אי הגשת דוחות למס הכנסה


הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות של אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד על הכנסותיה של נאשמת 1 לשנים 2000 ו-2002 ועל הכנסותיה של נאשמת 2 לשנים 2001 ו-2002. נאשמים 5 ו-6 (להלן: "הנאשמים") הורשעו בשל אחריותם כמנהלים לפי סע' 224א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), היות ושימשו כמנהלים בשתי החברות בזמנים הרלוונטים לאישום. כמו כן נאשם 5 הורשע בשל כך שלא הגיש במועד דו"ח על הכנסותיו האישיות לשנים 2003-2004 ולא הגיש במועד הצהרת הון שהיה עליו להגיש אודות הונו ונכסיו ביום 31.12.01. נאשם 6 הורשע אף הוא באי הגשת דו"ח על הכנסותיו האישיות לשנת 2004 במועד ובשל אי הגשת הצהרת הון שהיה עליו להגיש אודות הונו ונכסיו ביום 31.12.01 במועד. נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין מיום 25.01.10 ולפיכך פטור אני מלפרטן בשנית. במסגרת הכרעת הדין זוכו הנאשמים כולם מעבירות של אי הגשת דו"ח במועד לגבי שנות המס 2003 ו-2004.

במסגרת הראיות לעונש העיד נאשם 6 והוא ציין כי הרשעתו והרשעת נאשם 5 עלולה לגרום להם לקשיים רבים בפעילות הבנקאית שלהם בארץ, ברשם הקבלנים, בהתנהלותם מול משרדי הממשלה השונים, ובפעילותם הכלכלית בחו"ל. עדות זו הובאה כדי שיש מקום לבטל את הרשעת הנאשמים בדין.

בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה כי אין מקום לבטל את הרשעת הנאשמים, גם לא בשל חששותיהם מפגיעה בעבודתם מול רשויות המדינה. הוא תמך את טיעוניו בפסיקת בתי המשפט אשר קבעו לא פעם כי אין בטענה מעין זו כדי להביא לאי הרשעה מקום בו נעברה עבירה. מה גם שאין מדובר במקרה המלוּוה בנסיבות יוצאות דופן, שעה שהנאשמים גם לא הסירו את מחדליהם אף לא לאחר סיום הסכסוך ביניהם, סכסוך שעמד בבסיס ביצוע העבירות, לטענתם. הוא ציין כי ככלל, בעבירות מס יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס הציבורי ומשקל מועט לנסיבות האישיות של העבריין, ויש ליתן דגש על המימד ההרתעתי. באשר לעונש הראוי במקרה זה, הוא טען כי בתי המשפט על ערכאותיהם השונות קבעו כי העונש הראוי בעבירות כלכליות מעין אלו הוא מאסר מאחורי סורג ובריח. הדבר נכון גם כאשר מדובר בעבירה של אי הגשת דוחות, שכן הדוחות הם הבסיס לקיומה של מערכת המס ולפעילותה התקינה. הוא גם שלל את טענת הנאשמים כי קיימת להם יתרת זכות במס הכנסה לאור השומה במיטב השפיטה שנערכה להם, שכן מלבד הדו"ח של נאשמת 1 לשנת 2000, שאר הדוחות לא הוגשו עד היום. למעשה, מלבד דוחותיהם האישיים של הנאשמים והצהרות ההון שלהם, שאר המחדלים לא הוסרו. באשר להתארכות ההליכים בתיק זה בו כתב האישום הוגש בשנת 2004, הוא ציין כי מרבית הדחיות בדיונים היו בשל רצונם של הנאשמים להגיע להסדר עם שלטונות המס, ולכן אין מקום לקבל טענה על עינוי דין שנגרם להם. הוא ביקש אפוא, כי בית המשפט ישית על הנאשמים מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות שלא לעבור עבירות נוספות. על נאשמות 1 ו-2 הוא ביקש כי בית המשפט ישית קנס כספי על אף שהן נמצאות כיום בהליכי פירוק.

מנגד טען ב"כ נאשם 5 כי במקרה זה נסיבות ביצוע העבירות הן חריגות לקולא במיוחד, וגם אם לא היה בהן כדי לזכות את הנאשמים בדינם הרי שיש בהן כדי להביא להקלה משמעותית בעונשם. לדבריו, הוא הופתע לשמוע מפי ב"כ המאשימה שהמחדלים טרם הוסרו, שכן חובת הסרת המחדלים מונחת כיום לפתחו של המפרק שבא בנעלי הנאשמים, שלהם אין כל יכולת לעשות זאת. המפרק גם הצהיר לא פעם בבית המשפט שהוא מסיר את כל המחדלים של הנאשמות שצויינו בכתב האישום ומטעם זה גם הוא שוחרר מהתייצבות לדיונים. הנאשמים עצמם סייעו בידי המפרק כדי שיוכל להגיש את הדוחות של הנאשמות. הוא ציין כי באופן כללי לא יכולה להיות מחלוקת על החשיבות שיש בהגשת דוחות בכלל ובמועד הקבוע להגשתם בפרט לצורך גביית המס ואת הנזק הכלכלי שנגרם למדינה בשל אי הגשתם. אבל במקרה זה לא נגרם כל נזק למדינה בשל אי הגשת הדוחות ולו מהטעם שהמס נגבה מהנאשמות לפי מיטב השפיטה. לטענת הנאשמים, כפי שטענו גם במהלך המשפט, קיימת לנאשמות יתרת זכות במס הכנסה ומשנמנע ב"כ המאשימה מלחוקרם על כך, כיום הוא לא יכול לטעון אחרת. גם המידע על הכנסותיהן של הנאשמות היה ידוע לרשויות המס מפני שכל הכנסותיהן באו ממקורות ציבוריים השייכים למדינה. הוא שב וציין את הקושי האמיתי שעמד בפני הנאשמים להגיש את הדוחות בשל הסכסוך ביניהם, וגם אם עמדה בפניהם דרך להגשת הדוחות, כפי שציין בית המשפט בהכרעת הדין, הם לא צעדו בה, לא מתוך חוסר רצון מפני שהם אך ניזוקו כלכלית מאי הגשת הדוחות, אלא מתוך חוסר מחשבה. כראייה הצביע על כך, שאפילו עורכי הדין של הנאשמים לא עלו על אחד מפתרונות אלו שהוצעו על ידי בית המשפט. גם רשויות המס לא ידעו להצביע בפני הנאשמים על אחת מהדרכים שהועלו על ידי בית המשפט להגשת הדוחות. בנוסף טען, כי לוּ היו הנאשמים מואשמים מראש רק בעבירות בהן הן הורשעו, העניין היה מסתיים בהליך של כופר ולכן אין זה צודק להרשיעם בדין כיום. יש גם להביא בחשבון שבחלק לא מבוטל של העבירות שיוחסו להם בכתב האישום הנאשמים זוכו, וגם בכך יש להביא בהקלה בעונשם. הוא הוסיף כי בתי המשפט ציינו לא פעם, גם במסגרת פסקי הדין בהם תמך ב"כ המאשימה את יתדותיו, כי גם בעבירות מעין אלו בהן הורשעו הנאשמים אין ענישה קבועה ויש להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשמים והנסיבות הכלליות שבביצוע העבירות. בסופו של יום הוא ביקש כי בית המשפט יבטל את הרשעת הנאשמים, מפני שמשרדי ממשלה רבים מבקשים תעודות יושר מאלו שהם עובדים איתם והרשעתם של הנאשמים תגדע את מטה לחמם ותפגע קשה מאוד בפרנסתם באופן בלתי פרופורציונלי למעשים שנעשו על ידם.

ב"כ נאשם 6 ציין בטיעוניו כי חובת הגשת דוחות למס הכנסה אינה תכלית כשלעצמה והיא אך אמצעי המשמש את הרשויות לגביית המס. לכן במקרה זה בו אין מחלוקת כי גביית המס מהנאשמות לא נפגעה כלל ואוצר המדינה אך יצא נשכר ממחדלי הנאשמים, אין להחמיר בדין. גם הוא הצטרף לדברי חבירו בכל הנוגע לאי הסרת המחדלים וטען כי גם לוֹ נודע הדבר רק כיום מפי ב"כ המאשימה, ובכל מקרה הדבר לא רובץ לפתחם של הנאשמים אלא לפתחו של המפרק. בעניין זה הוא הפנה לפרוטוקול הדיון מיום 11.07.05 בו הסכימה ב"כ המאשימה לייחס חשיבות לשאלת הסרת המחדלים, ואין כל סיבה לסטות מגישה זו, מקום בו ממועד ההצהרה, ועוד לפניה, המפתח להסרת המחדלים לא היה בידי הנאשמים, כאמור. לכל הפחות, לא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות אלו אין לזקוף את אי הסרת המחדלים לחובתם. הוא ציין כי במשך כל השנים נעשה ניסיון להסדיר את מכלול המחלוקות בין הנאשמים לבין שלטונות המס, ועל אף שהיו מחלוקות לגבי גובה השומה, לא היתה מחלוקת שתיק זה שנפתח כנגדם יימחק אפילו ללא חיוב בקנס. הסיבה היחידה בגינה לא נחתם הסדר עם הנאשמים הייתה המחלוקת עם פקיד השומה האזרחי. באשר לדרכים שהועלו על ידי בית המשפט בהן היה על הנאשמים להלך, הוא ציין כי הנאשמים פנו לקבלת ייעוץ משפטי אך איש מהאנשים אליהם פנו לא העלה בפניהם אחת מדרכים אלו. בד בבד, הנאשמים לא שקטו על שמריהם וכבר בשנת 1999 נקטו בהליכים משפטיים על מנת להביא לסיום את הסכסוך ביניהם אשר מנע את הגשת הדוחות. לכן, גם אם בבחינה שלאחר מעשה התברר כי הם לא בחרו בדרך הנכונה, אין לבוא עימם חשבון על כך. אדרבה, יש לזקוף את התנהלותם בחיפוש אחר פתרון, לזכותם. יש גם לתת את הדעת לזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות, כשמונה-תשע שנים, גם אם אין לזקוף את עינוי הדין למאשימה. הוא הוסיף וטען כי לנאשמים אין כל עבר פלילי, וכפי שעלה מעדותו של נאשם 6, להרשעתם בפלילים תהיה השפעה מכרעת על עסקיהם המורכבים ברובם מפעילות מול בנקים ומשרדי ממשלה ומפעילות מחוץ לגבולות המדינה.

הוא הוסיף, כי ביחס לנאשם 6 יש סיבה נוספת להקל בעונשו ולהימנע מהרשעתו, בשל הפעילות האינטנסיבית שגילה כלפי אחיו, נאשם 5, בדרישה שיחתום על הדוחות, עד שלבסוף לא נותרה לו ברירה והוא פנה מיוזמתו בשנת 2004 לבית המשפט בבקשה לפרק את נאשמת 1, שהייתה חברת האם של כל החברות שבבעלותו. הוא גם שילם מכיסו הפרטי עבור הכנת הדוחות של החברות לרואה החשבון ואף ניסה כבר בשנת 2003 להגיש את הדוחות בגפו, אך הוא נדחה ע"י רשויות המס.

נאשם 5 כבן 65 ונאשם 6 כבן 55, שניהם ללא עבר פלילי.

כאמור, הנסיבות המיוחדות של ביצוע מחדלי הנאשמים פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין ומהן עולה כי הם חטאו בשגגה אך לא נגעה בהם כל כוונת זדון. ואכן, ההנחה היא כי ברגיל, נוכח הסרת המחדלים האישיים של הנאשמים ואי יכולתם לפעול להסרת מחדלי הנאשמות לאחר מינוי המנהל המיוחד, פקיד השומה היה שוקל להמיר את האישום הפלילי בקנס מינהלי. ברם, בית המשפט, באכסניה זו, אינו יכול לאלץ את פקיד השומה להמיר את כתב האישום בקנס, וודאי מקום בו טרם הוברר שאכן כל הדוחות של הנאשמות הוגשו כדין על ידי המפרק. ואכן, בדיון שהתקיים ביום 9.10.07 טען המפרק, עו"ד שמחיוף, כי חלק מהדוחות נשוא כתב האישום הוגשו והוא פועל במרץ לשם הגשת הדוחות החסרים. ברם, באותו דיון ציינה ב"כ המאשימה כי חרף נסיונות אלו, דוחות נאשמת 1 לשנת 2001 ושל שתי הנאשמות לשנת 2002 טרם הוגשו עד לאותו מועד. מאז לא ניתן דיווח נוסף לבית המשפט.

לכן, מקום בו האישום הפלילי לא הומר בקנס מנהלי, נוכח איפיונן של העבירות, והעובדה שלא הוכח כדבעי שהכתם הפלילי שדבק בשני הנאשמים עקב הרשעתם, יפגע בהם מעבר לפגיעה הכרוכה בכל הרשעה פלילית, שני התנאים המצטברים המחויבים לביטול ההרשעה אינם מתקיימים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337). ועוד, כל אימת שאין הרשעה, לא ניתן להטיל קנס כספי, ועל פניו נראה כי העונש הראוי במקרה זה הוא בעיקר הטלת קנס. אם כי, די נהיר כי העונש צריך להיות מתון ואין כל מקום, כבקשת המאשימה להשית על הנאשמים מאסר בפועל, גם לא בעבודות שירות. גישתה של המאשימה במקרה זה אינה מאוזנת והיא מתעלמת מכל הנסיבות האינדווידואליות של המקרה ושל הנאשמים.

לכן, בסופו של יום, בלוקחי בחשבון את מכלול הנסיבות, אלו לקולא ואלו לחומרה, אני דן את כל אחד מהנאשמים ל-3 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים כשהתנאי הוא שלא יעברו על אחד מהעבירות בהן הורשעו. כמו כן, אני קונס כל אחד מהם בקנס כספי בסך של 20,000 ₪ שישולם תוך 6 חודשים מהיום. אי תשלום הקנס במועד יגרור אחריו מאסר של חודשיים. כמו כן, אני מחייב כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ לפיה יתחייבו להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו למשך שנתיים מהיום. ההתחייבות תחתם תוך 14 יום מיום סיום שביתת מזכירות בית משפט, שאם לא כן נאשם שלא חתם ייאסר למשך 14 יום.

נוכח העובדה שהנאשמות בפירוק, אני משית על כל אחת מהן קנס סמלי בסך של 500 ₪ שישולם תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעה מס הכנסה

  2. חובת דיווח כללי

  3. ביטול צו מס הכנסה

  4. אישור לגבות מיסים

  5. ביטול קנס מס הכנסה

  6. התיישנות מס הכנסה

  7. ביטול הסכם מס הכנסה

  8. אי הגשת דוח סעיף 188

  9. בדיקת סבירות ההכנסה

  10. אי הגשת דוחות ניכויים

  11. חובת דיווח מס הכנסה

  12. איחור בהגשת דוח שנתי

  13. הסכם קיבוצי מס הכנסה

  14. ועדת חריגים מס הכנסה

  15. זכות העיון במס הכנסה

  16. ביקורת ספרים מס הכנסה

  17. אי הגשת דוחות תקופתיים

  18. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה

  19. התיישנות חוב מס הכנסה

  20. הארכת מועד הגשת דוחות

  21. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  22. השגה על שומת מס הכנסה

  23. אחוזי ריווח בלתי סבירים

  24. אופציות לעובדים מס הכנסה

  25. התיישנות שומה מס הכנסה

  26. ביטול כתב אישום מס הכנסה

  27. סעיף 2 1 לפקודת מס הכנסה

  28. ועדה רפואית של מס הכנסה

  29. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד

  30. איחור בהגשת דוח למס הכנסה

  31. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  32. התיישנות מס הכנסה ניכויים

  33. בקשה לתיקון שומה מס הכנסה

  34. ביקורת ניהול ספרים מס הכנסה

  35. אם חד הורית עצמאית מס הכנסה

  36. ועדה רפואית פקודת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  38. התיישנות הגשת דוחות למס הכנסה

  39. התיישנות תיקון שומות מס הכנסה

  40. סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

  41. בקשה לקביעת נכות לצרכי מס הכנסה

  42. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד כתב אישום

  43. השגה על שומת מס הכנסה ושומת ניכויים

  44. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון