ביטוח רכב תקנת קודן

מהות התובענה

בפניי תביעה כספית בהתאם לפוליסת ביטוח רכוש שנרכשה מהנתבעת 1 (להלן: "המבטחת") וכוללת, בין היתר, ביטוח בגין גניבת רכב ו/או פריצה ו/או נזק בזדון (להלן: "הפוליסה").

רכבו של התובע נגנב ולפיכך הוא פנה אל חברת הביטוח בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח.

המבטחת דחתה את הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח (ר' מכתב מיום 14.3.07, נספח ד' לתצהיר העדות הראשית של התובע), תוך שהיא גורסת כי במועד האירוע לא היו ברכב המיגונים הנדרשים בפוליסה כתנאי הכרחי לכיסוי ביטוחי במקרה של גניבה וזאת בניגוד לנחזה מאישור המיגון שהוצא שלוש שנים לפני כן.

עיקרי העובדות הרלבנטיות



התובע היה בעל רכב מסוג קאיה מ.ר 17-863-50 מודל 2003 (להלן : "הרכב"; ר' נספח א' 1 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).
המבטחת הנפיקה לתובע פוליסת ביטוח רכוש שמספרה 503008386706, אשר תוקפה מיום 1.7.06 ועד ליום 30.6.07 (ר' נספח א' 2 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).
לצורך הביטוח, התבקש התובע על-ידי המבטחת לבצע בדיקה והתקנה של המיגון הנדרש (לרמות א'-ד' בלבד, וזאת בהתאם לטופס), כאשר הבדיקה מתבצעת על-ידי שלושה מוקדים – רשת איתוראן, פוינטר, רב-בריח – רדיו מרס (ר' נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).
התובע פנה אל הנתבעת 2 העוסקת במערכות מיגון, איתור ותקשורת לרכב וכן בהנפקת אישורי מיגון לרכב וזאת בהתאם לבקשת המבטחת.
התובע טוען כי הנתבעת 2 הפנתה אותו אל הצד השלישי בכדי לבצע את בדיקת המיגון.
ביום 6.2.07 נגנב הרכב ממקום החניה ברח' דב הוז 29 כפר סבא.
באותו היום התובע הגיש, באמצעות בנו, תלונה למשטרה (ר' נספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).
ביום 12.2.07 הודיע התובע למבטחת על אירוע הגניבה (ר' נספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).
במכתב מיום 14.3.07 הודיעה המבטחת לתובע כי היא דוחה את דרישתו לתשלום תגמולי הביטוח היות ולא קוים על ידו התנאי המוקדם לפיו יש למגן את הרכב ולהפעיל את ההגנות עת הרכב אינו מאויש (ר' נספח ד' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).


מכאן התובענה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם

עיקרי טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן –

עיקרי טענות התובע



התובע מציין את מכלול הראיות בתיק, משקלן ומהימנותן. כן הוא מונה את רשימת המצהירים והעדים (ר' סעיף 3 לסיכומיו). נטען שם, בין היתר, כי החוקר מטעם המבטחת מר לרס, ז"ל, אינו בין החיים ולכן לא ניתן היה לחקרו על תצהירו והדו"חות שנרשמו על-ידו.
די היה באישור המיגון, אשר על-פיו בוטח הרכב, כדי להעביר את הנטל אל כתפי המבטחת. התובע מפנה לפסיקה.
הוכח כי אישור המיגון ניתן על-ידי המתקין המורשה של "איתוראן" ולא בכדי הוטבע על גבי אישור המיגון חותמתו. כן על-פני טופס אישור המיגון עצמו שהונפק על-ידי המבטחת, מצוינת איתוראן כרשת אשר מתקיניה המוסמכים מקובלים כגורם מאשר ומוסמך על-ידי המבטחת.
המצב היחיד בו המבטחת תהא פטורה מתשלום הינו רק באם תוכיח כי מצב המיגון ברכב שונה לאחר מתן האישור.
מיום עריכת הביטוח ועד למועד גניבת הרכב, הספיק התובע לחדש את הביטוח פעמיים נוספות והמבטחת לא התריעה מעולם כי קיימת בעיה עם אישור המיגון וממילא לא שבה וביקשה אישור מיגון נוסף או עדכני.
המבטחת יצרה מצג מתמשך לפיו אישור המיגון תקין ומספק, כאשר התובע מסתמך על כך וסבור כי בידו כיסוי. התובע מפנה לעדות בנו.
מן המפורסמות כי המבטחות מתקשרות עם בעלי מלאכה מורשים, מוסמכים ומוכרים מטעמה וכן הן נוהגות לבקש אישור מיגון אחת לתקופה. עת נמנעה המבטחת מלעשות כן, אין לה להלין אלא על עצמה.
לא הוכח כי קיים שוני בין השלט והקוד שהיו מצויים ברכב במועד מתן אישור המיגון לבין המצב של השלט והקוד שהיו קיימים במועד אירוע הגניבה. לכל היותר הוכח כי המתקין, אשר פעל מטעם איתוראן התרשל.
ההתרשלות באה לידי ביטוי בעיקר במילוי פרטים שגויים בטופס הבדיקה, בכל הנוגע למאפייני השלט והקוד שהיו ברכב בפועל והסתפקות בפחות מן הנדרש על-ידי המבטחת, אשר מצידה הסתמכה על אישור המיגון וערכה את הביטוח בהסתמך עליו. בהקשר זה מצוין כי המסמך שהציג הצד השלישי (טופס פנימי של בדיקת המיגון) המכיל לכאורה את מספר ה"קוד" שלא היה ולא נברא מעולם, הוצג רק בשלב מאוחר של ההליך ולא במסגרת כתב ההגנה, שם שומה היה לצרפו בהיותו מסמך מהותי.
בנו של התובע ומר אברהם מורן העידו באשר לנסיבות רכישת הרכב. מר מורן העיד כי במהלך שנת 2004 טיפל ברשימת ליקויים ברכב בטרם מסרו לידי התובע. מר מורן הצהיר כי לא זכור לו שהיה מותקן ברכב "קודן" לצורך התנעה וכי כל שהיה ברשותו הינו שלט לא תקין חסר ספרות. לדבריו, החליף את השלט באחר, אשר זהה מבחינה פונקציונלית לזה המקולקל, שגם בו לא היה קוד כלשהו ו/או קוד מספרי לצורך התנעה.
מר תומר טישלר אישר כי היה פותח את הרכב עם שלט ללא הקלדת מספר.
התאריכים בהם היה לרכב שלט עם קוד מספרי, בין 19.2.03 ל – 17.5.04 הינם תאריכים בהם הרכב לא היה עוד ברשות התובע או בנו.
הוכח כי במועד מסירת החזקה ברכב לידי התובע, השלט נשוא נ/1 הוא שהיה קיים והיה בבחינת ה"קוד" שנדרש לשם עריכת הביטוח ללא לוח מקשים וללא צורך בלוח מקשים לשם התנעה.
כן הוכח כי במועד עריכת בדיקת המיגון והן במועד גניבת הרכב, היה ברכב שלט זהה.
סוכן הביטוח של המבטחת הפנה לבדיקת מיגון אצל הנתבעת 2 – איתוראן ושם ביקשו לפנות אל הצד השלישי – רדיו אב.
על בסיס האישור עליו חתומה איתוראן נערך הביטוח בפועל.
מר תומר טישלר העיד כי לא מסר את מספר הקוד של השלט ומוזכר כי הטופס נתגלה רק במועד שמיעת ההוכחות. מנגד, עדי הצד השלישי לא הצליחו להבהיר מה היה המקור לקבלת המספר, אשר הופיע על טופס הבדיקה. כן בית המשפט מופנה לגרסה החלופית מטעם הצד השלישי – של הגב' יבגניה ביחס לזהות מוסר הקוד.
באישור המיגון שהוציא הצד השלישי למבטחת, לא צוין מספר קוד ותומר עצמו אינו חתום על טופס בדיקת המיגון.
מר יואב צבארי, אשר העיד מטעם הצד השלישי הודה כי לא נכח בבדיקת המיגון ודי בכך כדי לייתר את עדותו ותצהירו, אשר מלא במידע אינפורמטיבי. כן סתר עצמו לא פעם באשר להגדרה המדויקת של השלט שסומן נ/1. בעדותו הודה כי אילו התובע היה מגיע עם שלט זהה ל – נ/1 לא היה ניתן לרכב אישור מיגון.
לא הוצגה אסמכתא לפיה הרכב היה בהסדר עם רב בריח.
חוסר האחידות בעדותו של צבארי מלמדת כי לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה השלט עונה על הגדרת "שלט קוד", שהרי יש בו קוד פנימי מתחלף וזאת בהתאם לעדותו. כן הוכח כי התובע לא התבקש מעולם להתקין קודנית חיצונית מעבר לשלט שהיה קיים בפועל.
אין בעדותו של הצד השלישי דבר שיכול לשלול את המסקנה לפיה התרשל במתן אישור מוטעה ומטעה למבטחת שעל בסיסו נערך ביטוח בפועל.
עדותו של מר צבארי מחלישה את גרסת הצד השלישי, לפיה נמסר לו קוד על ידי התובע ומי מטעמו במועד עריכת הבדיקות. הן מעדותה של הגב' יבגניה עולה כי לא ברור בכלל אם היה ברכב שלט עם לוח מקשים וקוד מספרי לעת בדיקת הרכב. כן עולה מעדותה כי מי שמילא את אישור המיגון לא ביצע את הבדיקה בפועל.
יש לראות באיתוראן כמי שפעלה במועדים הרלבנטיים כנציגה וכשלוחה של המבטחת ולכן פעולותיה מחייבים אותה.
התובע טוען כי הוא פעל בתום לב.


טענות התובע באשר לשיעור נזקיו, יובאו ויידונו בשלב הדיון בראשי הנזק.

עיקרי טענות המבטחת



המיגונים שהיו ברכב לא כללו יחידת ניתוק בעלת קוד אישי סודי ובכך הופרו ו/או לא קוימו דרישות המיגון המפורטות בחוזה הביטוח כתנאי לחבות.
בטופס בדיקת המיגון מפורט כי המיגון כולל, בין היתר, שלט קוד מסוג רב בריח. המבטחת טוענת כי מיגון זה תאם לדרישות המיגון ואין מחלוקת כי בהסתמך עליו התקבל התובע לכיסוי הביטוחי.
במועד גניבת הרכב (6.2.07), שלוש שנים לערך לאחר בדיקת המיגון, לא היה מותקן ברכב שלט קוד מסוג רב בריח, אלא שלט רגיל, ללא קוד, מסוג אי.אר.אם. המבטחת מפנה לעדותו של מר צבארי.
המיגונים שהיו מותקנים ברכב לא תאמו את אלה המפורטים באישור המיגון.
בין התובע לבין איתוראן והצד השלישי מחלוקת בשאלה האם המיגון ברכב השתנה לאחר בדיקת המיגון או שמא האישור היה שגוי ולא שיקף את המצב.
במידה והתובע שינה את מצב המיגון ברכב ברי שהוא גרם בעצמו להפרת דרישות הפוליסה, תוך מסירת מידע כוזב בניסיון להכשיל במכוון את בירור החבות. במידה והאישור היה שגוי ולא שיקף את מצב המיגון, הרי שאיתוראן והצד השלישי חבים בגין מעשיהם ומחדליהם שיצרו, שכן נוצר מצג כוזב עליו הסתמכו הצדדים לעת התקשרו.
כמפורט בטופס בדיקות המיגון, קיימות שלוש רשתות נפרדות, אשר באמצעותן ניתן לבצע את בדיקות המיגון. ברור ומובן כי רדיו אב, הצד השלישי אינו בודק מיגון מטעם המבטחת, אלא רק בהיותו חלק מרשת איתוראן.
המבטחת טוענת כי לאחר ההודעה על גניבת הרכב התברר לה כי בניגוד לדרישות הפוליסה המוסכמות והמודגשות, לא היה מותקן ברכב קוד אישי סודי.
בעוד שבהתאם לאישור המיגון היה מותקן ברכב שלט קוד של רב בריח, הרי שלאחר האירוע נמסר שלט רגיל, ללא קוד ומסוג אי.אר.אם. בהתאם לעדותו של מר צברי, השלט ששימש את התובע במועד האירוע אינו עומד בדרישות המיגון. השלט עצמו הוגש כראיה וגם מעיון בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין כי הוא לא כולל מספרים וקוד סודי.
התובע אישר בשאלון כי אישור המיגון מיום 24.6.04 משקף נכונה את המיגונים, אשר היו מותקנים ברכב.
בסעיף 6 לתצהירו הצהיר התובע כי הוא לקח את הרכב לבדיקה, ברם התברר לבסוף כי בנו עשה כן.
הגב' יבגניה הבהירה בעדותה כי היתה יכולה לקבל את הקוד הסודי רק מנציג בעל הרכב וכי אין ספק שלעת הבאת הרכב לבדיקה, היה קוד סודי.
הגב' יבגניה סיימה עבודתה אצל הצד השלישי עוד ביום 20.8.06 ומכאן כי אין לה אינטרס בתוצאות המשפט. עדותה סותרת את עדותו של מר תומר טישלר לפיה מעולם לא היה ברכב קוד סודי. הואיל ואין לעדה אינטרס בתוצאות המשפט, יש לבכר עדותה.
יתרה מכך, אילו הגיע התובע עם השלט הרגיל (נ/1), היה עליו לשדרג את המיגון ולהתקין קוד. מר צברי העיד כי בדיקת המיגון נעשית כשירות וללא תשלום, בעוד פרנסתו מצויה בשדרוג ושיפור המיגון. מכאן, כי אישור המיגון עומד בניגוד לאינטרס הכלכלי של רדיו אב ולכן ברור מאיליו כי אילו המיגון לא היה כולל שלט קוד, התובע היה נדרש לשדרגו ולהוסיף קודן. עצם כך כי התובע לא נדרש לשנות את המיגון, מחזקת את הטענה לפיה במועד הבדיקה המיגון ברכב כלל שלט קוד.
בתשובה לשאלון השיב התובע באופן מתחמק כי הוא לא זוכר איזה מיגון היה ברכב ומכאן שאינו יודע לשלול בוודאות קיומו של קוד סודי.
בעדותו של מר מורן נמצאו סתירות.
הנתבעת מפנה לפסיקה לעניין נטלי ההוכחה.
במידה והפוליסה הוצאה על סמך נתונים שגויים, יש להפנות את הטענות לחברת איתוראן ולבודק המיגון, אשר פעל בשירותה ובשמה, שכן אלה שמסרו את המידע השגוי עליו נסמכו הצדדים.
המבטחת טוענת כי היא איננה אחראית לנכונות בדיקת המיגון, אשר נערכה על-ידי חברה עצמאית.
במידה ואישור המיגון היה שגוי, אזי יש לחלק את האחריות כך שתוטל במלואה על בודק המיגון ועל חברת איתוראן.
הואיל והמבטחת בכתב ההגנה גלגלה, בין היתר, את האחריות על איתוראן, הרי שהנתבעים תפסו בכך עמדות יריב לצורך חלוקת האחריות ביניהם.
מחדלו של התובע מתבטא בכך שידע כי לא מותקן ברכב הקוד הסודי, בעוד חובתו כמבוטח זהיר וסביר לקרוא את הפוליסה ולמלא אחר תנאיה.


טענות המבטחת לעניין שיעור הנזק יובאו ויידונו בשלב הדיון בראשי הנזק.

עיקרי טענות הנתבעת 2



איתוראן טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובע מקום בו הוא אינו לקוח שלה והרכב מעולם לא קיבל את שירותיה.
הצד השלישי הינו מתקין מורשה ולא בודק מיגון של מערכות שאינן איתוראן מורשה.
באישור המיגון "דרגה 3" אין דרישה לאיתוראן ועל כן לא הותקנה על ידי הצד השלישי מערכת כזו.
איתוראן אינה שלוחה של חברת ביטוח כלשהי וכל עיסוקה הוא באיתור ואיכון רכבים ואין היא קשורה עם המבטחת לעניין הנפקת אישורים.
הצד השלישי הינו מורשה איתוראן לעניין מערכת האיתור, ההתקנה ותקינותה ואין להרשאתו כל קשר לעיסוקו כנותן אישורי המיגון, פעולה, אשר בעטיה, יכולה להיחשב כשלוחת המבטחת.
לאיתוראן אין אחריות באשר לבדיקת מיגון שנעשתה על ידי מוסך שהינו מתקין מורשה של מערכותיה.
העובדה כי המבטחת מפנה את מבוטחיה לבדיקת מיגון דרך מתקינים שונים שחלקם מורשים הן על-ידי איתוראן, אין בה כדי לייחס לה רשלנות ו/או אחריות כלשהי, אלא לכל היותר למבטחת. דהיינו, הן איתוראן והן המבטחת העסיקו את הצד השלישי, ברם העסקה זו בתחומים שונים אינה יכולה ליצור זהות בין איתוראן למבטחת ו/או בין איתוראן לבין "רדיואב".
כלל שבדיקת המיגון נעשתה שלא כפי שנדרש על-ידי המבטחת, האחריות כולה מוטלת לפתחו של הצד השלישי.
הנתבעת טוענת כי בחוזים שבינה לבין המתקינים מטעמה מצוין כי המתקינים או הפועלים בשמו אינם עובדיה וכי מדובר בשני צדדים עצמאיים, כאשר המתקין אינו רשאי לקבל על עצמו בשם איתוראן או בשם עצמו כל התחייבות כלפי הלקוח בנוגע למכשיר.
נטען כי התובע לא הוכיח שאישור המיגון היה שגוי. מתברר כי המיגונים שאושרו תאמו את אלה שהיו ברכב לעת הבדיקה ולא מן הנמנע כי בשלב מאוחר יותר נוטרלו ו/או הוסרו, כך שבמצב דברים זה אין כל משמעות לאמור באישור המיגון.
באשר לעד מטעם התובע, מעדותו עולה כי לא זכר בפרוטרוט את מכירת הרכב, את מועדי הבדיקה ואת שהיה צריך לתקן וכי שכח את הפרט החשוב ביותר – איזה שלט לא פעל והיה עליו לתקן. בנסיבות אלה, ברור כי מדובר בעד מטעם ודין עדותו להידחות. כן לא הציג קבלה ו/או חשבונית בגין החלפת השלט וכאשר נשאל על כך ענה כי אין בידיו. עסקינן בעדות בעל-פה למול עדות בכתב.
התובע ידע או היה עליו לדעת כי דרישות המיגון אינן מתקיימות.
איתוראן טוענת להיעדר קשר סיבתי, שכן לא הוכח שדרישת המיגון שלא קוימה היתה מונעת את האירוע.


עיקרי טענות הצד השלישי



הצד השלישי מציין כי הינו מתקין אזעקות ומיגונים לכלי רכב, המורשה מטעם איתוראן.
אין חולק כי הבדיקה ומתן האישור אינם כרוכים בתשלום מצד בעל הרכב לצד השלישי. הצד השלישי מבהיר כי יש לו אינטרס כלכלי שהלקוחות ישפרו את מערכות המיגון שברשותם.
הגב' יבגניה מילאה בכתב ידה את מספר הקוד הסודי, אשר קיבלה אך ורק מבנו של התובע – מר תומר טישלר.
הגב' יבגניה הינה עדה חיצונית ואובייקטיבית, כאשר עדותה לא נסתרה כלל. כן השיבה כי לא קיימת אפשרות שאדם אחר יעביר לה את הקוד הסודי.
הבודק אישר כי הרכב עומד בתנאי המיגון מדרגה 3 וכולל אזעקה עם גלאי, ניתוק והגנה של רב בריח, שולל תנועה מקורי תקין, לוח מקשים בעל קוד סודי אישי המבצע ניתוק באמצעות "שלט קוד רב בריח" תקין ועל סמך בדיקה זו חתם הבודק על אישור המיגון.
מעיון בחלק התחתון של אישור המיגון עולה כי הותקן קוד בשלט הרכב, להבדיל מלוח מקשים המותקן בתוך הרכב.
מכלול הראיות מצביעות על כך כי במועד מתן האישור היה לרכב קוד סודי, כאשר קיימות ראיות לפיהן עדותו של מר תומר טישלר אינה עקבית עת טען להיעדר שלט קוד לרכב.
נוסף על כך, לא טרח להבהיר כיצד מתיישבת עדותו עם אישור המיגון החתום על-ידי בודק הצד השלישי, הקובע כי לרכב היה שלט קוד סודי.
כן לא עלה בידו להסביר כיצד ייתכן שרכש את הרכב ביום 7.7.04 ובדיקת המיגון התבצעה ביום 24.6.04.



התובע השיב



הצדדים בחרו למקד את הדיון בשאלת האחריות הפנימית ביניהם.
לא צורף ההסכם בין איתוראן לבין הצד השלישי.
נעדרת התייחסות לסוגיית היעדרותו של העד הרלבנטי ביותר מטעם הצד השלישי.
הגב' רגינה העידה כי אינה שולטת בפרטי המקרה.
איש מהצדדים לא הצליח להוכיח כי נערכו שינויים במיגון הרכב, מאז מתן האישור ועד למועד האירוע. המבטחת המשיכה לחדש את ביטוח הרכב ולא גילתה עניין בזמן אמת בדבר שינוי במצב המיגון. לפיכך, היא מושתקת ומנועה מלטעון כל טענה בדבר שינוי נטען במיגון.
המבטחת מכירה בקיום האירוע הביטוחי, ברם טוענת כי דרישות המיגון לא נתקיימו. עסקינן בטענת "הודאה והדחה" ומשכך הנטל הינו על שכמי המבטחת לעניין אי קיום דרישות המיגון.
מר צבארי סתר עצמו בסוגיה העיקרית של זיהוי המפתח ועניין זה נעלם מסיכומי הצדדים.
לא הסתייע לצדדים לקעקע את עדותו של מר מורן.
לא ברור מדוע המבטחת גבתה תשלומי פרמיה חודשיים באם קיימת דרישה לאישור תקופתי.
התובע חוזר על טיעוניו בסיכומים, משיב למבטחת ומחדד עניינים (ר' סעיף 2, ס"ק ב'-ז').
התובע מתייחס לפסיקה שהובאה על-ידי המבטחת.
התובע מתייחס לסיכומי הנתבע 2, מתייחס לפסיקה הובאה, לכך שלא צירפה את חוזה ההתקשרות ולכך שלא התייחסה בסיכומיה לשיעור הנזק.
התובע חזר על טענותיו והשיב, בשינויים המחויבים לסיכומי הצד השלישי.

דיון והכרעה

הפוליסה ובדיקת המיגון

תחת ראש הפרק "תאור הכיסוי" בפוליסת הביטוח נכתב כדלקמן –

"תנאי לאחריות המבטח בגין נזקים כתוצאה מגניבת הרכב המבוטח או מפריצה לתוכו הוא קיום ההגנות שלהלן ברכב, והיותן מופעלות שעה שאינו מאויש.
שולל תנועה (אימובילייזר) מקורי, המותקן על ידי היצרן בעת הרכבת הרכב
ובנוסף:
אמצעי אלקטרוני, הכולל לוח מקשים, בעל קוד אישי סודי המנטרל את פעולתו של שולל התנועה הנזכר לעיל."

(ר' פוליסת הביטוח שצורפה לתצהיר עדותו הראשית של התובע, נ' א' 2, בעמ' 2).

למבטחת טופס המוכתר המוכתר – "הנדון: מיגון הרכב מפני גניבתו לרמות מיגון נדרש א'-ד' בלבד".

בהתאם לטופס, הועמדו שלוש תחנות לרשות המבוטח, אשר בהן ניתן לבצע את הבדיקה – רשת איתוראן, פוינטר ורב-בריח.
ביום 24.6.04 ניתן אישור המתקין, ואושר כי ברכב קיימים אמצעי המיגון הבאים – אזעקה הכוללת גלאי, ניתוק והגנת כל הפתחים, שולל תנועה מקורי ולוח מקשים בעל קוד סודי אישי, המבצע ניתוק.
כן אושר כי הרכב ממוגן בהתאם להגדרה – "רמה ד'".
בסיפא הטופס מתנוססת החתימה של "רדיו אב רעננה מתקין מורשה רשת איתוראן".
ברישא הטופס מצוינת מספר הפוליסה וכן מספר הרישוי של הרכב.

בדף המשוב לבדיקת המיגון נכתב כי רמת המיגון הנדרשת הינה "ד" וסומן כי הרכב עומד ברמת המיגון הנדרשת. כן צוין כי האימובילייזר מקורי (ר' בעמ' 2, נ/2).

לעניין האזעקה נכתב כי קיימת אזעקה של "רב בריח" וסומנו המילים "דו" ו- "שלט קוד".
למעלה בצד שמאל נכתב לצד הקוד – "2233".

(ר' שלושה עמודים למסמך שסומן נ/2).

ביום 14.3.07 שלחה המבטחת לתובע מכתב בו דחתה את הכיסוי –

"בהתייחס להודעתך בדבר האירוע המצויין לעיל, הרינו להודיעך כי אנו דוחים דרישתך לתשלום תגמולי הביטוח היות ולא קויים על ידך התנאי המוקדם לאחריותנו בגין נזקים כתוצאה מגניבת הרכב כמפורט וכמודגש בדף 1 ו- 2 ברשימת הפוליסה.

'תנאי לאחריות המבטח בגין נזקים כתוצאה מגניבת הרכב המבוטח או מפריצה לתוכו הוא קיום ההגנות שלהלן ברכב והיותן מופעלות שעה שאינו מאוייש.
שולל תנועה (אימובילייזר) מקורי, המותקן על ידי היצרן בעת הרכבת הרכב ובנוסף: אמצעי אלקטרוני הכולל לוח מקשים בעל קוד אישי סודי המנטרל את פעולתו של שולל התנועה הנזכר לעיל'".

(ר' נספח ד' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).

סוגיית מיגון הרכב

מהעדויות וכלל הראיות שהובאו בפני עולה כי המשתמש העיקרי ברכב היה בנו של התובע, מר תומר טישלר (ר' בין היתר עדותו של התובע מיום 14.6.10, בעמ' 11 למטה).
מר תומר טישלר, אשר השתמש ברכב העיד כי לקח את הרכב לבדיקת מיגון. כן העיד שבגלל שהוא מתגורר ברעננה הופנה ל"רדיו-אב" (ר' עדותו מיום 14.6.10, בעמ' 2, שורות 22-25 לפרוטוקול ובעמ' 4, שורות 17-20).

"...אני אומר שהופניתי על ידי איתוראן לרדיו אב ואכן קיבלתי חותמת של איתוראן ועל סמך זה עשו לי ביטוח. אינני זוכר אם באיתוראן ענה לי מענה קולי או אנושי".

(ר' בעמ' 5, שורות 1-3 לפרוטוקול).

באשר לטופס בדיקת המיגון ופרטי הקוד ופתיחת הרכב העיד כדלקמן –

"איזה פרטים מסרת לפקידה?
ת.מספר רכב, רשיון נהיגה, טופס מיגון. הזדהיתי בשמי, למרות שעל הטופס כתוב ניסים יהודה בעל הרכב. אני רואה את הטופס וגם הטלפון שלי מצויין עליו.
ש.ע"ג הטופס רשום מספר קוד. אתה נתת לפקידה את הקוד?
ת.לא.
ש.איך היא ידעה לרשום קוד?
ת.מה זה הקוד הזה? אני לא יודע. באוטו לא היה שום קוד.
ש.איך היית מניע את הרכב?
ת. פותח עם שלט, מכניס מפתח ומניע. בלי להקליד מספר, במפתח היה קודן פנימי ובשלט של האזעקה היה קוד פנימי. אני לא מומחה מיגון.
ש. תאשר לי שזהו המפתח?
ת. כן. הייתי לוחץ על הכפתור העליון, הלבן. בטופס שמוצג לי אין חתימה שלי.
-המפתח הוגש בהסכמה וסומן נ/1 ( מוכנס למעטפה, מוחזרת לב"כ הנתבעת למשמורת בנאמנות).
ת. אף פעם לא הייתי צריך להקיש שום מספר כדי להניע את הרכב.
ש.איך אתה מסביר שבטופס רשום קוד?
ת.אין לי מושג איך הגיע הקוד, מתי הוא נרשם. כמו שאמרתי, לרכב לא היה אף קוד כדי להניע את האוטו. המספרים הכתובים ע"ג הטופס 2233 אינם נכונים, מעולם לא הייתי צריך להקליד מספרים כדי להניע את הרכב".

(שם, בעמ' 3, שורות 7-25).


מעדותו של תומר עולה כי לא מסר לפקידה קוד כלשהו וכי היה מניע את הרכב באופן רגיל וללא הקלדת מספר. כן זיהה את המפתח, אשר הוצג לו (נ/1).

מר תומר טישלר העיד כי היה ברכב שלט קוד פנימי, מפתח עם קודן פנימי ורב בריח ידני שרכש, אשר נועל את ההגה (ר' בעמ' 5, שורות 10-11).
כן העיד כי אין לו מושג בדבר סוג מערכת האזעקה ברכב. לדבריו, קיבל את השלט והמפתח ממר אביב מורן, נציג בעלי הרכב הקודם. כן הבהיר כי הרכב תוקן קוסמטית ושהוחלפו צמיגים (שם, בעמ' 5, שורות 12-18 לפרוטוקול).
לעניין השלט הבהיר כי "גם השלט שלי הוא שלט קוד, אבל אין עליו מספרים בהקלדה" (ר' בעמ' 5, שורה 21).

"אני מאשר שאני זה שהגיע לעשות את בדיקת המיגון. אך סעיף 2 ג' שטוען שהיא קיבלה ישירות ממני איזשהו קוד – אינו נכון. אני לא חתום על טופס המיגון. גם באישור המיגון לחברת הביטוח לא צויין שום מספר קוד" (ר' עדותו בעמ' 7, שורות 5-7 לפרוטוקול).

"ש.קבלת פוליסה, ראיתי את התנאים למיגונים, היה לך את כל המיגונים הנדרשים תחת הכותרת טור הכיסוי, עמ' 2 לרשימה המצורפת לתצהירך – ראית את המסמך הזה?
ת. לא ביום קבלת הביטוח עצמו. עברתי עליו לפני המשפט. את האותיות הקטנות לא קראתי.
ש. פנו אליך מחברת ביטוח או סוכן הביטוח, או ניסים יהודה, ואמרו שהמיגון ברכב לא מתאים?
ת.לא. שנה אחרי כן הביטוח חודש אוטומטית וגם שנה שלאחר מכן, היא שנת האירוע. מבחינתי המיגון ברכב הוא המיגון שחברת הביטוח רצתה. הסתמכתי על אישור המיגון.
ש.במהלך כל ה- 3 שנים, לא פנו אליך מחברת הביטוח וביקשו אישור מיגון חדש?
ת.כבר אמרתי שלא. לא עשיתי שום שינוי ברכב מבחינת המיגון".

(ר' בעמ' 6, שורות 1-9 לפרוטוקול).

מדבריו של תומר עולה שהביטוח חודש באופן אוטומטי, כי לא פנו אליו מחברת הביטוח באשר למיגון וכן הבהיר כי לא ביצע שינויים במיגון הרכב.

הגב' יבגניה רוג'ובסקיה, אשר עבדה אצל הצד השלישי העידה –

"ש.זכור לך מי מסר לך את הרכב הזה?
ת.אני כבר מזמן לא עובדת שם, אז אני לא זוכרת. אני לא יודעת מה היה הנוהל שם.
ש.מפנה לסע'2ג לתצהירך.
ת.הנהג, זה שמוסר לי את הרכב. מי שהביא את האוטו לבדיקה.
ש.כשרשמת את המס' 2203. איזה סוג קודן זה היה? שלט? מחוץ לרכב או בפנים?
ת.אני לא יודעת. לא הייתי שואלת אנשים שאלות כאלה.
ש.מפנה לנספח ב' לתצהירך. איפה פה רשום מבס' הקוד של הרכב?
ת.אין פה מקום לרשום אותו ולכן גם לא רשמתי. את פרטי הבן אדם אני רשמתי.
ש.כשהרכב יצא מכם הוא עמד בתנאי המיגון?
ת.כן.
ש.על סמך מה רשמת את זה?
ת.על סמך הטופס של הביטוח, הראל, שכתוב עליו למטה מה שרשם הבודק ש"רמת המיגון מתאימה לסוג הראל ד' אפשרות אחת".
ש.הרכב מגיע, את ממלאת את נספח א' לתצהירך, הרכב עובר לבודק מטעם החברה, הוא בודק ומחזיר לך טופס ממולא ואומר לך את יכולה לאשר את הנתונים?
ת.כן."

(ר' עדותה מיום 7.7.10, בעמ' 22 לפרוטוקול).

הגב' יבגניה העידה כי אינה זוכרת את פרטי האירוע כדבעי שכן אינה עובדת במקום מזה זמן רב.
הגב' יבגניה העידה בדבר הנהלים במקום, ואישרה כי עת הרכב יצא מהמקום, הוא ענה על דרישות המיגון.
כן העידה כי לא קיימת אפשרות שאדם אחר ימסור לה את הקוד (שם, בעמ' 22, שורות 26-31).

מר תומר טישלר אישר כי השלט, אשר מסומן נ/1 הוא המפתח שפותח את הרכב.

מר אברהם מורן, הינו עובד של ניסים יהודה, אשר עוסק בניכיון שיקים והלוואות, כאשר האחרון רכש את הרכב.
מר מורן הינו מכר עסקי של התובע (ר' תצהיר עדותו הראשית – עת/2 וכן עדותו מיום 14.6.10, בעמ' 8, שורה 6).
במהלך יוני 2004 טיפל עבור התובע בליקויים ברכב. לדבריו, היו מספר תיקונים "קטנים" כהגדרתו.

מר מורן העיד באשר לתיקונים שבוצעו –

"ש. איזה ליקויים תקנת ברכב?
ת. היו צמיגים דפוקים לגמרי. השלט לא עבד, כי פרצו את הרכב. היו כל מיני תיקונים קטנים, רשימה שלמה.
ש.למה לא צירפת אישור מהמוסך על תיקון הרכב?
ת.אנחנו לא עובדים עם מוסכים מורשים. אני מתקן כמה שיותר זול כדי שבעל החוב יקבל כמה שיותר כסף. תיקונים נעשים במוסכים יותר זולים. זה גם לא רכב חדש הוא לא מחוייב מוסך מורשה. במקרה הזה הרכב תוקן בטירה.
ש.אמרת החלפתם שלט, איך אתה זוכר?
ת. כי החלפתי.
ש. אתה מטפל בהרבה רכבים?
ת.אין לנו הרבה כלי רכב, זה אולי השלישי או הרביעי שנמכר בשל חובות. היו שני דברים גדולים: אחד הצמיגים והשני מערכת ההתנעה שכוללת שלט.
ש.קבלת את הרכב בלי מפתח?
ת.לא אמרתי בלי מפתח. השלט לא עבד. יש נעילה, ויש שלט – השלט לא עבד.
ש.לסעיף 4 לתצהירך, לפני רגע אמרת שלא ניתן היה להניע את הרכב?
ת.לא, אמרתי שהשלט לא פתח את הדלת. לא אמרתי שמערכת ההצתה לא עבדה. קודן זה לוקח שיש ברכב, כשרוצים להניע צריך להקיש קוד.
ש.תסכים איתי שקוד יכול להיות גם בשלט עצמו, מספר מקשים עם ספרות שאפשר להקיש קוד סודי?
ת. תלוי באיזה כלי רכב. אם אני לא טועה ב- 2004 ואילך כל כלי הרכב יש להם קודן במפתח.
ש.אני לא מדבר על אימובילייזר
ש. כדי לנטרל אזעקה או לפתוח דלתות, אתה מקיש על שלט ספרות?
ת.מערכת האזעקה לא עבדה ברכב הזה. לא היה קודן. היה רק שלט ומפתח שהם שני דברים לחודש. את השלט החלפתי בטירה. לא היה צריך להחליף מערכת אזעקה. התאימו שלט חדש לרכב. אני לא זוכר מה הייתה מערכת האזעקה, לא בדקתי, כשלקחתי את הרכב מהמגרש מערכת האזעקה לא עבדה. אני מתאר לעצמי שבשלב מסויים צריך היה לתקן את זה כדי לעשות ביטוח.
ש.ת.אני קבלתי שלט אחד, קבלתי מפתח אחד . מהמוסך בטירה קבלתי שני שלטים. מסרתי לתומר רק שלט אחד, במענה לשאלתך אני עונה כשאתה מוכר רכב בתשלומים, ברור שאתה שומר שלט אחד.
ש.אז יש לך שלט נוסף לרכב?
ת.אין אצלי כרגע כלום. אחרי 6 שנים, אין אצלי כלום.
ש.אישור על רכישת השלט החדש מטירה יש לך?
ת.אתה חושב שמישהו בטירה יתן לי אישור???".

(שם, עמ' 8-9 לפרוטוקול).

מעדותו של מר מורן עולה כי מערכת האזעקה לא פעלה, ולפיכך פעל לתקנה. לדבריו, אין בידיו אישורים וקבלות על התיקונים שבוצעו, מכיוון שאין עסקינן בתיקונים במוסך מורשה.

כאשר הוצג לו השלט המסומן נ/1 אישר כי בהחלט ייתכן ומדובר בשלט (ר' בעמ' 9, שורה 29).
מר מורן לא יכול היה לתאר את השלט, אשר החליף (ר' בעמ' 10, שורות 23-24).

מר ג'קי כהן, מנהל אגף תמיכה טכנית ומחלקת התקנות אצל "איתוראן" אישר כי רדיו אב הינו מתקין מורשה של מוצרי איתוראן. כן אישר כי חברת "איתוראן" מפנה, בין היתר, למתקין זה לביצוע בדיקות מיגון (ר' עדותו מיום 14.6.10, בעמ' 13, שורות 7-11).
מר כהן העיד כי "...את המקרה הספציפי הזה אני בכלל לא זוכר" (שם, בעמ' 13, שורה 30 לפרוטוקול).

מר יואב צברי, מנהלה של הצד השלישי העיד. לדבריו, הוא לא ביצע את בדיקת המיגון ולא היה עד לבדיקה (ר' עדותו מיום 14.6.10, בעמ' 14, שורות 7-8, שם העיד, בין היתר כי "יכול להיות גם שלא הייתי באיזור או במשרד" וגם – "אני פיסית לא ראיתי את האוטו", שם בשורה 11).
מר צברי נשאל –

"ש. היה קודן ברכב הזה
ת. היה שלט קוד, זה סוג של קודן.
ש. קודנית זה לוח שמותקן על הרכב ואפשר להגיש (צ"ל – "להקיש") עליו ספרות?
קודנית יש שני סוגים, אחד עם לוח שבאוטו שעליו מקישים ואחד שהמספרים על השלט. במקרה שלנו היו מקשים במפתחות, שלט מפתח. באוטו לא היה לוח להקלדה, לא צריך להיות אם יש שלט, אין שתיים.

(ר' עדותו בעמ' 14).

מר צברי הסביר כי – "ברובריקה של לוח מקשים, אי אפשר לסמן V אלא אם כן יש לו בתוך הרכב לוח מקשים שמבצע ניתוק, אבל אם הוא בא רק עם השלט לא יקבל אישור מיגון" (ר' עדותו בעמ' 16, שורות 12-13 לפרוטוקול).

כן הוסיף כי במידה ונרשם קוד בטופס הוא נרשם מפי הלקוח (ר' בעמ' 16 למטה וגם בעמ' 17, שורות 24-25).
עת הוצג למר צברי השלט (נ/1) הסביר כי מדובר בשלט רגיל ולא בשלט של רב-בריח (ר' עדותו בעמ' 15, שורות 21-24 לפרוטוקול).

מראשית עדותו של מר צברי עולה כי היה ברכב שלט קוד, אשר הינו סוג של קודן. לדבריו, יש שני סוגים של "קודנית".
לאחר מכן, עת הוצג לו השלט, הסביר כי מדובר בשלט "רגיל".

מר צברי הבהיר כי יש לו אינטרס שמערכות המיגון ישודרגו ("לי כבעל עסק אני חי מזה שהמיגון ישודרג. אם היו מגיעים אלי עם נ/1 הייתי מנחה שצריך להתקין קוד ברכב, חייב" – ר' בעמ' 16, שורות 1-2 לפרוטוקול).

יוער כי מר צברי העיד כי לא הזמין את המתקין, אשר לדבריו הינו "בעל מקצוע אמין ורציני" (ר' בעמ' 14, שורה 13), מכיוון שיש ביניהן סכסוך אישי.

היעדר עדות/ראיה שכנגד, מותירות את הטענות והראיות על כנן ללא גורם ה"מכרסם" במהימנותן ובכוחן הראייתי. התנהלות זו עומדת בעוכרי הצד השלישי.

ונפסק על כך כדלקמן –

"אכן, כשצד לדיון יכול להביא ראיה לחיזוק גירסתו ואין הוא מביאה, עלול הדבר לשמש נימוק שיש בו לפגוע במהימנות גירסת תביעתו. המנעות צד לדיון מלהעיד את מי שמתבקש בנסיבות שהוא יעידו, יכול להחליש את עמדתו (הרנון, "דיני ראיות" חלק שני עמ' 3-232, ע"פ 522/84,539, סביחאת ואח' נ. מדינת ישראל, פס"ד מא(1) 551, 557והאסמכתאות שם, וכן בהרחבה בפסק דינו של השופט גולדברג בע.א. 445/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה ואח' (טרם פורסם)".

[ר' ע"א 2113/90 רמי אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ בפסק דינו של כב' השופט ת. אור].

מר צברי העיד כאמור, באשר לאופי ומהות השלט, כאשר דבריו נושאים עניינים שבמומחיות. עסקינן במנהל הצד השלישי, אשר מעדותו עולה כי לא היה נוכח לעת ביצוע ההתקנה, כאשר אף לא ברור האם בכלל היה במקום אותה עת (ר' עדותו לעיל).
במידה והצד השלישי היה חפץ בהוכחת המסקנות לעניין השלט, הגדרתו והמנגנון הטכני שלו, היה עליו לתמוך הטענות בחוות-דעת, שהרי בית המשפט נעדר את הידע בתחום זה ואין עסקינן בידיעה שיפוטית (ר' הוראת תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כלל העדויות והראיות, שוכנעתי לבכר את גרסתו של התובע.
התובע העיד והבהיר מספר פעמים כי לא ערך שינויים במערך המיגונים ברכבו לעת כריתת הביטוח ואישורו על ידי המבטחת, וגרסתו אמינה בעיניי. נוסף על כך, הצדדים לא צלחו לסתור את גרסתו בעניין זה.

מעבר לכך, יודגש כי המבטחת חידשה מדי שנה את הפוליסה, הסתפקה באישור, אשר בהסתמך עליו ניתנה ההצעה ולא הסתייגה, לאורך כל התקופה, מאמצעי המיגון הקיימים ו/או לא ביצעה בדיקות נוספות מעת לעת. כן, במקביל – גבתה פרמיות, תוך שהמבוטח סבור כי יש בידו כיסוי ביטוחי. מעצם העלאת הטענה בשלב זה, עולה מהתנהגות המבטחת חוסר תום לב מובהק.

ביחס לכך נפסק –

"היקפו של הביטוח צריך לעמוד בציפיותיו הסבירות של המבוטח, וציפיות סבירות אלו, למי שמשלם כל העת פרמיה המחושבת וכוללת כיסוי סיכון של גנבה, מחייבות את המבטח לשלם תגמולי ביטוח כאשר סיכון זה מתממש, כל עוד לא ביטלה המבטחת את אותו חלק של חוזה הביטוח המתייחס לסיכון האמור".

[עא (חי') 3488/06 אקרמן שאיבות בע"מ נ' אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע"מ ר' בעמ' 17].

על דוקטרינת הצפיות הסבירה של המבוטח, אשר מקורה בארה"ב ר' ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש פסקה 55 שם נפסק –

"טעמי עמדה זו נשענים בעיקרם על אורכה וסיבוכה של הפוליסה, המובילים את המבוטח, פעמים רבות, להימנע מלעיין בה כלל; על התפיסה שדוקטרינה זו תתמרץ את המבטח ליידע את המבוטח טוב יותר אודות גבולות הפוליסה; על העובדה שפעמים רבות נכנסת הפוליסה לתוקף בטרם הגיעה לידי המבוטח; ועל שיקולים הקשורים בהגינות ובצדק חלוקתי (ראו ש' ולר "על התערבות בתוכנם של חוזי ביטוח באמצעות 'פרשנות' ", עלי משפט ג (תשס"ג) 247, 268).
דוקטרינה זו מאפשרת לבית המשפט להתרחק מן האמור בחוזה עצמו, ולקבוע כי ציפיותיו הסבירות של המבוטח יזכו להגנה אף כנגד התנאה נוגדת בחוזה, כל עוד לא הוכח כי תניה זו הובאה במפורש לידיעתו של המבוטח. התוצאה של דוקטרינה זו היא, אפוא, הטלת חובה על המבטח להפנות את המבוטח באופן ישיר להגבלות אותן הוא מבקש להטיל, או להראות כי הפרמיה שנקבעה משקפת מחיר כיסוי נמוך, באופן ההופך את ציפיית המבוטח לכיסוי רחב יותר לציפייה בלתי סבירה".

(שם).

יודגש כי אומנם דוקטרינה זו חלה בארה"ב, ברם הוחלה במחוזותינו חלקית (ר' הפסיקה שהובאה שם בפסקה 57 לפסק-הדין).

מעבר לכך, כלל ידוע הוא בפסיקה כי פוליסת הביטוח הינה חוזה – פשוטו כמשמעו. לאור זאת חלים על פוליסת הביטוח כללי הפרשנות הרגילים של דיני החוזים לכל הפחות, ופרשנות מיוחדת נוספת משום מהותה, תכליתה ויחסי הכוחות בין הצדדים [ור' פסק הדין שניתן על-ידי לאחרונה בעניין ת.א 58950/06 בוקטוס שלום נ' הפניקס להלן: ("עניין בוקטוס")].

ונפסק על כך כדלקמן –

"פוליסת הביטוח היא חוזה בין המבטח לבין המבוטח, ובפרשנותה יש להפעיל את הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- .1973לפיכך יש לפרש את הפוליסה על-פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של מלותיה, תוך עמידה על כלל תניותיה כשלמות אחת, ובמקרה של ספק יש לפרשה נגד הנסח, שהינו בדרך כלל המבטח (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ וערעור שכנגד [16], בעמ' 570; ע"א 32/84 מגדל - חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו [17], בעמ' 606; ע"א 15/86 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד [18], בעמ' 671-673). הכלל של פרשנות נגד הנסח מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכיסוי, הואיל והוראות אלה מוספות לחוזה הביטוח על-מנת לשלול אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על-ידי הפוליסה. מסיבה זו קובע חוק הביטוח את החובה להבליט תנאי או סייג לחבות המבטח
(סעיף 3לחוק). מאותה סיבה מחובתו של המבטח, המנסח את הפוליסה, להגדיר את החריגים לכיסוי בצורה המדוייקת ביותר, על-מנת שיוסק דבר היעדרו של הכיסוי הביטוחי."

(ר' ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, 327 - 326).

בת"א בורובסקי דניאלה נ' מנורה בע"מ- חברה לביטוח, (דינים מחוזי לג (4) 114), כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה כי -

"חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב- הווה אומר- "מירב הנאמנות" מהצדדים".

יתרה מכך, השכל הישר מצביע על כך שאדם יבוטח בהתאם לקריטריונים סובייקטיביים המותאמים לו באופן אישי ובעניינינו – התובע פנה לבצע מערכת מיגון לרכבו לפי הוראות המבטחת, אשר על בסיס אישור המיגון הרכב בוטח.

התובע פנה לבצע את המיגון, קיבל כאמור את האישור ולעת התממשות הסיכון, הסירה מעלייה המבטחת את עול האחריות ודחתה את הכיסוי הביטוי, כאשר התובע שילם כל העת פרמיות, וסבר בתום-לב כי בידו כיסוי לסיכונים אותם ביטח.
יתרה מכך, התובע אינו מומחה בתחום המיגון ואינו אמור להיות בקיא ברזי מערכות המיגון, שהרי בדיוק לשם כך נשלח אל בעלי המקצוע, על מנת שאלה יספקו בעבורו את המיגון, אשר המבטחת דורשת או לחילופין יאשרו כי רמת המיגון עונה לשביעות רצון המבטחת (ור' גם את רמות המיגון הנדרשות המוגדרות א' עד ד', כאשר לא סביר כי האדם הפשוט, ההדיוט, יבין את המשמעות של הדירוג).

יש לגשר על פערים אלה באמצעות מושכלות יסוד של דיני הביטוח, הכוללים בין היתר פרשנות כנגד המנסח, פרשנות תכליתית – אובייקטיבית והחלת עקרון תום הלב.

בנוסף לכל אלה, יש לזכור כי לחברות הביטוח, מעמד מיוחד, שהרי מדובר בגופים כלכליים עצומים, עתירי ממון וידע, אשר אוחזים ביתרון רב מעלה למול האדם מן הישוב, אשר כוחו דל ואינו בקיא ברזי הפרטים והדינים (ר' גם פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בת.א (עכו) 5946/97 זועבי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, שם הובאו כללי הפרשנות המיוחדים לחוזי ביטוח וכך גם ציינתי בעניין בוקטוס).

יודגש כי לחברת הביטוח חובת הגינות מוגברת – עליה לפעול בגילוי ובתום לב, כאשר היא באה במגע עם האזרח ולשקול צעדיה במשנה זהירות [וכך קבעתי גם בת.א 55107/06 פאיזולו זאידולייב נ' בנק לאומי].

לעניין היותו של התובע "מבוטח סביר" – היות וחוזה ביטוח הינו חוזה אחיד, בעל תוכן קבוע, הנקבע על-ידי המבטחת ומשמש לעסקאות רבות, הוא בדרך כלל בלתי מובן לאדם, אשר אינו בקיא בתחום ובדקויותיו. לפיכך חלים כללי הפרשנות הספציפיים, כגון – כלל הפרשנות נגד המנסח (Contra Proferentem). כך נפסק כי במקרים בהם יש ספק בפרשנות הגדרת מקרה הביטוח או החריגים, יפעל הספק לחובת המבטח (ר' ת.א (עכו) 5946/97 זועבי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ).
ונפסק כי חזקות קלאסיות שמקורן בדיני החוזים, יש לפרשן ולהתאימן לכללים המיוחדים שהינם במהות דיני הביטוח [ע"א (חי) 3778/06 ניסים איפרגן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (].
במקרה דנן, התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת כי הרכב נעדר את הדרישות הספציפיות של המבטחת והרי כאמור, פנה לחברה המתמחה בנושא בדיוק לשם כך ולשם נשלח על-ידי המבטחת או נציגיה.
מעבר לכך, המבטחת לא דרשה כי התובע ישפר את אמצעי המיגון ברכבו, ועל כל פנים התובע -המבוטח לא היה מודע לכך.

נוסף על כל אלה, על המבטחת רובצת החובה להבליט תנאים מוקדמים, ברחל בתך הקטנה, שהינם הכרחיים ובעלי השפעה על תוקפה של הפוליסה. על המבטחת/נציגיה מוטלת "אחריות אקטיבית" להסב את תשומת לב המבוטח לתנאים, אם בעל פה או אם בכתב, כך שיהיו נהירים ולוודא ערנותו כי תוקפה של הפוליסה מותנית (ר' דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2) 749).

מעיון בפוליסה, התנאים המוקדמים לאחריות המבטחת מסומנים במסגרת, אשר מסביבה כוכביות. מלבד זאת, אין סימון מיוחד או הבלטה מסוימת, שכן האותיות הן בגודל זהה ליתר הכיתוב בפוליסה ואינן מודגשות.

נוסף על כך, המבטחת לא פירטה האם הבהירה את העניין וחשיבותו לתובע, אשר פנה לבצע בדיקת מיגון.

בכדי שתניה מוקדמת, או לחילופין כזו השוללת או מגבילה את חבות המבטח, תהא שרירה וקיימת, עלייה להיות מודגשת ולהיכתב באותיות קידוש לבנה למען "תצוד" את עינו של המבוטח וזאת בכדי שיבחין בה ויהא מודע לקיומה בפועל (ר' ע"א 2016/00 רוזנצוייט נ' רוזנבליט, פ"ד נו (4) 511, 528).



לאור האמור לעיל, שוכנעתי לקבל את טענות התובע.


שיעור הנזק

התובע טוען כי מחיר הרכב נגזר ממחירון "יצחק לוי" שהעתקו צורף לכתב התביעה. כן הוסיף כי יש להעדיף את גרסת עדותו של מר תומר טישלר שאין עסקינן ביד רביעית, היות והשתמשו ברכב שני נהגים בלבד.
כן נטען כי ירידת שווי הערך של הרכב הינה טענה שבמומחיות הטעונה חוות-דעת שמאי. בהקשר זה הבהיר התובע כי גם בפוליסה צוין ששווי הרכב ייגזר לפי המחירון.
התובע טוען כי קיים יחס ישיר בין הפרמיה המשולמת לבין הפיצוי שמשולם.
התובע גורס כי הוא זכאי לקבלת שווי הרכב בסכום נומינלי התואם למחירון דאז ובשווי 77,000 ₪ לפחות. לגרסתו, אין לכלול גורמי הפחתה כלשהם.


התובע מבקש להשיב לו את הוצאות הרכב החלופי בסך של 1,207 ₪ לפחות בהתאם לקבלות שצורפו ולא נסתרו.
אובדן רדיו טייפ שאובדנו לא נסתר בסך המוגבל לסכום הכיסוי הביטוחי של 1,000 ₪.
היעדר הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ללא כל צידוק סביר מזכה בריבית מיוחדת בשווי נומינלי של 12,664 ₪ לפחות.
התובע מבקש הוצאות משפט ניכרות בגין אופן ניהול המשפט.


המבטחת גורסת כי התובע לא הוכיח את גובה הנזק.
לטענתה, כתבי טענות ומסמכים שצורפו אליהם אינם מהווים חלק ממערך הראיות ולכן יש להתעלם ממסמכים אלה.
במידה והתובע היה מצרף ראיה לעניין שווי הרכב הנטען, היתה התייחסות לכך במסגרת הראיות, ברם מאחר והתובע לא עשה כן היא לא נדרשה לכך.
כן נטען כי נתוני הרכב וערכו אינם בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, כך שאין באפשרותו להעריך בעצמו את שווי הרכב.
המבטחת מפנה לפסיקה דומה.
כן נטען כי בתצהירים מטעם התובע נעדרת התייחסות לרדיו טייפ ולשכירת הרכב החלופי.
במידה והיה מוכח קיומו של רדיו טייפ מדובר בכיסוי עד לסך של 1,000 ₪ ובכפוף לתשלום השתתפות עצמית.
לעניין שכירת הרכב החלופי – הטענה לא הוכחה ולא ידועה תקופת השכירות.
כן נטען כי התשלום הינו לפי ערך שיפוי וללא קשר לפרמיה. המבטחת מפנה לדין ולפסיקה.
אין לחייב בריבית מיוחדת היות ועסקינן במחלוקת אמיתית וכנה.

בעמ' 4 לפוליסה נכתב כדלקמן –

"המחירון, המשמש בסיס לקביעת ערך השוק של הרכב בעת תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של כלי הרכב או גניבתו, הוא "מחירון מכוניות משומשות וחדשות", כפי שיפורסם ע"י יצחק לוי סמוך לפני יום קרות מקרה הביטוח, ובו טבלאות עם משתנים שונים, המשפיעים על ערך מכונית משומשת, והם יילקחו בחשבון בעת קביעת ערך השוק של הרכב לצורך תגמולי הביטוח.
מובהר בזאת, כי סכומי הביטוח (הפרמיה) בגין הרכב המבוטח לא הושפע מכל המשתנים האלה".

לאור האמור בפוליסה ולנוכח ההסדר המיוחד והברור, אשר אינו נתון לפרשנויות (Ratio Verborum), התובע יפוצה בהתאם לסעיף 4 שלעיל, קרי בהתאם למחירון הקבוע בפוליסה והמועדים הקבועים שם;
באשר לרדיו טייפ – התובע תיאר, עת הגיש את התלונה למשטרה, כי ברכב היו מסמכים, המחאות וכן רדיו טייפ/רדיו דיסק לרכב (ר' תצהיר העדות הראשית מטעם מר תומר טישלר).
הפוליסה קובעת כי רדיו טייפ/רדיו-דיסק יבוטחו עד לסכום של 1,000 ₪ (ר' עמ' 3 לפוליסה – למטה).
אומנם התובע לא הציג קבלה, ברם דיווח על כך שברכב היה מכשיר, כאשר השווי הינו לפחות בהתאם לשווי שנקבע לצורך הפרמיה. מדובר בתיאור ראשוני וספונטני של התקרית, אשר נהוג לייחס לה משקל גבוה. התובע יזוכה איפוא בסכום זה (1,000 ₪) נכון למועד הגשת התובענה.

באשר להשכרת הרכב החלופי – אומנם התובע לא צירף את הקבלה לתיק המוצגים מטעמו, ברם שוכנעתי כי סביר שהתובע הסתייע ברכב חלופי ולפיכך יפוצה על-דרך האומדנא על-סך של 1,000 ₪ נכון למועד הגשת התובענה (ור' - כאשר בית המשפט השתכנע כי הנפגע הוציא הוצאות ניתן לפסוק פיצוי על פי אומדנא (ר' ע"א 307/77 מור נ' עיזבון בוץ, פד"י לב (1) 654, 661)).
יש לשערך את כל הסכומים למועד הגשת התובענה וממועד זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לרבות ריבית מיוחדת כמפורט להלן.

ריבית מיוחדת

ס' 28 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 קובע כדלקמן –

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א–1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28.
לענין זה, "ביטוחים אישיים" — ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות".

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי המבטחת קיימה בדיקה יסודית של החבות (ר' י. אליאס דיני ביטוח, כרך א', מהדורה שניה, התשס"ט – 2009 בעמ' 558) וכפועל יוצא מכך – לשלם לתובע את התגמולים. נוסף על כך, המבטחת גבתה כל העת פרמיה, והתובע היה סבור כי קיים בידו כיסוי לסיכונים אותם ביטח. חרף האמור, בחרה להתדיין בהליך משפטי (ר' פסיקה לעניין ריבית מיוחדת - ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2) 749, 777) .

המסקנה המתבקשת הינה כי המבטחת תשא בריבית מיוחדת של 12% בנוסף לריבית הקבועה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

לאור האמור לעיל התובענה נגד המבטחת מתקבלת.
התובענה נגד הנתבעת 2 – "איתוראן" שלא הוכחה כלפיה אשמה כנטען נדחית וכתוצאה מכך נדחית ההודעה נגד הצד השלישי.

סוף דבר

לאור האמור לעיל לא מצאתי צורך לדון ביתר הטענות בסיכומים.
המבטחת תפצה את התובע כמפורט לעיל.
לסכומי הפיצוי יתווספו הוצאות משפט בהן נשא התובע וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 24% (כולל מע"מ), מסך הפיצוי לו הוא זכאי.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת 2 וכן בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ כולל מע"מ, נכון להיום.

הנתבעת 2 תשא בהוצאות הצד השלישי וכן בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ כולל מע"מ, נכון להיום.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון