ביטול הסכם קלאב הוטל

הנשיא א' גרוניס:

1. נגד המשיבות 5-1 בע"א 7809/12 (להלן – קלאב הוטל) ונגד נתבעים נוספים מתבררים זה שנים ארוכות הליכים מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות). שני הערעורים שלפנינו הינם הסתעפות נוספת של מסכת ההליכים הייצוגיים הללו. מונחות עתה להכרעתנו שתי בקשות בערעורים, הראשונה היא למחיקת הערעור בע"א 7809/12, ואילו השנייה היא בקשת הסתלקות שהוגשה בגדר ע"א 395/13. ביום 27.11.2013 שמענו את טיעוני באי כוח בעלי הדין. נציג בפתח הדברים את הרקע להגשת הערעורים.

2. ההליך הייצוגי הוותיק ביותר המתנהל נגד קלאב הוטל, מתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (לפני כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל). בהליך זה, שהוגש על ידי המשיבים 9-6 בע"א 7809/12, מתבררות טענות הנוגעות, בין היתר, לאופן חישוב דמי האחזקה אשר בעלי זכויות הנופש בקלאב הוטל נדרשים לשלם לה, מדי שנה (להלן – תביעת דמי האחזקה). יצוין, כי גלגולו המקורי של ההליך הוגש כבר לפני כעשור, בשנת 2003 (לפני כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות). הליך ייצוגי נוסף הוגש בשנת 2009, ואף הוא מתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך לפני מותב אחר (כבוד השופטת ע' ברון). עניינו של ההליך האמור הינו בטענות התובעים הייצוגיים (שאינם התובעים הייצוגיים בתובענת דמי האחזקה) לגבי קיומה של זכות לבטל את ההסכמים שנכרתו בין בעלי זכויות הנופש לבין קלאב הוטל (להלן – תביעת הביטול). יצוין, כי בתביעת הביטול הוחלט לאחרונה, ביום 18.6.2013, על אישור התובענה הייצוגית (בקשת רשות ערעור על החלטת האישור תלויה ועומדת ברע"א 6067/13). בתביעת דמי האחזקה, לעומת זאת, טרם הוחלט אם ליתן אישור לתובענה הייצוגית. יצוין, כי התובעים הייצוגיים בכל אחד מן ההליכים אינם זהים והם אף מיוצגים על ידי עורכי דין שונים.

3. הערעור בע"א 7809/12 הוגש על ידי בעלי זכויות נופש בקלאב הוטל, שאינם נמנים עם התובעים הייצוגיים בשני ההליכים הנזכרים לעיל. בשנת 2009 הוגשה בשם המערערים, על ידי באי כוחם, התנגדות להסכם פשרה שגובש בין קלאב הוטל לבין התובעים הייצוגיים בתביעת דמי האחזקה. מאוחר יותר הוגשה מטעמם התנגדות להסכם פשרה אחר שבא במקום ההסכם הראשון. הבקשה לאישור הסכם הפשרה השני בתביעת דמי האחזקה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחודש יוני 2012 (נעשה בהמשך אף ניסיון לאשר הסכם פשרה שלישי, אשר טרם צלח; ראו לעניין זה, פסק-דיני ברע"א 7055/12, 20.5.2013). בעקבות התפתחויות אלה הגישו באי-כוח המערערים בקשה לפסיקת שכר טרחה. זאת, על רקע תרומתם הנטענת לדחיית הסדר הפשרה, כמי שייצגו חברי קבוצה שהתנגדו להסדר. בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל) דחה את הבקשה לפסיקת שכר הטרחה בציינו, בין השאר, כי המחוקק הישראלי לא קבע הסדר חוקי המאפשר פסיקת שכר טרחת עורך דין בנסיבות כגון דא. על כך הוגש הערעור התלוי ועומד לפנינו בע"א 7809/12.

4. הערעור בע"א 395/13 נסוב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.1.2013 (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל) לסלק על הסף בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית נגד קלאב הוטל ונתבעים נוספים. מדובר בבקשה שהוגשה על ידי המערערים בע"א 395/13, המיוצגים על ידי אותם עורכי דין המייצגים את המערערים בע"א 7809/12 (עו"ד שחר ולר ועו"ד עומר דקל). אין מחלוקת, כי קיים דמיון בין הטענות שהועלו בבקשת האישור החדשה לבין אלו שהועלו בתביעת דמי האחזקה. כאמור, בית המשפט המחוזי סילק על הסף את בקשת האישור. זאת, תוך שהוא מטיח ביקורת על עצם הגשתה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי הגשתה של בקשת האישור מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, בעיקר על רקע הדמיון בינה לבין תביעת דמי האחזקה. בית המשפט המחוזי הוסיף וכלל בהחלטתו קביעות בנוגע להתנהלותם הדיונית של באי כוח המערערים ובעניין הולמות הייצוג מצידם. הוא הוסיף והשית על שני המערערים הוצאות בסך כולל של 140,000 ש"ח. יצוין, כי לאחר הגשת הערעור נעתר בית משפט זה באופן חלקי לבקשת המערערים, ועיכב את ביצוע תשלום מחצית סכום ההוצאות עד להכרעה בערעור (החלטת השופטת ע' ארבל מיום 12.5.2013).

5. כפי שצוין, בהליכים דנא הוגשו בקשות למחיקת הערעור בע"א 7809/12 ולהסתלקות מן הערעור בע"א 395/13 (להלן, בהתאמה – בקשת המחיקה ו-בקשת ההסתלקות). אין חולק, כי הבקשות הוגשו על רקע הסכם פשרה שנכרת בין קלאב הוטל לבין התובעים הייצוגיים בתביעת הביטול (המיוצגים אף הם על ידי עורכי הדין ולר ודקל) (להלן – הסכם הפשרה החדש). יצוין, כי הסכם הפשרה הונח לפני המותב הדן בתביעת הביטול, לאחר שהוחלט שם לאשר את התובענה הייצוגית. מטיעוני הצדדים לפנינו עולה, כי לאחרונה הציג בית המשפט המחוזי לצדדים את הקשיים הלכאוריים הטמונים לגישתו בהסכם. בשלב זה לא ידוע מה יעלה בגורל הסכם הפשרה החדש.

6. באי-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה טענו לפנינו כי אין מקום להכריע בבקשת המחיקה ובבקשת ההסתלקות בטרם יחליט בית המשפט המחוזי הדן בתביעת הביטול אם לאשר את הסכם הפשרה החדש. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הינה, כי מדובר ב"עסקת חבילה" בין באי-כוח המערערים לבין קלאב הוטל, שהרי באי-כוח המערערים בערעורים שלפנינו הינם אף באי כוח התובעים הייצוגיים בתביעת הביטול. לגישת היועץ המשפטי לממשלה, אין מקום לערוך ניתוק "מלאכותי" בין כל הבקשות: אלו המתבררות לפנינו וזו לאישור הסכם הפשרה החדש התלויה בבית המשפט המחוזי. איני רואה לקבל טענה זו. אין לדעתי קושי באישור הבקשות דנא בטרם יוכרע גורל הסכם הפשרה החדש. ראשית, מטיעוני הצדדים עולה, כאמור, כי בעקבות ההערות שהושמעו על ידי בית המשפט המחוזי הדן בתביעת הביטול, ניסו הצדדים לגבש הסדר פשרה מתוקן, אך המגעים לגיבוש ההסכם המתוקן נקלעו, כנראה, למבוי סתום. במהלך הדיון שנערך לפנינו, הצהירו באי-כוח המערערים כי חרף התפתחות זו, הם רואים עצמם ואת שולחיהם בשני הערעורים, כמחויבים לבקשת המחיקה ולבקשת ההסתלקות המונחות לפנינו. באי-כוח המערערים הוסיפו והתייחסו לעמדה שהוגשה לאחרונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בתביעת דמי האחזקה, לפיה יש למחוק את תביעת דמי האחזקה, בשל ייצוג לא הולם, ולאפשר למועצה הישראלית לצרכנות, היא המשיבה 13 בע"א 7809/12 והמשיבה 15 בע"א 395/13 (להלן – המועצה הישראלית לצרכנות), להגיש בקשת אישור חדשה בה יועלו טענות דומות לאלו שהועלו בתביעת דמי האחזקה. בהקשר זה ציינו באי-כוח המערערים, כי אילו היו ידוע להם מראש, כי עמדה כגון דא אכן תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה, הרי לא היו הם בוחרים להגיע להסכמות עם קלאב הוטל, וממילא לא היו מגישים את הבקשות המונחות לפנינו. עם זאת, לצד הדברים האמורים הצהירו באי-כוח המערערים כי הם רואים עצמם כבולים לבקשות שבפנינו אף נוכח ההתפתחות הנזכרת. עוד יוער, בהקשר זה, כי בכל אחת מן הבקשות המונחות לפנינו נאמר במפורש כי קבלתה אינה תלויה בקבלת הבקשה האחרת או באישור הסכם הפשרה החדש. מטעמים אלה אין מקום להמתין עם ההכרעה בבקשות המונחות לפנינו עד שיתברר גורל הסכם הפשרה החדש. אעבור, על כן, לדון בכל אחת מן הבקשות.

בקשת ההסתלקות בע"א 395/13

7. כזכור, הערעור בע"א 395/13 הוגש על החלטה של בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה ד' פלפל) לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המערערים בהליך הנזכר. בבקשת האישור שסולקה על הסף הועלו טענות דומות מאוד לאלו המתבררות בתביעת דמי האחזקה, ודמיון זה היה הטעם המרכזי לסילוק ההליך על הסף. לאחר הגשת הערעור, עתרו המערערים בפנינו להסתלקות מהתובענה הייצוגית. הם פעלו באופן האמור, נוכח הוראת תקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, הקובעת כי עיקר התנאים להגשת בקשת הסתלקות לערכאה הדיונית, יחולו גם ביחס לבקשה לחזור מערעור על החלטה שלא לקבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כפי שארע במקרה דנא (ראו, ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 3 (1.10.2013) (להלן – עניין יערי)). יצוין, כי הבקשה שלפנינו ערוכה כבקשת הסתלקות, וצורף אליה תצהיר, כפי שמחייבת תקנה 11 הנ"ל.

8. דעתי היא, כי יש להיעתר לבקשת ההסתלקות במקרה הנוכחי. תחילה יצוין, כי אין בהסתלקות כדי לפגוע בחברי הקבוצה, אשר עניינם ממשיך להתברר בתביעת הביטול ובתביעת דמי האחזקה. בקשת הסתלקות, כידוע, אינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה (לתיאור ההבדלים בין פשרה לבין הסתלקות בתובענה ייצוגית ראו, ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ, פיסקה 7 (29.9.2013) (להלן – עניין איי דיגיטל); עניין יערי, פיסקה 3; רע"א 6808/13 קפה סעדי בע"מ נ' קנפו, פיסקה 3 (20.10.2013); אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה ייצוגית" משפטים מא 5, 31 (התשע"א) (להלן – קלמנט)). כמו כן, לא מתעורר בענייננו הצורך להרתיע מפני הגשת הליכי סרק (ראו האסמכתאות הנזכרות לעיל). די אם אציין, בהקשר זה, כי באי כוחו של היועץ המשפטי לממשלה הדגישו בטיעוניהם כי בקשת האישור, אשר סולקה על הסף בהחלטת בית המשפט המחוזי, הינה ראויה. עוד יודגש, כי באי הכוח המייצגים לא יזכו להטבה כפועל ישיר מן ההסתלקות, היינו לא הוסכם כי הם יקבלו שכר טרחה כלשהו (אם כי אין ליתן לנתון זה משקל רב, בהתחשב בהסכמה על שכר הטרחה בבקשת המחיקה שהוגשה בע"א 7809/12 אליה אדרש מיד). המערערים, מצידם, זכו אומנם להטבה כפועל יוצא מן ההסתלקות, אך איני סבור כי היא חורגת מן הראוי. בהקשר זה הוסכם, כי יבוטל החיוב בהוצאות שהושת על המערערים בבית המשפט המחוזי, בסך 140,000 ש"ח. עוד הוסכם, כי המערערים יהיו זכאים לבטל את הסכמי הנופש בינם לבין קלאב הוטל ללא כל תשלום נוסף מצידם, אך בלא שמימוש זכות הביטול יקנה להם זכות להחזר כספי כלשהו.

9. בנקודה זו רואה אני מקום להתייחס בקיצור לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה בקשת האישור שסולקה על הסף הינה בקשה ראויה וטובה. היועץ המשפטי לממשלה תיאר באופן האמור את בקשת האישור, על מנת לבסס את טענתו כי אין לאשר את בקשת ההסתלקות. תחת זאת, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי יש להחליף את התובעים הייצוגיים ובאי כוחם במועצה הישראלית לצרכנות, אשר הביעה נכונות עקרונית לנהל הליכים ייצוגיים נגד קלאב הוטל. איני סבור כי יש לקבל עמדה זו. זאת, משום שבשלב זה ממילא תלויים ועומדים שני הליכים ייצוגיים אחרים נגד קלאב הוטל. באחד ההליכים הללו (תביעת דמי האחזקה), מועלות טענות דומות מאוד לאלו שהועלו בבקשת האישור שסולקה על הסף. זאת ועוד, היועץ המשפטי לממשלה טען לאחרונה באותו הליך, כי יש למחוק את בקשת האישור בתביעת דמי האחזקה, בשל ייצוג לא הולם, ולאפשר למועצה הישראלית לצרכנות להגיש בקשת אישור חדשה. רואים אנו, אם כן, כי לא ייגרם נזק בלתי הפיך לחברי הקבוצה מעצם אישור בקשת ההסתלקות. מאחר שקיים הליך ייצוגי תלוי ועומד בו הועלו טענות דומות ביותר לאלו שנטענו בבקשת האישור מושא בקשת ההסתלקות, ובהתחשב בעמדה הנזכרת של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בתביעת דמי האחזקה, אין מקום שלא לאשר את בקשת ההסתלקות אך ורק משום שבבקשת האישור הועלו, לטענת היועץ המשפטי לממשלה, טענות טובות וראויות. מטעם זה אין צורך להוסיף ולהתייחס לשאלה העקרונית, לפיה מתי יהיה זה מוצדק שלא לאשר בקשת הסתלקות, אך ורק משום שהטענות שהועלו על ידי התובע הייצוגי (המבקש להסתלק) הינן טובות וראויות.

10. נציגיו של היועץ המשפטי לממשלה הפנו בטיעוניהם לסעיף 2.2(ב) לבקשת ההסתלקות, שם נאמר כי באי כוח המערערים בע"א 395/13 מתחייבים "שלא להגיש או לקחת חלק, במישרין או בעקיפין, בתביעה, בקשה או הליך אחר או נוסף כלשהו, הקשור במישרין או בעקיפין לנושאי תביעת ובר ושטמפר [הכוונה היא לבקשת האישור שסולקה – א' ג'], בין בעצמם ובין באמצעות אחרים". לטענת היועץ המשפטי לממשלה, אין לאשר התחייבות אישית של עורך דין שלא ליטול חלק בהליך ייצוגי נוסף נגד הנתבע, שנושאו דומה לזה שלגביו הוגשה בקשת ההסתלקות. טענה זו הינה מוקשית. איני סבור כי ניתן, מבחינת המשפט המצוי, לאסור על עורך דין להימנע מלהתחייב שלא לייצג את חברי הקבוצה בהליך ייצוגי אחר שיוגש בעתיד. אף איני סבור כי זהו המשפט הרצוי. משעה שעורך הדין הביע נכונות ורצון שלא ליטול בעתיד חלק בהליכים ייצוגיים מסוימים נגד הנתבע הייצוגי, לא ניתן לכפות עליו לפעול אחרת. יש לזכור, כי מדובר בהתחייבות אישית של עורך הדין. ניתן להקשות ולשאול, האם יהא זה לטובת הקבוצה אם עורך הדין יידרש לייצג בעתיד את הקבוצה, בניגוד לרצונו?! דומה כי התשובה לכך ברורה מאליה. זאת ועוד, נניח שיתברר בעתיד כי יש מקום להגיש בקשת אישור חדשה נגד הנתבע הייצוגי בנושא שלגביו אושרה ההסתלקות. נוסיף ונניח, כי לא ניתן למצוא עורך דין אחר המסוגל לייצג את הקבוצה בנושא המסוים, מלבד עורך הדין אשר התחייב שלא לעשות כן. אין לומר כי בנסיבות אלה ייפגע, בהכרח, עניינם של חברי הקבוצה, שכן סעיפים 4(א)(2) ו-4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות מאפשרים, במקרים מסוימים, הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית גם על ידי רשות ציבורית או ארגון, כהגדרתם בסעיפים הנזכרים.

11. בבקשת ההסתלקות עתרו בעלי הדין כי בית משפט זה יורה על הותרתן על כנן של הקביעות המסוימות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כלפי המשיבים 11-10 בע"א 395/13, לרבות בדבר התיישנות התביעה כלפיהם (ראו סעיף 2.2(ג) לבקשת ההסתלקות). בקשה זו של בעלי הדין מעוררת תמיהה מסוימת. ככל שכוונתם הינה ליתן מעמד של מעשה בית דין לקביעותיו של בית משפט קמא בעניין המשיבים 11-10, הרי שהדבר אינו אפשרי. הסתלקות מתובענה ייצוגית אינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה (ראו האסמכתאות הנזכרות בפיסקה 8 לעיל). זאת ועוד, כלל לא ברור אם ניתן היה לטעון למעשה בית דין בכל הנוגע לקביעות כלפי המשיבות 11-10, אפילו לא היה מוגש הערעור דנא. זאת, משום שהחלטת בית המשפט המחוזי הינה החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ולא בפסק הדין בתובענה הייצוגית עצמה (ראו, סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, פיסקה 12 לחוות דעתי (20.7.2010)). בעלי הדין לא נתנו כל הסבר אחר, מניח את הדעת, לגבי רצונם ליתן תוקף של פסק דין להסכמות בעניין המשיבים 11-10. מטעם זה, אין צידוק להיעתר לבקשתם, בגדר בקשת הסתלקות. אוסיף, כי באי כוח המערערים עתרו לביטול הקביעות האישיות נגדם שנכללו בהחלטה מושא הערעור בע"א 395/13, בין היתר לעניין הולמות הייצוג. ברי, כי מאחר שההסתלקות אינה גוררת אחריה מעשה בית דין, הרי אין היא מהווה מעשה בית דין אף לגבי סוגיית הולמות הייצוג. מטעם זה, איני רואה מקום לבחון לגופן את הקביעות בעניין עורכי הדין אשר הובאו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וממילא אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה כלשהי בסוגיה.

12. סיכומו של דבר הוא שבקשת ההסתלקות מתקבלת. ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסכמות בין בעלי הדין המפורטות בסעיפים 2.1, 2.2(א), 2.2(ב), ו-2.3 לבקשת ההסתלקות מיום 24.10.2013. מן הטעמים האמורים בפיסקה 11 לעיל (בנוגע לקביעות בעניין המשיבות 11-10), אין מקום ליתן תוקף להסכמה שבסעיף 2.2(ג) לבקשת ההסתלקות. אין צו להוצאות בערעור.

הבקשה למחיקת הערעור בע"א 7809/12

13. עתה יש להתייחס לבקשה למחיקת הערעור בע"א 7809/12. ערעור זה, כפי שצוין, מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל) שלא לפסוק שכר טרחת עורך דין לטובת עורכי הדין המייצגים את המערערים באותו הליך. עורכי הדין טענו בבית המשפט המחוזי, כי יש לפסוק לטובתם שכר טרחה על רקע העובדה שהם ייצגו חברי קבוצה שהתנגדו להסדרי הפשרה השונים שהוגשו בתביעת דמי האחזקה. לטענתם, מוצדק היה לפסוק לטובתם שכר טרחה נוכח תרומתם לדיון, ובהתחשב בכך שהסדרי הפשרה לא אושרו. בהחלטתו שלל בית משפט קמא את האפשרות לפסוק שכר טרחה לעורך דין שהתייצב להליך ייצוגי לצורך השמעת עמדתם של חברי קבוצה המתנגדים להסדר פשרה. כאמור, לאחר הגשת הערעור על החלטה זו, עתרו המערערים למחיקת הערעור. בבקשה נאמר, כי בין המערערים לבין קלאב הוטל הוסכם, כי לצד מחיקת הערעור ייפסק שכר טרחת עורך דין לטובת באי כוח המערערים, המבוסס על היקף השעות שהושקעו על ידם לצורך ייצוג המערערים בהתנגדותם להסדרי הפשרה שגובשו במסגרת תביעת דמי האחזקה. יודגש, כי הבקשה הוגשה בהסכמת כל בעלי הדין, כולל המועצה הישראלית לצרכנות. היועץ המשפטי לממשלה ביקש שלא להתייחס להסכמה הקונקרטית, אך הבהיר כי לגישתו ניתן לפסוק באופן עקרוני שכר טרחה לעורך דין אשר התייצב בשם חברי קבוצה לשם הבעת התנגדות להסדר פשרה.

14. נוכח העובדה שבעלי הדין הגיעו להסכמה עקרונית, לפיה יש לפסוק שכר טרחה לטובת באי כוח המערערים במקרה הנוכחי, ובהתחשב בעמדתם של המועצה לצרכנות ושל היועץ המשפטי לממשלה בנושא, איני סבור כי יש לטעת מסמרות בסוגיה העקרונית הבאה: האם ניתן לפסוק שכר טרחה לעורך דין שייצג חברי קבוצה אשר הגישו התנגדות מנומקת להסכם פשרה, במיוחד כאשר זו נתקבלה. אומר, עם זאת, ובלא להביע עמדה נחרצת, כי נוטה אני לדעה כי אין כל מניעה לפסוק שכר טרחה בנסיבות האמורות. בהקשר זה אציין, כי חוק תובענות ייצוגיות בהחלט מכיר באפשרות המוקנית לכל אחד מחברי הקבוצה להציג התנגדות מנומקת להסדר פשרה (ראו, סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, המקנה אפשרות התנגדות גם לרשות ציבורית וארגון, כאמור בסעיף הנ"ל; וראו גם סעיף 15 לחוק האמור המאפשר לחבר קבוצה לבקש להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית). לעתים, בשל מה שמכונה "בעיית הנציג", קיימת חשיבות רבה לשמוע לא רק את עמדתם של צדדים שלישיים בנוגע להסכם הפשרה (למשל, את חוות דעתו של מי שנתמנה על ידי בית המשפט לשמש כ"בודק"), אלא גם את עמדתם של חברי קבוצה אחרים, שאינם נמנים עם התובעים הייצוגיים (ראו, אמיר ויצנבליט "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות", משפטים מג 351, 404, 409 (התשע"ג) (להלן – ויצנבליט)). מכאן, שבמקרים מתאימים ראוי לעשות שימוש בתמריצים שונים להגשת התנגדויות ראויות להסדרי פשרה. יוער, כי הפרקטיקה של הגשת התנגדויות להסכמי פשרה הינה יחסית נדירה במציאות הישראלית (ראו, ויצנבליט, בעמ' 409). נוכח דברים אלה, מוקשית בעיני קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא קיימת כל אפשרות לפסוק שכר טרחה למי שייצג חבר קבוצה בנסיבות האמורות. והדברים נכונים ביתר שאת, שעה שמתברר בדיעבד כי עמדתו של חבר הקבוצה שהתנגד להסכם התקבלה בסופו של דבר.

15. אוסיף ואציין, בהקשר זה, כי בספרות הובעה הדעה לפיה על מנת לתמרץ הגשת התנגדויות ראויות להסדר פשרה, הרי מן הראוי לפסוק, במקרים מתאימים, שכר טרחה לעורך הדין, אשר ייצג חבר קבוצה שהביע התנגדות כאמור (ראו, קלמנט, בעמ' 58-56). עוד יוער, במאמר מוסגר, כי בדין הפדרלי האמריקאי, רשאי בית המשפט לפסוק שכר טרחה לעורך דין המייצג מתנגדים להסכם הפשרה, מקום בו הביאה ההתנגדות תועלת לחברי הקבוצה (ראו, Rule 23(h), Federal Rules of Civil Procedure ודברי ההסבר לכללים ב- Advisory Comm. Note to 2003 Amends. of Fed. R. Civ. P. 23; לדיון בסוגיה ראו; Mike Absmeier, The Professional Objector and Revised Rule 23:Protecting Voice Rights While Limiting Objector Abuse, 24 Rev. Litig. 609, 635-636 (2005) והאסמכתאות שם). חובה לציין, להשלמת התמונה, כי בארצות הברית פשתה התופעה של הגשת התנגדויות סרק להסדרי פשרה, בעיקר מטעם עורכי דין הפועלים בסחטנות לצורך גביית שכר טרחה (בתמורה להסרת התנגדותם להסדר). על כן, נעשים שם נסיונות מנסיונות שונים לבלום תופעה שלילית זו (ראו: John E. Lopatka and D. Brooks Smith, Class Actions Professional Objectors: What to Do About Them? 39 Fla. U.L. Rev. 865 (2012); Vince Morabito, Class Members Who File Appeals – Effective Guardians of the Interests of the Class or Mere Spoilers?, Civil Justice Quarterly, 32(4) 445, 467-469 (2013) והאסמכתאות בה"ש 152 שם).

16. ולענייננו אנו, מאחר שהבקשה לפסיקת שכר טרחה במקרה הנוכחי הוגשה בהסכמת כל בעלי הדין, כולל התובעים הייצוגיים בתביעת דמי האחזקה, אין צורך לטעת מסמרות בסוגיה העקרונית הנזכרת. כאמור, נוטה אני לדעה כי עקרונית רשאי בית המשפט לפסוק במקרה מתאים שכר טרחה לעורך דין שהציג התנגדות של חברי קבוצה להסדר פשרה. אולם, אין צורך להרחיב בסוגיה מורכבת זו בהליך הנוכחי. ההכרעה בה כרוכה בקביעת מנגנונים אשר יהיה בכוחם לאזן בין הרצון לעודד חברי קבוצה להגיש התנגדויות להסדרי פשרה, במקרים המתאימים לכך, לבין החובה להרתיע מפני הגשת התנגדויות סרק להסדרי פשרה. ההליך דנא אינו אכסניה נאותה להכריע בסוגיות אלו, בהתחשב בהסכמה הקונקרטית אליה הגיעו בעלי הדין.

17. דעתי היא, כי נוכח הסכמת בעלי הדין, ובהתחשב בכך שהסכמי הפשרה השונים להם התנגדו באי כוח המערערים לא אושרו בסופו של דבר, הרי יש להיעתר לבקשת בעלי הדין ולפסוק שכר טרחה לטובת באי כוח המערערים. עורכי הדין עתרו לפסיקת שכר טרחה המבוסס על שעות העבודה שהושקעו על ידם. הסכום שהוסכם בינם לבין קלאב הוטל כי ישולם להם, כשכר טרחה, הינו 388,625 ש"ח. כידוע, ככלל אין לפסוק שכר טרחה בתובענה ייצוגית על בסיס שעות העבודה שהושקעו על ידי עורך הדין המייצג את התובע הייצוגי, אלא על בסיס נגזרת של הסכום שנפסק לטובת הקבוצה (ראו, ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, פיסקאות 7-6 (23.5.2012)). בענייננו, בו מדובר בהתנגדות להסדר פשרה, אין זה אפשרי, מבחינה מעשית, לגזור את שכר הטרחה לבאי-כוח המערערים מתוך התועלת לקבוצה שהביאה התנגדותם להסדר הפשרה. הטעם לכך הוא שקשה יהיה לכמת את התועלת לחברי הקבוצה בשלב הנוכחי, מה גם שהמערערים לא היו הגורמים היחידים שהביעו התנגדות להסדר הפשרה, כפי שציין בית המשפט המחוזי ובצדק. מן העבר השני, אין לחשב את שכר הטרחה כנגזרת של שעות העבודה שהושקעו על ידי עורכי הדין, נוכח חסרונותיה הבולטים של שיטת חישוב זו, עליהם עמדתי בע"א 2046/10 הנ"ל. לפיכך אין מנוס מלפסוק את שכר הטרחה בדרך של אומדנה. בנסיבות העניין, אציע לחבריי כי נפסוק לבאי-כוחם של המערערים שכר טרחה בסך 70,000 ש"ח.

18. מטעמים אלה כולם דינה של הבקשה למחיקת הערעור בע"א 7809/12 להתקבל, וכך מוחלט. הערעור נמחק בלא צו להוצאות, בכפוף לאמור בפיסקה 17 לעיל, ביחס לשכר הטרחה שישולם לבאי כוח המערערים. בהתאם למוסכם (סעיף 5 לבקשת המחיקה) אנו מורים על ביטול ההוצאות שהמערערים חויבו לשלם לקלאב הוטל בהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי הדן בתביעת דמי האחזקה כמו גם על ביטול ההוצאות שהמערערים חויבו לשלם לקלאב הוטל בפסק דינו של בית משפט זה מיום 2.4.2013 ברע"א 6927/12. למען הסר ספק נבהיר, כי מאחר שמדובר בהסכמה בין קלאב הוטל לבין המערערים, אין מקום לבטל את ההוצאות בהן חויבו המערערים בהליכים הנזכרים, לטובת בעלי דין שאינם קלאב הוטל.

19. סוף דבר, התוצאה היא כאמור בפיסקאות 12 ו-18 לעיל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון