ביטול חלקי של הסכם הגירושין

ההליך

1.עניינו של פסק הדין - הכרעה בטענת הנתבעים לסילוק על הסף של כתב התביעה.

2.הטיעון היה במסגרת קדם המשפט, איפשרתי לב"כ הצדדים להשלים טיעוניהם בתמצית בכתב, ומשעשו כן ניתן עתה פסק דיני.

הרקע

3.בקליפת אגוז טען התובע בתביעתו כי התגרש מן הנתבעת 1 ביום 15/9/92 וכי ביום 28/4/92 חתם עימה על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק-דין. במסגרת הסכם הגירושין, כך טען התובע, הוא העניק לנתבעת 2 את מלוא הזכויות בבניין ברח' ...... לטענתו של התובע, התחוור לו לאחרונה כי הנתבעת 2 אינה בתו, כי היא למעשה בתו של הנתבע 3, אשר היה כל העת מאהבה של הנתבעת 1, וכי הנתבעת 2 היא בתו של הנתבע 3. לטענתו של התובע לפני כ-3 שנים נודע לו מפי הנתבעת 2 כי ידוע לה שהוא אינו אביה, ובכך רואה הוא אותה שותפה בתרמית כלפיו.

לטענתו של התובע: "בידי התובע מצויות כיום ראיות חדות וחותכות לרבות הודאותיהם המוקלטות והמתומללות של הנתבעים - שאינן מותירות כל ספק לגבי מעשה הקנוניה שנעשה..." ולגבי העובדה שהנתבעת 2 אינה בתו הביולוגית של התובע, אלא בתו של הנתבע 3.

4.התובע הגיש תובענה כנגד הנתבעת 1 - אשתו לשעבר והנתבעת 2 - בתו, ילידת 1988בתובענתו ביקש התובע ביטול חלקי של הסכם הגירושין שכרת בשעתו עם הנתבעת 1 בשל פגמים בכריתתו (טעות, הטעיה ותרמית) וכן תבע השבה בעין לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979 של הענקות שונות שהעניק לנתבעת 2 בתו במסגרת הסכם הגירושין.
בנוסף תבע התובע נזיקין בסך 1,000,000 ₪ כנגד הנתבעות ונתבע נוסף בגין עוולת תרמית ובגין עוולת הפרת חובה חקוקה.

5.חרף האמור לעיל, מדגיש התובע בתביעתו (ראה סעיף 18 הימנה) כי הוא אינו מבקש לתת פסק דין שיצהיר שהנתבעת 2 אינה בתו או לתת פסק דין על העדר יחסי הורות ביניהם.

6.מנגד כפרו הנתבעים בטענותיו של התובע. בכתב ההגנה נטען כי טענות התובע בנושא הנתבעת 2 אינן אמת והטענות הועלו עוד במסגרת הליך הגירושין בין הצדדים עוד בשנת 1991. הטענה נשמעה ולא התקבלה ע"י בית המשפט ויש לראות בעניין זה - איפוא השתק פלוגתא, ומכאן דין התביעה להידחות על הסף וכן לטענתם דין התביעה להידחות גם מטעמים נוספים אותם אשר יפורטו בהמשך פסק הדין.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לסילוק על הסף

7.במסגרת הטיעון בקדם המשפט והשלמת הטיעון המשפטי חזרו הנתבעים על טענותיהם הכלולות בכתב ההגנה וטענו כי יש לסלק את התובענה הנגדית על הסף בטעמים כדלקמן:

7.1 כי העלאת השאלה בדבר אי היותה של הנתבעת 2 בתו, אין לברר נושא זה עפ"י הדין והפסיקה.


7.2 כי תביעתו של התובע התיישנה ו/או התביעה הוגשה בשיהוי כיוון שהעלה את טענותיו עוד בשנת 1991 וההסכם בעניין זכויות הנתבעת 2 נכרת אחרי שהעלה טענות אלה.

7.3 יש השתק בהתייחס לטענת התובע כי הנתבעת 2 אינה בתו של התובע, והתובע אינו יכול להעלות הנושא גם בעקיפין.

7.4 ההליך שננקט אינו מתאים כדי לבטל הסכם גירושין, וכי אין לבטל הסכם המתנה מאחר שזו הושלמה.

7.5 טענות דיוניות שונות ובהן: כי הנתבע 3 אינו בן משפחה עפ"י הגדרות חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 ו/או לא שולמה אגרה מתאימה והעדר הרצאת פרטים, וכן כי לא ניתן לתבוע בתביעה אחת עילות רבות.

8.מנגד טען התובע כי אין לקבל את טענות הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, וזאת בין היתר כמפורט להלן:

8.1 ב"כ התובע עמד בטיעונו על כך שהנתבעת 2 אינה בתו של התובע, ולטענתו גם הנתבעת 2 עצמה הודתה כבר בשנת 1991 כי הנתבעת 2 אינה בתו של התובע.

לטענתו של התובע, יש תרמית, הונאה והטעיה מצד הנתבעת 1 כלפי התובע ששותפה לה הנתבעת 2, וכי יש לו קלטות של הנתבעת 2 האומרת שהתרגלה לקרוא לנתבע 3 אבא והיא לא קוראת לתובע אבא כי יש לו (לתובע) הרבה נכסים.

8.2 לטענת ההתיישנות, התובע טען כי אך באחרונה גילה פוזיטיבית (להבדיל מחשדות כלליים וערטילאיים שהיו לו בעבר) כי הנתבעת 2 אינה בתו, ומשכך, אין מקום לקבלתה של טענת הנתבעים. התביעה מבוססת על עילת תרמית והונאה ובנסיבות כאלה יחול סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 בו נקבע דין מיוחד.

8.3 אין השתק לטענות התובע לאור התרמית.

8.4 ניתן לתבוע ביטול חלקי של הסכם הגירושין וכן לטענת ביטול המתנה - התובע עתר לביטול חלקי של הסכם הגירושין בשל פגם בכריתתו, ולפיכך עתר להשבה בעין של הזכויות שהעניק במתנה על תנאי לנתבעת 2.

8.5 לעניין הטענות הפרוצדורליות טען התובע כי ניתן לצרף סעדים במסגרת תובענה אחת.
ממילא עילת התביעה כנגד כל הנתבעים זהה ומסכת העובדות זהה ולפיכך ניתן היה לתבוע את כולם בכתב תביעה אחד.
ובאשר לצורף הנתבע 3 לתביעה - הודיע התובע עוד בכתב תביעתו כי הוא שומר על זכותו לבקש לצרף את הנתבע כצד לתובענה ולמעשה אף הוגשה בקשה כזו.

9.לאחר שסקרתי בתמצית את הטענות לא נותר לי אלא לבדוק הטענות לגופן ואתייחס איפוא לכל טענה בנפרד.

דיון

מבוא

10.אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי בדברים מצאתי לנכון לדחות את התביעה על הסף ואעמוד על השיקולים אחד לאחד.

טענת ההתיישנות

11.כזכור, נטען בהגנה כי תביעת התובע התיישנה, כיוון שהעלה כבר טענותיו באשר לאי היותו אביה של הנתבעת 2 במסגרת תביעת הגירושין ותביעת המזונות בשנת 1991.
כנגד טענה זו התגונן התובע אשר טען בהשלמת טיעוניו המשפטיים כי רק לאחרונה גילה "פוזיטיבית (להבדיל מחששות כלליים וערטילאיים שהיו לו בעבר) כי הנתבעת 2 אינה בתו, אלא בתו של הנתבע 3. משכך, ברי כי אין כל מקום לקבלתה של הטענה שמעלים הנתבעים".

12.עיון בנספחים שצורפו לכתב ההגנה מוכיח כי התובע העלה כבר בשנת 91' את טענותיו לעניין אבהותו על הנתבעת 2. אביא הדברים מתוך הנספחים ולהלן:

נספח ד (1) - הוא פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בת"א מיום 27/8/91 שם אמר התובע (עמ' 2 לפרוטוקול):

"הנתבע מוזהר כדין: אני טענתי שאשתי בוגדת בי כ-5 שנים, אני מאשר את זה לאחר שהדבר נודע לי. הילדה לא שלי, היא בת 3.5, כל השנים האלה, המשכנו לגור בדירה אחת, לישון במיטה אחת, ולנהל משק בית משותף... אני גם בשנים שהיא בוגדת כביכול רכשתי מכונית עבור המשפחה, וכן נכסים, הדבר נודע לי לאחר הגשת כתב הגירושין, היו לי
חדשות. לא רשמתי עבורה ולא רכשתי עבורה נכסים. הנכנסים נרכשו ואני רשמתי אותם משום שכך היה נוהג לרשום. לא רכשתי אותם עבורה..."

נספח ד (2) - החלטת בית המשפט המחוזי בת"א מ-10/11/91. בהחלטה מצוטט כתב התביעה לגירושין שהגיש התובע ונאמר בהתייחס אליה:

"כאן להוסיף כי תביעת הגירושים גם מגלה עילה וזו טענה שהאשה בגדה בבעלה...".

ובהמשך ההחלטה:

"...טענתו של האב כי אינו חייב במזונות הבת הקטנה שכן אינו בטוח שהיא בתו, אין מקומה בשלב של פסיקת מזונות זמניים. הטענה תתברר - אם יהיה צורך, ואם השופט שידון בתיק - ירשה זאת - במהלך המשפט".

נספח ה' - כתב הגנה מטעם התובע בתיק מ.א. 1742/91 של בית המשפט המחוזי בת"א, בו טען התובע (בסעיף 21 לכתב הגנתו, נספח ה') כי הנתבעת 1 (התובעת שם) הודתה בפניו "בפה מלא כי היא בוגדת ובגדה בו עם חברה, גבר נשוי בשם מ.ק., ......".

המסקנה המתבקשת כבר כאן הינה איפוא כי מחדלו של התובע שלא לתבוע משנת 91' תביעה לביטול האבהות או כל תביעה אחרת, גורמת להתיישנות תביעתו.

13.עיון בכתב התביעה מראה כי בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת 2 אמרה לו ביולי 2005 כי הוא אינו אביה, ו"הנה שב וצף העניין שירד מסדר יום והודחק שנים". לטענתו, יש לו הקלטות בין הנתבעים לצדדים שלישיים, והמסקנה העולה מ"כלל הראיות" הינה חד משמעית - "מ. הוא אביה הביולוגי של א.".

אין ספק שגם אם יש הקלטות של שיחות מאז יולי 2005 עם הנתבעת 2 אין בהן כדי לסתור את נכונות המופיע במרשם האוכלוסין. הווי אומר, כדי להוכיח את תביעתו יהיה זקוק התובע לבדיקת סיווג רקמות (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד ל"ח (1) 736; ע"א 1354/92 היועמ"ש נ' פלונית, פ"ד מ"ח (1) 71; ע"א 417/80 פלוני נ' פלונית, פ"ד ל"ו (3) 15).

ואולם בדיקה כזו, או כל בדיקה גנטית לקביעת קשרי משפחה, לא תיעשה עפ"י סעיף 11 (א) לחוק וסעיף 28 ב (א) (1) בלא הסכמה מדעת של הנתבעת 2, אשר הודיעה כי לא הסכים לעריכת בדיקה כזו.

וראה בעניין זה גם: מ.א. (ת"א) 1554/84 פלוני נ' פלונית, תשמ"ז (1) 216; מ.א. (ת"א) 1279/83 פלוני נ' אלמוני, תשמ"ח (3) 259.

14.ועוד טוען התובע בסעיף 13 לתביעתו כי גילה לאחרונה שהנתבעת 2 אינה בתו. האמנם כוונתו לשיחות המוקלטות? אני סבורה שלא ובייחוד לאור הניסוח בסעיף זה:

"...בידי התובע מצויות כיום ראיות חדות וחותכות, לרבות הודאותיהם המוקלטות והמתומללות של הנתבעים שאינן מותירות כל ספק לגבי מעשה הקנוניה שנעשה, ולגבי העובדה שא.אינה בתו הביולוגית של התובע אלא בתו של מ. ".

התובע סתם ולא פירש מהן "ראיות חותכות" אלה, והאם התקבלו בידו לאחרונה ומדוע לא היו בידו קודם לכן.

15.בנסיבות אלה, אין בידי לקבל שאמונתו של התובע שיש בידו עתה "ראיות חותכות" משום "פריצת" מחסום פסק הדין שנתנה כבוד השופטת שטרנברג אליעז ב-28/4/92 בתיק מ.א. 1742/91 בו אישרה את הסכם הממון שבין התובע לנתבעת 1.

16.טיעון נוסף בפי התובע הוא כי עפ"י סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, נקבע דין מיוחד לפיו תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה, וכי רמת הידיעה הנדרשת היא "ידיעה ממשית וסובייקטיבית" שבכוחו להוכיח בראיות בערכאות, והוא מפנה לע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נ"ח (4) 389.


אין בידי לקבל גם טיעונו זה של התובע.
מעשה התרמית לו טוען התובע בכתב התביעה הוא בגידתה של הנתבעת 2 בו, עם הנתבע 3 ואשר, לטענתו, פרי בגידה זו הייתה לידתה של הנתבעת 2.
טענות אלה בדיוק היו הבסיס לתביעת הגירושין שהגיש התובע. לתובע הייתה ידעה ממשית וסובייקטיבית בדבר התרמית שנהגה בו - לגירסתו - אשתו לשעבר, וציטטתי לעיל כי בכתב התביעה שלו לגירושין טען התובע כי הנתבעת בגדה בו וכן את דבריו בכתב ההגנה שלו לתביעת המזונות של הנתבעת 2 (נספח ה' לכתב ההגנה) בו טען שהנתבעת הודתה בפניו שבגדה בו עם הנתבע 3 ובכך שהנתבעת 1 מטיחה בו שהנתבעת 2 היא בתו של הנתבע 3 (ראה כאמור בסעיף 9 לכתב ההגנה).


יתרה מזאת: כאשר נחקר התובע בתיק מ.א. 1742/91 (שם היה נתבע) בבית המשפט המחוזי, טען כדלקמן:

"אני טענתי שאשתי בוגדת בי כ-5 שנים. אני מאשר את זה לאחר שהדבר נודע לי. הילדה לא שלי. היא בת 3.5 שנים...".
(ראה נספח ד' 1 לכתב ההגנה שהוא פרוטוקול דיון מיום 27/8/91).

הנה כי כן - דברים כדורבנות. ידיעה ממשית וסובייקטיבית ובאמירה "הדבר נודע לי" גלומה גם היכולות לאשש ידיעה זו בראיות.

17.בשולי ראש פרק זה, אני חייבת לציין כי נסיונו של התובע לטעון ל"ידיעה מאוחרת", או לדברים שאמרה בתו בדבר ידיעה שלה כביכול שאינו אביה, אין בהם כדי להפוך את הסכמתו בשעתו עם הנתבעת 2 להתגרש ולחלק את רכושה ל"קנוניה" שנרקמה עם הנתבעת 2, אשר כאמור היתה אז ילדה כבת 3 שנים.

18.המסקנה המתבקשת היום כחלוף כ-20 שנה מאז חקירתו של התובע והודאתו בדבר ידיעתו על הבגידה , תביעתו התיישנה, ויש לסלקה על הסף.

טענת ההגנה כי אין להעלות טענות בדבר זהות אבי הנתבעת 2

19.בכתב תביעתו טען התובע כי "כדי למנוע כל ספק יודגש: התובע אינו מבקש ליתן פסק דין שיצהיר כי א. אינה בתו או ליתן פסק דין על העדר יחסי הורות ביניהם" (ראה סעיף 18 לתביעה).

ואולם למרות דברים אלה, הלכה למעשה יש בתביעה משום נסיון לקבל - ולו בעקיפין הכרה באמונתו של התובע כי הנתבעת 2 אינה בתו. בלא מתן הכרה כזו לא יוכל התובע לזכות בתביעותיו, שהרי בסוס עילת התרמית ועילת הנזיקין ואף העילה החוזית והעילה מדיני השבה כולן מבוססות על הטיעון שהנתבעת 2 אינה בתו שלו אלא בתו של הנתבע 3.

20. המבקשים ניסו ללמוד מחוק מידע גנטי, התשכ"א-2000, כי כאשר קיים חשש לממזרות ולפי החוק לא תתאפשר בדיקה גנטית לקשרי משפחה וכך גם הייתה עמדת הפסיקה שצוטטה תמ"ש (חי) 20162/01 מ.ד. נ. מ.פ.; רע"א 553/98 פלוני נ' פלוני; בר"ע 1364/04 היועמ"ש נ' פלונית (פורסם במאגר "נבו"); תמ"ש 43690/03 א.ה. נ' מ.מ.א מנגד טען המשיב כי חוק מידע גנטי, התשס"א-2000 אינו רלבנטי לענייננו שכן המדובר בתביעה אזרחית מובהקת, בה יש להיזקק להכרעה בשאלה אינצדנטלית, ואין כל חשש לממזרות הנתבעת 2, ועוד קורא המשיב לעזרתו את פיסקה 77 לפסק הדין בעניין בר"ע (ת"א) 1364/04 היועמ"ש נ' פלונית, בה נאמר כי "גישה לפיה בכל עת שקיים חשש לממזרות בית המשפט יימנע משמיעת ראיות כלשהן ולמעשה יחדה תביעה שכזו על הסף אינה יכולה לעמוד".

21.אומר מייד, כי בענייננו המצב מעט שונה. הכלל הוא כי חוק מידע גנטי אוסר על בדיקת קשרי משפחה בלא "הסכמה מדעת" של הנבדק, אלא אם כן התיר את הבדיקה בית המשפט, ואולם כעולה מלשון הפסיקה, בית המשפט לא יתיר בדיקה כזו שלא ל"אינטרס לגיטימי" או בלשון החוק "אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהפגיעה".

22.ההתייחסות של המשיב אל פיסקה 77 בפסה"ד בר"ע (ת"א) 1364/04 (שם) אינה ישימה בעיני. כל פסק הדין, ולמעשה כל הפסיקה שצוטטה ע"י שני הצדדים התייחסה לקטינים ובחנה את הנושא באספקלריה של "עיקרון טובת הילד" בשעה שזוית הראיה במקרה שלפני שונה בתכלית. דווקא התובע הוא המבקש, הלכה למעשה, לבטל את אבהותו על הנתבעת 2, שכן כפי שטען בתביעתו "עולמו הפנימי של התובע, כמו גם בריאותו הפיזית והנפשית, קרסו עת גילה, כי אלינור הנושאת את שם משפחתו.... ואשר נחשבה בעיניו עד לאחרונה, כבתו - כלל אינה בתו..." (ראה סעיף 2 לתביעה) וכן הנטען על ידו בסעיף 3 סיפא לתביעתו "הנה כי כן, בפנינו התובע "אב" למראית עין, אשר נכפתה עליו, שלא מדעת, שלא מרצון ושלא מאחריותו, מציאות שקרית, הגורמת לו הן עינויי נפש וגוף קשים והן חסרון כיס...".

כלומר האינטרסים המתחרים והמונחים על כפות המאזניים הם מחד גיסא אינטרס התובע ב"אמת" בה הוא מאמין אשר אם תסתבר כנכונה כתוצאה מניהול מערכת ההוכחות, תגרום בפועל לביטול אבהותו של התובע על הנתבעת 2, ומנגד האינטרס המתחרה הוא רישום אבהותו של התובע על הנתבעת 2, ומעמדה וכבודה של הנתבעת 2 כאדם.
אקדים ואומר כבר כאן כי בהתנגשות שבין שני אינטרסים אלה לא בהכרח נוטה הכף לטובת התובע, להיפך, אני מאמינה כי כבודה של הנתבעת 2 מטה את הכף לטובתה.

23.הפסיקה, רובה ככולה, עסקה בעיקר בשאלת זכותם של קטינים לדעת מי אביהם:
"...זכותו של ילד קטין, שלא להיות מושתק כל ימי חייו מלדעת מי הוא אביו מולידו ושלא יקופח במזונותיו ושאר צרכיו ומחסורו..." (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 758).

הרציונל של הפסיקה הוא להגן על מעמדו של הקטין בניהול מערכת ראיות (ובכלל זה בדיקת סיווג רקמות) מפני
השלכות אפשרויות שעלולות לסכן את טובתו, ועל פי הרוב במקרים שהיה בצידם "סיכון" כאמור, מנע בית המשפט קיום מערכת ראיות, ואולם בכלל, התאפשרה הבאת הוכחות כדי לקבוע אבהות, מתוך האינטרס של הקטין.

האמנם "היפוכו" של האינטרס של קטין שלא להיות "מושתק" הוא אינטרס האב להביא דברו והאמת בה הוא מאמין, כדי לבטל אבהותו? איני סבורה כך.

24.ה"התנגשות" הקיימת לכאורה בין האינטרסים של התובע מחד גיסא ושל הנתבעת 2 מאידך גיסא, גורמת להעדפת האינטרס של הנתבעת 2, וזאת גם עקב כך, שמתן האפשרות לתובע להוכיח את תביעתו תביא לפגיעה בפרטיותה של הנתבעת 2 במשמעות סעיף 2 (10) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ותוך פגיעה בכבודה של הנתבעת 2 והפרת זכויות היסוד שלה עפ"י סעיף 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

הפגיעה אותה מבקש התובע לבצע בכבודה של הנתבעת 2 היא בלתי מידתית ולמיטב הבנתי אינה נעשית ל"תכלית ראויה" במשמעות האמור בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכיוון שכך זכותו הנטענת של התובע אינה עדיפה על זכותה של הנתבעת 2 לצנעה ולכבוד האדם.

הפגיעה האפשרית בכבודה, בצנעתה ובפרטיותה של הנתבעת 2 נעשית אף בניגוד מוחלט לדין שכן עפ"י חוק מירשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, רשום התובע כאביה של הנתבעת 2 ועל פי חוק זה : "הרשום במירשם... יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום", מה גם שכפי שאראה בהמשך קיים השתק שיפוטי, המונע מן התובע לטעון אחרת.

25.אסטה לרגע מדרכי ואבהיר כי אני סבורה שזכותו של קטין לדעת מיהו אביו מולידו אינה זכות שוות ערך לזכותו של אב לדעת מיהם יוצאי חלציו.
זכותו של ילד בכלל וקטין בפרט לדעת מיהו אביו מולידו הינה זכות גבוהה במידרג הערכי של זכויות בכלל, וזכויות יסוד בעלות משמעות חוקתית בפרט.
להמחשה אראה כי הוראות סעיף 30 לאימוץ ילדים תשמ"א 1981 מאפשרות לילד מאומץ שבגר לבקש לעיין בפנקס, ברישום המתייחס אליו (ברשות פקיד סעד) ואין התיק מתיר עיון להורה שילדו הוכרז כבר אימוץ.

26.בבדיקה אם יש זכות להורה לטעון לביטול אבהותו על ילדו הבגיר, אני מוצאת כי בניגוד לטענת התובע אין מתקיימת "התנגשות" בין האמת העובדתית לאמת המשפטית, אלא התנגשות בין שתי חירויות של שני בוגרים, והאינטרס של הילד שאביו לא יוכיח תביעתו - לבל יפגע, גובר על האינטרס של האב - לחקר האמת.

להלן אביא בהקשר זה מתוך פסק דינו של השופט י' עמית בבר"ע (חי) 1129/05 אלמוני נ' פלונית (פורסם במאגר "נבו") פיסקה היפה לענייננו:

"...ככלל, המשפט חותר לגילוי האמת העובדתית שהרי 'המשפט עומד על האמת, ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת...'.
(רע"א 4999/95 International Alberici נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39), עם זאת המשפט מכיר באינטרסים מוגנים אחרים, אשר יכול וידחקו את האינטרס של גילוי האמת העובדתית, וראה לדוגמה החסיונות, על מיניהם וסוגיהם השונים.
כאשר בתביעת אבהות עסקינן, המשפט מכיר בכך שראוי להקריב את האינטרס של גילוי האמת העובדתית על מנת להגן על הילד מפני ממזרות, בשל כך, נקבעו כללי הוכחה המקשים על הוכחת אי - אבהותו של הבעל תוך שימוש בחזקה ההלכתית 'רוב בעילות אחר הבעל'..."

27.המשיב טען בתביעתו כי לכאורה ניתן להפריד בין ה"סטטוס" לבין "גילוייו", כך טען התובע בסעיף 19 לתביעתו:

"האפשרות לקיום הפרדה בין הכרה באבהות לצורך מניעת ממזרות לבין שלילתה לצרכים אחרים (כגון קביעת פטור מתשלום דמי מזונות) - מוכרת בדין העברי רק, אם על סמך בדיקה מדעית רפואית נשללת אבהותו של פלוני כלפי אלמוני - מכוח בית הדין הרבני, שאין זו שלילה מוחלטת, אין הוא מכריז על הילד "ממזר" אך גם אינו מחייב את הבעל במזונותיו של אותו ילד.
אין בידי לקבל טיעון זה.


לא סביר בעיני שבבית המשפט תשמע מערכת הוכחות ובה ינסה תובע להוכיח כי אינו הורהו של פלוני והכול רק משום שההורות אותה מבקש התובע לשלול השפיעה כל טוב על ילדו של התובע, והוא מבקש החזר של טובות הנאה אלה, בלי ל"ממזר" את הילד, זה אינו אינטרס לגטימי הניתן להגנה.

28.משנה תוקף יש לדברים האלה לאור המחלוקת בפסיקה ובספרות באשר לשאלה האם אבהות היא חלק מענייני המעמד האישי והאם יכול בית הדין הרבני למשל לדון בשאלה זו כשאלה אינצדנטלית אם לאו. ראה מאמרו של ד"ר פנחס שיפמן "שיפוט ומשפט בענייני אבהות" (משפטים פרק ד') הקובע בין היתר במאמרו כי "...נראה לי לגבי ילד שנולד מהורים נשואים - להבדיל, אולי מבן שנולד מן הפנויה - צריך עיון אם ניתן לפצל בין תחולת הדין האישי בשאלת הממזרות לבין תחולתו בשאלת האבהות...".


29.למעשה התובע ניסה לטעון כי אין לו עניין בביטול האבהות וכי הוא תובע תביעות לביטול חלקי של ההסכם, ותביעות כספיות שונות, ואולם הלכה למעשה הוא מבקש כאמור בעקיפין ביטול האבהות והאינטרס שהוא מציג לביטול אבהותו זו - אינו - בכל הכבוד "אינטרס לגיטימי" במשמעות הדין.

ראה בהשוואה גם ע"א 447/85 פלוני נ' אלמוני, פ"ד י"ג 903 בעמ' 914 .
אביא להלן מדברי כב' השופט אולשן בפסק דין זה, דברים היפים לענייננו:

"...ביודיקטורה האנגלית והאמריקאית, לא מצאתי אף מקרה אחד, של הגשת תביעה כגון זו שלפנינו של אדם המתיימר להיות אב לילד על סמך הטענה של חיי מין עם אשת איש ודורש פסק דין הצהרתי, הטומן בחובו הכרזה שהילד הינו ממזר.
במידה שמתן פסק דין הצהרתי הוא תרופה דיסקרציונית מותר לבית המשפט לתת דעתו על התנהגתו של התובע אפילו מבחינה מוסרית ולהציג את השאלה אם מבחינת היושר ראוי התובע לסעד אשר בית המשפט רשאי לפי החוק, אך לא מחוייב, להעניק. אין לשכוח שבסירובו על הסף לתת פסק דין הצהרתי, אין בית המשפט פוסק לגופו של הסכסוך שבין הצדדים. אילו הגיע העניין לדיון ובית המשפט היה מודיע בשלב הראשון כי תהיינה ההוכחות מה שתהיינה, אין הוא מוכן להעניק את הסעד המבוקש, מפני שמבחינת היורש וכתובא אינו ראוי לו - לא היה בית המשפט מחליט על כך בשאלת האבהות לא לכאן ולא לכאן....".

בפסק הדין הנ"ל מצוטט פסק דין בענייין Yool v.Ewing (1904) Irish Law Reposts בו בית המשפט לא אפשר לתובע הבאת ראיות שהנתבע אינו בנו, כיוון שגרושתו, לטענתו קיימה יחסים עם אדם אחר בעת נישואיהם. דחיית תביעתו של התובע נעשתה מטעמים של "תקנת הציבור" ו"הוגנות" "public policy and decency".

30.התובע לא ביקש פסק דין הצהרתי ישיר שהנתבעת 2 אינה בתו, הצהרה כזו משתמעת מהתביעה הכספית שלו לביטול חלקי של הסכם הגירושין ואולם, כפי שאראה בהמשך, ממילא הנתבעת 2 (כאמור היום בת 22) לא הייתה צד להסכם הגירושין של התובע ואימה, וה"הענקות" שלכאורה קיבלה, הם העברות כספיות במסגרת הסכם גירושין, ולמרות שהן לכאורה לטובתה, הרי אינם מעניינה.

מכל מקום אני סבורה, וכפי שהראיתי לעיל, שתביעתו הכספית של התובע אינה יכולה להחשב "אינטרס לגיטימי" הראוי להגנה עת שוקלת אני אם רשאי התובע להוכיח תביעתו אם לאו.

31.סיכומו של טיעון זה, אני מקבלת את טענת ההגנה וסבורה שטיעון ההגנה בדבר דחייה על הסף יכול להיות מסווג בקטגורית "כל נימוק אחר" בלשון תקנה 101 (3) לתקס"א, התשמ"ד-1984, לפיו ניתן לדחות התובענה, ומקבלת את טענת ההגנה בהקשר זה - כי יש לדחות את התביעה.

טענות המניעות ו/או ההשתק

32.במסגרת כתב ההגנה נטענו בפרק ד', טענות של שיהוי ו"השתק פלוגתא".
הצדדים לא חזרו על הטיעון במסגרת השלמת טיעוניהם אם כי טענו לעניין זה בדיון שהתקיים בפני ב-19/1/09.

33.הצהרתו של התובע בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין (ההסכם שאת חלקו הוא מבקש עתה לבטל) כי הנתבעת 2 היא בתו, יש בה לעניות דעתי משום השתק שיפוטי, כיוון שטען שם טענות הסותרות טענתו בתביעה.

ובעניין זה ראה הלכת בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נ"ט (6) 625 וכן ע"א 513/89, פ"ד מ"ח (4) 133 אשר בו נקבע העיקרון:

"בעל דין שטען טענה בהליך אחד, וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בי"ד ולטעון טענה הפוכה".

לעניין זה ניתן לקבל כי כלל "ההצלחה הקודמת" אינו מתעורר מקום שאין "זכיה בדין", שהרי פסק הדין ניתן עפ"י הסכם, אך במקרה כזה - שיש לראות בטענתו ובהצהרתו של התובע בהסכם משום השתק פלוגתא, או לפחות טעם בגינו מנוע התובע מלהעלות טענתו מחדש, אחרי שהלכה למעשה חזר בו מהאשמותיו והסכים בבמסגרת ההסכם שהנתבעת 2 - בתו היא.

34.אוסיף ואומר כי לעניות דעתי, כיוון שהדיון הקודם בין הצדדים הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, אין לפנינו השתק פלוגתא כפי שנטען ע"י הנתבעים, ואולם הצהרתו זו של התובע (היינו שהנתבעת 2 בתו היא) יכולה לענות על הכלל בהלכה העברית "כיוון שהגיד - שוב אינו חוזר ומגיד" וראה ניתוח יפה של טענה זו וההשתק שהיא יוצרת בפסק הדין של כבוד השופט שנהב בתמ"ש (ת"א) 19610/95 נ.ו. נ' ש.ו. וכן ראה ההפנייה שם לפסק הדין של ביה"ד הרבני האזורי ברחובות תיק מס' 561 / כח א. נ' ב. כרך ב' ע מוד 371.


35.סיכומו של דבר - התובע מנוע ומושתק מלהעלות היום טענה כי הנתבעת 2 אינה בתו, גם מטעמים של צדק או אף מטעמים של השתק מדיני ועקרונות ההוגנות ותום הלב.

ראה בעניין זה פסק הדין מ-
New York Court Of appeals In The Matter Of Shondel j 2 no. 46' Respondent V. Mark D Appellant

המניעות של התובע נובעת גם מהלכת "יכיר" כפי שביטא זאת כבוד השופט חיים כהן בפסק הדין של ע"א 287/78 קרול לרר נ' מרתה קורבר פ"ד ל"ד (1) 294 :

"...ויש פוסקים שנאמן האב לפסול רק את העובר במעי אימו, והוא משום שידע שלא בא עליה כלל, אבל משנולד הבן, הרי עומד הוא בחזקת כשרות שאינה ניתנת להזמה... ועל כל פנים אינו נאמן לפסול את בנו אלא אם פסל אותו (לא "הכיר" בו) בהזדמנות הראשונה שהיתה לו לכך. ואילו אם כבר "הכיר" בו כבנו, בין במפורש ובין בהתנהגותו אינו יכול לחזור בו. שכיוון שהגיד שוב אינו חוזר והגיד... ולא זו בלבד אלא מקום שהבעל לאומר אינו בני, משום שהוא רוצה להתנער מן החובה לזונו דאו להשיג לעצמו טובת הנאה חומרית אחרת (כגון ביטול חיוביו עפ"י הסכם) אינו נאמן...".

ההליך שננקט אינו מתאים לביטול הסכם גירושין

36.במסגרת טענותיהם המקדמיות טענו הנתבעים, כי ההליך שננקט אינו מתאים לביטול הסכם גירושין, שכן בהסכם הגירושין הוסכם שהנתבעת היא שתהא זכאית לכספים המתקבלים מן הבית שזכויותיו נרשמו ע"ש א., ולכן אין בסיס לדרישות התובע לקבל כספים אלה בהחזר. עוד נטען כי להסכם גירושין מעמד מיוחד בדין ובפסיקה וכי התובע בתביעתו לא הראה טעם מיוחד לבטלו, וכי "ברי כי ההתחייבויות בהסכם גירושין בכלל, ובהסכם בו עסקינן בפרט, אינן ניתנות להפרדה "לצמדי התחייבויות או קבוצות התחייבויות נפרדות, אלא כולן קשורות ושלובות זו בזו. דבר הנובע ממהותו של הסכם גירושין כולל הנועד להסדיר את כלל המחלוקות בין בני הזוג שפניהם לפירוק התא המשפחתי ולגירושין..." עוד טענו הנתבעים כי דרישתו של התובע לביטול חלק מהסכם הגירושין כשלעצמה, מקימה עילה לדחיית התביעה על הסף תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינם של הנתבעים".

37.בהסכם הגירושין של התובע והנתבעת 1 שנערך ביום 23/4/92 (נספח ב' לתביעה) אשר אושר בבית המשפט המחוזי בת"א ע"י כב' השופטת שטרנברג אליעז, נקבע בין היתר כדלקמן:

"5. חלוקת רכוש
שני בני הזוג החליטו ליתן לר. ע.וא. במתנה על תנאי, כמפורט בהסכם זה חלק מרכושם ועפ"י ההגבלות והתנאים המפורטים בהסכם. יתרת הרכוש תיותד להיתר וגם זאת כמפורט להלן
א....
ב....
ג. הצדדים יעבירו ע"ש א. במתנה על תנאי הבית שברח' ....., הידוע כגוש .... חלקה .....

6. התנאים להם כפופה ההעברה לילדים הם:
א....
ב. האשה תקבל הכנסות הבית של א., דהיינו הבית ברח' ..... כל עוד היא בחיים. כמו כן, תנהל האשה בית זה כל ימי חייה ובלבד שלא תשכיר הדירות הפנויות בו בשכירות מוגנת ובכך תפחית ערך הדירות.

7. מובהר ומפורש בזאת, כי הבתים ניתנים לילדים במתנה, ניתנים להם באופן אישי ובתנאי שלא ימכרו ולא יעבירו אום ע"ש אחר, ולא יתנו זכויות בעלות לאדם אחר, ולא יפגעו בהוריהם בכל הקשור לניהול הבניינים, וגביית ההכנסות ע"י ההורים, עד יום פטירתם של ההורים...".

38.עיון בתנאי ההסכם שאת חלקם הבאתי לעיל מראה כי אלה הסכמות בין התובע לנתבעת 1. אמנם הזכויות בנכסים נרשמו ע"ש ילדי הצדדים אך עניין זה הוא פורמאלי טכני, ולא יכול לשנות את זווית הראיה המהותית לפיה ההסכם נכרת בין הבעל לאשה והתמורה העיקרית אותה קיבל התובע הוא הגט שבו היה חפץ.

אצטט להלן דברים היפים לענייננו מתוך פסק הדין בעניין ע"א 287/78 קרול לרר נ' מרתה קורבר פ"ד ל"ד (1) 294, בו העלה הבעל התובע טענות דומות לעניין הנדון בפני, מדברי כבוד השופט ח. כהן:

"...טענה אחת בפי המערער היורדת - לדעתו - לשורש תוקפו של הסכם הגירושין, והיא שהמשיבה הטעתה אותו להאמין שהבת היא בתו, בו בזמן שלאמיתו של דבר אין הוא אביה מולידה. אף בהנחה שמן הבחינה העובדתית טענה זו נכונה היא, אין היא מועילה
למערער. הוא לא התקשר בהסכם הגירושין עקב טעותו באבהותו, אלא כדי לגרש את אשתו, ואילו ידע את האמת לאמיתה, כפי שהוא יודע היום, כי אז היה רצונו לגרש את אשתו, עז וחזק פי כמה, אלא גם אז צריך היה מסתמא לתת לה תמורה עבור הסכמתה לקבל את גיטה אם לא תמורת ויתורה על שאר תביעותיה הכספיות, וההסדר בעניין הדירה לא היה בהכרח שונה אז מן ההסדר כפי שנעשה בהסכם שלפנינו.
וצדק השופט המלומד בהערתו שמשישב המערער עשר שנים ויותר בחיבוק ידיים ולא עשה מאומה לבטל את ההסכם, גם לאחר שעמד על ההטעיה שהטעתה אותו המשיבה כביכול, שוב אינו יכול להישמע בטענה שמפאת הטעיה זו פטור הוא מלקיים חיוביו".

39.הכלל הנקוט בפסיקה קובע כי הסכם גירושין הוא "חטיבה אחת שלמה של התחייבויות, ואחרי אישורו של ההסכם, ובמיוחד עם הוצאתו לפועל - אי אפשר לבטל רק חלק אחד שלו.
על אחת כמה וכמה, בן הזוג אינו יכול לעתור לתוספת או לשינוי התחייבות מסויימת מצדו לאחר שהוראות ההסכם בוצעו בפועל".

ראה ספרו של עו"ד אבישי גריידי "הסכם ממון וגירושין אישור וביטול" מהדורה שניה עמוד 145.

כך גם נקבע בע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד ל"ח (4) 635, וכם נאמר ע"י השופט בייסקי בעמוד 639 לפסק הדין:

"יאמר כבר כאן, כי בשל מורכבותו, אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של הפרת אחד מחלקו, קמה הזכות לבטל את החלק שהופר, מכח הרישא לסעיף 7 (ג) לחוק התרופות...
אף כי הסכם הגירושין מחולק לפרקים והוא דן בנפרד (א) בעצם הגירושין (ב) בהחזקת הילדים (ג) בבעיות רכוש (ד) במזונות הילדים - אין אלה התחייבויות נפרדות הניתנוטת להפרדה לחלקים ואין אתה יכול לומר כי מול התחייבויות ספציפיות מצד המערער עומדת התחייבות המשיבה, עד כי ניתן לבודד פרק כלשהו ממכלול ההסכם ולבטל רק אותו חלק..."

בפסק דין זה התחייב הבעל להעביר את חלקו בדירה לטובת ילדיו, ובית המשפט העליון פסק לימים כאשר הבעל ביקש לבטל העברה זו:

"...אין איפוא לומר כי ויתורו של המערער על חלקו בדירה עומד אך ורק כנגד התחייבותה של המשיבה לזון את הילדים, עד כי ניתן להפריד חלק זה מכלל ההסכם, זהו הסכם כולל להסדרת מכלול הבעיות הכרוכות בגירושין, כשהחיובים והחבויות ההדדיים שלובים ללא יכולת הפרדה לחלקים, עד שניתן יהיה לבטל רק החלק שהופר, אם הופר. מאידך גיסא, עם סידור הגט בוצע עיקרו של ההסכם וכן בוצעו הוראותיו המהותיות האחרות בעניין החזקת הילדים וכדומר, ובהקשרים אלה לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לא ע"י השבה ולא ע"י תשלום שווי, רשם שבמקרים רגילים זכאי מפר מנפגע, אשר משתמש בזכות לבטל הסכם בגין הפרה (סעיף 9 לחוק התרופות).
כבר על פי האמור עד כאן, מן הדין היה לדחות את השעה..."

40.גם פסיקת בתי המשפט למשפחה צעדה בתלם של הילכת מנשה: וראה תמ"ש (י-ם) 8803/97 ב.ש. נ' ב.ש. (פורסם באתר "נבו") וכן בבש"א (ת"א) 6297/02 ה.ש. נ' ח.ר תק' מש' 2002 (3) 1, בתי המשפט אף הדגישו כי כאשר ההסכם בוצע ובני הזוג התגרשו, אי אפשר לתבוע את שינוי ההסכם ביחס להתחייבות מסויימת בלבד אשר בו, וכך גם פסקה השופטת שטופמן בע"מ (ת"א) 1191/02 ח.א. נ' ח.מ. (פורסם במאגר "נבו").

41.בחינת הסכם הגירושין במקרה הנדון לפני תוביל למסקנה זהה, ההסכם אינו ניתן להפרדה לחלקים. שני ההורים (התובע והנתבעת 1) העבירו רכוש ע"ש ילדיהם, התובע העביר רכוש מסוים לנתבעת 1 ויתרת הרכוש תישאר רשומה ע"ש כ"א מהצדדים כפי שהיתה רשומה קודם לכן.

42.היבט נוסף לסוגיה זו הוא מיהות הצדדים לתובענה: מדוע יוכל התובע לתבוע ביטול הסכם גירושין ולו חלקי כאשר הוא מצרף לתביעה מי שלא היה צד להסכם גירושין זה: תמהתני.
אומר כבר כאן כי אין בידי לקבל טעמיו של התובע להיות עילת התביעה קשורה כביכול לצדדים השונים.
התבוננות פשוטה בהסכם אותו מבקש התובע לבטל תבהיר כי הלכה למעשה אין מדובר בהסכם מתנה לנתבעת 2 (או למי מילדיהם האחרים של הצדדים) אלא העברות לילדים במסגרת הסכם גירושין, אשר מטעמים שונים בחרו הצדדים לנסח את חבויותיהם כחבויות לטובת ילדיהם. אולם הצורה אינה משנה את התוכן, המדובר הוא בהסכם גירושין.

43.המסקנה הבלתי נמנעת - גם בהיבט זה של קביעות הפסיקה בדבר חוסר היכולת להפריד ההסכם לחלקיו, אחת דינה של התביעה - להידחות.

לא ניתן לתבוע הסעדים המבוקשים


44.הנתבעת 2 טוענת כי התובע אינו טוען לעילת בטלות מכוח חוק המתנה תשכ"ח-1968, ומאחר שהמתנה הושלמה ברישום בטאבו - אין יסוד לתביעה, לטענת הנתבעים "אף אם יתקבלו כל טענות התובע בעניין האבהות".
מנגד טען התובע, כי עתר לביטול חלקי של הסכם הגירושין בשל פגם בכריתתו, ועקב כך עתר להשבה של ההענקות שנתן במסגרתו, לטענתו טענת הנתבעים אינה עומדת בסתירה לאפשרות של ביטול המתנה בגלל פגמים בכריתת ההסכם.

45.אקדים ואומר כי בין שתי הטענות אני מעדיפה את טענות ההגנה על פני טענות התביעות.

46.אין ספק כי השאלה שעל המדוכה בהקשר זה הוא האופן שבו יש לסווג את ההסכם נשוא התביעה: אם אכן מדובר בהסכם גירושין הרי ביטולו וביטול ההענקות שניתנו על פיו (גם דאם נרשמו כהענקות למוטבים - צדדים שלישיים) הם בין הצדדים להסכם הגירושין, התובע והנתבעת 1, ואם סייג ההסכם הוא הסכם מתנה שבין התובע לנתבעת 2 כי אז הצדק עם הנתבעת 2: אי אפשר לבטל מתנה שהושלמה ברישום בטאבו.

ראה בעניין זה בע"מ 8366/07 קופפרברג נ' קופפרברג (פורסם באתר "נבו"); ע"א 4254/06 פינסקי נ' מפלגת העבודה (פורסם באתר "נבו"); ע"א 343/87 פרי נ' פרי מד (2) 154, 159.

47.במאמר מוסגר אעיר כאן כי במסגרת חלוקת הרכוש שבהסכם הגירושין העבירו שני ההורים לילדיהם רכוש רב, בתנאי שכל אחד מהם יקבל הכנסות מהרכוש עפ"י חלוקה שהם קבעו, ובתנאי שהילדים לא יעבירו רכוש זה לצדדים שלישיים, היינו, במידה שההסכם הוא הסכם מתנה כי אז צודקים הנתבעים כי לא ניתן לבטלו כיוון שהמתנה הושלמה.

48.יודגש כי בתביעה הוקדש פרק ז' אשר בה, תחת הכותרת "העילה החוזית", כדי לקבוע שההסכם - הסכם מתנה הוא, אם כך מתייחס התובע אל ההסכם, הרי הוראות חוק המתנה עומדות לרועץ נגדו שכן כידוע "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

49.גם בהיבט זה איפוא אין טעם בברורה של התביעה, שכן הוכחתה לא תועיל לתובע, ודין התביעה להידחות.

50.מאידך אם החוזה נשוא התובענה, הוא הסכם גירושין, כי גם אז לא ניתן לתבוע את הסעד של ביטול "ההענקות" שנתן התובע עפ"י החוזה. התובע קיבל את אשר ביקש לעצמו - גירושין מן הנתבעת 1 ומה לא ניתן עתה להשיב את הגלגל לאחור.

51.זאת ועוד, אין זה ושוב לעניות דעתי לראות את ההסכם באספקלריה של מתנה - זה הסכם גירושין לכל דבר ו עניין הצדדים. הצדדים סיכמו ביניהם את אופן חלוקת הרכוש, וביצעו העברות לילדיהם, אולי כדי להימנע מתשלום מיסים ואולי מטעמים אחרים (וביניהם טענות התובע באשר לבגידתה של הנתבעת 1).

טעמים דיוניים לדחיית התביעה

52.מטעמים דיוניים אחדים נראה כי התביעה הוגשה או נוסחה שלא כדבעי, אפרט טעמים אלה להלן.

53.תקנה 258 (ז) לתקסד"א 1984 קובעת כי יש להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים המפורטים בסעיפי משנה 1 - 17. המסקנה על "כל אחד" מהעניינים יש להגיש תובענה נפרדת לחוד ענייני ביטול הסכם הגירושין, לחוד תביעה כספית ולחוד תביעת השבה או תביעת נזיקין בוודאי שאין מקום לתבוע בתובענה אחת ביטול הסכם גירושין (ולו חלקי) יחד עם תביעת נזיקין, או תביעה חוזית או תביעת השבה.

אוסיף בשולי דברים אלה, כי אין בידי לקבל האמור בסעיף 5 בהשלמות לטיעון המשפטי של התובע. אפילו היה צודק ב"כ התובע בטיעונו בהתייחס לפרשנות הראויה שיש לתת לתקנה 258 ז' (1) לתקסד"א התשמ"ד - 1984. למיטב הבנתי מקום שניתן להגיש תובענה כספית ב"עניינים שונים", היא כאמור בתקנה זו - רק עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין כך פני הדברים בענייננו.

המסקנה - גם כאן יש טעם לסילוקה של התביעה על הסף.

54.שאלה נפרדת ונוספת היא האם יכול התובע לתבוע בה בעת תובענה בדיני עשיית עושר ולא במשפט יחד עם תביעה מדיני החוזים, ובעיקר כאשר התובע מנסה להשיב - לכאורה - טובת הנאה שצמחה לנתבעת 2 מחוזה בר תוקף.
וכן קובע המלומד פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (מהדורה שניה) כרך א (הוצאת אבירם) בעמוד 118 :

"...החוזה משמש אמצעי עיקרי המוכר בדין, להעברת רכוש, עבודה ושירותים מאדם לחברו. מכאן נגזר כי צד שהעביר טובת הנאה במסגרת חוזה תקף, איננו יכול לטעון כלפי המקבל כי התעשר שלא כדין ע ל חשבונו...
...זהו גם שורשו של הכלל החשוב, שלפיו, כאשר קיים חוזה בין הצדדים, אין מקום
לתביעה בגין עשיית עושר לגבי מה שנכלל בחוזה. במקרה כזה, אין המקבל זוכה בטובת הנאה "שלא על פי זכות שבדין" כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט...".

55.לתביעת התובע צורף הנתבע 3 אשר אינו יכול להיחשב בן משפחתו של התובע. שומה היה על התובע לבקש רשות לצירפו של זה, עפ"י סעיף 6(1) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 ורק אם היתה ניתנת רשות כזו יכול היה לצרפו. על מנהג בלתי נאות זה כבר הערתי לא פעם.
וראה בעניין זה החלטתי בבש"א (חד') 2111/05 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגר "נבו"). נימוק זה אינו עומד לעצמו - ולא רק בכך היו תלויים הדברים, אני מסכימה כי ניתן היה לתקן המעוות ע"י הצירוף המבוקש.

56.גם האגרה לא שולמה כפי שצריך היה לשלמה. בוודאי נימוק זה - מהווה סיבה לסילוקה של התביעה דעל הסף במשמעות תקנה 100 (4) לתקסד"א, התשמ"ד - 1984.

57.התובע לא צרף לתביעה הרצאת פרטים. הכשל הזה אינו טכני - אלא משמעותי ואני מאמצת האמור בעניין זה בכתב ההגנה.

תום לב

58.כפי שהראיתי בפרקים הקודמים לפסק דיני - התובענה מנסה להעלות מאוב טענות שכבר הועלו בעבר על ידי התובע. יש בהתנהלות כזו מצידו של התובע יותר משמץ של קנטרנות וטורדנות במשמעות תקנה 100 (2) לתקסד"א התשמ"ד 1984, ויתירה מכך, יש בכך גם חוסר תום לב.

59.כידוע "עיקרון תום הלב חל בסדרי הדין וחובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב עליו לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה".
ראה: בש"א 2236/06 עזרא חממי נ' אלברט אוחיון (פורסם במאגר "נבו"); כן ראה בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי פ"ד ע"ה (3) 449.

60.בנסיבות אלה, אף בהתנהלות זו של התובע יש טעם לסילוקה על הסף של תביעתו.

סיכומו של דבר

61.ערה אני לכך שהסעד של סילוק על הסף "סעד נוקשה" בלשון הפסיקה (ראה בע"מ 8194/08 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגר "נבו"), ואולם אין תיקון שיכול היה לרפא התביעה באופן שתוכל להתברר, ואחת דינה איפוא, להיות מסולקת על הסף.

62.מכל הטעמים שלעיל - אני דוחה את התביעה.

63.התובע ישא בהוצאות התובעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

כללי

64.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הסכמה לגירושין

  2. הפרת הסכם גירושין

  3. פרשנות הסכם גירושין

  4. אי עמידה בהסכם גירושין

  5. התיישנות הסכם גירושין

  6. הערת אזהרה הסכם גירושין

  7. בקשה לתיקון הסכם גירושין

  8. בקשה לשינוי הסכם גירושין

  9. ביטול סעיפים בהסכם גירושי

  10. חוסר תום לב בהסכם גירושין

  11. בטלות הוראות בהסכם גירושין

  12. ביטול סעיפים בהסכם גירושין

  13. ביטול חלקי של הסכם הגירושין

  14. אכיפת הסכם גירושין בהוצאה לפועל

  15. העברת זכויות מכוח הסכם גירושין

  16. ביטול הסכם גירושין סמכות עניינית

  17. אכיפת הסכם גירושין סמכות עניינית

  18. ביטול הסכם גירושין אי תשלום מזונות

  19. ביטול זכות שימוש בדירה הסכם גירושין

  20. ביטול הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון