ביטול הסכם התרת נישואין


1. התובעת (להלן - האישה) והנתבע (להלן - הבעל) - נשואים זה לזה בנישואין אזרחיים מדצמבר 1976, ומנישואיהם נולד להם בן ביום 28.3.78.

2. ביום 27.2.85 הגיש הבעל תביעה לבית משפט זה בתיק מ"א 128/85 נגד האישה, שעילתה - החזקת הבן, והאישה הגישה תביעה שכנגד דומה. ביום 26.9.85 ביקשו שני הצדדים למחוק את התביעה והתביעה שכנגד, וכך נעשה.

3. ביום 28.4.85 הגישו הבעל והאישה בקשה משותפת להתרת נישואיהם בתיק מ"א 247/85, וזאת על פי הוראת בית המשפט העליון בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין מיום 13.1.84, ונוכח העובדה שהתובעת הינה יהודיה, תושבת ואזרחית ישראל, ואילו הנתבע הנו נוצרי פרוטסטנטי, אזרח גרמניה ומתגורר בגרמניה.

לבקשה צורף הסכם התרת נישואין מיום 21.4.85.

4. ביום 26.9.85 הודיעו שני בני הזוג לבית המשפט כי החליטו להישאר ביחד ומבקשים למחוק את כל התביעות והבקשות.

5. ביום 17.9.92 הגיש הבעל נגד האישה בקשה נוספת לבית משפט זה בתיק מ"א 902/92 להתרת נישואיהם, על פי הוראת בית המשפט העליון מינואר 1984 כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בכך.

6. האישה הגישה באותו תיק תביעה שכנגד בה תבעה מזונותיה, החזקת הבן, מזונותיו ודמי טיפול בו, 75%-50 מרכושו של הבעל ועוד.


7. ביום 21.1.93 הודיעו הצדדים לבית המשפט שהגיעו להסכם ביניהם - שהוגש לבית המשפט (להלן - ההסכם), וביקשו מבית המשפט ליתן לאותו הסכם תוקף של פסק דין - וכך נעשה.

8. אין מחלוקת כי ההסכם ופסק הדין שנתן לו תוקף - ניתנו במסגרת תיק מעמד אישי.

9. בניגוד לכל פסק דין אחר - פסק דין שניתן בענייני מעמד אישי איננו מהווה מעשה בית דין במובן שאינו מאפשר לצדדים לחזור ולתבוע בנושאים שפסק הדין טיפל בהם - אם נוצרו שינויי נסיבות המצדיקים זאת.

10. אין כל ספק כי במקרה הנדון נוצרו שינויי נסיבות מהותיים - שכן הוכח לפני כי הבעל לא מילא אחר חלק ניכר מהתחייבויותיו באותו הסכם שקבל תוקף של פסק דין ועל כן נותרו בני הזוג נשואים זה לזה, שכן סעיף 7 להסכם/פסק הדין קבע כי נישואי בני הזוג יותרו ע"י בית המשפט "עם ביצוע כל חיובי הבעל שבסעיפים 1 (כולל כ"א מסעיפיו הקטנים), 2 (כולל כ"א מסעיפיו הקטנים), 3 (ב), 3(ד) במועדם ובמלואם", וכאמור - אלה לא בוצעו כנדרש.

11. מאחר שפסק הדין בינואר 1993 נתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, הרי ההפרה של הבעל היא הן הפרת הסכם והן הפרת פסק דין.

12. על מנת להגיש תביעה חדשה על בסיס הפרת אותו הסכם שקיבל תוקף של פסק דין - אין האישה חייבת להודיע על ביטול ההסכם או לבקש ביטולו או ביטול פסק הדין.

די לה שתסמוך על אותו הסכם/פסק דין, תבקש את מילויו, ואף זכאית היא לבקש סעדים נוספים נוכח העובדה שהבעל ממשיך ומפר את ההסכם/פסק הדין, דבר המהווה שינוי מהותי לעומת המצב שהיה קיים במועד חתימת ההסכם/פסק הדין, שאז סברה כי הבעל יעמוד בהתחייבויותיו ונישואיהם יותרו במהרה (כפי ששניהם היו מעוניינים).


13. על פי ההסכם/פסק הדין - היקנו הצדדים סמכות שיפוט עניינית ומקומית לבית המשפט המחוזי בירושלים "בכל עניין שבחוזה ו/או בקשור או כרוך בכך" - ורק לו.

אי לזאת, נכון עשתה האישה בהגישה תביעה זו בתיק מ"א 971/95 ביום 6.7.95 לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה עתרה למזונותיה וכן לסעדים על פי פסק הדין בתיק מ"א 902/92.

14. נראה לי כי האמור לעיל עונה על השאלה שהציב בית המשפט העליון לפני בית משפט זה ביום 30.9.97 בע"א 7224/96:

"אם ההסכם שאושר בפסק הדין - על עוד לא בוטל, בולע כל חיוב מזונות אפשרי בגדרו", ותשובתי לכך היא שלילית - בשל הנימוקים המפורטים לעיל.

15. שאלה אחרת שהציב לפני בית המשפט העליון באותו פסק דין היא - "האם ובאיזו מידה רשאית המשיבה להגיש תובענה על יסוד חיובי ההסכם שאושר בפסק דין, או שמא חייבת היא לממש את חיובי ההסכם, כולם או מקצתם, בלשכת ההוצאה לפועל".

16. בדרך כלל יש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל למימוש חיובים כספיים.

17. במקרה שלפנינו חברו שניים להצדקה לפנות בתביעה לבית המשפט במקום להוצאה לפועל:

א. לשכת ההוצאה לפועל אינה מוסמכת להחליט אם הבעל הפר את ההסכם/פסק הדין, וסמכות זו נתונה לבית המשפט בלבד, ובמקרה הנדון אכן יש להחליט על כך;

ב. מאחר שהבעל אינו מתגורר בארץ, אינו עובד בארץ, ואין לו נכסים בארץ - אין כל טעם בפנייה ללשכת ההוצאה לפועל, שכן זו לא תוכל להוציא לפועל את פסק הדין של בית המשפט בתיק מ"א 902/92 נגד הבעל. (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פד"י מח'(4) 689; ע"א 383/93 גרינפילד נ' מור, דינים ועוד, כרך כו' (2) 638;)

18. שאלה אחרת היא כיצד יוצא לפועל פסק דין שיינתן נגד הבעל בתיק שלפנינו - אולם שאלה זו אינה מהווה עילה שלא לדון ולהחליט בתביעה שבפני.

19. משניתן פסק דין על ידי בית המשפט, (ועוד בהסכמה), ולא כובד ע"י הבעל, ואין אפשרות להפעיל את לשכת הוצל"פ נגדו (ולמעשה - גם לא לאכפו על פי פקודת בזיון בית המשפט) - לא נותרה לאישה אלא האפשרות לחזור ולתבוע את הבעל על סמך עילת הפרת ההסכם/פסק הדין.

כן זכאית היא לתבוע את הבעל על סמך עילה נוספת - מזונותיה מכוח היותה עדיין נשואה לו, שכן בעת עריכת ההסכם ביניהם נראה היה כי נישואיהם יותרו בהקדם, (כפי שרצו שני בני הזוג), ואז לא היה הבעל חייב במזונותיה, ולא הייתה לאישה סיבה לצפות שהבעל יפר את רוב חיוביו לפי אותו הסכם/פסק דין - במשך תקופה ממושכת, והיא תישאר קרחת מכל הצדדים.

20. נוכח כל האמור נראה לי כי הגשת התביעה לבית משפט זה בתיק זה - אכן הייתה מוצדקת.

21. בית המשפט העליון ביטל את פסק דיני מיום 21.8.96 אך מן הטעם שסבר כי תחילה יש לדון בשאלות המקדמיות שהציב לפני בפסק דינו, לפני כניסה לגופו של עניין.

22. משקבעתי מה שקבעתי בפסק דין זה, ויש בכך משום תשובה לשאלות שהציב לפני בית המשפט העליון - ניתן להיכנס לגוף העניין, וכך עשיתי בפסק דיני מיום 21.8.96.

23. לגופו של עניין - אני חוזרת על כל האמור בפסק דיני מיום 21.8.96, ומאמצת אותו כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

24. יצוין כי שכר הטרחה שקבעתי ביום 21.8.96 - הינו נמוך מאד, בהתחשב בזמן שהיה צורך להקדיש לתיק זה.

מאחר שחלפו שנתיים מאז פסק הדין, ובהתחשב בהליכים הנוספים שהתקיימו בתיק זה, אני קובעת כי הבעל ישלם את הוצאות האישה וכן שכר טרחת עורך דין בסך - 20,000 ש"ח + מע"מ. סכומים אלה ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.

25. פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון