ביטול העברת מניות

1. בקשת רשות ערעור ולצִדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' אורנשטיין) בפש"ר 1304-12-11 מיום 16.1.2013 במסגרתה נדחו מחד גיסא מרבית בקשות בני משפחת דודאי (להלן: המבקשים) ומאידך גיסא התקבלו מרבית בקשות הנאמן (להלן: המשיב) בקשר עם עיזבון המנוח דוד דודאי ז"ל (להלן: עיזבון המנוח).

עיקרי העובדות
2. המנוח ואסתר דודאי (להלן: המבקשת 1) נישאו נישואין שניים ביום 25.10.1987, ולהם שני ילדים משותפים: גאי דודאי (להלן: המבקש 2) ודנה דודאי (להלן: המבקשת 3). ידוע כי המנוח ומשפחתו קיימו רמת חיים גבוהה וצברו רכוש רב במהלך השנים, לרבות שני בתים פרטיים: האחד, ברחוב הלילך 129 במבשרת ירושלים והשני, ברחוב מבואות 29 בסביון, בו התגוררו בני הזוג עם ילדיהם. בהתאם לדו"ח הנאמן, בבית בסביון מצויה תכולה בעלת ערך כספי רב ובבעלות בני הזוג כלי רכב יקרים וחבילת מניות בהתאגדויות שונות.

3. ביום 19.5.1994 חתמו המנוח והמבקשת 1 על הסכם ממון ראשון וביום 12.11.2006 חתמו על הסכם ממון שני. שני הסכמי הממון, שתכליתם העברת הרכוש שנצבר אצל בני הזוג לאחר הנישואין לבעלות המבקשת 1, קיבלו תוקף של פסקי-דין.

4. ביום 25.11.2007 הגישה המבקשת 1 תביעה נגד המנוח לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (תמ"ש 34911/06), במסגרתה נטען כי יש להוציא לפועל את הסכמי הממון באופן שהרכוש הרשום על שם המנוח יועבר למבקשת 1. בהקשר זה, צויין כי הרכוש הרשום על שם המנוח משמעו, בין היתר, גם מניות בחברת MST, העוסקת בתחום האנרגיה הסולרית.

5. ביום 17.12.2007, בחלוף כשלושה שבועות מעת הגשת התביעה, נחתם הסכם גירושין בין בני הזוג, וזה קיבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. בהתאם להסכם הגירושין, חולקים הצדדים שווה בשווה את כל הרכוש שנצבר במהלך נישואיהם, זאת בשונה מאשר נקבע בהסכמי הממון. עוד נקבע כי המבקשת 1 חולקת עם המנוח בנכסים ובזכויות בלבד, וכי המנוח אחראי לבדו לחובות עסקיים ופרטיים, וככל שהמבקשת 1 תחוייב בחובות אלה, ישפה אותה המנוח. המנוח התחייב לפרוע גם את יתרת החובה בסך של 4 מיליון ₪ בחשבון הבנק של המבקשת 1, תוך 30 יום מאישור הסכם הגירושין על-ידי בית המשפט.

6. עובר לתביעת הגירושין, מצבו הכלכלי של המנוח הורע באופן משמעותי. כך למשל, בשנת 2005 ניתנו נגדו פסקי דין אשר השיתו עליו תשלומים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים. כמו כן הוצאו לו שומות מס הכנסה בהיקפים דומים. המנוח ניהל מאבקים משפטיים ממושכים והליכי ערעור על שומות המס. בשנת 2009, נחתמו שני הסכמי הלוואה בין המנוח והמבקשת 1 לבין צד שלישי בסך כולל של 550 אלף דולר. ראיה נוספת הממחישה את מצבו הכלכלי של המנוח עולה מאישור שנתן המנוח לעו"ד ביילין ביום 31.12.2008, לפיו הוא מצוי בקשיי נזילות ומשכך הוא משעבד את מניותיו בחברת MST להבטחת פירעון אחד מחובותיו.


7. בתקופה שלאחר הסכם הגירושין, ועד פטירתו, העביר המנוח מרכושו למבקשים או מי מהם, בהיקפים ניכרים. מספר חודשים לאחר הסכם הגירושין, עזב המנוח את הבית בסביון. חרף זאת, והגם שלעמדת המבקשת 1 אין למנוח זכויות בבית בסביון, השקיע המנוח בשנת 2008, קרי, לאחר הסכם הגירושין, סך של כ-14 מיליון ₪ בשיפוץ הבית בסביון; המנוח רכש ביום 5.11.08 מכונית פרטית מסוג BMW, מדגם 6X, מספר רישוי 60-889-16 (להלן: המכונית). המכונית הועברה למבקשת 1, הגם שהיה זה לאחר הסכם הגירושין, וזאת כפי שעולה מהצהרת ההון שלה לשנת המס 2008, שם הוערכה המכונית בסך של 1.2 מיליון ₪; למנוח הוקצו ביום 13.5.07 מניות של חברת MST. המנוח ביצע מספר עסקאות במניותיו אלה, ובסופו של דבר, ביום 8.12.10 העביר המנוח את כל מניותיו (2,222,038 במספר) לבנו, המבקש 2, בהיותו כבן 19 שנים, וזאת ללא כל תמורה. ההעברה בוצעה כשנה וארבעה חודשים טרם מתן צו לניהול העיזבון בפשיטת רגל. שווי המניות המוחזקות על-ידי הבן, להערכת הנאמן, מגיע ל-6 מיליון דולר; ביום 30.11.11 העבירה "שרו נאמנים בע"מ" 371,554 מניות MST לבנו של המנוח, גם במקרה זה, ללא כל תמורה.

8. נוסף על האמור, לנאמן הוגשו שלוש עשרה תביעות חוב, שסכומן המצטבר עולה על סך של 100 מיליון ₪, חלקן מושתתות על פסקי-דין שניתנו נגדו, או הסכמי פשרה: פרקר הולדינגס, בסך של 14,500,946 ₪, בהתאם לפסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 5.2.11, שאישר הסכם פשרה בין הנושה ובין המנוח; רוגבאו חברה למסחר והשקעות בע"מ, בסך של 4,195,439 ₪ על יסוד פסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 25.3.05, אשר ערעור עליו נדחה בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27.8.11; רוגבאו אסטבלישמנט בע"מ, בסך של 21,515,200 ₪, אף זאת על יסוד פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 25.3.05, אשר ערעור עליו נדחה בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27.8.11; עוה"ד שור - גרינוולד, בסך של 86,020 ₪, על יסוד הסכם שכר טרחה בין הנושה ובין המנוח, לגביו ניתן פסק-דין ביום 11.9.11, בהעדר הגנה; עוה"ד אורלנסקי, איזנברג, מחסון ושות', בסך של 195,445 ₪, המבוסס על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 17.4.11 בדבר שכר טרחה המגיע לנושה זה; אהרון אבוחצירא, בסך של 1,974,69 ₪, על יסוד כתב תביעה אשר הוגש נגד המנוח ביום 6.10.10; יוסף טרוים, בסך של 1,392,849 ₪, על יסוד כתב תביעה אשר הוגש נגד המנוח ביום 12.2.09; שלמה נרקיס, בסך של 21,114,573 ₪, על יסוד כתב תביעה מחודש מרץ 2012. משרד עוה"ד שבלת ושות', בסך של 550,000 דולר, הנסמכת על חשבונות שכר טרחה וכתב התחייבות של המנוח, דב רביב, בסך של 599,000 ₪, המבוססת על כתב התחייבות של המנוח; אגף מס הכנסה בסך של 87,398,598 ₪, בגין חובות מס לשנים 2003-2007; גב' אסתר דודאי, היא המבקשת 1, בסך של 31,200,000 ₪; עו"ד יחזקאל ביניש, בסך של 1,762,622 ₪, על יסוד הסכם פשרה עם המנוח.

9. ביום 5.2.2012 במהלך הדיון בהתנגדות לבקשה להתראת פשיטת רגל שהוגשה נגד המנוח על-ידי רשות המסים, התמוטט המנוח ונפטר. ביום 25.3.2012 מונה המשיב כמנהל עיזבון זמני לנכסי עיזבון המנוח לפי סעיף 202 לפקודת פשיטת הרגל, ובמועד זה גם הוטלו צווי איסור דיספוזיציה על נכסי המבקשת 1, לרבות חשבונות הבנק ותכולת המיטלטלין בבית בסביון. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 2.7.2012, ניתן צו ניהול עיזבון המנוח בפשיטת רגל לפי סעיף 202(א) לפקודת פשיטת הרגל. ביום 7.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי ערעור של מס הכנסה אשר הוגש על-ידי המנוח לגבי אחת השומות שהוצאה לו ולמעשה זו בוטלה במלואה.

10. ביום 16.1.2013 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בקשר למספר נושאים במסגרת בקשות שונות, הן כאלה שהוגשו על-ידי המבקשים, הן כאלה שהוגשו על-ידי המשיב. להלן תפורטנה תמצית ההחלטות במרבית הבקשות שהוגשו על-ידי שני הצדדים (להלן: החלטות (א)-(ט)):

החלטה (א): עיון מחדש בהחלטה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל
11. כאמור, ביום 2.7.2012 ניתן צו ניהול עיזבון המנוח בפשיטת רגל לפי סעיף 202(א) לפקודת פשיטת הרגל. במסגרת הצו, מונה המשיב כנאמן לניהול העיזבון, לאחר שקודם לכן שימש כנאמן זמני. מהראיות שהוצגו לבית המשפט המחוזי עולה כי חובות העיזבון מסתכמים בכ-143 מיליון ₪ ולפי המידע שבידי המשיב, אין ברכוש העיזבון כדי לפרוע את החובות המגיעים ממנו. נוכח עמדת המבקשים כי שומות מס הכנסה אשר עליהן נסמכה התראת פשיטת הרגל אינן חלוטות, ועל-כן נשמט המסד להליך פשיטת הרגל של העיזבון, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי חובות העיזבון, גם בהתעלם מהחוב למס הכנסה, עומדים על סך של עשרות מיליוני שקלים, בה בשעה שלעיזבון אין רכוש בסכום כסף שיכול 'לכסות' את החובות העצומים. עוד נקבע כי אין אנו מצויים בשלב של בקשת פשיטת הרגל, אלא בשלב מתקדם של צו ניהול עיזבון בפשיטת רגל, השקול להכרזת פשיטת רגל. המשוכה לביטולו של זה גבוהה מביטול בקשת כינוס נכסים ובוודאי מבקשת התראת פשיטת רגל. המבקשים הגישו ערעור בזכות לבית משפט זה על ההחלטה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל (ע"א 6562/12), אשר טרם התברר.

החלטה (ב): היתר להגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין
12. נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.12 כי המבקשת 1 מנועה מלהגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל, המחייבות אישור בית המשפט של פשיטת הרגל על מנת להגיש תביעה נגד פושט הרגל, ונגד עיזבון המצוי בפשיטת רגל, הגישה המבקשת 1 בקשה לאשר לה את הגשת התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתיר הגשת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, בנסיבות שנוצרו לאחר שניתן צו לניהול העיזבון בפשיטת רגל, לביטול הסכם הגירושין, על-מנת להקנות לה את המניות בחברת MST. עוד נקבע כי טענות המבקשת 1 לביטול הסכם הגירושין, עברו ממגרשו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט של חדלות הפירעון. במיוחד נכון הדבר, לאור השלב המתקדם של הליך פשיטת הרגל.

החלטה (ג): ביטול העברת מניות MST מהמנוח לבן
13. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב וקבע כי העברת מניות המנוח ("נכס של החייב") בחברת MST לבנו, ללא כל תמורה, מהווה הקנייה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, וככזו היא מבוטלת. משכך, הורה בית המשפט המחוזי למבקש 2 להעביר למשיב את כל המניות אשר קיבל מאביו המנוח. יובהר כי אלה אינן כוללות את 371,559 המניות שהבן קיבל מ"שרו נאמנים", שכן לא הובאו ראיות שמקור המניות הוא מהמנוח. בהעדר ראיות באשר למקור המניות משרו נאמנים שהועברו לבן, לא כל שכן, כי מקורן של אלה הוא במנוח, אין בית המשפט יכול לשלול את קניינו של הבן בהן.

החלטה (ד): ביטול הענקה של רכב B.M.W לפי סעיף 96(ב) לפקודה
14. באשר לבקשת המשיב להורות על ביטול הענקת המכונית ביום 5.11.2008 למבקשת 1 לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, על סמך הצהרת ההון של המבקשת לשנת 2008, קבע בית המשפט המחוזי כי טרם בשלה העת להכריע בבקשה שכן התשתית העובדתית חסרה ומן הראוי לקבל את הסכם הרכישה או הזמנת הרכישה, הכולל את מחיר הרכישה, פרטי הרוכש, וכן את הסכם המכירה של המכונית הקודמת, הכולל את סכום התמורה, פרטי הזכאי וכן אישורי החברה באשר לאופן בו שולמו הכספים עבור הרכישה, והאופן בו ניתנו כספי התמורה עבור המכונית הקודמת. משכך ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי צו לחברת "קמור רכב (1990) בע"מ", מרחוב המסגר 16 תל אביב, להמציא לבית המשפט ולצדדים את מלוא הפירוט האמור, תוך 14 יום מקבלת הצו. עוד נקבע כי הנאמן ימציא צו פורמאלי לחתימה וידאג בהמשך להמציא את הצו לידי החברה. בנוסף, הנאמן הוסמך לחקור את רואי החשבון שסייעו בהכנת הצהרת ההון, על מנת לקבל הבהרות באשר לאופן הצגת המכונית בהצהרת ההון של המבקשת ונקבע כי המבקשת 1 ומי מטעמה, יהיו רשאים להיות נוכחים בחקירה וכי אין מניעה שפרקליט מטעם רואי החשבון יהיה נוכח בחקירה, ככל שרואי החשבון ימצאו זאת לנכון. נקבע כי החקירה תתקיים תוך 30 יום ולאחר קבלת הנתונים, לרבות חקירת רואי החשבון, יגבש הנאמן את עמדתו, וישקול באם להגיש בקשה חדשה.

החלטה (ה): חיוב המבקשים במסירת מסמכים לנאמן
15. בית המשפט המחוזי בחן את בקשת המשיב להמצאת המסמכים לעיונו, ולצורך כך הורה למבקשת 1 להמציא לעיונו של בית המשפט אותם מסמכים שהתנגדה להמציא למשיב במסגרת תפקידו כנאמן. לאחר עיון במסמכים שהומצאו לו, הורה בית המשפט על המצאה מתוחמת (של חלק מהמסמכים) למשיב תוך 30 יום: הסכמי רכישה של מגרשים בקמבודיה על-ידי המבקשת 1 – בית המשפט המחוזי קבע כי על רקע טענות המבקשת 1 בדבר העדר מקורות כספיים, חובות המנוח כלפיה, כספים שנטען כי המנוח העביר לאחר הגירושין, קיימת רלוונטיות בחשיפתו של ההסכם לעיני הנאמן, אשר לא יעשה בו שימוש למטרות אחרות ולא יציגו לפני אחרים; מסמכים ששימשו להצהרת ההון של המבקשת לשנת 2008 – נוכח עמדת המבקשת 1 לפיה אין ברשותה את המסמכים האמורים והיא אף פנתה לרואי החשבון על-מנת לקבלם, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מניעה שהנאמן יפנה לרואי החשבון בבקשה לקבלת מסמכים, בקשר לפרטים מסויימים בהצהרת ההון, ובלבד שיקדים העתק הפנייה לב"כ המבקשת 1; חוזה רכישת הבית בסביון – בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם רכישת הבית משנת 2008, רלוונטי ביותר שכן הוא אמור 'לשפוך אור' על הבעלות בבית, בשים לב לטענת הנאמן לפיה למנוח זכויות בבית; מסמכי המשכנתא של הבתים במבשרת ירושלים ובסביון – נוכח עמדת המבקשת 1 כי אין ברשותה את המסמכים, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מניעה כי הנאמן יפנה ללשכת רישום המקרקעין, בבקשה לקבלת המסמכים המבוקשים; מסמך המפרט את תכולת הכספת בבנק הבינלאומי – לאור עמדת המבקשת 1 כי אין ברשותה מסמך כמבוקש, ונוכח קיומו של צו איסור דיספוזיציה על פתיחתה, בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו צו המורה לבנק הבינלאומי, לאפשר בדיקת תכולת הכספת, שתֵעשה במעמדם של הנאמן והמבקשת ומי מטעמה. עוד נקבע כי הנאמן ירשום את תכולת הכספת, הרישום ייחתם על-ידי שני הצדדים וידווח לבית המשפט ולכנ"ר; תדפיסי חשבונות בנק של המבקשים מיום גירושיה ועד פטירת המנוח – בית המשפט המחוזי קבע כי הדרך לבדיקת טענתה של המבקשת 1 כי המנוח לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות כלפיה בהתאם להסכם הגירושין, היא באמצעות עיון בחשבונות הבנק. נוכח המצוקה הכלכלית בה היה המנוח בשנים האחרונות, נקבע כי יש לבחון גם האם העביר כספים לבני משפחתו, על מנת להבריחם מנושיו, או להעדיפם על פניהם. המסקנה מתחזקת במיוחד נוכח הקניית מניות המנוח לבן שלא כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשים להמציא את כל דפי הבנק בכל חשבונותיהם, מאז הגירושין, ועד פטירת המנוח; כתבי הגנה בתביעות שהוגשו נגד המבקשת – נוכח העובדה כי בחלק מהתביעות שהוצגו לפני הנאמן, עולה קשר בין המבקשת 1 לבין המנוח, לפעילות העסקית של המנוח, בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום לאפשר לנאמן לעיין במסמכים האמורים, ועל-כן חייב את המבקשת 1 להמציא לנאמן את כתבי הטענות, בין באמצעות משלוח הקבצים הסרוקים של כתבי הטענות ובין אם תאפשר לו גישה לתיקים הסרוקים, אם ברצונה לחסוך בעלויות.

החלטה (ו): בקשה לביטול צווי איסור דיספוזיציה
16. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לבטל את צווי איסור הדיספוזיציה שניתנו ביום 28.3.12 על פרטי הרכוש השונים (שני הבתים, המכונית, המניות, תכולת הבית וחשבון הנאמנות). נקבע כי קיימות ראיות מספקות לשלב זה, להורות על איסור עסקאות ביתרת הרכוש, לגביו ניתן הצו שכן הסכם הגירושין הורה כי המנוח יהיה זכאי למחצית הרכוש בארץ ובחו"ל וכן בשים לב לכך שמאזן הנוחות מטה את הכף להותרת הצווים על כנם. באשר לעמדת המבקשים כי לא ניתן להשאיר צווים זמניים מבלי שמוגשת תביעה עיקרית, נקבע כי המבקשת היא זו שסירבה למסור מסמכים אשר יוכלו לאפשר לנאמן לגבש את עמדתו באשר לנקיטת הליכים בקשר עם פרטי הרכוש השונים. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים יוכלו לחדש את בקשתם בחלוף 45 יום מהיום שבו יימסרו למשיב מלוא המסמכים.

החלטה (ז): בקשה להעברת מחצית מדמי שכירות מהשכרת הבית בסביון
17. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב לחייב את המבקשת 1 להעביר לידיו מחצית מדמי השכירות כפי שנקבעו בהסכם השכירות שנחתם בינה לבין "אבוט המאירי תקשורת בע"מ", בקשר להשכרת הבית בסביון, וזאת נוכח הפרת צו איסור הדיספוזיציה. למרות עמדה המבקשת 1, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי צו איסור הדיספוזיציה כולל גם השכרת רכוש לאחרים וקבע כי הייתה חובה על המבקשת 1 לפנות לבית המשפט ולבקש את אישורו להתקשרות בעסקה. נוכח קיומן של ראיות לכאורה בדבר זכויות העיזבון במחצית הבית, המבקשת 1 חויבה להעביר למשיב מחצית מדמי השכירות, קרי – סך של 117,500 ₪, תוך 30 יום, ולגבי המשיב נקבע כי יפקיד את כספי השכירות בחשבון נאמנות, עד להכרעה סופית בגורל הכספים.

החלטה (ח): קבלת זכות תגובה בטרם ההכרעה בתביעות החוב
18. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לחייב את המשיב להמציא לעיונם כל התכתבות עם הנושים, ולאשר להם שהות של 60 יום להגיב לכל תביעת חוב מתום מועד הגשתה של זו, טרם הכרעתו בתביעות החוב. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל אינה מקנה מעמד למי מהנושים להתייחס לתביעות החוב או לחייב, אך עדיין יש טעם בקבלת עמדת החייב לתביעת החוב, בין היתר מחמת שיש לו עניין בהכרעה. נקבע כי תביעות החוב הוגשו לנאמן לפני למעלה מחמישה חודשים וכי הנאמן המציא למבקשים את תביעות החוב והודיע להם במכתבו מיום 20.9.12, כי הם מתבקשים להתייחס לתביעות החוב. בית המשפט קבע כי המשיבים לא נימקו מדוע נדרש על-ידם פרק זמן של 60 ימים נוספים לבדיקת כלל תביעות החוב, כאשר עמד לרשותם די והותר זמן לבחון את תביעות החוב וליתן עמדתם, ואף לא הוגשה בקשה ספציפית להארכת מועד. למרות האמור לעיל, בית המשפט המחוזי איפשר למבקשים, לפנים משורת הדין, להתייחס לתביעות החוב בתוך 14 ימים.


החלטה (ט): היתר לייצוג העיזבון בהליכים שונים
19. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשים ונתן היתר לבא כוחם לייצג את העיזבון בהליכי השגה ושומה על שומות המס של המנוח וכן בבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסקי דין, שדחו ערעורים שהגיש המנוח על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין פרקר הולדינגס ו-רוגבאו חברה למסחר והשקעות בע"מ. יחד עם זאת, נקבע כי בשלב זה הוצאות הייצוג לא ייחשבו כחלק מהוצאות הכינוס, ועניין זה יידון במידת הצורך בהמשך ההליך. עוד נקבע כי אין מקום לכך שבית המשפט של פשיטת הרגל, ידון בהשגת העיזבון על שומות מס ההכנסה.

בקשה לעיכוב ביצוע
20. בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 20.2.2013. הבקשה מתייחסת להחלטות הבאות: החלטה (ב): היתר להגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין; בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר ומדובר בבקשה שנדחתה, אין מקום לעיכוב ביצועה; החלטה (ג): ביטול העברת מניות MST מהמנוח לבן; המבקשים טענו כי העברת המניות למשיב עשויה לגרום נזק בלתי-הפיך שכן לא ניתן יהיה להשיב את המניות אם הוא יבחר לממשן במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו נוכח הבהרת המשיב כי אין בכוונתו לבצע כל פעולה במניות למעט בדיקתן ובדיקת מצבה של החברה וכי לא יפעל לממשן מבלי שיגיש בקשה לבית המשפט למתן הוראות, בקשות שהמבקשים יהיו צד להן. בית המשפט המחוזי נימק את קביעתו בכך שקיים חשש כי תֵעשנה פעולות על-ידי המבקש 2 העלולות לפגוע בשוויין הריאלי של המניות שאין בצו איסור הדיספוזיציה כדי למנוע. נקבע, לכן, כי המשיב רשאי לבדוק את המניות, לרבות זכויותיהן ומצב החברה, אך נאסר עליו לממשן ללא קבלת אישור בית המשפט; החלטה (ה): חיוב המבקשים במסירת מסמכים לנאמן; המבקשים טענו כי העלויות הכרוכות בהמצאת המסמכים ובעיקר מסמכים בנקאיים הן גבוהות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מניעה כי המבקשים יפנו לבית המשפט על מנת שיכריע בשאלה מי ישא בעלויות אלה, וככל שתוגש בקשה בעניין, תינתן בה הכרעה לגופה; החלטה (ז): בקשה להעברת מחצית מדמי שכירות מהשכרת הבית בסביון; המבקשים טענו כי ביצוע התשלום, אם לא יעוכב, יגרום לכך שהמבקשת 1 לא תוכל לשאת בתשלומים השוטפים לתחזוקת הבית ולכלכלת ילדיה; החלטה (ח): קבלת זכות תגובה טרם ההכרעה בתביעות החוב; בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר לטעמו בבקשה לסעד זמני בערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע והוסיף כי למבקשים ניתנה שהות ממושכת להתייחס לתביעות החוב ומטעמים השמורים עמם נמנעו מלעשות כן, ואף במסגרת ההחלטה העניק למבקשים שהות נוספת של 14 יום אך אלה בחרו שלא לעשות כן, מבלי שניתנה סיבה עניינית לכך. בית המשפט המחוזי, לפנים משורת הדין, האריך פעם נוספת את אפשרות המבקשים להתייחס לתביעות החוב תוך 14 ימים.

בקשת רשות הערעור
21. על ההחלטות הנזכרות לעיל, החלטות (א)-(ט), הוגשה ביום 3.3.2013 בקשת רשות ערעור ולצידה בקשה דחופה לעיכוב ביצוען של חלק מהחלטות האמורות, החלטות (ב)-(ג), (ה), (ז)-(ח).

החלטה (א) – המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את הבקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון בפשיטת רגל. לדידם, נוכח המצב העובדתי בו "רב הנסתר על הגלוי", אין מנוס מהמסקנה כי לא התמלאו התנאים הנדרשים על-מנת ליתן צו ניהול עיזבון בפשיטת רגל שכן טרם בשלה העת לקבוע האם העיזבון חדל פירעון, אם לאו. עוד מוסיפים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משייחס משקל לתביעות החוב של הנושים השונים, מבלי שכלל ראה את האדנים העובדתיים אשר עליהם מסתמכות אותן תביעות ומבלי שאותם נושים נחקרו או הגישו תצהיר מתאים. לעמדת המבקשים, היה על בית המשפט המחוזי לכל הפחות לקבוע דיון במעמד כלל הנושים הטוענים לתביעת חוב נגד עיזבון המנוח, על-מנת לקבוע עובדתית האם היקף החובות אכן מצדיק לנהל את העיזבון בדרך של פשיטת רגל;
החלטה (ב) – המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי התובענה שהגישה המבקשת 1 בבית המשפט לענייני משפחה תישמע בפני הנאמן בדרך של בירור תביעת חוב. עוד מוסיפים המבקשים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להתיר למבקשת 1 פנייה לבית המשפט לענייני משפחה עומדת בסתירה לדעתו כפי שהובאה בהחלטה קודמת מיום 16.12.2012;
החלטה (ג) – לעמדת המבקשים, קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי כלל המניות שהועברו מהמנוח לבנו יושבו לידי העיזבון עומדת בניגוד לקביעה כי הסכם הגירושין עומד בתוקפו. לדידם, שגה בית המשפט המחוזי משהתעלם מהוראות הסכם הגירושין לפיהן המבקשת 1 זכאית למחצית מכלל נכסיו של המנוח, לרבות הזכויות במניות MST;
החלטה (ד) – המבקשים משיגים על הקביעות שניתנו בקשר להחלטה זו. לדידם, בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות משהתיר למשיב לפעול לצורך איתור נתונים, ביצוע חקירות והבאת ראיות נוספות על-מנת לבסס את בקשתו. עוד מוסיפים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי משקיבל מצד אחד את בקשת המשיב, למרות היעדרן של ראיות, לביטול הענקת מניות MST מהמנוח למבקש 2, אך מצד שני לא קיבל את בקשת המבקשים להורות על ביטול הענקת המכונית מהמנוח למבקשת 1 מחמת היעדר ראיות;
החלטה (ה) – המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות כאשר בחר להתיר גילוי מסמכים גורף שיש בו כדי לסייע למשיב. בנוסף, נטען כי מדובר בגילוי על אודות פרטי חשבונות בנק שונים, ללא הגבלה וללא מיקוד. עוד מפנים המבקשים להלכה הפסוקה ומציינים כי לא ניתן לדרוש מסמכים העשויים לשמש כראיה בהליך תלוי ועומד במסגרת סמכויותיו של בעל התפקיד וכן כאשר בעל התפקיד גיבש דעתו להגיש תביעות;
החלטה (ו) – לעמדת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי משהותיר הלכה למעשה את צווי איסור הדיספוזיציה על כלל נכסי המבקשים ללא הגבלת זמן. לדידם, לא ברור על בסיס מה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בדבר זכויות העיזבון במחצית הבית שכן הזכויות בבית המגורים נרשמו על שמה של המבקשת 1 לאחר הסכם הגירושין, וגם דומה כי קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם משמעותה של החלטה (ג) לעיל. עוד מוסיפים המבקשים כי החלטת בית המשפט המחוזי המתנה את האפשרות לחדש את הבקשה לביטול הצווים במסירת "מלוא" המסמכים למשיב, אינה מאוזנת במובן זה שלנאמן מוענק שיקול דעת מוחלט והוא עשוי לעמוד על 'קוצו של יוד' ולטעון כי לא התקבלו לידיו "מלוא" המסמכים;
החלטה (ז) – המבקשים טוענים כי גם כאן שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי מחצית מדמי השכירות יועברו למשיב בשים לב לעובדה כי החלטה זו סותרת החלטה קודמת מיום 4.10.2012 שעסקה באותו עניין ובה הוזהרה המבקשת 1, פרוספקטיבית, לפנות בבקשה לבית המשפט קודם לעסקת ההתקשרות של השכרת הנכסים, וכן את ניסוחו של צו איסור הדיספוזיציה שתכליתו מניעת ביצוע מכר ותו לא;
החלטה (ח) – בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את דרישת המבקשים מהנאמן להמציא להם מסמכים לגבי הנושים ומשמנע מהמבקשים ליתן התייחסות לתביעות החוב בזמן סביר. עוד מוסיפים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי משטשטש את האבחנה בין המנוח החייב לבין המבקשים אולם מנגד לא התיר למבקשים שהות סבירה ליתן התייחסות לתביעות החוב;
החלטה (ט) – לעמדת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי משהעניק היתר לבא כוחם של המבקשים לייצג את העיזבון בהליכים השונים, ללא קביעה משלימה אודות שאלת הוצאות הייצוג. לדידם, החלטה מעין זו מרוקנת מתוכן ועומדת בניגוד לכלל טובת הנושים בשים לב למאמציו והישגיו של בא כוח המבקשים שבאו לידי ביטוי בהליכי ההשגה על שומות המס.

עמדת המשיב
22. המשיב סבור כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון בפשיטת רגל וכן בבקשה לביטול העברת מניות מהמנוח למבקש 2 הינה על דרך של ערעור בזכות.

23. לעמדת המשיב, החלטת בית המשפט המחוזי הריהי מפורטת ומנומקת, ומבוססת בעיקרה על קביעות עובדתיות שבהתאם להלכה הפסוקה אין מקום להתערב בהן.
החלטה (א) – לעמדת המשיב, לצורך מתן צו לפשיטת רגל, אין צורך בבדיקה של תביעות החוב. הליך בדיקת תביעות החוב הוא מאוחר להכרזת העיזבון כפושט רגל ומינוי בעל תפקיד. לדידו, אם נלך בהתאם לשיטתם של המבקשים, לעולם לא יינתן צו פשיטת רגל או צו פירוק. עוד מוסיף המשיב ומציין כי נגד העיזבון הוגשו למצער שלוש תביעות בגין פסקי-דין חלוטים שניתנו לאחר התגוננותו של המנוח בסכום כולל של עשרות מיליוני שקלים.
החלטה (ב) – המשיב טוען כי המבקשת 1 נמנעה מלפנות לבית המשפט לענייני משפחה לצורך ביטול ההסכם וכי לאורך כל ההליך, קרי – עד לדיון מיום 16.12.2012 לא טענה המבקשת 1 דבר על אודות בחינת ביטולו הלכאורי של הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה. המשיב מוסיף ומציין כי החלטה זו אינה סותרת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2013 שבה העיר בית המשפט על האפשרות התיאורטית של המבקשת לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לוּ המטריה המשפטית הרלבנטית לא הייתה משתנה לפשיטת רגל.
החלטה (ג) – המשיב תומך את יתדותיו בהחלטת בית המשפט המחוזי שלעמדתו רובה ככולה היא הכרעה עובדתית המתבססת על עדויות וראיות.
החלטה (ד) – המשיב טוען כי בית המשפט המחוזי לא קבע כי לא הובאו לפניו די ראיות על-מנת לבסס את הבקשה לביטול הענקת המכונית אלא דרש מהמשיב, במסגרת תפקידו, לבחון סוגיה זו על-ידי חקירת רואה החשבון שהגיש את הצהרת ההון ובדיקת פרטי העסקה עם סוכנות הרכב. לדידו, אין כל פסול בהחלטה זו של בית המשפט המנחה את הנאמן לבצע בדיקה לסוגיה ספציפית.
החלטה (ה) – לעמדת המשיב, אין מקום להקבלה שבוצעה על-ידי המבקשים בין ביצוע חקירות על-ידי בעל תפקיד לבין קבלת מסמכים. לדידו, הנחת המוצא של המבקשים לפיה המשיב כבר גיבש את עמדתו לגבי המבקשים, היא שגויה, מאחר ולא ניתן לגבש עמדה ללא מסמכים מתאימים.
החלטה (ו) – המשיב מסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי ומציין כי כל עוד לא המציאו המבקשים את המסמכים הנדרשים למשיב אין להם להלין אלא על עצמם, בייחוד לאור העובדה כי חלק ניכר מטענותיהם נותרו ללא אסמכתא מתאימה. בנוסף מציין המשיב כי הטענה לפיה מותירה החלטה זו בידיו שיקול דעת מוחלט באשר לשאלה האם הומצאו לו "מלוא" המסמכים אינה נכונה שכן שיקול דעתו כפוף לפיקוח בית המשפט.
החלטה (ז) – המשיב טוען כי משמעות צו איסור הדיספוזיציה היא ביחס לכל שינוי במצבו של הנכס ובמחזיקו, ועל-כן פרשנות המבקשים כי צו איסור הדיספוזיציה איננו חל על הפירות שמניב הנכס אינו מתקבל על הדעת. עוד מוסיף המשיב כי העברת מחצית מדמי השכירות לא היוותה ענישה אלא יישום גרידא של החלטת בית המשפט המחוזי בדבר איסור הדיספוזיציה על נסיבות המקרה.
החלטה (ח) – לטענת המשיב, מאז שקיבלו המבקשים העתק מתביעות החוב חלפה תקופה ארוכה (כשבעה חודשים) במהלכה לא התקבלו כל התייחסויות לתביעות החוב מצידם. עוד מוסיף המשיב ומציין כי בשים לב לכך שהמבקשים אינם מציינים מהו פרק הזמן הנחוץ להם בהקשר זה והעובדה כי לא קיבל התייחסות כלשהי לתביעות החוב למרות החלטת בית המשפט המחוזי שהעניקה למבקשים שהות נוספת, מלמדת על התנהלות שמעוררת תמיהה.
החלטה (ט) – המשיב טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי היא ההחלטה הסבירה היחידה שיכולה להתקבל בנסיבות המקרה שלפנינו: קופת פשיטת הרגל של העיזבון ריקה; שליטה מלאה של המבקשים על הליכי ההשגה והשומה, ללא כל אישור וידיעת המשיב; מנהל העיזבון או בית המשפט המחוזי לא היו מעורבים כלל בהסכם לגבי שכר טרחת עורכי הדין המייצגים את העיזבון.

24. המשיב בתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע מציין כי לא ייגרם כל נזק, ולמצער לא הוכח קצה-קצהו של נזק שייגרם למבקשים היה ולא תעוכב החלטת בית המשפט המחוזי הנוגעת לכל אחת מההחלטות הבאות:
החלטה (ב) – הפנייה לקביעת בית המשפט המחוזי כי מדובר בסוגיה שמקומה בבית המשפט של פשיטת רגל ואין מקום לעיכוב ביצוע של בקשה שנדונה ונדחתה;
החלטה (ג) – בשים לב לכך שמדובר בחברת הייטק ששווי מניותיה נתון לשינויים קיצוניים, לעיכוב משמעותי של העברת המניות עשויה להתלוות פגיעה בשווי המניות על-ידי המבקש 2. עוד צויין כי נקבע כי המשיב לא יעשה כל פעולה במניות למעט בדיקתן ובדיקת מצב החברה ולא יגיש בקשה למימושן ללא אישורו של בית המשפט;
החלטה (ה) – אם לא יומצאו המסמכים, עשויה להיגרם פגיעה חמורה ביותר בתיק פשיטת הרגל, בנושי המנוח ואף במבקשת 1 שכן ללא המסמכים לא ניתן לברר את תביעת החוב שהגישה נגד העיזבון. עוד צוין כי העלות הכספית של הנפקת המסמכים אינה משמעותית והפגיעה במבקשים תהיה מזערית ביחס לפגיעה הצפויה מאי-המצאת המסמכים;
החלטה (ז) – הלכה פסוקה היא כי אין להורות על עיכוב ביצוע של החלטה כספית. לוּ רצתה המבקשת 1 להביא לעיכוב את ביצוע ההחלטה בשל מצבה הכלכלי הקשה, כפי שטענה, היה עליה לפרט את התשתית העובדתית הרלוונטית ולהציג אסמכתאות מתאימות המאמתות את מצבה הנטען;
החלטה (ח) – בית המשפט המחוזי העניק למבקשים שהות נוספת של 14 ימים להגשת תגובה לתביעות החוב ודומה כי אין כל אפשרות לפגיעה במבקשים במידה והחלטה זו לא תעוכב שכן מדובר בהכרעות בתביעות חוב להבדיל מחלוקת כספים לנושים.

25. באשר לסיכויי הערעור, המשיב סוקר כל אחת מההחלטות (א)-(ט) תוך שהוא חוזר על עמדתו האמורה ביחס אליהן ומגיע למסקנה כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד עד אפסיים, וכי האינטרס האמיתי העומד מאחורי בקשת רשות הערעור מתמצה ב"משיכת זמן" לצורך התמשכות ההליכים בעניינם של המבקשים.
עמדת הכנ"ר
26. הכנ"ר מסכים כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול העברת המניות מהמנוח למבקש 2 היא על דרך של ערעור בזכות בעוד בבקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון, הדרך להשגה, לעמדתו, היא על-ידי הגשת בקשת רשות ערעור.

27. לעמדת הכנ"ר, המבקשים לא הצביעו על שגגה מהותית שנפלה בהחלטת בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות ובהתאם להלכה הפסוקה אין מקום להתערב בקביעות אלה.

החלטה (א) – לעמדת הכנ"ר, נקבע כממצא שבעובדה כי מלבד החובות לרשויות המס חב העיזבון חובות נטענים בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים וכמו כן ידוע כי המבקשת 1 נמנית על בעלי תביעות החוב שהוגשו לנאמן וחובו הנטען של העיזבון כלפיה עומד על סך של כ-30 מיליון ₪. עוד הוסיף הכנ"ר כי גם אם יתברר שאין לעיזבון כלל חובות לרשויות המס, אין בכך בהכרח כדי להביא לביטול הליכי פשיטת הרגל שכן רשויות המס הן רק נושה אחד מקרב נושים רבים. בשולי הדברים, ציין הכנ"ר כי לפני בית משפט זה תלוי ועומד ערעור שהגישו המבקשים בגין מתן צו לניהול העיזבון בפשיטת רגל (ע"א 6562/12).
החלטה (ב) – הכנ"ר טוען כי המבקשת 1 נמנעה מלפנות לבית המשפט לענייני משפחה לצורך ביטול ההסכם וכי לאורך ההליך כולו לא טענה המבקשת 1 דבר על אודות ביטולו הלכאורי של הסכם הגירושין, לרבות בכתבי הטענות שהוגשו על-ידה. הכנ"ר תומך את יתדותיו בקביעות בית המשפט המחוזי ומציין כי לעמדתו לא נפלה כל שגגה המצדיקה שינוי מההחלטה שניתנה. עוד מציין הכנ"ר כי בית המשפט המחוזי לא קבע כי אין לעיזבון חוב כלפי המבקשת 1 אלא כי קביעה סופית תיעשה בעניין זה על-ידי המשיב.
החלטה (ג) – הכנ"ר טוען כי בחינה עובדתית של מועדי החתימה על שטר העברת המניות ורישומה של ההעברה מעידים על ביצועה של "הענקה". לדידו, נקבע כממצא שבעובדה כי המניות הן נכס אשר הועבר ללא כל תמורה מהמנוח החייב לבנו ומחמת שההעברה בוצעה לפני שחלפו שנתיים עד מועד מתן הצו לניהול העיזבון, הרי שמדובר בהענקה בטלה.
החלטה (ד) – לעמדת הכנ"ר, סוגית הענקת המכונית טרם הסתיימה שכן בית המשפט המחוזי קבע כי התשתית העובדתית אשר הונחה לפתחו חסרה. הכנ"ר, בהסתמך על תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי המתירה לבית המשפט לדרוש פרטים בכל עת, סבור כי לא נפלה שגגה משפטית כלשהי בהכרעתו.
החלטה (ה) – לעמדת הכנ"ר, סעיף 56 לפקודת פשיטת הרגל מטיל חובה על חייב להעמיד עצמו לחקירה, למסור מידע מלא על אודות נכסיו ולפעול למימושם וחלוקת תמורתם בין נושיו בהתאם להוראות הדין. ואולם – בנסיבות המצערות של הליך חדלות הפירעון שלפנינו, לא עלה בידי המשיב לחקור את החייב, שנפטר בטרם עת. מכאן שבנסיבות אלה, בהן המבקשים נחזים כמי שאוחזים בנכסי החייב ובמידע על אודות נכסים אלה, החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 18 וסעיף 60(א) לפקודת פשיטת הרגל.
החלטה (ו) – הכנ"ר גם כאן מסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי ומציין כי לוּ היו המבקשים משתפים פעולה עם המשיב ומוסרים לידיו את המסמכים הנדרשים, היה ניתן לגבש עמדה אחרת על אודות הנכסים נשוא בקשה זו. בנוסף מדגיש הכנ"ר כי בית המשפט המחוזי איפשר למבקשים לחדש את בקשתם לביטול צווי איסור הדיספוזיציה בתום 45 ימים מהיום שבו יימסרו למשיב מלוא המסמכים. לדידו, טענת המבקשים לעניין שיקול הדעת המוחלט שניתן למשיב מקדימה את זמנה שכן לא הוכח כי אכן יש למבקשים קשיים ממשיים בהשגת המסמכים.
החלטה (ז) – הכנ"ר מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע לעמדתו כממצא שבעובדה כי קיימות ראיות לכאורה בדבר זכויות העיזבון במחצית הנכס בסביון, זאת בשים לב להסכם הגירושין ולעלויות שיפוץ הנכס בהן נשא המנוח. עוד מציין הכנ"ר כי החלטה זו אינה סותרת לגישתו את ההכרעה בנוגע לצו איסור הדיספוזיציה.
החלטה (ח) – לגישת הכנ"ר, אמנם המבקשים עשויים לסייע למשיב בעת בחינתו את תביעות החוב אולם דומה כי המבקשים הרחיקו לכת בבקשתם, הן מבחינת אופי הפרטים שביקשו לקבל, הן מבחינת פרק הזמן לתגובה שביקשו לעצמם.
החלטה (ט) – הכנ"ר מפנה לבקשת המבקשת 1 כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי בסוגית מינוי בא כוחה לצורך הליכי השגה ושומות המס, שם לא ניתנה כל התייחסות לסוגית שכר הטרחה. עוד מציין הכנ"ר כי בא כוחם של המבקשים בבקשתו להסמיכו להגיש בקשה לדיון נוסף מטעם העיזבון מציין בעצמו כי בהוצאות ההליך יישאו היורשים ולא קופת הפש"ר. אם-כן, לעמדת הכנ"ר, לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי שאינה מונעת הגשת בקשה על-ידי המבקשים באשר להיקף ההוצאות ומהותם בבוא העת.

28. הכנ"ר בתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע מציין כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו למאזן הנוחות בכך שהתחשב בצורך בקידום הליכי פשיטת הרגל של העיזבון לטובת כלל נושי העיזבון, ובכללם גם המבקשת 1, תוך מתן מענה הולם, במידת האפשר, אף לעניינם של המבקשים. עוד מציין הכנ"ר כי בית המשפט המחוזי התחשב גם בחששם של המבקשים מפני ההוצאות הכרוכות בהמצאת מסמכים למשיב והתיר להם לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לצורך הכרעה בשאלה מי ישא בעלויות אלה. בית המשפט המחוזי איפשר לצורך קידומו של הליך חדלות הפירעון שהות נוספת למבקשים של 14 יום ליתן התייחסותם לתביעות החוב שהוגשו למשיב. עוד מנמק הכנ"ר את עמדתו ביחס להחלטה (ז) כי מדובר בפסק דין "כספי" וההלכה הפסוקה מורה לגביו כי אין לעכבו. באשר לסיכויי הערעור, ציין הכנ"ר כי משום שמאזן הנוחות נוטה לחובת המבקשים אין כלל צורך לבחון את סיכויי הערעור. הכנ"ר סבור כי נוכח העובדה כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאים עובדתיים והתרשמות מעדויות, סיכויי הערעור נמוכים כשלעצמם שכן ככלל ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים אלה.

דיון והכרעה
29. תחילה יש לעמוד על סיווגן של כל אחת מן ההחלטות כלפיהן מופנית בקשת רשות הערעור. בשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים כי הדרך להשיג על ההחלטה בבקשה לביטול העברת מניות מהמנוח למבקש 2 (החלטה (ג)), המהווה צו בפשיטת רגל, היא על דרך הגשת ערעור בזכות, אני מורה מתוקף סמכותי לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, כי בקשת רשות הערעור על החלטה (ג) האמורה תידון כערעור.

30. כעת נשאלת השאלה מה הדין לגבי יתר ההחלטות נשוא בקשת רשות ערעור זו? על-אף עמדת המבקשים והמשיב, מקובלת עליי עמדת הכנ"ר כי ההחלטה בבקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון (החלטה (א)) היא "החלטה אחרת", שהערעור עליה טעון רשות. החלטה בבקשה לעיון חוזר אינה נחשבת "צו בפשיטת רגל" לצורך סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, אלא מדובר ב"החלטה אחרת" שדרך הערעור עליה נקבעת לפי סדרי-הדין הכלליים, קרי – הערעור עליה טעון רשות (ראו למשל: ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2007); ע"א 6369/09 מרציאנו נ' אגף מס הכנסה – פקיד שומה באר שבע (12.9.2010); רע"א 8274/10 פוגל נ' הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי (20.1.2011)).

31. המסקנה, אם כן, היא זאת: כל ההחלטות נשוא בקשת רשות ערעור זו טעונות רשות ערעור, למעט החלטה (ג) כאמור. לאחר שבחנתי את כלל טיעוני הצדדים שהובאו בהרחבה לעיל ביחס להחלטות אלה, לא שוכנעתי כי נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. התמונה העובדתית המלאה ניצבה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי עת החליט במכלול הבקשות השונות הנוגעות לעיזבון המנוח. בית המשפט בחן את השיקולים הרלבנטיים והגיע בצדק למסקנה כי מצד אחד אין כל עילה להתערבות, בנסיבות המקרה שלפנינו, ביחס לכל אחת מבקשות המבקשים שנסקרו לעיל ומצד שני יש מקום והצדקה לקבל את בקשות המשיב. מסקנתי זו מתחזקת לנוכח העובדה כי למבקשים ניתנו מספר הזדמנויות לרתום עצמם להליכים המתנהלים בקשר לעיזבון המנוח ולאפשר את קידומם ביחס לעצמם וביחס לנושים אחרים. מכאן שהמלצתי למבקשים, בנסיבות אלה, היא לרכז את מאמציהם בכיוון זה.

32. אשר על כן, הבקשה כולה נדחית, למעט ההסתייגות האמורה לגבי החלטה (ג) – לגביה אני מורה כי הערעור יישמע ביחד עם הערעור שהוגש על ההחלטה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל (ע"א 6562/12) הקבוע לדיון לפני הרכב ביום 8.1.2014. משנדחתה הבקשה כולה, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, בשולי הדברים, מצאתי לנכון לציין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.2.2013 בשאלת עיכוב הביצוע של החלטתו, יש לדעתי משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין. בית המשפט המחוזי הותיר פתח למבקשים לגבי חלק מהנושאים וקבע בין היתר כי אין מניעה כי המבקשים יפנו לבית המשפט בבקשה להכרעה בשאלת זהות הגורם שיישא בעלויות הכרוכות בהמצאת המסמכים למשיב וכן העניק שהות נוספת של 14 ימים למבקשים להתייחס לתביעות החוב.

33. המבקשים ישלמו לנאמן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, ולכנ"ר ישלמו 7,500 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעת מניות

  2. ביטול קניית מניות

  3. ביטול הקצאת מניות

  4. ביטול העברת מניות

  5. בוררות בעלי מניות

  6. חוזה הקצאת מניות

  7. אישור מכירת מניות

  8. זכות קדימה מניות

  9. הקצאת מניות בחברה

  10. בעלות משותפת במניה

  11. ביצוע עסקאות מתואמות

  12. איסור על איסוף מניות

  13. זכות העיון בעל מניות

  14. התיישנות העברת מניות

  15. זכות עיון לבעל מניות

  16. הפרת הסכם רכישת מניות

  17. פרשנות הסכם בעלי מניות

  18. אכיפת הסכם העברת מניות

  19. היטל השבחה העברת מניות

  20. הקצאת מניות ביטול עסקה

  21. אופציות על מניות לעובדים

  22. זכות קדימה מכירת מניות

  23. פרשנות הסכם רכישת מניות

  24. זכות העיון של בעל מניות

  25. התפטרות בעל מניות בחברה

  26. חובת תום הלב בעלי מניות

  27. ביטול הסכם אופציות מניות

  28. אסיפה כללית של בעלי מניות

  29. הסכם אופציה לרכישת מניות

  30. הקצאת מניות בחברה משפחתית

  31. העברת תיק מניות מבנק לבנק

  32. הקצאת מניות חלוקת דיבידנד

  33. חובת הגילוי כלפי בעל מניות

  34. ביטול הסכם העברת שליטה במניות

  35. אי גילוי במשא ומתן לרכישת מניות

  36. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  37. התיישנות תביעה לביטול הקצאת מניות

  38. אחריות בעל מניות בחברה לחובות ארנונה

  39. חייב מוגבל באמצעים בעל מניות בחברה

  40. פרסום פרטים במהלך הנפקה ולאחריה של אגרות חוב

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון