ביטול הסכם קיבוצי


הנשיא מ' גולדברג

הרקע העובדתי

1. בין המערערת (להלן - כימיקלים) לבין מועצת פועלי חיפה (להלן - מועצת הפועלים) נחתמו הסכמי עבודה קיבוציים מיוחדים, הראשון שבהם לפני למעלה משני עשורים, ואלה חודשו מידי פעם, בשינויים עליהם הסכימו הצדדי.

2. סעיף 2(ג) להסכם הישים, שהיה בתוקף עד ליום 31.12.1996, קובע לאמור:

"ג. משיהא בדעתה של ההנהלה או של ועד העובדים או בדעת שניהם עם תום תוקפו לבטל את ההסכם או להכניס בו שינויים, עליהם להודיע על כך לצד השני בכתב לפחות שלושה חדשים לפני תום תוקפו של ההסכם, דהיינו עד ה-30.9.1971 [תוקף ההסכם הוארך, כאמור, מפעם לפעם, בהסכם האחרון עד ליום 31.12.1996].

אם לא יודיע כנ"ל אף אחד מהצדדים על רצונו לבטל את ההסכם או להכניס בו שינויים ימשך תוקפו של ההסכם לשנתיים נוספות".

למותר לציין כי הצד להסכם הקיבוצי הוא ארגון העובדים, ולא ועד העובדים והוא בלבד רשאי להודיע על ביטול ההסכם, בצד זכותו של המפעל לעשות כן.

3. בתחילת שנת 1996 הודיעה כימיקלים למועצת הפועלים על כוונתה להכניס שורה של שינויים בהסכם, וזאת על מנת לצמצם את עלות העבודה.

הצדדים החלו במשא ומתן, ומשזה לא התקדם, לגרסת כימיקלים, הודיעה כימיקלים למועצת הפועלים, ביום 29.9.1996, על ביטול ההסכם.

4. עם ביטולו של ההסכם הודיעה מועצת הפועלים לכימיקלים על סכסוך עבודה ועל שביתה, ואכן החלו העובדים בעיצומים שהביאו בסופו של דבר לסגירתו של הפעל.
במהלך עיצומים אלה ננקטו, לגרסת הצדדים, "צעדים אלימים", שעה שכל צד מכחיש שצעדים שכאלה ננקטו מטעמו.

בקשת מועצת הפועלים בבית-הדין קמא

5. מועצת הפועלים פנתה, ביום 24.12.1996, לבית-הדין האזורי, בבקשת צד לסכסוך קיבוצי (תב"ע נז/4-11), וביקשה להצהיר כי להודעת הביטול של ההסכמים הקיבוציים אין תוקף. זאת בטענה, כי הודעת הביטול נגועה בחוסר תום-לב, מהסיבות הבאות:

א. כימיקלים נקטה באמצעי קיצוני וחסר פרופורציה למטרות המצומצמות שביקשה להשיג.

ב. לא באה להודעת הביטול כל אזהרה או הודעה מוקדמת.

ג. הודעת הביטול אינה מקדמת את הרצון לחסכון מיידי בעלויות העבודה, שכן הזכויות האישיות של העובדים יוותרו בעינן מכוח החוק.

ד. ההודעה היא חלק ממכלול לחצים בלתי מוצדקים שמפעילה ההנהלה על העובדים.

ה. כימיקלים סירבה לגלות לנציגות העובדים נתונים אמיתיים ומקוריים, כפי שנתבקשה, בדבר מצבו הנוכחי והצפוי של המפעל.

לחלופין טענה מועצת הפועלים, כי בהסכם מיום 22.5.1995 הוארך תוקף ההסכמים החלים על העובדים בדירוג המהנדסים/הנדסאים/טכנאים עד ליום 31.12.1997, והסכמים אלה אין בכוחה של כימיקלים להביא לידי סיום, לפני המועד שנקבע לכך בהסכמה.

6. כימיקלים, בתשובתה בבית-הדין קמא, טענה כי נקלעה למצב עסקי קשה, המחייב אותה להקטין את הוצאותיה. זאת על רקע כניסת מתחרים גדולים לענף בתוך תקופה קצרה. לטענת כימיקלים, ניסיונותיה לנהל מו"מ עם נציגות העובדים, בדבר הקטנת עלויות העבודה, נכשלו. לפיכך הודיעה, לקראת המועד האחרון האפשרי מכוח ההסכם הקיבוצי, על ביטול ההסכמים הקיבוציים, כדי למנוע מצב של הארכתם בשנתיים נוספות מבלי שתוכל להשיג את מטרתה לצמצם העלויות.

לטענת כימיקלים, זכותה לבטל את ההסכם עולה מחופש ההתקשרות, והודעת הביטול תואמת את ההסכם עצמו ואת חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וניתנה מטעמים ענייניים ובתום לב.

בעניין הטענה החלופית עמדתה של כימיקלים היא כי רק ההסכם, הקובע הסדרי קידום בדרגות בסקטור המהנדסים, הנדסאים וטכנאים, הוא בתוקף עד ליום 31.12.1997.

הליכים נוספים הקשורים לסכסוך

7. א. סמוך להודעה על ביטול ההסכם שלחה כימיקלים הודעת פיטורים ל-124 עובדים.

ב. בהחלטת ביניים מיום 14.11.96 הורה בית-הדין האזורי (תב"ע נז/12-506) על התליית מכתבי הפיטורים, וכן, מבלי שהתבקש לעשות כן הורה בית-הדין לצדדים "להחזיר, כל אחד בתחומו, את העבודה במפעל המשיבה לתקנה, ללא כל הפרעות ו/או עיצומים, לאלתר".

ביום 2.2.1997 נתן בית-הדין האזורי פסק-דין (תב"ע נז/4-9) הקובע שהפיטורים בטלים. נימוקים מלאים להחלטתו טרם ניתנו.

ג. בדיון שנערך בבית-הדין האזורי קודם לכן, בעקבות בקשה לבזיון בית-הדין שהגישו ההסתדרות הכללית ומועצת הפועלים נגד כימיקלים (תב"ע נז/48-3), הגיעו הצדדים להסכמה בנוסח כדלהלן:

"הצדדים מבקשים מכב' בית-הדין ליתן תוקף של החלטה/צו להסכמה אליה הגיעו כדלקמן:

בנסיבות שנוצרו - סעיף ו' להחלטה מיום 14.11.1996 [העוסק בהחזרת העבודה לתיקנה], יבוטל מכאן ולהבא, בכפוף לאמור להלן.

עצירת העבודה במפעל של העובדים המיוצגים על-ידי ועד העובדים, תעשה בצורה מסודרת, תוך הקפדה על כללי הבטיחות, כפי שייקבעו על-ידי ההנהלה.

תישארנה לדיון כל בקשות הצדדים שטרם הוכרעו, לרבות בקשת ההנהלה לביטול חלקו הזמני השני של הצו הזמני מיום 14.11.1996 (התליית הליך הפיטורים), אשר תוכרע על-ידי כב' בית-הדין בהתאם ללוח הזמנים שנקבע על-ידו.

כל צד שומר על כל טענותיו בכל עניין ודבר.

לאור זאת, תימחק בקשתה של המבקשת תיק נז/12-563".

בית-הדין האזורי סירב לקבל את הסכמת הצדדים והחליט:

"אינני מקבל את הסכמת הצדדים כפי שהוצגה לעיל.

אינני מבין כיצד זה מתיישבת טענת העובדים כי מקור פרנסתם נכרת עם הסכמה לסגירת המפעל.

מאידך, אינני מבין כיצד מתיישבת סגירת המפעל עם טענת ההנהלה כי היא מסוגלת להפעיל המפעל בתפוקה מלאה אלא שהעובדים מחבלים בכך.

אני מורה לצדדים להיערך להמשך הדיון בבקשה לבזיון בית-המשפט, והדיון בכל הבקשות התלויות ועומדות לפנינו.

מאחר והתרשמתי כי הצדדים החלו לדבר ביניהם והם מסוגלים לגשר בין חילוקי הדעות הקשים ביניהם אני קובע כי המשך הדיון יהיה מחר ב-3.12.1996".

ד. על החלטה זו של בית-הדין האזורי הגישה מועצת הפועלים בקשת רשות ערעור ובקשה לשמיעת הבקשה כערעור (תב"ע נז/41-20); כימיקלים הודיעה לבית-הדין, מיידית, על הסכמתה למתן רשות הערעור ולקבלת הערעור, "דהיינו שינתן תוקף להסכמת הצדדים".

בית-דין זה, בפסק-דינו, קיבל את הערעור בקובעו:

"א. לב ליבם של יחסי עבודה קיבוציים הינו הסכמה בין הצדדים, ומשהגיעו הצדדים להסכמה יכבד אותה בית-הדין, למעט במקרים חריגים ביותר.

מקרה זה, על פניו, אינו מצדיק חריגה מהכל.

ב. אין זה מעניינו של בית-הדין לרדת לשיקוליהם של ארגון העובדים, ועד העובדים והעובדים, מחד גיסא, ושיקוליה של ההנהלה, מאידך גיסא, וחזקה על שני הצדדים ליחסים הקיבוציים ששקלו שקול היטב את שיקוליהם, בטרם הסכימו את אשר הסכימו".

ה. למעלה מהצריך לעניין נציין, כי פסק-דינו של בית-דין זה לא היה לרוחו של בית-הדין האזורי, ובאחת מהחלטותיו בסכסוך שבין הצדדים (תב"ע נז/4-9) נאמר:

"בכל הכבוד והיקר, אין זו דעתו של מותב זה, ואין זה המקום להרחיב בכך, פרט לשאלה המתבקשת: ומהו, אם כן, תפקידו של בית-הדין? ומה על תחושתו כי אין ההסכמה המובעת לפניו במקומה או כי אין היא משרתת נכונה את הצדדים?!".

8. א. ביום 12.12.1996 הגישה כימיקלים לבית-הדין האזורי בחיפה, בקשה המופנית כנגד 456 עובדי כימיקלים (תב"ע נז/4-10), על-פי ומכוח סעיפים 29 ו-31 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הסמכות בעניין זה הוקנתה לבית-הדין לעבודה, בקשר לסכסוכי עבודה, בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, אשר הוסף לחוק בתיקון מס' 25.

בבקשה עתרה כימיקלים כי בית-הדין יצווה על העובדים לפנות את שטח המפעל ולא להימצא בשטחו, להימנע מכל הפרעה, ישירה או עקיפה, לתנועה חופשית של כלי רכב ואנשים למפעל וממנו, ולהימנע במישרין או בעקיפין מכל הפרעה למפעל לעשות שימוש במקרקעין ובמיטלטלין שבבעלותו או בחזקתו.

ב. בית-הדין האזורי החליט לצרף את מועצת הפועלים כצד להליך, וכן החליט החלטות דיוניות נוספות.

על החלטות אלה התבקשה רשות ערעור (דב"ע נז/9-111) אשר הדיון בה התייתר לאור העובדה שניתן פסק-דין.

ג. בית-הדין האזורי דחה את הדיון במספר ימים, ועל החלטתו זו הוגשה בקשת רשות ערעור על-ידי כימיקלים, מלווה בבקשה לסעד ארעי עד למתן החלטתו של בית-הדין האזורי. בקשה זו נדחתה (דב"ע נז/9-100).

ד. ביום שנקבע לדיון קיים בית-הדין האזורי שתי ישיבות, במהלכן ביקשה כימיקלים לאפשר לה הוצאת אמוניה מהמפעל.

בית-הדין האזורי דחה את הדיון ליום המחרת, ועל כך הוגשה מיידית בקשת רשות ערעור, שנשמעה בערבו של אותו יום.


בבקשה זו ניתנה רשות ערעור, תוך שהדיון נקבע ליום המחרת (16.12.96 בשעה 19:00), וזאת על מנת לאפשר לבית-הדין האזורי להמשיך את הדיון ולהגיע להחלטה בו ביום; עוד נאמר באותה החלטה, כי במידה ובית-הדין האזורי ייתן החלטתו בתוך אותו היום יתייתר הדיון בערעור (דב"ע נז/9-10).

ה. בית-הדין האזורי אכן נתן החלטתו, כך שהדיון התייתר.

ו. על החלטת בית-הדין האזורי, באותו עניין, לגופה, הוגש ערעור (דב"ע נז/4-43), אשר התקבל בחלקו, תוך שבית-הדין פירט את עיקר נימוקיו לכך.

הנימוקים המלאים לאותו פסק-דין טרם ניתנו.

פסק-הדין נשוא הערעור וההליכים שקדמו לו

ומכאן לנושא הערעור, דהיינו, בקשת מועצת הפועלים להכריז על בטלות ביטולו של ההסכם הקיבוצי.

9. א. בית-הדין האזורי החליט, ביום 29.12.96, כדלקמן (תב"ע נז/41-10):

"1. כניסתה לתוקף של הודעת חיפה כימיקלים בע"מ על ביטול ההסכמים הקיבוציים, נשוא הסכסוך בתיק זה, תעוכב (התלייה) עד 14.1.97.
2. בתקופה זו של עיכוב הכניסה לתוקף של הודעת הביטול הנ"ל, יחולו על הצדדים ההסכמים הקיבוצים אשר חלים על הצדדים כיום".

ב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (דב"ע נז/41-39), עליה התבקשה תשובה.

לאחר קבלת התשובה ושמיעת טיעוני הצדדים, החליט אב בית-הדין ליתן רשות ערעור, וכן כי הערעור ישמע ביום 21.1.97.

בהמשכה של ההחלטה נאמר:

"ינתן פסק-דין סופי על-ידי בית-הדין האזורי לפני אותו מועד, יועבר זה לידיעת בית-דין זה לאלתר, ואז יתייתר הדיון בבקשה זו.

באם ובמידה ואחד הצדדים יבקש לערער על פסק-הדין הסופי, תנתן קדימות לבקשה והערעור ישמע תוך זמן קצר ביותר".

ג. פסק-הדין נשוא ערעור זה ניתן ביום 20.1.97 בשעות הערב, ועליו הוגש ערעור של כימיקלים למחרת היום, תוך בקשה "לקיים את הערעור בתיק זה לאלתר".

הדיון בערעור נקבע ליום 22.1.97, וזאת לאור ההחלטה בדב"ע נז/41-39 (פסקה ב לעיל), ולאור דחיפות העניין, וכמקובל בבית-דין זה, ובבתי הדין לעבודה בכלל, בדיון בסכסוכים קיבוציים שלהכרעה בהם השפעה על סכסוך עבודה קיים.

בקשות מועצת הפועלים לדחיית הדיון לא נענו.

10. בפסק-דינו נשוא הערעור הצהיר בית-הדין האזורי כי "הודעת הביטול שנשלחה על-ידי המשיבה למבקשת, נשוא הדיון בתיק זה, דינה להתבטל".

בית-הדין האזורי ביסס החלטתו ב"סמכותו הטבועה" (ההדגשה במקור), מכוח יחודו של בית-הדין לעבודה, "ליתן צווים הנראים בעיניו מתאימים אם הופר באורח קיצוני איזון נורמטיבי שנוצר בין הצדדים בעקבות מארג זכויות קיבוצי שנתווה במשך שנים, ואם יש בהפרת איזון כזו ודאות קרובה לסיכון קיצוני של יחסי העבודה שבין הצדדים, עד כדי חשש אמיתי למצב בלתי הפיך ביחסים שבין הצדים".

בית-הדין האזורי היה ער לכך כי "מדובר בהתערבות באוטונומיה של הרצון החופשי של צד להסכם קיבוצי, אשר מצאה ביטוי באחת מהוראותיו של הסכם זה".

לנימוקיו של בית-הדין האזורי נתייחס בהמשך, עד כמה שהם דרושים להכרעה בהליך זה.

פסק-הדין החלקי

11. לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטנו, פה אחד, כדלקמן:

"1. לאחר ששמענו את טיעוניהם של הצדדים, ועיינו בפסק-הדין ובעיקרי הטיעון שהוגשו לנו, הגענו למסקנה כי דינו של פסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין האזורי בחיפה (תב"ע נז/4-11, נז/41-10) להתבטל.
2. עיקר הטעמים להחלטתנו הוא:
א. צד להסכם קיבוצי רשאי למסור הודעה על אי-חידושו במועד ובתנאים שנקבעו לכך בהסכם עצמו או בחוק, כל עוד הדברים נעשים בתום-לב.

לא מצאנו תימוכין לקביעת בית-הדין האזורי על-פיה נהג המפעל שלא בתום לב בהודעתו על אי-החידוש ההסכמים.

ב. בענייננו, היה לצדדים, מאז הודעת אי החידוש, פסק זמן של 3 חדשים לנהל משא ומתן על מנת לחתום על הסכם קיבוצי חדש.

ממסכת העובדות עולה כי כוונת המפעל הייתה להגיע להסכם קיבוצי חדש, ולא לחדול מקיום יחסים קיבוציים עם הצד שכנגד.

ג. התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין היא כפייה של תנאי הסכם קיבוצי לפרק זמן ממושך של שנתיים, ותוצאה זו לבטח אינה יכולה לעמוד.

יש להבחין בין מעורבות בית-הדין לביטול הוראה שנוגדת זכות יסוד, כגון הוראה מפלה, לבין מעורבות שמכתיבה הסכם קיבוצי בשלמות. מעורבות בסדר גודל כזה מכרסמת בחופש המשא ומתן הקיבוצי ובחופש ההתקשרות, ולכן בית-הדין ישתמש בכוחו זה ביד קמוצה ובמקרים חריגים בלבד.

ד. אין זו הפעם הראשונה שצד להסכם קיבוצי מודיע על אי חידושו, וצעד זה הינו לגיטימי במשא ומתן לחידוש הסכם קיבוצי. ידוע לבית-הדין מניסיונו שהן ארגוני עובדים והן מעסיקים נקטו צעד מעין זה בעבר.

ה. יצוין, כי הלכה מושרשת היא, הן בבית-המשפט העליון והן בבית-דין זה, כי עצם עמידה על זכות מכוח חוק או חוזה, אין בה, כשלעצמה, משום חוסר תום לב.

3. הנמקה מפורטת לפסק-דין זה תינתן במועד מאוחר יותר".

להלן פירוט נימוקינו.

חופש החוזים

12. עקרון חופש החוזים זכה לכינוי "העיקרון החשוב ביותר בדיני החוזים בישראל" (ג' שלו דיני חוזים [42], בעמ' 25). ניתן לחלק את עקרון חופש החוזים לשניים: חופש ההתקשרות וחופש העיצוב, כאשר:

"חופש ההתקשרות הוא החופש לבחור את סוג החוזה הרצוי לצד המתקשר והחופש להחליט אם בכלל להתקשר בחוזה ועם מי להתקשר. חופש העיצוב הוא החופש של כל צד לעצב את תוכן הבטחתו, בכפיפות להסכמת הצד האחר" (שם).

לא יכול להיות חולק על כך, שחופש החוזים, על שני פניו, הינו מזכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ותפיסתנו החברתית (ראו למשל רע"א 5248/90 אנטין נ' פרנקל [1], בעמ' 143; ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב [2], בעמ' 470, 486; דב"ע נד/3-110 שירות מחלקה ראשונה בע"מ - קוסקאס [3], בעמ' 462; דב"ע נג/3-177 דוברת שרם בע"מ - גלובס בע"מ [4], בעמ' 410; מ' גולדברג "חופש החוזים והגבלתו בהסכם עבודה קיבוצי ובחוזה עבודה אישי" [45], מעמ' 178 ואילך), ועם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אף זכה חופש החוזים, הנגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי, למעמד חוקתי (ראו למשל ע"א 239/92 אגד בע"מ נ' משיח [5], בעמ' 72;
דב"ע נד/3-110 הנ"ל [3], בעמ' 462; א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית [43], בעמ' 426).

אין בזאת כדי לומר, כי חופש זה הוא מוחלט; ככל חירות אחרת, גם חופש החוזים מוגבל לעיתים על-ידי ערכים מתנגשים (ראו ד"נ 22/82 הנ"ל [2], בעמ' 486).

13. כך באופן כללי, וכשבהסכם קיבוצי עסקינן על אחת כמה וכמה, שהרי "היסוד [שבחוק הסכמים קיבוציים] הוא אוטונומיה לשותפים ליחסי עבודה קיבוציים תוך אי- התערבות מירבית בתוכנם של הסכמים קיבוציים" (דב"ע מד/4-3 איגוד קציני הים - רשות הנמלים בישראל [6], בעמ' 26; וראו גם דב"ע מה/3-117 שירותי תעופה בע"מ - סלע [7], בעמ' 290; בג"ץ 567/87 גוניק נ' בית-הדין הארצי ורשות הנמלים [8], בעמ' 699).

14. השלכת הדברים לעניינו כפולה: ראשית, לכל צד להסכם חירות יסודית להחליט שלא לחדש את ההסכם ולהימנע מהמשך ההתקשרות, ואין לכפות עליו חוזה שאינו חפץ בו; שנית, לצדדים חירות יסודית לעצב את החוזה כרצונם, ומשעיצבוהו כפי שעיצבו, למשל בקביעת הוראה בעניין הדרך לסיום ההסכם, יש לתת תוקף מלא לרצונם זה.

כל זאת בכפוף להתערבות במקרים חריגים ונדירים, כאשר מימוש חופש החוזים מביא לפגיעה חמורה בעקרונות יסוד אחרים.

הבאת ההסכם הקיבוצי לידי סיום

15. שעה שמדובר בחוזה לתקופה קצובה, "פג" החוזה עם קיומו בתום התקופה.

זהו הדין הכללי, וזהו הדין בכל הנוגע והמתייחס לחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה (ראו למשל דב"ע מב/3-74 ורדי - עירית נתניה [9]; דב"ע מג/3-114 "טפחות" בנק למשכנתאות בע"מ - לוי [10]).

16. שונה המצב בהסכם קיבוצי.

חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), מתייחס לתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת, וכך נאמר בסעיף 13 לחוק:

"הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת שתמה תקופת תוקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת; המועד להודעת גמר הוא כקבוע בהסכם, ובאין קביעה בהסכם - שני חדשים לפחות לפני תום תקפו של ההסכם".

בית-דין זה עמד בעבר על היותו של חוק הסכמים קיבוציים בחינת ‎LEX SPECIALIS
המוציא תחולתם של דיני החוזים הכלליים (דב"ע לב/4-6 ועד עובדי תחזוקה ישירה אל-על - אל-על בע"מ [11], בעמ' 412).

העולה מהאמור הוא, כי הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת אינו פג בתום התקופה, אלא הוא מוארך מאליו לתקופה בלתי מסוימת, ועל מנת לסיימו דרושה פעולה פוזיטיבית של הצד המבקש לשנות את החוזה.

סיכמה את הדברים פרופ' רות בן-ישראל, כך:


"כאשר רוצים להביא לידי גמר הסכם קיבוצי שנעשה לתקופה מסוימת, יש למלא שני תנאים מצטברים:

א. תן הודעה בכתב על הכוונה להביא את ההסכם לידי גמר;

ב. ההודעה בכתב צריכה להינתן במועד הנכון. מועד זה הוא כפי שנקבו הצדדים בהסכם הקיבוצי. אולם, בהעדר קביעה, כאמור, בהסכם הקיבוצי, מספק המחוקק בסעיף 13 מועד חליף והוא לא פחות מחודשיים לפני תום תקופת תוקפו של ההסכם".

(ר' בן-ישראל ההסכם הקיבוצי [44], בעמ' 138).

17. ההוראה אשר בהסכם הקיבוצי שבין הצדדים להליך זה (שהובאה בפסקה 2 לעיל), שונה בשניים מהאמור בחוק. השוני הראשון, והוא המשמעותי לענייננו, הינו כי ההסכם הקיבוצי מוארך לתקופה קצובה נוספת של שנתיים (ולא לתקופה בלתי מסוימת כך שניתן לבטלו תוך מתן הודעה מוקדמת בכל עת). השוני השני הינו כי פרק הזמן להודעה על ביטול החוזה הוא שלושה חודשים, ולא חודשיים כנקוב בחוק.

הוראת ההסכם הקיבוצי אינה סותרת את האמור בסעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים.
הארכת ההסכם לתקופה קצובה באופן אוטומטי, בהעדר הודעת ביטול, מביאה לכך שלמעשה תקופת תוקפו של ההסכם לא תמה, אלא הוארכה לתקופה מסוימת נוספת. מאחר שמדובר בהסכם מחודש לתקופה מסוימת, אין תחולה להוראה על-פיה עם תום התקופה הופך ההסכם להסכם לתקופה בלתי מסוימת. בענין תקופת ההודעה המוקדמת, הרי כאשר ישנה קביעה בהסכם בעניין המועד להודעת גמר, כלל אין תחולה להוראה, על-פיה ההודעה תהיה חודשיים לפני תום התקופה.

18. דין הוא, כי בתקופת תוקפו של הסכם עבודה קיבוצי אין צד מהצדדים רשאי לתבוע הכנסת שינויים בו; אלה יכולים להתבצע רק בהסכמה של שני הצדדים, ולא ניתן לנקוט ב"אמצעים ארגוניים" על מנת לכפות על צד להסכים לדרישות המועלות (דב"ע לב/4-4 בעניין האוניברסיטה העברית ירושלים [12], בעמ' 130).

בענייננו אף נקבע כך מפורשות בהסכם הקיבוצי עצמו, בסעיף 2(ד), לפיו:

"אין הצדדים רשאים לבוא בדרישות ו/או בתביעות זה אל זה במשך כל זמן תוקפו של ההסכם".

מכאן, שהתוצאה האופרטיבית של פסק-דינו של בית-הדין האזורי הוא, שההסכם הקיבוצי שבין הצדדים הוארך בשנתיים, היינו עד סוף שנת 1998, ובאותה תקופה אין לצד מהצדדים זכות לתבוע הכנסת שינויים באותו הסכם.

על המשמעות של קביעה זו אין צורך להרחיב את הדיבור, מה עוד שכאמור לעיל דרשה כימיקלים הכנסת שינויים בהסכם, ועל רקע זה נקטה בצעד בו נקטה.

19. יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה שצד להסכם קיבוצי מוסר הודעה על ביטולו.

אמנם, "לבית-דין זה ידעה שיפוטית על כך שלפי הנהוג במערכת יחסי העבודה בישראל, אין בדרך כלל הצדדים להסכמים קיבוציים מבטלים הסכמים קודמים בעת החתימה על הסכמים חדשים, כך שקיימת המשכיות ורציפות בין ההסכמים הקיבוציים" (דב"ע שן/4-10 קרן היסוד - הסתדרות האקדמאים [13], בעמ' 123). יחד עם זאת ידוע לנו מידיעת דיינים, כי לעיתים מבטלים הסכמים קיבוציים, ופעמיים אף נדון הנושא בבית-דין זה.

במקרה הראשון נאמר:

"הסוגיה של ביטול הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת, על-ידי צד להסכם קיבוצי, מוסדרת בסעיף 14 לחוק הסכמים קיבוציים. ההסדר הוא, שצד להסכם קיבוצי רשאי "לבטלו במתן הודעה מוקדמת על כך לצד השני במועד הקבוע לכך בהסכם...". ברור מלשון הסעיף ומהמתחייב ליחסי עבודה קיבוציים, שהאמור מתייחס לביטול ההסכם הקיבוצי כולו ואינו בא לאפשר ביטול סעיף זה או אחר בבחינת לבור, מבחינתו, המוץ מהקש" (דב"ע מד/4-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - "דיור לעולה" בע"מ [14], בעמ' 246).

למותר לציין, כי הדברים יפים אף לביטול הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת.

במקרה השני ביטל ארגון עובדים (ההסתדרות הרפואית בישראל) הסכם קיבוצי, והסביר זאת בכך שרצה ששביתת הרופאים פרצה אותה עת תהיה לגיטימית (דב"ע מז/4-17 מדינת ישראל - ההסתדרות הרפואית בישראל [15], עמ' 318; עתירה לבג"ץ

נדחתה - בג"ץ 193/88 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' בית-הדין הארצי, מדינת ישראל [16]).

על הסכנה לשני הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים באי-מתן אפשרות לביטולו של הסכם קיבוצי, נעמוד בהמשך.

20. במאמר מוסגר יוער, כי זכויות העובדים כפרטים, כתוצאה מביטול ההסכם הקיבוצי, אינן נפגעות כהוא זה, וזאת לאור הוראתו של סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, שזו לשונו:

"הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן - הוראות אישיות(, יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין; השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית".

21. באי-כוח המשיבה, בטיעונם, הרחיבו את הדיבור על כך שראוי שבית-הדין לא ייתפס ל"אות הכתובה", אלא ייתן דעתו לערכים העומדים ביסודו של ההסכם הקיבוצי, והעיקרי שבהם הוא מתן מעמד לארגון העובדים בכל הנוגע לקביעת תנאי העודה של העובדים, ובייחוד בנושא הפסקת עבודתם.

בית-דין זה נתן, נותן וייתן את המשקל הנאות לערכים השונים, אולם כל זאת במסגרת החוק, ולא בניגוד לו.

זאת ועוד - הערכים עליהם הצביעו באי-כוח המשיבה הם ערכים שאין ספק בחשיבותם, אך יחד עם זאת יש להביא בחשבון ערכים נוספים, שמשקלם אינו פחות, והם בעיקר הערך שהסכמים יש לכבד, שהרי חופש החוזים הוא מערכי היסוד של שיטתנו (ר' פסקה 12 לעיל).

22. רצונם של העובדים וארגונם לשמר את מערכת היחסים הקיבוציים הוא מסוג הערכים שיש לתת לו משקל נכבד, ואולי אף מכריע, שעה שהארגון מכריז על שביתה במפעל, שמטרתה לאכוף קיומם של יחסים קיבוציים, בין אם מדובר בשביתה שמטרתה להביא מעביד לחתימה על הסכם עבודה קיבוצי, ובין בשביתה שמטרתה לסכל הודעה של מעביד על ביטולו של הסכם קיבוצי.

למותר לציין, כי שביתה שכזו, אם אכן תוכרז ותפרוץ, חייבת להתנהל בתנאים המקובלים לשביתה, מבלי לחרוג מהם וכמובן ללא נקיטת אמצעים אלימים (דב"ע נז/41-27 ההסתדרות הכללית - מכתשים מפעלים כימיים בע"מ [17]).

בנסיבות העניין שלפנינו, איזון הערכים השונים אינו מצדיק שינוי המסקנה שפורטה לעיל, לפיה זכותה של כימיקלים להביא ההסכם הקיבוצי לידי סיום, אלא אך מחזק מסקנה זו.

23. באי-כוח המשיבה אף טענו כי בכל החלטה יש להביא בחשבון את גורם המידתיות, ואין לנקוט בצעד החריף ביותר גם אם הזכות בידי כימיקלים לעשות כן.

כלל המידתיות, דהיינו הכלל על-פיו על רשות מנהלית לא למצות תמיד את מלוא כוחה, אף אם היה חל על צדדים להסכמים קיבוציים - ואין לנו צורך בהליך זה להכריע בשאלת תחולתו - לא היה מביא לשינוי התוצאה.

זאת מכמה טעמים:

הטעם הראשון - אין צד להסכם קיבוצי רשאי לבטל רק חלק מההסכם, ושעה שברצונו להכניס בו שינויים, ואינו מוכן להמשיך על-פי תנאיו בכללותם, עליו לבטלו במלואו (דב"ע מד/4-4 הנ"ל [14]).

הטעם השני - כימיקלים הצהירה, וחזרה על הצהרתה בפנינו, כי כוונתה להמשיך ולקיים יחסי עבודה קיבוציים עם המשיבה, אולם בתנאים השונים מאלה הנקובים בהסכם הקיבוצי שבוטל; ומכאן שלא היה בכוונתה לפגוע באותו עקרון.

הטעם השלישי - כימיקלים עמדה, מבחינתה, בפני ה"סכנה" שבמידה ולא יוסכם על השינויים בהסכם הקיבוצי, שינויים הנראים לה חיוניים להמשך קיומו ותפקודו התקין של המפעל, תהא "כבולה" בהסכם הקיבוצי הקיים פרק זמן נוסף של שנתיים (ר' פסקה 18 לעיל).

24. בית-הדין האזורי ציין, בפסק-דינו, כי לדעתו הפריזה כימיקלים בתיאור מצבה הכלכלי.

בית-הדין האזורי לא דק פורתא בעניין זה. כימיקלים לא הכחישה כי מפעלה הוא רווחי וממשיך להרוויח; אולם היא הצביעה על התעצמות הולכת וגוברת של מתחרים, שכח העבודה בארצותיהם זול משמעותית מזה שבארץ, וכתוצאה מכך עליה להיערך לשמירת השווקים אליהם היא משווקת את תוצרתה, וזאת על-ידי הפחתת עלות הייצור.

ספק אם היו בפני בית-הדין האזורי נתונים כלכליים, להגיע למסקנה שכימיקלים הגזימה בתיאור המצב. על כל פנים, אם צודקת כימיקלים, ולו חלקית, בגרסה שהעלתה, הרי שבתנאי השוק העולמי הפתוח היא עשויה להימצא במצב שבו לא תוכל להתחרות במפעלים אחרים, ואזי ימצאו כל עובדיה מפוטרים.

25. אחד מנימוקיו של בית-הדין האזורי הוא, כי לא ניתנה לעובדים ולנציגותם התראה מוקדמת על כך שכימיקלים עומדת להודיע על ביטול ההסכם; בכך ראה בית-הדין האזורי שימוש שלא בתום לב בזכות הנובעת מחוזה. עוד ראה בית-הדין האזורי בכך פגיעה יסודית בזכותו של האדם העובד לכבוד, פגיעה ש"אך טבעי כי יחושו השפלה קשה בעקבותיה".

26. בית-הדין האזורי מצא תימוכן למסקנתו בפסיקה של בית-המשפט העליון, שאין בה דבר לענייננו, ואשר אין באמור בה בכדי לאשש, לחזק או להצדיק את מסקנתו.

אין חולק כי השפלה היא פגיעה בכבוד האדם, ולעניין זה אין לנו צורך במובאות (לרבות לא מבג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון [18], בעמ' 136). גם אין ענייננו בהפליה, אשר על תיקונה ביחסי עובד-מעביד עמל בית-דין זה יותר מפעם אחת (אף כי בית-הדין האזורי מצא לנכון לצטט בעניין זה את בג"ץ 721/94 אל-על בע"מ נ' דנילוביץ [19], בעמ' 767).

27. בענייננו אין מדובר במערכת יחסים שבין מעביד לעובד בודד, אלא בין מעביד לארגון עובדים, מערכת שבה קיים שוויון כוחות בין המתמודדים. על איזון הכוחות ביחסים הקיבוציים עמד בית-דין זה לא אחת, ורק לאחרונה בדב"ע נז/41-27 הנ"ל [17] (וראו גם דב"ע לט/3-115 חב' ששת הכוכבים בע"מ - פישלר [20], בעמ' 175; דב"ע שם/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים - עירית תל-אביב [21], בעמ'
O. KAHN-FREUND LABOR AND THE LAW [50] AT 1, 13 ;57).

28. משקבעו הצדדים, בהסכם הקיבוצי שביניהם, חובת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש לביטול ההסכם הקיבוצי, אין מוטלת על מי מהם החובה ליתן למשנהו "התראה", אזהרה או הודעה על כוונתו לבטל את ההסכם. לצורך זה הסכימו הצדדים מהו מועד ההודעה, ואין לראות בביצוע הוראה מהוראות ההסכם הקיבוצי ככתבה וכלשונה, כשלעצמו, שימוש שלא בתום לב בזכות (ע"א 158/80 שלום נ' מוטה [22], בעמ' 812; ע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית [23], בעמ' 823; דב"ע מט/4-30 אל-אופ תעשיות - ההסתדרות הכללית [24], בעמ' 392; דב"ע שן/3-171 פלתורס נסיעות ותיירות בע"מ - פדן [25]).

29. מן הראוי לציין, כי ההסכם הקיבוצי המקורי שבין הצדדים חודש פעמים רבות במהלך השנים, כאשר מפעם לפעם ערכו הצדדים משא ומתן והסכימו על שינויים שונים בהסכם. זאת, מבלי ששונתה מעולם ההוראה בדבר תקופת ההודעה המוקדמת לסיום החוזה. למעשה הסכימו הצדדים, שוב ושוב ובכל פעם מחדש, להשאיר על כנה את ההוראה האמורה, ולהסכמה זו עלינו לתת תוקף.

לכך נוסיף, כי התקופה שנקבעה בהסכם עולה על התקופה שהמחוקק ראה כסבירה לסיומו של הסכם קיבוצי, וגם מטעם זה אין כל בסיס לדרישת מועצת הפועלים להתראה ארוכה יותר.

30. גם ביתר פעולותיה של כימיקלים לא מצאנו חוסר תום-לב. כימיקלים הבהירה למועצת הפועלים, חודשים רבים לפני הודעת הביטול, על כוונתה להכניס שינויים משמעותיים בהסכם הקיבוצי, ואף החלה בניהול מו"מ על מנת לגרום לאותם שינויים;
ומכאן, שמועצת הפועלים והעובדים לא הופתעו מכוונתה של כימיקלים להביא לשינויים בהסכם, והודעת הביטול של ההסכם הקיבוצי לא באה אלא לאפשר את המשך המשא ומתן להכנסת אותם שינויים בהסכם מבלי שההסכם הקיבוצי יוארך בשנתיים נוספות.

מכאן, שאין לראות כל חוסר תום-לב בהתנהגותם של כימיקלים בביטול ההסכם הקיבוצי, לרבות בכך שלא התריעה על כוונתה זו טרם מסירת הודעת הביטול.

31. מטרתה של ההודעה המוקדמת לביטול החוזה, היא לאפשר לצדדים לקיים, תוך פרק הזמן שעד הביטול (בענייננו, 3 חדשים תמימים), משא ומתן עניני, על מנת ליישב את המחלוקות שביניהם, ולחדש את ההסכם הקיבוצי תוך הכנסת שינויים מוסכמים; מהאמור אין להבין שאין זכותו של צד להסכם קיבוצי להביא לביטולו על מנת שהיחסים שבין הצדדים לא יהיו עוד יחסים קיבוציים.

32. באי-כוח המשיבה טענו, כי גם בעבר, לא פעם, חודש ההסכם הקיבוצי תוך הכנסת שינויים בו לאחר שפג תוקפו של ההסכם הקודם; כימיקלים השיבה, כי בכל אותם מקרים היו השינויים בהסכם לטובת העובדים וההנהלה הסכימה להם. במקרה שלפנינו, כך לגרסת כימיקלים, לא היה כל בטחון שההסתדרות תסכים להכנסת שינויים לפי דרישת כימיקלים, שעה שההסכם יוארך ולא יהיה לכימיקלים הכוח המשפטי וגם הארגוני לכפות על ההסתדרות שינויים בהסכם.

העובדה, שבעבר לא נקט צד מהצדדים בצעד של ביטול ההסכם בתום תוקפו, במגמה לנהל משא ומתן על מנת להכניס בו שינויים, אינה פוגעת בזכות העומדת לשניהם, הן מכוח חוק ההסכמים הקיבוציים והן מכוח ההסכם הקיבוצי עצמו, לנקוט בדרך זו.

על מעורבות אקטיבית בסכסוך הקיבוצי

33. בית-הדין האזורי, בפסק-דינו, תומך יתדותיו בגישתו "האקטיביסטית" ו"היצירתית", בדברים שפורסמו בחוברת "דין השביתה בישראל" (בהוצאת המכון לקידום יחסי העבודה(, מפי סגן הנשיא ס' אדלר.

עיון באותם דברים מראה, כי אכן נאמר שם כי ראוי לנהוג בדרך האקטיבית, אולם במה דברים אמורים - בהבאת הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן, על מנת ליישב את המחלוקת. יחד עם זאת, באותו הקשר נאמר (בעמ' 49(, כי "אין להתעלם מכך כי שופט הפונה לדרך של יישוב הסכסוך בבית-הדין נכנס לתחום שיש בו סכנות רבות", ובהמשך:

"צריך גם לזכור כי לעיתים אחד הצדדים אנו רוצה כי בית-הדין יהיה פעיל ביישוב הסכסוך. האם בית-הדין יודע טוב יותר מבעלי הדין מה טוב להם?"

במאמר מוסגר נציין כי עוד נאמרו באותו חיבור הדברים הבאים:

"3.ד. לפני המעביד פתוחות גם דרכים נוספות להתגונן בפני שביתה: הוא רשאי לבטל את ההסכם הקיבוצי, בהתאם להוראות שנקבעו בחוק הסכמים קיבוציים. ועוד, רשאי מעביד לנסות לנהל את מפעלו בזמן השביתה, לנהל את עסקיו ממפעל אחר, או לחכות עד שהעובדים חוזרים לעבודה".

ומובן שדברים אלה יפים לא רק למקרה של שביתה.

34. עניינו אינו מחייב לגדור את תחומיה של "הסמכות הטבועה", הנתונה לבתי הדין לעבודה, שכן ברור כי אין זה המקרה המתאים לעשות שימוש בסמכות כזו.

נוסיף, כי אילו היינו סבורים, כבית-הדין קמא, כי כימיקלים פעלה בחוסר תום-לב במתן הודעת הביטול, גם אז כלל לא היינו נזקקים לשאלת תחומיה של "הסמכות הטבועה", שהרי סמכותו של בית-הדין, על-פי הדין, ליתן הסעדים המתבקשים מפעולה המנוגדת להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.

35. נוסיף, כי לדעתנו התערבות שיפוטית באפשרות הביטול של הסכם קיבוצי עשויה לפגוע פגיעה קשה בעצם הנכונות של שני הצדדים, ארגני מעבידים ומעבידים מחד, וארגוני עובדים מאידך. יש לזכות כי הזכות שבחוק, ולעיתים אף בהסכמים הקיבוציים עצמם, לבטל הסכם קיבוצי, נתונה הדדית לשני הצדדים המתקשרים. האם יהיה זה נכון לומר, שצד המבטל הסכם קיבוצי, על מנת ששביתה שיכריז תהא לגיטימית (ר' עניין ההסתדרות הרפואית הנ"ל [15]( פועל שלא כדין?

החופש אשר לכל אחד מהצדדים לבטל הסכם קיבוצי לקראת סיום תוקפו מהווה את אחד התמריצים החיוביים לרצון להתקשר בהסכמים קיבוציים, שאם לא תאמר כך מעבידים רבים, שיחששו כי במרוצת השנים יורע מצבם הכלכלי עד כי לא יוכלו לעמוד בתנאים שהעניקו לעובדיהם, ולא יוכלו לבטל ההסכם - יעשו כל מאמץ על מנת להמנע מחתימתו.

"רשת הביטחון" שביחסים הקיבוציים

36. בית-הדין האזורי שם את הדגש על "רשת הביטחון" הפרושה תחת העובדים שעה שיחסי העבודה בינם לבין מעבידם מעוגנים בהסכם קיבוצי, להבדיל מחוזים אישיים.

אין ספק, כי הסכם קיבוצי מעניק לעובדים "רשת בטחון" יחסית נגד פיטורים, אולם זו יחסית בלבד, שהרי גם מכוח ההסכמים הקיבוציים כולם ניתן לפטר עובדים, הן במסלול הכלכלי, הן במסלול המשמעתי והן במסלול האינדיבידואלי, וזאת בהליכים שנקבעו בהסכמים הקיבוציים. במילים אחרות, גם מקום שיחסי העבודה מעוגנים בהסכמים קיבוציים, ניתן לפטר עובד, ו"רשת הביטחון" הפרושה תחתיו בתחום זה אינה בלתי חדירה.

37. כבר נפסק, כי ניתן לפטר עובד כל עוד הפיטורים נעשים שלא בניגוד לחוק או להסכם קיבוצי וכל עוד הם נעשים בתום-לב (דב"ע לו/3-33 וינשטיין - אל-על נתיבי אוויר לישראל [26]; דב"ע מז/3-4 שלפי - אגד בע"מ [27]; דב"ע מו/3-13 מדינת ישראל - הסתדרות עובדי המדינה [28]; דב"ע מט/3-123 פנקס - ישקר בע"מ [29]; דב"ע נד/4-8 ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים - עירית ירושלים [30]).

עוד נוסיף, כי חוק יסוד: חופש העיסוק, אף אם הוא חל במשפט הפרטי (על תחולתו העקיפה במשפט הפרטי ראו דב"ע נג/3-17 טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ [31]), הרי שנפסק לא פעם, "כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלוח-יד אשר יבחר לעצמו כל זמן שהתעסקות בעבודה או במשלוח-יד אינה אסורה מטעם החוק" (בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה [32]). עוד נוסיף, כי:

"תכליתו של חוק יסוד: חופש העיסוק היא להעניק מעמד חוקתי-על-חוקתי לרצונו של הפרט לעצת את דמותו באמצעות עיסוקו. המטרה המונחת ביסוד חוק יסוד היא לאפשר לפרט לגבש את מקומו בחברה ולבטא את עצמו באמצעות פעילותו היוצרת" (א' ברק בספרו הנ"ל [43], בעמ' 590).

בכך האמור אין כדי לסייע למשיבה, שהרי -

"חופש העיסוק אינו הזכות להיות מועסק ואף לא הזכות לעבוד. חופש העיסוק גם אינו הזכות שלא להיות מפוטר מעבודה: קביעות בעבודה אינה נגזרת מחופש העיסוק, אלא מחופש החוזים. חופש העיסוק הוא החופש להעסיק או לא להעסיק" (א' ברק שם, בעמ' 597; ור' גם א' ברק "החוקה הכלכלית של ישראל" (דברים ביום העיון השנתי של אגף התקציבים, 19.11.96), בעמ' 14).

דברים אלה הובאו בהסכמה בדב"ע נה/3-186 שמעון - מדינת ישראל [33]; ואותה גישה הובאה גם אצל י' אליאסוף "חוק יסוד: חופש העיסוק" [46], בעמ' 179.

38. שעה שמעביד מבטל כדין הסכם קיבוצי, הזכות בידי ארגון העובדים להכריז על שביתה במפעל ושביתה זו תהא שביתה כדין, בין מאחר שהיא נגזרת מחופש ההתארגנות, שהוא מזכויות היסוד של שיטתנו המשפטית, בין כנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובין כזכות יסוד שאינה כתובה עלי ספר העומדת בפני עצמה (דב"ע נה/4-30 "עמית" ארגון עובדים מכבי - מרכז השלטון המקומי [34]).

בענייננו אכן פרצה ביתה, משהודיעה כימיקלים על ביטולו של ההסכם הקיבוצי, וכימיקלים אף לא פנתה לבית-הדין בעניין זה, מן הסתם משום שהעריכה נכונה שצו כנגד שביתה שכזו לא יינתן.

ולבסוף ראוי לציין בהקשר זה, כי כפי שהצהירה כימיקלים, אין מטרתה להביא לאיונם של יחסי העבודה הקיבוציים במפעל.

39. בפסק-דינו של בית-הדין האזורי נאמר:

"יש רגליים לטענת המשיבה [כימיקלים] כי נציגי המבקשת [מועצת הפועלים] חזרו והעלו דרישות אולטימטיביות, תחת הידברות עניינית, כמתבקש מנציגי ציבור העובדים, חרף הודעת הביטול שניחתה עליהם במפתיע".

אם אכן מנעה נציגות העובדים הדברות עניינית בתקופה שבין מסירת הודעת הביטול ועד כניסתה לתוקף, הרי שבכך לא שירתה את האינטרס של העובדים ושלה עצמה, והוא להמשיך ביחסים קיבוציים תוך הכנסת שינויים בהסכם הקיים.

שיהוי

40. כימיקלים העלתה את הטענה שמועצת הפועלים השהתה את תביעתה לבית-הדין תקופה ממושכת, והגישה את תביעתה כשבוע לפני תום תוקפו של ההסכם הקיבוצי, אף כי ידעה, כאמור, על ביטולו, כשלושה חדשים קודם לכן.

בית-הדין האזורי אימץ את עמדת מועצת הפועלים בעניין זה, על-פיה נקטה מועצת הפועלים בשורה של צעדים שהבהירו לכימיקלים כי לדעתה הביטול אינו תופס.

יש להצטער על כך, שמועצת הפועלים נקטה ב"צעדים ארגוניים" כלפי כימיקלים עם מתן הודעת הביטול, ולא נקטה בצעדים משפטיים לביטול הודעת כימיקלים, שהרי אם סבורה הייתה שהביטול נעשה שלא כדין, הרי שמדובר בהפרתו של הסכם קיבוצי, שהדרך הנכונה והנאותה למנעה היא בפניה לבית-הדין לעבודה (דב"ע לא/4-4 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ - החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ [35], בעמ' 134).

רק שעה שביטול של הסכם קיבוצי נעשה כדין, רשאי ארגון העובדים לנקוט בצעדים ארגוניים, וזאת במסגרת חופש ההתארגנות וזכות השביתה כפי שהובהר לעיל.

41. על כל פנים, אין אנו מוצאים כי השיהוי כשלעצמו צריך היה להביא לתוצאה של מחיקת ההליך על הסף, שהרי כלל נקוט בבתי הדין לעבודה שסכסוכים קיבוציים צריך שיתבררו לגופם ולא ימחקו על הסף (דב"ע לח/4-11 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל - מדינת ישראל [36], בעמ' 436; דב"ע שן/3-112 שקולניק - אל-על נתיבי אוויר בישראל בע"מ [37], בעמ' 455).

הטענה החלופית של מועצת הפועלים

42. כאמור, העלתה מועצת הפועלים טענה חלופית, ולפיה הסכם בינה ובין חיפה כימיקלים, מיום 22.5.1995, המתייחס למהנדסי, הנדסאי וטכנאי החברה, הוארכו כל ההסכמים הנוגעים למגזר זה עד לסוף שנת 1997.

אכן, בהסכם הקיבוצי האמור נקבע שתוקפו עד סוף שנת 1997, אך האמור בהסכם זה מתייחס אך ורק למה שהוסכם בו, דהיינו קידומם בדרגות של המהנדסים והטכנאים על-פי הרשימה שצורפה לאותו הסכם.

אין באותו הסכם דבר שיעיד או ירמוז על כך שבחתימה על הסכם זה הוארכו גם יתר ההסכמים; נהפוך הוא, פסקה ח' להסכם קובעת, כי:

"אין בהסכם זה למנוע מאת הצדדים מלדון במבנה השכר בחברה החל מ-1.1.97, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1970 שתוקפו הוארך עד 31.12.96".

השופטת א' ברק

מקובלת עלי חוות דעת חברי הנשיא, הן מסקנתו העיונית באשר לזכותם של צדדים להסכם קיבוצי לבטלו, והן המסקנה העובדתית כפי שהיא עולה מחומר הראיות, לפיה לא היה בסיס עובדתי לשם קביעה, כי ביטול ההסכם הקיבוצי כפי שנעשה על-ידי המערערת, נעשה בחוסר תום לב קיצוני, ועל כן יש מקום לבטלו. מקובל עלי גם, שראשית לכל מדובר בהסכם, שהצדדים לו אוטונומיים להסכים כראות עינם. הם אוטונומיים גם לעשות שימוש בזכויות הנובעות מההסכם, ובהן זכות היטול של ההסכם. יחד עם זה ברצוני לעמוד על נסיבות בהן בית-הדין יתערב בחופש החוזים וימנע את ביטולו של הסכם קיבוצי. כפי שציין הנשיא, הדבר יעשה במשורה, כדי לא לפגוע בחופש הצדדים לפעול. אך לא בכל מקרה של ביטול הסכם קיבוצי יתן בית-הדין עדיפות לאוטונומית הרצון. יהיו גם יהיו מקרים, כפי שציין חברי הנשיא, בהם יהא על בית-הדין לתת משקל רב לחוסר תום לב בביטול הסכם קיבוצי.

ניסיון החיים מלמד, שהן עובדים והן מעבידים מבקשים לשמור את מערכת היחסים הקיבוציים. על כן על בית-הדין לבחון, האם הביטול של ההסכם לא נעשה באופן שהוא יפגע בצורה קיצונית באחד הצדדים. יש להבחין אולי, בין מקרה, כזה שלפנינו, בו ביטול ההסכם בא במטרה לשאת ולתת לקראת כריתתו של הסכם או הסכמים קיבוציים חדשים, למקרה בו הביטול בא להרחיק את ארגון העובדים מהמפעל ולכרות הסכמים אישיים עם כל העובדים.

ברצוני לעמוד על הנסיבות בהן לא יאפשר בית-הדין את ביטול ההסכם הקיבוצי על-ידי צד לו, תוך שאקח בחשבון את העובדה שמדובר ביחסי עבודה קיבוציים.

יש ובית-משפט יראה ביטול הסכם כבטל

אעמוד תחילה על המקרים בהם ניתן לבטל חוזה על-פי חוקי החוזים. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות) רואה כאחת התרופות, אם כי לא התרופה הראשונה, את ביטול החוזה. אך החוק לא קובע באופן גורף, כי צד לחוזה רשאי לבטלו כל אימת שהדבר יראה בעיניו. ניתן לבטל חוזה בשל הפרה יסודית או לא יסודית של החוזה, או בשל פגם שנפל בו.

חוק התרופות מדבר בביטול חוזה בשל הפרתו, שעה שחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים)מדבר, בפרק ב' שבו, בביטול חוזה בשל פגם שנפל בו. כמו כן רשאים הצדדים להסכים בהסכם שנכרת ביניהם, כי ניתן יהא לבטל את החוזה כל אימת שצד יחפוץ בכך, או בתנאים מסוימים. חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - החוק) קובע, בסעיפים 13 ו-14 שבו, כי צד להסכם קיבוצי יוכל לבטלו גם ללא הפרה או פגם שנפל בהסכם.

סעיף 13 לחוק דן בהסכמים לתקופה מסוימת, וקובע, כי:

"13. תקופת תקפו של הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת

הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת; המועד להודעת גמר הוא כקבוע בהסכם, ובאין קביעה בהסכם - שני חודשים לפחות לפני תום תקפו של ההסכם".

סעיף 14 לחוק מדבר בהסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת, וקובע:

"14. תקופת תקפו של הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת רשאי כל צד לבטלו במתן הודעה מוקדמת על כך לצד השני במועד הקבוע לכך בהסכם, ואם אין קביעה בהסכם, שני חדשים לפחות לפני יום הביטול, ואולם תקפו של הסכם קיבוצי שנעשה לכתחילה לתקופה בלתי מסוימת הוא לפחות שנה אחת".

עינינו הרואות, כי סעיף 13 לחוק מאפשר ביטול הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת אך עם תום התקופה המסוימת. אין החוק מאפשר ביטול הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת תוך התקופה הקצובה.

הנה כי כן, ניתן לבטל הסכם קיבוצי בתנאים הקבועים בחוק, גם אם לא הייתה הפרה או נפל פגם בהסכם, וגם אם לא הייתה בהסכם הסכמה מפורשת של הצדדים לכך.
יחד עם זה בית-משפט יבחן בכל מקרה של ביטול את לגיטימיות הביטול. אם הביטול הוא בחוזה רגיל ולא בהסכם קיבוצי, יבחן בית-משפט את לגיטימיות הביטול על-פי חוק החוזים וחוק התרופות, אם אין הסכמה אחרת בין הצדדים. אם הביטול הוא בהסכם קיבוצי, יבחן בית-הדין אם הביטול נעשה על-פי האמור בסעיפים 13 ו-14 לחוק. אך בכך לא סגי. יש וערכאה שיפוטית תערב בזכות הביטול כאשר נעשה בה שימוש שלא בתום לב.

פרופ' ג' שלו, בספרה הנ"ל [42], בעמ' 157-156(, עומדת על כך, שעקרון תום הלב משתקף בכל הוראות פרק ב' לחוק החוזים. כל הזכויות המוקנות בפרק ב', כפופות לעקרון תום הלב. מציינת פרופ' שלו:

"את הזכות הקרדינלית שמעניק פרק ב', היא הזכות לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו, יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב. לתוצאה זו אפשר להגיע במישרין, על-ידי ראיית זכות הביטול כ'זכות הנובעת מחוזה', אשר על-פי סעיף 39 לחוק יש להשתמש בה בדרך מקובלת ובתום לב. אפשר גם להכפיף את זכות הביטול לעקרון תום הלב באמצעות סעיף 61(ב) לחוק החוזים המחיל את הוראות החוק, לרבות סעיף 39, גם על 'פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה', וביטול חוזה בשל פגם בכללן.

יתכן אפוא שבנסיבות העניין יחשב עצם הביטול כמנוגד לעקרון תום הלב.
יתכן גם, שהודעת הביטול, אפילו היא אוצרת כוח לשכלל את הביטול, תיחשב כמנוגדת לדרישת תום הלב".

מ"מ הנשיא שמגר עמד על כך, שגם את ביטולו של חוזה יש לקיים בתום לב:

".... שומה היה על המערער לקיים כל חיוב, אשר נבע מן החוזה בינו לבין המשיבים, בדרך מקובלת ובתום לב, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה, ובכלל זה הזכות לבטל את החוזה בשל הפרת תנייה שהיא בגדר הפרה יסודית" (ע"א 158/80 הנ"ל [22], בעמ' 811 מול האות ז).

עקרון תום הלב יהא שונה על-פי טיב החוזה והצדדים. אם מדובר בצדדים פרטיים, עקרון תום הלב יהא מינימליסטי, באופן שכל צד ידאג לאינטרסים של עצמו, אך לא יפגע באינטרסים של זולתו. אם מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, רמת תום הלב צריכה להיות שונה, ולקחת בחשבון את זכויותיו של המוטב. אם החוזה הוא חוזה עבודה, הרי מידת תום הלב מוגברת. חוזה עבודה דורש נאמנות של צד אחד לצד השני. אם החוזה הנדון הוא בתחום המשפט הציבורי, יש לקחת בחשבון גם את הנורמות מהמשפט הציבורי, כך שלא ישקלו שיקולים זרים, יתקיימו עיקרי הצדק הטבעי ודומיהם. אם מדובר בהסכם קיבוצי, הרי שמידת תום הלב צריכה לקחת בחשבון שמדובר ביחסי עבודה, וכן שההסכם קובע זכויות של עובדים שאינם צד להסכם.

הנה כי כן, חוסר תום לב עלול להביא ערכאה שיפוטית לכך שהיא לא תאפשר לצד לבטל את החוזה, גם אם על-פי דין הוא רשאי לעשות זאת. תום הלב יקח בחשבון את המטריה בה מדובר ואת סוג החוזה, גם אם על-פי דין הוא רשאי לעשות זאת. תום הלב ייקח בחשבו את המטריה בה מדובר ואת סוג החוזה.

משטר של הסכמים קיבוציים ונוכחות הארגון במפעל היא אינטרס של שני הצדדים - עובדים ומעבידים

משפט העבודה הקיבוצי מטרתו להנהיג במקום העבודה משטר לפיו לא כל עובד יצטרך לדאוג לאינטרסים שלו בעצמו, אלא הקיבוץ, הארגון היציג, ידאג לאינטרסים של כל עובד במפעל. דרך זו של ייצוג עובדים כלפי המעבידים היא בעלת ערך לשני הצדדים. העובדים רוכשים זכויות שהן תוצאה של משא ומתן בין שתי אישיויות בעלות כוח מיקוח שווה. היתרון למעבידים הוא בכך, שהם נושאים ונותנים עם גוף מאורגן אחד ולא עם כל אחד מיחידיו והם קונים לעצמם שקט תעשייתי לתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי. מעבידים מעונינים גם בקיום הסכמים קיבוציים ובנוכחות ארגון עובדים במפעלם, מאחר ובכך גדל כוח הניהול שלהם, יש להם צד מאורגן באמצעותו קל יותר לנהל את המפעל. גם העובדה שבמפעל אחד יהיו אך חוזים אישיים ובשני, הסכמים קיבוציים, פוגע במעסיקים שבהם העובדים מאורגנים.

הנה כי כן, הן העובדים והן המעבידים מעונינים בנוכחות ארגוני עובדים במפעלם. ואכן, בענייננו, לא מעונינת המערערת באי כריתת הסכם קיבוצי חדש.
נהפוך הוא. היא הצהירה שכל כוונתה לאת ולתת לקראת הסכם קיבוצי חדש.

אוטונומית הרצון מול דרישת תום הלב בביטול הסכם קיבוצי

נקודת המוצא אכן היא, שהצדדים להסכם הקיבוצי אוטונומיים לבטלו, מכוח הוראות החוק. עקרון אחר, כפי שציינתי, הוא שבית-משפט יבחן את הביטול לאור עקרון תום הלב, ובמקרים חריגים יתערב. את הבחינה לאור עקרון תום הלב יעשה בית-משפט על-פי המטרייה שבפניו. בענייננו עלינו לשקול, בנוסף לדרישת תום הלב בביטול כל הסכם שהוא, נסיבות נוספות. אנו דנים ביחסי עבודה, שם דרישת תום הלב מיוחדת.

עמד על כך הנשיא במאמרו "תום לב במשפט העבודה" [47] והדבר עובר כחוט השני בפסיקת בית-הדין הארצי. כך ציין בית-הדין הארצי, כשדן בביטול הסכם קיבוצי,

על כך שביטול כזה צריך שיעשה בתום לב:

"יחסי עבודה קיבוציים דורשים הגינות ותום לב ביחסים בין הצדדים, והם בחינת 'המובן מאליו', ולא רק מכוח הוראותיו של סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (דב"ע לט/2-7 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ - חברת שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ, פד"ע יא 57, 68). חובת הקיום בתום לב אינה חדלה שעה שפותחים במאבק מקצועי, והיא מחייבת 'בכל השלבים. גם במאבק - במאבק, בסייגים הנובעים ממאבק, אך לא מעבר לאותם סייגים....' (דב"ע מא/4-18 מועצת פועלי באר שבע ואחרים - מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע יד, 225, 247)" (דב"ע מז/4-17 הנ"ל [15], בעמ', 312).

באותו עניין מובאים דבריו של השופט ברנזון בבג"ץ 566/76 "אלקו" חרושת אלקטרו-ישראלית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה [38], בעמ' 209), לפיהם גם במאבק

מקצועי יש לנהוג בהגינות:

"אמת, מאבק מקצועי מלווה לא פעם בפעולות הסחה ובצעדים טקטיים, אבל, כמדומה לי, יש גבול גם לצעדים אלה, שבית-משפט יעניק להם לגיטימציה.
דומה הדבר לאדם הצועד לעבר תהום. עד שהוא מגיע לתהום הוא יכול להמשיך ולהתקדם, אבל בהגיעו אל סף התהום עליו להיעצר, ולא - עוד צעד אחד והוא בתוך התהום והאבדון. זהו צעד אחרון שאי חזרה ממנו. גם למאבק מקצועי יש גבולות מותרים על-פי הדין, היושר וההגינות, והבועט או מזלזל בהם אין לו אלא להלין על עצמו אם בסופו של דבר הוא יצא וידיו על ראשו".

בדב"ע לט/2-7 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ - חברת שירותי תחבורה ציבורית באר שבע [39], ציין בית-הדין, כי חובת קיום החוזה בתום לב משקלה רב במיוחד אם בהסכם קיבוצי מדובר (ראה מאמר הנשיא הנ"ל [47], בעמ' 150-148). מכל האמור עולה, כי חובת תום הלב מוגברת ביחסי עבודה, מוגברת עוד יותר כשמדובר ביחסים קיבוציים, ואף אם מדובר במאבק מקצועי אין חובת תום הלב פגה. הנשיא במאמרו מסכם, כי עקרון תום הלב בביצוע חוזה, או בהפעלת כוח, קנה שביתה רחבה בפסיקה שעניינה משפט העבודה; הדברים אמורים בייחוד לגבי פסיקתו של בית-הדין לעבודה וזאת בשים לב לאופיים המיוחד של היחסים החוזיים במישור הקיבוצי, בין הצדדים ליחסי העבודה (שם, בעמ' 150).

השיקול של פגיעה בצדדים שלישיים - העובדים

ביטול הסכם קיבוצי יש לו השלכות ישירות על יחסי העבודה ועל העובדים כולם.
מבחינה רעיונית הסכם קיבוצי הוא מעין הסכם לטובת צד שלישי, באשר, מכוח סעיף 19 לחוק, הוא קובע זכויות של העובדים. ביטול ההסכם צריך שייקח בחשבון את ההשפעה שתהיה לביטול על יחסי העבודה במקום העבודה במישור האישי בו חל ההסכם הקיבוצי ועל העובדים שההסכם מקנה להם זכויות. על כן ייתן בית-הדין משקל גדול יותר בפירוש הסכם קיבוצי לכוונה האובייקטיבית של הצדדים ולא לכוונתם הסובייקטיבית (ראה דב"ע לא/4-1 בנק אוצר לחייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים [40]). זאת משום שהחלק הנורמטיבי של הסכם קיבוצי יש לו השלכות על כל אחד מהעובדים במקום העבודה עליו חל ההסכם הקיבוצי.

בחוות דעתו עמד הנשיא על כך, שזכויות העובדים תקפות גם לאחר שההסכם הקיבוצי מבוטל, וזאת לאור הוראת סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים. יחד עם זה יש לזכור, כי עם ביטול ההסכם הקיבוצי נחלשת עמדת המיקוח של ארגון העובדים היציג ושל העובדים הבודדים בהעדר ההגנה של ארגון העובדים.

פרשנות הסכם קיבוצי - על-פי נורמות של המשפט הפרטי והמשפט הציבורי כאחד

הסכם קיבוצי יש לו אספקטים של משפט פרטי באשר בהסכם עסקינן. אך יש לו גם אספקטים של משפט ציבורי. החלק הנורמטיבי שבו קובע את הזכויות של ציבור שלם.
השיקולים שיש לשקול כשמדובר בהסכם קיבוצי הם גם שיקולים של משפט מנהלי.

מציין הנשיא גולדברג במאמרו "פסיקת בית-הדין לעבודה על-פי עקרונות המשפט המנהלי" [48] בעמ' 701:

"אין תימה, איפוא, שבית-הדין לעבודה נזקק למשפט המנהלי לעתים מזומנות, מאחר ש'חלקים רבים של משפט העבודה - משפט העבודה הקיבוצי, משפט העבודה הארגוני ומשפט העבודה המסדיר - קרובים יותר למשפט המנהלי מאשר למשפט האזרחי' (דב"ע לו/0-64 המוסד לביטוח לאומי - שרף פד"ע ז, 461, 46)".

עמדה על כך גם פרופ' ר' בן ישראל במאמרה "שיפוט בסכסוכי עבודה קיבוציים על-פי תפיסת העולם של השופט בר-ניב, נשיא בית-הדין הארצי לעבודה" [49], בעמ' 74):

"...למעשה, דומה דיסציפלינה זו יותר למשפט הציבורי וזאת להבדיל ממשפט העבודה האינדיווידואלי המתייחס למסגרת הקונצפטואלית של המשפט הפרטי".

אסכם - צדדים לחוזה חופשיים לבטל הסכם שהם צד לו, רק במקרים המפורטים בחוק, הפרה של ההסכם ופגם שנפל בו, אלא אם כן הסכימו ביניהם הצדדים אחרת.
צדדים להסכם קיבוצי רשאים לבטלו באופן המפורט בסעיפים 13 ו-14 לחוק הסכמים קיבוציים. ביטול כזה נתון לשיקול דעתו של צד, והוא אוטונומי לבחור אם לבטל את החוזה אם לאו. יש לעשות שימוש בזכות הביטול, כפי שציין מ"מ הנשיא שמגר, כבכל זכות אחרת, בתום לב ובדרך מקובלת. בית-משפט יבחן את תום לבו של צד המבטל הסכם, כשם שהוא בוחן את תום לבו של צד העושה שימוש בזכות כלשהי. יחד עם זה יתערב בית-משפט במקרים קיצוניים בלבד, באשר מדובר בהסכמה בין הצדדים הנותנת ביטוי לאוטונומית הרצון הפרטי שלהם. בבחינת ביטולו של הסכם קיבוצי יתן בית-הדין משקל גדול לדרישת הנאמנות המיוחדת ביחסי עבודה, לדרישת תו הלב המוגברת כשמדובר ביחסי עבודה קיבוציים, לעובדה שביטול הסכם קיבוצי, כמו ההסכם עצמו, משליכים על זכויות העובדים, שאינם צד להסכם. בית-הדין, בשקלו אם לבטל את ביטולו של הסכם קיבוצי, ייקח בחשבון גם את העובדה, שמדובר בהסכם שבצד נורמות מהמשפט הפרטי, חלות עליו גם נורמות מהפשט המנהלי.

חשוב לשים אל לב, שבמקרים רבים עם סיום התקופה המסוימת הקבועה בהסכם, מתקיים משא ומתן בין שני הצדדים. הצדדים מודעים לכך שמטרתם לכרות הסכם חדש וכי בתקופה זו בתי הדין רואים מאבק מקצועי כלגיטימי. חשוב שבתקופה זו הצדדים יראו רצון כן למשא למתן ובית-הדין ייתן משקל לניסיונות המשא ומתן בין הצדדים.

זאת ועוד. לבית-הדין ידיעה שיפוטית על כך, שלפי הנהוג במערכת יחסי העבודה הקיבוציים בישראל הצדדים להסכמים קיבוציים אינם מבטלים בדרך כלל הסכמים קודמים בעת החתימה על הסכמים חדשים, כך שקיימת המשכיות ורציפות בין ההסכמים הקיבוציים (דב"ע שן/4-10 הנ"ל [13]). בית-הדין עמד על החשיבות שלא ייווצר חלל ריק בגין ביטול הסכם קיבוצי (ראה דב"ע לג/3-25 ועד אנשי צוות דיילי אוויר - חזין [41]; דב"ע מד/4-3 הנ"ל [6]).

בבוחננו אם כן את לגיטימיות ביטולו של הסכם קיבוצי עלינו לזכור כי המחוקק אפשר את ביטולו של ההסכם, לתת משקל לכך אך לבחון גם את מידת תום הלב על-פי השיקולים שעמדתי עליהם.

במקרה הנוכחי לא הונחה תשתית עובדתית לפעולה שלא בתום לב של המערערת.
נהפוך הוא, המערערת טענה, והדבר לא נסתר, כי עניינה הוא לשאת ולתת לקראת כריתת הסכמים קיבוציים חדשים.

סוף דבר

המסקנה היא, כי ההודעה שמסרה כימיקלים בדבר ביטולם של ההסכמים הקיבוציים נעשתה כדין.

האמור בחוות הדעת של הנשיא הוא על דעת כל חברי המותב: האמור בחוות הדעת של השופטת ברק הוא על דעת חלק מחברי המותב.

הערעור מתקבל ופסק-דינו של בית-הדין האזורי מבוטל.

מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול הסכם הפצה

  2. ביטול הסכם השקעה

  3. ביטול הסכם רוטציה

  4. ביטול הסכם קיבוצי

  5. ביטול הסכם זיכיון

  6. ביטול הסכם תחת לחץ

  7. ביטול הסכם עקרונות

  8. ביטול הסכם מייסדים

  9. ביטול הסכם בית אבות

  10. ביטול הסכם קו חלוקה

  11. ביטול הסכם הזמנת רכב

  12. ביטול הסכם ללא נימוק

  13. ביטול הסכם מחמת עושק

  14. ביטול הסכם לרכישת דירה

  15. ביטול הסכם למכירת דירה

  16. ביטול הסכם למכירת מגרש

  17. ביטול הסכם החלפת חלקות

  18. ביטול הסכם ניצול מצוקה

  19. ביטול הסכם הסדר תשלומים

  20. ביטול הסכם שיתוף במקרקעין

  21. ביטול הסכם העברה ללא תמורה

  22. ביטול הסכם מייסדים בהתנהגות

  23. ביטול הסכם לתקופה בלתי קצובה

  24. ביטול הסכם עקב אי הוצאת היתר בניה

  25. ביטול הסכם לביצוע עבודות עפר ובניה

  26. ביטול הסכם העברת זכויות דייר מוגן

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון