ביטול מסגרת האשראי


רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתובענה כספית על סך 67,451.91 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. התובע הינו בנק, המאוגד כחברה בעירבון מוגבל, אשר בו התנהל חשבון הנתבע.

2. התובע טוען, כי בעת פתיחת חשבון הבנק חתם הנתבע על תנאים כלליים לניהול חשבון. במסגרת התנאים האמורים התחייב הנתבע, כי משיכת הכספים מחשבונו תעשה אך ורק בגבול יתרת הזכות שתעמוד לרשותו בחשבון, אלא אם אושרה לו משיכת יתר, בגבול שאושרה ולתקופה שאושרה.

3. לטענת התובע, הנתבע הפר את תנאי ניהול החשבון שעה שמשך מהחשבון משיכות יתר לא מאושרות ולא סילקן. התובע פנה לנתבע בבקשה, כי יסלק את משיכות היתר אולם לטענתו, בקשתו לא נענתה.

4. לפיכך, על פי טענת התובע, בהתאם להוראות סעיף 1א' לתנאי ניהול החשבון, במידה והנתבע לא פרע סכום כלשהו אשר עליו לפרוע במועד, התובע יהיה רשאי לחייבו בריבית המירבית אשר היה מותר לגבות בחשבונות עו"ש דביטוריים במטבע ישראל כפי שהיה נהוג מפעם לפעם. שיעור הריבית המירבית אשר מותר לגבות בחשבונות עו"ש דביטוריים הינו 23% לשנה, כשהריבית מתווספת לקרן אחת לרבעון.

5. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה הודה בקיומו של החוב וכן הודה, כי חרג ממסגרת האשראי אשר ניתנה לו. כבוד הרשמת (כתוארה דאז) אילונה אריאלי קבעה, כי בכל הנוגע לקיום החוב בחשבון נכון ליום 15.11.05 (קרי 58,227 ₪) אין בפי הנתבע כל טענת הגנה שהיא. לפיכך, ניתן פסק דין חלקי בתובענה, ביום 31.10.07, ביחס לחוב האמור. באשר ליתר החוב בחשבון והריביות שנצברו החל מיום 15.11.05 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, זאת לאחר שכבוד הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 9.9.07, כי תיתכנה נסיבות בהן ימצא, כי אין הצדקה לחיוב חשבון באופן מיידי בריבית פיגורים כפי שקובע ההסכם, לפחות לגבי חלק מהתקופה אליה מתייחסת התביעה. אדגיש, כי לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן באשר להסכם עליו חתם עם התובע עובר לפתיחת החשבון (נספח א' לת/1) ולא הועלתה כל טענה בבקשת רשות להתגונן, כי ההסכם הינו מקפח או תנאיו אינם סבירים.

6. לפיכך, הגנתו של הנתבע הינה בנוגע לחיוב החשבון בריבית פיגורים מקסימאלית מיד עם ביטול מסגרת האשראי בחשבונו, ללא התראה. לטענת הנתבע, ביום 15.11.05 נשלחה אליו הודעה באשר לביטולה המיידי של מסגרת האשראי בחשבונו והוא נדרש לסלק את יתרת החוב בחשבונו. לטענתו, ההודעה האמורה ניתנה באופן מפתיע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת בנדון, זאת לאחר שבמשך שנים אפשר לו התובע לחרוג ממסגרת האשראי אשר ניתנה לו. לטענתו, מיד לאחר שהתובע שלח לו את המכתב ביום 15.11.05 הוא החל לחייב את יתרת החוב בחשבון בריבית נשך עצומה, המכונה על ידי התובע, "ריבית חובה מירבית בחשבונות עו"ש ללא קו אשראי מאושר".

7. לטענת הנתבע, לא ייתכן, כי התובע יחליט לפתע לבטל את מסגרת האשראי אשר אושרה לו במשך שנים. כן טוען הנתבע, כי במידה והתובע מחליט על ביטול מסגרת האשראי עליו ליתן לנתבע הודעה מוקדמת אודות כוונתו האמורה. הנתבע טוען, כי בהתנהגותו הפר התובע חובות אמון ונאמנות אותן הוא חב כלפי הנתבע וכן הפר את חובת תום הלב שבדין הכללי. הנתבע טוען, כי התובע הפר את חובת ההודעה המוקדמת, כפי שהוסכם בין הצדדים.

8. עוד טוען הנתבע, כי ניסיונותיו להגיע להסכמות עם התובע כך שיעלה בידו לשלם את חובו, לא צלחו בשל סירוב התובע ודרישתו, כי החוב יסולק לאלתר.

הראיות

9. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של נאדר בוארדה (להלן: "בוארדה")- פקיד אצל התובע. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.


דיון ומסקנות

10. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע חרג ממסגרת האשראי אשר אושרה לו על ידי התובע. כן אין מחלוקת, כי התובע הודיע לנתבע, בכתב, כי הוא מבטל את מסגרת האשראי אשר אושרה לו וכי הוא דורש, כי יתרת החובה בחשבון הנתבע תסולק. המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים הינה האם התובע פעל באופן סביר עת העמיד את מלוא חובו של הנתבע לפירעון מיידי, בצירוף ריבית מרבית.


11. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהונחו לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, כפי שיפורט.

12. במועדים הרלוונטיים לתובענה מסגרת האשראי המאושרת לנתבע עמדה על סך 50,000 ₪. אין חולק, כי יתרת החובה בחשבונו של הנתבע חרגה מהסכום האמור. ביום 15.11.05 שלח התובע לנתבע שני מכתבים. האחד, עניינו דרישה לפירעון חריגה ממסגרת אשראי והשני, הודעה על ביטול קו אשראי (נספח ה' לת/1). במסגרת המכתב הראשון נדרש הנתבע לפרוע, תוך 21 ימים, את יתרת החריגה בחשבון, זאת מבלי לפגוע בזכות התובע להעמיד את כל יתרת החובה בחשבון לפירעון מיידי (סעיף 2). במסגרת המכתב השני נמסרה לנתבע הודעה באשר לביטול קו האשראי. הנתבע נדרש לסלק את יתרת החובה בחשבונו, תוך 10 ימים.

13. בוארדה אישר, כי ביום 15.11.05, עת הודיע התובע לנתבע, כי עליו לשלם את מלוא החוב, הייתה לנתבע מסגרת אשראי של 50,000 ₪ (עמ' 7 ש' 31-32, עמ' 8 ש' 1). כאמור, ביום 15.11.05 הודיע התובע לנתבע על ביטול מסגרת האשראי האמורה. לטענת הנתבע, אף אם התובע מעוניין לבטל את מסגרת האשראי אשר אושרה לו, עליו להודיע לו על כך מבעוד מועד כך שיעלה בידו להתארגן, למצוא בנק חליפי, לכלכל צעדיו ולסלק את יתרת החוב באופן הדרגתי (נ/1 סעיף 11). איני מקבלת טענה זו. אוסיף, כי מצאתי שגם בפרק הזמן של 10 ימים אשר ניתן לתובע על פי ההסכם, לא כלכל הנתבע צעדיו. לא ראיתי שהנתבע עשה דבר מה במשך תקופה זו. הנתבע לא שלח מכתב בעניין לבנק, לא הזרים כספים לחשבונו על מנת לצמצם את החריגה, לא פעל ללקיחת הלוואה על מנת לכסות את חובו ואף לא פנה לבית משפט על מנת למנוע מהבנק לבטל לו את מסגרת האשראי. הנתבע לא עשה דבר.

14. בוארדה שלל טענה לפיה כאשר התובע מעמיד ללקוח מסגרת אשראי הוא מעמידה לפרק זמן מסוים. לטענתו, המסגרת מתחדשת מידי רבעון והדבר כרוך בתשלום עמלות, עמלת קיום קו אשראי וניהול קו אשראי (עמ' 8 ש' 8-10). לטענת בוארדה, מסגרת האשראי אמורה הייתה להיות עד למועד בו יודיעו לנתבע על ביטול קו האשראי (עמ' 8 ש' 4-6).

15. עדותו האמורה של בוארדה אמינה, מהימנה וסבירה בעיניי. עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בטופס שכותרתו "תנאים כלליים לניהול חשבונות עו"ש דביטוריים" (ת/1 נספח א'), עליו חתם הנתבע בעת פתיחת החשבון. בסעיף 5(א) למסמך האמור צוין, כי: "הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש האשראי ויהיה רשאי, בכל עת בהודעה מראש של עשרה ימים, בכפוף לאמור בסעיף קטן ג' להלן, להפסיק את מתן האשראי או להקטין את סכומו או להפסיק לתת סכומים נוספים בחשבון האשראי".

16. הנה כי כן, התובע רשאי להודיע ללקוח על ביטול מסגרת האשראי ובתנאי שמסר לו הודעה על כך עשרה ימים מראש, כמפורט לעיל. אין דרישה, כי התובע ייתן הודעה על ביטול מסגרת אשראי "מבעוד מועד", כפי שטען הנתבע. אין חולק, כי הבנק מסר לנתבע הודעה על ביטול מסגרת האשראי עשרה ימים מראש על פי האמור בהסכם. שוב אזכיר, כי סבירות תניות ההסכם אינה במסגרת המחלוקת בין הצדדים על פי הרשות להתגונן שניתנה לנתבע.

17. הנתבע העיד, כי ביום 15.11.05 הוא לא ניהל חשבון בנק נוסף בבנק אחר והוא אינו זוכר מתי הוא פתח חשבון בבנק אחר. משנשאל בשנית העיד הנתבע, כי הוא חושב שהוא פתח חשבון בבנק אחר בשנת 2007 (עמ' 15 ש' 3-10). הנה כי כן, הנתבע פתח חשבון בבנק אחר למעלה משנה לאחר שבוטלה מסגרת האשראי שלו אצל התובע. עובדה זו מלמדת, כי הנתבע לא היה זקוק להתארגנות קצרה וסבורני, כי לא היה במתן הודעה מוקדמת ארוכה יותר מזו אשר ניתנה לנתבע בפועל בכדי להשליך על מצבו, או לשנותו נוכח התנהלות הנתבע. יתרה מזאת, משפעל התובע בהתאם למוסכם בין הצדדים, כפי שפורט לעיל, הרי שאף אם היה בידי הנתבע להוכיח, כי הודעה מבעוד מועד הייתה מסייעת לו, דבר שלא הוכח, לא היה בכך כדי לחייב את התובע ליתן לנתבע הודעה מראש ארוכה יותר, מעבר למוסכם בין הצדדים.

18. לא זו אף זו, לטענת בוארדה, לפני הדרישה לפירעון החוב נשלחו לנתבע הודעות תשלום סניפיות ממוחשבות בכדי שהנתבע יפנה לסניף במטרה לארגן את החוב ולשלמו, באופן הדרגתי. בוארדה העיד, כי בהמשך נשלחה לנתבע התרעה משפטית (עמ' 8 ש' 24-25). במהלך עדות בוארדה נטען בפניו, כי מתצהירו עולה, כי הפנייה הראשונה לנתבע הייתה ביום 15.11.05. בוארדה השיב, כי הוא יכול להוכיח שהיו פניות קודמות. בוארדה נשאל מדוע הדבר לא פורט בתצהירו והשיב, כי נדמה לו שזה לא נחוץ (עמ' 8 ש' 27-31, עמ' 9 ש' 1). משנשאל בוארדה בשנית מדוע העניין לא פורט בתצהירו השיב בוארדה, כי לא פירט עובדה זו משום שהייתה התרעה משפטית, עליה לא נענה הנתבע בחיוב, ולכך יש משקל רב יותר (עמ' 9 ש' 2-3). בהמשך עדותו שב בוארדה וטען, כי טרם הפנייה מיום 15.11.05 הייתה התרעה משפטית אשר לא הוזכרה בתצהירו (עמ' 9 ש' 5-9). בוארדה נשאל האם הוא צירף את כל מסמכי הבנק והשיב, כי צירף את כל המסמכים הרלוונטיים וכי ייתכן שלא היה צורך להזכיר את הדרישות הממוחשבות, אשר לטענתו נשלחו לנתבע לשם הסדרת חובו, שכן דרישות כאמור נשלחות לכל לקוח בעל חוב (עמ' 10 ש' 26-31, עמ' 11 ש' 1-4).


19. אין מחלוקת, כי במסגרת תצהירו של בוארדה לא צוין שנשלחו לנתבע הודעות תשלום סניפיות ממוחשבות לפיהן התבקש הנתבע להסדיר את חובו. העתקים מהודעות אלו לא צורפו לתצהיר התובע. עם זאת, עדותו של באורדה בעניין זה ולפיה נשלחות דרישות ממוחשבות לכל לקוח שיש לו חוב, אמינה ומהימנה בעיניי. בוארדה איננו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה ובעדותו לא נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין.


20. לא זו אף זו, הנתבע ידע, או אמור היה לדעת, אודות החריגה ממסגרת האשראי אשר אושרה לו והיה עליו לפעול מבעוד מועד לשם חזרה למסגרת או הגדלתה. זאת, אף בהעדר הודעה בנדון מטעם התובע. הנתבע לא פעל בנדון, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו.

21. יתרה מזאת, אף בהעדר הודעות מוקדמות כאמור לעיל רשאי היה התובע על פי ההסכם להורות על ביטול מסגרת האשראי ולדרוש פירעון מיידי של יתרת חובו של הנתבע. בסעיף 5(א) לנספח 1 לת/1 צוין כי: "הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש האשראי ויהיה רשאי, בכל עת בהודעה מראש של עשרה ימים, בכפוף לאמור בסעיף קטן ג' להלן, להפסיק את מתן האשראי או להקטין את סכומו או להפסיק לתת סכומים נוספים בחשבון האשראי. כמו כן יהיה הבנק רשאי בכל עת, לדרוש את סילוק יתרת החשבון כולה או מקצתה והלקוחות ישלמו לבנק, תוך שבעה ימים מתאריך דרישתו הראשונה את הסכום הנדרש כאמור בצירוף ריבית עמלות והוצאות".

22. בוארדה אישר, כי במסגרת הדרישה מיום 15.11.05 דרש התובע מהנתבע, כי ירד ממינוס 58,000 ₪ למינוס 50,000 ₪, מסגרת האשראי של הנתבע (עמ' 9 ש' 15-20). בוארדה נשאל האם במידה והתובע היה מסלק את החריגה ממסגרת האשראי לא הייתה מתבטלת מסגרת האשראי. בוארדה השיב, כי ההודעה על ביטול מסגרת האשראי נשלחה באותו יום וכי היה מרווח בן 10 ימים. בוארדה נשאל האם התובע דרש מהנתבע סך של 58,000 ₪ או 8,000 ₪. קרי, האם התובע דרש, כי הנתבע יחזור למסגרת האשראי או, כי ישלם את יתרת חובו במלואה. בוארדה השיב, כי התובע לא עשה לא את זה ולא את זה. בוארדה נשאל פעם נוספת האם התובע דרש, כי תוך 10 ימים ישלם הנתבע סך של 8,000 ₪ או 58,000 ₪ והשיב, כי הדרישה הייתה, כי במידה והנתבע לא ישלם את החריגה הוא ישלם סך של 58,000 ₪ (עמ' 10 ש' 7-14).

23. בוארדה נשאל היכן במכתב אשר שלח התובע לנתבע צוין, כי במידה והנתבע ישלם סך של 8,000 ₪ לא תבוטל מסגרת האשראי אשר ניתנה לו. בוארדה השיב, כי עסקינן בשתי הודעות שונות. האחת, עניינה דרישה לפירעון חריגה והשנייה, מיום 23.11.05 במסגרתה ניתנה לנתבע הודעה בנוגע לאי חידוש קו האשראי (עמ' 10 ש' 15-17).

24. כאמור לעיל, מהמכתב אשר עסק בדרישת התובע לפירעון חריגה ממסגרת אשראי עולה, כי אין סתירה בין שתי הדרישות ואין בדרישה לפרוע את יתרת החריגה בכדי להגביל את התובע מלהעמיד את כל יתרת החובה בחשבון לפירעון מיידי. התובע רשאי היה לדרוש כי הנתבע יסלק את החריגה ממסגרת האשראי וכן, רשאי היה לדרוש את סילוק החוב במלואו. בהתאם למוסכם בין הנתבע והתובע על הנתבע לשלם לתובע את הסכום החורג ממסגרת האשראי עם דרישתו הראשונה של התובע. כן, רשאי התובע להורות על ביטול מסגרת האשראי. אין מחלוקת שהנתבע לא סילק את החריגה ממסגרת האשראי, דבר שכאמור לא נעשה. יתרה מזאת, אף במידה והנתבע היה חוזר למסגרת האשראי אשר אושרה לו רשאי היה התובע להורות על ביטול מסגרת האשראי, בכפוף לחובתו ליתן לנתבע הודעה בנדון, עשרה ימים מראש, כפי שנעשה על ידי התובע בפועל. בנסיבות אלו, סבורני, כי לא חלה על הנתבע חובה להבהיר לנתבע, כי במידה וישלם סך של 8,000 ₪ לא תבוטל מסגרת האשראי שלו. על הנתבע חלה חובה לעמוד במסגרת האשראי אשר אושרה לו וכן חלה עליו חובה לסלק את חובו, בין אם הדבר ימנע את ביטול מסגרת האשראי שהוקצתה לו ובין אם לאו.

25. בוארדה העיד, כי הדרישה לפירעון חריגה במסגרת האשראי נשלחה לנתבע ביום 15.11.05 ובאותו יום הודיעו לנתבע על ביטול קו האשראי (עמ' 9 ש' 29-32). בנסיבות אלו נטען בפני בוארדה, כי למעשה לא חלף אף לא יום אחד מהמועד בו התובע דרש מהנתבע, כי יחזור למסגרת ועד למועד בו בוטלה המסגרת. בוארדה השיב, כי חלפו 7-8 ימים עד שקו האשראי בוטל באופן מעשי. בוארדה שלל טענה לפיה כבר ביום 15.11 הודיעו לנתבע כי התובע מפסיק מיידית את מסגרת האשראי וטען, כי התובע נתן לנתבע אורכה בת 7-8 ימים. (עמ' 10 ש' 1-6). מהמכתב האמור (נספח ה' לת/1) עולה, כי התובע הודיע לנתבע על הפסקת מסגרת האשראי והודיע לו, כי עליו לסלק את יתרת חובו, תוך עשרה ימים.

26. כאמור לעיל, ביום 15.11.05 ניתנה לנתבע הודעה, באשר לביטול קו האשראי (נספח ה' ת/1). בהמשך, נשלח לנתבע מכתב נוסף, ביום 23.11.05, במסגרתו הודיע לו התובע, כי הוא אינו מחדש את קו האשראי בחשבונו וכי תקופת האשראי בחשבון תסתיים ביום 25.11.05 (נספח ו' ת/1). מהאמור לעיל עולה, כי התובע פעל בהתאם למוסכם בין הצדדים, עת מסר לנתבע הודעה בדבר ביטול קו האשראי, עשרה ימים טרם ביטולו.

27. הנה כי כן, על פי ההסכם, התובע אינו חייב להראות, כי טרם ביטול קו האשראי והדרישה לסילוק יתרת החוב הוא התריע בפני הנתבע, כי עליו להסדיר את חובו. כל שמוטל על התובע הינו ליתן לנתבע הודעה מראש, בהתאם לתנאים אשר הוסכמו בין הצדדים. סבורני, כי אופן ניהול חשבונו של הנתבע והתנהלותו של האחרון, כפי שיפורט בהמשך, מעידים, כי פעולותיו של התובע לא נעשו באופן שרירותי או בחוסר תום לב.

28. הנתבע העיד, כי הוא נדהם מקבלת מכתבו של התובע ביום 15.11.05, בעיקר בשל העובדה כי היה לקוח ותיק של התובע. לטענתו, הוא פנה למנהל הסניף בכדי להסדיר את העניין, והסביר לו, כי אין בידו לשלם את מלוא החוב וביקש להגיע להסדר מוסכם. הנתבע טוען, כי מאמציו בנדון כשלו בשל עקשנות התובע אשר דרש פירעון מיידי של מלוא החוב
(נ/1 סעיפים 7 ו-8, עמ' 14 ש' 30-31, עמ' 15 ש' 1-2). לטענת הנתבע, בהמשך הוא פנה לבא כוח התובע, בכדי להגיע עמו להסדר לשם חיסול החוב אולם אף פנייה זו נדחתה (נ/1 סעיף 16). בוארדה העיד, כי לא ידוע לו האם לאחר הדרישה לפירעון החוב שוחח הנתבע עם מנהל התובע וביקש לאפשר לו להשיב את החוב בהדרגה (עמ' 8 ש' 16-21). סבורני, כי אין בעובדה שאין בידי בוארדה לשלול טענה זו בכדי להטיב עם הנתבע.

29. בוארדה העיד, כי אינו זוכר מאיזה תאריך חרג חשבונו של הנתבע ממסגרת האשראי (עמ' 12 ש' 26-27). אולם העיד, כי בתקופה שקדמה למשלוח ההודעה לנתבע, החשבון לא התנהל בצורה נאותה, היו קשיי גבייה ותקופה לא קצרה לפני כן הנתבע לא הזרים כספים לחשבון (עמ' 9 ש' 23-25). לטענתו, תחילה הורו לנתבע לשוב למסגרת האשראי שאושרה לו ומשלא עשה כן הודיעו לו על ביטול המסגרת (עמ' 9 ש' 26-28). התובע לא הגיש דפי חשבון של הנתבע מהם ניתן ללמוד את מצבו של החשבון ואופן התנהלות הנתבע בתקופה שקדמה לביטול קו האשראי והדרישה לסילוק יתרת החובה. זאת על אף העובדה, כי אין מחלוקת, כי היה בידי התובע להגיש ראיות אלו. אף על פי כן, עדות בוארדה באשר למצב חשבונו של הנתבע אמינה ומהימנה בעיניי. לא עלה בידי הנתבע לשלול עדות זו. הנתבע לא הוכיח, כי חריגתו ממסגרת האשראי אשר אושרה לו הינה חריגה חד פעמית ולזמן קצר, כך שיש בהתנהלות התובע משום חוסר תום לב. נהפוך הוא, גרסת הנתבע היא, כי לאורך השנים בהן נוהל חשבונו אצל התובע, אפשר לו האחרון לחרוג ממסגרת האשראי אשר אושרה לו (נ/1 סעיף 6). מהטענה האמורה עולה, כי חריגת הנתבע ממסגרת האשראי אשר אושרה לו לא הייתה מעידה חד פעמית.

30. לטענת בוארדה, אין בעובדה שהנתבע חרג ממסגרת האשראי בכדי להעיד, כי התובע נתן הסכמתו לחריגה כאמור (עמ' 12 ש' 1-5). במהלך עדותו הועלתה בפני בוארדה טענה לפיה הנתבע טוען, כי לאורך השנים בהן עבד עם התובע בחלק גדול מהזמן נתנו לו להגיע למינוס קצת יותר גדול מהמינוס המאושר. בוארדה השיב, כי אינו יודע האם יש ממש בטענה זו אולם הוא סבור, כי אין בה ממש שכן התובע אינו מסכים לחריגות אלא אם כן הדבר הוסדר, הלקוח חתם על מסמכים ומסגרת האשראי הוגדלה לו (עמ' 12 ש' 6-9). בוארדה נשאל כיצד הנתבע הגיע למינוס של 58,000 ₪ והשיב, כי החריגה ממסגרת האשראי נבעה מחישובי ריביות, לאחר שהנתבע לא נענה להודעות הממוחשבות לפיהן היה עליו להזרים כספים בכדי להפחית את החוב (עמ' 12 ש' 10-13). לטענתו, לאחר שהסניף לא הצליח לגבות את חובו של הנתבע נשלחה לו התרעה משפטית (עמ' 12 ש' 19-20). בוארדה טען, כי לא ניתן לתבוע את הנתבע ולהותיר לו קו אשראי ולכן שולחים הודעה על ביטול קו אשראי (עמ' 14 ש' 6-7).

31. במהלך עדותו נשאל בוארדה מדוע לאחר ביטול מסגרת האשראי הנתבע לא הסכים להעמיד את החוב בסך 58,000 ₪ בהלוואה שתיפרע. בוארדה השיב, כי קיים נוהל לפיו אחרי הפסקת הפעילות העסקית בחשבון כלשהו על בעל החשבון לשלם 15%-20% לפחות בכדי להצהיר על כוונות טובות כלפי התובע ולהוכיח, כי הוא מעוניין בסילוק החוב. לטענתו, משהנתבע לא פעל כאמור התובע פנה למישור המשפטי במטרה לגבות את החוב (עמ' 12 ש' 28-29, עמ' 13 ש' 13-19). בוארדה נשאל האם יש בידו להציג מכתב לפיו הנוהל האמור הוסבר לנתבע. בוארדה השיב, כי העניין הוסבר לנתבע על ידי הפקידים. בהמשך טען, כי הוא עצמו לא הסביר את העניין לנתבע וכי הוא חושב שהסבירו לו (עמ' 13 ש' 20-23). בוארדה נשאל מדוע הפקיד שהסביר את הנוהל לנתבע לא זומן לעדות. בוארדה השיב, כי לא היה חשוב להזכיר זאת שכן העניין הוסבר לנתבע בעל פה בסניף. משנשאל בשנית השיב, כי במידה והפקיד היה מוזמן הוא היה מוסר את עדותו (עמ' 13 ש' 25-32, עמ' 14 ש' 1).

32. העובדה שהתובע לא הוכיח, כי הסביר את הנוהל האמור לנתבע אינה פועלת לרעתו ואין בה בכדי ללמד כי פעל בחוסר תום לב. הנתבע ידע מהי מסגרת האשראי אשר אושרה לו וידע, כי חרג מהמסגרת האמורה וכי הוא נדרש לסלק את החריגה וכן שהתובע מבטל את מסגרת האשראי אשר אושרה לו. בנסיבות אלו, היה על הנתבע לערוך את כל הבירורים הרלוונטיים במטרה להגיע להסכמות עם התובע. התרשמתי שהנתבע ישב בחוסר מעש ולא עשה דבר לכל הפחות עד חודש 03/06 אז פנה במכתב ת/2 לתובע.

33. בוארדה נשאל לאיזו הצהרת כוונות ציפה התובע. בוארדה השיב, כי התובע ציפה שהנתבע יזרים את חלק מהסכום במזומן וכי לגבי היתרה יגיעו להסדר. אולם, לדבריו הנתבע לא הגיע לסניף בכדי להסדיר את העניין ולא הפקיד כספים בחשבונו (עמ' 14 ש' 9-12). בוארדה נשאל האם הוא יודע שהנתבע לא הגיע לסניף או שזו השערתו. בוארדה השיב, כי במידה והנתבע היה מגיע והיו לו כוונות ניתן היה לראות בחשבון הנתבע כי הנתבע הזרים כספים (עמ' 14 ש' 13-14) בנסיבות אלו נשאל בוארדה האם רק הזרמת כספים מהווה כוונות טובות. בוארדה השיב, כי לאחר תקופת בצורת אשר במהלכה לא נעשו פעולות בחשבון לא היה מנוס מלהעביר את הטיפול למישור המשפטי (עמ' 14 ש' 15-17). לטענתו, מנהל הסניף אמר לו להעביר את העניין לטיפול משפטי ולא לאפשר לנתבע לצבור חוב נוסף (עמ' 13 ש' 23-24).

34. אין מחלוקת, כי בהתאם להסכם אשר נכרת בין התובע והנתבע לא חלה על התובע חבה לאפשר את סילוק יתרת החובה בתשלומים ועל הנתבע חלה חובה לסלק את חובו עם דרישתו הראשונה של התובע. לא זו אף זו, סביר בעיניי, כי התובע לא היה מוכן להגיע להסדר כלשהו עם הנתבע, שעה שהאחרון לא הוכיח יכולת או נכונות לסלק את חובו. לטענת הנתבע, מחודש נובמבר 2005 ועד למועד ההוכחות, בחודש יוני 2009, הוא הפקיד בחשבון סך של 3,000 ₪ מביטוח לאומי בלבד (עמ' 15 ש' 23-24). ברי, כי אין בהפקדת הסכום האמור, כאשר עסקינן בחוב העולה על 55,000 ש"ח בכדי להפיס את דעת התובע ולשכנעו, כי יש לפרוס את חובו של הנתבע.

35. הנתבע העיד, כי לא כתב מכתב כלשהו לתובע (עמ' 15 ש' 13-16). בהמשך נטען בפניו, כי הוא שלח מכתב (ת/2) למנהל הסניף. הנתבע השיב "אני שלחתי את המכתב הזה?" בהמשך עדותו אישר הנתבע, כי החתימה המופיעה על גבי ת/2 היא חתימתו (עמ' 15 ש' 25-26). הנתבע נשאל מדוע במסגרת המכתב האמור הוא לא העלה טענה כלשהי בנוגע לריבית או קו האשראי. הנתבע השיב, כי הוא הודה בחוב וכי בידו לשלם סך של 1,250 ₪ לחודש (עמ' 16 ש' 1-9). הנתבע נשאל מדוע
לא החל לשלם סכום חודשי של 1,250 ₪ והשיב, כי התובע לא הסכים וכי הוא עודנו מוכן לשלם את הסכום האמור (עמ' 16 ש' 26-27). סבורני, כי העובדה שלטענת הנתבע היה בידו לשלם לתובע סך של 1,250 ₪ מידי חודש אולם הוא נמנע מלשלם את הסכום האמור בהעדר הסכמה מצד התובע לפרוס את חובו ואף נמנע מלשלם לתובע סכומים אשר אינם במחלוקת, אינה סבירה בעיני ומלמדת על התנהלות הנתבע.

36. לטענת הנתבע, מייד לאחר משלוח המכתב ביום 15.11.05 החל התובע לחייב את יתרת החוב בריבית נשך עצומה בשיעור 23%. לטענתו, בעשותו כן הפר התובע את חובת האמון והנאמנות אשר הוא חב כלפיו. לטענתו, התובע פעל בחוסר תום לב תוך ניצול כוחו ופערי הכוחות בינו לבין הנתבע (נ/1 סעיפים 9 ו-12).

37. בוארדה נשאל ממתי החל התובע לחייב את הנתבע בריבית חריגה והשיב, כי מיום 15.11.05 או שבוע לאחר שניתנה ההודעה על ביטול קו האשראי (עמ' 9 ש' 10-12). בהמשך טען, כי הנתבע קיבל הודעה ודרישה לפירעון חריגה ביום 15.11.05 וכי ביום 23.11.05 בוטל קו האשראי (עמ' 9 ש' 12-14). בוארדה העיד, כי חשבון הנתבע חויב בריבית חריגה מיום 22.11.05, היום בו בוטל קו האשראי באופן מעשי (עמ' 11 ש' 5-6). לטענתו, חישוב הריבית הינו מתחילת הרבעון ובמקרה בו עסקינן הרבעון הרלוונטי התחיל ביום 1.10.05 (עמ' 11 ש' 9-12). בוארדה נשאל האם חשבונו של הנתבע חויב בריבית חריגה מיום 1.10.05 והשיב בשלילה. לטענת בוארדה, היות והייתה לנתבע מסגרת על סך 50,000 ₪ הרי שעד ליום 22.11.05 שילם הנתבע את הריבית המוסכמת שהייתה נהוגה באותו זמן (עמ' 11 ש' 13-15).

38. הנתבע חתם על בקשה לפתיחת חשבון אצל התובע. במסגרת הבקשה אישר הנתבע, כי במידה וחשבונו יהפוך לדביטורי הוא מתחייב להכניס כל סכום המגיע לתובע לפי דרישתו הראשונה, לפי השיעור ואופן החישוב של הריבית המקסימאלית שתהא נהוגה בבנק באותה שעה (ת/1 נספח א' סעיף 3).

39. במסגרת התנאים הכללים לניהול חשבונות עו"ש דביטוריים הוסכם בין הצדדים, כי התובע יהיה רשאי לדרוש סילוק של יתרת החשבון, תוך 7 ימים ממועד דרישתו הראשונה. כן הוסכם, כי לסכום החוב תתווסף ריבית אליה תתוסף ריבית גלישה, כך שלחוב האמור תתוסף ריבית מרבית, מיום הפסקת האשראי ועד לסילוק החוב בפועל.

40. בסעיף 5(ג) לנספח א' לת/1 נקבע, כי במידה והנתבע לא ישלם לתובע סכום המגיע לו, בזמן שנקבע לתשלום או שהנתבע יפר תנאי בהסכם אשר נכרת בינו לבין התובע תעמוד לפירעון מיידי כל היתרה הבלתי מסולקת בחשבון האשראי בצירוף ריבית מירבית.

41. בענייננו, אין מחלוקת, כי במועד הרלוונטי היה חשבונו של הנתבע ביתרת חובה והנתבע חרג ממסגרת האשראי שאושרה לו. לאור האמור לעיל, היה על הנתבע להפקיד כספים בחשבונו לשם כיסוי החריגה, עם דרישתו הראשונה של התובע. דרישה כאמור נמסרה לנתבע ביום 15.11.05. היה על הנתבע לשלם את חובו לתובע תוך 7 ימים ממועד דרישתו של התובע. אין מחלוקת, כי הנתבע לא פעל כנדרש. בנסיבות אלו ולאור האמור לעיל, הועמדה כל היתרה הבלתי מסולקת לפירעון מיידי בצירוף ריבית מרבית, זאת בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעת פתיחת החשבון, כמפורט לעיל.

42. הנה כי כן, משפעל התובע בהתאם להסכמת הצדדים והודיע לנתבע, עשרה ימים מראש, על ביטול מסגרת האשראי וכן, דרש את סילוק יתרת החובה, היה על הנתבע לסלק את יתרת החוב תוך 7 ימים. צירופה של הריבית המירבית לחוב האמור הינה בהתאם להסכמת הצדדים, כמפורט לעיל.

43. אין מחלוקת, כי לנתבע לא ניתנה רשות להתגונן באשר להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעת פתיחת החשבון וניהולו ולא ניתנה רשות להתגונן באשר לתניות ההסכם וסבירותן. כן, לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן בנוגע לגובה הריבית המרבית, אשר הינה ריבית מאושרת.

44. לאור האמור לעיל מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלות התובע עת ביטל את מסגרת האשראי של הנתבע ודרש, כי הנתבע יסלק את יתרת החובה בחשבונו. כן מצאתי, כי הוספת ריבית מרבית לסכום החוב נעשתה בהתאם לסמכותו של התובע, על פי הסכמת הצדדים.

45. התוצאה היא, כי דין התובענה להתקבל במלואה. באשר לחלק מהסכום על סך 58,227 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית, ניתן כבר בשעתו פסק דין חלקי. אולם על מנת להסיר כל ספק ולמנוע שאלות, אני מורה על קבלת התביעה במלואה (אשר כאמור כוללת בחובה גם את פסק הדין החלקי) על סך 67,451.91 ₪ בצירוף ריבית נומינלית מירבית הנהוגה בבנק ממועד הגשת התביעה 26.4.06 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, מחייבת את הנתבע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד מעבר לסכום בו חוייב בעבר הנתבע על פי פסק הדין החלקי בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול עסקה CAL

  2. אי חידוש קו אשראי

  3. אשראי ליווי בנקאי

  4. ביטול עסקה ישראכרט

  5. ביטול מסגרת האשראי

  6. אי חידוש מסגרת אשראי

  7. ביטול עסקה ויזה כאל

  8. מכתב אשראי דוקומנטרי

  9. ביטול עסקה מאסטרכארד

  10. ביטול עסקה לאומי קארד

  11. התיישנות כרטיס אשראי

  12. ביטול עסקת אשראי ויזה

  13. הפרת הסכם למתן אשראי

  14. ביטול עסקה חברת האשראי

  15. הסדר נושים קווי אשראי

  16. ביטול עסקת אשראי טלפונית

  17. ביטול עסקה אמריקן אקספרס

  18. אשראי רכישת קרנות נאמנות

  19. בדיקת פוליגרף כרטיס אשראי

  20. ביטול עסקה באשראי תשלומים

  21. ביטול עסקה מול חברת האשראי

  22. ביטול צו עיקול בחברות אשראי

  23. ביטול חיוב עמלת פריסת אשראי

  24. ביטול עסקת אשראי תוך 24 שעות

  25. ביטול הרשאה לחיוב כרטיס אשראי

  26. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית

  27. חייב מוגבל באמצעים כרטיס אשראי

  28. ביטול מסגרת אשראי בבנק הודעה מראש

  29. כרטיסי אשראי מתגלגל: תביעה ייצוגית

  30. אשראי דוקומנטרי סמכות שיפוט בינלאומית

  31. שימוש בכרטיס אשראי למרות הבטחה לא להשתמש בו

  32. שימוש בפרטי כרטיס אשראי ללא הרשאה לצרכים אישיים

  33. טענה כי יש לקבל תביעה מאחר שהנתבע מודה בהלוואות ובאשראי שקיבל

  34. שימוש אסור שנעשה בכרטיס האשראי של התובעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלה

  35. הגבלת החשבון המקורית יצרה מחנק חמור באשראי והביאה לקושי בניהול העסק

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון