ביטול סגירת תיק הוצאה לפועל

בפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע לתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ והודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע כנגד עו"ד צורן ושעניינה הליכי הוצאה לפועל שלטענת התובע ננקטו נגדו על ידי הנתבע באמצעות הצד השלישי, שלא כדין.


טענות התובע


התובע הינו מנהלה ובעל מניותיה של חברה בשם ט.י. קיט רשתות בע"מ. הנתבע הינו יועץ פיננסי אליו פנה התובע לשם הרחבת פעילות החברה.
הצדדים שיתפו פעולה עד שבשלב מסוים החליט התובע לחדול מההתקשרות בין הצדדים. אגב ההתנתקות ביניהם התגלעו מחלוקות בין הצדדים, במסגרתם הגיש הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל שיקים לביצוע נגד התובע.
ההתנגדויות שהגיש התובע לביצוע השיקים התנהלו בת.א. 4236/07 ובת.א. 4237/07 בבית המשפט השלום בכפר סבא בפני כב' השופט גדול.
ביום 10.11.10 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט גדול ולפיו דחה השופט את התביעה ככל שהוגשה נגד התובע באופן אישי.
חרף דחיית התביעה נגד התובע, תיק ההוצאה לפועל במסגרתו הוגשו השיקים נגדו לביצוע, לא נסגר ואף ננקטו נגד התובע הגבלות ופעולות גבייה בתיק, לאחר דחיית התביעה.
התובע נאלץ לפנות לעו"ד כדי שיגיש עבורו בקשות לסגירת התיק. משהתיק לא נסגר לאחר הגשת הבקשה הראשונה, פנה שוב התובע לעורך דינו ביום 27.3.12 כדי שתוגש בקשה נוספת לסגירת תיק ההוצאה לפועל.
לטענת התובע, ננקטו נגדו מטעם הנתבע, שלא כדין, 31 פעולות הוצאה לפועל לאחר מתן פסק הדין שדחה את התביעה נגדו.
התובע העמיד את סכום התביעה על סך של 30,000 ₪, אולם העריך את נזקיו כדלקמן:
נזק שאינו נזק ממון בסך 175,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב ובגין נזק כללי וכן הוצאות עו"ד בסך 5,000 ₪.
3,000 ₪ בגין בקשות לסגירת תיק הוצאה לפועל והשבת כספים שנגבו שלא כדין על ידי הנתבע.



טענות הנתבע


התביעה אינה מגלה כל עילה כלפי הנתבע.
ביום 30.8.07 הגיש התובע בקשה לאיחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל בגין תיקים מרובים שנפתחו לו.
אחד מתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד התובע, נפתח ע"י הנתבע בגין שטר בסך 50,000 ₪ שבגינו הוגשה התנגדות על ידי התובע בתיק הוצאה לפועל 26-10033-06-3 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), כאשר התנגדות זו נדונה ונתקבלה במסגרת תיק אזרחי 4236/07 בבית המשפט השלום בכפר סבא.
החל מיום 27.5.07, המועד בו הוגשה ההתנגדות על ידי התובע, כל ההליכים אשר ננקטו כנגד התובע על ידי הנתבע עוכבו ולא חודשו מעולם.
התובע הוכרז ביום 2.9.07 כ"חייב מוגבל באמצעים" וזאת בגין חובותיו המרובים ולאחר עיכוב ההליכים שניתן בתיק ההוצאה לפועל נשוא המחלוקת ובלא קשר לתיק זה.
לטענת הנתבע, עם קבלת פסק הדין בת.א. 4236/07 שבו נדחתה התביעה נגד התובע, היה על התובע להגיש את פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לסגור את תיק ההוצאה לפועל נשוא התביעה.
התובע לא עשה דבר כדי לצמצם את נזקיו שכן תיק ההוצל"פ נסגר על ידו רק ביום 5.4.12 למרות שמדובר בהליך פשוט שאינו דורש כל מאמץ.
התדפיס שצירף התובע לכתב התביעה כנספח 6 ולפיו הוא מבקש להוכיח כי ננקטו נגדו ע"י הנתבע הליכי הוצאה לפועל ביום 5.4.12 לאחר מתן פסק הדין, אינו מלמד על שנטען על ידי התובע הואיל ומתדפיסי לשכת ההוצאה לפועל עולה כי ההליכים שננקטו לפי נספח 6, ננקטו ביום 26.11.06, במועד פתיחת התיק והתאריך המופיע בנספח 6 (5.4.12) הינו תאריך סגירת התיק המשקף ביטול כל ההליכים שננקטו בתיק לפני מועד סגירתו.
לא נגרם לתובע כל נזק שהוא ומכל מקום, גם הסכום של 100 ₪ לחודש שהועבר מתוך תיק האיחוד לעו"ד צורן עד לגילוי הטעות, הוחזר על ידו לתיק האיחוד מיד לאחר שהתבררה הטעות. העברת הכספים מתיק האיחוד לחשבונו של עו"ד צורן לא גרמה לתובע נזק כלשהוא.
גם אם ייקבע על ידי בית המשפט כי היה על הנתבע לסגור את תיק ההוצאה לפועל לאחר מתן פסק הדין, הרי שחובה זו הייתה מוטלת על בא כוחו- עו"ד צורן, שנגדו הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי.
לא נגרם לתובע נזק כלשהוא. נגד התובע נפתחו תיקי הוצאה לפועל רבים שבגינם הוכרז כ"מוגבל באמצעים"- מעמד בו הוא נמצא עד היום.


טענות הצד השלישי


פסק הדין שניתן על ידי השופט גדול ביום 10.11.10 אינו מטיל על הנתבע או בא כוחו לפעול לסגירת תיק ההוצאה לפועל. התיק נוהל נגד התובע ונגד החברה שבבעלותו גם יחד. פסק הדין חייב את החברה לשלם לנתבע סכום של 50,000 ₪. לפיכך לא היה מקום לסגירת תיק ההוצאה לפועל.
כפי שהתובע פעל למחיקת שמו מתיק ההוצאה לפועל בשלב מאוחר יותר, יכול היה לעשות זאת מיד לאחר מתן פסק הדין ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.
הטענה בגין הנזקים שנגרמו לתובע הינה מגוחכת שכן התובע היה ונותר "חייב מוגבל באמצעים" ונוהל נגדו תיק איחוד כשהתיק שנוהל על ידי הנתבע, היה אחד מהתיקים שנכללו בתיק האיחוד.
מאז שהגיש התובע התנגדות לביצוע שטר ובמהלך ניהול התיק ולאחר מתן פסק הדין מיום 10.11.10 לא נוהל כנגד התובע כל הליך במסגרת תיק ההוצאה לפועל הפרטני של התובע. בהתאם לתדפיס ההוצאה לפועל עולה כי הפעולה האחרונה בתיק ההוצאה לפועל שהגיש הנתבע נגד התובע ננקטה ביום 22.4.07.
התובע עשה מניפולציה במסמכים משפטיים בכך שהוציא תדפיס שתאריכו מתייחס למועד ביטול ההליך ולא למועד נקיטתו. משמעות התאריך 5.4.12 המופיע לצד ההליכים בנספח 6 לכתב התביעה הוא תאריך "ביטול ההליך" ולא תאריך נקיטתו. לפיכך טענת התובע בגין "31 מעשים" הינה טענה כוזבת שאין לה בסיס במציאות שמטרתה לייצר תביעה יש מאין.
יצוגו של הנתבע על ידי הצד השלישי הופסק לאחר מתן פסק הדין. הנתבע הגיע למשרדו של הצד השלישי ולקח את החומר בתיק בטענה שברצונו להגיש ערעור על פסק הדין ומשכך לא היו כל חובות נוספים מצדו של הצד השלישי כנגד הנתבע.



עדות התובע


התובע אישר כי בחודש אפריל 2012, המועד שבו לטענתו ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל על ידי הנתבע, היה לו איחוד תיקים (עמ' 3 לפרוט' ש' 20).
התובע אישר כי יש לו איחוד תיקים וכי הוא חייב מוגבל באמצעים גם כיום ובחקירתו הנגדית הוא כפר בטענה לפיה בחודש אוגוסט 2007 הגיש בקשה לאיחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל וגם כאשר הוצגו לו המסמכים, הוא טען כי אינו קורא טוב עברית אך אישר כי החתימה על המסמכים הינה חתימתו (עמ' 3 לפרוט' ש' 28 ואילך).
התובע טען כי אינו זוכר כי ביום 25.5.07 עוכבו כל ההליכים נגדו. לאחר שנשאל בשפה הרוסית האם בשנת 2007 הגיש התנגדות לתיק ההוצאה לפועל, הוא אישר זאת ומאוחר יותר אישר את חתימתו על הבקשה לאיחוד תיקים.
כשב"כ הנתבע הציעה לתובע כי לאחר חודש מאי 2007 לא ננקטו נגדו כל פעולות גבייה מטעם הנתבע, השיב בעמ' 5 לפרוט', ש' 25: "זה יכול להיות".
התובע אישר כי היו לו 15 תיקי הוצאה לפועל שבגינם ביקש איחוד תיקים.
התובע נתבקש לפרט מהן 31 פעולות הגבייה שנעשו נגדו החל מיום 5.4.12, אולם התובע לא השכיל לפרט ולו פעולה אחת והשיב: "לא זוכר" (פרוט' עמ' 6 ש' 14).
משב"כ הנתבע הציגה בפניו את הרשומה המוסדית שהוצגה על ידי התובע (להלן:"הרשומה המוסדית") בדבר פעולות ההוצאה לפועל שננקטו נגדו וביקשה ממנו להסביר את העובדה לפיה בהתאם להחלטה שניתנה ביום 7.4.10 נקבע כי לא ניתן לפעול נגדו בתיקים הפרטניים אלא רק בתיק האיחוד, השיב התובע: "אם זה ככה אז אני לא יודע, זה בית המשפט קבע. אז הוא לא יכול" (פרוט' עמ' 6 ש' 13 ואילך).
התובע התבקש לפרט מה הנזק שנגרם לו כתוצאה מסגירת התיק ב-2010 והוא השיב בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 31: "הייתי עובד באגודת צעירי חב"ד, אז היו רוצים לשלוח אותי להולנד להרכיב חנוכיות כי יש שם בית חב"ד. אני חושב שזה היה בשנת 2010 או 2009 לא זוכר בדיוק ולא שלחו אותי כי גם היה ערב שהיה מוכן לחתום על זה, הופיע סכום של 300,000 ₪ אז הסכום היה גבוה אז רצו לשים יותר מדי ערבים וביטלתי את הנסיעה וזה חלק מהעבודה. אני לא זוכר בדיוק את הסכומים."
כשנשאל התובע איך נסגר תיק ההוצאה לפועל בסופו של דבר, השיב בעמ' 7 לפרוט', ש' 23 כי הלך להוצאה לפועל, אולם נאמר לו כי הוא לא יכול לסגור את התיק אלא רק הצד השני, דהיינו מי שתבע אותו. התובע לא זכר אם פנה לצד השני בבקשה לסגור את התיק וכשנשאל על ידי ב"כ הנתבע כיצד נסגר התיק, השיב: "הם כנראה סגרו אותו. אני לא זוכר אם פניתי אליו. יכול להיות ששלחנו אליהם מכתב והם סגרו אותו" (פרוט' עמ' 7 ש' 29).
התובע נשאל מדוע לא פעל לסגירת התיק כאשר נודע לו כי קיימת בעיה והוא השיב כי לא עשה דבר לצורך זה ובסופו של דבר אישר בעמ' 8 לפרוט', ש' 9 כי: "אני הגשתי את הבקשה לסגירת התיק".


בחקירה הנגדית לצד השלישי השיב התובע


התובע נשאל מדוע פנה לעו"ד מטעמו כדי לפעול לסגירת התיק במקום לפנות לב"כ הנתבע (לצד השלישי) בבקשה לסגור את התיק והשיב בעמ' 9 לפרוט', ש' 1: "לא הייתי פונה אליו אם היית עושה את זה בזמן. השארת את זה ככה כמו שבא לך. למה אני חייב לרוץ אחריך? זו עבודה שלו".
התובע נשאל האם פנה לצד השלישי לאחר שהתביעה בכפר סבא נדחתה והשיב כי אינו זוכר.
התובע נשאל מדוע בתלונה שהגיש נגד הצד השלישי ללשכת עורכי הדין כתב כי פנה לצד השלישי מספר פעמים אך הוא לא השיב. לשאלה זו ענה התובע: "אני לא זוכר שפניתי" (עמ' 9 ש' 9 ואילך לפרוט').
התובע השיב כי אין לו חשבונות פעילים אך יש לו קופת גמל. כן השיב כי אין לו נכסים כלשהם. לשאלה מדוע לא פנה בבקשה לסגור את תיק ההוצאה לפועל בשנת 2010 כמו שפנה ב-2011 השיב: "לא יודע. לא פניתי. לא יודע. לא ידעתי." (פרוט' עמ' 10 ש' 1) ובהמשך: "לא יודע, עד שלא היה לי העניין של הטיסה לא כל כך הפריע לי".


עדות הנתבע


הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שחזר על הטענות כפי שפורטו בכתב ההגנה ובחקירתו הנגדית לא עלו עובדות חדשות.


עדות הצד השלישי


הצד השלישי הגיש כתב הגנה אותו תמך בתצהיר ולפיכך, כתב ההגנה מהווה תצהיר עדות ראשית כך שהטענות שפורטו לעיל כטענות הצד השלישי, הינן טענותיו כפי שהועלו בתצהיר.
בחקירתו הנגדית השיב עו"ד צורן כי הוא לא היה ער לתשלומים שהגיעו למשרדו מלשכת ההוצל"פ לאחר תאריך פסק הדין וכי הפקידה היא זו שהוציאה את הקבלות. לדבריו הוא לא שם ליבו לתיק כיוון שמדובר בתיק מושהה ובנוסף לכך, בתיק ההוצל"פ קיימת חייבת נוספת שהינה חב' קיט.
לדבריו, בפסק הדין לא נקבע שדווקא התובע צריך לסגור את התיק והוא עצמו לא סבר כי מוטלת עליו חובה מיוחדת לעשות כן. אילו החייב או ב"כ היו פונים אליו בבקשה לסגור את התיק, הוא היה עושה זאת.
לשאלת בית המשפט השיב עו"ד צורן כי לאחר מועד מתן פסק הדין ע"י השופט גדול, הוא לא נקט כל פעולות בהוצל"פ ואף לא יכול היה לעשות כן שכן בתיק היו שני עיכובי הליכים, האחד מכוח ההתנגדות שהוגשה ע"י התובע והשני מכוח איחוד התיקים.
עו"ד צורן נחקר ביחס לנספח 6 לכתב התביעה שביחס אליו טען ב"כ התובע כי ניתן ללמוד ממנו כי פעולות הוצל"פ בוצעו ע"י עו"ד צורן ביום 5.4.12. עו"ד צורן השיב כי אין מדובר בפעולות של הנתבע וכי לא בוצעו על ידו כל פעולות אחרי מועד פסק הדין. עו"ד צורן הוסיף והעיד כי גם לו היה רוצה לנקוט פעולות, לא היה יכול לעשות כן עקב עיכוב ההליכים שבתיק ההוצל"פ. לדבריו הפעולות שנעשו ב 5.4.12 היו סגירת התיק וביטול פעולות הוצל"פ שננקטו זמן רב קודם לכן.


דיון והכרעה


השאלות שבהן עליי להכריע בתיק זה הינן: האם התרשלו הנתבע או הצד השלישי בכך שלא דאגו לסגירת תיק ההוצל"פ לאחר מתן פסק הדין על ידי כב' השופט גדול; האם הצד השלישי הפר את חובתו המקצועית כעו"ד ואם אכן הייתה התרשלות או הפרת חובה- האם הן גרמו לנזק לתובע.
אין ספק כי ביום 10.11.10 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט גדול הדוחה את התביעה נגד התובע כאשר בפסק דין זה לא ניתנה כל הוראה לגבי סגירת תיק ההוצל"פ. כמו כן התקבלה תביעה נגד החברה בסכום חלקי של 50,000 ₪.
לטענת התובע, חייב היה הנתבע לסגור את תיק ההוצל"פ מיד לאחר מתן פסק הדין שדחה נגדו את התביעה. מנגד טוען הנתבע כי משלא נקבעה חובה זו בפסק הדין, הרי שלא הייתה מוטלת עליו חובה כזאת והתובע בעצמו צריך ויכול היה לסגור את תיק ההוצל"פ בפעולה פשוטה של פנייה ללשכת ההוצל"פ בצירוף פסק הדין. לחילופין טען הנתבע, כי הוא שכר את שירותיו של הצד השלישי- עו"ד צורן כדי לייצגו וכי לפיכך, מי שהיה צריך לבצע את סגירת התיק ככל שהייתה חובה כזאת, הוא עו"ד צורן.
סבור אני כי משנדחית תביעה שראשיתה בתיק הוצל"פ, הרי שעל התובע שפתח את תיק ההוצל"פ (בענייננו- הנתבע) מוטלת החובה לדאוג לסגירת התיק גם אם לא נקבעת הוראה זו במפורש בפסק הדין ואין לדרוש מהנתבע לעשות כן, למרות שאין מניעה כי הנתבע בתיק ההוצל"פ יסגור את התיק בעצמו.
בת.א 1454/01 (מחוזי ת"א) רפאילוב רחמים נ' פוליבה בע"מ נקבע ע"י כב' השופטת פלפל:


"במאמר מוסגר אציין כבר עתה כי מי שאמור ,לטעמי, לסגור את תיק ההוצל"פ הוא מי שפתח אותו, קרי: זו הנתבעת מס. 1, ולא התובע; ..... לעניין זה אדגיש את שכבר נאמר לעיל:מי שפתח את תיק ההוצל"פ הוא גם מי שאמור לסוגרו, עם תשלום החוב.
הנושה שקיבל את התשלום, בין מחוץ ללשכת ההוצאה לפועל ובין באמצעותה, לא יכול להטיל על החייב חיובים נוספים מעבר לתשלום. הוא זה שפתח בפרוצדורה, והוא זה שצריך גם לסיימה. הוא אינו יכול להעביר את חיוביו אלה לחייב עצמו, והוא גם לא יכול להתלונן כנגד החייב ו/או לטעון נגדו רשלנות תורמת באם לא עשה כן".



העיקרון שנקבע בפסק הדין האמור ע"י כב' השופטת פלפל יפה גם לענייננו. אינני רואה כל מקום לערוך אבחנה בין חובתו של הזוכה לסגור את תיק ההוצל"פ במקרה של דחיית התביעה שהגיש ושיסודה בתיק ההוצל"פ שפתח, לבין מקרה שבו נפרע החוב בתיק ההוצל"פ על ידי החייב ואין להטיל את החובה לדאוג לסגירת התיק על החייב, גם אם החייב רשאי לסגור את התיק מיוזמתו.
משקבעתי כי הנתבע היה צריך לדאוג לסגירת תיק ההוצל"פ בין בעצמו ובין ע"י ב"כ, הרי

שיש לבדוק האם העובדה לפיה תיק ההוצל"פ לא נסגר במועד - ועל כך אין מחלוקת - גרמה
נזק מסוג כלשהו לתובע.


התובע טוען כאמור, כי לאחר מועד פסק הדין ביום 10.11.10, ננקטו ע"י הנתבע 31 פעולות

הוצל"פ כאשר פעולות הוצל"פ אלו גרמו לו נזקים בגין פגיעה בשמו הטוב וכן נזק שאינו
נזק ממון.


התובע ביקש להוכיח את פעולות ההוצל"פ שביצע לכאורה הנתבע, באמצעות תדפיס חלקי

של לשכת ההוצל"פ שצרף לכתב התביעה ושסומן כנספח 6. בתדפיס זה ישנה סידרה של פעולות שלצידן תאריך 5.4.12. לטענת התובע התאריך הרשום לצד הפעולות הינו תאריך ביצוע הפעולה על ידי הנתבע.


אינני מקבל את טענת התובע בעניין זה. בתיק ההוצל"פ של התובע, ניתנו שני צווים לעיכוב

הליכים שמנעו ביצוע פעולות הוצל"פ ע"י הנתבע. מהרשומה המוסדית שהוגשה ע"י התובע
ושבה פורטו כל הליכי ההוצל"פ שבתיק עולה, כי עיכוב ההליכים הראשון ניתן ביום 27.5.07 בעקבות ההתנגדות שהגיש התובע לביצוע השטר כאשר ביום 7.4.10, ניתן עיכוב הליכים פעם נוספת במסגרת תיק האיחוד.


בנסיבות אלו אין ספק כי הנתבע לא יכול היה לנקוט בהליכי הוצל"פ בתיקו של התובע לאחר מועד צו עיכוב ההליכים הראשון ביום 27.5.07 גם אילו חפץ לעשות כן.
זאת ועוד, מהרשומה המוסדית שצורפה ע"י התובע מתדפיס פירוט ההליכים בתיק עולה כי בניגוד לטענת התובע, הפעולות שהוא טוען כי בוצעו ביום 5.4.12, בוצעו ביום 26.11.06 ובוטלו ביום 5.4.12. מעיון בתדפיס עולה כי מדובר על שלושה עיקולים שבוצעו ביום 26.11.06, האחד עיקול רכב, השני עיקול בהראל חב' לביטוח והשלישי עיקול בבנה"פ.
עיקולים אלו שהוטלו לבקשת התובע ביום 26.11.06, הוטלו כדין במועד הטלתם והם היו מוטלים כדין עד יום 10.11.10- מועד ביטול פסק הדין.
כפי שקבעתי, על הנתבע הייתה מוטלת החובה לדאוג לסגירת תיק ההוצל"פ, דבר שהיה גורם גם לביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו בסמוך לאחר יום 10.11.10. אולם לא נטען ולא הוכח בכל צורה שהיא ע"י התובע, כי אי ביטול שלושת העיקולים בסמוך לאחר מתן פסק הדין, גרמה לתובע נזק מכל סוג שהוא. כזכור, התובע טען כי הנזק נגרם לו כתולדה של נקיטת 31 הליכי הוצל"פ לאחר מועד פסק הדין, דבר שלא התרחש מעולם.
אין מחלוקת כי הטלת עיקולים על נכסיו של אדם יכולה להוות פגיעה בשמו הטוב ולזכות אותו בנסיבות המתאימות, בפיצויים בגין לשון הרע.
במקרה שבפני הוכח כי לא הוטלו לבקשת הנתבע עיקולים על נכסי התובע וכי לא ננקטו נגדו הליכים מטעם הנתבע לאחר מועד פסק הדין (10.11.10). זאת ועוד, בהתאם לרשומה המוסדית וכפי שהוכח בפני, התובע הגיש בקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים עוד ביום 30.8.07, מועד שבו הסתכמו חובותיו בסך של 133,071 ₪.
ביום 7.4.10 התובע הוכרז כחייב המוגבל באמצעים ו"כלקוח מוגבל מיוחד" הנמצא באיחוד תיקים בגין 15 תיקי הוצל"פ שהתנהלו נגדו באותה עת. דהיינו כחצי שנה לפני מועד פסק הדין שדחה נגדו את התביעה, כך ש"שמו הטוב" ממילא "הוכתם" עקב מעמדו זה בלא קשר לנטען נגד הנתבע.
עוד הוכח בפני כי התובע עודנו חייב מוגבל באמצעים ונמצא באיחוד תיקים גם במועד שמיעת ההוכחות, לאחר שתיק ההוצל"פ שפתח נגדו הנתבע כבר נסגר בחודש אפריל 2012, עובדה המלמדת כי תיק ההוצאה לפועל שפתח הנתבע לתובע כלל לא השפיע על מעמדו של התובע "כחייב מוגבל באמצעים" וכי סגירתו של התיק לא הובילה את התובע לנסות ולשנות את מעמדו בלשכת ההוצאה לפועל ביחס לנושים האחרים. ככל הנראה, הסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" או "הפגיעה בשמו הטוב" עקב מצבו זה אינם מטרידים אותו יתר על המידה.
מאחר והתובע טען כי מה שגרם לו נזק ופגיעה בשמו הטוב הינם ההליכים (31 במספר) שהוטלו לבקשת הנתבע לאחר מועד פסק הדין, הרי משהוכח כי עיקולים כאמור לא הוטלו, נשמטה הקרקע מתחת לתביעתו בעילה זו.
זאת ועוד, לא הוכח ולא נטען על ידי התובע כי אי ביטול שלושת העיקולים שהוטלו לבקשת הנתבע בשנת 2006 ושבוטלו בשנת 2012, גרם לתובע נזק או לכל פגיעה בשמו הטוב.
התובע טען בתצהירו טענה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה, טענה המהווה שינוי חזית ולפיה, אי סגירת תיק ההוצל"פ ע"י הנתבע גרמה לו לנזק בכך שנמנע ממנו לנסוע להולנד במסגרת עבודתו בארגון צעירי חב"ד. ההסבר לטענת התובע הוא שבשל הסכום הגדול של תיקי ההוצל"פ בתיקי הנתבע שלא נסגרו במועד, לא היו אנשים מוכנים לערוב לו לצורך יציאתו לחו"ל כך שהוא נאלץ לוותר על הנסיעה.
טענה זו של התובע נטענה בעלמא ולא הוכחה על ידו בכל צורה שהיא. התובע לא הביא כל עד או ראיה בעניין האפשרות ליציאתו להולנד והוא לא פירט באיזה צעדים נקט, אם בכלל, כדי לצאת להולנד ואף לא הוכיח כל נזק בעניין זה.
אוסיף ואומר כי אינני מאמין לטענה זו של התובע שכן אילו באמת חפץ התובע לצאת להולנד לצרכי עבודתו, סביר להניח כי היה דואג מיוזמתו לביטול תיק ההוצל"פ ולסגירתו, דבר שיכול היה לבצע על נקלה בתוך זמן קצר ביותר (כפי שעשה בסופו של יום). סבור אני, כי טענה זו הועלתה על ידי התובע במגמה לנסות וליצור תשתית, יש מאין, לצורך תביעה זו, כאשר הדברים לא התרחשו מעולם.
התובע טען כי נגרם לו נזק בסך 3,000 ₪ בגין בקשות שאותן נאלץ להגיש לצורך ביטול ההליכים והשבת הכספים שהועברו מתיק האיחוד לעו"ד צורן (2,820 ₪ בסה"כ). גם בעניין זה לא הוכיח התובע את תביעתו ולא צירף כל חשבונית שכ"ט כראיה.
עוד אציין, כי מהמסמכים בתיק עלה כי ב"כ התובע ביקש את השבת הכספים לתובע עצמו באמצעות ב"כ ולא לתיק האיחוד, דבר שהתובע לא היה זכאי לו (ראה מכתבי ב"כ התובע לעו"ד צורן המוצגים צדג/1 וצדג/2). כמו כן, לא הוכח כי העברת הכספים מתיק האיחוד לעו"ד צורן, גרמה נזק כלשהו לתובע, במיוחד שכספים אלו הוחזרו לתיק האיחוד מיד עם גילוי הטעות.
זאת ועוד, למרות שהנתבע היה חייב לדאוג לסגירת תיק ההוצל"פ, הרי שהייתי מצפה כי התובע יפנה לנתבע או לעו"ד צורן בבקשה כי ידאגו לסגירת תיק ההוצל"פ בטרם ישכור את שירותיו של עורך דין שיטפל בכך, דבר הכרוך בעלויות כספיות. משנשאל התובע מדוע לא עשה כן, השיב כי אין הוא חייב לרדוף אחרי הנתבע.
משקבעתי כי לא ננקטו ע"י הנתבע כל פעולות הוצל"פ לאחר מועד מתן פסק הדין, אין מקום לדון כלל בעוולת "הנגישה".
לא מן המותר לציין כי כל סכומי הנזק שפורטו בכתב התביעה ננקבו בעלמא, כאשר הפיצוי שדרש ב"כ התובע מעו"ד צורן במכתבו מיום 3.4.12, עמד על סכום כולל של 10,000 ₪ , סכום שתפח בכתב התביעה ל-30,000 ₪ בלא כל הסבר.
העולה מהמקובץ הוא כי התובע לא השכיל להוכיח כי נגרמו לו נזקים מכל סוג שהוא, ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה וההודעה לצד שלישי. התובע ישלם לנתבע ולצד השלישי הוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהם.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרה דחויה הוצאה לפועל

  2. אי פתיחת תיק הוצל''פ

  3. הפרת חוזה הוצאה לפועל

  4. אי עמידה בצו התשלומים

  5. התיישנות הוצאה לפועל

  6. חיוב צד ג הוצאה לפועל

  7. העברת תיק הוצאה לפועל

  8. אי התייצבות לחקירת יכולת

  9. חובת הנמקה הוצאה לפועל

  10. אימות חתימה הוצאה לפועל

  11. ביטול החלטה הוצאה לפועל

  12. התנאים למתן צו תשלומים

  13. הגדרת זוכה בהוצאה לפועל

  14. ביטול ערבות הוצאה לפועל

  15. אי סגירת תיק הוצאה לפועל

  16. ביטול מכירה בהוצאה לפועל

  17. התיישנות תיק הוצאה לפועל

  18. חוסר תום לב בהוצאה לפועל

  19. אי עדכון חוב בהוצאה לפועל

  20. אחריות שילוחית הוצאה לפועל

  21. הפרת צו רשם ההוצאה לפועל

  22. אי חידוש דרכון הוצאה לפועל

  23. התיישנות תיקי הוצאה לפועל

  24. ביטול סגירת תיק הוצאה לפועל

  25. העברת תיק לשכת הוצאה לפועל

  26. אגרת הוצאה לפועל הפרשי הצמדה

  27. ביטול מכירת נכס הוצאה לפועל

  28. התיישנות תיקים בהוצאה לפועל

  29. אישור מכירת דירה הוצאה לפועל

  30. ביטול פקודת מאסר הוצאה לפועל

  31. ביטול החלטת רשם ההוצאה לפועל

  32. ביצוע פקודת מאסר הוצאה לפועל

  33. בקשה לעיון בתיק הוצאה לפועל

  34. בקשה להארכת מועד הוצאה לפועל

  35. ביטול עיכוב הליכי הוצאה לפועל

  36. בקשה לביטול החלטה הוצאה לפועל

  37. חוסר תום לב בהליכי הוצאה לפועל

  38. בירור טעות בפסק דין בהוצאה לפועל

  39. העברת תיק הוצאה לפועל ללשכה אחרת

  40. ביצוע פסק דין לפינוי בהוצאה לפועל

  41. דחיית בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל

  42. חוסר תום לב פתיחת תיק הוצאה לפועל

  43. התיישנות ביצוע פסק דין בהוצאה לפועל

  44. בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל

  45. ביטול הצעה בהליכי מימוש בהוצאה לפועל

  46. התנגדות לביצוע פסק דין בהוצאה לפועל

  47. אי סגירת תיק הוצל''פ למרות הפקדת ערבות

  48. אי הגשת השיק המקורי לביצוע בהוצאה לפועל

  49. ביטול אישור מכירה על ידי ראש ההוצאה לפועל

  50. אי הגשת תביעה לאחר עיכוב הליכי הוצאה לפועל

  51. ביטול מכר מקרקעין אישור של ראש ההוצאה לפועל

  52. משלא בוצע פסק הדין ננקטו הליכי הוצאה לפועל

  53. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להוצאה לפועל

  54. המועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל

  55. התובע טוען כי הנתבע הטעה את רשם ההוצאה לפועל

  56. התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל

  57. נטען כי רשמת ההוצאה לפועל טעתה בעת שקבעה כי החוב נבלע

  58. פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לתובע בשל הליכי הוצאה לפועל

  59. בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב

  60. תביעה כספית שהתבררה לאחר שתחילה נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל

  61. סעיף 6 לחוק ההוצל"פ מקנה רשות לזוכה להגיש בקשה לביצוע פסק הדין

  62. תביעה בגין נקיטת הליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק דין למרות ששולם

  63. מסמכויות רחבות לבית המשפט ביושבו כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל

  64. אין בהגשת בקשה חוזרת כדי להאריך את המועדים בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל

  65. נטען כי נוכח מחדל באי קיום צווי המימוש והעברת הכספים, זומן לדין על ידי הזוכה בתיק ההוצאה לפועל

  66. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון