ביטוח רכב קלקול מכני חשמלי


1. התובע הוא בעל רכב מסוג מזדה לנטיס, שהיה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף.

ביום 26.5.04 הגיע התובע עם הרכב לכפר חיים, ולאחר שעצר לצורך חנייה, ובעוד הוא ובני משפחתו מצויים בתוך הרכב, עלה עשן ובעקבותיו התלקחות, מאזור המנוע. האש כובתה בעזרת אנשים שהיו במקום.

לרכב נגרמו נזקים כתוצאה מהשריפה, והתובע תבע מהנתבעת כיסוי עלות תיקון הרכב, בהתאם לפוליסה.

2. המחלוקת בין הצדדים נסבה על תחולת הפוליסה לגבי המקרה.

על פי סעיף 1.1 לפוליסה, היא מכסה נזק כתוצאה מ"אש, ברק, התפוצצות, התלקחות"; אולם בסעיף 3 של הפוליסה יש החרגה, ולפיה: "קלקולים מכניים וחשמליים שייגרמו לרכב אינם מכוסים, אלא אם נגרמו במהלך או עקב מקרה ביטוח".

התובע טוען כי מדובר ב"התלקחות", שהיא בגדר "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה, ואילו הנתבעת טוענת כי ההתלקחות נגרמה כתוצאה מקצר חשמלי, וכי משום כך באה היא בגדר ההחרגה שעל פי סעיף 3 לפוליסה.

3. הנתבעת היא חברת ביטוח ישיר, ועל כן הקשר של המבוטח (התובע) נעשה באופן ישיר עם נציגי הנתבעת.

התובע התקשר אל הנתבעת למחרת האירוע (או כעבור יום נוסף, על פי גירסת הנתבעת), ושוחח עם מוקדנית. תוכנה של שיחה זו שנוי במחלוקת, והנתבעת לא צרפה לכתב ההגנה או לתצהיר מטעמה את הקלטת השיחה, שהיתה מצוייה בידיה, מבלי שניתן הסבר לכך. על כן לא אפשרתי לנתבעת, בשלב של דיון ההוכחות, להסתמך על תמליל של אותה שיחה מוקלטת.

הנתבעת טוענת כי באותה שיחה הודיע התובע כי אירע קצר ברכב, וכי כתוצאה מכך נשרפו לו "כמה דברים" ברכב.

התובע טען בתצהיריו, כי נציגת הנתבעת שאלה אותו אם הרכב נשרף כליל, כדי אובדן מוחלט, ומשהשיב בשלילה - נענה כי הפוליסה אינה חלה במקרה כזה, וכי הוא רשאי לתקן את הרכב בעצמו, כראות עיניו.

בסעיף 15.1 של תצהירו המשלים שלל התובע את גירסת הנתבעת לגבי תוכנה של אותה שיחה וטען כי הודיע רק "מבחינה עובדתית, מה אירע" (קרי: אירוע השריפה), אולם בעדותו בביהמ"ש אמר התובע, כי יתכן שאמר למוקדנית שהיה קצר ברכב, ששרף לו כמה דברים (בעמ' 12 לפר').

עוד אישר התובע, כי בתשובה נאמר לו, שקצר חשמלי אינו מכוסה על ידי הפוליסה.

התובע חזר על דבריו, כי נציגת הנתבעת אמרה לו "שאם הרכב לא נשרף כליל, "טוטל לוס", לא מגיע לי כלום מהביטוח. היא אמרה שקצר חשמלי לא מכוסה" (בעמ' 12 לפר').

דברים אלה אינם שנויים, למעשה במחלוקת. הנתבעת לא חלקה על גירסת התובע, כי המוקדנית אמרה לו, שאם הרכב לא נשרף כליל, הפוליסה אינה חלה, והוא רשאי לתקן את הרכב כרצונו (וכמובן, על חשבונו). כפי שצויין, הנתבעת לא הגישה את קלטת השיחה, למרות שהיתה מצוייה בידה מלכתחילה, ולא הביאה לעדות את המוקדנית ששוחחה עם התובע.

הנתבעת אף אישרה במפורש, כי לא נאמר לתובע להביא את הרכב לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת, ולא לבצע בו דבר, עד אשר ייבדק כאמור.


עוד אישרה נציגת הנתבעת, בעדותה בביהמ"ש, כי נכון שמבחינתה של הנתבעת, תשובה זו שנמסרה לתובע אינה תקינה, וכי "נכון שלנוכח התשובה שלנו, שהאירוע לא מכוסה בפוליסה, התובע היה חופשי ורשאי לתקן את רכבו" (בעמ' 20 לפר').

4. ואמנם, משקיבל התובע את התשובה האמורה מהנתבעת, הוא פנה אל מוסך "העוגן", שהוא מוסך מורשה של מזדה, לבדיקת רכבו.

במוסך זה נערכה בדיקה ראשונית של הרכב וניתנה לתובע הצעת מחיר לתיקונו, בעלות של כ- 14,000 ₪ (להלן: הצעת המחיר).

מחיר זה נראה לתובע גבוה מדי, והוא גרר את הרכב אל מוסך טסלר, שם בוצעה החלפה של המצנן וחלקים נוספים, וכן תיקונים שונים, לרבות "תיקון חוטים", בעלות של 4,162 ₪ (חשבונית-קבלה, נספח ב' 2 לתצהיר התובע).

פירוט התיקונים שביצע מוסך טסלר שונה מפירוט החלקים, אשר על פי הצעת המחיר היה צורך להחליפם: על פי הצעת המחיר, מדובר בהחלפת מחשב המנוע ובהחלפת שתי "צמות" של חוטי חשמל: למנוע וללוח המכוונים (דשבורד).

התובע טוען כי אינו מכונאי ואינו מבין במכונאות רכב, וכי מאז התיקון במוסך טסלר, הרכב נוסע ללא תקלות.

5. כפי שצויין, הרכב לא נבדק על ידי שמאי לפני תיקונו, וזאת לנוכח התשובה שהתובע קיבל מהנתבעת.

על כן אין מצוייה לפני חוות דעת מקצועית אודות הגורם להתלקחות שארעה ברכב.


במסמך הצעת המחיר נרשם תחת הכותרת: תיאור העבודות לביצוע - "סידור קצר במערכת החשמל".

התובע לא צרף מסמך זה לתצהירו, אלא צרף רק את הקבלה על סך 187 ₪, ששילם עבור הבדיקה הראשונית. התובע טען כי קיבל מהמוסך רק את הקבלה, ולא את הצעת המחיר, ועל כן לא צרף אותה.

הנתבעת ביקשה לצרף מסמך זה לתצהיר מטעמה, לאחר שהמסמך הגיע לידיה, על מנת לתמוך בעמדתה, כי האירוע מצוי בגדר ההחרגה שבפוליסה, ועל כך ניטשה מחלוקת בין הצדדים (ראו החלטתה של כב' הרשמת אונגר-ביטון מיום 4.8.05 ודיון ב-ע"א 201/05, מיום 14.12.05).

בסופו של דבר הוגש מסמך הצעת המחיר כראייה, והעיד לגביו מר מאיר ספיר, מנהל העבודה במוסך "העוגן".

מר ספיר העיד כי הרישום בהצעת המחיר של "סידור קצר במערכת החשמל", תחת "תיאור העבודות", נעשה - בשלב הבדיקה הראשונית - על פי תלונת הלקוח. כשהתובע הגיע למוסך, הוא התלונן על קצר, ועל כן נפתחה ההזמנה על "קצר".

מה שנמצא בבדיקה ראשונית של הרכב הוא כי היתה שריפה באזור המצבר ובאזור המצנן, וכי צמות של חוטי חשמל נשרפו.

הצמות השרופות של חוטי החשמל, למנוע וללוח המכוונים, הם - לדעתו של מר ספיר - ליקוי בטיחות, ועל כן מוסך "העוגן" עומד על החלפתן (ולא תיקונן). את מחשב המנוע מומלץ, במקרה כזה, להחליף גם כן.

מר ספיר אישר, כי כל המפורט בקבלה של מוסך טסלר אכן היה טעון ביצוע, אך לגבי "תיקון חוטים", ציין כי לא יוכל להתייחס לכך, כיוון שמוסך "העוגן" אינו מבצע במקרה כזה תיקון של חוטי החשמל אלא החלפתם.

מר ספיר העיד, כי התובע השאיר תחילה את הרכב במוסך "העוגן", אך לאחר שנמסרה לו העלות המשוערת של התיקון, הוא הוציא את רכבו ממוסך זה, ועל כן לא התעמקו אנשי מוסך "העוגן" בעניין הגורם לשריפה שארעה: "מה שראינו, הערכה ראשונית, זהו. הערכה ראשונית היתה מה שנראה לעין שהיה פגום. כתבנו מה שנכתב בהצעת המחיר, וראינו גם את עניין הרדיאטור. לא נכנסנו לזה, איך זה קרה" (בעמ' 16 לפר').

בעדותו של מר ספיר נמצא אישור לדברי התובע, כי במוסך "העוגן" נאמר לו, שללא בדיקה יסודית לא יוכלו לדעת מה בדיוק ארע ברכב, שהיה הגורם לשריפה. מר ספיר אף אישר בעדותו (בעמ' 17 לפר'), כי לקוח שאינו בעל הכשרה מקצועית מתאימה לא יוכל לדעת מה קרה ברכב.

6. לנוכח עדותו של מר ספיר, אין אפשרות להסתמך על הרישום בהצעת המחיר: "סידור קצר במערכת החשמל", כראייה מספקת לכך שאמנם קצר חשמלי הוא שגרם לשריפה.


רישום זה אינו בגדר חוות דעת מקצועית של המוסך, לאחר פירוק ובדיקה מדוקדקת, אלא הוא בסך הכל "אנמנזה" ראשונית, שנשאבה מדברי התובע, כשהגיע למוסך.

מבחינה זו, רישום ה"קצר" בהצעת המחיר אינו מחכים יותר מדבריו של התובע בשיחת הטלפון הראשונה עם נציגת הנתבעת, ככל שאמנם אמר לה שארע קצר.

כאמור, התובע אינו מכונאי ואינו מבין בענייני מכונאות רכב. גם אם סבר התובע כי ארע "קצר", ששרף לו "כמה דברים ברכב", כפי שאולי התבטא, בשיחתו עם נציגת הנתבעת ואף בתלונתו כשהגיע למוסך "העוגן" - הרי אמירה כזאת, ללא כל בסיס מקצועי וללא בדיקה, אין בה כדי להוכיח, כי השריפה נגרמה כתוצאה מקלקול מכני או חשמלי, שבא בגדר ההחרגה שבסעיף 3 לפוליסה.

על כן, גם אם תועדו דברים כאלה מפי התובע, לרבות בכותרת העבודות, שנרשמה בהצעת המחיר, אין די בכך בלבד כדי לבסס, כעובדה, שאמנם זו היתה הסיבה לשריפה.


מר ספיר העיד, כי הוא עצמו, ואף מכונאי נוסף במוסך "העוגן", שבדקו את הרכב בדיקה חיצונית וראשונית, ראו רק ראייה ראשונה אילו חלקים של הרכב ניזוקו, וכי הנזק נגרם כתוצאה משריפה, אך הם "לא נכנסו" לעניין הגורם לאותה שריפה.

על כן, הרישום האמור בהצעת המחיר אינו מהווה חוות דעת מקצועית של מוסך "העוגן", כי אמנם היה קצר במערכת החשמל, וכי קצר זה הוא שגרם לשריפה.

7. אין חולק כי על פי חוזה הביטוח שבין הצדדים, זכאית הנתבעת לברר נסיבותיו של מקרה ביטוח נטען, וכי על המבוטח לאפשר לה לעשות כן. אלה חובותיהם ההדדיות של הצדדים, על פי סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.

דא עקא, הנתבעת עצמה, במו ידיה (וליתר דיוק: במו פיה), מנעה מעצמה את האפשרות לערוך בדיקה מקצועית של הרכב, לפני תיקונו, על מנת לברר אם המקרה בא בגדר מקרה ביטוח שמכוסה על ידי הפוליסה, או שמא נכלל הוא בסעיף ההחרגה.

אין מחלוקת כי נציגת הנתבעת אמרה לתובע במפורש, כי הפוליסה אינה חלה על המקרה, וכי הוא רשאי לתקן את הרכב כרצונו, וכן - כי נציגת הנתבעת לא הורתה לתובע להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת ולא לבצע בו כל תיקון לפני בדיקה כזאת.

כאמור, העדה מטעם הנתבעת אישרה דברים אלה בעדותה בביהמ"ש, ואף הודתה, כי היתה זו טעות מצד הנתבעת, וכי לא היה כל פגם בהתנהגותו של התובע, אשר בעקבות התשובה שקיבל היה רשאי לתקן את הרכב כרצונו.

בכך אין לנתבעת להלין אלא על עצמה. אם הנתבעת לא דאגה להנחות באופן נכון את המוקדנית שלה, שמקבלת את הודעות המבוטחים, כי אל לה להודיע למבוטח, שהפוליסה לא חלה, וכי הוא רשאי לתקן את הרכב כרצונו, בטרם נבדק העניין; או אם המוקדנית התרשלה בקיום ההנחיות שניתנו לה - בכל מקרה, הנתבעת היא שהעמידה את עצמה במצב שמנע בעדה לבדוק את הרכב טרם תיקונו, על מנת לקבל חוות דעת מקצועית בדבר הגורם לשריפה שארעה בו.

ראוי להדגיש, לעניין זה, כי בהחרגה שבסעיף 3 לפוליסה יש סייג לחריג, והוא: כאשר הקלקול החשמלי או המכני נגרם במהלך מקרה הביטוח או בעקבותיו. רק בדיקה מקצועית היתה יכולה לקבוע, אם קלקול חשמלי או מכני ארע כל עיקר; האם ארע לפני פרוץ השריפה ברכב וגרם לה; או שארע כתוצאה ממנה, שאז חל הכיסוי הביטוחי, ואין חלה ההחרגה.

לעניין זה צודקת ב"כ התובע בטענתה, בסעיף 9 של סיכומיה, כי גם אם היה נמצא, בבדיקה מקצועית, שארע קצר חשמלי ברכב, עדיין היה צריך לקבוע, אם קצר זה הוא שגרם להתלקחות, שאז יש בסיס לטעון לתחולת סעיף ההחרגה, או שהקצר ארע כתוצאה מההתלקחות, שאז חל הכיסוי הביטוחי.

8. המבוטח משלם את הפרמיה עבור הפוליסה, וציפייתו היא כי ביום פקודה יהא נזקו מכוסה על ידי חברת הביטוח.

בתי המשפט עמדו על הכוחות הבלתי שווים שבין הצדדים: המבוטח מחד, וחברת הביטוח מאידך, ועל כן המגמה בפסיקה היא לפרש את החוזה, במקרה של ספק, לטובת המבוטח, ולא לאפשר לחברות הביטוח להתנער בנקל מחובתן לשלם את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, כשקורה מקרה ביטוח (ראו הפסיקה בעניין זה שפורטה בסיכומי ב"כ התובע).

בהתאם לכך אף נקבע בפסיקה כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח, ואם המבטח טוען לתחולת חריג לכיסוי הביטוחי, עליו הנטל להוכיח כי חל החריג (ע"א 1845/90 סיני נ. מגדל, פ"ד מ"ז (5) 661; רע"א 3577/93
הפניקס הישראלי נ. מוריאנו, פ"ד מ"ח (4) 70).

התובע הוכיח את התרחשות מקרה השריפה ברכב, הן בעדותו והן על פי האמור בקבלה של מוסך "העוגן", נספח ב' 1 לתצהיר התובע, ובעדותו של מר ספיר - כי הרכב הגיע למוסך לאחר שריפה.

לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, כאילו מתוך תצהירו ועדותו של התובע אין ניתן להבין לאשורו מה בדיוק ארע ברכבו. התובע העיד על נסיבות פריצת השריפה, ועדותו בעניין זה אמינה. עדות זו נתמכת, כאמור, במסמכי מוסך "העוגן", שאליו פנה התובע סמוך לאחר שקיבל את תשובת הנתבעת, כי הוא רשאי לתקן את הרכב כרצונו.

לא מצאתי ממש אף בטענת ב"כ הנתבעת כי משלא היה מדובר באש "חיצונית", אלא בעשן ובאש בתוך הרכב - אזי לא הוכיח התובע קיומה של "התלקחות",

כמשמעותה בסעיף 1.1 לפוליסה. הדיבור "התלקחות" שבסעיף זה אינו מסוייג לאש "חיצונית".

ב"כ הנתבעת טוענת עוד, כי התובע העיד שכיבה את מנוע הרכב, ואז הבחין בעשן ובהתלקחות, ובכך נשללת האפשרות כי ניצוץ כלשהו גרם להתלקחות. זו השערה של ב"כ הנתבעת, שאינה נתמכת בחוות דעת מקצועית ואינה יכולה לבוא במקום חוות הדעת, אשר חסרונה הוא פרי התנהלותה של הנתבעת עצמה.

ב"כ הנתבעת טוענת כי היה על התובע להביא לעדות נציג של מוסך טסלר, לנוכח השוני שבין פירוט התיקונים, שביצע מוסך זה, לעומת פירוט החלקים הטעונים החלפה, על פי הצעת המחיר. לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן מר ספיר ממוסך "העוגן" אישר כי כל התיקונים, שבוצעו על ידי מוסך טסלר, לרבות החלפת המצנן, היו תיקונים נחוצים.

עוד מלינה ב"כ הנתבעת על כך שהתובע לא הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו, אך בכך מנסה הנתבעת להפוך את היוצרות: משהודיע לה התובע על האירוע, על הנתבעת היה להורות לו להמתין לבדיקת שמאי מטעמה, ולא להיפך.

משהוכיח התובע את קיומו של אירוע השריפה ברכבו, עובר הנטל לנתבעת, להוכיח כי חלה ההחרגה שבסעיף 3 לפוליסה, לרבות: כי לא חל הסייג להחרגה אשר בסיפא של אותו סעיף.

אין די בדברי התובע - בשיחת טלפון, או במוסך - כי ארע "קצר" ברכב, על מנת לאפשר לחברת הביטוח "לתפוס אותו במילה" ולהישען על "מילה" כזאת, כדי להביא לתוצאה של אי תחולת הפוליסה.

על מנת שתהיה הצדקה לתוצאה כזאת, היה על הנתבעת לפעול כנדרש, היינו: להורות לתובע שלא לבצע ברכב כל פעולה, עד שייבדק על ידי שמאי מטעמה, לשם בירור הגורם לשריפה.

לא התובע הוא שמנע זאת מהנתבעת, אלא היא עצמה. משכך, ובנסיבות של מקרה זה, אין הנתבעת יכולה להיבנות מהמילה "קצר", אף אם התובע השתמש בה, כבסיס לתוצאה של אי תחולת הפוליסה.

אין מחלוקת כי היתה ברכב "התלקחות", אשר על פי סעיף 1.1 של הפוליסה באה בגדר מקרה ביטוח שמכוסה על ידי הפוליסה.

הנתבעת היא שמנעה את האפשרות לבדוק באופן מקצועי, כנדרש, אם אותה התלקחות היתה תוצאה של תקלה חשמלית או מכנית, שמקימה את ההחרגה.

9. לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות התיקון, בסך 4,162 ₪, על פי הקבלה של מוסך טסלר, בניכוי דמי ההשתתפות העצמית על פי תנאי הפוליסה, בסך 1756 ₪, היינו: 2,406 ש"ח.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.5.04, מועד החשבונית-קבלה, ועד לתשלום בפועל.

10. התובע לא חלק כי מעלות התיקון יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה.

הסכום שמגיע לתובע, על פי תנאי הפוליסה, הוא איפוא קטן למדי, כאמור לעיל.

המרכיב העיקרי של התביעה, בסך 5,000 ₪, נסב בעיקרו על עוגמת נפש, וכן על אובדן זמן והוצאות נסיעה. הפוליסה אינה מכסה נזקים תוצאתיים, מה גם שנזקי אובדן הזמן והוצאות הנסיעה לא הוכחו כלל.

נותר המרכיב של עוגמת נפש, שאותו ביקשה ב"כ התובע לפסוק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל התנערותה של הנתבעת מחובתה על פי הפוליסה, לאחר שהיא עצמה הטעתה את התובע בעניין זה, כמפורט לעיל.

עוד טענה ב"כ התובע, כי הנתבעת הכפישה את התובע, בכך שהציגה אותו כמי שמנסה להעלים חומר ראיות, משלא צרף לתצהירו את הצעת המחיר, אולם הסתבר כי זו לא היתה ברשותו.


שקלתי טענות אלה של ב"כ התובע, אך כנגדן עומדת העובדה כי התובע "תרם" למצב הדברים שנוצר, אם אמר למוקדנית הנתבעת, כי היה קצר חשמלי ברכבו, דבר אשר אין מחלוקת שאמר במוסך. התובע אישר בעדותו, כי "ייתכן" שאמר כך למוקדנית, וכי על כל פנים, היא השיבה לו, שקצר חשמלי אינו מכוסה בפוליסה.

נכון כי הנתבעת נהגה שלא כשורה, בכך שלא הורתה לתובע להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי ואישרה לו לתקנו כרצונו, ובשל כך קיבלתי את התביעה, ככל שמדובר בכיסוי עלות התיקון של הרכב, בהתאם לפוליסה. אך כשמדובר בפיצוי בגין עוגמת נפש, יש מקום להביא בחשבון, כי התובע עצמו תרם למצב הדברים שנוצר.

אשר לאי צרופה של הצעת המחיר לתצהיר התובע: אף אם לא נמסרה לו הצעת המחיר, כשהוציא את רכבו ממוסך "העוגן", הרי התובע יכול היה לקבלה, לו אך ביקש זאת, כפי שאמר מר ספיר בעדותו. ואמנם, התובע שילם עבור הבדיקה הראשונית ועבור הצעת המחיר, וודאי שיכול היה לקבלה.

השלב של הבדיקה הראשונית וקבלת הצעת המחיר במוסך "העוגן" היה חלק ממסכת העובדות, שהתובע טען לה, וגם היה שלב חשוב, מבחינתו, על מנת להראות שהוא מצידו פעל להקטנת הנזק ופנה למוסך טסלר, שם תוקן רכבו בעלות פחותה מהעלות על פי הצעת המחיר. בכל אלה מצופה היה מהתובע שיצרף לתצהירו את הצעת המחיר עצמה, ולא רק את הקבלה עבורה, כפי שעשה.

הימנעותו של התובע מלקבל לידיו את הצעת המחיר ומלצרפה לתצהירו יצרה - בצדק, על פני הדברים - את הרושם כי התובע מבקש להסתיר את מסמך הצעת המחיר, אשר לכאורה פועל לרעתו, כיוון שנכתב בו כי מהות העבודה היא טיפול בקצר במערכת החשמל. הנתבעת היא שפנתה אל מוסך העוגן, ולבקשתה - קיבל שמאי מטעמה את הצעת המחיר (על כך העיד מר ספיר). כפי שצויין לעיל, התובע אף נאבק על מנת למנוע הגשה כראייה של מסמך הצעת המחיר.

בסופו של דבר, ולאחר שנשמעה עדותו של מר ספיר, לא היה בהצעת המחיר כדי להביא לקבלתה של עמדת הנתבעת, כי חל החריג לפוליסה, אולם בנסיבות שצויינו לעיל, אין מקום לתובע להלין על "הכפשתו" על ידי הנתבעת, בכל הנוגע לאי צירוף הצעת המחיר, ואין מקום לפסוק לו פיצוי בשל עוגמת נפש בגין כך.

לאור האמור, אני דוחה את מרכיב התביעה שעניינו הוצאות נסיעה, אובדן זמן ועוגמת נפש.

בסיכום הדברים, הנתבעת נהגה שלא כשורה בטיפול בבירור תחולת הפוליסה, ומשחל עליה האשם בעניין זה, מיטיבה היתה לעשות לו קיבלה את תביעת התובע על פי הפוליסה, בכל הנוגע לעלות תיקון הרכב, ובכך היה נחסך הליך זה.

מנגד, מסכימה אני עם ב"כ הנתבעת, כי ב"כ התובע תרמה להתמשכות ולסירבול בהליך בשל המאבק שניהלה על מנת למנוע קבלתה כראייה של הצעת המחיר, מאבק שכלל אף ערעור. התחשבתי בכך בפסיקת שכ"ט עו"ד.

11. לסיכום: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות התיקון ברכב, כמפורט בסעיף 9 לעיל.

עוד תישא הנתבעת בהוצאותיהם של העדים, כפי שנפסקו, וכן - בהוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; ובנוסף - בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

12.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון