ביטול הסכם מזונות


לפני תביעה למזונות שהגישה אשה נגד בעלה ביום 22.8.01.

הבעל והאשה נישאו כדמו"י בשנת 1945.

לבני הזוג שתי בנות בגירות.

השתלשלות דיונית

סקירת ההשתלשלות הדיונית ניסקרה בהחלטה מיום 27.11.01. לשם שלמות התמונה אחזור ואעלה את עיקריה.

א. התובעת הגישה תביעת מזונות כנגד בעלה בשנת ב- 3.12.95 (תמ"ש 12000/95) הנתבע חוייב בתשלום מזונות בסך של 1,750 ש"ח לחודש. התובעת גבתה מזונות אלה באמצעות לשכת ההוצל"פ.

ב. הנתבע הגיש תביעת גרושין לביה"ד הרבני, אולם תביעתו נדחתה, דחיה שהפכה חלוטה.

ג. הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.1.99. (להלן: הסכם הגירושין) בהסכם הגירושין נקבע, בין השאר, כי דירת הצדדים תימכר והתמורה תחולק בחלקים שווים (מזונות העתיד והוצאות אחזקת הבית עד לאחרית ימיה של התובעת, יהוונו יקוזזו מחלקו של הבעל בדירה).

ד. ביום 16.11.00 בוטל בהסכמה הסכם הגירושין ע"י כב' השופטת פרדו (להלן: ההסכם המבוטל).

כונסות הנכסים שוחררו מתפקידן; חיובו של הנתבע במזונות וענין ופרוק השיתוף בוטלו ותיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד הבעל אמורים להסגר.

ה. בו ביום חתמו הצדדים על הסכם בכתב חדש שלא אושר ע"י ביהמ"ש, לפיו הבעל ימשיך לשלם לתובעת את מזונותיה בסכום שנפסק בתביעת המזונות מ- 95' קרי- 1,750 ש"ח לחודש. האשה תשא בהוצאות אחזקת הבית. דירת המגורים תימכר ע"י הצדדים והתמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים "בקיזוז הכספים שהבעל חייב לאשה". כמו כן, מונתה הבת א’ כבוררת במקרה של מחלוקת.

מלבד הצדדים עצמם חתמו על ההסכם גם שתי הבנות.

(הסכם זה סומן הן כ-ת/1 והן כ-ת/11 - להלן ההסכם האחרון).

ו. לאחר מס' חודשים פנה הבעל ללשכת ההוצל"פ לביטול חיובו בתשלום המזונות.

ביום 20.8.01 הורה ראש ההוצל"פ על הפסקת גביית המזונות. על פי ההחלטה חוייבה התובעת להשיב לנתבע סך של 15,864 ש"ח ובתשלום של 1,500 ש"ח.

ז. ביום 22.8.01 הוגשה התביעה דנן.

ח. ביום 15.1.02 נקבעו מזונות זמניים בסך 2000 ש"ח+ הוצאות אחזקת הבית.


כמו כן נקבע, שהשאלה האם המזונות יפסקו למפרע מ- 16.11.00 (מועד ההסכם המאוחר) או מיום הגשת התביעה - תוכרע בפסק הדין.

ט. ביום 21.8.02 הגישה התובעת בקשה (בש"א 9537/02) לעיכוב הליכי ההוצל"פ, שנקט הנתבע נגדה. ביום 1.9.02 נעתרתי לבקשה.

י. ביום 27.2.03 הוריתי על המצאת תסקיר פקיד סעד (בהמשך לבש"א 13869/02) התסקיר הוגש לביהמ"ש ביום 19.5.03.

טענות האשה

א. התובעת בת 73, בהיותה בעלת קשיי ראיה כבדים, הנושאת תעודת עיוורת (ת/12, ת/21ב'), איננה מסוגלת לתפקד באופן שוטף בכוחות עצמה, קל וחומר שאין היא מסוגלת לצאת לעבוד לפרנסתה. יש לדחות את טענת הנתבע כאילו התובעת מקבלת שכר כמטפלת של נכדתה.

ב. הבעל מתרועע עם נשים אחרות בעודו נשוי לתובעת, מוציא עליהן כספים וכל דאגותיו נתונות למאהבותיו.

ג. לנתבע הכנסות אחרות מלבד ההכנסות עליהן הצהיר בהרצאת הפרטים. הנתבע עוסק בקניה, מכירה ותיווך. הכנסותיו מעסקים אלו מגיעות לכדי 2,500 ש"ח לחודש.

ד. בנוסף לחובת תשלום המזונות, חייב הנתבע לתובעת:
(1) החזר תשלום משכנתא ששילמה התובעת לבדה משנת 1995 ועד לפרעון החוב, צמוד ונושא ריבית. (הוגשה בקשה בזמנו לחיוב הנתבע בתשלום המשכנתא, אך זו לא נידונה)
(2) כספים ששילמה התובעת לשמאי לשם הערכת שווי הדירה בסך 800 ש"ח.

(3) כספים ששילמה התובעת למינהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ש"ח.

ה. הנתבע מפר דרך קבע את מדורה השלו של התובעת.

ו. הבעל פעל בחוסר תום לב כאשר פנה לראש ההוצל"פ בבקשה לבטל את חיובו למזונות בהסתמך על כך שהסכם הגירושין בוטל ועימו חיובו לתשלום המזונות.

התובעת הסכימה לביטול הסכם הגירושין בהנחה ובכפוף לכך כי את מקומו יחליף ההסכם האחרון.

ז. הנתבע, לאחר שחזר בו מההסכם האחרון, הותיר את התובעת ללא מזונות.

מחד, הוא הפסיק לשלם מזונות לתובעת בהסתמכו על ההסכם המבטל ומאידך, אינו מוכן לשלם מזונות על פי ההסכם האחרון.

ח. כאמור, קיבל הבעל חיזוק לתרמית ודרכי הרמייה בהם הוא נוקט ע"י החלטת ראש ההוצל"פ לעכב את הליכי גביית מזונות התובעת ולחייב את התובעת להשיב לנתבע כספים שגבתה למזונותיה.

על כן, יש לקבוע כי התובעת אינה חייבת להחזיר לנתבע את המזונות שגבתה.

ט. עוד טוענת התובעת כי חיובו של הנתבע במזונותיה צריך לחול מיום ההסכם האחרון, ולא מיום הגשת התביעה דנן.

טענות הבעל

א. חיי הנישואין של בני הזוג הגיעו לקיצם אולם התובעת מסרבת להכיר בכך ולהרפות אחיזתה מהנתבע.

ב. אין בסיס לתביעת המזונות שכן ע"פ ההסכם המבטל חיוב המזונות המוטל על הבעל בוטל (ס' 2 להסכם) המבטל. לצדדים אין חובות כספיים האחד לשני (ס' 3 להסכם המבטל). לצדדים אין יותר טענות האחד לשני (ס' 7 להסכם המבטל).

זהו ההסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, ועל כן, ע"פ הסכמות הצדדים הנ"ל- אין מקום לתביעה זו שכן ההסכם מבטל כל בסיס לתביעה עתידית למזונות מחדש מטעם התובעת.

ג. אין בכוחו של ההסכם האחרון אשר ערכו הצדדים ביניהם ביום 16.11.00 ושלא אושר ע"י ביהמ"ש, לגבור על הסכם שאושר כדין ע"י ביהמ"ש.


ד. אין תוקף להסכם האחרון שערכו הצדדים שכן:
(1) ההסכם הנ"ל לא אושר כדין ע"י ביהמ"ש ע"פ חוק יחסי ממון.

(2) הבעל חתם עליו כשהיה שרוי בלחץ ומצוקה תוך ניצול מצבו הבריאותי הלקוי.

(3) הבעל הודיע בכתב על ביטול ההסכם.

(4) ע"מ ליתן תוקף להסכם האחרון היה על התובעת להגיש תביעה לאישור ההסכם בביהמ"ש.

ה. גובה המזונות אותו תובעת האשה מנופח ומופרז. לא קיים ביסוס לדרישותיה ואף לא הוצגה לשם הוכחתן ראשית ראיה.

ו. טענות התובעת לעסקים נוספים כביכול שיש לנתבע, חסרות כל בסיס.

ז. התובעת מסתירה את מצב ראייתה האמיתי תוך הסתתרות מאחורי היותה בחזקת עיוורת.

ח. הנתבע סובל מבעיות רפואיות רבות המצריכות השגחה רפואית צמודה ומעקב באמצעות בדיקות תקופתיות. עלותן של הבדיקות והתרופות מגיעה לכדי מאות שקלים בחודש+ נסיעות.

ט. לנתבע חובות גדולים הרובצים על כתפיו.

י. אין סמכות לביהמ"ש למשפחה לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה על התובעת להשיב לנתבע כספים ששילם לה בעודף.

יא. אין לקבל את טענת התובעת כאילו יש לחייב את הנתבע בתשלום מזונות רטרואקטיבי מיום עריכת ההסכם האחרון (ולא מיום הגשת התביעה), שכן בע"א 366/77 נקבע כי אשה נשואה לא יכולה לתבוע "מזונות עבר".

ה ה כ ר ע ה

תוקפו של ההסכם האחרון

א. אתייחס לטענות הנתבע:

(א) ההסכם האחרון טעון אישור בית המשפט על פי החוק.

ההסכם האחרון מורכב מחיובים בתחום יחסי הממון בין בני הזוג ומחיוב הבעל במזונות לאשה.

כל מרכיב בהסכם שעניינו רכושם של בני זוג וממונם הוא "הסכם ממון".

הסכם ממון בין בני-זוג טעון אישור ביהמ"ש, כלשון חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן: החוק):

"2. (א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה...או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג...וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

(ב) האישור לא ינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו"

"הסכם ממון" ניכנס לתוקפו עם אישורו ע"י ביהמ"ש. משאושר ההסכם המבטל וניתן לו תוקף של פסק-דין, בטלו ההסכמות וההתניות שבהסכם הגירושין ביחס לרכושם של בני הזוג.

על מהותו של "הסכם הממון" בהשוואה להסכם רגיל אחר נאמר בע"א 486/87 מנשה אבידור נ' לירון אבידור פ"ד מב (3) 499:

"ייחודו של "הסכם ממון" בהשוואה להסכם רגיל בין בני זוג הוא בכך שקיומו של "הסכם ממון" שנערך בין בני זוג דוחה את תחולתו של הסדר איזון המשאבים לפי פרק ב' לחוק יחסי ממון על אותם בני זוג. אך לבד מפועלו זה
"הסכם ממון" הוא הסכם ככל ההסכמים, אשר בו קובעים בני הזוג את אשר יעשה ברכושם".


רעיון זהה ניתן למצוא בדבריה של המשנה לנשיא (כתוארה דאז) השופטת בן פורת בע"א 169/83 יונה (שרעבי) שי נ' ששון (שרעבי) שי, פ"ד לט (3) 776:


"...המבחן אם הסכם פלוני בין בני הזוג הוא "הסכם ממון" אם לאו טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בעניני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו "הסכם ממון" יהיו מימדיו רחבים או צרים.

לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם- לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קנין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות- בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו."

משלא אושר ההסכם האחרון בהתאם לחוק אין בכוחו לשנות את הסעיפים הממוניים של ההסכם המבטל שהוא אכן היה "הסכם ממון".

יחד עם זאת, הסכם בענין מזונות איננו טעון אישורו של ביהמ"ש. על כן, כל שהוסכם בהסכם האחרון לעניין המזונות שריר וקיים.

על הסעיף שעניינו תשלום המזונות בהסכם המאוחר חלים דיני החוזים הרגילים. ההסכם האחרון הוא אכן ההסכם האחרון שנכנס לתוקפו, בו ביום, לאחר אישור ההסכם המבטל . אמור מעתה, טענת הנתבע שאין בכוחו של ההסכם האחרון לגבור על ההסכם המבטל דינה להדחות.

החלטת ראש ההוצל"פ ניתנה בהסתמך על כך שחיוב תשלום המזונות בוטל ע"פ ההסכם המבטל ללא התייחסות להסכם האחרון שנחתם בין הצדדים.

יחד עם זאת, צדק ראש ההוצל"פ כשלא התייחס להסכם האחרון (אפילו הובא לידיעתו) שכן ראש ההוצל"פ אינו מבצע הסכמים אלא פסקי דן בלבד. כדי להוציא לפועל את חיוב המזונות בהסכם המאוחר היה על התובעת להגיש תביעה נגד הנתבע על אדני ההסכם המאוחר.

(ב) ההסכם האחרון נחתם בעת שהנתבע שרוי בלחץ ובמצוקה תוך ניצול מצבו הרפואי הלקוי.

אין בידי לקבל הטענה וטעמי עמי:
על אודות חתימת ההסכם האחרון מעיד הנתבע:

"ש: מי היה נוכח בזמן עריכת ההסכם ת/11?
ת: שתי בנותי ואני
ש: מי כתב את ההסכם?
ת: עו"ד חנה כהן.
ש: מה הבנת מההסכם?
ת: לא הבנתי כלום. הבנתי שאני אקבל $20,000 ואחרי 6 חודשים, נמכור את הדירה בלי להזקק לכונסי נכסים. אני ואשתי נמכור את הדירה."

התובעת העידה על נסיבות היווצרות ההסכם המאוחר:

"במשפט של מכירת הדירה באו אנשים שרצו לקנות את הדירה מבית המשפט בכסף מזומן. כשהוא שמע שהדירה עומדת למכירה, הוא עשה חשבון שהוא צריך לתת לי חצי דירה בפירוק השיתוף... הוא ראה שנשאר לו ביד $40,000 אז הוא אמר שהוא לא מוכן למכור את הדירה... שאלתי אותו מה עם המזונות הוא אמר שיתן לי 1,750 ש"ח לחודש והסכמתי.

אח"כ אמרתי לו שאין לי אמון בו, הוא עושה לי בלוף ושקרים, אבקש ממנו רק דבר אחד, שבנותי א' והשניה, אמרתי לעו"ד שתהיה להם הסמכות שאקבל 1,750 ש"ח לחודש. נכתב הסכם ת/1." (ההדגשות שלי-ג.ג)

לא מקובלת עלי גירסתו של הנתבע, שכן ממסכת העדויות והראיות עולה תמונה שונה.

עובר לחתימת ההסכם המבטל הצהיר הנתבע בפני השופטת קופלמן פרדו "נסתדר לבד". גם הנתבעת אמרה:


"אני מוכנה לבטל את פסק הדין, אנו נסתדר". מההצהרות ההדדיות עולה בברור שהצדדים אמורים להגיע להסדר אחר מחוץ לכתלי בית המשפט.


על כן, סבורני, שהנתבע ידע והבין היטב שהתובעת הסכימה לפסק הדין המבטל תוך שהיא סמוכה ובטוחה שיערך הסכם חדש בין הצדדים.כאמור, הסכם פנימי בין בני הזוג ללא התערבות ביהמ"ש.

זאת ועוד. אף עדותה של הבת א' שהיתה נוכחת בעת החתימה על ההסכם מוכיחה שהנתבע הבין וידע על מה חתם:

"כאשר ישבנו וביקשנו שעו"ד חנה כהן תהיה נוכחת, כי עו"ד אלמדון לא היתה בתמונה, אבא היה שפוי לחלוטין, המשפטים שהוכתבו בהסכם, הוא הסכים לכל משפט, אחרת הוא לא היה חותם עליהם. זה שהוא משנה את דעתו כל פעם אני לא יודעת מה להגיד על זה. הוא הסכים לכל מילה ומילה."

(ג) הנתבע הודיע על ביטול ההסכם האחרון.

בהודעתו (נ/5) בדבר בטול ההסכם האחרון כותב הנתבע:

"הנני מודיע על בטול ההסכם שנחתם ביום 16.11.00, ביני לבין אשתי, בנוכחותך ובנסוחך, תוך נצול מצוקתי וחוסר נסיוני.

הוסכם בינינו כתנאי מכריע ש 20,000$ ישולמו מידית, ואולם הוטעיתי ונרשם נסוח בלתי ברור שאקבלם במכירה. (והלא ברור שבמכירה אקבל אף יותר)
גם סעיפים אחרים בהסכם הינם מטעים ולוקים בחוסר תום לב.

הואיל וכך, אני מודיע על בטול ההסכם".

התובעת טענה לחוסר תום לב מצד הנתבע בביטול ההסכם האחרון ואף ל"תרמית ורמיה", כלשונה.

ההסכם האחרון נחתם ביום 16.11.00. בהודעת הבטול נקוב התאריך 19.12.00.

במכתב הבטול לא טען הנתבע ל"נצול מצבו הבריאותי הלקוי", טענה שהעלה בסיכומיו. אין, איפוא, בסיס לטענה זו.

הודעת הביטול ניתנה, איפוא, למעלה מחודש ימים לאחר החתימה על ההסכם.

האם הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר?

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 ,קובע:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול..."

כאמור, מרגע שמתחיל מרוץ הזמן שבסעיף 20, יש לבטל את החוזה תוך "זמן סביר".

הרעיון העומד מאחורי ההוראה בעניין ביטול תוך זמן סביר הוא, שאם לא בוטל החוזה תוך מועד זה, יש לראותו כחוזה תקף. (ראה גם: דוד קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, 1991, חלק ב',682).


עניין ה"סבירות" בהגדרת "זמן סביר" תלוי בנסיבות, כלשונו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי, פ"ד לג (3) 567, 575:

"יש ותקופה קצרה של מספר ימים תראה כבלתי סבירה ויש ותקופה של שבועות וחודשים תראה כסבירה..."

עוד אמר בעניין הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 395/83 אריה שלום נ' יכין חק"ל, פ"ד לט (2) 737,740:

"סבירותו של הזמן לצורך מסירת הודעת הביטול אינה נמדדת על פי אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי (ע"א 760/77 הנ"ל), אלא
נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו...".

אצל ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (תשנ"ג, כרך ב') עמ' 1099 ניתנים קריטריונים אותם יש להביא בחשבון בבחינת השאלה מהו "זמן סביר":

"בראש ובראשונה יש להתחשב בסיכון של שינוי מצבו של הצד השני לרעה... שאלה הכרוכה בנושא זה היא האם כבר ביצע הצד השני את חיובו לפי החוזה אם לאו... בנסיבות אלה יש להעמיד את הצד השני בהקדם על כך שהחוזה בוטל, ואין הוא צריך להמשיך בביצועו...שיקול אחר נוגע למידת החומרה בהתנהגות הצד השני. אם מקורה של ברירת הביטול הוא במרמה או בהתנהגות רעה חמורה אחרת של הצד השני, מן הראוי להכיר בכך שפרק הזמן הסביר לביטול הוא ממושך יותר מאשר במקרה של מצג שווא בתום לב".

ב. ביטול הסכם הגירושין וביטול ההסכם המאוחר נעשו על ידי הנתבע שלא בתום לב. כמצוטט, כל אחד משני הצדדים הצהיר לפני בית המשפט עובר לביטול הסכם הגירושין, "אנו נסתדר". בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים על מזונות התובעת בגובה המזונות הזמניים שנפסקו ביום 11.2.96 בתוספת מחצית הוצאות אחזקת הבית עד אחרית ימיה של האשה (גם לאחר הגירושין). נקבע שהסכום יהוון והבעל ישלמו מתמורת דירת הצדדים שתימכר (סעיף ג' להסכם הגירושין).

ביטול הסכם הגירושין השאיר את האשה ללא מזונות. ברי שהאשה לא הסכימה לביטול הסכם הגירושין ובכך לוותר על מזונותיה. חתימת הצדדים על ההסכם המאוחר (סעיף המזונות הוא הסעיף הראשון בהסכם המאוחר) בא להגשים את כוונת הצדדים באומרם "אנו נסתדר". היום טוען הנתבע שהוא פטור ממזונות האשה בכלל מכוח ביטול הסכם הגירושין. הוא אף מיהר לבטל את הליכי ההוצל"פ באשר למזונות הזמניים שנפסקו ולתבוע החזר הכספים ששילם על פי ההחלטה למזונות זמניים. לא זו בלבד, אלא שהוא טוען לבטלות ההסכם המאוחר אף לענין מזונות האשה. כל מהלך התנהגותו של הנתבע מצביע על תכנון מתוחכם, שלא בתום לב, נישול האשה ממזונותיה, החל בביטול הסכם הגירושין וכלה בהודעת הביטול של ההסכם המאוחר. הודעת הביטול של ההסכם המאוחר (נ/5) לוקה, איפוא, בחוסר תום לב מובהק ותוך הטעיית התובעת.

אפילו נשלחה הודעת הביטול תוך זמן סביר (ואינני קובע כך) אין בה כל מאומה כמוטעם לעיל, ככל שהיא מתייחסת לענין המזונות.

קשיי הראיה של התובעת

התובעת העידה על מצבה הרפואי:

"ש: שאלו אותך על זה שאת נכה ויש לך תעודת נכות
ת: יש לי עיוורון בעיניים
ש: לכמה זמן התעודה
ת: לצמיתות"

יחד עם זאת תמוה הדבר בעיני מדוע לא הציגה התובעת כל מסמך רפואי, מעבר לתעודת העיוור שהוגשה, המוכיחה את מצב ראייתה הלקוי.

קיימת חשיבות להגשת מסמכים נוספים בעניין זה ביחס להוצאותיה לעזרה בבית

חשיבות זו עולה מתוך עדות הנתבע על אורח חייה ותיפקודה של התובעת:

"... היא מנקה, מבשלת, מכבסת, תולה כביסה, היא מנקה עשבים, משקה, משחקת עם הילדה..."
ובהמשך:
"...היא נוסעת פעמיים בשבוע לכרמל. היא נוסעת באוטובוס 47,48 שמגיע לכרמל".

עדות זו, לא רק שלא נסתרה, אלא אף קיבלה חיזוק ע"י תמונות שהוצגו בפני ביהמ"ש (נ/4) בהן נראית התובעת מתפקדת בבית ללא עזרה כלשהי וכן עולה על אוטובוס לבדה.

לראיות אלה משקל באשר לגובה צרכיה של התובעת בעזרה בביתה.

הכנסות האשה


א. תשלומי מל"ל

אין חולק כי האשה מקבלת קיצבת זיקנה מהמל"ל בסך 1,248 ש"ח לחודש.(מוצג ת/4)

ב. הכנסות נוספות
הנתבע בכתב הגנתו טען כי התובעת מקבלת שכר עבור ההשגחה על נכדתה.

טענה זו לא הועלתה בסיכומיו ואף לא הוכחה בשלב שמיעת ההוכחות ועל כן דינה להדחות, כפי העולה מעדותה של התובעת:

"ש: נכון שאת מטפלת בילדה
ת: לא נכון שאני מטפלת בילדה. להחזיק ילדה לא נקרא טיפול" על כן אמינה עלי עדות התובעת באומרה:
"אני לא מקבלת כסף, אני לא עובדת"

צרכיה של האשה

האשה העמידה את תביעתה למזונות ע"ס 4,945 ש"ח.

(א) הוצגו חשבונות גז (ת/5ב'), וכן מיסי עירייה, ארנונה ומים (ת/5 ג').

ביחס לתשלומים אלה העיד הנתבע:

"ש: כמה כסף אתה משלם עבור ארנונה?
ת: ארנונה אני לא שילמתי עכשיו.

ש: נכון שכמה שנים אתה לא משלם ארנונה.

ת: יכול להיות
ש: יכול להיות שכמה שנים אתה לא משלם מים?
ת: אני לא שילמתי כי הבת משלמת
ש: כמה כסף אתה משלם עבור גז?
ת: לא שילמתי"

והתובעת בעדותה:

"אין לי ארנונה, אני פטורה מארנונה אבל אני משלמת מים. יש לי 58% הנחה בארנונה בגלל העיוורון"

(ב) אשר לתשלום אגרת הטלויזיה העידה התובעת עצמה כי אין לצדדים כבלים בביתם.

"אין לי כבלים. לבת שלי יש כבלים."
חרף זאת, לא עלה בידה לענות לשאלת ביהמ"ש מדוע תשלום עבור חברת הכבלים "ערוצי זהב" (מוצג נ/2) משולם על שמה:
"ש: למה החשבונית של הכבלים על שמך
ת: אני לא יודעת, צריך לשאול את בתי".

(ג) בעדותו נשאל הנתבע באופן כללי על הוצאות אחזקת הבית:
"ש: היה לך חוב להוצאות החזקת הבית?
על כך השיב הנתבע: "היה חוב ושילמתי"

הבת א' כעדת הזמה העידה:

"אין זו אמת שהוא שילם את החוב של החזקת הבית כפי שהוא העיד. אבא לא שילם אמא תמיד משלמת חשמל ואת כל הוצאות הבית, הוא מתנער מזה".

הוצאות נוספות

א. משכנתא
האשה תובעת החזר תשלום משכנתא ששילמה, צמוד ונושא ריבית משנת 1995 ועד לפרעון החוב.


מעדותו של הנתבע:
"ש: מתי הפסקת לשלם את המשכנתא?
ת: מיום שמכרתי את החנות אני חושב."
ובמקום אחר:
"החנות היתה עד שנת 96"

על כן, ישלם הנתבע לתובעת מחצית תשלומי המשכנתא ששילמה החל בינואר 1996 ועד לפרעון המשכנתא.

ב. שמאי
לכתב התביעה צורף מסמך לפיו הנתבע מתחייב לשלם לתובעת סך של 800 ש"ח (בשני תשלומים) עבור "שמאות הדירה". טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבע.

ג. מינהל מקרקעי ישראל
ע"פ מוצג ת/5א' משלמת התובעת דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל בסך 115 ש"ח בכל חודש. בכתב התביעה תבעה התובעת סך של 3,500 ש"ח ששילמה עבור הנתבע. טענה זו לא נסתרה:

"ש: כמה כסף אתה שילמת למינהל מקרקעי ישראל?
ת: לא שילמתי".

יכולתו של הבעל
א. פנסיה
הנתבע, פנסיונר מזה כ-20 שנה. עד ליציאתו לפנסיה עבד הנתבע כמורה.

בכתב התביעה טענה האשה כי משכורתו של הנתבע ממשרד החינוך הינה 4,500 ש"ח לחודש. בסיכומיה התובעת טוענת כי לאחר שמיעת ההוכחות נהיר לה כי משכורתו של הנתבע עומדת על סך של יותר מ- 6,000 ש"ח לחודש.

התובעת מבססת את טענתה על תלושי משכורת לחודשים 5/01 ו-6/01.

נראה לי, שתלושי המשכורת שהוגשו לביהמ"ש לחודשיים חריגים, כטענת הנתבע, שכן בשאר החודשים שקדמו ואיחרו לחודשים אלה עומדת משכורתו של הנתבע על כ-4,500 ש"ח בלבד.

ע"פ תלוש המשכורת לחודש 8/02 (מוצג נ/41), הכנסתו של הנתבע עומדת על 3,714 ש"ח.

עולה איפוא כי יש להעמיד את הכנסת הבעל כפנסיונר משרד החינוך על כ- 4,500 ש"ח.

ב. תשלומי מל"ל
ע"פ מוצג נ/15 עולה כי קיצבת הזיקנה המשולמת לבעל ע"י המל"ל מגיעה לכדי כ- 1,400 ש"ח.

ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי מדובר בסכום העולה לכדי 1,600 ש"ח, אולם טענה זו לא הוכחה.

ג. עסקים נוספים שמנהל הנתבע
התובעת טוענת כי בנוסף להכנסותיו להלן לנתבע הכנסות נוספות, כפי שהיא מעידה:

"ש:... איך את יודעת שאכן, הוא עובד כמוכר וקונה ומתווך.

ת: אני יודעת שהוא ממשיך באותה עבודה בצורה מצומצמת יותר. הוא מדבר בטלפון בעניין הזמנה. כשהוא רואה שאני מתקרבת הוא לוקח את הטלפון ויוצא לחצר לדבר.

ש: מה את שומעת שהוא אומר.

ת: אני שומעת אותו מדבר בעניין העסקים. יש לו פקס בבית, הוא שולח ומקבל פקסים, הוא מקבל ערמות ומוסר אותם."

מדברים אלו אין בידי להסיק כי הנתבע מנהל עסקים שונים מביתו. התובעת רואה את הנתבע משוחח בטלפון, אינה יודעת את תוכן השיחות ועל כן ודאי שאינה יודעת שמדובר בתיווך, קניה או מכירה של מוצרים, כפי שהיא טוענת.


כמו כן, אין בקבלת ומסירת פקסים בכדי להעיד על עניני מסחר שונים שהנתבע עוסק בהם.

על כך מעידה התובעת בעצמה:

"ש: קראת מה שכתוב בפקסים
ת: אני לא רואה מה כתוב בפקסים. אינני מסוגלת לראות, אני לא רואה.

ש: בבית שלכם הוא מביא סחורה
ת: לא. הביתה הוא לא מביא סחורה הוא מעלים את זה. העסקים שלו בחוץ." כאמור, לא הביאה התובעת ראיות בדבר אותם עסקים אשר מנהל הנתבע "בחוץ".


הנתבע נחקר על אודות דפי פקסים אשר התבקש להציג לביהמ"ש והעיד כי:

"מיום שקניתי את הפקס קניתי זאת במטרה כדי לשלוח לבית החולים פקסים".

את דפי הפקס ת/8 ו-ת/9 הסביר הנתבע כדפי פרסומת אשר נשלחו אליו באמצעות הפקס.

באין ראיות בדבר שימוש בפקס ככלי עיסקי בידי הנתבע, או ראיות אחרות, אני קובע שהתובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר עסקים נוספים שמנהל הנתבע.

מועד חיובו של הנתבע בתשלום המזונות

ביחס לזכות לקבלת מזונות גם לתקופה שקדמה להגשת התביעה, או בשמה "הזכות למזונות לשעבר", נקבע במפורש בשולחן ערוך כי זכותה של אשה נשואה לקבל מזונות הינה רק מיום הגשת התביעה ואילך (שו"ע, אבן העזר, סימן ע', סעיפים ה, יא). הלכה זו נידונה אף ע"י השופט אלון בע"א 366/77 פלוני נ' פלונית, פ"ד לד(1)229:

"...קיימת הנחה שכל עוד לא תבעה ממנו מזונותיה ויתרה היא על זכותה זו ;הנחת ויתור זו חדלה להתקיים ברגע שהגישה היא תביעתה למזונות, לעיתים אף שלא בבית המשפט, או שמנסיבות העניין מוכח שלא ויתרה על הכסף שהוציאה למזונותיה...(ראה שו"ע שם, סעיף ח':חלקת מחוקק שם ס"ק מא)".

חזקה זו, לפיה האשה מוותרת על כספים שהוציאה לצורכי מזונותיה, חלה רק לגבי אשה נשואה.

כך נפסק גם בביה"ד הרבני (ע"א/תשט"ז/041 האב א' נ' האח ב' פד"ר ב 162, 164): " רק באשת איש הלכה פסוקה היא באבן העזר סימן ע' סעיף ה', ברמ"א: ...תבעה אח"כ אין פוסקין לה (מזונות) למפרע רק מיום התביעה..."

הנימוק לכך הוא משום ש"דרך נשים הוא לגלגל עם בעליהן" (ראה בית שמואל על אבן העזר, שם ס"ק כ"ט) כלומר, אין פוסקים לאשה מזונותיה למפרע כיוון שמתוך ציפיה לשלום בית נשים מוחזקות ככאלה שאינן עומדות על מלוא זכותן בעבר.

אולם, חזקה זו, ככל חזקה, ניתנת לסתירה אם האשה גילתה דעתה בדרכים שונות, שהיא מתכוונת לדרוש את מזונותיה אלו בחזרה, כמובן בהתאם לנסיבות כל עניין ועניין. כך, למשל בע"א 1375/93 מובאת פסיקה מביה"ד הרבני לפיה זכאית אשה למזונות ילד למפרע:

"דבנידון שלנו ניכר הדבר שלא מחלה כלל ולכן הוחלט לחייבו במזונות הילד החל מיום לידתו" (תשי"ד/9251פסקי דין רבניים, א',234).

(ההדגשות שלי ג.ג)

המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא שהאשה לא מחלה על דרישתה למזונות עוד בעת חתימת ההסכם המאוחר.

בעצם חתימתה על ההסכם המאוחר גילתה האשה דעתה כי אין היא מוותרת כלל ועיקר על מזונותיה (בין אם ההסכם תקף ובין אם לאו). התובעת סתרה, איפוא, את החזקה הקיימת בדבר וויתור על מזונות עבר של אשה נשואה.


הנתבע חייב, איפוא, במזונות התובעת החל ביום חתימת ההסכם המאוחר.

המורם מהמוטעם והמקובץ הוא:
א. ההסכם המאוחר, ככל שעניינו חיוב הנתבע במזונות התובעת, הוא הסכם תקף.

על-כן, אינני רואה להיזקק להוכחת הצרכים של התובעת ויכולתו הכספית של הנתבע אף שהתייחסתי לנתונים אלה לעיל בפסק הדין הואיל והצדדים התייחסו אליהם בחומר הראיות.

ב. התובעת הוכיחה את תביעתה באשר להוצאות המשכנתא, הוצאות שמאי ודמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל.

לשורה תחתונה:

א. אני מחייב, איפוא, את הנתבע לשלם לתובעת מזונות, כאמור בהסכם המאוחר, סך של 1,750 ש"ח לחודש. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה כשבסיס החישוב הוא מדד חודש 10/00 שפורסם ב- 15.11.00. חישוב ההצמדה יעשה מידי 3 חודשים, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע.

המזונות ישולמו החל ביום 5.12.00 ובכל 5 של החודשים הבאים.

תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלומו ועד לתשלומו בפועל.

בהתאם להסכם המאוחר תשלם האשה את כל הוצאות אחזקת הבית מיום 16.11.00 (חשמל, מים, טלפון, עיריה) וזאת עד למכירת הדירה גם אם הצדדים יתגרשו.

ב. כן ישלם הנתבע לתובעת את התשלומים כדלקמן:
(א) מחצית תשלומי המשכנתא ששילמה התובעת החל ב- 1/96 ועד לפרעון המשכנתא.

(ב) 800 ש"ח עבור שמאות הדירה.

(ג) 3,500 ש"ח עבור דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל. סכום זה מתייחס לדמי חכירה עד ליום הגשת התביעה.

כל הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והצמדה כחוק החל ביום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ג. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב דמי מזונות

  2. ביטול חוב מזונות

  3. התיישנות מזונות

  4. ביטול הסכם מזונות

  5. חישוב דמי מזונות

  6. אכיפת הסכם מזונות

  7. ביטול תביעת מזונות

  8. הבטחת הכנסה מזונות

  9. ביטול עיקול מזונות

  10. זכות קדימה מזונות

  11. העברת דיון מזונות

  12. מחיקת תביעת מזונות

  13. בוררות מזונות ילדים

  14. אי תשלום דמי מזונות

  15. התיישנות דמי מזונות

  16. התיישנות חוב מזונות

  17. התיישנות מזונות בגיר

  18. התיישנות גביית מזונות

  19. חיוב מזונות רטרואקטיבי

  20. בקשה לשינוי דמי מזונות

  21. התיישנות פסק דין מזונות

  22. חוסר סמכות בתביעת מזונות

  23. בוררות מזונות בין בני זוג

  24. בקשה למחיקת תביעת מזונות

  25. התיישנות פסק דין למזונות

  26. דחיה על הסף תביעת מזונות

  27. בקשה לקביעת מזונות זמניים

  28. בקשה לפסיקת מזונות זמניים

  29. בקשה לשינוי מזונות זמניים

  30. חייב מוגבל באמצעים מזונות

  31. בקשה דחופה למזונות זמניים

  32. דחיית בקשה למזונות זמניים

  33. גילוי מסמכים תביעת מזונות

  34. אי תשלום מזונות הוצאה לפועל

  35. בני זוג מוסלמים סמכות בית משפט

  36. התנגדות לביצוע פסק דין מזונות

  37. בקשה לפסיקת מזונות זמניים לקטין

  38. בקשת רשות ערעור על מזונות זמניים

  39. ביצוע פסק דין מזונות בהוצאה לפועל

  40. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מזונות

  41. חזקת שיתוף ספציפית - תביעת מזונות

  42. ביטול חיוב מזונות עקב שינוי מהותי בנסיבות

  43. פסק דין בתביעה למזונות לאור תקופת מגורים עם הבעל לשעבר

  44. זכאות לדמי מזונות לאור פתיחת תיק הוצל"פ כנגד הגרוש (החייב)

  45. סעיף 2 א לחוק המזונות: זוכה תושב ישראל זכאי לבקש תשלום חודשי

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון