ביטול עיקול פיצויי פיטורין

1. לפניי ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, עיסא סעיד מיום 1.7.09 לפיו חויבה המערערת שהינה צד שלישי בחוב הפסוק וזאת לאחר שהמערערת התעלמה מצווי עיקול על משכורתה של החייבת/המשיבה הפורמאלית (להלן:"המשיבה"). בהחלטתו דחה כב' הרשם את טענת המערערת בנוגע להצדק סביר לפי סעיף 48 א' לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ") וזאת לגבי טענתה, כי מדובר בכספי פיצויי פיטורין אשר לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג -1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורין"), אינם ניתנים לעיקול. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2. העובדות הצריכות לעניין הן אלה: המערערת הייתה מעסיקתה של החייבת עד ליום 25.8.08 עת פוטרה. ביום 3.7.08 פוזר תיק האיחוד של החייבת לאחר שלא עמדה בתשלומים ולא שילמה את הפיגורים. כך שכל ההליכים שעוכבו עקב תיק האיחוד הוחיו מחדש ובכלל זה צו עיקול על כספים לרבות משכורתה.


המשיב הגיש בפני הרשם בקשה לחייב את המערערת כצד שלישי, בחוב הפסוק לאחר שעיקול שהוטל על כספי פיצויים המגיעים מממנה, כמחזיקה, למשיבה, החייבת לא מומש. צו העיקול נמסר למערערת ביום 28.7.08. לאחר שהמערערת לא השיבה לצו העיקול שלח ב"כ המשיב בתאריך 12.10.08 מכתב ובו דרישה כי תיתן תגובתה לצו העיקול. במסגרת זו נשלחה גם הבהרה צד המשיב למערערת לפיה ביטול צו העיקול על משכורתה של המשיבה, איננו גורע מהעיקול על כספי הפיצויים שהוטל.

ביום 23.11.08 השיבה המערערת כי על פי החלטת רשם ההוצל"פ היא שילמה למשיבה/החייבת ביום 7.10.80 את כספי הפיצויים. משכך, הגיש המשיב בקשה לזמן את המערערת לחקירה וביום 1.7.09 התקיים דיון בפני כב' הרשם בו נחקרה מנהלת החשבונות של המערערת ובעקבות הדיון ניתנה ההחלטה נשוא הדיון המחייבת את המערערת בתשלום סכום פיצויי הפיטורין ששוחררו לידי המשיבה.

טענות המערערת
3. המערערת טענה כי לאורך שנים היו עיקולים שהוטלו על משכורתה של המשיבה והמערערת פעלה על פיהם. עוד לטענתה, עם קבלת צו בדבר העיקולים ביולי 08 היא פעלה לעקל את הסכומים המותרים לעיקול ממשכורתה של המשיבה בהתאם לאמור בחוק הגנת השכר (תלושי שכר שצורפו כנספח ד' לערעור) . דא עקה, בחודש 9/08 הציגה המשיבה בפני מנהל החשבונות של המערערת את החלטת רשם ההוצל"פ בדבר הסדרת הפיגורים וביטול העיקול על משכורתה (נספח ה'). ביטול העיקול התייחס לטענתה ממשכורת 09/08 בהתאם לאותה החלטה מיום 28.9.08 כל עוד עמדה המשיבה בצו התשלומים בתיק האיחוד לא יינקטו כנגדה הליכי עיקול כנגד משכורתה (נספח ו').
עוד לטענתה, בעקבות הפיטורין הייתה צריכה לשלם פיצויי פיטורין על פי דין למשיבה. ביום 7.10.08 אומנם שולמו פיצוי פיטורין בסך של 33,224 ₪ אשר מגיעים למשיבה ואשר שולמו לה מקופה מרכזית (נספח ו'). בעקבות פניית המשיב אל המערערת מיום 12.11.08 השיבה המערערת ביום 23.11.08 כי ביום 7.10.08 הוא שיחרר את כספי הפיטורין וזאת בעקבות החלטת רשם ההוצל"פ (נספח ח'). המערערת הוסיפה וטענה כי שגה כב' הרשם בכך שלא התייחס לפגם פרוצדוראלי של אי תמיכת הבקשה מצד המשיב בתצהיר בכך שלא ראה בהשתלשלות העניינים, גם אם מדובר בעניין של הבנת הליך עיכוב או ביטול הליכים , שנרשם בהחלטה שהשתבש אצל המערערת לא ראה בכך הצדק סביר וכן שגה בכך שנתן משקל לעובדה כי ככל שלמערערת היה ספק בעניין העיקול שהוטל אצלה היה עליה לפנות בבקשת הבהרה לא לשלם את הכספים למשיבה.
לטענתה, שגה כב' הרשם בכך שחייב צד ג' בחוב פסוק חרף הפסיקה האוסרת להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורין כאמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין.

טענות המשיב

4. המשיב חלק על דרך פרשנותה של המערערת לצו העיקול ולכן הגיש ביום 14.12.08 בקשה לחייבה בחוב הפסוק. המשיב טען כי צו העיקול מיום 28.7.08 הוטל על כספי פיצויים המגיעים למשיבה מאת המערערת (אישור מסירה נספח א' לתגובה). לאחר שהמערערת לא השיבה לצו העיקול שלח אליה המשיב ביום 12.10.08 מכתב ובו דרש את תגובתה לצו העיקול (נספח ב'). לאחר שמכתב זה לא נענה, נשלח מכתב נוסף ביום 12.10.08 בו הובהר כי צו העיקול הוטל על כספי פיצויים המגיעים למשיבה מהמערערת . לפיכך טוען המשיב שביטול העיקול שהוטל על משכורתה של המשיבה ממשכורת חודש 09/08 על פי החלטת הרשם מיום 28.9.08 איננו רלוונטי (המכתב מסומן כנספח ג').
ביום 23.11.08 השיבה המערערת לפניית המשיב כי על פי החלטת הרשם על עיכוב הליכים פעילים על כספים, נכסים וזכויות שולמו למשיבה ב – 27.10.10 כספי הפיצויים (נספח ד'). משכך, הגיש המשיב ביום 9.12.09 הזמנה של המערערת לחקירה וחיובה בחוב הפסוק. שבעקבותיו, כאמור, ניתנה ההחלטה נשוא הדיון
לאחר שהתקיים דיון ולאחר שנחקרה מנהלת החשבונות מטעם המערערת ניתנה החלטה ביום 1.7.09 על ידי רשם ההוצל"פ המחייבת את המערערת בתשלום סכום פיצויי הפיטורין ששוחררו לידי החייבת.

דיון:
5. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להדחות. אבהיר מסקנתי זו.
אין מחלוקת כי צו העיקול של כספי הפיצויים ניתן ביום 27.8.08 ונמסר כדין למערערת. עניין זה אושר על ידי העדה אלה צ'סרסקי מנהלת החשבונות של המערערת אשר נחקרה בעניין זה.
המערערת טענה כי במועד צו העיקול לא נתגבשה זכות לפיצויים ולכן לא הפרה את צו העיקול. יש לדחות טענה זו.
סעיף 44 לחוק ההוצל"פ, מורה כי צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידיו בתוך שלושה חודשים מאותו היום. המשיבה פוטרה ביום 25.8.08 במועד זה התגבשה זכותה לקבלת פיצויי פיטורין והמועד של השלושה חודשים טרם חלף, מכאן שצו העיקול "תפס" על כספי הפיצויים והמערערת לא הייתה רשאית לשלמן למשיבה.

6. האם העיקול במקרה זה תופס גם על כספי פיצויים או שאלה אינם ניתנים לעיקול מכוח הדין? כב' הרשם התייחס היטב לנושא זה בהחלטתו ואיבחן עניין זה מכספי גמל לפנסיה ולפיצויי פיטורין שבחשבון מתנהל על שם המעביד כאשר החייב הינו המעביד עצמו.
באשר לטענה כי כספי הפיצויים של המשיבה אינם ברי עיקול מכוח סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג 1963, נראה כי אין כל מגבלה חוקית או בהלכה הפסוקה לעיקול כספי פיטורין כאשר הסייג המופיע בסעיף 26 (א) לחוק הינו לשריון כספים ששולמו לקופת גמל לקצבה וזאת לשם הגנה מנושיו של המעביד במקרה של פשיטת רגל או פירוק ולא למניעת עיקול כספי פיצויים או כספי פיצויי פיטורין כשלעצמם על ידי נושי העובד .

7. אומנם בעניין זה קיימת פסיקה בערכאות הדיוניות אשר ככל הנראה, טרם הוכרעה ע"י ביהמ"ש העליון. (השוו: להחלטה של כב' הרשם דנה עופר והאסמכתאות שפורטו שם; תיק הוצל"פ 13-0-882-04-8 מיום 2.10.06).
הפסיקה קובעת כי מטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין היא להגן על הכספים מפניו נושיו של המעביד ולא מפניו נושיו של העובד החייב. כשם שניתן לעקל את שכרו של העובד לטובת כיסוי חובותיו כך ניתן לעקל גם את זכויותיו שצבר לאורך זמן כפיצויי פיטורין לאותה מטרה. העיקול איננו אלא ניתוב כספיו של העובד, החייב לטובת פירעון חובותיו ולכן כספי הפיצויים ניתנים לעיקול כמו כל נכס שיש ברשות העובד למטרה זו. גם אם היו מועברים הכספים לחשבון הבנק הרי שהם היו ניתנים לעיקול שם. המבחן היחיד הוא אם יש בידי החייב כספים מעבר למה שקבע המחוקק כסכום חודשי מינימאלי הדרוש לו ולבני משפחתו למחייתם, יתר הכספים שברשותו ניתנים לעיקול. (ראו: הכרעת השופט ג'ובראן בפסק הדין בר"ע (חיפה) 1378/97 עיסאם נגד בנק הפועלים). כמו כן ראו בר אופיר הוצל"פ הליכים והלכות עמוד 477 וכן בש"א (נצרת) 3837/06 מרי לי נגד אבו ראס החלטה מיום 30.7.06 שם נתקבלה גם כן עמדתו של כב' השופט גו'בראן בתיק הנ"ל. פסק הדין בתיק בר"ע 2662/04 גל קור נגד קרן מקפת).
להבדיל, בע"ב (תל אביב) 1497/03 סימון לוי נגד קרן מרכזית לפיצוי פיטורין בע"מ, שם עובד הטיל עיקול על כספי פיצויים שלו אצל קרן פיצויים מרכזית מחשש כי קיימת קנוניה בין מעסיקתו הקרן ובנק הפועלים, סיטואציה השונה מעט מהעובדות שלפנינו.
סיכומו של דבר כספי פיצויים ניתנים לעיקול לאחר שזכותו של העובד נתגבשה והוא זכאי להם.

8. המערערת הודתה למעשה כי ביום 25.8.08 המשיבה/החייבת פוטרה וכי ביום 7.10.08 היא העבירה לה את כספי פיצוי הפיטורין בסך 33,224 ₪. מנהלת החשבונות מטעם המערערת אישרה בחקירתה כי היא מבינה את ההבדל בין עיכוב לבין ביטול והיא אישרה כי בעבר קיבלו עיקולים נגד המשיבה ופעלו על פי החוק וכאשר קיבלו עיכוב היו מפסיקים להעביר לה את הכספים להוצל"פ. על פי עדותה ביום 23.9.08, קיבלה החלטה על עיכוב ההליכים המתייחס לכל ההליכים וכן ציינה כי המשיבה המציאה לה החלטה לביטול של עיקול משכורת לתקופה הרלוונטית. לפיכך סברה כי המשיבה סדרה את ענייניה ולאחר שלא קיבלה שום דבר נוסף מהוצל"פ שיחררה את הפיצויים למשיבה. דא עקה, המערערת מתעלמת מההתכתבות שהייתה בינה לבין ב"כ המשיב שתוארה לעיל, בה התריעה בדבר חובתה לענות לצו העיקול על כספי הפיצויים. יתרה מזאת המערערת אומנם קיבלה החלטה על עיכוב הליכים אולם לא קיבלה כל החלטה על ביטול עיקול כספי הפיצויים. בנסיבות אלה העובדה כי מנהלת החשבונות סברה, בטעות, שהמשיבה סידרה את ענייניה אין בו כדי לשמש כהצדק סביר לגבי מחדלה של המערערת להתעלם מצו העיקול על פיצויי הפיטורין שלא בוטל.

9. ההחלטה שהומצאה למערערת על ידי המשיבה היה כתוב באופן ברור כי העיקול על משכורתה של המשיבה בוטל וכי העיקול על כספים/נכסים/זכויות, עוכב ולא בוטל.
מכאן שאדם סביר ובכלל זה גוף ציבורי ושלטוני לא היה מתייחס להחלטות כמבטלות את העיקול על פיצויי הפיטורין שהיה נפרד (השוו ע"א (חיפה) 1297/00 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד יקוטיאל שור. להבדיל, ראו מקרה שונה מהמקרה שלפניי בר"ע 4083/00 כותב נגד חברה לסחר ושירותים נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ שונה במובן זה שהזוכים שם לא הוכיחו את חבותה של מנורה ומחדלה היה בעיקר אי התייצבות לדיון. לכן התוצאה הייתה החזרת התיק לצורך קיומו. המקרה שלפנינו שונה המערערת התייצבה לדיון ולחקירה והחלטה ניתנה לגופו של עניין. מחדלה של המערערת באי העברת הכספים הוא מחדל מהותי ובניגוד לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל ועל כן בדין קבע כב' הרשם את חבותה בתשלום החוב הפסוק ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטו נשוא הערעור. בהחלטתו ציין כב' הרשם ובצדק כי במקרים של ספק ועל מנת למנוע טעויות על הצד השלישי לפנות בבקשת הבהרה לרשם ההוצל"פ דבר שלא נעשה במקרה זה.

תוצאה
10. אשר על כן מהנימוקים שפורטו לעיל, דין הערעור להדחות וכך הנני מורה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח כסכום כולל, הפיקדון שהופקד יועבר למשיב.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות פיצויי פיטורים

  2. הסכם פשרה פיצויי פיטורין

  3. ביטול עיקול פיצויי פיטורין

  4. חילופי מעסיקים פיצויי פיטורים

  5. התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים

  6. התפטרות נישואים פיצויי פיטורים

  7. בסיס השכר לחישוב פיצויי פיטורין

  8. התפטרות לפי סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין

  9. תביעה נגד שני נתבעים בגין פיצויי פיטורים

  10. התפטרות בנסיבות שלא מזכות בפיצויי פיטורים

  11. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים כמטפלת סיעודית

  12. בקשה להכיר ברצף העסקה ולחיוב בתשלום פיצויי פיטורים

  13. פיצויי פיטורים לעובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים

  14. בזמן אמת יצר העובד כלפי המעביד מצג לפיו ויתר על האפשרות לקבל ממנו פיצויי פיטורים

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון