ביטול עסקת אשראי ויזה


1.הערעור הוא על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט שמעון שר) מיום 10/4/08 בת"א 703960/06, לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב, תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

2.מבדיקת כלל הראיות שהוצגו בערכאה הדיונית ולאור טענות בעלי הדין, נראה כי נפלו טעויות בחלק מהפרטים בתיאור העובדות על ידי הערכאה הדיונית, ובמיוחד באשר למועד מתן הודעת ביטול העסקה למערערת. לכן חזרה ערכאת הערעור ובחנה את הראיות.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין:
3.בין המערערת (להלן: ויזה כאל או המערערת) לבין המשיב נחתם חוזה כרטיס אשראי במסגרתו הנפיקה המערערת למשיב כרטיסי אשראי שמסתיימים במספרים: 0205, 8622, ו- 0740 (להלן: כרטיסי האשראי).
באמצעות כרטיסי האשראי רכש המשיב מוצרים ושירותים שונים, אשר היו אמורים להיפרע מחשבונו בבנק לאומי סניף 875 - הטכניון.

לאחר שהצטבר למשיב חוב לתשלום, שלחה לו המערערת ביום 15/11/2005 מכתב התראה בגין חוב מצטבר נכון לאותו מועד, שעמד על 3,754 ש"ח. החוב לא נפרע. המערערת הגישה תביעה כספית בגין החוב, שעמדה על סכום של 36,040 ₪ (נכון ליום 29/3/06).

המשיב הודה במקצת החוב וביום 23/11/06 ניתן פסק דין חלקי, לפיו חויב המשיב לשלם למערערת סכום של 5,874 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/12/2005.

4.חובו הנטען של המשיב נבע, בין השאר, מאי-ביצוע תשלומים לכיסוי התמורה בגין שירותים ו/או מוצרים שרכש המשיב מחברת אלמג"ן - המרכז הבין תחומי לגישור, פישור ובוררות בע"מ, ח"פ
הערעור מתייחס למחלוקת הנוגעת לעסקת אלמג"ן בלבד.

עסקת אלמג"ן:
5.אלמג"ן הציגה עצמה כתאגיד של עורכי דין, הרשאים לתת שירותים משפטיים על-פי חוק לשכת עורכי הדין. בפרסומים שהוציאה, הודיעה לציבור במלים כלליות על מתן שירותים שהיא מעניקה בענייני נישואין וגירושין, לרבות היעזרות באנשי מקצוע, כשבפועל סיפקה שירותים משפטיים.
ביום 27/6/2005 חתם המשיב על התחייבות לשלם לאלמג"ן סכום של 28,000 ₪ תמורת טיפול בתיק פלילי שהוגש נגדו וכן טיפול בהסכם גירושין, מינוי כונס נכסים ומכירת דירת בני הזוג על פי ההסכם.

6.המשיב יוצג על ידי עו"ד זטרמן, אליו הופנה מאת אלמג"ן, לצורך ביטול מעצר בית בו היה נתון באותה עת. אלמג"ן היא שהחתימה את המשיב על ייפוי הכוח. עו"ד זטרמן אף הגיש בקשה לביטול מעצר הבית בבית המשפט המחוזי. התשלום עבור השירות ניתן לאלמג"ן.
מאחר שהמשיב לא היה מרוצה מתוצאות הטיפול בבית המשפט, ביקש לבטל ההסכם עם אלמג"ן, וזאת למרות שאלמג"ן הציעה לו עורכי דין חלופיים, הגם שעשתה כן לטענתה, לפנים משורת הדין.

7.במהלך חודש יולי שנת 2005, פנה המשיב אל חב' ויזה כאל ותבע החזר כספי בעסקה בתשלום בטענה ש"לא קיבלתי שירות, לא מעוניין לקבל שירות, לחב' יש איסור למתן שירות זה". הפנייה הייתה באמצעות טופס סטנדרטי שעניינו: "הצהרה ותביעה להחזר כספי בעסקה בתשלום נדחה". המשיב טען כי לחב' אלמג"ן יש איסור של בית משפט, שנקבע בת"א (מחוזי - ת"א-יפו) 1644/04, למתן שירות זה.
ב-17/7/05 פנה המשיב פעם נוספת למערערת וביקש לבטל את העסקה שערך עם אלמג"ן.


המערערת, באמצעות החברה מנפיקת כרטיס האשראי שלחה מכתב בירור לאלמג"ן. האחרונה שלחה מכתב תשובה לחב' ויזה כאל הנושא תאריך 27/7/05 (מוצג טז בבית משפט השלום), ובו טענה כי פנייתו של המשיב הייתה שלא בתום לב, מאחר שקיבל תמורה והוא אף רשאי להמשיך ולקבל תמורה מכוח הסכם ההתקשרות בינו לבינה. אלמג"ן הפנתה לסעיף 5 של ההסכם שבינה לבין המשיב, לפיו התמורה שנקבעה בהסכם היא סופית, והיא עד גמר ההליכים בין אם אלה יסתיימו בפסק דין או בפשרה או בכל דרך אחרת. בסעיף 6 לאותו הסכם התחייב המשיב לשלם את התשלומים בהם התחייב בכל עת ובכל שלב, גם אם מסיבה כלשהי, החליט שלא להמשיך בהליכים כנגד הצד השני; קרי, גם אם הפסיק לקבל את שירותי החברה מכל סיבה שהיא.

בהסתמך על מכתב התשובה של אלמג"ן, הודיעה המערערת למשיב ביום 24/8/05 כי לא ניתן לבטל את העסקה וכי אין לעצור את התשלומים, וכן כי חובו של המשיב לויזה כאל עומד על 36,000 ש"ח, סכום המצוי במסגרת האשראי.
בתגובה, הגיש המשיב בבית משפט השלום בתל-אביב כנגד אלמג"ן וכנגד X X, מנהלה, במסגרת ת"א (שלום–ת"א-יפו) 13638/06, תביעה ע"ס של 65,000 ש"ח והמורכבת לטענתו, בין השאר, מתשלום בסך 36,855 ש"ח, שהוא החיוב של המשיב כלפי חב' אלמג"ן, על בסיס הסכם שנחתם ביום 27/6/05 (תשלום של 28,000 ש"ח ב-36 תשלומים קרדיט).

בטרם ידונו המחלוקות בין בעלי הדין, יש להביא כרקע פרטים בנוגע למעמדה של אלמג"ן ועיסוקיה, עובר למועד כריתת הסכם אספקת שירותי משפט בינה לבין המשיב.

מעמדה של אלמג"ן:
8.במסגרת ת"א (שלום - רשל"צ) 4623/01, הגישה לשכת עורכי הדין תביעה נגד אלמג"ן ותאגידים נוספים שהקימה לרבות נגד מנהלה, מר X X, למתן צו שיאסור על אלמג"ן, התאגידים האחרים ובעלי מניותיה, להציג עצמם כמי שמוסמכים לתת שירותים על-פי חוק לשכת עורכי הדין, וכן לאסור עליהם פרסום המציע שירות כזה.
בסופו של ההליך הושגה פשרה שקיבלה תוקף של פסק הדין, ולפיו התחייבה אלמג"ן, לא לעשות, בין היתר, שום פעולה באופן ישיר או עקיף בניגוד לאמור בסעיפים 20 ו- 56 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, להימנע מפרסום ומאמצעי פרסום בקשר לכך, וכן להימנע מלשדל אדם או גוף למסור להם עבודה משפטית.
בהסתמך על הסכם הפשרה, נמחקה התביעה. ההסכם אושר בת"א 1644/04, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (לאחר שההליך הועבר בשל העדר סמכות עניינית). ההסדר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 30/12/04.
למרות ההתחייבות האמורה, הפרה אלמג"ן את הוראות פסק הדין.

יצויין עוד שבת"פ (שלום - ת"א-יפו) 4760/99, הגישה מדינת ישראל כתב אישום נגד X X, שהורשע בסופו של ההליך בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, והושת עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס ביום 16/12/02.

9.בעקבות עניינו של המשיב, נקטה לשכת עורכי הדין ביום 29/01/06 בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כנגד אלמג"ן ומנהלה (בש"א 3252/06 בבית המשפט המחוזי ת"א-יפו).
בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט (כבוד השופט דוד גולדשטיין) ביום 1/1/2008 נקבע כי "המשיבים הפרו וביזו את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים". לאור חומרת ההפרה קבע בית המשפט כי החל ממועד ההחלטה ואילך יושת על המשיבים שם קנס של 10,000 ש"ח בגין כול הפרה של פסק הדין.

פסק הדין של הערכאה הדיונית:
10.בית משפט השלום קבע כי ביום 13/5/05 פנה המשיב אל המערערת באמצעות טופס סטנדרטי -"הצהרה ותביעה להחזר כספי בעסקה בתשלום נדחה", תיאר את העסקה שביצע, הודיע על איסור אלמג"ן להציע או לתת שירות משפטי, לרבות הליך ביזיון בית המשפט שננקט כנגד אלמג"ן, וכן טען כי לא קיבל שירות.

בית המשפט התייחס עוד לתגובת אלמג"ן ולטענתה בדבר מתן שירות ואת עמדת המערערת אשר דחתה תביעת המשיב להשבה.

בנסיבות אלה קבעה הערכאה הדיונית, כי על אף שהמשיב קיבל שירות מאלמג"ן ועל אף שנדחתה טענת המשיב בדבר כשלון תמורה מלא, מדובר - במערכת היחסים שבין אלמג"ן למשיב - בעסקה בלתי חוקית, קרי; חוזה פסול. בנסיבות כאלה, לעניין היחסים שבין המערערת למשיב, ותוך התייחסות בית המשפט לחוזים כאלה, לפי סעיף 30 לחוק החוזים הכללי, לרבות בחינת החריגים לנפקות המעשים הנובעים מחוזה פסול, לפי סעיף 31 לחוק החוזים הכללי, קבע בית המשפט שאין לתת יד לביצועו של חוזה בלתי חוקי, ומשבוטלה עסקת היסוד, ומאחר שיש לראות את המערערת כזרועו הארוכה של המשיב, אין מקום לחייב את המשיב בתשלומם של הסכומים שהעבירה המערערת לאלמג"ן.

עוד קבע בית המשפט שהתראת המשיב למערערת ניתנה במועד מוקדם - 13/5/05 והיה סיפק בידה למנוע העברתם של הכספים, בייחוד שעשתה כן ללא בירור לגופו על מעמדה ופעילותה של אלמג"ן, ולפיכך אין למערערת אלא להלין על עצמה.

טענות בעלי הדין:
11.המערערת חוזרת ומדגישה, כי פנייה ראשונה של המשיב אליה הייתה ביום 17/7/05 (ראה סעיף 1.4 לעיקרי הטיעון).
כל הודעה על ביטול העסקה עם אלמג"ן ביום 13/5/05, לא נתקבלה אצלה. לכן, טעה בית משפט השלום משקבע שניתנה לה התראה על ידי המשיב קודם לביצוע העברת התשלום לאלמג"ן. מאחר שהעסקה נעשתה ביום 27/6/05, ועל-פי נתוני חב' האשראי נמסרה לה הודעת ביטול רק באוגוסט 2005, שעה שגם על-פי גירסת המשיב בכתב ההגנה, נמסרה הודעת הביטול לכל המוקדם ב 17/7/05, הרי שלא היתה יכולה חב' האשראי לדעת על פסיקתו של בית המשפט בדבר היות העסקה אסורה. יתר על כן, משהודיעה אלמג"ן כי ניתן שירות למשיב, ממילא לא ניתן היה לקבל את הודעת המשיב על ביטול העסקה, ולא חלה חובת ההשבה בגין כשלון תמורה מלא.


עוד טענה חב' האשראי בנוגע לאופן ניהולו של ההליך, כי על פי החלטת בית המשפט, היה על המשיב להגיש תצהיר כדי לתמוך בטענותיו, וזאת עד למועד מתן פסק הדין, ואם לא עשה כן, היה על בימ"ש השלום, כפי שהורה בהחלטתו, למחוק את הגנת המשיב, מה עוד שלא הייתה מסכת ראייתית אשר היה בה כדי לבסס טענות המשיב.

לגרסת המערערת, טענת אי החוקיות, ככל שעומדת היא לזכות המשיב, נוגעת לעסקת היסוד, ביחסים שבינו לבין אלמג"ן, אך לא ביחסים שבין המשיב למערערת כחב' האשראי. על פי עסקה זו עובר למועד העסקה, ניתנה הוראה לבנק על ידי המשיב להעביר כספים לחב' אלמג"ן. המערערת באמצעות חיוב חשבון הבנק של המשיב פעלה על פי הוראה שניתנה על ידי המשיב ורק כחודשיים לאחר העברת הכספים ביקש המשיב לבטל את העסקה האמורה ולקבל את הכספים בהשבה, וכל זאת כאשר לא מדובר בכישלון תמורה מלא.
זכות ההשבה היא בגדר חריג הקבוע בחוק, וטענה בדבר אי חוקיות איננה בגדר אותו חריג.
אם ידחה הערעור, טוענת המערערת תהיה בכך משום "זכייה כפולה" למשיב, אשר מצד אחד קיבל שירותים מאלמג"ן, מצד שני לא יחויב בכל תמורה בגינם.
עוד טענה המערערת כי נשוא המחלוקת התייחס רק לכרטיס ויזה 8622 ואינו קשור לכרטיסי האשראי האחרים שהונפקו למשיב.

12.המשיב טען, כי עמדה לו זכות מלאה לבטל את עסקת אמלג"ן. המערערת לא גילתה לו שבעסקאות דחויות היא מעבירה לבעל העסק את מלוא התמורה מיידית. מכול מקום, במקרה דנן, לא היה מקום לחייבו בכול תמורה, שהרי יש בכך - הגם בצורה עקיפה - משום אישורו וביצועו של חוזה בלתי חוקי.

דיון ומסקנות
ההסדר הנורמטיבי:
13.לצד ההסדר הסטטוטורי המקבל ביטוי בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 ניתן להפנות להסדרים ההסכמיים שבין הצדדים המעורבים.

תשלום בכרטיס אשראי כולל למעשה שלוש מערכות של יחסים: חב' כרטיס האשראי, כמנפיקת הכרטיס, ביחסים שבינה ללקוח, מנפיק-לקוח, ביחסים שבין חב' כרטיסי האשראי לספק, מנפיק-ספק ולהשלמת משולש היחסים: לקוח-ספק, היוצרים את עסקת היסוד.

תשלום בכרטיס אשראי, מעמיד את השימוש בו, כאמצעי לתשלום. מנפיק הכרטיס, אינו אלא מי שהעמיד לרשותם של עושי העסקה, אמצעי נוסף לתשלום התמורה המוסכמת על ידי לקוח לטובת ספק, ממנו רכש הלקוח ממכר או הזמין שירות. אמצעי זה מאפשר ככלל ללקוח דחיית תשלומים וריכוז ביצועם במועד אחד, ואילו לספק נותן ביטחון מסוים שבמועד הנדחה אכן תתקבל התמורה המוסכמת. ואולם, יתרונות אלה שמבקש כל אחד מן הצדדים להשיג, באמצעות "הקופה" שיצר המנפיק, צריכות להיות מושתתות על עקרונות דיני החוזים ומותנית בקיומם. קרי; תום לב והגינות וביצוע עסקאות חוקיות.
הציפיות של הצדדים לעסקה הן מתחום דיני החוזים, וההסכמה לעשות שימוש באמצעי תשלום זה, מותנה במילוי אחר עקרונות דיני החוזים.

לכן, בשאלה היסודית שמעלה עו"ד א' דויטש, במאמרה "חלוקת הסיכונים בתשלום באמצעות כרטיסי אשראי - על הצורך בשינוי גישה" (בעקבות חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 2), תשנ"ד-1994) (המשפט כרך ג' עמ' 149, שם בעמ' 151, להלן: א' דויטש/מאמר) לעניין מעמדו של המנפיק ביחסיו עם הספק, יש להשיב שאין המטרה להעניק לספק ביטחון אוטונומי המנותק מעסקת הייסוד.
ולכן, כאשר חל שיבוש בעיסקת היסוד, בנוגע לתשלום דחוי והלקוח הודיע למנפיק, בהקדם האפשרי, כי הנכס לא סופק והעיסקה בוטלה על ידו, כי אז יפסיק המנפיק בהקדם האפשרי מלחייב את הלקוח בגין אותה עסקה (סעיף 10(א) לחוק).

14.יש להוסיף ולהבהיר, שמידת שיקול הדעת וסמכות הבירור הנתונה למנפיק, אינם בגדר של שיקול דעת שיפוטי או מעין שיפוטי (ראה דויטש/מאמר, שם 157). המנפיק לא נבחר על ידי הצדדים לעסקה לשמש בורר או בעל סמכויות הכרעה אחרות, בסכסוך שנתגלע בין הצדדים האחרים לעסקה. משנמסרה הודעה כדין על ידי הלקוח למנפיק, כול שיכול המנפיק לעשות הוא לנקוט בהליך שיפוטי מתאים. מכאן, שככול שמדובר בתשלומים עתידיים שטרם בוצעו על ידי המנפיק בעת קבלת הודעת הלקוח, לא יכולה ולא צריכה להיות מחלוקת שעם מתן ההודעה על ידי הלקוח למנפיק, כי לא קיבל את הממכר או השירות וביטל את העסקה, על המנפיק להפסיק מלחייב את הלקוח בגינה.

כאשר מדובר בעסקה בלתי חוקית, אשר במהותה בטלה מעיקרה, הרי שלפחות בנוגע לאספקת שירותים בעתיד, אספקה בלתי חוקית - דינה כדין כשלון תמורה מלא.


15.דרך פעולה כזו לא תפגע בספק, שהרי אין חבות למנפיק הבאה במקום הלקוח. אין כאן פעולה של המחאת חיוב והספק יוכל לחזור ולתבוע את החוב, ככול שזה מגיע לו על אף הפרתו את החוזה, מהלקוח עצמו (ראה דויטש/מאמר, 156). אין כול הצדקה לא צרכנית, לא כלכלית ולא חוזית להקנות לספק ביטחון אוטונומי בקבלת תמורה מלאה עבור עיסקה שחוק החוזים אינו מתיר קיומה. אם מבקש המנפיק מטעמים כלכליים השמורים עמו, ליצור "ביטוח" לספק גם כאשר הוא מפר הפרה יסודית חוזה שכרת, או כאשר הוא יוצר חוזה בלתי חוקי, אשר נאסר עליו לבצעו בצו שיפוטי, אין לאפשר למנפיק להעביר את הסיכון האמור אל הלקוח. זהו סיכון שהמנפיק יכול אולי לקחת על עצמו, הגם שראו הוא כי הספק עצמו יישא בו.

אל המנפיק יש להתייחס כאל "קופה" בה הפקיד הלקוח התחייבות או כספים לשלם, עם זכות לחזור ולהורות לקופאי, לעצור ביצוע התשלומים, כול עוד אלה לא נמסרו לספק ובהנחה שחל שיבוש ממשי בעיסקה עצמה. שמירה על עקרונות דיני החוזים היא גם נחלת מערכת היחסים שבין המנפיק לספק, כפי שהדברים מקבלים משנה תוקף, בהסכמים שבינם לבין עצמם, כפי שיפורט בהמשך.

16.החוק, על אף ההגנה המצומצמת לכאורה הניתנת מכוחו ללקוח, יש לפרשו כחוק הבא להגן עליו כצרכן. החברה המודרנית היא חברה צרכנית וקיים צורך להגן על הצרכן, במיוחד כאשר יחסי הכוחות הכלכליים אינם בהכרח לטובתו; ולכן, יש לדאוג ליותר שיוויון והגינות בעסקאות צרכניות (סיני דויטש, דיני הגנת הצרכן כרך א' 39(2001)). השימוש בכרטיס האשראי כאמצעי תשלום מגיע למימדים לא מבוטלים. לחברות האשראי יש אינטרס כלכלי כי השימוש בכרטיסי אשראי כאמצעי תשלום, יגדל. בנסיבות אלה, ראוי להבהיר שעד שייעשו תיקונים נדרשים, יעמוד הצרכן וידרוש קיומם של תנאים חוזיים אשר יהיה בהם עיגון מתאים לעקרונות דיני החוזים.

נקודת המוצא צריכה לדעתי להיות, שבהיות החוק הוראת חוק צרכנית, אין האמור בו אלא בגדר קביעת תקרת סף. התניות על החוק מותרות כול עוד ההתניה על הוראות החוק היא לטובת הצרכן.
מכאן שבהיות כרטיס האשראי, אמצעי תשלום, אין מקום לבצעו, ו/או להמשיך ולבצעו לא רק מקום בו היה כשלון תמורה מלא, אלא גם כאשר מדובר בחוזה הבטל מעיקרו.

17. בהקשר זה ראוי עוד להשוות להסדרה האמריקאית של היחסים בין הצדדים לעסקה המתבצעת באמצעות כרטיסי חיוב. על-פי הסקירה המופיעה בספרם של אפרים ברק ועמיר פרידמן כרטיסי חיוב, היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק 356 (1997) ה- Consumer Credit Protection Act (CCPA) 1974 מחייב את המנפיק לשלוח ללקוח, על פי בקשתו, דף מידע המפרט את כל העסקאות שבוצעו בחשבון האשראי שלו ומאפשר ללקוח להגיש השגה נגד החשבון, וזאת אף עד חצי שנה לאחר ביצוע החיוב. חובה זו קבועה גם ב- Fair Credit Reprting Act (FCRA) 1971. ללקוח עומדת הזכות ליידע את חברת האשראי על טעות שנפלה בחיוב, אי קבלת המוצר, קבלת שירות חלקי וכדומה, ועל החברה המנפיקה להקפיא את החיוב עד לסיום הדיון בהשגה שהוגשה על-ידי הלקוח, זאת על-פי ה- Fair Credit Billing Act (FCBA) 1975. יצויין כי המחברים שם מוסיפים וטוענים כי ראוי היה לאמץ את ההסדר האמריקאי לתוך חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 בעניין זה וזאת כדי לייעל את פרוצדורות ההשגה על חיובי אשראי, במטרה להגן על ציבור הלקוחות (שם, בעמ' 311; לסקירה נוספת ראה גם ).


18.מכאן לשאלה הנוספת, מה דינם של תשלומים שכבר בוצעו על ידי המנפיק בעת שנתנה הודעת הלקוח למנפיק, אם בשל ההסדר שבין המנפיק לספק ואם בשל העובדה שאספקת המוצר או השירות ניתנים אחרי שחלק מן התמורה או כולה הועברה על ידי המנפיק לספק.
התשובה לשאלה האמורה מורכבת יותר. יחד עם זאת, כאשר מדובר בחוזה בלתי חוקי הבטל מעיקרו, הרי שלאור ההסדרים החוזיים שבין המנפיק לספק והאפשרויות העומדות בפני המנפיק ביחסיו עם הספק בקשת רחבה של עסקיו עמו, להשיב לו סכומים שהספק לא היה זכאי לקבלם - כולם או חלקם – נתון הדבר מעשית יותר בידי המנפיק, ואין כול הצדקה להעביר את נטלי הסיכון על הלקוח הבודד (ראה לצורך השוואה דויטש/מאמר, בפרק: "זיוף מסמך החיוב", עמ' 163-162).

יש לבחון את המחלוקות העובדתיות שיש להכריע בהן לצורך יישומם של העקרונות שפורטו לעיל.

המחלוקות בין בעלי הדין:
19.כאמור,ביום 27/6/05 ערך המשיב הסכם עם חב' אלמג"ן במסגרתו התחייב לשלם עבור קבלת שירותים משפטיים (להלן: עסקת אלמג"ן). התמורה הכוללת הועמדה על סכום של 28,000 ש"ח ב-36 תשלומים, באמצעות קרדיט. בהסתמך על מוצג נספח ז' - קבלה זמנית מס' 02654, שילם המערער לאלמג"ן בשלושה כרטיסי אשראי, לפי הפירוט הבא:
שני תשלומים, האחד על 3,855 ש"ח והשני על 5,000 ש"ח, בוצעו בכרטיס 8622;
תשלום על סך 28,000 ש"ח, בוצע בכרטיס 0205. על גבי החשבונית שהוצאה על ידי אלמג"ן צוין כי נתקבל אישור לביצוע העסקה ("איל אישר").
בעקבות העסקה האמורה, אף אישרה המערערת למשיב, הגדלת מסגרת אשראי החשבון ל- 36,000 ש"ח. ההודעה על הגדלת האשראי נושאת תאריך 29/6/05.
על פי מכתבה של חב' אלמג"ן אל ויזה כאל, מיום 8/8/05, מדובר בעסקה בהיקף כספי של 36,855 ₪.


יצויין כי קיים חיוב נוסף בקשר לעסקת אלמג"ן בכרטיס דיינרס בינלאומי המסתיים במספר 0740 על שמו של המשיב, ולפיו ביום 10/8/05 בוצעה עסקה על סך של 3,855 ש"ח. החיוב בוצע ב-15/8/05. לטענת המשיב חיוב זה נעשה לאחר שהמערערת זיכתה את חשבונו בסכום זהה בכרטיס 8622.

כרטיסי האשראי הרלוונטיים וסכום החיוב בגין עסקת אלמג"ן:
20.התמורה בגין עסקת אלמג"ן, שולמה באמצעות מספר כרטיסי אשראי. מאחר שהיו ביטולים של חיובים, בעקבות פניותיו של המשיב אל המערערת - אל שירותי לקוחות האחראיים על כרטיסי אשראי שונים - וחיובים חוזרים לאחר שהמערערת סברה כי יש מקום להורות על חיוב חוזר, נותרה בעינה המחלוקת, מהם כרטיסי האשראי אשר נוגעים לעסקת אלמג"ן.

לצורך הכרעה בשאלה באילו כרטיסים בוצעו חיובים הנוגעים לעסקאות עם אלמג"ן, יש להפנות לבירור שנעשה מטעם המערערת. המחלקה לשירות עסקים ואישורים של חב' ויזה ביררה, כאמור, את העסקאות שבוצעו בין אלמג"ן למשיב. במכתב תשובה מיום 29/1/07 נכתב כי מדובר ב-3 עסקאות:
עסקה בכרטיס דיינרס 3640-957097-0740 בסך של 3,855 ₪. עבור עסקה זו זוכה חשבונה של אלמג"ן ביום 2/9/05 באסמכתא 5380458;
עסקה בכרטיס מספר 4580-1207-1347-8622 בסך של 5,000 ₪. עבור עסקה זו זוכה חשבונה של אלמג"ן ביום 1/7/05 באסמכתא מספר 1279145;
עסקה בכרטיס ויזה 4582-2801-0083-0205 בסך 28,000 ₪. עבור עסקה זו זוכה חשבונה של אלמג"ן ביום 1/7/05 באסמכתא מספר 1279145.
לאחר בירור חוזר של עמדת אלמג"ן שבה המערערת וביצעה חיובים חוזרים, לאחר שציינה כי הזיכויים, ככל שבוצעו, היו על תנאי.
במכתב הנושא תאריך 26/7/2005 מאשרת המערערת קבלת מכתבו של המשיב, ומודיעה על זיכוי סכום עסקה של 5,000 ש"ח על תנאי, והוא הדין לגבי הודעת זיכוי נוספת באותם תאריכים ממספר כרטיס 8622 על סך 3,855 ש"ח.

לאור האמור, יש לקבוע כי המחלוקת הנוגעת לעסקת אלמג"ן מתייחסת לכל כרטיסי האשראי.
וכי סכום החיוב הכולל עמד על 36,855 ש"ח נכון לום 8/8/05.

מועד מתן ההודעה למערערת:
21.אחת המחלוקות העיקריות בהן יש להכריע, על המשתמע ממנה היא, מתי מסר המשיב הודעת ביטול למערערת. בעלי הדין, בהתכתבויות ובמסמכים האחרים, נוקבים בתאריכים שונים ובפסק הדין של בית משפט קמא נכתב, כי ההודעה למערערת נמסרה ביום 13/5/05, וזאת בהסתמך על התאריך המופיע על גבי הפקס.

מכלל הראיות שהוצגו עולה, כי הודעת המשיב למערערת על ביטול עסקת אלמג"ן, ועל דרישתו להשבת הסכומים ששולמו בגין אותה עסקה, נמסרה למערערת במהלך המחצית הראשונה של חודש יולי 2005 ולא כפי שצוין בפסק הדין של הערכאה הדיונית.

למרות האמור, יוער כבר בשלב זה כי אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, וזאת לאור הסכם האשראי שבין המערערת לספק.

22.עסקת אלמג"ן נערכה ביום 27/6/05. טענת המשיב כפי שפורטה בכתב ההגנה שהוגש במסגרת ת"א 3960/06 (תביעה כספית שהגישה המערערת כנגד המשיב) היא, כי הודיע טלפונית למערערת ב- 11/7/05 על ביטול העסקה, ולאחר מכן באמצעות הפקס ב- 17/7/05. התאריך האחרון תואם למסמכים הנוספים שהוצגו מטעם המשיב.
טענת המערערת במסמכים אחרים היא כי הודעת הביטול של המשיב נתקבלה אצלה רק באוגוסט (17/8/05 - התאריך הנקוב על גבי המסמך נשלח בפקס ביום 21/8/05, מתייחס לפנייה חוזרת). ואולם, במכתב התשובה של אלמג"ן אל המערערת, הנושא תאריך 27/7/05, נכתב כי הפניית התלונה אל חב' אלמג"ן על ידי המערערת הועברה אליה, וכי התקיימה שיחה בינה לבין המערערת. מכאן שלא יתכן שההודעה נמסרה בחודש אוגוסט לאחר שהחל הליך הבירור של המערערת מול חב' אלמג"ן, אלא הסבירות נותנת שהעברת תלונת המשיב למערערת, נעשתה קודם לכן, עוד במהלך חודש יולי 2005, ואז גם נתקבלה התלונה אצל המערערת.

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי ההודעה בדבר ביטול עסקת אלמג"ן לא נמסרה למערערת ב- 13/5/2005, אלא בסמוך למחצית חודש יולי 2005. מכאן, שהודעה בדבר קיומו של פסק דין הקובע איסור אלמג"ן לתת שירות משפטי, לא הובא לידיעת המערערת, אלא לאחר ביצוע עסקת אלמג"ן ולאחר מתן הרשאה למערערת לבצע חיובים כספיים בעקבות אותה עסקה.

23.נראה, כי יש לאשר את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, הן בשל היות עסקת אלמג"ן חוזה פסול, והן בשל העילה העומדת למשיב כלפי המערערת, במקרה כזה, כנגד המערערת, מכוח חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: החוק) וחוזה האשראי שבין המערערת כמנפיקה למשיב כלקוח.

חוזה אספקת השירות בין אלמג"ן למשיב כחוזה פסול:

24.חוק החוזים קובע בסעיפים 30-31 כי חוזה פסול הינו בטל, ומוסיף ומכיר בזכות ההשבה של הצדדים לאותו חוזה, כסעד טבעי ועיקרי שעה שמוכרז החוזה כפסול (גבריאלה שלו דיני החוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 498 (2005) (להלן: שלו)). תכלית הסעד, החזרת המצב לקדמותו, עשיית צדק ומניעת מצב בו יצא החוטא נשכר. דיון בחוזה פסול, על תוצאותיו ונפקותו מחייב איפוא התייחסות לשתי מגמות עיקריות והאיזון בינן: מגמת הצדק הבאה לאזן בין האינטרסים של הצדדים ומגמת ההרתעה הבאה לחנך את הציבור להימנע מכריתת חוזים פסולים (שלו, בעמ' 500).
בענייננו, במערך היחסים שבין המשיב לאלמג"ן, אין אלא חוטא אחד, והוא - אלמג"ן. בעת כריתת החוזה לאספקת שירותים מאלמג"ן, לא ידע המשיב על האיסור שחל על אלמג"ן לספק שירות משפטי. חוזה זה שנכרת הינו פסול בכריתתו וכן במטרתו, הגם שהידיעה בנוגע למצב הבלתי חוקי היתה של אלמג"ן בלבד (שלו, בעמ' 506). גם במקרה האחרון, בו המטרה הבלתי חוקית היתה ידועה רק לאחד הצדדים, יוכרז החוזה כפסול ואיזון האינטרסים שבין הצדדים ישקל רק לעניין נפקותו של החוזה הפסול במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט מכוח סע' 31 לחוק החוזים (חלק כללי). בנסיבות האמורות ובהעדר נסיבות המצדיקות החלת החריג, אין הצדקה שלא להורות על השבה מלאה לאחר ביטול החוזה. העובדה שסופק "שירות" על-ידי אלמג"ן אינה יכולה לזכות אותה בכל תמורה שהיא בגין העסקה, מאחר שזה נעשה תוך הפרה בוטה של החלטות שיפוטיות מפורשות. בנסיבות אלה לא זכאית אלמג"ן לתשלום מאת המשיב, וממילא שלא מאת המערערת, שאינה אלא אמצעי לביצוע הוראת התשלום.

חוזה ההתקשרות בין המערערת כמנפיקה והמשיב כלקוח:
25.לגבי זכותו של המשיב על-פי החוק וחוזה ההתקשרות עם המערערת להודיע על ביטולה של עסקה והימנעות מחיוב חשבונו בגינה, מתשובת לאומי קארד (לגבי כרטיס מס' 8622) אל המשיב מיום 2/6/06 עולה, כי הודעה כאמור בדבר ביטול עסקת אלמג"ן ניתנה על ידי המשיב, בסמוך למועד כריתת ההסכם עם אלמג"ן. המכתב מדבר על שלושת התנאים הנדרשים, כתנאים מצטברים, כדי לגבש את זכותו של מחזיק הכרטיס לעצור את יתרת התשלומים העתידיים שאמורים להיות משולמים בגין אותה עסקה על-פי החוק. אחראית פניות הציבור מציינת באותו מכתב שניתן להיעתר לבקשה להשבת הכספים ללקוח, בהתמלא התנאים: עסקה בתשלום נדחה; הנכס לא סופק; העסקה בוטלה בעקבות אי אספקת הנכס.
ואולם, על-פי האמור באותו מכתב כדי לנסות ולסייע למשיב פתחה לאומי קארד בהליך של בירור מול בית העסק בנוגע לחיובים שפורטו, ועצרה את יתרת תשלומי העסקאות הנותרים עד לתום הבירור כולו. עם זאת, מאחר שבמסגרת הבירור הציג בית העסק אסמכתאות המעידות על כך שהשירות סופק למשיב, וכי המחלוקת מתמקדת באי שביעות רצון מהתמורה, הודע למשיב כי חשבונו ישוב ויחוייב בסכום העסקה. לפיכך, צוין כי לאומי קארד חייבה חשבון המשיב ביום 20/10/05 בגין עסקה ע"ס 5,000 ש"ח, ואילו הטיפול בעסקה ע"ס 3,855 ש"ח עדיין בעיצומו.

עוד צוין באותו מכתב, כי אין רלוונטיות לפסק הדין שצירף המשיב למכתבו, שכן פסק הדין לא ניתן במישור היחסים שבין המשיב לבין לאומי קארד.

26.עם כול הכבוד, במסקנתה האמורה טעתה המערערת טעות מהותית. המערערת כמנפיק, לא רק שאינה בעלת סמכות הכרעה במחלוקת האמורה, כפי שפורט לעיל, אלא משבחרה "ליטול" סמכויות אלה, לא הייתה יכולה לקבל הטענה בדבר מתן שירות באמצעות מי שחל עליו איסור שיפוטי לספק שירות כזה.
בנסיבות אלה, אין אלא להטיל את "הסיכון" הכלכלי שבהמשך העברת התשלומים לאלמג"ן על המערערת.

השלכות היות עסקת אלמג"ן חוזה פסול על מערך היחסים שבין המערערת למשיב ומימוש זכותו של המשיב להודיע על ביטול עסקה על-פי החוזה:

27.משהוכרה עסקת היסוד שבין אלמג"ן למשיב כחוזה פסול ומשהודיע המשיב למערערת על ביטולה של העסקה בשל כשלון תמורה מלא בסמוך לכריתת החוזה, ומשאין מדובר בעסקת אשראי בתשלום אחד כאמור בסע' 10(א2) לחוק, הרי שזכאי היה המשיב כי עם ביטולה של העסקה תפסיק המערערת כמנפיקה להמשיך ולחייב את המשיב בגין העסקה.

אמנם זכאית היתה המערערת, לכאורה, לחזור ולחייב את המשיב בגין העסקה, אם נוכחה שאין מדובר בכשלון תמורה, תוך מסירת הודעה מתאימה למשיב (ראה הוראת סע' 10ג לחוק). ואולם, די היה בכך שהמשיב העביר לידי המערערת עותק פסק הדין ולפיו אסור לאלמג"ן להמשיך במתן שירות משפטי למשיב וממילא נגזר מכך ביטול עסקת היסוד בין אלמג"ן למשיב, וזאת בנוסף להודעה שניתנה על-ידי המשיב למערערת כי ביטל את העסקה – כדי שלא תהא המערערת זכאית לחזור ולחייב את המשיב בגין העסקה.

ראשית, משהובא לידיעת המערערת כי נגד אלמג"ן לא רק שניתן פסק דין בשנת 2004 על איסור לעסוק בתחום מתן שירותי משפט, אלא גם ננקט נגדה הליך של ביזיון בית המשפט, לא היה מקום עוד כי המערערת תימנע מנקיטת הליכים נגד אלמג"ן, וזאת גם כפי שמאפשר חוזה ההתקשרות שבין המערערת כמנפיקה לבין אלמג"ן כספק. סע' 63.2 להסכם ההתקשרות שבין מנפיק לספק קובע כי המערערת "רשאית לעכב זיכוי חשבונו של בית העסק" אם "יש מניעה על פי דין ... לעכב את הסכום האמור";

28.יתרה מזאת, חוזה ההתקשרות בין המערערת לספקים מאפשר הימנעות מזיכוי חשבונו ספק בקשר לטענות לקוח. במקרה דנן, הודיע המשיב למערערת על ביטול עסקת היסוד עם אלמג"ן ואף נימק הביטול תוך העברת עותק מפסק הדין האוסר על אספקת השירות על-ידי אלמג"ן, כך שלפחות על פני הדברים, לאחר בדיקה יכולה היתה המערערת להגיע
למסקנה שיש בסיס לטענת המשיב.

לא הייתה כול מניעה כי המערערת תפעלה כנגד הספק מכוח תנאי ההתקשרות החוזיים שבינה לבין הספק.

סע' 28 להסכם ההתקשרות שבין המערערת לספק קובע:
"הודיע הלקוח ל Cal ו/או לבנק שהנפיק לו את הכרטיס, בעצמו או במשותף עם Cal כי הוא מבקש שלא לחייבו על אף שעשה עסקה, בשל כך כי העסקה נעשתה תוך מרמה ו/או הונאה ו/או הטעיה ו/או תיאור מטעה של המוצר או השירות שנרכשו, ונראה על פני הדברים שיש בסיס לטענות הלקוח, רשאית Cal שלא לזכות את בית העסק בסכום העסקה ובמקרה שחשבון בית העסק כבר זוכה, תהיה Cal רשאית לחייב את חשבון הבנק או לקזז מסכומים שמגיעים לבית העסק ו/או שיגיעו לבית העסק, זאת אף מבלי שיהיה עליה להודיע על כך מראש לבית העסק."

יש לברך את המערערת שהייתה ערה לחובותיה כלפי הלקוח ובחרה לשריין לעצמה דרכי פעולה כלפי הספק, שמקורם בדיני החוזים הכלליים. סעיף זה מסמיך את המנפיק לא רק להימנע מלהמשיך ולבצע תשלומי עתיד, אלא גם להשיב סכומים ששילמה, על דרך קיזוז מתשלומים אחרים שעליה להעביר לאותו ספק. ועוד, הסמכות נתונה ואינה מוגבלת לכישלון תמורה מלא בלבד. המסקנה היא לענייננו, שבידי המערערת היו אמצעים משפטיים מספיקים להשיב לעצמה תשלומים שבוצעו לאלמג"ן, להפסיק לחייב את הלקוח-המשיב ואף להחזיר לו תשלומים שגבתה ממנו בגין אותו חוזה. אילו פעלה כך הייתה מיישמת נכונה צרכנות הגונה.

עוד בהקשר זה ניתן להפנות לסע' 30 להסכם ההתקשרות של המערערת עם ספקים:
"נעשתה עסקה בתשלום נדחה, בין אם על פי הרשאת Cal ובין אם ללא הרשאה, והלקוח הודיע לבנק המנפיק ו/או ל- Cal כי הנכס לא סופק לו במועד המוסכם או סופק לו בסטייה מהותית מהמוסכם (להלן - אי אספקה), תהא Cal רשאית לחייב את בית העסק בגין העסקה הנדחית, במלוא הסכום שלה, אפילו אם בית העסק כבר זוכה בסכומים האמורים, או רשאית היא שלא לזכות את בית העסק, אם טרם זוכה או לקזז את הסכום כנגד כל סכום המגיע לבית העסק מ- Cal או לחייב את בית העסק בבנק בו הוא מנהלו."

עוד יצויין כי על-פי הסכם ההתקשרות עומדת למערערת זכות שיפוי ופיצוי מאת בית העסק בגין כל תביעה או דרישה בקשה לשרות שנתן בית העסק בנוגע לסכסוכים בין בית העסק ללקוח (ראה סעיפים 39-41 להסכם ההתקשרות).
סעיף זה, אשר אין מניעה כי יחול בכול הסדר חוזי של כול מנפיק יש בו כדי להצדיק ההנחה, כי סיכון בחובת השבה גם לגבי תשלומים שבוצעו קודם לקבלת הודעת הלקוח, ראוי כי יוטלו - כאשר מדובר בשיבוש ממשי בעסקה, על המנפיק.

29.במקרה כגון זה, על המערערת לאתר את נקודת האיזון הנדרשת בין הלקוח ובית העסק. אם מתקשה היא לעשות כן, אין מניעה כי תנקוט בהליך של טען ביניים או כול הליך משפטי אחר הנדרש לצורך כך. ויודגש, אין האינטרס הכלכלי של המערערת יכול להוות במקרה זה אינטרס יחיד או מכריע בשאלת האיזון בין הלקוח לבית העסק.

תחת זאת המשיכה המערערת לעמוד על דרישת התשלומים מאת המשיב, ולכלל הסכום הנתבע. המערערת לא הוכיחה כי אכן בחנה את הדברים הנטענים ביחס לאלמג"ן, כפי שאלו עולים מפסקי הדין שהומצאו לה וזאת מעבר לפניה לאלמג"ן לברר אספקת השירות, שירות שחל עליה איסור שיפוטי להציעו ועל אחת כמה וכמה, לתתו. מכתב התשובה שנשלח למשיב מצביע על פעולה חד-כיוונית, דרישת חיוב למשיב בלבד, מבלי לעצור את החיובים הנדחים או לנקוט בהליכים להחזרתם, כולם או חלקם.

כפי שהובא לעיל שמרה לעצמה המערערת, במסגרת הסכם התקשרות עם ספקים, סמכויות נרחבות למנוע העברת תשלום בנוגע לעסקות לא חוקיות. בנסיבות אלה בדיקה שטחית בדבר אספקת שירות, כאשר הטענה היא בדבר היות ההסכם בלתי חוקי בכלל, וכאשר מדובר בתשלומים נדחים בפרט, אין בה די.

עוד יש לאשר בהקשר זה קביעתו של בית משפט קמא, כי חב' האשראי, ככל שהיא מבצעת העברה בשמו של הלקוח, היא בגדר ידו הארוכה של המשיב לצורך זה. לפיכך, משהועלתה טענה מבוססת של המשיב כלקוח כי מדובר בעסקה בלתי חוקית, אפילו טוענת החברה "הזכאית" לתשלום כי נתנה את השירות, אין חב' אשראי רשאית להעביר את הכספים או להימנע מדרישה להשבתם, שלא על פי פסק דין. חב' האשראי איננה בגדר הפוסק במחלוקת שבין הצדדים לעסקה, כאשר הראיות בנושא לעניין מיהות העסקה, הן חד משמעיות - עסקה בלתי חוקית.

30.אישור שיקול דעתה ואופן הפעולה של המערערת יאפשר למעשה, ביצוע ואכיפה של עסקאות בלתי חוקיות, תוך התעלמות מפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט והעברת תמורה לאותו ספק שפעל בניגוד להוראות בדין.
משנמסר למערערת דבר היות הסכם עסקת אלמג"ן חוזה בלתי חוקי, לא הייתה המערערת רשאית עוד להתעלם מכך. חובה כדוגמת זו מוטלת על חב' האשראי כמוסד בנקאי בקשר להלבנת כספים (ראה חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000). על דרך ההיקש, מוטלת חובה כזו על המערערת גם במקרה כגון זה. חב' האשראי איננה יכולה לפעול – ועל-פי הסכמי ההתקשרות נראה כי גם אינה פועלת כך למעשה - כאשר מדובר בפעילות בלתי חוקית, במיוחד כאשר מדובר בפעילות בלתי חוקית הנראית לעין גם ללא מתן פסק דין. קל וחומר שעה שקיים איסור על-פי פסק דין לספק לפעול במתן שירותו.


31.עוד יש לציין כי המערערת טענה כי נשוא המחלוקת התייחס רק לכרטיס ויזה 8622 ואינו קשור לכרטיסי האשראי האחרים שהונפקו למשיב.
כפי שהובהר, אין לקבל טענה זו. ממסמך ההצטרפות למחזיק כרטיס עולה כי אותה חברה - ויזה כאל - אחראית גם להוצאת כרטיס דיינרס קלוב.

התוצאה:
32.אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור, תוך הבהרת הנתונים הבאים:

א.חיובי המשיב בגין עסקת אלמג"ן, באמצעות כרטיסי האשראי שסופקו לו - בין אם חוייבו בדרך של חיוב ראשוני עיקרי ובין אם חוייבו בדרך אחרת - יבוטלו, ללא כול חיוב נוסף.

ב.ככול שבוצעו חיובים כאלה בחשבון המשיב, אלה יבוטלו ויושבו, וחשבונו של המשיב יזוכה בהתאם.

ג.המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בערעור בסכום כולל של 4,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.
עם ביצוע התשלום הנ"ל, תועבר הודעה מתאימה על-ידי המערערת המאשרת ביצוע התשלום למזכירות בית המשפט. עם קבלת ההודעה יושב הפיקדון, אם הופקד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול עסקה CAL

  2. אי חידוש קו אשראי

  3. אשראי ליווי בנקאי

  4. ביטול עסקה ישראכרט

  5. ביטול מסגרת האשראי

  6. אי חידוש מסגרת אשראי

  7. ביטול עסקה ויזה כאל

  8. מכתב אשראי דוקומנטרי

  9. ביטול עסקה מאסטרכארד

  10. ביטול עסקה לאומי קארד

  11. התיישנות כרטיס אשראי

  12. ביטול עסקת אשראי ויזה

  13. הפרת הסכם למתן אשראי

  14. ביטול עסקה חברת האשראי

  15. הסדר נושים קווי אשראי

  16. ביטול עסקת אשראי טלפונית

  17. ביטול עסקה אמריקן אקספרס

  18. אשראי רכישת קרנות נאמנות

  19. בדיקת פוליגרף כרטיס אשראי

  20. ביטול עסקה באשראי תשלומים

  21. ביטול עסקה מול חברת האשראי

  22. ביטול צו עיקול בחברות אשראי

  23. ביטול חיוב עמלת פריסת אשראי

  24. ביטול עסקת אשראי תוך 24 שעות

  25. ביטול הרשאה לחיוב כרטיס אשראי

  26. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית

  27. חייב מוגבל באמצעים כרטיס אשראי

  28. ביטול מסגרת אשראי בבנק הודעה מראש

  29. כרטיסי אשראי מתגלגל: תביעה ייצוגית

  30. אשראי דוקומנטרי סמכות שיפוט בינלאומית

  31. שימוש בכרטיס אשראי למרות הבטחה לא להשתמש בו

  32. שימוש בפרטי כרטיס אשראי ללא הרשאה לצרכים אישיים

  33. טענה כי יש לקבל תביעה מאחר שהנתבע מודה בהלוואות ובאשראי שקיבל

  34. שימוש אסור שנעשה בכרטיס האשראי של התובעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלה

  35. הגבלת החשבון המקורית יצרה מחנק חמור באשראי והביאה לקושי בניהול העסק

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון