ביטול הסדר חוב עם הבנק

1. לפניי בקשה בהולה להורות על עיכוב הליכי פינוי בתיק הוצל"פ 03-1946-97-3 (להלן – תיק המימוש) של מגרש הנמצא ברחוב הציפורן 48, ירושלים (להלן – הנכס), וכן על עיכוב הליכי הגבייה בתיקי הוצל"פ 03-09664-94-7 ו-03-0966-94-9, וזאת עד לפסק דין סופי בתביעה שהגיש המבקש.


2. המבקש ניהל בעבר ביחד עם שותפו חשבונות אצל משיב 1 (להלן – הבנק), ולצורך אשראי שניתן להם שיעבד את הנכס נשוא דיוננו. המבקש מתגורר בנכס בחדרים נפרדים מגרושתו, משיבה 5. הבנק פתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס, ומשיב 2 הוא כונס הנכסים שמינה לצורך מימוש הנכס. משיבים 3 ו-4 הינם בני זוג שלטענת המבקש רכשו מחצית מהנכס ומתגוררים בו כיום. משיבה 5 היא גרושתו של המבקש המתגוררת גם היא בנכס, והיא הגישה במהלך השנים מספר הליכים משפטיים בעניין זכויותיה בנכס.

3. המבקש מציין כי במסגרת התביעה העיקרית שהגיש התבקש בית המשפט להצהיר כי בין המבקש לבנק התגבש הסכם בדבר הסדר חוב, וכי מכוח הסדר זה בטל שטר המשכון על הנכס. בנוסף התבקש בית המשפט לקבוע, כי נוכח בטלותו של שטר המשכון, דינו של תיק ההוצל"פ למימון משכון זה (כמו גם תיקי ההוצל"פ הנוספים שנפתחו מכוח סילוק החוב), להיסגר (למצער, ביחס למבקש בלבד). כמו כן התבקש בית המשפט להצהיר (במסגרת התביעה העיקרית) כי הסכם המכר שנערך בין המבקש לבין משיבים 3 ו-4 הינו שריר וקיים, כי הוא תקף גם כלפי משיבים 1 ו-2, וכי מכוח התשלומים שהועברו במסגרתו יש לקבוע כי המבקש עמד בהסדר עם משיבים 1 ו-2.

4. המבקש מפרט את השתלשלות העניינים העובדתית והמשפטית, שהחלה עוד בעשור האחרון של המאה הקודמת. לענייננו חשובה בעיקר החלטתו של רשם ההוצל"פ מיום 6.1.13 בבקשה שהגיש המבקש בטענת "פרעתי". במסגרת החלטה זו התקבלה טענתו של המבקש ביחס להסדר החוב עם הבנק, ונקבע כי המשכון בטל, וכי ככל שלבנק טענות בדבר הפרה מצד המשיב, הוא רשאי לבררן בבית המשפט. כמו כן נקבע בהחלטה כי גובה סכום החוב אינו מעודכן, ויש כי יש לעדכן את החוב בשלושת התיקים בטרם יימשכו ההליכים.
הבנק הגיש ערעור לבית משפט השלום על החלטה זו, בכל הנוגע לקביעה ביחס לבטלות המשכון (ולא בנוגע לגובה החוב). בית משפט השלום קיבל את הבקשה שהגיש הבנק, וקבע כי לא היה מקום להורות על ביטול המשכון. המחלוקת בין הצדדים בעניין זה נוגעת לטענתו של המבקש לפיה התגבש בינו לבין הבנק הסדר חוב, שמכוחו התבטל המשכון. בית משפט השלום דחה כאמור את טענת המבקש, וציין כי ההסכם לכאורה בין המבקש למשיבים 3 ו-4 שלטענת המבקש מהווה הסדר חוב עם הבנק, איננו חתום על ידי הבנק. בית המשפט הוסיף כי לאור הכחשתו של הבנק כי ידע או הסכים להסדר, על המבקש (ולא על הבנק) להגיש תביעה בעניין. כמו כן קבע בית המשפט כי לאחר עדכון החוב (בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ, שעליה לא הוגש ערעור), לא יינקטו הליכים נוספים לגבייתו למשך 30 ימים, על מנת לאפשר למבקש להגיש תובענה מתאימה, בה יוכל להעלות את טענותיו בנוגע לקיומו לכאורה של הסדר חוב, כשלצידה בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ.
המבקש טוען כי מאזן הנוחות במקרה שלפנינו נוטה לטובתו. בכל הנוגע לסיכויי התביעה, הרי שאלו מבוססים, כפי שעולה מהעובדה כי בתי המשפט (השלום והמחוזי) הם שהורו לו על הגשתה של התביעה. בנוגע לנזק הפוטנציאלי לצדדים, הרי שלבנק לא ייגרם נזק ממתן עיכוב הליכים עד להחלטה סופית בתביעה, שכן הוא אוחז בבטוחה קניינית. אם לעומת זאת תידחה הבקשה וייערך מימוש של הדירה, הרי שהמבקש יפונה מדירתו וייגרם לו (ולבני הבית האחרים המתגוררים בדירה) נזק של ממש, ללא יכולת להחזיר את המצב לקדמותו.

5. הבנק טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, החלטתו של רשם ההוצל"פ בנוגע לגובה החוב בשני התיקים האחרים (שאינם תיק המימוש) הינה פלוגתא פסוקה, שכן הצדדים לא הגישו עליה ערעור. מכאן, שלא ניתן לבקש עיכוב הליכים בתיקים אלו. בנוגע לעיכוב תיק המימוש, הבנק מפנה לפסק הדין של בית משפט השלום בו נקבע כי יש לבטל את החלטת הרשם בדבר איון המשכון. הבנק חוזר על טענותיו לפיהן אין לראות בהסכם בין המבקש למשיבים 3 ו-4 כהסדר חוב עם הבנק שיש בכוחו להביא לבטלות המשכון. בנוסף מפנה הבנק לתביעה שהגישה משיבה 5, גרושתו של המבקש, שלטענתו זהה כמעט לחלוטין לתביעה העיקרית שלפנינו, כשגם לצידה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני לשם מניעת צו פינוי. בקשה זו (שלטענת הבנק דומה מאוד לבקשה הנוכחית של המבקש), נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וגם בקשה לרשות ערעור שהוגשה עליה לבית המשפט העליון נדחתה. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים, שכן לא הונחה ולו ראשית ראיה לוויתור מצד הבנק על המשכון. הבנק טוען כי יש לראות החלטה זו כהשתק פלוגתא לענייננו, והוא מפנה לפסיקה בה נקבע כי ניתן להחיל דוקטרינה זו גם כאשר אין זהות מוחלטת בין הצדדים לדיון. הבנק מוסיף כי גם אם לא מתקיים השתק פלוגתא, הרי שהחלטות בית המשפט מלמדות כי אין להעניק עיכוב ביצוע במקרה שלפנינו, ולאור זאת יש לשים סוף למצב שבו עיכובי הפינוי והמכירה נמשכים כבר למעלה מ-15 שנה, כתוצאה מבקשות ותביעות המוגשות על ידי המבקש וגרושתו.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות שבתיק ואת המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית יש לציין כי ככל שהבקשה נוגעת לעיכוב הליכי הגבייה בתיקי החוב (בניגוד לתיק מימוש המשכון), הרי שאין לה בסיס, שכן המבקש לא הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין זה, ולפיכך מדובר בפלוגתא פסוקה היוצרת מעשה בית דין.

בכל הנוגע לעיכוב הליכי המימוש, הרי שתקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת לאמור:
362. (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט העליון בעניין גרושתו של המשיב (שבה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני, רע"א 4187 עמית נ' בנק לאומי לישראל, 29.5.12), על המבקש להוכיח תחילה סיכוי מינימאלי להצלחת תביעתו. מדובר בדרישה ראייתית שאינה מעמידה רף גבוה, אולם אין לומר כי הרף אינו קיים. מדובר אפור בדרישה מקדמית המופיעה בתקנה 362(א), ורק אם בית המשפט מגיע למסקנה כי היא אמנם מתקיימת, עליו לעבור ולבחון את מאזן הנוחות ושיקולי הצדק והיושר, המוזכרים בתקנה 362(ב).

7. במקרה שלפנינו שוכנעתי, כי המבקש לא עמד בנטל האמור ולא הניח תשתית ראייתית ראשונית ובסיסית להוכחת עילת תביעתו. למסקנה זהה הגיעו בית המשפט המחוזי (ת"א 25204-06-11, 5.4.12), ובית המשפט העליון בהחלטתו שלעיל, שדנו בטענה זו במסגרת הבקשות שהגישה גרושתו של המבקש לפנינו. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע בעניין זה: "בשלב המקדמי בו אנו מצויים, היינו: בקשה למתן סעד זמני, השאלה היא מהו הסיכוי לכך שטענות אלו תתקבלנה. ונדמה שהסיכויים הם אכן קלושים: בפני בית המשפט קמא לא הונחה עד כה ולו ראשית ראיה לויתור מצד הבנק על המשכון."
מסקנה זו נכונה כאמור גם למקרה שלפנינו. הטענה (שאותה העלה המבקש שלפנינו וכן גרושתו) היא כי הושג הסדר חוב עם הבנק לפיו יוותר על המשכון, ומאחר שהמבקש עמד בהסדר זה הרי שיש לקבוע כי המשכון התאיין. המבקש מסתמך בעניין זה על הסכם שערך עם משיבים 3 ו-4, אולם אין מחלוקת כי הבנק אינו חתום על הסכם זה. בהיעדר חתימה של הבנק על ההסכם, לא ניתן לקבוע כי הבנק מוותר על המשכון, שכן הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, קובעת כי התחייבות לעסקה במקרקעין מחויבת במסמך בכתב. גם מסקנה זו אינה נתונה למעשה במחלוקת, והיא נקבעה גם בהחלטת בית משפט השלום (מיום 14.4.13) בערעור על החלטת הרשם (ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום נדחה בבית המשפט המחוזי). הטענה היחידה שנותרה אפוא למבקש היא כי גם אם הבנק אינו חתום על ההסכם, הרי שהוא ידע עליו והסכים לו. אולם הבנק מכחיש טענה זו, והמבקש לא הציג כל ראיה שעשויה לתמוך בה. יתרה מכך, מאחר שבהתאם לחוק המקרקעין ויתור על משכון מחייב כאמור הסכם בכתב, נראה כי הסכמה בעל פה של הבנק לא היתה יכולה להספיק לצורך זה, ולפיכך טענתו של המבקש ממילא אינה יכולה לסייע לו (וזאת גם אם היו מניחים לטובת המבקש כי קיים בסיס ראייתי כלשהו להסכמה זו, דבר שכאמור אינו מתקיים במקרה שלפנינו). די בכך כדי לקבוע כי המבקש לא הציג עילת תביעה מבוססת או כי עילה זו נתמכת בראיות מהימנות, ומכאן מתחייבת דחיית הבקשה, שכן מדובר כאמור בדרישה מקדמית. נוכח מסקנה זו אין צורך לבחון את השיקולים הנוספים המופיעים בתקנה, באשר למאזן הנוחות והיושר.

8. לפני סיום יש לדחות את טענת המבקש לפיה ניתן ללמוד על סיכויי ההצלחה של תביעתו מעצם העובדה שבית משפט השלום הורה לו להגישה במסגרת החלטתו. בהחלטת בית משפט השלום נקבע רק כי "ככל שהמשיב (הוא המבקש שלפנינו) טוען שקיים הסדר שלו הסכים גם ב"כ המערער (הוא הבנק), עליו להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך ...". ודאי שלא ניתן להסיק מכך כי בית המשפט "הורה" למבקש להגיש את הבקשה, או כי קיימים סיכויי הצלחה טובים לתביעה.

לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה אישי בבנק

  3. חובת דיווח בנק

  4. מכתב החרגה מהבנק

  5. חובת הבנק לעדכן

  6. אי תשלום חוב לבנק

  7. חובת דיווח הבנקים

  8. חובת הבנק כלפי ערב

  9. הסכם קיבוצי בנק יהב

  10. חובת תום הלב של הבנק

  11. אחריות הבנק כלפי ערבים

  12. חובת הבנק כלפי הלקוח

  13. אסיפה כללית בנק לאומי

  14. אישור פעולה חריגה בבנק

  15. הסכם קיבוצי בנק ישראל

  16. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  17. הסכם קיבוצי בנק לאומי

  18. חובת הבנק לפתוח חשבון

  19. הסכם קיבוצי בנק איגוד

  20. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  21. הסכם קיבוצי בנק הפועלים

  22. אוכף קטום - תביעה נגד בנק

  23. הסכם קיבוצי בנק מרכנתיל

  24. הסכם קיבוצי בנק דיסקונט

  25. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  26. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  27. הסכם קיבוצי בנק אוצר החייל

  28. חובת הבנק לכבד הוראת ביטול

  29. העברת תיק השקעות מבנק לבנק

  30. הסכם קיבוצי בנק מזרחי טפחות

  31. חייב מוגבל באמצעים בנק ישראל

  32. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  33. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  34. אי הבנת הסכם עם הבנק בגלל קשיי שפה

  35. העברת תיק השקעות מבנק לבית השקעות

  36. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  37. תביעה של בנק לפירעון יתרת חוב שנצברה בחשבון עו"ש

  38. הגיע לבנק, משך כסף שם אותם במעטפה בכיס אולם הכסף נגנב בעודו בשטח הבנק

  39. טענו כי הבנק לא אפשר לקבל את דפי החשבון ומסמכים נוספים הנוגעים להתנהלות בחשבונות החברה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון