ביטול סגירת חשבון בנק

בפני תביעה כספית על סך של 500,000 ₪.
התביעה מתבססת על סדרת אירועים בנסיבות של עזיבת התובעים את ביתם בגוש עוטף עזה, בשנת 2005, וכתוצאה מזיוף שיקים של התובעים והחזרתם כמסורבים, על ידי הנתבעים 1 ו-2. הנתבעת 3 הינה חברה שהתקשרה במכרז עם משרד הביטחון לצורך תיאום האריזה, הובלת הציוד והרכוש האישי של התובעים מביתם שבגוש עוטף עזה, ופריקתו בביתם החדש שבישוב אפרת.


העובדות


התובעים הינם בני זוג, אשר התגוררו בישוב כפר- ים, בגוש עוטף עזה עד לפינויו בחודש אוגוסט בשנת 2005, על ידי מדינת ישראל, עת עברו התובעים להתגורר בישוב אפרתה שבגוש עציון.
תכולת ביתם של התובעים נארזה על ידי סטודנטים, שפעלו מטעם משרד הביטחון, והועברה ב- 4 מכולות למגרש אחסנה בסמוך לצומת קסטינה שבדרום הארץ. לאחר תיאום עם התובעים, ביום 29.08.05, המכולות הובלו למענם החדש של התובעים ונפרקו על ידי צוות של סבלים, שהועסקו על ידי חברת א.א. שירותים בע"מ. חברת א.א. שירותים בע"מ ביצעה את העבודה לאחר שהתקשרה בחוזה קבלנות עם אוברסיס קומרס בע"מ, הנתבעת 3, שהינה חברה שזכתה במכרז של משרד הביטחון לתיאום ואספקת שירותי לוגיסטיקה בפינוי.
בסמוך לאחר השלמת המעבר, גילו התובעים כי פנקסי שיקים שהיו ברשותם עובר לפינוי, ולמעשה הוחזקו בשידה קטנה, נלקחו על ידי מאן דהוא וכי נעשה בהם שימוש שלא כדין, ובניגוד להסכמתם ורצונם וזאת בעקבות מכתב התראה שנשלח לתובעים מטעם הנתבעת 1.
ובמה דברים אמורים. מקצתם של השיקים הנ"ל הוצגו לפירעון וזאת החל מחודש נובמבר 2005, אך חוללו על ידי הנתבעת 1, בחשבון בנק שנוהל על ידי התובעים, מספרו 330-027109/50 אשר נסגר ביום 7.8.05, וזאת בציון סיבת א.כ.מ, (סה"כ 12 שיקים), אשר בעטיים הוטלה הגבלה חמורה על חשבונות התובעים אצל הנתבעת 1 החל מיום 15.12.05, לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי"), ובמקביל חוללו שיקים גם על ידי הנתבעת 2, בחשבון בנק שנוהל על ידי התובעים, מספרו 149177, בעת שהחשבון היה פעיל בציון סיבת א.כ.מ, והן כאשר החשבון נסגר ביום 12.2.06, מאותה סיבה (סה"כ 6 שיקים).
התובעים הגישו תלונה למשטרת ישראל ביום 5.12.05 על גניבת והפצת פנקסי שיקים מהחשבון שנוהל אצל הנתבעת 1, וכן מסרו הודעה לנתבעת 1 על גניבת השיקים וזיופם בצירוף העתק מהתלונה שהוגשה למשטרת ישראל (עמ' 53, ש' 23 פרוט' הדיון).
בהמשך לנסיבות המתוארות לעיל ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד התובעים, כשהתובעים נדרשו גם לנהל הליכי גבייה ולהתמודד עם דרישות לפרעון חובות בגין השיקים המסורבים.
ביום 15.7.2009 הגישו התובעים תביעה לחיוב הנתבעים 1 ו-2 בתשלום סך של 150,000 ₪, וביום 5.9.2011 הוגש כתב תביעה מתוקן לחיוב הנתבעים 1, 2 ו-3 בתשלום סך של 500,000₪.


תמצית טענות הצדדים


לטענת התובעים, ההגבלה החמורה שהוטלה עליהם על ידי הנתבעת 1 (להלן: "לאומי"), נעשתה בעקבות רשלנות הנתבעת 1, וזאת לאור העובדה כי השיקים שסורבו על ידי הנתבעת 1 נגנבו מהם, זוייפו והוצגו לפירעון אצל הנתבעת 1, אשר פעלה ברשלנות ולא החזירה את השיקים מחמת "חשבון סגור" או זיוף אלא מסיבת א.כ.מ שהובילה להגבלה חמורה וכן להגבלה בנסיבות מחמירות בבנק ישראל בהתאם להודעה שנשלחה לתובעים ביום 30.11.05, לפיה ההגבלה בנסיבות מחמירות תיכנס לתוקפה החל מיום 23.12.05. דא עקא ההגבלה בנסיבות מחמירות בוטלה ביום 18.12.05 ומשכך לא נכנסה לתוקף (ס' 37 לסיכומי התובע). חרף זאת טוענים התובעים לנזקים משמעותיים אשר יש בהם כדי לחייב את הנתבעת 1.
טענותיהם של התובעים כלפי הנתבעת 2 (להלן: "אוצה"ח"), הינן כי ביום 20.11.05 הוצגו לפירעון שני שיקים בחשבון הפעיל של התובעים, שנוהל אצל אוצה"ח, אשר סורבו מסיבת אי כיסוי מספיק ולא מחמת זיוף. לטענת התובעים אוצה"ח פעל ברשלנות משסירב לפירעון השיקים מסיבת א.כ.מ וזאת חרף המגעים לסגירת חשבון הבנק, אשר בסופו של דבר נסגר בהסדר פשרה בין התובעים לאוצה"ח ביום 4.1.06. בנוסף, טוענים התובעים כי גם לאחר סגירת החשבון הוצגו לפירעון ארבעה שיקים נוספים אשר סורבו מסיבת א.כ.מ., ואשר בעטיים נשלחה התראה בדבר החלת הגבלות ביום 21.5.06, כאשר לטענת התובעים נמסרה לנתבעת 2 הודעה על זיוף השיקים והגשת תלונה במשטרה ביום 13.6.06.
התובעים טוענים שהחזרת השיקים מסיבת א.כ.מ על ידי לאומי ואוצה"ח, מבלי שנבדקה דוגמת החתימה, גרמו להם לנזקים משמעותיים כגון נזקי התגוננות מפני הליכי גביה בהוצאה לפועל אשר פורטו למכביר בס' 59- 80 לתצהיר התובע 1, נזקים לפי חוק איסור לשון הרע-



לטענות הנתבעים, יש לדחות את התביעה וזאת כפי שיפורט להלן:

טענות הנתבעת 1, (להלן: "לאומי")
ראשית, הסיבה לסגירת החשבון בלאומי ביום 7.8.05 הייתה הליכים משפטיים שנקט לאומי כנגד התובעים בשל חוב שנוצר בחשבון בסך של 61,600 ₪, אשר באו לסיומם בהסדר חוב מיום 7.7.05 לפיו היה על התובעים לשלם ללאומי סך של 51,000 ₪ (ת.א 701315/03).
שנית, משנסגר החשבון היה על התובעים להחזיר לבנק או להשמיד את פנקסי השיקים שהיו בידיהם והשייכים לחשבון הסגור, ומשכך אין לתובעים להלין אלא על עצמם בשל השימוש האסור שנעשה בשיקים שנמשכו בחשבון סגור.
שלישית, הבנק פעל בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי, הוראות המפקח על הבנקים וכן נהלים פנימיים של הנהלת לאומי. ההגבלה בחשבון הסגור נעשתה כדין, וההגבלה בנסיבות מחמירות, שהוטלה על ידי בנק ישראל הינה כפועל יוצא מהעובדה ביום 11.10.04, הוגבלו התובעים בחשבון אחר שבבעלותם בבנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף אשקלון.
רביעית, התובעים לא צירפו ראיות ולא הוכיחו את טענתם בדבר זיוף השיקים.
חמישית, לא הייתה כל התרשלות מצד לאומי ביחסיו עם הלקוחות לשעבר, ואף אם כן לא הוכחו נזקים שנגרמו בעטיו של לאומי.


טענות הנתבעת 2, (להלן:"אוצה"ח")
ראשית, הסיבה לסגירת החשבון באוצה"ח ביום 21.2.06, הייתה הליכים משפטיים שנקט אוצה"ח כנגד התובעים בשל חוב שנוצר בחשבון בסך של

שנית, השיקים שהוצגו לפירעון בחודש 11/2005, קרי בעת שחשבון התובעים היה פעיל, וכן השיקים שהוחזרו בעת שהחשבון כבר היה סגור הוחזרו מסיבת א.כ.מ, בשל היעדר יתרה מספקת לצורך כיבודם, וזאת בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי. יתר על כן טוען אוצה"ח כי מעת שנסגר החשבון היה על התובעים להשמיד את פנקסי השיקים שהיו בידם ולכל הפחות היה עליהם ליידע את הבנק בדבר הגניבה של פנקסי השיקים, למצער בחודש 12/2005, בעת שנודע להם על גניבת השיקים מלאומי- דבר שלא נעשה כלל ועיקר.
שלישית, ההגבלה הרגילה או החמורה לא נגרמה מסירובם של השיקים שהוצגו לפירעון באוצה"ח, ומשכך ככל והוטלה הגבלה על התובעים, שגרמה לנזק כלשהו, הרי שאין לאוצה"ח יד בדבר.
רביעית, באשר לטענת התובעים על משלוח מכתב לאוצה"ח בפקס, ביום 13.6.06, אשר תוכנו הודעה לאוצה"ח על השיקים שנלקחו מהם ועל זיופם, טוען אוצה"ח כי הודעה זו לא נתקבלה כלל וכלל, ואף אילו היה מתקבל מכתב זה הרי שהודעה זו הועברה לאחר שסורבו חמשת השיקים, נשוא תביעה זו, על ידי אוצה"ח.
כמו כן טוענת הנתבעת 2, כי התלונה שהגישו התובעים למשטרת ישראל ביום 5.12.05 בגין זיוף השיקים, הוגשה בגין השיקים שסורבו בלאומי ואין בה כדי לאשר או להוכיח הגשת תלונה בגין השיקים שסורבו באוצה"ח, וזאת גם לאור העובדה שדבר זיוף השיקים בחשבון אוצה"ח נודע לתובעים רק לאחר קבלת התראה מאוצה"ח ומאורע זה התרחש כחצי שנה לאחר הגשת התלונה במשטרת ישראל, ולא בכדי שמו של בנק אוצר החייל, שורבב בכתב יד על גבי התלונה אשר הוגשה בגין גניבת השיקים של לאומי, כאשר רק בשנת 2006 התלוננו התובעים במשטרת עכו על גניבת השיקים מחשבון אוצה"ח.
חמישית, אין כל קשר בין סירובם של השיקים על ידי הנתבעת 2, לבין הנזק הנטען על ידי התובעים, כל שכן כאשר לחובת התובעים כבר הייתה הגבלה קודמת בבנק המזרחי החל מיום 11.10.04, וכי אין לתובעים להלין אלא על עצמם, על התנהגותם הרשלנית אשר גרמה לנזקיהם הנטענים.

טענות הנתבעת 3, חברת אוברסיז קומרס בע"מ (להלן: "אוברסיז")
אוברסיז טוענת כי לאחר שזכתה במכרז שהוצע על ידי משרד הביטחון שימשה בפועל כמתאמת פעולות הלוגיסטיקה הכרוכות בפינוי תושבי עוטף עזה, וכי החברה שביצעה בפועל את האריזה, הפינוי והפריקה של ציוד התובעים הייתה חברת א.א. שרותים בע"מ אשר הועסקה כקבלן משנה.
אוברסיז טוענת כי יש לדחות את התביעה מטעמים מקדמיים בשל השיהוי הניכר החל בהגשת התביעה אשר הוגשה כנגד אוברסיז רק בשנת 2011 (בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי התובעים), ולמעשה בחלוף כ- 6 שנים מהתרחשות האירועים שבכתב התביעה, ובשל היעדר יכולתה של חברת אוברסיז לאתר את המסמכים הדרושים להגנתה. שיהוי אשר יש בו כדי ליצור מניעות והשתק כנגד התובעים, והן לגופה וזאת בטענות הבאות:
ראשית, התובעים לא הוכיחו ולא הציגו כל ראיה לביסוס טענתם בדבר גניבת השיקים על ידי חברת א.א. שרותים בע"מ.
שנית, אוברסיז אינה חבה באחריות כלשהי לפעולות שבוצעו על ידי חברת א.א. שירותים בע"מ או על ידי מי מעובדיה.
שלישית, לאוברסיז אין כל אחריות או קשר לנזק הנטען לפי חוק איסור לשון הרע, וכי גם אם היתה אחריות מסוג כלשהו הרי שהתובעים לא הציגו ולא הראו בדל של הוכחה או ראיה לנזק הנטען על ידם.
רביעית, חברת אוברסיז הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת הביטוח הפניקס, וזאת בדרישה לקבלת תשלום ו/או פיצוי מחברת הביטוח בהתאם לפוליסה השייכת לחברת אוברסיז. הודעת צד ג' לחברת א.א. שירותים בע"מ לא הוגשה לאור העובדה שחברת א.א. שירותים בע"מ אינה פעילה ומשך אין לאוברסיז אפשרות לקבל ממנה פיצוי כלשהו באם תתקבל התביעה.

תמצית ההליך והראיות


התובעים תמכו גרסתם בתצהירו של התובע 1. הנתבעים 1 תמכו גרסתם בתצהירו של מר חגי סעדון- מנהל מגזר קמעונאות בל"ל, אשר זומן למתן עדות. הנתבעים 2 תמכו גרסתם בתצהיריהם של גב' חגית דנינו, עובדת מטה הגבייה של בנק אוצר החייל וכן תצהירה של הגב' אוה בן סהל, עובדת בסניף נתניה (מספרו 346), בבנק אוצה"ח ומנהלת יחידת הבנקאות הכללית, אשר הוזמנו למתן עדות. הנתבעים 3 תמכו גרסתם בתצהיריהם של מר אליעזר סובול, עוזר מנכ"ל בחברת אוברסיז, וכן מר משה רביבו, סמנכ"ל הכספים בחברת אוברסיז.
בדיונים אשר התקיימו בפני ביום 26.6.12 וביום 6.9.12, נחקרו המצהירים וניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.
להשלמת התמונה יצוין כי התביעה הוגשה גם כנגד המינהלה לסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון וליישום תוכנית ההתנתקות (נתבעת 3 בכתב התביעה), אך התביעה כנגדה נמחקה, בהסכמת הצדדים ביום 10.1.12.

דיון


בהנחה שהשיקים נשוא תביעה זו נגנבו, וזאת אף במהלך פינוי התובעים מבית מגוריהם בשנת 2005, וכן שהשיקים אכן נגנבו על ידי מאן דהוא, ואף חוללו על ידי הנתבעים 1, ו-2 מסיבת א.כ.מ, יש לבחון את טענות התובעים.

המחלוקות שעומדות להכרעה הינן האם ניתן לייחס למי מהנתבעים אחריות לאירועים הנ"ל, בשל פעולה רשלנית כלשהי. ואם אכן ניתן לייחס רשלנות או אחריות נשאלת השאלה מהו הנזק שנגרם לתובעים אם בכלל.


לטענת התובעים, לאומי ואוצה"ח התרשלו בעת שסירבו לשיקים שהוצגו לפירעון מסיבת א.כ.מ ולא מסיבת "חשבון סגור", בעת שהחשבונות היו סגורים או למצער מחמת זיוף, ובפרט בשני השיקים שהוצגו לפירעון באוצה"ח בעת שחשבון התובעים היה פעיל.
הפרת הוראות המפקח על הבנקים והנפקות העולה מסגירת החשבון לגבי היחסים המשפטיים שבין בעלי הדין

כאמור לעיל, ביום 7.8.05 נסגר חשבון התובעים בלאומי, וביום 21.6.06 נסגר חשבון התובעים באוצה"ח.
בהוראות המפקח על הבנקים, ניהול בנקאי תקין נוהל שמספרו 432– העברת פעילות וסגירת חשבון של לקוח, ס' 10 (א) נאמר כי: "חיובים וזיכויים שיוצגו לבנק לאחר סגירת החשבון, יוחזרו על ידי הבנק בציון "החשבון נסגר"".

ולעומת זאת:

ס' 1 לחוק שיקים ללא כיסוי
"שיק שסורב" – שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול;


עולה איפוא, שהוראות המפקח על הבנקים אינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק שיקים ללא כיסוי בעניין זה יש להידרש להלכה שנפסקה בע"א 250/89 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' יהודית שפוך ואח', פ"ד מ"ז (1), עמ' 593, הקובעת כי:

"הפרת מסמך ההוראות של בנק ישראל על ידי הבנק המערער הינו במישור היחסים שבין בנק ישראל והבנק המערער, וצד ג'...... אינו יכול להיבנות, כאמור, מהפרה כזו, אם היתה, אלא אם כן, ההפרה היתה כה יסודית ובסיסית..."
וכן ראה: ע"א 1121/08 אברהם פרוסט נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ,.


להוראות ניהול בנקאי תקין אין מעמד סטטוטורי, אך בתי המשפט מתחשבים בהוראות אלה כנורמה מקובלת אצל בנקאי סביר, בכל מה שקשור בתחום הבנקאות.

ובעניין החזרת שיקים בחשבון סגור יפים דבריו של גריניץ בספרו הלכות הבנקאות, מהדורת 1970, עמ' 274, המצוטטים בפסה"ד ת"א (די') 1099/99 רחל תורג'מן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ לפיהם:
"בסגירת חשבון מרצונו של הלקוח, אף שלא הוציא את היתרה העומדת לרשותו, על הבנק לנהוג בחשבון כסגור, משעה שקיבל את הודעה הלקוח על סגירת החשבון. אם אחרי ההודעה נתקבלו שיקים משוכים על ידי הלקוח והיתרה מאפשרת את הכיבוד, על הבנק להחזיר את השיקים למציגם בציון: "החשבון נסגר"".
(ההדגשות שאינן במקור- של הח"מ)
מנהג הבנקאים
כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגע פרוסט קוסטמן: אחת מאמות המידה של התנהגות הבנקים כלפי לקוחות תימצא במנהג הבנקאים. אם נהג הבנק כמנהג הבנקאים, חזקה עליו שנהג כהלכה ומילא את החובה המוטלת עליו, ואילו לא נהג כמנהג הבנקאים, אות וסימן כי התרשל וממילא ראוי כי ישא בתוצאות מעשיו או מחדליו. קביעתו של מנהג הבנקאים כאמת מידה לבחינת מעשיו ומחדליו של בנק, מחייבת מעצמה הוכחות על דבר מנהג הבנקאים. פירוש הדברים הוא, העלאתם של עדים מומחים על הדוכן. מעדויותיהם של המצהירים מטעם הנתבעים 1 ו-2 התרשמתי כי על אף שהנתבעים 1 ו-2 לא צייתו להוראות המפקח על הבנקים ככתבם וכלשונם, אלא פעלו על פי הוראות חוק שיקים ללא כיסוי ובהתאם לנהלים פנימיים של הבנק הרי שבכך נהגו הנתבעים 1 ו-2 כמנהג הבנקאים, ובהתאם לחובת הזהירות המוטלת על הבנקים, וזאת באופן שלא היה בו כדי להזיק לתובעים שחשבונותיהם נסגרו בסיומם של הליכים משפטיים שננקטו כנגדם, אלמלא הייתה מוטלת כנגדם הגבלה מוקדמת ונוספת בבנק המזרחי עוד משנת 2004.


מהמקובץ לעיל מתבקשת המסקנה, שהנתבעים 1 ו-2 אמנם לא החילו את הוראות המפקח על הבנקים ככתבם וכלשונם, אך זאת בשל העובדה שחשבונות התובעים נסגרו בנסיבות של נקיטת הליכים משפטיים ולא מרצונם החופשי של התובעים, וגם בשל העובדה כי בחשבונות אלו לא היתה יתרה שאפשרה את כיבוד השיקים ומשכך פעלו הנתבעים 1 ו-2 בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי. אשר על כן התובעים אינם זכאים להיבנות מהוראות אלה.

המסקנה לענייננו הינה, שהנתבעים 1 ו-2 לא היו מחוייבים להשיב את השיקים, בציון "החשבון נסגר", בנסיבות דנן.


נוכח ההלכה לעניין חובותיו של בנק כלפי לקוחותיו בעת סגירת חשבון בנק ונוכח טענות הנתבעים באשר לנסיבות גניבת השיקים וסירובם על ידי הנתבעות 1 ו-2, הנה אשר התברר:
בתקופה שקדמה לפינוי התובעים מביתם שבגוש עוטף עזה שהו בבית התובעים אלפי אנשים, (עמ' 32, ש' 33 לפרוט' הדיון), וביום הפינוי עצמו, 18.8.05, שהו בבית התובעים עשרות אנשים, לרבות אנשי כוחות הביטחון(עמ' 33, ש' 2- 5 לפרוט' הדיון).
כפי שהוברר מחקירת התובע אין הוכחות מפורשות לכך שהשיקים נלקחו על ידי מאן דהוא וכעולה מהחקירה הנגדית התובע אינו יודע האם השידה שבה היו השיקים בטרם הפינוי נפרצה או לאו אלא כל שידוע לו הוא שבשידה זו היו שיקים אשר נעשה בהם שימוש שלא בתום לב ושלא על ידי התובעים (עמ' 17 לפרוט' הדיון). כמו כן הצהיר התובע שהוא לא ראה מישהו פורץ לשידה ולוקח שיקים אלא מדובר בהשערה (עמ' 36, ש' 25 לפרוט' הדיון), ואף הוברר כי התלונות שהוגשו על ידי התובע בגין השיקים המזוייפים לכאורה, נסגרו מחוסר ראיות, (עמ' 37, ש' 10- 11, לפרוט' הדיון).
הסתבר שעוד בטרם הנסיבות המתוארות בכתב התביעה נסגרו חשבונות הבנק אצל הנתבעות 1, בשל הליכים משפטיים שננקטו כנגד התובעים, אשר באו לסיומם בהסדרי חוב, וכך גם נסגר חשבון התובעים אצל הנתבעת 2 בשנת 2006, כעולה מחקירת התובע (עמ' 12, ש' 6- 8 וכן עמ' 14, ש' 3- 4 ועמ' 29 ש' 17- 24 לפרוט' הדיון). עוד הסתבר כי לאור העובדה שחשבון התובעים בבנק המזרחי כבר הוגבל בשנת 2004, הוטלה הגבלה על חשבון התובעים בלאומי בנסיבות מחמירות על ידי בנק ישראל, בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי. עצם הגבלת התובעים בחשבון בנק המזרחי עובר לאירועים המפורטים בכתב התביעה מקשה על מתן אמון בגרסתם לפיה רק מעת שהוטלה ההגבלה החמורה השתנה היחס אליהם בבנק מזרחי.
ההגבלה בנסיבות מחמירות על ידי בנק ישראל היתה עתידה להיכנס לתוקף החל מיום 23.12.05, אך כבר ביום 18.12.05 הוסרה ההגבלה לאור פניית התובעים לבנק ישראל ומתן הסבר על נסיבות ההגבלה. דהיינו שבפועל לא הוטלה על הצדדים הגבלה בנסיבות מחמירות וקשה לקבל את הטענה שלתובעים נגרם נזק בעטייה, במיוחד לאור הצהרתו של התובע כי הוא מודע לכך שההגבלה לא נכנסה לתוקף, (עמ' 20 ש' 6- 7 לפרוט' הדיון), ובכל זאת טוען התובע כי "אחרי שקיבלתי את המסמך הזה, המכתב של בנק ישראל על ההגבלה הנוספת, הסתכלו עלינו כעל עבריינים. זו הייתה השפלה קשה ביותר...." (עמ' 20 ש' 16- 17 לפרוט' הדיון). כשהתובע נשאל כיצד בכלל הובאה לידיעת בנק המזרחי דבר ההגבלה החמורה ענה התובע כי: "עובדה שברגע שיצאה הודעה על איום בהגבלה חמורה, היחס אלינו בסניף אלון שבות היה שונה לחלוטין", כשהתובע טוען שעצם העובדה שחשבון התובעים בבנק המזרחי היה מוגבל, עוד קודם לכן, אין לה כל קשר ליחס "השונה" מצד הבנק וכי מהלך היחסים היה תקין ביותר עד למועד ההגבלה החמורה, (עמ' 20, ש' 25- 26 לפרוט' הדיון).
בנפרד, התובע מלין כי השיקים מחשבונותיהם בלאומי ובאוצה"ח הוחזרו בעילת א.כ.מ על אף שהשיקים זוייפו וכי אין התאמה בין חתימתם שבחשבון לבין החתימה שעל גבי השיקים. ברם הסתבר כי הנתבע לא תמך את טיעוניו בהוכחות או ראיות לעצם הזיוף של השיקים, כמו לדוגמא חוות דעת גרפולוג שלא צורפה לתיק, או העתקים מהשיקים שזוייפו, וגם לא הוכח כי נמסרה הודעה על זיוף השיקים בטרם חילולם על ידי הנתבעת 1 ו-2. משכך לא מצאתי דבר בטענתו של התובע לעניין זיוף השיקים אשר יש בהם כדי לבסס אחריות או רשלנות מצד הנתבעות 1 ו-2.
לאומי הציגה את עדותו של מר חגי סעדון, מנהל לקוחות בבנק לאומי, אשר הדגיש בעדותו כי: "בחשבון סגור אי אפשר לבדוק חתימה. הלקוח כבר לא נמנה כלקוחות הבנק וממילא לא ניתן לבדוק את השיקים..... גם היום אני לא בטוח שבודקים. הסיבה היא פשוטה, כי בחשבון סגור, כל עוד אנו לא יודעים השיק זויף או לא, אנו לא אמורים לבדוק את דוגמת החתימה. לקוח שלא נמנה עם לקוחות הבנק, אין לנו עמו יותר קשר של לקוח...." (עמ' 52, ש' 2- 4, וכן עמ' 53, ש' 7- 10 לפרוט' הדיון), לא מצאתי סיבה לפקפק בעדות זו וכך גם לאור העובדה שטענת הזיוף לא הוכחה על ידי התובעים, חרף ניסיונותיהם לטעון לאחריות מסוג כלשהו מצד לאומי.
באשר לנזקים הנטענים על ידי התובעים לא הוכח כמה תיקים נפתחו בפועל בהוצאה לפועל כנגד התובעים (עמ' 21, ש' 6- 7 לפרוט' הדיון), אך הוברר כי כל התיקים נסגרו מייד לאחר הגשת התנגדויות מטעמו (עמ' 21, ש' 21 לפרוט' הדיון). התובע לא הוכיח את היחס השונה מצד בנק המזרחי כגון הקטנת מסגרת אשראי. כמו כן התובע לא הציג רשימת הרצאות שהיה מוזמן להופיע בהן ובוטלו או הוכחות בדבר תשלומים על הרצאות קודמות שנתן, (עמ' 22- 23 לפרוט' הדיון). התובעים טוענים להוצאות "מסביב" בסך של כ-2,500 ₪, וזאת בנפרד מהוצאות בסך של כ- 22,500 ₪ בגין הפסד של 17 ימי עבודה, נזק לאשתו של התובע, התובעת 2, וכיוצב. אף לא אחד מרכיבי הנזק הנטען הוכח ואין בידי לקבל את טענת התובע ביחס לסכומים הנטענים.
באשר להודעת התובע לאוצה"ח על השיקים הגנובים מיום 13.6.06, אשר לא צורפה כל אסמכתא לקבלתה אצל אוצה"ח, הוברר בחקירת התובע כי הוא לא פנה לסניף הבנק אלא למחלקת הגבייה, כאשר התובע לא הציג כל ראיה לנטען על ידו, (עמ' 27, ש' 4- 19 לפרוט' הדיון), מלבד הצהרתו כי: "שלמה אכן קיבל את זה מעל לכל ספק" (עמ' 29, ש' 12 לפרוט' הדיון).
אוצה"ח הציגו את עדותה של גב' אווה בן סהל, אשר פירטה בעדותה את הנוהל הקיים בבנק בעת שלקוח פעיל מודיע על שיקים שנגנבו, וכלשונה: "הנוהל הוא שהלקוח חותם על טופס ביטול טפסי הצ'קים וכשהצ'קים מוצגים הם מוחזרים בצירוף הערה "טופס הצ'ק בוטל", וזה לא נמנה על פי חוק צ'קים ללא כיסוי". (עמ' 58, ש' 24- 28 לפרוט' הדיון), וביחס לחשבון סגור פירטה העדה כי: "בחשבון סגור לא ניתן להזרים הוראות על ביטול צ'קים, ולכן במקרה שכזה שהלקוח מביא אישור משטרה ומצהיר שזה נגנב, כל צ'ק שמוצג ומוחזר אנו מעבירים את זה להנהלה וזה נגרע ממניין הצ'קים החוזרים ועל גבי הצ'ק המוחזר עצמו יהיה כתוב שהחשבון סגור+אכ"מ" (עמ' 59, ש' 4- 9 לפרוט' הדיון). עדות זו מבהירה כי במידה והתובעים היו מודיעים לבנק על ביטול השיקים וחותמים על טופס ביטול, כמצופה מלקוחות זהירים הרי שלא היתה כל סיבה שאוצה"ח היה מסרב לשני השיקים הראשונים שהוצגו לפירעון כשחשבון התובעים היה פעיל, מסיבת א.כ.מ, וכך גם ביחס לארבעת השיקים הנוספים שהוצגו לפירעון בעת שהחשבון כבר היה סגור.
באשר לחברת אוברסיז, האחריות שמבקשים התובעים לייחס לחברה הינה אחריות שילוחית, למעשיהם של עובדי חברת א.א. שירותים בע"מ, שהועסקו על ידי האחרונה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים שחברת א.א. שירותים בע"מ הינה חברה שהתקשרה בחוזה קבלני עם חברת אוברסיז, וכי חברת א.א. שירותים בע"מ היא זו שביצעה את ההובלה והפינוי של תכולת התובעים במעונם החדש, לאחר פינויים (ס' 21- 22 לסיכומי התובע). בנסיבות אלה בהן ברור כי א.א. שירותים בע"מ היא המעבידה בפועל, לאחר שהתקשרה עם חברת אוברסיז הרי שאין בכך הכרח לייחס לחברת אוברסיז אחריות אף לא לפי ס' 14 לפקודת הנזיקין (ראה: ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לה(4) 748, 757).


יתר על כן, בתכלית דיני הנזיקין עומדת התפיסה שאין אדם חב בפיצויים אלא בגין הנזק שגרם. עקרון זה מקבל ביטוח בהתניית האחריות בנזיקין בקיומם של נזק שהוסב לניזוק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לבין אותו הנזק. דיני הנזיקין מבוססים על "harm base". עקרון זה מקבל ביטוי בהתניית האחריות בנזיקין בקיומם של נזק שהוסב לניזוק ושל קשר סיבתי בין המעשה העוולתי לבין אותו נזק. (ראה: ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פיסקה 73). התובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם בנסיבות דנן ביחס לכל אחד מן הנתבעים. אף אם הייתה התרשלות על ידי מי מהנתבעים הרי שלא נגרם נזק, ולכל הפחות לא הוכח נזק כלשהו אשר גם אם נגרם אין די בקיומו כדי להעיד על קשר סיבתי בין המעוול לבין הנזק.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון