ביטול הסכם יחידת נופש

1. בין התובעים (שני זוגות נשואים) ולבין הנתבעת (חברה העוסקת במכר יחידות וחבילות נופש) נחתם ביום 4.3.97 הסכם, לפיו התובעים רכשו יחידת נופש במלון רם בירושלים, לרבות זכות לתחלופה בין לאומית של יחידת נופש באמצעות רשת בין לאומית (R.C.I). עוד הוסכם כי לתובעים תהא האפשרות להשתמש, בלא תשלום, בבריכה ובמועדון הבריאות של מלון רם, כל זאת למשך 35 שנים. במעמד חתימת ההסכם הבטיחו נציגי המכירות של הנתבעת, כך לטענת התובעים, כי שיפוץ מלון רם שהתבצע באותה עת, לרבות הבריכה ומועדון הבריאות, צפוי להסתיים לא יאוחר מסוף שנת 1998, ובדרך של תחלופה באמצעות R.C.I יקבלו התובעים סוויטות לשישה עד שמונה אנשים, תמורת תשלום סך של 124$, וסך של 215$ ישולם שלא על בסיס תחלופה (כלומר ללא קשר לשימוש ביחידה שבמלון רם). עוד נטען על ידי התובעים כי מעמד החתימה של ההסכם, שהתבצע בכנס אותו ערכה הנתבעת, אופיין בלחץ רב וְבפיזור הבטחות תוך שנאמר שמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת. מכוח זאת חתמו התובעים על ההסכם תוך שהניחו כי מלוא ההבטחות שפוזרו על ידי נציגי הנתבעת כלול בהסכם. תמורת התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם התחייבו התובעים לשלם לנתבעת סך של 12,393$ וכן דמי אחזקה ותחלופה כאמור בהסכם. לטענת התובעים, הם עמדו בכל תנאי ההסכם ושילמו את התמורה בהתאם ללוח התשלומים, אולם הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה: היחידה במלון רם לא עמדה לרשות התובעים למעלה משלוש שנים ממועד החתימה על ההסכם, לאור התמשכות השיפוצים נמנע מהתובעים לעשות שימוש במתקני הבריאות והבריכה שבמלון רם, נמנע מהתובעים לעשות שימוש באפשרות התחלופה שכן יחידת הנופש לא הועמדה לשימוּשם, והזמנת חדרים באתרי נופש אחרים התבצעה על בסיס מקום פנוי בלבד בעלות גבוהה ובהזמנה של שנה מראש. לפיכך, הודיעו התובעים, ביום 22.9.99, לנתבעת, על ביטול ההסכם ודרשו את השבת הכספים ששילמו. עוד נטען כי הנתבעת הסתירה מידיעתם את העובדה שבהתאם להסכם הנאמנות, שנחתם בהתאם להוראת סעיף 9 להסכם, בין הנתבעת ובין בנק כללי לישראל בע"מ, מחזיק הבנק, עבור רוכשי היחידות, בטחון בדמות משכנתא בדרגה שנייה של המלון וזכויות הביטוח, ומכוח זאת מוקנה לתובעים מעמד של "רוכשים מובטחים" המקנה להם זכות לקבל חלק יחסי מהכספים אותם שילמו, בעת מימוש המשכנתא. נטען כי אי גילוֹיו של הסכם זה במועד החתימה יש בו משום הטעיה. עוד נטען כי המשכנתא השנייה שנרשמה על המלון, לטובת הנאמן, הוגבלה בסכום, אף שאין לכך רמז בהסכם הרכישה. לאחר חתימת ההסכם שונה הסכם הנאמנות בין הנתבעת – המלון והבנק ונקבע כי זכות הנאמן למימוש המשכנתא השנייה כפופה להסכמת בנק לאומי – הבעלים של המשכנתא השנייה. וכן, לאחר חתימת ההסכם שועבד המלון במשכנתא שלישית ללא הגבלה בסכום לטובת בנק הפועלים. עוד נטען על ידי התובעים כי גודל האותיות של החוזה, המהווה חוזה אחיד, וכן רווח השורות באותו הסכם, קטנים מהגודל המינימאלי שנקבע בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ותקנוֹת הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), תשנ"ה-1995. מכוח כל טיעוניהם אלה עתרו התובעים להורות על ביטול ההסכם וְלהשבת הסכומים אשר שולמו על ידם, ודרשו פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

2. אחרון ראשון: לעניין הטענה לפיה גודל האותיות והרווח שבין השורות אינו עומד בסטנדרט שנקבע בחוק הגנת הצרכן ובתקנותיו, ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת מ' אגמון-גונן, שעה שהתביעה התנהלה בפניה. פסק הדין עסק אך בשאלה האם נכונה הטענה לפיה גודל האותיות, והרווח בין השורות קטן מהקבוע בחוק ובתקנות והאם מכוח כך קמה לתובעים עילת ביטול. בהקשר זה אף התמנה מומחה (גרפולוג) אשר בדק את גודל האותיות והרווחים שבין השורות בהסכם זה ובהסכמים אחרים אשר נחתמו בין הנתבעת לבין רוכשים נוספים (שכן הדיון אוחד במספר תביעות שהוגשו כנגד הנתבעת). המומחה, יש לציין, קבע כי גודל האותיות בהסכם הנוגע להליך זה, נע בין 1.7 מ"מ ועד 1.9 מ"מ (כאשר בתקנות הגנת הצרכן נקבע גודל מינימאלי של 2 מ"מ) ואילו הרווח בין השורות עולה על הגודל המינימאלי הקבוע בתקנות (שהוא כגודל אות), ובד"כ המרווח הוא בין 3.4 ועד 3.5 מ"מ (ובעמודים מסוימים הרווח הוא 2.5 מ"מ). מסקנת המומחה הייתה: "קריאתו של כתב מודפס הנה תוצאה של גורמים נוספים פרט לגודל רווח השורות והפרדת האותיות. כוונתי בעיקר לסוג האותיות (פונט) ולאיכות ההדפסה. במקרה של ההסכם הנ"ל נשוא המחלוקת צירוף כל הגורמים הנ"ל יוצר לדעתי מצב שאין בהסכם בעיית קריאה מיוחדת". כב' השופטת אגמון-גונן התרכזה בממצא אותו קבע המומחה ולפיו גודל אותיות החוזה קטן מאלה שנקבעו בסעיף 4 א' לחוק הגנת הצרכן ועל
כן קבעה כי השאלה היא האם די בכך כדי לגרום לביטול החוזה. בסופו של דבר, לאחר שנקבע כי מדובר בחוזים המהווים חוזים אחידים, נפסק על ידה כי אף שהמומחה קבע כי החוזים ברורים לקריאה, הפרת חוק הגנת הצרכן והתקנות הרלבנטיות בדבר גודל מינימאלי של אותיות בחוזה אחיד, מהווה עילה לביטול החוזה על פי סעיף 32(א) לחוק הגנת הצרכן.

3. על פסק הדין של כב' השופטת אגמון-גונן הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי, תוך שהעיר כי לכאורה, "סטייה מגודל האותיות קבוע בתקנות – כשהיא לעצמה – לא מובילה בהכרח לבטלות החוזה וכי הסוגיה לא התלבנה במלואה", ומטעמים נוספים כמפורט בפסק הדין, ביטל, בהסכמת הצדדים, את פסק הדין מבלי להכריע בגוף המחלוקת בשאלת הנפקות שיש ליתן להפרת ההוראה בדבר גודל האותיות ונקבע כי "בית המשפט קמא ידון במכלול הטענות העולות מן התובענות". לפיכך, אדרש לנקודה זו בהמשך.


4. מטעם התובעים הומצאו תצהירי עדות ראשית על ידי התובעות 2 ו- 3. התצהירים דומים בעיקרם, ופורטו בהם הטענות כפי שאלה באו לידי ביטוי בכתב התביעה וכמפורט לעיל. התובעת מס' 2 הגישה שני תצהירים: בתצהירה הראשון, העיקרי (התצהיר השני הנו תצהיר משלים שהתייחס לטענות שהוספו בכתב התביעה המתוקן) פירטה התובעת 2 את ההבטחות שניתנו על ידי נציג הנתבעת לרבות זכות השימוש הקבועה וללא תשלום נוסף בבריכה ובמועדון הבריאות במלון רם למשך 35 שנים, את ההבטחה לפיה שיפוץ המלון, לרבות הבריכה ומועדון הבריאות, יסתיימו לא יאוחר מסוף שנת 1998, כי באמצעות התחלופה באמצעות R.C.I יזכו לסוויטות המיועדות לשישה עד שמונה אורחים במחירים ובתנאים שפורטו לעיל. עוד נטען כי הופעל לחץ על ידי סוכני המכירות של הנתבעת לחתימה על ההסכם עוד באותו ערב, ואף שהתובעים ביקשו שהות להרהר בכך, נאמר להם כי מדובר בתנאים "חד פעמיים" ועל כן חתמו על ההסכם. התובעים השתכנעו לחתום על ההסכם בשל זכות השימוש המלאה שהובטחה להם במתקני הבריאות והבריכה של המלון אשר מצאה ביטוייה בנספח להסכם וְנאמר להם כי זכות זו תינתן לתובעים רק אם יחתמו על ההסכם באותו ערב (סעיף 4 לתצהיר הראשון). כן צורפו לתצהיר "דפי הסבר" שנכתבו על יד הסוכנים במהלך הערב. באשר לרישומים שבדפים אלה, לא ניתן ללמוד מהם דבר ואף התובעים, בסיכומיהם, אינם גורסים אחרת. נטען בתצהיר, כי משהזמינו התובעים, בחודש יוני 97', סוויטה באילת, על בסיס מקום פנוי, חויבו בתשלום סכום של 490$ במקום 250$ שכן, כך נטען, לא היו הצעות של R.C.I באילת (שוב, בניגוד להצהרות הסוכנים). כמו כן, חויבו התובעים בתשלום סך של 295$ בצירוף מע"מ בגין דמי שימוש שנתיים, על אף שמלון רם ומתקנו לא פעלו וכן – הסוויטות שניתן להעמיד לרשותם היו סוויטות לארבעה אנשים ולא לשמונה כמובטח. כאשר ביקשו התובעים, בחודש אוקטובר 1997, לנצל זכותם לחופשה בספרד על בסיס מקום פנוי, והוזמנה באמצעות הנתבעת סוויטה במלון מסוים במלגה לשישה אנשים, וְהתברר כי באותו מלון אין כלל סוויטות, הם נאלצו לעשות שימוש בשני חדרים תמורת תוספת תשלום של 100$. בנוסף, ובין היתר, נטען כי משהבינו התובעים כי אינם מקבלים את שהובטח להם, פנו שוב, בחודש פברואר 1998, במכתב בקשה לנתבעת לביטול החוזה אולם הובטח להם כי כל טענותיהם יטופלו. בניית מלון רם הושלמה, כך על פי טענת התובעים, רק סמוך לסוף שנת 2000 אולם הבריכה ומתקני הספורט והבריאות לא הופעלו עד לאותו מועד אף שהבריכה והמלון היוו את המניע המרכזי לעסקה. עוד נטען כי למשך תקופת השיפוצים הועמדה לרשות התובעים יחידת נופש חלופית במלון שרתון בירושלים אולם לא הותר להם, מכוח זאת, לעשות שימוש חופשי בבריכה ובמתקני הספורט והבריאות באותו מלון. צירוף כל אלה הוביל לכך שביום 22.9.99 הודיעו התובעים על ביטול החוזה (נספח ט' לתצהיר).

תצהירה המשלים של התובעת 3 התייחס לעילות שהוספו בכתב התביעה המתוקן: הסכם הנאמנות עם החברה לנאמנות בנק כללי לישראל, חוסר הידיעה בדבר קבלת תעודת הנאמנות להבטחת הכספים ששולמו, התחייבות הנתבעת לשעבד את המלון וזכותם של התובעים לאור זאת לקבל תעודת נאמנות, וכן באו טענות נוספות בקשר עם המשכנתא השנייה ותיקונים שנעשו שלא בידיעתם בהסכם הנאמנות.

5. התובעת 2, בחקירתה, אישרה כי במעמד החתימה נאמר לתובעים כי לא ניתן יהא להשתמש ביחידת הנופש עד לתום השיפוצים במלון רם, כי חברוּתם ב- R.C.I תחל בשנת 2000 (ש' 10 ואילך בעמ' 10 לפרוטוקול), אישרה כי בהסכם על נספחיו אכן נאמר כי הסוויטות תהיינה לארבעה עד שמונה אנשים, כי אכן הפקדת יחידת הנופש באה בנוסף לתשלום סך של 124$ ששולמו ל- R.C.I, וְהתובעים מעולם לא ביקשו לעשות שימוש ביחידת הנופש במלון רם (עמ' 14 לפרוטוקול). התובעת 2 אישרה עוד כי לא נאמר שיחידות הנופש תהיינה זמינות בכל העולם, כי הנתבעת תשלם את דמי החבר ב- R.C.I למשך שלוש השנים הראשונות – כך הובטח וכך נעשה (עמ' 14 לפרוטוקול). באשר לחתימה על ההסכם, אישרה התובעת 2 כי קראה את ההסכם "ברפרוף" עובר לחתימתוֹ (עמ' 18 לפרוטוקול). עוד אישרה כי הובטח לתובעים נופש במלון היאט בים המלח וכך אכן היה (בחודש מאי 97).

התובעת 3 טענה בעדותה כי לא ידעה מאומה על הסכם הנאמנות עובר לשנת 2002, שכן עד לאותה עת לא הגיע לידיה הסכם הנאמנות, אולם לא היה בכוחה להסביר כיצד באו טענות בקשר עם הסכם הנאמנות עוד בסוף שנת 2001 שעה שהוגש כתב התביעה המתוקן והוספו הטענות בקשר לכך. כן באה עדותה (בעמ' 23 לפרוטוקול), בדבר טכניקת השימוש וההחלפה של היחידה. התובעת 3 אישרה כי ביצעה הזמנת נופש חלופית בספרד באוקטובר 97' וְלא היה צורך בביצוע ההזמנה שנה מראש אלא בסמוך למועד יציאתה לחופש.

6. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי מנהלה, מר גיורא ניר. למקרא תצהירו, וכן לאור עדותו בבית המשפט, ולאחר שהתובעות העידו לפני ונחקרו על תצהיריהן ואישרו עובדות מסוימות (כפי שיפורט להלן), עולה המסקנה כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ביותר ועיקרה סובבת טענות בדבר הבטחות או הבנוֹת מסוימות אשר הונחו לפתחם של התובעים עובר לחתימה על הסכם הרכישה, ואשר לא בא להן ביטוי בהסכם
הרכישה. אמנם, מר ניר כולל בתצהירו התייחסות לניהול המשא ומתן ולמצגים אשר הוצגו או לא הוצגו לתובעים עובר לחתימה על ההסכם, אולם דבריו אלה (סעיף 14 ואילך לתצהירו) באים בגדר עדות מפי השמועה ואין אלה דברים שמידיעתו האישית. אולם, למרות זאת, וכאמור לעיל, אין מדובר ביריעת מחלוקת עובדתית רחבה כפי שניתן היה לסבור מלכתחילה. בתצהירו, פירט מר ניר את משמעות ההצטרפות למערכת התחלופה הבינלאומית המנוהלת על ידי R.C.I המאפשרת החלפה בהתראה קצרה תמורת 215$ (כשעורו של סכום זה במועד החתימה על ההסכם), ללא הפקדת שבוע הנופש שנרכש במלון רם, וכן קיימת אפשרות לתחלופה לפיה חברת R.C.Iעושה שימוש ביחידת הנופש במלון רם ובתמורה מעמידה לזכות התובעים נופש במקום אחר בעולם (בתוספת תשלום דמי תחלופה המשולמים לחברת R.C.I). סוגי יחידות הנופש (סוויטות לשישה אנשים עד שמונה אנשים או ארבעה עד שמונה אנשים) נקבע בהתאם לאתרי נופש השונים, ולא הובטח, כך נטען, כי בדרך התחלופה יועמדו לרשות התובעים סוויטות המיועדות לשישה עד שמונה אנשים.

7. כאמור, לאחר עדותן של התובעות, הוברר כי גבולות המחלוקת העובדתית היטשטשו וצומצמו, ועיקר הטרוניה באה כנגד הבטחות שאינן כלולות בהסכם הרכישה, (ראה סעיפים 13 וְ- 14 לסיכומי התובעים) אם כי וכאמור, גם בנוגע אליהן חל צמצום משמעותי משאישרו התובעות עובדות מסוימות כמפורט לעיל, כגון שהזמנת נופש בחו"ל בוצעה בסמוך למועד הנסיעה ולא שנה מראש כנטען. באשר לטענה מרכזית נוספת – מספר האנשים אשר ניתן לארח בסוויטה - באשר לכך בא ביטוי מפורש בהסכם (ר' סעיפים 5.1 ו- 5.3 להסכם). בכל מקרה, גם התובעים מאשרים כי הובטחה להם סוויטה לארבעה עד שמונה אנשים (ולאו דווקא לשישה עד שמונה אנשים). באשר למועד פתיחת המלון – גם לכך אין תימוכין לגרסת התובעים. למעשה, עוד בתצהירה הראשון של התובעת 2 (בסעיף 7), ובתצהירה של התובעת 3 (גם כן בסעיף 7), טמון הרמז אשר גרם למהפך שחל אצל התובעים. וכך נאמר באותו הסעיף (בשני התצהירים):


"כבר סמוך למועד כריתת ההסכם ועוד בטרם קיבלנו לידינו את ההסכם ולאחר מחשבה שנייה התחרטנו על העסקה והבענו את רצוננו לבטלה ואף הודענו על כך לנתבעת במכתב מיום 27.3.97. בעקבות זאת הגיעו אלינו הביתה (לביתם של התובעים 4-3) סוכני הנתבעת אורי ושרית והחלו שוב לשכנע אותנו בכדאיות העסקה . . .".

המכתב, נספח "ה", מיום 27.3.97, אומר:

"לכבוד:

חברת אקטיביטי תיירות – שמידע ניר

הנדון: ביטול רכישת יחידת נופש

בתאריך 4.3.97 נפגשנו עם נציגכם במלון הולידיי-אין בירושלים, ולאחר שצמח הציג לנו את הפרטים בדבר רכישת יחידת הנופש הצטרף למפגש אורי, ולאחר שאמרנו לו כי המחיר הוא יקר מדי בשבילנו, הוא שאל אותנו אם בדרך כלל שתי המשפחות יוצאות לנופש ביחד, כאשר אמרנו לו שכן, הוא הציע לנו לרכוש יחידה אחת לשתי המשפחות, כאשר שתי המשפחות זכאיות לכל התנאים ברכישה. ורק אם נרצה לנצל חופשה במלון רם בירושלים אז נצטרך לחלק את החופשה בין שתי המשפחות.

הסכמנו להצעה, אך כאשר רצינו להזמין נופש, התברר לנו כי אין באפשרותנו לנצל את הנופש לשתי המשפחות בהפקדה, אלא רק על בסיס מקום פנוי. או אם אנחנו רוצים לנצל א הנופש השנתי לשתי המשפחות, אז הרכישה למעשה תהיה ל- 17 שנה בלבד.

כמו כן הבטיחו לנו כי נקבל את החוזה ונספחיו תוך כמה ימים כדי לבדוק טוב את כל הפרטים המופיעים בחוזה, אך עד היום לא נתקבל דבר.

לאחר שהתברר לנו כי התנאי שהם אינם כפי שהבטיחו לנו במפגש, אנו רוצים לבטל את הרכישה.

בנוסף לכך, לאשר ברדוגו הכירו לאחרונה בנכות שתבענו במשרד הביטחון דבר המקנה לו זכויות רבות, ולכן גם מסיבה זו לא משתלמת לנו העסקה הנ"ל.

לאור כל האמור אנו מבקשים לבטל את העסקה שבוצעה ולא לחייב אותנו בכל תשלום שהוא".

דהיינו, מעט לאחר שחלפו כ- 3 שבועות בלבד מיום חתימת הסכם הרכישה, הביעו התובעים רצונם להשתחרר מהחוזה. תוכנו של מכתב זה מעיד על כך כי התובעים, אשר ביצעו רכישה נמהרת וכנראה לאחר מהלך שיווקי לוחץ וצפוף, ביקשו להשתחרר, לאחר מחשבה שנייה, מהעסקה אותה ביצעו, כאשר נדבך אחד לפחות מבסיס בקשת הביטול, נסמך על אירוע חיצוני אשר אינו קשור כלל להתקשרות ולתנאיה והוא העובדה שהתובע 1 הוכר כנכה על-ידי
משרד הביטחון ולפיכך הוקנו לו זכויות רבות אשר גרמו להיות ההתקשרות עם הנתבעת "בלתי משתלמת", כלשון התובעים. זאת, עוד בטרם התממשו ההפרות להם הם טוענים. יודגש כבר עתה כי אף שהתובעים חזרו בהם באותו שלב מכוונתם להביא ההסכם לידי ביטולו, אין פירוש הדבר שלא קמו להם עילות הביטול בגין מעשים או מחדלים מאוחרים יותר. אולם, עמדתם זו, בשלב זה, משמעותה כי יש צורך לבדוק את טענותיהם ביתר זהירות ולבחון היטב האם יש בהן ממש.

8. הנתבעת, בסיכומיה (הארוכים והמפורטים), מבקשת להדגיש שעל פי הוראת סעיף 4.3 לנספח א' להסכם, התחייבות הנתבעת מנוסחת כך ששיפוץ המלון "לא עתיד להסתיים לפני 31.12.98". משכך, הסכם הרכישה לא הופר כלל ועיקר על ידה וְאין בסיס להודעת הביטול שהושתתה על הטענה לפיה הוראה זו הופרה, מה עוד ש'ההפרות' היו ידועות לתובעים עוד בטרם מתן הודעת הביטול (נספח ט').

אמנם, ניתן, כטענת התובעים, למתוח ביקורת על ניסוח זה, "שיפוץ המלון לא עתיד להסתיים לפני . . .", אולם לשון זו ברורה וחד משמעית. מכתב הביטול, נספח ט' לתצהיר התובעת 2, אשר נשלח ביום 22.2.99 על ידי בא כוחם של התובעים, מבסס את הביטול על כך שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה להשלמת עבודות השיפוץ במלון רם עד לתאריך 31.12.98: "... התחייבתם בסעיף 4.3 להעמיד למרשי יחידת נופש במלון רם בירושלים תוך התחייבות כי השיפוץ במלון יסתיים עד לתאריך 31.12.98 . . . " על כן, כך נטען באותו מכתב, משלא הועמדה היחידה במלון רם עד לאותו מועד ולא הושלמו עבודות השיפוץ, מדובר בהפרה יסודית המקנה זכות לביטול ההסכם. "ולאור ההפרה יסודית של ההסכם מטעמכם מודיעים בזאת מרשי על ביטול ההסכם". כאמור, לטענת ביטול המונחת על נדבך זה – אין בסיס. הטיעונים האחרים ובהם המצג בדבר חדרים או סוויטות המיועדות לשישה עד שמונה אנשים (כאמור, למשל, בסעיף 24 ד' לסיכומי התובעים) באופן שניתן יהא לעשות שימוש, בו זמנית, על ידי שתי המשפחות אינם כלולים באותו מכתב.

סיכום

9. מהאמור לעיל עולה המסקנה כי התובעים לא הציבו נדבך איתן וברמה הדרושה בדבר טענותיהם בנוגע עם הפרתו היסודית של הסכם הרכישה. הוברר כי טענותיהם נסמכו על הבטחות חוץ –חוזיות אשר עוצמתן טושטשה ועומעמה במהלך עדות התובעות. התובעים מימשו את האפשרות העומדת לרשותם בדבר תחלופת מיקום הנופש, והתרעומת בדבר תשלום סכום גבוה מאשר היה עליהם לשלם במסגרת התחלופה או קבלת הסוויטות אשר לא נועדו לאכלס עד שמונה אנשים, לא הייתה מעוגנת בהתחייבויות הנתבעת. בתקופה שעד לסיום עבודות השיפוץ במלון רם הועמדה לזכות התובעים אופציה חלופית במלון אחר, ולטענה בדבר הפרת הוראות הנאמנות לא בא בסיס עובדתי או משפטי מספק לצורך הקמתה של עילת ביטול לאור הפרה יסודית של ההסכם. באשר לטענה בדבר היות החוזה חוזה אחיד שגודל אותיותיו קטן מזה שנקבע בחוק הגנת הצרכן (סעיף 4א) ובתקנות הרלבנטיות, אני שותף לדעה שהובעה, אמנם בדרך אגב, ע"י בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור אשר הוזכר לעיל, בקשר עם סוגיה זו, לפיה, באותיות קטנות, לכשעצמן, אין להוות הפרה יסודית. לעניין זה ראה האסמכתאות שפורטו בערעור הנ"ל (ע"א 4907/04). לכך יש להוסיף כי על מנת להביא לביטולו של חוזה צרכני יש לעמוד בדרישות סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן. בהתאם להוראה זו, על "הטעייה להיות מהותית בנסיבות העניין". תנאי זה אינו מגיע כדי קשר סיבתי בין הטעות ולבין ההתקשרות, אולם יש צורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההטעיה ולבין הנזק שנגרם לצרכן, על-אף שסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, הדן באיסור ההטעיה והקובע את רשימת העניינים אשר ייחשבו כמהותיים לצורך כך, אינו דורש הטעיה בפועל. אף אם הצרכן היה מתקשר בעסקה לולא ההטעיה, נושא העוסק באחריות לפיצוי בגין הנזק שנגרם מההטעיה, מקום שהוכח נזק (ר' ספרו של פרופ' סיני דויטש דיני הגנת הצרכן, כרך א', עמ' 375-376). התובעים לא טענו לכל קושי, הטעיה, תקלה או מכשול שקמו להם בעקבות גודל (או 'קוטן') האותיות. בכתב התביעה המקורי טענה זו לא נטענה כלל ובכתב התביעה המתוקן, כמו גם בתצהיר המשלים של התובעת מס' 2, לא נאמר מאומה בהקשר זה פרט לציון העובדה שהאותיות אכן קטנות מהקבוע בתקנות. שתי התובעות העידו כי לא היה להן קושי כלשהו בקריאת ההסכם (ראה עדות התובעת 2, עמ' 18 ש' 18 ואילך) ואף המומחה ציין כי, במכלול, מדובר בכתב ברור.

התוצאה, הנה, לפיכך, כי התביעה נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עוה"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון