ביטוח שריפה בבניין


1. בפניי תביעה לתשלום דמי השתתפות עצמית בסך של 23,213 ₪, אותם חב הנתבע לתובעת על פי הנטען, מכח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.

2. העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן:

בין התובעת אריה חברה לביטוח בע"מ ( להלן "אריה" ), לבין הנתבע איגוד ערים איזור חיפה - כבאות ( להלן "האיגוד" ), נקשר חוזה ביטוח לפיו הנפיקה אריה לאיגוד פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.

ביום 23.8.95 אירעה שריפה בבניין משרדים ברח' המגינים בחיפה.


ביום 5.4.96 הגישו חברות הביטוח "כלל" ו "הפניקס", תביעת שיבוב בבית משפט המחוזי בתל אביב נגד בנק לאומי לישראל בע"מ בגין כספים ששילמו לטענתן למבוטחותיהן בעקבות ארוע השריפה הנ"ל.

ביום 6.3.97 הגיש בנק לאומי במסגרת אותה תביעה הודעת צד ג' בסך של 1,024,373 ₪ כנגד המוסד לביטוח לאומי ונגד האיגוד.

ההודעה לצד ג' הומצאה לאיגוד ביום 13.3.97.

ביום 14.3.97 פנה האיגוד אל אריה והמציא לה את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדו.

ביום 21.5.97 הגישה אריה על ידי עורך דין מטעמה כתב הגנה בשם האיגוד.

ביום 26.6.01 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב הסכם פשרה שהושג בין הצדדים, לפיו סוכם כי בנק לאומי יפצה את חברות הביטוח כלל והפניקס בסך של 630,000 ₪, וכי ההודעות לצד ג' ובכללן ההודעה כנגד האיגוד, תדחנה ללא הוצאות.


ביום 29.12.04 הגישה אריה לבית משפט זה את התביעה דנן ובה עתרה לחייב את האיגוד בתשלום דמי ההשתתפות העצמית בסך של 23,213 ₪ בהתאם להוראות הפוליסה. בכתב התביעה טענה כי היא נשאה בהוצאות ההגנה לרבות הוצאות חקירה בהודעת צד ג' עבור האיגוד בסך של 53,922 ₪, וכי חובת תשלום ההשתתפות העצמית חלה, על פי תנאי הפוליסה, גם למקרה של נשיאה בהוצאות משפטיות על ידי המבטח.

3. הנתבע – האיגוד – טען כי יש לדחות את התביעה על הסף הן מחמת התיישנותה, והן מחמת אי צירוף פוליסת הביטוח הרלוונטית. בנוסף טען כי יש לדחות את התביעה לגופה, שכן לשיטתו, משנדחתה הודעת צד ג' שהוגשה נגדו ללא הוצאות על פי הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, אז נשמט הבסיס לחיובו בתשלום דמי ההשתתפות העצמית.

4. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית למתן פסק דין על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות.

5. דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות וסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי צדק האיגוד בטענתו שלפיה דין התביעה להדחות מחמת התיישנותה.

במה דברים אמורים?


עסקינן בתביעה כספית לתשלום דמי השתתפות עצמית שחלים עליה דיני ההתיישנות הרגילים, ואשר תקופת התיישנות לגביה מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה ( סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ).

נשאלת איפוא השאלה, מהו היום שבו נולדה עילת תביעתה של אריה לתשלום דמי ההשתתפות העצמית במקרה דנן?

עילה זו נולדה בעת שאריה הכירה בכיסוי הביטוחי ונטלה לידיה את ייצוגו של האיגוד בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מאותה נקודת זמן שבה מימשה אריה את התחייבויותיה על פי הפוליסה, קמה לה הזכות לגבות דמי השתתפות עצמית מהמבוטח על פי תנאי הפוליסה, שכן אף לשיטתה, החובה לתשלום דמי השתתפות העצמית קמה עם נטילת הייצוג והגשת כתב ההגנה והיא חלה על הוצאות ההגנה שהוצאו ו/או יוצאו על ידה ללא קשר לתוצאות ההליך ( ראה בעניין זה סיכומי אריה שבהם סמכה את ידה על הגדרת "השתתפות עצמית" שבפוליסה בכדי לבסס את טענתה כי ההשתתפות העצמית חלה גם על סכום ההוצאות שישלם המבטח ).

יוצא איפוא שביום שאריה נטלה את ייצוגו של האיגוד בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ידעה היא שעל האיגוד לשאת בתשלום דמי השתתפות עצמית, ואין זה מעלה או מוריד לעניין מניין תקופת ההתיישנות, מה היתה תוצאת ההליך הנ"ל, שכן דמי ההשתתפות העצמית הוגדרו מראש בפוליסת הביטוח, ואותם היא תבעה בתביעה דנן.

אף אם הסכומים לא התגבשו באופן סופי כטענת אריה, אין זה מעלה או מוריד, שכן זכותה של אריה לתבוע דמי השתתפות עצמית נוצרה ביום שהחליטה להפעיל את התחייבויותיה על פי הפוליסה כאמור, ולא ביום שנודע לה היקפו של הנזק ( ההוצאות ).

6. בענייננו, אריה נטלה את הייצוג של האיגוד והגישה ביום 21.5.97 כתב הגנה מטעמו בהתאם להוראות הפוליסה. זהו היום שבו נולדה זכותה לגבות דמי ההשתתפות העצמית בגין הפעלת הפוליסה, וממועד זה ואילך, עמדו לרשותה שבע שנים ( עד ליום 21.5.04 ) בכדי למצות את זכותה הנ"ל על פי סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות.

התביעה דנן הוגשה כאמור ביום 29.12.04, דהיינו בחלוף כשבעה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות, ומשכך, אין מנוס אלא מלדחותה.

7. אף אם ניתן לראות בתביעה כתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שעליה חלים הוראותיו של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, אז גם במקרה זה התביעה התיישנה, שכן עילתה על פי הוראות סעיפים 65 ו-70 לחוק חוזה הביטוח נוצרה ביום שבו נולדה "העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחוייב כלפי הצד השלישי", דהיינו ביום שהוגשה הודעת צד שלישי כנגד האיגוד ( 6.3.97 ), או לכל המאוחר ביום שבו נודע לאריה על קיומה של ההודעה לצד שלישי הנ"ל ( 14.3.97 ) ( ראה בעניין זה ע"א 6945/98 "משמר" נ' קלר קסטיאל ו-4 אח', פ"ד נו(5) 170 ,עמ' 174-175 ), ולכן, בשני המצבים הנ"ל התביעה שהוגשה ביום 29.12.04 כאמור, הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

8. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח שריפת רכב

  2. ביטוח שריפה חשמל

  3. ביטוח שריפה בחנות

  4. ביטוח שריפה בבניין

  5. ביטוח משכנתא שריפה

  6. אחריות על שריפת עצים

  7. אחריות בנזיקין לשריפה

  8. אחריות על שריפה בפרדס

  9. ביטוח שריפה התיישנות

  10. אחריות קיבוץ על שריפה

  11. אחריות על שריפה שהתפשטה

  12. אי התקנת מערכת גילוי אש

  13. אחריות לשריפה בבית משותף

  14. אחריות על שריפה בארון חשמל

  15. ביטוח שריפה נזקי צד שלישי

  16. ביטוח שריפה בגלל טלוויזיה

  17. אי חידוש אוטומטי ביטוח שריפה

  18. פוליסת ביטוח שריפה באוטובוס

  19. חובת הגילוי ביטוח נזקי שריפה

  20. אחריות השוכר כלפי המשכיר לשריפה

  21. אחריות חברת החשמל לשריפה בגלל קצר

  22. ביטוח שריפה חובת הגילוי של המבוטח

  23. נזקי גוף בעקבות שריפה עקב פיצוץ גז

  24. תובענה שעניינה נזק נטען למוצרי טקסטיל עקב שריפה

  25. נזקי רכוש - שריפה ברכב חונה שגרמה לשריפת רכב שחנה לידו

  26. הפרת הוראות סעיף 3 לחוק למניעת שריפות בשדות - תביעה להשבת קנס מינהלי

  27. שריפה במספר מוקדים שונים של חורש טבעי במרכז הכרמל אשר גרמה בין היתר לשריפה בבניין

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון