ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר


השופט ת' אור: 1. ביום 5.10.84 נהג עבדל אל ראזק מחמוד חסן אל ברבאווי (להלן - הנהג) בטרקטור, אשר היה מבוטח על-ידי המאגר הישראלי לביטוח (להלן - הפול) אל שדה קציר. הטרקטור גרר אחריו מכונה לקיצוץ קש (להלן - המכונה) המורכבת על גלגלים ומחוברת לטרקטור על-ידי יצול. המכונה לא היית מבוטחת בביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן - פקודת הביטוח). בשדה הקציר עצר הטרקטור, ושם הרכיבו עליו דריישפט, שתפקידו להעביר את כוח מנוע הטרקטור אל המכונה. כשמפעילים את הטרקטור בהילוך מיוחד המיועד לכך (ואינו מיועד לנסיעה), מופעל הדריישפט והוא מפעיל את המכונה בעזרת מערכת סכינים מתנועעים. בעת הפעלת המכונה עמד עליה חוסיין מחמד סלימאן אבו ג'אבר (להלן - התובע) ועסק בהכנסת חבילות הקש אל המכונה, על-מנת שזו תקצצן. התובע ביקש לרדת מהמכונה. תוך כדי ניסיונו לעשות כן, החליקה רגלו הימנית לתוך לוע המכונה אשר לתוכו מכניסים את חבילות הקש לקציצה ובו פועלים הסכינים. כתוצאה מכך נקטעה רגלו הימנית באזור הברך.

2. התובע הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד הנהג, הפול וקרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - קרנית או הקרן), על-מנת שיפצוהו על נזקיו בתאונה.

בבית המשפט המחוזי הייתה המחלוקת בשלושה עניינים:

א. האם המדובר בתאונת דרכים כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים); ואם כן - האם האחריות היא על הפול בתור מבטח של הטרקטור אשר עקב שימוש בו נגרמה התאונה; או שמא על קרנית, הואיל והתאונה נגרמה על-ידי המכונה, כרכב נגרר, אשר לא הייתה מבוטחת לפי פקודת הביטוח.

ב. אם ייקבע שהפול אחראי ביחד עם הנהג לפצות את התובע, האם עומדת לו זכות שיפוי מקרנית? בהודעה לצד שלישי אשר נשלחה על-ידי הפול לקרנית, נטען על-ידי הפול שקיימת לו זכות כזו בהסתמך על הסכם מיוחד שנחתם בשנת 1983 בין אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, בשמו ובשם כל מבטחי הרכב המורשים בישראל, לבין קרנית (להלן - ההסכם). הסכם זה, אשר אל פרטיו עוד אתייחס, בא להסדיר, כאמור בו, חילוקי דעות אפשריים בין קרנית לבין אבנר באשר לכיסוי תאונות דרכים אשר אירעו על-ידי גוררים בעת גרירת נגרר או על-ידי הנגררים עצמם.

ג. גובה הנזק שנגרם לתובע.

3. בית המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו מיום 14.1.91, שהתאונה שאירעה לתובע הינה תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים, וכי זו נגרמה עקב שימוש בטרקטור ככלי רכב מנועי, ולפיכך אחראי הפול, כמבטח של הטרקטור, לפצות את התובע על נזקיו בתאונה.

את ההודעה לצד שלישי, אשר נשלחה על-ידי הפול לקרנית, דחה בית המשפט, בקובעו שסעיף 3 להסכם, שעליו הסתמך הפול, אינו חל בנסיבות המקרה.





הנכות שנגרמה לתובע עקב התאונה היא בשיעור 60% לצמיתות. בהתחשב בנכות בשיעור זה ובהתחשב בימי האישפוז של התובע, נקבע לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 34,838 ש"ח. את הפסדי השכר של התובע קבע בית המשפט, בדרך אומדן, בסך 100,000 ש"ח. התובע הינו תושב עזה ועל ראיותיו בעניין כושר השתכרותו לא ראה בית המשפט לסמוך. לפיכך, בקובעו סכום זה, הסתמך בית המשפט על כושר השתכרות של התובע לולא התאונה בשיעור 574 ש"ח, כשיעור השכר החודשי הממוצע של פועל בעזה. כן פסק לו בית המשפט סכום גלובאלי של 25,000 ש"ח בעבור נסיעות; בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד סכום של 3,000 ש"ח; ובגין צרכים רפואיים, כולל החלפת פרוטזה, קביים וכיסא גלגלים, סכום של 50,000 ש"ח. הסכום הכולל שנפסק לתובע הוא 212,838 ש"ח, ובנוסף לו, הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.

4. כל המחלוקות כאמור לעיל שבות ועולות לפנינו בערעורים אלה. בע"א 944/91 מערער הפול על הקביעה שהתאונה שבה נפגע התובע הינה תאונת דרכים; וכן על הקביעה שהתאונה נגרמה עקב שימוש בטרקטור, הרכב הגורר, ולא עקב השימוש במכונה, הרכב הנגרר. על-פי הטענה, נגרמה התאונה על-ידי האחרון, ועל-כן האחריות לפיצוי התובע היא על קרנית ולא על הפול, בשל כך שהרב הנגרר לא היה מבוטח. כן מערער הפול על דחיית ההודעה לצד שלישי ששלח לקרנית. לטענתו, חלה חובה על קרנית לשפותו על הסכום שאותו חויב לשלם לתובע בהסתמך על הוראות סעיף 3 להסכם.

בע"א 922/91 מערער התובע על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו. ערעורו מתייחס לכל פרטי הנזק שנפסקו לו, פרט לפריט של הנזק הלא ממוני. כמו כן, הוא קובל על שיעור הריבית שנפסק לו על הנזק הלא ממוני.

5. איני רואה כל קושי בדחיית ערעור הפול, ככל שהוא נוגע לשאלת חבותו כלפי התובע לפי חוק הפיצויים.

"תאונת דרכים", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים בתאריך הקובע לעניין התאונה הנדונה (קודם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), תשנ"א-1990), היא:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו".

אחד השימושים בטרקטור, המהווה רכב מנועי על-פי הגדרתו של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, הוא גרירה (וראה לעניין זה בספרו של י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, מהדורה 2, תש"ן) 26. כן קבעה הפסיקה, כי את הביטוי "שימוש" ברכב מנועי, הנזכר בחוק הפיצויים (קודם חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 8)), יש לפרש באופן שישתרע הן על שימוש שיש עמו סיכון תעבורתי והן על שימוש שאינו גורר עמו סיכון כזה. ולגבי שימוש בטרקטור נקבע מפורשות:

..."שימוש בטרקטור כמקור כוח מכאני... הוא שימוש רגיל בטרקטור, אף
שאין הוא שימוש תנועתי בו. הטרקטור נועד לא להסעה בלבד, אלא גם לשמש כמקור כוח נייד למכשירים שונים" (ראה ע"א 326/80 סואעד נ' טאהא [1], בעמ' 204).

אכן, בעניין שנדון בע"א 326/80 [1] נקבע ששימוש בטרקטור כמקור כוח מכאני המפעיל משאבה בעזרת צינור הינו שימוש רגיל בטרקטור, ותאונה שנגרמה בעת הפעלה כזו של המשאבה על-ידי מעביר הכוח, שבו נתפסו שערות הנפגעת, נקבעה כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

בענייננו, השימוש בטרקטור כמפעיל כוח לגבי המכונה היווה שימוש בטרקטור כרכב מנועי, וכששימוש זה גרם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן. אין כלום בכך שהנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי לפי הגדרתו בחוק הפיצויים. כפי שאומר אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 26-27:

"שעה שהנגרר מחובר לרכב הגורר אין משמעות רבה להיותו רכב מנועי בפני עצמו, משום, שכאמור, תאונת דרכים הנגרמת על ידו היא באותה המידה גם תאונה של הרכב הגורר".

יוצא, שהנהג אחראי לקרות התאונה הסתמך על סעיף 2(א) לחוק הפיצויים, ואין חולק על כך שהפוליסה שהוצאה על-ידי הפול מכסה כל שימוש בטרקטור כרכב מנועי.
בנסיבות אלה, אין תחולה לסעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים, שעל פיו חלה חובת הפיצוי של הנפגע על קרנית רק כשאין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה.

6. המחלוקת בין הפול לקרנית במסגרת הודעה לצד שלישי שנשלחה על-ידי הפול היא בפירוש ההסכם. בהסכם נקבע מנגנון בוררות ליישוב חילוקי דעות בין הצדדים לו. משום מה, בחרו הצדדים שלא להעביר את הסכסוך שביניהם לבוררות. גם כשהצענו לבאי-כוח הצדדים לעשות כן במהלך הטיעון לפנינו, הם סירבו לכך.

מצער הדבר, שגופים נכבדים העומדים בקשר הדוק בכל הנוגע לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים, אשר כללו במסגרת ההסכם סעיף בוררות המקנה לבורר סמכות לדון בסכסוכים ביניהם מבלי שיהיה קשור בדין המהותי ובדיני ראיות, לא השכילו להביא את הסכסוך שביניהם להכרעתו, ובעיקר שכל כוונתו של ההסכם הייתה, כאמור בו, להביא לפתרון הסכסוכים בנושא המוסדר בו "בפשרה מבלי להביא את המחלוקות להכרעה משפטית". אך משהגיע הסכסוך לבית המשפט, ולא נתבקש עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הוררות, תשכ"ח-1968, אין מנוס מכך שהעניין יוכרע על-ידי בית המשפט.

7. חלק ההסכם אשר יש בו לסייע להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כולל את ההקדמה להסכם ומספר סעיפים שלו, אשר זה נוסחם:

"הואיל: והתעוררו חילוקי דעות בין הקרן ובין אבנר ביחס לכיסוי תאונות דרכים שארעו על ידי נגררים בעת גרירת נגרר או על ידי הנגררים עצמם, והואיל: ושני הצדדים מעוניינים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם בפשרה מבלי להביא את המחלוקות להכרעה משפטית,

לפיכך הוסכם והותנה כדלקמן:

1. המבוא להסכם מהווה חלק בלתי נפרד הימנו.


2. (א) בכל מקרה שהנגרר מחובר לגורר בעת התאונה, לרבות בזמן תהליך חיבורו או ניתוקו (להלן: התאונה) ולנגרר לא היה ביטוח תקף ולגורר היה ביטוח בר תוקף, תכסה הפוליסה בת התוקף של הגורר את כל הנפגעים מחוץ לכלי הרכב שנפגעו כתוצאה מהשימוש בכל אחד משני כלים אלה.

(ב) בכל המקרים הנדונים בסעיף קטן (א) כאשר לנגרר יש ביטוח אך לגורר אין ביטוח, תשאנה הקרן ומבטחת הנגרר בסילוק תביעות הנפגעים המצויינים בסעיף קטן (א) ובהוצאות יישובן בחלקים שווים.

3. בכל מקרה שהנגרר מחובר לגורר בעת התאונה ופוליסת הביטוח של אחד מהם אינה בתוקף, תפצה הקרן את הנוסעים בכלי שלגביו הביטוח אינו תקף.

4. בכל מקרה שהנגרר נותק מהגורר בעת התאונה ואין לנגרר ביטוח תקף, תפצה הקרן את כל הנפגעים שנפגעו כתוצאה מהשימוש בנגרר".

הסעיף שבמחלוקת הוא סעיף 3 להסכם.

אין חולק בענייננו שהנגרר (המכונה) היה מחובר לגורר (הטרקטור) בעת קרות התאונה. החיבור היה הן על-ידי יצול, אשר סייע להובלת המכונה על-ידי הטרקטור למקום בו זו ביצעה את עבודת קיצוץ הקש, והן על-ידי הדריישפט, אשר הפעיל בעזרת מנוע הטרקטור את המכונה. אף אין חולק שהתקיים התנאי שבסעיף אשר לפיו לנגרר לא היה ביטוח תקף. בדחותו את ההודעה לצד שלישי של הפול החליט כך בית המשפט על סמך שני נימוקים:

ראשית, הסעיף דן בפיצוי על-ידי קרנית של "נוסעים" בכלי הרכב שלגביו הביטוח אינו תקף, ואת התובע אין לראות כ"נוסע" במכונה במובן הסעיף. ובלשון בית המשפט:


"הכוונה למי ששהה בנגרר דווקא בתור נוסע ולא למי ששהה בנגרר בתפקיד אחר או למי שעמד מחוץ לנגרר וניזק על ידי הגרר".

בית המשפט הסתמך בפרשנותו על העובדה שסעיף 3 הוא הסעיף היחיד בהסכם המזכיר "נוסעים", בעוד שסעיף 4 שלו מתייחס ל"נפגעים". מכאן ביקש להסיק, שכוונת הצדדים בסעיף 3 הייתה לחייב את קרנית רק באתם מקרים שכלי הרכב - הגורר והנגרר המחובר אליו - נמצאים בנסיעה. ובמילים אחרות, כפי שטען לכך בא-כוח קרנית לפנינו, יש לייחס לצדדים שהתכוונו במילה "נוסעים" למובנו הפשוט והרגיל של מונח זה, דהיינו אנשים הנמצאים על כלי הרכב כשהוא בנסיעה, ולא למי שנמצאים על הנגרר שלא למטרת נסיעה עמו, וכשזה אינו בתנועה.

שנית, בעת שהופעלה המכונה ככלי חקלאי, כמכונה לקיצוץ קש, חדלה המכונה לשמש כרכב נגרר. ומסביר בית המשפט ומבאר את מסקנתו זו:

"במצב זה הטרקטור איננו מסוגל לגרור את מכונת הקש, שכן חיבור בשלב זה אל המכונה לקציצת קש הוא באמצעות דריישפט וכוח המנוע שלו חדל להיות הכוח המניע את הטרקטור והופך להיות כוח המפעיל את מערכת הסכינים שבמכונה לקיצוץ קש".

8. טענת הפול היא, שטעה בית המשפט בפרשנות סעיף 3 של ההסכם. לטענתו, במילה "נוסעים" הנזכרת בסעיף 3 הכוונה היא למי שנחשבים ל"נוסעים ברכב מנועי" על-פי חוק הפיצויים בסעיף 3(א) שלו והם זכאים לפיצוי בגין תאונה בה מעורב אותו רכב. לנוסעים כאלה ייחשבו כל הנמצאים על הרכב בעת קרות התאונה, אפילו נמצא הרכב במצב עמידה ואפילו אין הם נמצאים עליו למטרת נסיעה עמו.

המחלוקת בין הצדדים היא בפרשנותו של סעיף 3 על רקע ההסכם ותכליתו. קרנית טוענת לפירוש מונח בהסכם על-פי משמעותו המילונית והרגילה. לשיטתה, "נוסע" פירושו "מי שעובר בכלי-רכב ממקום למקום...". כך על-פי הגדרה מילונית (ראה א' אבן-שושן, המלון החדש (קרית-ספר, תשכ"ו) 837), וכך מובנה הרגיל של מילה זו בפי הבריות. הפול, לעומת זאת, טוען שעל-פי תכלית הצדדים להסכם ועל-פי כוונתם, הייתה מטרתם להשתמש במונח "נוסעים" כמובנו באותה מאטריה משפטית שבה עסקינן, דהיינו בחוק הפיצויים. הואיל וההסכם בא להסדיר בין קרנית וחברות הביטוח את תשלום הפיצויים למי שזכאים לכך על-פי חוק הפיצויים שעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים על מי לשאת בפיצויים אלה, יש לייחס להם שבמונחים שבהם השתמשו בהסכם ביניהם הם התכוונו למובן שיש לאלה בחוק הפיצויים.

9. עיקר העיקרים בפרשנות חוזה הוא לגלות את כוונתם המשותפת של הצדדים בעת עריכתו, את אומד דעתם (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
במסגרת זו, המילים שבהן השתמשו הצדדים לחוזה מהוות כלי עזר ראשון במעלה כדי לקבוע מה היה אומד דעתם. אך לעתים לא די בהן. כפי שאומרת ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 311:

"לשון החוזה אמנם חשובה, אך אין הא מכרעת. כאשר אין לדלות מלשון החוזה את משמעות הוראותיו ופשרן, ניתן ללכת מעבר למילה הכתובה.
בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה.
המגמה הפרשנית הנאותה היא 'להתיר מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית'. לפיכך ייתכנו מקרים שבם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פני פרשנותו המילולית, והוא כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשטותן".

ובמילותיו של בית המשפט בע"א 603/79 אברג'ל נ' פלג את שטרית, חברה לבנין ולפיתוח בע"מ [2], בעמ' 637:

"...בפרשנות מסמך יש לנסות לרדת לכוונתו האמיתית, על יסוד הדברים הכתובים במסמך, בהתחשב ברקע הידוע של העניין, ולא תמיד קובע המובן המילולי של המלים שהשתמשו בהן, שעה שהנסיבות מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב ... והמגמה היא 'להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית שהיתה לנגד עיניהם של המתקשרים...".

במסגרת כוונה זו להגיע אל כוונתם האמיתית של הצדדים, עשוי בית המשפט להתעלם ממובנם הרגיל של מילים, מונחים או ביטויים, כשהוא משתכנע שהצדדים ייחסו לאותם דיבור, ביטוי או מונח פירש מיוחד אחר. כבר לפני למעלה משלושה עשורים נקבע מפי השופט ברנזון:

"כאשר ברור מגוף המסמך או מנסיבות המקרה בכללותן כי הצדדים משתמשים במילה או במונח במובן מיוחד, על בית-המשפט לכבד את רצונם וכוונתם ולפרש את הדברים בהתאם לכך" (ע"א 71/60 בוכנות מוביליה בע"מ, תל-אביב נ' פיזר [3], בעמ' 1427).

דברים דומים אמר השופט ברנזון כשהתעוררה שאלת פרשנות של המונח "מס השבחה" בחוזה, ונטענה הטענה שיש לתת לו את הפירוש שיש לביטוי זה בחוק. בע"א 285/63 אופרמן נ' סחייק ואח' ו-ערעור-שכנגד [4], הוא אומר בקשר לכך:

"השאלה הניצבת לפנינו היא מה היתה כוונת הצדדים בנקטם לשון 'מס השבחה' במסמכים הנ"ל. המערער טוען, כאמור, כי המשמעות שאליה התכוונו הצדדים איננה אלא המשמעות המקובלת והידועה בהתאם לפקודת בניין ערים.
בית-המשפט המחוזי לא גרס כך. הוא היה סבור, כי הצדדים לא השתמשו במונח הזה במובן הטכני אלא במשמעות רחבה יותר, היינו במשמעות הנודעת לו במקום בקשר לעיסקאות בקרקע. לדעתי הדין עם בית-המשפט המחוזי" (שם, בעמ' 138).

כך גרס גם השופט ויתקון בעניין שבא לפניו ושבו היו חלוקים הצדדים באשר לפירושו של מונח מסוים בשפה הגרמנית אשר נכלל בחוזה בי הצדדים. היה זה בע"א 163/60 ביח"ר לסיגריות א"י ש. יעקבי ואח' נ' ירון ואח' [5], ואלה דבריו בעניין זה, בעמ' 2275-2276:

"לדעתי יש כאן להבחין בין שתי שאלות, בין שאלת פירוש המונח הלועזי, שהיא כולה שאלה למומחה, לבין השאלה, באיזו משמעות השתמשו השותפים באותו מונח במשא-ומתן שביניהם. השאלה האחרונה, אין ספק שהיא בסמכותו הבלעדית של השופט, ואם הוא סבור, כי על אף משמעותו הרגילה של מונח כלשהו השתמשו בו הצדדים במשמעות אחרת, רשאי וחייב הוא לפרש את ההסכם לפי המשמעות הזאת ולא לפי המשמעות הרגילה או המשמעות, שעליה העיד המומחה, אם המדובר הוא במונח טכני או לועזי".

וברוח דומה אמרתי בע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ [6], בעמ' 239, כשהייתה מחלוקת סביב פירושו של מונח בחוזה ביטוח:

"לעתים, כוונת הצדדים אינה למובן הרגיל של הלשון שבה הם השתמשו, וניתן ללמוד על כך בדרכים שונות, חלקן חיצוניות לטקסט החוזי. אם ניתן להגיע אל התכלית אליה התכוונו הצדדים לחוזה בדרך כזו, די בעיגון כלשהו שיש לכוונת הצדדים ולתכלית הפוליסה בלשונה של הפוליסה, אפילו פרשנות לפי המובן הרגיל והמקובל של לשון זו אינה תומכת, לכאורה, בכוונה או בתכלית האמורים. ככל שכוונת הצדדים ותכלית החוזה, כפי שאלה עולות מנתונים אחרים, ברורות ונהירות יותר, כן קטן הצורך בעיגון לשוני ברור ובולט שלהן בלשון החוזה. הטעם לכך הוא, שאומד דעתם של הצדדים הוא העיקר, ומשזה נתברר, די בכך שיהיה לכוונתם עיגון כלשהו בלשון החוזה".

10. אם נחזור לענייננו, הדין עם הפול בפירוש, שהיא טוענת לו, למילה "נוסעים" שבסעיף של ההסכם. על-פי פירוש זה התכוונו הצדדים במילה "נוסעים" לכל מי שנמצא על הרכב, אף אם זה אינו בנסיעה. התובע היה "נוסע" במכונה במובן זה.
על-מנת להבהיר ולאשש מסקנתי זו, ברצוני להזכיר את העובדות, הנימוקים והשיקולים דלהלן.

א. ההסכם בא לענות על מחלוקות בין מבטחים של כלי רכב לבין קרנית בשאלה אם הראשונים או האחרונה צריכים לשאת בפיצוי של נפגעים הזכאים לפיצוי לפי חוק הפיצויים כשמעורבים בתאונה רכב גורר ורכב נגרר. תכליתו היא, אם כן, לענות על אותן מחלוקות בעניין זה העלולות להתעורר בעתיד, כפי שאכן מצוין במפורש בהקדמה של ההסכם אשר מהווה חלק של ההסכם עצמו:

"הואיל והתעוררו חילוקי דעות בין הקרן ובין אבנר ביחס לכיסוי תאונות דרכים שארעו על ידי גוררים בעת גרירת נגרר או על ידי הנגררים עצמם".

תכליתו של ההסכם היא אפוא לענות על שאלת חובת הפיצוי - אם על המבטחים או על קרנית - במקרי תאונות שמעורבים בהם גורר ונגרר. כפי שהמשך ההקדמה מלמד:

"והואיל ושני הצדדים מעוניינים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם בפשרה מבלי להביא את המחלוקת להכרעה משפטית".

הפירוש שהפול טוען לו מגשים מטרה זו, ולא כך על-פי הפירוש שקרנית טוענת לו.

חוק הפיצויים מכיר בשני סוגי נפגעים, להוציא את נהג הרכב עצמו, הזכאים לפיצוי במקרה של תאונה שבה מעורבים שני כלי רכב: מי שנסע באחד מכלי הרכב ונפגע, ועניינו מוסדר בסעיף 3(א) לחוק; ומי שנפגע בהיותו מחוץ לכלי הרכב, ועניינו מוסדר בסעיף 3(ב) לחוק. שני סוגי נפגעים אלה זכאים לפיצוי, והשאלה מי החייב בפיצויים - האם הנוהג ברכב האחד המעורב בתאונה או הנוהג ברכב האחר או שניהם - מוצאת את פתרונה בסעיף 3 לחוק. על-פי סעיף 3(א) לחוק, אם הנפגע הוא מי "שנסע" באחד משני כלי הרכב - הנוהג באותו כלי רכב יהיה אחראי לפצותו. ואם הנפגע היה מחוץ לכלי הרכב, יהיו הנוהגים בשני כלי הרכב חייבים בפיצויו.

לעניין זה, הפירוש שניתן בפסיקה ל"מי שנסע בכלי הרכב" כולל לא רק את מי שהיה על הרכב בזמן נסיעה של הרכב. הוא כולל כל מי נמצא עליו בעת קרות התאונה, אפילו הרכב לא היה בנסיעה ואפילו כוונתו של אותו נוסע לא הייתה כלל לנסוע ברכב. לדוגמה: אדם שעלה על הרכב בזמן עמידתו ועסק בהטענתו, או עסק בתיקונו, או שעלה עליו מכל נימוק אחר. מי שנמצא כך על הרכב אינו נמצא "מחוץ לכלי הרכב" במובן סעיף 3(ב) לחוק, וזה לא יחול עליו. הוא יהיה זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, ויחול עליו האמור בסעיף 3(א) לחוק, ועל כך אין בא-כוח קרנית חולק.
אם ל"נוסעים" שבסעיף 3 להסכם יינתן הפירוש המצמצם אשר לו טוענת קרנית, דהיינו שרק מי שנמצא על הרכב בעת נסיעתו ייחשב ל"נוסע", תהיה התוצאה שכל מי שנפגע בעת שהיה על אחד משני כלי הרכב המעורבים, כשזה לא היה בנסיעה, לא יחול עליו ההסכם. ובמילים אחרות, על-פי פרשנות זו סעיף 3 להסכם לא יחול על תביעותיהם של כל אלה אשר נמצאו על אחד משני כלי רכב מעורבים בתאונה בעת שכלי הרכב לא היה בנסיעה, ואין בהסכם כל סעיף אחר המתייחס לעניינם. פירוש כזה מכשיל את המטרה המוצהרת של הצדדים בהקדמה של ההסכם, המצוטטת לעיל, להגיע להסדר בין קרנית לבין מבטחי כלי הרכב בעניין כיסוי תאונות דרכים שאירעו כשמעורבים בהן רכב גורר ורכב נגרר. פירוש הפול, לעומת זאת, מגשים מטרה זו, באשר על פיו מתייחס ההסכם לכל אלה אשר זכאים לפיצוי על-פי חוק הפיצויים עקב תאונה שבה היו מעורבים רכב גורר ורכב נגרר.

אכן, אין זה סביר להניח שהצדדים התכוונו שלא להסדיר חלק גדול של תביעות של מי שנפגעו בתאונת דרכים, ואינם נכללים במסגרת "נוסעים" במובן שקרנית מבקשת לתת למילה זו שבסעיף 3 להסכם.

ב. ההסכם בא להסדיר - ביחסים בין קרנית והמבטחים - תביעות של זכאים לפיצוי על-פי חוק הפיצויים. לפיכך, כשמשתמשים הצדדים לו במילים או במונחים אשר נזכרים בחוק הפיצויים, קיימת הנחה חזקה שהם התכוונו לאותו מובן שיש לאלה בחוק הפיצויים. ראינו ש"נוסע" ברכב, כמובנו בחוק הפיצויים, כוונתו לא רק למי שנמצא על רכב בעת נסיעתו. יש להניח, על-כן, שהצדדים התכוונו בהסכם ביניהם למובן זה של "נוסע".

ג. אחת מטענות קרנית הייתה, שבסעיף 4 להסכם נזכר "נפגעים". מכאן, שאם בסעיף 3 של ההסכם נזכר "נוסעים" ולא "נפגעים" שהיו על הרכב, הכוונה היא למי שהיו על הרכב בזמן נסיעה. סעיף 3 הוא היחיד המשתמש במילה "נוסעים", ומכאן יש להסיק שהכוונה הייתה למובנה הרגיל של מילה זו, להבדיל מנפגעים כלשהם הנמצאים על הרכב, אף שלא בנסיעה.

אין לקבל טענה זו. סעיף 4 להסכם דן במקרה של נגרר, המנותק מהגורר, שאין לו ביטוח תקף. במקרה כזה לכל הנפגעים כתוצאה מהשימוש בנגרר תהיה תביעה נגד קרנית. הכוונה היא הן למי שנמצאים מחוץ לרכב וכן למי ש"נוסעים" עליו. סעיף 3, לעומת זאת, הינו אחת מכמה הוראות שבהסכם, המתייחסות למקרים שבהם אירעה תאונה כשהנגרר מחובר לגורר. על מקרה שבו קיים חיבור כזה בין השניים חלות הוראות סעיפים 2 ו-3 של ההסכם. סעיף 2 דן, כמבואר לעיל, במקרים שהנפגע נמצא מחוץ לכלי הרכב, ואילו סעיף 3 מתייחס למקרים שהנפגע לא היה מחוץ לרכב, ועל-כן היה צורך בציון עובדה זו. הצדדים בחרו לציין עובדה זו, בהשתמשם באותו מונח שבו השתמש המחוקק בחוק הפיצויים, דהיינו "נוסעים", אשר בא להבדיל את אלה מנפגעים שנפגעו בעת היותם מחוץ לכלי הרכב. לפיכך אין ללמוד מסעיף 4 לענייננו.

11. גם את נימוקו השני של בית המשפט, שעל פיו דחה את ההודעה לצד שלישי, אין לקבל. כזכור, קבע בית המשפט שבעת שהמכונה הופעלה ככלי חקלאי, כמכונה לקיצוץ קש, היא חדלה לשמש כרכב נגרר.

ראשית, המכונה המשיכה, בעת התאונה, להיות מחוברת אל הטרקטור גם על-ידי יצול, ובמובן זה המשיכה להיות רכב נגרר על-ידי גורר, אפילו באות עת לא נעשתה גרירה בפועל שלו. העובדה שהמכונה לא נגררה בפועל על-ידי הטרקטור בעת המקרה אין בה להעלות או להוריד, שהרי הגדרת "תאונת דרכים" על-פי החוק בנוסח הרלוואנטי לענייננו, כוללת גם מקרה שבו התאונה נגרמה עקב השימוש ברכב בעת עמידתו. גם אין חולק שבעת קרות התאונה נעשה בנגרר אחד השימושים הרגילים שלהם הוא יועד. מנוסח ההסכם אף עולה בבירור, שכוונת הצדדים הייתה להחיל את ההסכם ביניהם גם על מקרים שבהם הנזק נגרם על-ידי הנגרר עצמו, אפילו אין הוא בזמן נסיעה עם הגורר, או שהוא נמצא בזמן ניתוק מהגורר (ראה בהקדמה להסכם ובסעיפים 2 ו-4 שלו).

אפילו היינו אומרים שבעת פעולתו ככלי חקלאי מנותק הנגרר מהגורר, באשר אותה שעה אין הוא בגדר נגרר על-ידיו, לא היה בכך להועיל לקרנית. לפי סעיף 4 להסכם, אשר צוטט לעיל, במקרה כזה, חובת פיצוי למי שנפגע על-ידי הנגרר כשהוא מנותק מהגורר ואין לו ביטוח תקף, חלה על קרנית.

12. על סמך כל האמור לעיל, יש לקבל את ערעור הפול ולקבוע, שעל-פי ההסכם חייבת קרנית לשפותו בגין כל פיצוי שבו חויב או יחויב הפול כלפי התובע.

13. ועתה לערעור התובע על מיעוט הפיצויים שנפסק לו.

בטיעון לפנינו הסכימו הצדדים שפסק דין הנוגע לכך יינתן בהסתמך על הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

לאחר שיקול כל הנסיבות, הגענו למסקנה שבמקום הסכום של 212,838 ש"ח שנפסק בפסק הדין, יבוא סכום של 350,000 ש"ח ליום פסק הדין בערכאה הראשונה, כולל ריבית מחושבת עד תאריך פסק הדין בערכאה הראשונה. בהתאם לכך, גם שכר טרחת עורך-דין בשיעור 13%, כפי שנקבע בפסק הדין, יחושב לפי סכום זה.

14. התוצאה של כל האמור לעיל היא:

א. ערעור הפול על חיובו לפצות את התובע נדחה בזה.

ב. מתקבל ערעור התובע כאמור בפיסקה 13 לעיל. כן ישלם הפול לתובע הוצאות בערעורים אלה בסך 10,000 ש"ח להיום.

ג. חלק פסק הדין הנוגע להודעת צד שלישי אשר ניתן בערכאה הראשונה מבוטל, ומוחלט בזה שכל סכום ששילם או ישלם הפול לתובע על-פי האמור בפסק הדין בערכאה הראשונה ובפסק-דין זה, הוא זכאי לשיפוי מלא בגינו על-ידי קרנית. כן תשלם קרנית לפול הוצאות ערעור זה בסך 10,000 ש"ח.

השופט ש' לוין: אני מסכים.

השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחריות לתאונת דרכים

  2. אי הכרה בתאונת דרכים

  3. הפסדי השתכרות לעבר

  4. התיישנות תאונת דרכים

  5. החזר אגרה תאונת דרכים

  6. חובת דיווח תאונת דרכים

  7. חזרה לעבודה תאונת דרכים

  8. תאונת דרכים ברחוב בן צבי

  9. אי שיתוף פעולה מצד המבוטח

  10. הפסד השתכרות תאונת דרכים

  11. בעיות לב לאחר תאונת דרכים

  12. תביעה שעניינה בתאונת דרכים

  13. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  14. בעיה קוגניטיבית תאונת דרכים

  15. התיישנות תאונת דרכים בשטחים

  16. אי הגשת עזרה לאחר תאונת דרכים

  17. תביעת רכוש בגין תאונת דרכים

  18. ביטוח תאונת דרכים בזמן שלילה

  19. אחריות נהג אופנוע לתאונת דרכים

  20. אי חזרה לעבודה לאחר תאונת דרכים

  21. תביעה רכושית בגין תאונת דרכים

  22. התנצלות לאחר קרות תאונת דרכים

  23. אחריות פלילית תאונת דרכים קטלנית

  24. ביטוח נסיעות לחו''ל תאונת דרכים

  25. תאונת דרכים עקב נסיעה לא זהירה

  26. אובדן קואורדינציה עקב תאונת דרכים

  27. תאונת דרכים בין טרנזיט לבין ג'יפ

  28. תאונת דרכים בדרך חזרה מבילוי בים

  29. ההתיישנות להגשת תביעה תאונת דרכים

  30. תביעה על נזקים עקיפים בתאונת דרכים

  31. תאונת דרכים בגלל סטייה מנתיב נסיעה

  32. תאונת דרכים עקב בלימה "מאוחרת מדי"

  33. תאונת דרכים ברחוב ברקוביץ' בתל אביב

  34. תאונת דרכים במהלך ביצוע פניית הפרסה

  35. אפילפסיה פוסט טראומטית עקב תאונת דרכים

  36. תאונת דרכים ברחוב דרך מנחם בגין בתל אביב

  37. תאונת דרכים עם אוטובוס בכיכר – מי אשם ?

  38. תאונת דרכים: הסיטרואן התנגשה במזדה מאחור

  39. האם האירוע "תאונת דרכים" או מעשה התאבדות ?

  40. תאונת דרכים: תסמונת צווארית בגובה C7-T1 מימין

  41. תביעה בגין נזקים והפסדים שונים בשל תאונת דרכים

  42. תאונת דרכים בגלל סטיה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי

  43. שאלת האחריות לתאונת דרכים כאשר יש גרסאות סותרות

  44. תאונת דרכים בכיכר אשר לא מסומנים בה נתיבי נסיעה

  45. גרסות שונות לגבי סטייה מהנתיב שגרמה לתאונת דרכים

  46. תאונת דרכים: הג'יפ סטה בחוסר זהירות מהנתיב השמאלי

  47. תאונת דרכים בה שני הנהגים גם יחד אשמים בקרות התאונה

  48. תאונת דרכים עקב סטיה מנתיב אשר קיצרה את מרחק הבלימה

  49. אי פניית הנהג למשטרת ישראל מיד בסמוך לאחר תאונת דרכים

  50. תאונת דרכים בדרך מנחם בגין במעבר מנתיב ימני לנתיב שמאלי

  51. תאונת דרכים - פגיעה בשלולית ענק שהיתה בדרך בכיוון הנסיעה

  52. תאונת דרכים בשעת חשכה בקטע הכביש שאין בו תאורה בכביש רטוב

  53. תאונת דרכים: הנהג המשיך נסיעתו, ככל הנראה מבלי משים לתאונה

  54. תאונת דרכים בכביש דו סטרי שבו יותר מנתיב נסיעה אחד בכל כיוון

  55. תאונת דרכים במהלך ביצוע פניית פרסה שמאלה במגמה להמשיך בנסיעה

  56. עברה תאונת דרכים ביום וכתוצאה ממנה סבלה מכאבי גב לפני ההיריון

  57. תאונת דרכים - ניסיון לטעון כי היתה חתונה במקום והכביש היה חסום

  58. תאונת דרכים: פנתה לראשונה לטיפול רפואי רק יומיים לאחר קרות התאונה

  59. תאונת דרכים: 15% בגין הגבלת תנועות בעמ"ש מותני בצורה קלה עד בינונית

  60. האם מדובר בהתאבדות המוחרגת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ?

  61. האם תאונת דרכים ? נפלה ונחבלה במרחק כחצי מטר מהדלת הסמוכה למושב הנהג

  62. תאונת דרכים: מהגבלת תנועות מזערית, המלווה בספזם שרירים ורגישות ממוקמת

  63. תאונת דרכים באזור "הקניותר" בנס ציונה, מכיוון צפון לכיוון דרום של העיר

  64. תאונת דרכים: סי.טי בטן הדגים קרע בלבלב עם נוזל סביבו - הוחלט על התערבות כירורגית

  65. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון