ביטוח רכב רטרואקטיבי


בפני תביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – "החוק").

כללי -

1. התובעת, גב' שאדיה מעיכה (להלן – "התובעת"), נפגעה בתאונת דרכים ביום 12/11/2001 (להלן – "התאונה").

2. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר שיעור נזקיה של התובעת, אך חלוקים הם באשר לגורם אשר אחראי לפצותה בגין נזקיה כאמור, ואפרט :

3. אין חולק כי בעלה של התובעת, מר עאוני מעיכה (להלן – "הבעל"), פנה לבנק בו מנוהל חשבונו וביקש לשלם את תעודת הביטוח לגבי הרכב הרלבנטי. הבעל הורה לבצע את התשלום באמצעות חברת האשראי שלו, וקיבל לידיו תעודת ביטוח ועליה מתנוססת חותמת הבנק.

4. מסיבה שאינה ברורה, לא בוצע החיוב עליו הורה הבעל – כלומר, חברת האשראי לא העבירה את התשלום לידי חברת הביטוח והסכום לא נוכה מחשבונו של הבעל.

5. לפיכך, לאחר קרות התאונה, משפנתה התובעת לחברת הביטוח, הודיעה זו האחרונה לתובעת כי אין לה פוליסת ביטוח תקפה.

6. אשר על כן – הוגשה התובענה כנגד כל הגורמים המעורבים בהשתלשלות העניינים המתוארת מעלה :

(א) הנתבעת 1, סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ (לעיל ולהלן – "חברת הביטוח") והנתבעת 2, אבנר – איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן – "אבנר") – בטענה כי קיים ביטוח מטעמן לגבי התאונה ;

(ב) הנתבעת 3, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – "קרנית"), בטענה שבמידה ואין כיסוי ביטוחי על קרנית לפצות את התובעת ;

(ג) הנתבע 4, מר בשארה איהאב בן יוסף – הנהג הפוגע ;

(ד) הנתבע 5, בנק מרכנתיל-דיסקונט (לעיל ולהלן – "הבנק"), בשל הטענה שהיה אחראי לכך שדמי הביטוח לא הועברו לידי חברת הביטוח ;

(ה) הנתבעת 6, חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (לעיל ולהלן – "חברת האשראי") בטענה דומה לטענה המופנית כלפי הבנק.


דיון –


7. כפי שציינתי לעיל, הצדדים הגיעו להסכמה כי הפיצוי לתובעת יועמד על סך של 21,500 ₪ ופסק דין זה יתייחס רק למחלוקות שבין הצדדים בכל הנוגע לשאלת החבות.

8. לאחר שקלול הראיות שבפני (לרבות עדותם של התובעת, הבעל, מר מוניס דכואר מטעם הבנק והגב' עידית ישראלוב מטעם חברת האשראי והמסמכים שהוגשו לעיוני) ולאחר שקילת טענות באי כוחם של הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי על הנתבעות 1 ו-2 (חברת הביטוח ואבנר) לפצות את התובעת בגין נזקיה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

הממצאים העובדתיים הרלבנטיים –

9. אין חולק, כי הבעל פנה לבנק לשלם עבור הביטוח באמצעות חיוב בכרטיס האשראי שלו, וכי ביום 1/6/2001 ניתנה לו על ידי הבנק תעודת ביטוח חובה (מוצג ת/1, להלן - "תעודת הביטוח") אשר עליה מתנוססת חותמת "נפרע" של הבנק, וכן התניה הבאה :

"מועד תחילת הביטוח : 1/6/2001

המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק אך לא לפני 1/6/2001".

10. אין גם חולק כי בפועל התשלום לא נוכה מחשבונו של הבעל ולא הגיע לידי חברת הביטוח.

11. הסיבה המדויקת לכך שהחיוב לא בוצע לא התבררה עד תום. כלומר - למרות שנשמעה עדותם של נציג הבנק ושל נציגת חברת האשראי – לא ניתן היה להגיע לממצאים חד משמעיים באשר להשתלשלות האירועים ואינני יכולה להצביע במדויק על השלב בו "אבדה" הוראת התשלום, והאם היה זה באחריות הבנק או באחריות חברת האשראי.

12. עם זאת, שוכנעתי כי המדובר בטעות – ולכל היותר רשלנות – של גורם בבנק אשר לא שלח את הוראת התשלום לחברת האשראי או של גורם בחברת האשראי אשר לא ביצע את חלקו במשימה.

13. כפי שאפרט בהמשך, אני סבורה כי כן קיים כיסוי ביטוחי ולכן אין כל חשיבות במקרה זה למציאת הגורם האחראי לכשל ולא מצאתי לנכון להמשיך ולדון בשאלת הסיבה לטעות או במציאת האחראי לרשלנות.


14. בכל אופן, ולנקודה זו יש חשיבות, לא הוכחה רשלנות כל שהיא מצד הבעל ו/או התובעת, ובוודאי שלא היתה למי מהם כל כוונה שלא לשלם את התשלום המתחייב או לנסות לקיים את הביטוח במרמה זו או אחרת.

הניתוח המשפטי –

15. סעיף 9(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן – "פקודת הביטוח") מורה כי מבטח אשר מוציא פוליסת ביטוח בהתאם להוראות סעיף 3 לפקודת הביטוח –

"יוציא בו בזמן תעודת אישור (בפקודה זו - תעודת ביטוח) בטופס שנקבע ובציון הפרטים שנקבעו, ואפשר לקבוע טפסים שונים ופרטים שונים למקרים שונים ולנסיבות שונות".

16. כלומר – חברת ביטוח המנפיקה פוליסה המכונה "ביטוח חובה" חייבת גם להנפיק תעודת ביטוח. תעודת הביטוח נועדה, בין היתר, להוות אישור בדבר קיומו של "ביטוח החובה" ולפיכך אף הורה המחוקק כי על כל נהג לשאתה עמו בעת הנהיגה ולהציגה במידת הצורך (וראו את סעיפים 39 ו-40 לפקודת הביטוח).

17. בסעיף 51 לפקודת הביטוח הוסמך שר האוצר להתקין תקנות בעניינים שונים, וביניהם גם "טפסים שישמשו לצרכי פקודה זו". בהתאם, הותקנו תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודות ביטוח), התש"ל-1970 (להלן – "התקנות"), ותקנה 1(א) לתקנות מורה כדלקמן :

"תעודת ביטוח המוצאת לכלי-רכב מפורשים תהא לפי טופס א' שבתוספת".

18. בתיקון מס' 2 של התקנות, בשנת תשל"ז-1977, שונה נוסחו של טופס א' הנ"ל, ולאחר התיקון – נוסח תעודת הביטוח חייב להחיל את המילים :

"מועד תחילת הביטוח : המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק אך לא לפני ....".

19. מהמקובץ עולה כי תעודת ביטוח לגבי "ביטוח חובה" מעידה על קיומה של פוליסת ביטוח מטעם המבטח וכי היא חייבת לכלול את התניה לפיה תוקפה חל מהמועד בו היא הוחתמה בחותמת הבנק.


20. עיון בתעודת הביטוח דנן מראה שהיא עומדת בתנאים המפורטים מעלה, שהיא הונפקה במטרה לאשר קיומה של פוליסה מספר 01-13021964-00 מטעם חברת הביטוח ואבנר ושתחילת הפוליסה ביום 1/6/2001. מכאן, שאכן הוצאה פוליסת ביטוח מצד חברת הביטוח החל מיום 1/6/2001.

21. נותרה לדיון השאלה בדבר משמעות העובדה שדמי הביטוח לא שולמו, דהיינו - האם ניתן לומר שהפוליסה שהוצאה בוטלה בשלב כלשהו, או שלא נכנסה מעולם לתוקף, בשל שהתברר בדיעבד שדמי הביטוח לא שולמו.

22. לשיטתי התשובה לשאלה שלילית.

23. אמנם, כעקרון את דמי הביטוח יש לשלם עד מועד תחילת הביטוח (וראו את סעיף 5 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דמי ביטוח שרשאי מבטח לגבות ממבוטחים בביטוח רכב מנועי) (הוראת שעה), התשס"א-2001 ואת הוראות סעיף 14 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – "חוק חוזה הביטוח) ;

ברם אולם, לא מצאתי בהוראות החיקוקים הרלבנטיים כל הוראה אשר מכוחה ניתן ללמוד על כך שאי תשלום דמי הביטוח יגרום אוטומטית לביטול הפוליסה או לכך שלא תכנס לתוקפה מלכתחילה (ובדיבר "חיקוקים רלבנטיים" אני מתייחסת לחוק, לפקודת הביטוח, לתקנות ולחוק חוזה ביטוח).

24. אשר על כן, מסקנתי היא כי הפוליסה היתה בתוקף למרות אי תשלום דמי הביטוח, אם כי – כמובן – יכולה חברת הביטוח לדרוש מאת התובעת את תשלום דמי הביטוח רטרואקטיבית.

25. עוד אדגיש כי אין המדובר בכיסוי ביטוחי "בעייתי" או בסיכון ביטוחי מיוחד, וברי כי חברת הביטוח הביעה עמדתה לפיה היא מעוניינת בהנפקת הפוליסה הרלבנטית ומוכנה לכסות את החבות הפוטנציאלית. כך גם, אין המדובר במצב בו בדיעבד ורק לאחר קרות מקרה הביטוח, מבקש המבוטח לקיים ביטוח רטרואקטיבי, היות והמבוטח ביקש לשלם את דמי הביטוח במועד ומחמת טעות של גורם שאינו בשליטתו – הדבר לא בוצע.

26. יתכן אף שניתן לראות בבנק ובחברת האשראי, בנסיבות אלו, כשלוחים של חברת הביטוח ושל אבנר לצורך הנפקת תעודת הביטוח – ואז ברי כי כל טעות שנעשתה מטעם נציגי הבנק או חברת האשראי תזקף לחובת חברת הביטוח ואבנר. שעה שהבנק, כשלוח של חברת הביטוח ואבנר, נתן בידי התובעת והבעל תעודת ביטוח המעידה על קיום פוליסת ביטוח – שניים אלו הסתמכו על מצב דברים זה ויצאו מנקודת הנחה שהם אכן מבוטחים כחוק. לא יתכן שבנסיבות אלו, התוצאה תהא שלא קיים כיסוי ביטוחי.

27. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בע"פ 2955/94 מדינת ישראל נ' נחום דורי ואח', פ"ד נ (4) 573. שם נדונה הרשעתם בפלילים של שני אורגנים של חברת ביטוח אשר הואשמו במעילה בכספים בשל שנטלו את דמי הביטוח של פוליסות ביטוח חובה לכיסם במקום להעבירם לחברת הביטוח ולאבנר. בהמ"ש שם מציין כי בשל פעילותם הונפקו תעודות ביטוח חובה לנהגים רבים למרות שדמי הביטוח לא שולמו וכי –

"כתוצאה מפעולות אלה נוצרה חבות ביטוחית של רותם, בלי שדמי ביטוח החובה הופקדו באחד מחשבונות הבנק שלה, המיועדים לתשלום ביטוח החובה". (עמ' 578 פיסקה 5) –

דהיינו שלמרות אי תשלום דמי הביטוח – נקודת המוצא הינה שהפוליסות בתוקף וכי קיים כיסוי ביטוחי.

28. פסק דין נוסף התומך במסקנה הינו ת.א. (מחוזי י-ם) 1021/99 לוי יורם ירוחם נ' מנורה, אליו הפנו ב"כ קרנית (פס"ד מיום 2/11/2005 - פורסם במאגר נבו). בפסק דין זה נדונה פרשה זהה כמעט לפרשה כאן, באשר אף שם המדובר בתעודת ביטוח עליה מתנוססת חותמת הבנק ואף שם אין מחלוקת לגבי כך שדמי הביטוח לא הועברו מאת הבנק לידי המבטח (ומעניין כי שוב המדובר בבנק מרכנתיל-דיסקונט). בהמ"ש שם דחה את הטענה לפיה המבוטח עצמו החתים שלא כדין את תעודת הביטוח וקבע כי רשלנותו של פקיד הבנק הביאה לכך שדמי הביטוח לא הועברו לתעודתם. ממשיך וקובע בהמ"ש כי היות וכך – קיים כיסוי ביטוחי, וכדבריו :

"עמד ב"כ התובע על החשיבות המיוחסת לחותמת הבנק על גבי תעודת הביטוח, על פי תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח) תש"ל-1970 .... נוסח תעודת הביטוח על פי תקנות אלו כולל את מקום חותמת הבנק ואת המילים "מועד תחילת הביטוח: המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק, אך לא לפני...". נוסח זה, נמצא גם בתעודת הביטוח ת/1, והוא קושר עד כדי זהות את התשלום לבנק והתשלום למבטח. ביסודה של זהות זו מונח רעיון תקינות מעבר התשלום מהבנק למבטח. לשון אחר, המבטח סומך על כך שהתשלום שהופקד עבורו בבנק יועבר לו. דהיינו: הבנק פועל כשלוח המבטח לענין קבלת התשלום. על מצב זה מבסס ב"כ התובע טענתו בדבר חזקת ביטוח מכח הדין, במצב של הימצאות החותמת. .....


מקובל עלי כי, אף אם התשלום לא הועבר מהבנק למבטחות, הנטל להוכיח את העדר תוקף הביטוח, חרף החותמת, מוטל, בנסיבות שתוארו, על הנתבעות. זאת מאחר שאין מחלוקת כי חותמת הבנק מתנוססת על גבי תעודת הביטוח ת/1, וזו מלמדת על פי מיקומה על קיומו של ביטוח תקף לתובע במועד הרלוונטי. מסקנה זו נובעת, כפי שטוען ב"כ התובע, מהמשמעות המיוחדת שמייחס החוק, להטבעת החותמת, כמלמדת על התשלום. מקובל עלי גם כי אילו הוכח שהתובע הוא זה שהחתים את הטופס, לא היה תוקף לתעודת הביטוח, ברם, הנטל להוכיח כי אומנם מדובר בהטבעה שנעשתה על ידי התובע מוטל על הנתבעות. אומר כבר כאן כי, אני סבורה כי נטל זה לא הורם לפני. ...

חומר הראיות אפוא מבסס אפשרות סבירה של נסיון תשלום של התובע בעבור הביטוח תוך המצאת הסכום הדרוש, נסיון שהוכשל ע"י הפקיד. מהאמור לעיל לענין שליחותו של הבנק לקבלת התשלום, נובע כי אי-ביצוע התשלום בפועל לחברת הביטוח, בנסיבות כאלה, אינו צריך לעמוד לרועץ לתובע. במסגרת מערכת היחסים שבין הבנק למבטחת, כפי שהיא מעוגנת בחוק, הבנק הוא שלוחה של המבטחת לקבלת הסכומים המגיעים לה ולכן רשלנותו בהעברת הסכום, עומדת לרועץ למבטחת. הרי מסיבה זו, אמור הביטוח להיכנס לתוקף בסמוך לאחר התשלום, על פי הוראת ת/1, ולא במועד קבלת הסכום בפועל ע"י חברת הביטוח. ולכן, מחדל של הבנק, אם היה כזה, נזקף לחובת המבטחת."

29. עוד אפנה לע"פ 247/81 איריס דוידסקו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 549 פסקה 5, אשר גם שם נקודת המוצא היתה כי הכיסוי הביטוחי נכנס לתוקף במועד החתמת הבנק על תעודת הביטוח (אם כי שם לא נדון מצב בו בפועל לא שולמו הכספים).

30. לפיכך, המסקנה הינה כי פוליסת הביטוח לגבי הרכב בו נהגה התובעת היתה תקפה במועד האירוע.

סיכום –

31. אשר על כן, התביעה מתקבלת כלפי הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, ועליהם לפצות את התובעת בגין נזקיה. היות והצדדים הסכימו כי נזקיה הינם בסך של 21,500 ₪ הכולל גם את הוצאותיה בגין שכ"ט עורכי הדין מטעמה והחזר אגרת בהמ"ש – אין בדעתי להתערב בהסכמה זו, ואני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת את הסכום של 21,500 ₪.

32. התביעה נגד הנתבעים 3 עד 6 נדחית.

33. לאור אופן ניהול ההליכים (לרבות ישיבת ההוכחות ביום 15/9/2005 אשר לגבי נחיצותה הערתי במהלך אותו הדיון) – אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות 3, 5 ו-6 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בהקשר זה אפנה לתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולפרשנותה כמאפשרת חיובו של נתבע אחד בהוצאותיו של נתבע אחר בפסקי הדין הבאים : המ' (תל-אביב-יפו) 11243/96 עו"ד חיים ולנר נ' בן אהרון (פורסם בתקדין) וע"א 410/83 פטרולגז חברת הגז הישראלית 1969 בע"מ נ' אלהרר, פ"ד מ (1) 505 בעמ' 515 לרבות ההתייחסות שם לאמור בספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, סימן 444 עמ' 420.

34. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון