ביקשו ב"כ התובע להדגיש הערך הראיתי גרידא של התעודה הנדונה, אולם בהעלם אחד הם מוסיפים:

"החבות רובצת לפתחו של המבטח להוציא את הפוליסה לבעל הרכב או לנהוג במדינתו כל שעושה הסדר הכרטיס הירוק הוא בהרחבת החבות שהיא ברגיל טריטוריאלית גם לנסיעה בארצות ההסדר...".

אם כוונת הכותבים שהרחבת החבות, להיותה גם חוץ טריטוריאלית, היא מכוח ההסדר של הכרטיס הירוק ולא מכוח הפוליסה עצמה - ניראה לי שלא דייקו: לפי החוזה האחיד, סעיף 1, צריך שהפוליסה תתן, באחת הדרכים המצוינות שם, כיסוי ביטוחי גם בחו"ל. נימצא, כי עצם מתן הכיסוי הביטוחי בחו"ל, ותכנו של כיסוי זה, מעוגנים בפוליסה (ולענין תוכן הכיסוי הביטוחי - יכול שהעיגון בפוליסה יהיה מכוח הוראת החוזה האחיד, אם לא פורש הדבר בה - ראה הגדרת פוליסה של ביטוח שנדונה לעיל). הסדר הכרטיס הירוק בא, איפוא, להעיר על כיסוי ביטוחי זה וליישמו בחו"ל, בארץ הביקור.
אכן כשלעצמי, ובכל הכבוד לדברים שהובאו בסיכומי ב"כ התובע, כסבור הייתי שניתן לראות בכרטיס הירוק עצמו לא רק ראיה לתניה הצריכה לענין שבפוליסה, אלא גם חווה בין המבוטח לבין המבטחת שהוציאתו לו, החתום בידי שני הצדדים, ועניינו ההפעלה והיישום (לפי ההסדר שבחוזה האחיד) של הכיסוי הביטוחי בחו"ל, שניתן לו על-פי הפוליסה: כאמור בו, המשרד בארץ הביקור נוטל על עצמו האחריות וכו' (סעיף 1) ואילו "המבוטח החתום מטה מתחייב" בנסיבות האמורות בסעיף 2 "לשלם את הפרמיה המתייחסת לתקופת שהותו שלאחר גבול הזמן לתוקפה של התעודה" (סעיף 3): וכן מרשה המבוטח את המשרד המרכזי הצרפתי וכו' "לקבל את ההודעות, לחקור ולהסדיר על חשבונו (מסתבר שצריך להיות: "בעבורו" כאמור בנוסח האנגלי, נספח ג'1:
("ON MY BEHALF"), כל תביעות נזקים וכו'". כללו של דבר: בין שמעמדו של הכרטיס הירוק כראיה בלבד, המשקפת הוראות בפוליסה בענין ביטוח חובה, ובין שיש לו בנוסף לכך, גם דין של חוזה לענין היישום וההפעלה של הכיסוי הביטוחי בחו"ל, כמבואר לעיל, פירושן של ההוראות הצריכות לענין, המצויות בסעיף 1, הימנו, יהיה על-פי כללי הפרשנות של חוזה.
(ג) אכן, מאחר שיש ל-ת/3 דין תעודה המעידה על תנאים בפוליסה שהיא חוזה הביטוח, ניתן היה, בעצם, להגיע, כאן ועתה, להכרעה בדבר משמעות הכתוב בסעיף 1 הימנו: כאמור הפוליסה לא הוצגה, אולם הוגש לראיה, ללא התנגדות הנתבעים, אישור המבטח (עמ' 37), או יועץ הביטוח, מצרפת, ת/2, בו נאמר, בין השאר: "הננו מאשרים כי חברת קזולה בע"מ לא קיבלו הוצאות עבור נזקי רכוש או נזקי גוף מכ.א.מ.ט. (היא החברה המבטחת) מכיוון שהפוליסה לא מכסה סיכונים אלה".
זה אישור על ענין שבעובדה, היינו מה לא נכלל בפוליסה: לא ביטוח נזקי רכוש ולא ביטוח אישי. מאחר שכן ובאין ראיה לסתור, לא יתכן לגרוס כי למרות היעדר ביטוח אישי בפוליסה, לפי תעודת הביטוח יש לתובע סוג ביטוח זה. בכך ניתן לסתום הגולל על טיעון ב"כ הנתבעים לענין פירוש סעיף 1 בכרטיס הירוק ת/3.
אף-על-פי-כן, מאחר שב"כ בעלי הדין נכנסו בעובי הקורה של פירוש הכרטיס הירוק, ושמא טעיתי במסקנתי דלעיל, אינני רואה עצמי בן חורין להיפטר מעיסוק בשאלות פרשנות שהועלו.
(ד) אלו כללי פרשנות יחולו במקרה הנדון? כאמור, המחלוקת הפרשנית מתמקדת בדיבור "ביטוח חובה" (או "חובת ביטוח"), שננקט בסעיף 1 דלעיל על דרך הסתם, מבלי לפרש אם משמעותו כל סוגי ביטוח חובה, לרבות ביטוח אישי, או רק ביטוח חבות.

על בית-המשפט לקבוע, איפוא, על-פי כללי הפרשנות, איזהו הפירוש הנכון טל הביטוי הטעון פירוש.
אין חולק כי פוליסת הביטוח, וכמוה אף תעודת ביטוח הכרטיס הירוק, נעשו בצרפת והוצאו על-ידי המבטחת הצרפתית לתובע שהוא אזרח צרפת ותושב בה. באחת:
שענייננו בחוזה ביטוח זר, צרפתי. והנה דין הוא מדיני המשפט הבינלאומי הפרטי האנגלי, שנקלטו במשפט ארצנו (בג"צ 125/49 [1]), כי פירושו של חוזה נקבע
על-פי המשפט הנכון של החוזה (THE PROPER LAW OF CONTRACT) על משמעותו של דין
זה ראה גם בסיפרם של DICEY & MORRIS: THE CONFLICT OF LAWS, בעמ' 790 [18].
נמצא, כי ראשית חוכמה יש לקבוע מהו המשפט הנכון החל על חוזה הביטוח המשתקף בת/3? בכרטיס הירוק - והוא המסמר היחיד, בענין הנדון, המצוי לפנינו - אין הוראה מפורשת בדבר המשפט הנכון החל על חוזה הביטוח והוראותיו, המשתקפות בו. אולם כנסיבות שצויינו לעיל (מקום עשיית החוזה, מקום מושבם ועסקיהם של המבוטח והמבטח) יש כדי להביא לידי קביעה, על דרך ההסק, או על-פי המשתמע מן הנסיכות;
כי למשפט צרפת כיוונו בעלי החוזה.
ואם תמצי לומר כי אין בנסיבות אלו כדי להשמיע כוונה זו, כי אז בית-המשפט ייחס להם, כמתקשרים הוגנים וסבירים, כוונה זו לענין המשפט הנכון, על-פי הכלל האומר כי חלה על החוזה שיטת המשפט שזיקתו אליה היא הקרובה וההדוקה ביותר (ראה שם, עמ' 740-747 [18]). כלל זה כשהוא מיושם בחוזה ביטוח משמעו כי - - - - - - -
וראה - (‎:[19] CHESHIRE, PRIVATE INTERNATIONAL LAW, 8TH ED. (AT P. 236
A CONTRACT OF INSURANCE IS PRIMARILY TO BE INTERPRETED"
,ACORDING TO THE LEX DOMICILII OF THE INSURANCE COMPANY
".I.E., THE LAW OF THE COUNTRY IN WHICH IT IS INCORPORATED

(וכן עיין שם, בעמ' 200).

הכלל מוסבר ע"י המחברים דייסי-מוריס [18] בריכוזיות של תהליך קבלת ההחלטות הנוהגת אצל המבטחות; זו מהווה נימוק כבד משקל לגרוס כי לחוזה הביטוח הזיקה ההדוקה ביותר אל שיטח המשפט הנוהגת במקום שבו מצוי המשרד הראשי, של המבטחת. מוסיפים המחברים - ודבריהם מאלפים לענייננו - כי הנימוק דלעיל מתחזק באחידות נוסח חוזה הביטוח אצל כל מבטח (שם, בעמ' 834).

בענייננו, הכתוב בת/3 מעיד ואף אין חולקין, כי המבטחת היא חברה צרפתית ומנהלת את עסקיה בצרפת (והוא הדבר באשר לשרד הארצי של הכרטיס הירוק הצרפתי).

לפיכך, על-פי כל מבחן מן המבחנים דלעיל, המשפט הנכון של חוזה הביטוח דנן הוא משפט צרפת (השווה ע"א 118/51 [2]).
(ה) משקבענו מהו המשפט הנכון, ניתן לגשת ליישום דין הפרשנות שהבאנו לעיל:
(1)(1) כזכור לפי הענף הראשון של דין הפרשנות, כפי שנוסח בדייסי - מוריס [18], מקום שהמשפט הנכון של החוזה מייחס מובן מיוחד למילים מסויימות, מובן זה מחייב את בעלי החוזה. והנה על-פי הסימוכין שהביאו ב"כ התובע בגוף הסיכומים
ובנספחיהם, (כגון מאמרו של ‎PFENNIGSTORF UNIFICATION OF THE PROTECTION
WERNER
OF TRAFFIC VICTIMS IN EUROPE 15 AMERICAN JOURNAL OF COMPARATIVE LAW
P. 438 )1967-1966) וכן הצעת תזכיר - הצעת החוק של משרד המשפטים) ניתן לקבוע, כי לפי המשפט של צרפת, כמו בשיטות המשפט של מדינות אירופה אחרות המשתתפות בהסדר הכרטיס הירוק, ובעצם כמו במרבית שיטות המשפט בעולם, ביטוח חובה פירושו ביטוח חבות ותו לא. ראוי לציין כי במאמר הנזכר, לאחר סקירת מצב חובת הביטוח במדינות אירופה, לרבות צרפת, עומד המחבר על מגמת ההאחדה של חוקי המדינות
בנושא זה, שזכתה, בינתיים לביטוי ב- ‎EUROPIAN CONVENTION ON COMPULSORY
INSURANCE AGAINST CIVIL LIABILITY IN RESPECT OF MOTOR VEHICLES; צרפת נמנית עם החותמות על האמנה (ב-1959) אך טרם אישררה אותה (עמ' 445); מאידך, בינתיים (ב-1958) חוקקה צרפת חוק ביטוח חבות לבעלי רכב (עמ' 453). בכל אלו ביטוח חובה נזכר בהקשר של ביטוח חבות בלבד, ואילו חובת ביטוח אישי היא בבל יזכר.
מאחר שעל-פי המשפט הנכון של חוזה הביטוח דנן, המשמעות המובהקת של הביטוי "ביטוח חובה" או "חובת ביטוח" היא ביטוח חבות, ולא ביטוח אישי, זו המשמעות שיש לייחס לביטוי זה בסעיף 1 של ת/3.
(2)(2) לאותה תוצאה, הגם שבדרך שונה, נגיע על-פי הענף השני של דין הפרשנות שהבאנו מסיפרם של דיסי-מוריס: אם תימצי לומר כי המשפט הנכון אינו מייחס לביטויים "ביטוח חובה" או "חובת ביטוח" משמעות סגולית כאמור לעיל, כי אז יש לאמור דעתם של בעלי החוזה על-פי כללי הפרשנות של המשפט הנכון. אולם מאחר שבמקרה דנא לא הוכחו כללי הפרשנות של משפט צרפת, יש להיזקק, על-פי החזקה בדבר זהות הדינים (ראה ע"א 118/51 [2] לעיל) לעקרונות הפרשנות של משפט ארצנו, שמקצתם היו לחוק חרות (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [17]), והם חלים גם על חוזה ביטוח, המתפרש ככל חוזה או מסמך: ע"א 732/72 בעמ' 592 [3]): אלה עקרונות משפטים כלליים וניתן להיזקק להם, על-פי החזקה האמורה, ללא ספק: ע"א 459/79, בעמ' 195 [10]).
(א)(א) הביטוי "חובת ביטוח" או "ביטוח חובה" והתניה שבה הוא מצוי, אינם חידוש שהתחדש ב"כרטיס הירוק" ת/3, אלא שימשו ב"כרטיסים ירוקים" רבים לפניו: והנה הוכח במכתב משרד "הכרטיס הירוק" של ישראל, מ-24.10.77 הנספח לסיכומי התובע, כי הכרטיס הירוק, בתור שכזה, מכסה אך ורק נזקי צד ג' ולא נזקי

צד א', היינו, הנוהג ברכב. כך עולה גם ממכתב אותו משרד מיום 9.2.81, שצירף ב"כ הנתבעים לסיכומיו, כסימוכין לטיעונו, אולם זה בבחינת ראיה לסתור. הווה אומר: המשמעות, מבחינת סוגי הביטוח, הנודעת לביטויים ולתניה אלו, שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מן הסוג של הכרטיס הירוק ת/3 (או מן הסוג המשתקף בו), היא רק ביטוח חבות ולא זולתו: על-פי סעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) [17] גם הביטויים והתניה המצויים בכרטיס הירוק ת/3 יש לפרש על-פי אותה משמעות.
(ב)(ב) על-פי האמו לעיל (כגון מאמרו של פפניגסטורף ומכתב משרד הכרטיס הירוק של ישראל) ניתן אף לומר, כי לפי "מילון" המושגים של העוסקים בענף הביטוח בצרפת, שהוא עשיית חוזה הביטוח ומדינת מושבם של כל הגורמים המעורבים בו, וכן במדינות האחרות המשתתפות בכרטיס הירוק זה - ביטוח חבות בלבד - הפירוש היחיד שניתן לייחס לביטויים "חובת ביטוח" או "ביטוח חובה"; המשמעות על-פי מנהל העוסקים בענף, אף הוא כלי פרשנות המוכר אצלנו (ועל-פי החזקה בדבר
זהות הדינים - גם בצרפת: ע"א ODGERS ;[6] 790/76 בספרו ‎THE CONSTRUCTION OF
(.DEEDS AND STATUTES (4TH ED [20] מציין דרך פרשנות זו כאחד המקרים שמותרת בהם הבאת ראיה חיצונית לחוזה בכתב, שכן ראיה זו באה לצורך "תרגום" לשונו של החוזה:
THE MEANING OF A PARTICULAR WORD MAY BE SHOWN BY"
PAROL EVIDENCE TO BE DIFFERENT IN SOME PARTICULAR PLACE
-TRADE OR BUSINESS FROM ITS PROPER AND ORDINARY ACCEP
-TATION . EVIDENCE OF MERCANTILE USAGE IS ADMITTED IN OR
DER TO EXPOUND AND ARRIVE AT THE MEANING OF MERCANTILE
.(CONTRACT" (AT P. 32

תכלית הראיה החיצונית במקרה כגון זה היא - כדברי .‎LORD CAIRNS L.J
(המובאים שם [20]):

TO SUPPLY, AS IT WERE, THE MERCANTILE DICTIONARY IN... "
WHICH YOU ARE TO FIND THE MERCANTILE MEANING OF THE
".WORDS WHICH ARE USED

ובלבד שאין בעדות החיצונית כדי לסתור את הוראת החוזה.
כך למשל הובאו ראיות על נוהג העוסקים בענף עסקים מסויים כדי להראות כי ביטוי בחוזה מסחרי באותו תחום עסקים, משמעותו מצומצמת מן המשמעות המילולית שלו:

דוגמא אחת לענין זה - מענף התיאטרון: חוזה בכתב לשחק במשך 3 שנים פורש, על-פי הנוהג האחיד הקיים במקצוע, שהוא מקנה לתובע שכר רק במשך 3 עונות
התיאטרון שבתחום אותן שלוש שנים (GRANT V. MADDOX שם, עמ' 34 [20]).
דוגמא אחרת - הקרובה יותר לתחום ענייננו: כשנדונה השאלה אם התחייבות חוכר לבטח את הנכס החכור, חייבה עשיית פוליסה ללא סייג (לאמור: הכוללת ביטוח

מפני נזקי מטוסים, שהחוכר סירב לעשות) או רק פוליסה מן הסוג המוצא כרגיל ע"י חברת הביטוח הנזכרת בהתחייבות, הובאו ראיות להראות כי חברת הביטוח הנזכרת וכן חברות ביטוח אחרות מעולם לא ביטחו מפני סיכונים אלה, וכי הפוליסות שלהן תמיד
הוציאום מתחולת הביטוח - UPJOHN V. HITCHENS שם [20]).
מוסיף המחבר אודג'רס ומדגיש, כי קבילות הראיות במקרים כגון אלה אינה תלויה בהיות הביטוי הנדון דו-משמעי; תכליתן לברר רק -

WHETHER OR NOT THE EXPRESSION HAS, WITH REFERENCE TO"
THE SUBJECT MATTER OF THE CONTRACT, ACQIURED A PECULIAR
MEANING ... THE CHARACTER OF THE EVIDENCE ADMISSIBLE
-FOR THIS PURPOSE BEING THE FACT OF A GENERAL USAGE PRE
.(VAILING IN A PARTICULAR TRADE OR PROFESSION" (AT P. 34

כאמור, בענייננו, הוכח כי אצל העוסקים בביטוח בצרפת, כמו במדינות האחרות המשתתפות בהסדר הכרטיס הירוק, ביטוח חובה או חובת ביטוח משמעותם ביטוח חבות בלבד.
אכן בע"א 712/77 711 [9], כשנדון פירוש הדיבור MOTOR TRADE בפוליסת ביטוח רכב שהוציאה חברת "פרודנשל" בשפה האנגלית למבוטח בישראל, ולפי תניות הפוליסה היא אחד החריגים לכיסוי הביטוחי, נדחתה, בין השאר, טענת המבטחת (שנתקבלה בבית-משפט קמא), כי יש לפרשו על-פי הלשון המקצועית באנגליה, ולפיכך הוא כולל גם ביצוע תיקונים וטיפולים במכונים, לרבות בדיקה וביקורת בקשר לכך (עמ' 761 [9]).
בית-משפט העליון (מפי השופט בייסקי) דחה טענת המבטחת ובשורה התחתונה
של דיונו בנושא זה (עמ' 766 [9]) אמר: "בהיעדר הגדרה ברורה למונח ‎MOTOR TRADE
בפוליסה הנדונה. כשמונח זה לא רק שלא השתרש במדינה זו אלא על-פי מובנו הפשוט והיום יומי פירושו, או ניתן לפרשו כ"סחר מכוניות" - ואף לפי מילונים, קשור
המושג TRADE בעיקר עם מסחר - לא היה מקום להחיל הסייג האמור על אותה נסיעת בדיקה במסגרת התיקונים".
בדברי ההנמקה שקדמו למסקנה זו הודגש, כי המדובר בפוליסה שנופקה למבוטח בישראל, בשפה שאינה שפת המדינה.
"אם משתמשת חברת ביטוח בגוף הפוליסה, הכתובה בשפה זרה שאינה שפת המדינה, במונח טכני או במונח שהיא מבקשת לתת לו משמעות ספציפית או מיוחדת, מן הדין הוא כי תינתן למונח כזה הגדרה מיוחדת ברורה. הדבר חשוב הוא בעיקר כאשר מונח כזה מצוי בהוראה חריגה המוציאה תחולת הביטוח מתקפי, משום שאחרת זה בבחינת שימת מכשול לפני עיוור, כשרוכש הביטוח אינו יכול להיות ער לכך מה היקף החריג הנובע מהמונח הלא מובן הדו משמעי. בע"א 608/70 אומר השופט ויתקון:
'כלל ראשון הוא בפרשנות מסמך כגון פוליסה לביטוח שיש לתת לו פירוש מתקבל על הלב ושווה לכל נפש ומתיישב בצרכי החיים היום יומיים. על כן עלינו לתת הגבלה האמורה פירוש, שאינו עלול להכשיל מבוטחים
תמימים, ועמו את הציבור הרחב, ולעשות את הביטוח פלסתר...' באמצו דברים אלה בע"א 732/72 מוסיף השופט עציוני כי 'בבואנו להחליט מהו הפירוש הנכון שיש לתת למסמך המתפרש לכאן ולכאן, עלינו לאמץ את הפירוש ההגיוני, זה המתקבל על דעתו של כל אדם
סביר...' ומעניינים במיוחד הדברים המובאים שם מפי השופט ‎LORD
ELLENBOROUGH מ- BROOM'S LEGAL MAXIMS, מהדורה 10, בע' 371. ואם כך לגבי פוליסת ביטוח המנוסחת בשפת המדינה, קל וחומר לגבי פוליסה שהמנפיק אותה למדינת חוץ משתמש בה בשפה זרה שהביטויים הטכניים או המשמעויות המיוחדות למונח מסויים, הן במקצוע או בענף מסחר מסויים, עשויים להיות מטעים לגבי מי שמונחים אלה אינם נהירים לו כמובנם המיוחד. בענין דנן לא טרחה פרודנשל להגדיר בפוליסה שלה את
המונח MOTOR TRADE וכבר אמר חברי המכובד השופט אשר בע"א 179/73 כי בהיעדר הגדרה למונח מסויים בפוליסת ביטוח (שם דובר במונח "משרת") "יש לפרש מונח זה על-פי מובנו המקובל בשפת יום יום".

סבורני, כי ההבדל בין נסיבות המקרה דנן לבין נסיבות המקרה שם ניכר בעליל, ולכן על-פי הכללים שבמובאה דלעיל גופם, המסקנה כאן שונה מן המסקנה שם: ההבדל העיקרי נעוץ בכך שענייננו בחוזה ביטוח שנעשה בצרפת בין מבטחת למבוטח שמקום מושבם באותה מדינה. כשמיישמים הכללים דלעיל (מכוח החזקה בדבר זהות הדינים) על רקע נסיכות אלו, אין מנוס מן המסקנה ש"ביטוח חובה" או "חובת ביטוח" בחוזה דנן הוא ביטוח חבות בלבד; לא זו בלבד שהוכח כי זה הפירוש של הביטוי אצל העוסקים בענף הביטוח, אלא ניתן להוסיף ולהניח כי מאחר שבצרפת, כמו במדינות האחרות המשתתפות בהסדר הכרטיס הירוק, אינה מוכרת כלל חובת ביטוח אישי, פירוש זה, המקובל כאמור על אנשי המקצוע שם הוא גם הפירוש "המתקבל על הלב ושווה לכל נפש ומתחשב בצרכי החיים היום יומיים", לפי עולם המושגים של ציבור המבטחים והמבוטחים בצרפת.
התובע לא העיד, כי שעה שביקש (או הציע) לעשות לו הביטוח ולנפק לו הכרטיס הירוק ת/3, הזכיר שיש לו ענין בביטוח אישי: כל שהוכח וידוע לנו הוא כי כרטיס זה נופק לו בצרפת, ותו-לא. אין, איפוא, להוציאו, לענין זה, מכלל הציבור הזה של מבוטחים. נסיבות אלו הן גם הנותנות, כי אין לומר שמתן הפירוש האמור לביטוי הנדון "עלול להכשיל מבוטחים תמימים, ועמו את הציבור הרחב וכו'".

סעיף 25(א) לחוק החוזים (כללי) [17] קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה...". פירושה של הוראה זו היא, כי דעתם של הצדדים יש לאמוד על-פי החוזה בכללו ולא לדבוק במילים מסויימות שבו (ראה דברי הסבר להצעת החוק - ה"ח 880 תש"ל עמ' 129 בעמ' 134).

על-פי עקרון זה של כוליות (מלשון "כל") החוזה, לצורך פרשנותו, נהגו למשלבבג"צ 442/77 [5], בפירוש תניה במרכז שהיתה שנויה במחלוקת. אמר המפרש, השופט אלון, בנדון:

"עיון כולל זה כלל גדול הוא בפרשנותם של מסמכים... ונציין לדבריו של השופט ברנזון שתואמים הם את ענייננו ע"א 324/63:

'בבואנו לפרש מסמך אין לעקור פסוק או קטע ממקומו ולפרשו באופן מילולי כעומד בפני עצמו מבלי לשים לב למסמך כולו ולהדבק הדברים'.
כלל פרשנות זה הלא הוא המידה השתיים-עשרה שבשלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן: 'דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו' (ברייתא דר' ישמעאל, פתיחתא לתורת כהנים) פירושה של מידת מידרש זו היא 'שאם יש ספק לגבי תכנה של הוראה מסוימת יש לעמוד על ברורה מתוך הקשר הענין שבו מצויה הוראה זו...'"

ואמנם עיון בחלקים האחרים של הכרטיס הירוק מלמד כי סעיף 1 הימנו דן בביטוח חבות בלבד: סעיף 4 בכרטיס הירוק, עניינו הרשאה שמרשה המבוטח את "המשרד המרכזי הצרפתי וכו' לקבל את ההודעות... לחקור ולהסדיר... כל תביעת נזקים הטוענת לאחריות כלפי צדדים שלישיים, אשר חוקי ביטוח החובה של הארצות המצוינות ממול מחייבים אותו לכסותה ע"י ביטוח וכו'". סמי מכאן ביטוח אישי.
ושמא ניתן לטעון שבסעיף זה נזכר ביטוח חבות בלבד משום עניינו המסויים - הרשאה לטפל בתביעות נגד המבוטח - ואין ללמוד ממנו על סוגי הביטוח לפי סעיף 1, באה ההודעה למבוטח שעל גב ת/3 ומסלקת ספק זה:

אילו נכלל ביטוח אישי בביטוח חובה (ועל כן היתה לנוהג המבוטח עילת תביעה נגד המשרד המקומי בארץ הביקור) כטענת ב"כ הנתבעים, לא היה מקום לייחד הודעה זו לנזקי הנוהג עצמו.
יושם אל לב, כי בהודעה נכרכים יחד נזקי גוף של הנוהג המבוטח עצמו ונזקי המכונית שלו; אין זאת אלא משום ששני סוגי נזק אלה, נזקי גוף של המבוטח כמו נזקי המכונית, אינם נכללים בחובת הביטוח, ומסיבה זו אינם נזכרים בסעיף 4.
4. אם לא די באמור לעיל כדי קביעה שחובת ביטוח או ביטוח חובה סתם שבסעיף 1 פירושם ביטוח חבות בלבד, הרי יש בו לפחות כדי לעשות פירוש זה אפשרי, על-פי מצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (כללי) [17], אם עיון במכלול החוזה לא הועיל לצורך הכרעה בענין הפירוש הנכון, מקור הפרשנות הבא אחריו - "מתוך הנסיבות".
(בהערת אגב נציין, כי איש מבעלי הדין לא טען כי בנסיבות אלה ראוי ליישם את כלל הפירוש נגר המנסח של חוזה ביטוח (קרי: המבטח) ולטובת המבוטח, שנזכר למשל בע"א 732/72 [3] דלעיל ורבים אחרים, לפניו ואחריו אכן כמקרה דנן, אם אמנם היה מקום ליישם הכלל, ובשלב זה, היינו לאחר שההיזקקות לחוזה עצמו לא הועילה (על-פי ההנחה שאינה מקובלת עלי) וכטרם היזקקות לנסיבות (לפי הוראות סעיף 25(א)), ואם פירוש נגד המנסח תוצאתו היתה שחובת ביטוח, גם ביטוח אישי במשמע, הרי שהכלל היה פועל לא לטובת המבוטח דנא אלא לרעת עניינו בתביעה הנדונה).
הנסיבות מסלקות כל אבק ספק, אם היה קיים (ולדעתנו לא היה קיים), בדבר פירוש סעיף 1, לאמור: סעיף זה (כמו הסדר הכרטיס הירוק ככלל) מדבר בביטוח חבות בלבד.
לענין מקור פרשנות זה נזכיר דברי השופט ויתקון בד"נ 28/76 [4], המציין נתונים שונים לבר-חוזיים, שניתן להביא בחשבון כשמבקשים לפרש הטעון פירוש (בעמ' 824):
"עלינו להתחשב בנסיבות הסובבות את כריתת החוזה, בתכליתו וגם באפשרויות הקיימות לביצועו... אני מסכים שמקום שתניה ניתנת לשני פירושים יש להעדיף את הפירוש המתחשב בנסיבות והמתיישב בצפיותיהם הסבירות של הנושאים ונותנים. חזקה עליהם שכוונתם המשותפת היתה לכרות חוזה בר-ביצוע".
ניתן, לדעתי, לראות בכל הנתונים דלעיל, גם "בתכליתו" וכו', "נסיבות" במשמעותן הרחבה, שאליה כיוון, כך יש להניח, גם המחוקק כשנקט הביטוי "נסיבות" סתם (היינו מעבר ל"נסיבות הסובבות" את כריתת החוזה).
ומן הכלל אל הפרט: כאמור, הכל מסכימים כי כרטיס ביטוח רכב בינלאומי ת/3 הוצא לתובע, לידיעתו, על-פי הסדר בינלאומי של "הכרטיס הירוק", כפי שמשתמע גם מן הכתוב בכותרת הכרטיס וכן מן ההסדרים המפורטים בגופו. לפיכך, ההסכם הבין- לשכתי שבמסגרתו הוצא הכרטיס לתובע, הינו מן הנסיבות האופפות את הוצאתו ואליו הוא קשור, כפי שראינו, בטבורו. ניתן, איפוא, ללמוד מהסכם זה על תכלית חוזה הביטוח, האפשרויות הקיימות לביצועו וציפיותיהם הסבירות של הצדדים לו, כדברי השופט ויתקון, או - כלשונו של לורד ווילברפורס - על התכלית המסחרית של חוזה הביטוח, שעליו מעיד הכרטיס הירוק, וזאת מתוך שניתן ללמוד ממנו על שורש התהוותה של העיסקה, הרקע, ההקשר ו"השוק" שבו פועלים הצדדים. כזכור, ענייננו בתכלית, בציפיות הצדדים וכו' - הכל על-פי קנה-מידה אובייקטיבי (שככלל הוא קנה מידה לצורך אומד דעתם של הצדדים לחוזה) - כפי שניתן לייחס לבני אדם סבירים שהיו נתונים בשעת כריתת החוזה במצבם של הצדדים.
והנה במבוא של ההסכם מודגשת ככר תכליתו של הסדר הכרטיס הירוק בכלל, וממילא אף תכליתו של הכרטיס הירוק דנא, שהוצא לכל הדעות על-פי ההסדר זה:
-WHEREAS IT IS MOST DESIRABLE TO MAKE UNIFORM ARRANG"
MENTS FOR OWNERS AND DRIVERS OF MOTOR VEHICLES TO BE
ADEQUATELY INSURED AGAINST THIRD PARTY ROAD RISKS WHEN
ENTERING COUNTRIES - WHERE INSURANCE AGAINST SUCH RISKS
".IS COMPULSORY
(ההדגשות שלי - י' ל').
מגוף ההסכם נזכיר ההגדרה של "פוליסת ביטוח", שקיומה תנאי להוצאת כרטיס
ירוק, ועניינה TO COVER LIABILITY וכן ההגדרות של "תאונה" (ACCIDENT) "תביעה"
(CLAIM), ההוראות לענין הסמכויות, התפקידים והזכויות של המשרד המטפל בארץ הביקור (ראה למשל בסעיפים 3, 5) - כולן עניינן תביעות צד שלישי נגד המבוטח והסדרן.
(בהקשר זה וכמאמר מוסגר עלינו לדייק ולהסתייג מן הפירוש שפרשו ב"כ התובע
את הדיבור INDEMNITY, כאילו עניינו רק ביטוח חבות ולא הוא: כפי שמבאר פרופ' פרימן כספרו, ביטוח רכב מנועי (עמ' 5 [21):
"בביטוח שיפוי מתחייב המבטח לכסות הפסדים כלכליים הנותנים להערכה כספית, אשר עלולים להיגרם למבוטח כגון ביטוח נגד אש";
גם ביטוח נגד סיכוני צד שלישי נחשב ביטוח שיפוי. "לעומת זאת ביטוח שאיננו ביטוח שיפוי חייבת חברת הביטוח במקרה שאירע הסיכון... בתשלום הסכומים הנקובים בפוליסה וזאת בין אם נגרם למבוטח נזק כלכלי ובין אם לאו": דברים דומים על ביטוח שיפוי והבחנה בינו לבין ביטוח שאיננו ביטוח שיפוי מצויים בספר:
PRINCIPLES OF INSURANCE LAW (2ND ED. AT P. 7, 8) IVAMY, GENERAL ]22[.
על-כך יש להוסיף מה שצויין כבר לעיל בהקשר אחר, לאמור: במדינות אירופה (לרבות צרפת, מדינת המושב של הצדדים לחוזה הביטוח דנא), על ציבור מבטחיהן ומבוטחיהן, נודעת משמעות אחת ויחידה לחובת ביטוח או ביטוח חובה והיא - ביטוח חבות, שהוא תכליתו של הסדר הכרטיס הירוק: ב"שוק" זה, כלשון לורד ווילברפוס, פעלו גם הצדדים לחוזה הביטוח דנא.
אמור מעתה: התכלית המסחרית של הסדר הכרטיס הירוק, המגולם בכרטיס ת/3, היתה הסדר, בצורה אחידה, של חובת הביטוח של חבות, שעה שהמבוטח שוהה עם רכבו בארץ הביקור; זה - ביטוח חבות בלבד - אף גבול הציפיות שלו. אם תרצה לומר - זה גם הפירוש של ביטוח חובה המתיישב עם אפשרות קיומו של הסדר הכרטיס הירוק:
כפי שבארו ב"כ התובע בסיכומיהם באר היטב, ועל כן נביא דבריהם בלשונם (מעמ' 4 לסיכומיהם).
"ביסודו של ההסדר עומד עקרון ההדדיות והוא מושתת על-כך שהמבטחים במדינות השונות נותנים כיסוי זהה למבוטחיהם ולא יתכן שטיב הכיסוי ישתנה בהתאם למדינה שאליה יסע המבוטח, לאמור שנהג צרפתי אינו מבוטח ביטוח אישי בכל העולם (במדינות ההסדר) זולת ישראל וכי ישראל תייקר את עילות הביטוח במדינות אחרות בעוד מבטחיה יהנו מהגבלת הביטוח וביטוח חבות גרידא כשנהגיה יסעו במדינות כמו צרפת, גרמניה ואנגליה".
נוסיף, כי לעקרון ההדדיות יש ביטוי גם בתקנה 6(ב) לתקנות הביטוח [15]. הרחבת הכיסוי הביטוחי בישראל גם על סוג הביטוח האישי היתה מן הסתם מפירה עקרון זה ופוגמת באפשרות קיומה בכל הנוגע לישראל.
המסקנה היא, איפוא, כי גם "מתוך הנסיבות" הפירוש של סעיף 1 בכרטיס הירוק ת/3 הוא לפי גירסת ב"כ התובע.
דומה כי אין צריך לומר, כי אפילו לא היינו בוחנים השאלה הפרשנית באספקלריה של המשפט הבינלאומי הפרטי אלא נגשים הישר לפרש המסמך ת/3 כמו היה מסמך ישראלי, כפי שעשו ב"כ התובע, אף אז היינו מגיעים לאותה תוצאה עצמה על-פי אותם כללי פרשנות הנוהגים אצלנו כפי שפרטנו לעיל, ובהם עשינו שימוש על-פי החזקה בדבר זהות הדינים, ומאותם נימוקים עצמם, שהם יפים גם לפירוש מסמך ישראלי.
יטען הטוען: הרי היקף סוגי ביטוח חובה נגזר מן ההוראה גופה שבה נתון הביטוי "חובת ביטוח" בסעיף 1 של ת/3: שכן, לפי הוראה זו המשרד המקומי נוטל על עצמו "האחריות המוטלת על מבטח בהתאם לחוקי ארץ זו המתייחסים לחובת ביטוח": "חובת ביטוח" שאליה מתייחסים "חוקי ארץ זו" כוללת כידוע חובת ביטוח אישי. לשון אחר:
ההפניה לחוק ארץ הביקור (במקרה דנא: ישראל) מחייבת ממילא החלת החוק הישראלי גם באשר למשמעות "חובת ביטוח" מבחינת הסוגים הנכללים בה.
נראה לי, כי אין לקבל טענה זו: ענין (.‎EX P. DEVER (1887) 18 Q.B.D. 660 (C.A
הנזכר בספרם של דיסי-מוריס (בעמ' 791 [18]) היה מעשה באזרח בריטי שמקום מושבו ומגוריו היה באנגליה, אשר עשה עבור אשתו ביטוח חיים שלו עם מבטחת המאוגדת בניו-יורק ולה עסקים באנגליה. המוטבה בפוליסה היתה אשתו, וזו כללה סעיף האומר, כי כספי הביטוח צריכים להשתלם לאשה "לשימושה הבלעדי בהתאם לחוק החרות"; ההפניה היתה לחוק חרות של ניו-יורק; המסדיר האפשרות לעשות ביטוח ממין זה וקובע כי חלק של הפרמיה המשתלמת שהוא למעלה מן הסך $500 לשנה יהיה לזכות הנושים של הבעל. טענת הנאמן בפשיטת רגל של הבעל, בהליך שנקט נגד האשה היתה, כי יש ליתן לפוליסה נפקות בהתאם למשפט האמריקאי, שהוערה במפורש אל תוך חוזה הביטוח ע"י השימוש בדיבור "בהתאם לחוק החרות", שהוא כאמור חוק של ניו-יורק.
לפיכך זכאים הנושים, מכוח חוזה הביטוח, ליתרת הפרמיה, והעובדה שהליכי פשיטת רגל מתנהלים באנגליה אין בה כדי לגרוע מזכות זו. טענת הנאמן נדחתה; ואלח
דברי השופט .BOWEN L.J )עמ' 666-667):
THERE IS AN EXPRESS REFERENCE TO AMERICAN LAW IN... "
THIS CONTRACT, AND ALL WE SHOULD HAVE TO DECIDE WOULD
BE, WHAT THE EXPRESS REFERENCE MEANS, AND HOW MUCH OF
.THE AMERICAN LAW IS INTENDED TO BE INCORPORATED BY IT
IN MY OPINION THE EXPRESS REFERENCE TO THE AMERICAN LAW
IN NO WAY INCORPORTES THE AMERICAN LAW SO AS TO VARY
THE OCNTRACT TO PAY TO THE WIFE: AT THE MOST IT WOULD
ONLY INCORPORATE THE AMERICAN STATUTE SO FAR AS IS
NECESSARY TO DERTEMINE TO WHAT EXTENT THE MONEY IS TO
BE FOR THE WIFE'S SEPARATE USE WHEN IT IS PAID TO HER
UNDER THE CONTRACT... IT SEEMS TO ME IMPOSSIBLE TO
SUPPOSE THAT IT WAS INTENDED TO INCORPORATE INTO THE
CONTRACT THE PROVISIONS OF AMERICAN LAW WHICH APPLY
ONLY TO AMERICAN CREDITOR. THAT WOULD BE TO INCORPORATE
INTO THE CONTRACT SOMETHING WHICH HAS NOTHING TO DO
WITH ITS FULFILLMENT, AND WOULD BE INOPERATIVE AND
".IN SENSIBLE
דיסי-מוריס מנסחים כך ההלכה העולה מן הפסק:
SINCE THE PROPER LAW OF THE CONTRACT IS ENGLISH, IT IS"
FOR THE ENGLISH LAW TO DECIDE HOW MUCH OF THE AMERICAN
".STATUTE IS INCORPORATED IN THE CONTRACT
(דוגמה 1 בעם' 791).

כאמור במקרה דנא, המשפט הנכון של חוזה הביטוח הוא משפט צרפת, ולפי משפט זה יש לקבוע עד כמה הוערה מן החוק הישראלי אל תוך חוזה הביטוח, אשר לפי שיטת המשפט הנכון שלו, "חובת ביטוח" או "ביטוח חובה" משמעו רק ביטוח חבות, ואילו חובת ביטוח אישי אינה מוכרת בה כלל.
נקודת המוצא שלנו בתשובתנו על הטענה דלעיל היא העקרון, כי קביעת שיטת המשפט הנכון של החוזה נעשית על-פי הכוונה המפורשת או של בעלי החוזה, או על-פי הכוונה המיוחסת להם כמתקשרים סבירים; ומאחר שלפי שיטת משפט זו ביטוח חובה פירושו רק ביטוח חבות, יקשה לגרוס כי באזכרם החוק של ארץ הביקור המתייחם לביטוח חובה על דרך הסתם, יש לייחס להם כוונה לכל סוג של ביטוח שהוא חובה בארץ הביקור, כגון הסוג של ביטוח אישי שהו חובה בישראל, אלא יש לגרוס כי הביטוי "חובת ביטוח" ננקט במשמעותו במשפט הנכון של החוזה, וההפנייה בסעיף 1 בכרטיס הירוק היא לחוק ארץ הביקור, המתייחס ל"חובת ביטוח" במשמעותה זו.
הקיצור: סבורני, כי הפירוש הנכון של המשפט הטעון פירוש הוא, כי המשרד בארץ הביקור נטל על עצמו אחריות המוטלת על מבטחת - כגון עצם החבות לשלם פיצויים וראשי הנזק שבגינם הם משתלמים - בהתאם לחוק ארץ הביקור (קרי - ישראל) והמתייחסים לביטוח חובה: אולם מה הם סוגי ביטוח חובה - זה ענין למשפט הנכון של החוזה, הוא משפט צרפת אשר כמו שיטת המשפט בכל ארצות אירופה, המייסדות של הסדר הכרטיס הירוק והמשתתפות בו - מזהה ביטוח חובה עם ביטוח חבות בלבד.
אכן, פירוש זה הזהה בכל מדינות ההסדר יש בו משום מימוש השיקול שנזכר לעיל בזכות אחידות הפירוש של מסמך סטנדרטי כגון זה שבו אנו עוסקים.
היסוד האחר בטיעונו של ב"כ הנתבעים הוא תקנה 6 לתקנות הביטוח [15] הקובעת:
"6. (א) לענין הפקודה יהיה כוחו של כרטיס ביטוח רכב בין לאומי בכוחה של תעודת ביטוח שהוצאה מטעם מבטח, ויראו את הפוליסה השייכת לאותו רכב כאילו הוא פוליסה לפי דרישותיה של הפקודה.
(ב) לענין סעיף זה, "כרטיס ביטוח רכב בין לאומי" - כרטיס שהוצא מטעם מבטח רכב שהוא חבר במשרד ארצי של משרד כרטיס ביטוח בין לאומי, הוא "משרד הכרטיס הירוק", ובלבד שהמשרד הארצי האמור הוא חבר נספח במרכז הבין לאומי של משרד הכרטיס הירוק ויש לו הסכם הדדית עם המשרד הארצי בישראל (ג)...".

כזכור, טענת ב"כ הנתבעים היא, כי תקנה זו מערה אל תוך כרטיס הביטוח (ופירושו - גם אל תוך הפוליסה שעל יסודה הוצא כרטיס הביטוח) ביטוח אישי, אפילו לא נכלל בו. הכיצד? טיעונו מעגן ב"כ הנתבעים במשפט: "ויראו את הפוליסה השייכת לאותו רכב כאילו היא פוליסה לפי דרישותיה של הפקודה". לשיטתו - המילה "כאילו" "יוצקת אל תוך תעודת ביטוח רכב הבין לאומית את התוכן המהותי של פקודת ביטוח (הכולל גם ביטוח אישי) ואיננה רק ציון העובדה שמחזיק תעודת ביטוח בין לאומית נוהג בישראל כדין מבחינת הוראות החוק הפלילי האוסר לנהוג ללא ביטוח תקף; שאם לא תינתן למילה "כאילו" המשמעות "המהותית" כאמור לעיל אלא רק המשמעות של קביעה שהמחזיק בכרטיס הביטוח מחזיק בתעודת ביטוח כדין לענין החוק הפלילי, כי אז המסקנה המתחייבת תהיה, לדעת ב"כ הנתבעים, שאין תעודת ביטוח מקנה לאוחז בה אפילו כיסוי מפני סיכוני צד ג', והרי לכל הדעות, הסדר הכרטיס הירוק נועד לתת כיסוי זה לפחות. ומאידך אם ניתנת למילה "כאילו" המשמעות "המהותית" לענין סיכוני צד ג' - אינך יכול לעשות דבריך לחצאין שכן פקודת בטוח רכב מנועי דורשת שהפוליסה תכלול בטוח הן בפני סיכוני צד ג' והן בפני סיכוני צד א' של הנוהג".
יושם אל לב, כי טיעון ב"כ הנתבעים לוקה על פניו בערבוב פרשיות: המילה "כאילו" שבתקנה נסמכת אל "הפוליסה השייכת לאותו רכב", ואילו הטיעון אינו מדבר על נפקות מילה זו לגבי הפוליסה אלא לגבי כרטיס ביטוח רכב בינלאומי, ואילו על זה נאמר בתקנה, כי כוחו "ככוחה של תעודת ביטוח וכו'"; ב"כ הנתבעים כמו נרתע מן המסקנה שעשויה היתה להתחייב כהמשך הגיוני של דבריו, כי תקנה 6 מערה אל תוך הפוליסה עצמה ביטוח אישי, אף אם זה אינו כלול בו.
ואומנם רתיעה זו (אם אומנם נרתע ב"כ הנתבעים) יש לה סיבה טובה:
א. תקנות הביטוח הותקנו מכוח סעיף 51 לפקודת הביטוח [15] האומר בחלקיו הצריכים לענין:
"51. שר האוצר רשאי להתקין תקנות הבאות לקבוע כל דבר הניתן לקביעה לפי פקודה זו וכל הדרוש לביצועה בכלל, ומבלי לגרוע מכלליותה של הוראה זו רשאי הוא במיוחד להתקין תקנות בדבר -
(5) ...החלתה של הוראה מהוראות פקודה זו על רכב מנועי הרשום בחוץ לארץ שהובא לישראל לתקופה מוגבלת לפי הוראות פקודת התעבורה או כל תקנה לפיה, בכפוף לכל שינוי והתאמה של אותה הוראה כפי שראה לקבוע;
ניראה בעליל כי אין בסעיף זה, לא בהוראה הכללית שבפתיח שלו ולא בס"ק 5 הימנו, כדי להקנות לשר הסמכות לשנות תוכנה של פוליסה שהיא חוזית, ולכלול בה, מכוח תקנות, חובות וזכויות שאין בה.
בדין מציינים ב"כ התובע, כי אף הפקודה עצמה אינה מקנה זכויות של ביטוח ואינה מטילה חובות כאילו, אלא, כלשונם, רק יוצרת את "המסגרת הביטוחית שבגידרה מוסדר ביטוח רכב מנועי בישראל"; ואילו הביטוח עצמו, על הזכויות והחובות שהוא מקנה ומטיל, מקורו בחוזה הביטוח שעל המבטח לעשות.

ב. כאמור, על כרטיס ביטוח רכב בינלאומי נאמר, כי כוחו "ככוחה של תעודת ביטוח שהוצאה מטעם מבטח" (בישראל); כלומר, זהות בפועל מוחלטת בין כוחות שני מסמכים אלה. מה, איפוא, כוחה של תעודת ביטוח? ציינו כבר, כי "תעודת הביטוח איננה מיועדת לקבוע את זכויות הצדדים להסכם הביטוח) התעודה היא מסמך שנמסרת למבוטח על-מנת שיוכל להציגו בפני שוטר, אם יידרש לעשות כן, ותו לא. לצורך קביעת זכויות הצדדים יש להסתמך על הפוליסה בלבד": פרידמן, בספרו דלעיל [21] (עמ' 223, המזכיר בין השאר גם את המרצה (ת"א) 1712/58-1711). וכלשונו של ד' ששון בספרו, נפגעי תאונות דרכים (עמ' 31 [23]), שדבריו בנדון הובאו בסיכומי ב"כ התובע: "מן הראוי להעיר שהפוליסה ולא התעודה הוא המסמך היחיד המגלם את חוזה הביטוח" (אל שניתן להיזקק, כפי שראינו, לתעודת הביטוח כראיה לקיום הביטוח ותנאיו).
לכל המטרות דלעיל כוחו של הכרטיס ככוחה של התעודה: מאחר שביסודה של התעודה מצויה הפוליסה שהיא חקור הביטוח גופו, ועליו באה התעודה להעיד, ממשיך מתקין התקנות הנאמן לשיטה זו וקובע, כי רואים את הפוליסה השייכת לאותו רכב כאילו היא פוליסה לפי דרישות הפקודה. יושם אל לב, כי לענין הפוליסה לא נקט מתקין התקנות לשון המבטאה יחס של זהות בפועל מוחלטת בפועל בין שני המסמכים כדרך שנקט לענין היחס בין כרטיס הביטוח לתעודת הביטוח, אלא לשון "כאילו" היינו "כמו לו" - (ראה במילון אבן שושן); אילו רצה להשוות הפוליסה שביסוד הכרטיס לפוליסה לפי דרישותיה של הפקודה, לכל דבר וענין (גם לענין התוכן) היה נוקט לשון המביעה זאת (בהנחה שהוא אומנם מוסמך לעשות כן).
מסתבר, כי ההוראה הנדונה בתקנה 6 לא באה אלא לעגן ולשלב את הסדר הכרטיס הירוק במסגרת ההסדר של ביטוח רכב מנועי, שהוא "ענין פקודה זו" (להבדיל מהקניית זכויות והטלת חובות ביטוחיות גופן, שבהן מתקין התקנות אינו מתיימר לעסוק). מן הענין לציין, כי זו נפקותה של התקנה גם בעיני בעל דברי ההסבר להצעת תזכיר הצעת החוק:
"סעיף 15 (צ"ל סעיף 51) לפקודה הסמיך את שר האוצר להתקין תקנות בדבר החלת הוראות הפקודה על רכב המובא ארצה לתקופה מוגבלת. תקנה 6 בתקנות בטוח רכב מנועי (תעודות ביטוח) תש"ל-1970 אומרת...
(כאן מובא נוסח תקנה 6(א)).
מכאן שהמחזיק כרטיס כזה איננו עובר על הוראות הפקודה האוסרות שימוש ברכב ללא בטוח לפי דרישת הפקודה. אולם נראה כי אין התקנות משנות את היקף חבותו של המבטח הזר שהוציא הכרטיס, ואם התחייב לכסות נזקי צד ג' בלבד לא יוכל הנהג לתבוע ממנו פיצוי אם נפגע בתאונה".

אכן ניתן לטעון, כי אין לראות בחוות דעת זו שבדברי ההסבר של הצעת תזכיר הצעת חוק סימוכין לפירוש התקנה הקיימת כבר, אפילו מקורה של חוות הדעת במשרד
המשפטים, שיש לו מן הסתם זיקה ליישום התקנה; זה הכלל בפירוש חוק (:‎CROSS (STATUTORY INTERPRETATION (AT P. 126) והוא הכלל בפירוש חקיקת מישנה (שם בעמ' 7). והנה בע"א 898/79 [12] שבו נדון פירוש סעיף 14 לחוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 6), תשל"ה-1976, אמר השופט שילה בעל חוות-דעת הרוב, כי:

"הרהור נוסף עולה על לבי: אם אומנם כוונת המחוקק לא עלתה בקנה אחד עם התוצאה, אליה הגיעה הוועדה הקודמת לפני שנים מספר, מה מנע ממנו ליזום לאלתר תיקון סעיף 14, כך שיפוזר כל ספק לגבי משמעות הוראותיו? הרי חייב היה להניח, כי יהיה זה סביר, שההחלטה המנומקת של אותה ועדה, שעשו לה פרסום בקהל אנשי משפט, תשמש נורמה, אשר לא על נקלה יסטו ממנה, מה עוד שעד כמה שידוע לנו לא הוגש עליה ערעור. העדר יזמה חקיקתית בנדון מוליך למסקנה, שלפחות בדיעבד קיבל המחוקק את הפירוש של אותה ועדה ואימצו לעצמו".

והדברים הם קל וחומר: ומה שם, ששתיקה או היעדר יוזמה חקיקתית, לאחר שוועדה פירשה סעיף החוק כפי שפירשה, הביאו לידי מסקנה (אומנם במסגרת שר "הרהור") "שלפחות בדיעבד קיבל המחוקק את הפירוש של אותה ועדה ואימצו לעצמו", כאן, הפירוש שמפרשת הרשות המבצעת התקנה שהותקנה ע"י הרשות המבצעת והחקיקה שיזמה עפ"י פירוש זה - על אחת כמה וכמה שיש בהם כדי להביא לידי מסקנה, כי זה הפירוש הנכון של התקנה; המעשה של חרשות (הפירוש שנתנה ויוזמת החקיקה שנקטה) מעיד, איפוא, על המחשבה שבתחילה, בשעת התקנת התקנה.
מכל מקום, אין ספק כי דברי ההסבר שבתזכיר הצעת החוק נוגדים את הפירוש "המהותי" שמבקש ב"כ הנתבעים להקנות למילה "כאילו" ותומך בסברת ב"כ התובע בנידון זה.
בשולי דברים אלה נעיר (בתגובה לסברת ב"כ התובע בעמ' 8 לסיכומיהם, כי לנו ניראה שבהתקינו תקנה 6 [15] פעל מתקין התקנה, קרי: שר האוצר, בגדר סמכותו לפי סעיף 51 לפקודה, שכן תקנה זו עניינה "החלתה של הוראה מהוראות פקודה זו...
בכפוף לכל שינוי והתאמה של אותה הוראה כפי שראה לקבוע": לדידי, משמעותה של תקנה זו היא, כי לענין השימוש ברכב מנועי הרשום בחו"ל וכו', שלגביו קיים ביטוח לפי הקדר הכרטיס הירוק - היקף חובת הביטוח הנדרש לפי הפקודה שונה או הותאם ממילא (על-פי סמכות השר בסעיף 51) להיקף הביטוח הקיים לפי כרטיס ביטוח זה, היינו, ביטוח צד ג' בלבד.
אולם מאחר ש"נטען כי המצב המשפטי בענין זכויותיו וחובותיו של הנהג הזר אינו ברור, חן לענין הוראות הפקודה והן לענין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
זאת עקב חוסר ההתאמה שבין הכיסוי הביטוחי שמעניק הכרטיס הירוק לבין דרישות הפקודה", לכן "מוצע להסדיר ענין זה בחקיקה הראשית ולקבוע כי הכרטיס הירוק עונה על חובת הביטוח לפי הפקודה, אף אם הפוליסה השייכת לו אינה מכסה את הנוהג ברכב, ואין לנוהג שנפגע בתאונת דרכים עילת תביעה עפ"י חוק הפיצויים" (שם).
מסקנתנו, איפוא, כי אין לתובע בטוח אישי, לא מכח הכרטיס הירוק והפוליסה שביסודו, כשלעצמם, ואף לא מכח תקנה 6 לתקנות הביטוח.

התוצאה היא, כי אין לתובע עילת תביעה אלא נגד הנתבעים על-פי פקודת הנזיקין, ומכאן גם, שלא טעו הנתבעים בעשותם ההסכם בדבר חלוקת האחריות על-פי פקודה זו.
לאור תוצאה זו ובכפוף לה נאמרים דברינו דלהלן בפלוגתא בענין ביטול ההסכם.

5. ביטול ההסכם בענין האחריות ראשית כל ראוי להגדיר את נשוא הדיון: נדוננו אינו הודאה אלא הסכם ששו בעלי הדין על אחריות לפי דיני הנזיקין ועל חלוקתה; כך נרשמו הדברים מפי ב"כ בעלי הדין (עמ' 11 לפרוטוקול) וזה תיאורם בסיכומיהם. באספקלריה זו - הסכם - יש לבדוק בפלוגתא הנדונה.
טענת הנתבעים (שפורשה לראשונה בסיכומיהם) היא, כי ההסכמה "נעשתה מתוך טעות" (עמ' 3). "טעות" כיצד? טוען ב"כ הנתבעים (למעלה מן הענין, שם) כי "ההסכמה נעשתה כאשר המצב המשפטי לא היה ברור לאשורו ובטרם הוצגה והוגשה תעודת הבטוח של המשיב" (הכוונה לכרטיס הירוק ת/3).
בהמשך דבריו מעלה ב"כ הנתבעים שיקולים שיש בהם כדי להניע את בית-המשפט להרשות לנתבעים לחזור בהם מן ההסכם. והנה בין דבריו מצוייה טענה המרחיקה לכת:

"(ב) חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע הסדר מהותי בדבר העדר עילת תביעה של הניזק הנפגע בתוך רכב נגד נהג הרכב שפגע בו, ולפיכך אין ההסכמה יכולה להקים עילה מקום שהחוק שולל את העילה באופן מהותי".
משמעות טענה זו היא, בעצם, כי ההסכם אינו תופס כלל ועיקר, אם תרצה - הרי זו טענה כי אין אפשרות להתנות על הוראות החוק הקובעות קיומה של עילה על-פיו, וכנגד מי היא קיימת.
יאמר מיד, כי טענה זו אינה ממן הענין הנדון בהסכם, שהוא אחריות או עילה בנזיקין (והיא עילתה הראשית של התביעה) וכדברי ב"כ התובע, במענה לטענה זו (בעמ' 11) - אין החוק קובע שאין עילה בנזיקין כשאין עילה עפ"י החוק. נהפוך הוא (סעיף 8(2) לחוק)".
אכן, אלמלא הגענו למסקנה שהגענו בצד המהותי, יכול שהיתה מתעוררת שאלה אחרת, ממין הטענה שהעלה ב"כ הנתבעים: האם יכולים כל הצדדים המעורבים בתאונה להסכים כי תחול אחריות ותתקיים עילה בנזיקין (אשר אלמלא סעיף 8 היתה קיימת) חרף קיומם של נתונים המחילים את הוראות סעיף 8 בענין יחור העילה עפ"י החוק ולא עפ"י פקודת הנזיקין.
אולם עכשיו, שהגענו לידי מסקנה לגופה של השאלה המהותית, כי אין לתובע עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים, לרבות סעיף 3 לפקודת הביטוח, וכי על-כן אין בסעיף 8 לחוק הפיצויים כדי לשלול ממנו העילה על-פי פקודת הנזיקין, ממילא ניטל הטעם מן הטענות בדבר אי-תקפותו של ההסכם או החזרה ממנו וביטולו; אכן ממילא נשמט גם היסוד לטענת מקח טעות שבפי ב"כ הנתבעים שהיא עילה לבקשתם לחזור בהם מן ההסכם.
בהקשר זה ראוי לחזור ולהדגיש כי הנתבעים לא ביקשו לחזור בהם מחלוקת האחריות אלא מעצם הסכמתם לשאת באחריות על-פי פקודת הנזיקין (בטענה - שנדחתה - כי לאמיתו של דבר יש לתובע עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים או פקודת הביטוח).
על-פי האמור לעיל, ניתן היה, איפוא, לסיים כאן ההחלטה בדחיית הבקשה לדחות על הסף תביעת התובע ככל שהיא נסמכת על עילה בנזיקין (אך העתרות לה באשר לעילתה החילופית לפי חוק הפיצויים) ובקביעה כי ההסכם בדבר חלוקת האחריות על-פי פקודת הנזיקין שריר וקיים: שוב אין צורך לדון בשאלות תקפותו של ההסכם, לנוכח סעיף 8 הנזכר, או ביטולו לבקשת הנתבעים, אשר היו מחייבות דיון והכרעה אילו מסקנתנו בשאלה המהותית היתה כגירסת הנתבעים, לאמור, כי יש לתובע עילה לפי חוק הפיצויים או פקודת הביטוח.
נראה לי, כי מוטב להימנע מפסיקה בשאלות אלו, שכן לנוכח המסקנה בשאלה המהותית שוב אינן טעונות הכרעה. הוסף על-כך שאחת השאלות, שאלת תקפותו של ההסכם כרוכה בעצם בסוגיה אם ניתן להתנות על הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים בענין ייחוד העילה, ולסוגיה זו לא נדרשו בעלי הדין.

6. על-פי האמור לעיל הריני מחליט כדלקמן:

א. לדחות הבקשה לדחייה על הטף של חלקי התביעה המתייחסים לנזקי גוף, במידה שעילתה על-פי פקודת הנזיקין;
ב. עילת התביעה החלופית על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 [13] נדחית;
ג. ההסכם בדבר האחריות לפי פקודת הנזיקין וחלוקתה מיום 3.12.80 - שריר וקיים וחל גם על נזקי הגוף של התובע.
ד. על הנתבעים הדדית לשלם לתובע הוצאות הבקשה ועוד 3,000 שקל שכ"ט עו"ד (כולל) ומע"מ על סכום זה ללא קשר עם תוצאות המשפט.

הודע במעמד עו"ד מ' אלטרמן, שהתייצב לבקשת עוה"ד אבולוף ב"כ התובע לשמוע ההחלטה גם עבור ב"כ הנתבעים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון