סעיף 2 לפקודת מס הכנסה


השופטת א' סלע

1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (תב"ע נו/819 - 0; השופטת ע' פוגל), ובו נדחתה תביעת המערער להכיר בזכאותו לתוספת תלויים בגין אשתו בקיצבת הנכות.

2. בעוד המערער טען בבית-הדין האזורי לזכאות לתוספת תלויים בגין אשתו בקיצבת הנכות, טען המשיב כי המערער אינו זכאי לתוספת זו מיום 1.5.1994, המועד שבו אושרה לתובע רנטה סוציאלית מאת המוסד לביטוח הסוציאלי בגרמניה. הנימוק לכך הינו כי רנטה זו הינה בגדר הכנסה של המערער על-פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), ועל-כן יש לנכותה מיתרת הקיצבה, והכול לפי הוראות סעיף 202(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

3. הערעור שבפנינו נערך על-פי סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

4. בהודעת הערעור ובסיכומיו פירט המערער בהרחבה את טיעוניו. עיקר טענות המערער הינן כלהלן:

(א) טעה בית-הדין האזורי כאשר כרך את תשלומי הפיצויים מגרמניה עם תשלומי הכנסות לעניין הגדרת מהותם, כי הרי קיים שוני מהותי בין שני סוגי תשלומים אלה.

הפיצויים מגרמניה הם אכן בגדר "קיצבה" המתקבלת כפיצוי על רדיפות הנאצים, ואילו הרנטה מגרמניה היא עיסקה כלכלית שבה מקבל הרנטה משקיע סכום כסף גדול חד- פעמי, ובתמורה מקבל במשך השנים את החזר הקרן, כאשר קיים גם סיכון כי הסכום הכולל של תשלומי ההחזר יהיה נמוך מסכום הקרן המושקע בעיסקה, בהתאם לתוחלת החיים של מקבל הרנטה;

(ב) בית-הדין האזורי טעה בהסתמכו על פסק-הדין שניתן בדב"ע נה/31 - 0 וולר - המוסד לביטוח לאומי [1] כדי להקיש ממנו מסקנות לדיון הנוכחי, שהרי הדיון הנ"ל


התייחס לסוגיית התשלום של התוספת לתלויים בקיצבת זקנה ולא בביטוח נכות.
לעניין הזכאות בתוספת לתלויים קיימים הבדלים מהותיים בין שני החוקים - בלשון החוק ובמטרותיו.

הבדלי הניסוח בין סעיף 1(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זיקנה ושאירים), תשל"ז-1976 (להלן - התקנות) לבין סעיף 195 לחוק, הדן בהכנסת נכה, אינם מקריים והם באים להדגיש את העובדה כי לעניין ביטוח נכות קובעת רק המשמעות שמייחס מס הכנסה למונח "הכנסה" ואת הפרשנות הנובעת מהלכות שנקבעו בדיוני מס הכנסה לעניין זה;

(ג) ייתכן בהחלט מצב שבו תקבול מסוים ייראה כ"הכנסה" בביטוח זקנה בהיותו נכלל באחד המקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, ואותו תקבול לא ייחשב כהכנסה בביטוח נכות בהתאם לפרשנות הנובעת מדיני מס הכנסה;

(ד) טעה בית-הדין האזורי בקובעו כי לעצם אזכורו של הסעיף הנ"ל הן בתקנות והן בחוק לא יכולה להינתן פרשנות שונה;

(ה) טעה בית-הדין האזורי כאשר הסתמך על פסק-הדין שניתן בדב"ע מח/109 - 04 ליבוביץ - המוסד לביטוח לאומי (להלן - פסק-דין ליבוביץ [2]) כדי להקיש ממנו הלכה גם לדיון זה. פסק-דין ליבוביץ [2] כוחו יפה לעניין גימלת הבטחת הכנסה ואיננו נכון לעניין קיצבת נכות.

משחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 והתקנות לפיו נועדו להבטיח השלמת הכנסה מינימלית לצורכי קיום אך ורק לאותה אוכלוסיה בארץ הנמצאת מתחת לקו העוני, הרי שהקריטריונים לזכאות לגימלה שקבע המחוקק הם מחמירים ביותר ומיועדים לשלול את אותה גימלה מאוכלוסיה מבוססת יותר. בביטוח נכות הקיצבה ניתנת למבוטח כפיצוי על אובדן אי-כושר עבודתו ובשל מצבו הבריאותי, ואילו מצבו הכלכלי של הנכה איננו הקריטריון המרכזי לזכאות;

(ו) קיים הבדל בין הגדרת המונח "הכנסה" בחוק הבטחת הכנסה לבין החוק;

(ז) טעה בית-הדין האזורי בהסתמכו על פסק-הדין בדב"ע מד/63 - 0 בידרמן - המוסד לביטוח לאומי [3] כדי להקיש ממנו הלכה לדיון זה. פסק-דין זה התייחס לשלילת ההטבה הסוציאלית לקיצבת שאירים מכוח חוק הבטחת הכנסה, ואין להקיש מסקנה דומה לעניינו של המערער;



(ח) מטרתה העיקרית של הפקודה היא קביעת סוגי התקבולים שיש לסווגם כהכנסה לצורך הטלת מס. על ערכאת הערעור לבדוק אם הפקודה רואה ברנטה המתקבלת מגרמניה בנסיבותיו של המערער כהכנסה החייבת במס, ולא את השאלה שאיננה רלוונטית לדיון זה בדבר הגדרת הרנטה כהכנסה בהסתמך על התקנות, בביטוח זקנה או בביטוח הבטחת הכנסה;

(ט) טעה בית-הדין האזורי בדחותו את טענות המערער בעניין ההוצאות שהיו כרוכות ברכישת הרנטה בהסתמכו על הילכת ליבוביץ [2]. סעיף 2 לפקודה דן רק בהכנסה פירותית ולא בהכנסה הונית, ובתור שכזה גם אם רואים תקבול מסוים כהכנסה, לצורך תשלום המס יש לנכות לפני התשלום את ההוצאות הכרוכות בהשגת אותה הכנסה בהתאם לכללים שפורטו בפקודה;

(י) אפילו צדק בית-הדין האזורי בהחליטו לראות ברנטה מגרמניה כהכנסה, דבר המוכחש, גם אז טעה כאשר לא נתן דעתו על עדות המערער כי בפועל סכומי הרנטה לא התחילו להתקבל ביום 1.5.1994 אלא מאוחר יותר, וכי בהתאם ללשון החוק, הכנסה חד- פעמית של הפרשים רטרואקטיביים אינה משפיעה על התוספת לקיצבה, ורק הכנסה חודשית יכולה להשפיע על התוספת;

(יא) ועדה רפואית קבעה למערער נכות רפואית כללית בתוקף מיום 2.10.1991.
פקידת התביעות הודיעה למערער בהודעתה מיום 6.2.1995 כי התחלת תשלום הקיצבה נקבעה ליום 2.10.1992. בדיון בבית-הדין האזורי הודיעה באת-כוח המשיב כי על-פי החלטה חדשה שנתקבלה, הוקדמה הזכאות לקיצבה בחמישה חודשים, והינה מיום 1.5.1992 במקום מיום 2.10.1992. לאור ההודעה ויתר המערער על ערעורו בעניין זה.

על-אף התחייבות המשיב לא הועבר לחשבון המערער כל סכום עקב הוראה לעצירת התשלום ששלח המשיב לבנק בנימוק של טעות כביכול בהעברת התשלום.

על-אף בקשות מפורשות של המערער במהלך הדיון בבית-הדין האזורי בעניין אי- ביצוע תשלום ההפרשים שהובטחו לא הוזכרה בפסק-הדין חובת המשיב להעביר למערער חישוב מפורט של חישוב ההפרש המגיע בעקבות ההחלטה החדשה.

כאשר בעקבות הגשת התובענה לבית-הדין האזורי חוזר בו המשיב מעמדתו ומודיע במהלך הדיון על הסכמתו למלא חלק מהתביעה, לא ניתן להגדיר מצב זה בתור "תביעה שנדחתה", והיה מקום לציין בפסק-הדין כי "התביעה התקבלה בחלקה", על כל ההשלכות הנובעות מהגדרה זו, ובכלל זה גם לזכות את המערער בהוצאות.

5. בא-כוח המשיב תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי וטען בסיכומיו, בין היתר:

(א) המשיב הודיע בבית-הדין האזורי כי המערער זכאי לקיצבת נכות כללית מ-1.5.1992. באשר לתשלום, להבדיל מהזכאות העקרונית, מדובר בכפל גימלאות, שכן בגין התקופה הנדונה קיבל דמי אבטלה.

(ב) סעיף 320(א) לחוק קובע כי לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת, קיצבאות שונות לפי החוק בעד אותו פרק זמן;

(ג) המשיב פועל על-פי החוק, וחובה עליו ליתן גימלה למבוטח כאשר הגימלה מגעת על-פי חוק, ואסור לו ליתן גימלה כשאין היא מגעת לפי החוק (דב"ע לח/64 - 0 טבצ'ניק - המוסד לביטוח לאומי [4]). כשמדובר בכפל גימלאות אין שאלה משפטית, שכן אין המשיב יכול לפעול בניגוד להוראות החוק;

(ד) כאשר מדובר בדמי אבטלה ובנכות כללית, מדובר בגימלאות ששתיהן באות לפצות מבוטח על חוסר עבודה, ואין לומר שהמחוקק התכוון להעניק למבוטח את שתיהן באותו פרק זמן;

(ה) אין המערער זכאי כלל לקיצבת נכות כללית קודם ל-1.5.1992 שחל 90 יום לאחר סיום עבודתו;

(ו) אם תשולם למערער קיצבת הנכות לתקופה הנ"ל, יהא עליו להחזיר את דמי האבטלה החופפים לתקופה שבה יקבל את קיצבת הנכות;

(ז) לטענת המערער בדבר זכאותו להוצאות בגין טעות המשיב, משאיר המשיב את הקביעה לשיקול-דעתו של בית-הדין;

(ח) הוראות סעיף 202(א) לחוק הן חד-משמעיות;

(ט) נכה שיש לו הכנסה חודשית שלא לפי סעיף 2(1) או סעיף 2(2) לפקודה תנוכה הכנסה זו מיתרת הקצבה;

(י) הגדרת "הכנסה" בסעיף 195 לחוק היא הכנסה כמשמעותה בפקודה, למעט קיצבת ילדים ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים, תשמ"ד-1984 .

אין החוק מגדיר "הכנסה" כהכנסה שמשולם עליה מס הכנסה;


(יא) ההבחנה שעושה המערער בטיעוני הערעור בין פיצויים מגרמניה לרנטה כאילו הראשונים הם "קיצבה" והשניים הם בגדר עיסקה כלכלית, אין לה על מה שתסמוך.


ההגדרות בסעיף 195 לחוק ובתקנה 1(א) לתקנות זהות;

(יב) מדובר בתשלום חודשי המשתלם למערער בישראל דרך קבע, הנכנס להגדרת "קיצבה" בסעיף 2(5) לפקודה.

בדב"ע מד/63 - 0 הנ"ל [3] נקבע כי עצם הפטור ממס הכנסה אינו שולל היות הרנטה "קיצבה" כהגדרתה בסעיף 2(5) לפקודה;

(יג) פסק-דין ליבוביץ [2] קבע כי יש להתחשב בפנסיה מגרמניה גם אם בפועל לא שולמה בגלל החזר הלוואה שלקח המבוטח. העובדה שבעניין ליבוביץ [2] דובר בהשלמת הכנסה ולא בנכות כללית אינה שוקלת מאחר שמדובר בפרשנות עקרונית ו"התוצאה האבסורדית" שבית-הדין מדבר עליה בסיפה לפסק-הדין - אם יפורש החוק אחרת - תקפה גם בעניין שלפנינו.

הגדרת "הכנסה" בחוק הבטחת הכנסה רחבה מהגדרתה לעניין נכות כללית, אך כאשר מדובר בקיצבה - זו הכנסה הן לעניין הבטחת הכנסה והן לעניין נכות כללית;

(יד) יש לזכור שמדובר בביטול תוספת לבן-זוג כאשר קיצבת הנכות הכללית מובטחת למערער על-פי סעיף 200(א) לחוק.

אין מדובר בהשארת המבוטח ללא מקורות מחיה מינימליים;

(טו) אין לומר כי מטרת המחוקק היא להמשיך ולשלם תוספת לבן-הזוג כשלנכה יש הכנסה חודשית קבועה, וכאשר גם לבן-הזוג יש הכנסה חודשית קבועה, ואין מקום להבחין בין קיצבת זקנה, להבטחת הכנסה ולנכות כללית לעניין זה.

6. (א) לטענות המערער בדבר מועד התחלת הזכאות לקיצבת נכות, נכתב בפתח פסק-הדין של בית-הדין האזורי:

"1. התובע נמצא זכאי לקיצבת נכות כללית על ידי הנתבע (החל מיום 1.2.92) ונקבע כי זכאותו לתשלום קיצבת נכות בפועל תחל ממאי 92', לאחר 90 ימי המתנה.

הנתבע הודיע בסיכומיו כי ניתנה הוראה לביצוע התשלום לתובע בצירוף פיצוי.


2. בעת הדיון, הודיע התובע כי הוא זונח כל טענה באשר למועד תחילת תשלום קיצבת הנכות שלו והמחלוקת שנותרה בין הצדדים היא זכאות התובע לתוספת תלויים בגין אשתו בקיצבת הנכות".

(ב) בטיעוניו בפנינו קובל המערער על כי בפועל לא שולמה לו קיצבה רטרואקטיבית מיום 1.5.1992 בהתאם להצהרת בא-כוח המשיב, שבעקבותיה זנח תביעתו לסעד זה, וכן כי היה על בית-הדין לפסוק לו הוצאות בגין סעד זה.

(ג) אין עוררין שבתקופה הנדונה מ-1.5.1992 עד למועד שבו שולמה הקיצבה בפועל קיבל המערער דמי אבטלה, ומכאן שמדובר בכפל גימלאות בעד אותו פרק זמן, כאשר שתי הגימלאות - הן דמי האבטלה והן קיצבת הנכות - באות לפצות את המבוטח על חוסר עבודה.

(ד) סעיף 320(א) לחוק קובע כי לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת, קיצבאות שונות לפי החוק בעד אותו פרק זמן.

(ה) לאור הוראות סעיף 320(א) לחוק, ומשהלכה פסוקה היא שהמוסד לביטוח לאומי פועל על-פי החוק וחובה עליו לתת גימלה למבוטח כאשר הגימלה מגעת על-פי חוק ואסור לו לתת גימלה כשאין היא מגעת לפי חוק (דב"ע לח/64 - 0 הנ"ל [4]) - דין טענות המערער לעניין זה להידחות.

(ו) מקובלת עלינו טענת המערער שלפיה היה על בית-הדין האזורי לפסוק לזכותו הוצאות בגין זכייתו בסעד זה, שכן המשיב הכיר בזכאותו רטרואקטיבית מיום 1.5.1992 רק לאחר הגשת התביעה, טענה שהמשיב השאיר את ההכרעה בה לשיקול-דעתו של בית-הדין.

אנו פוסקים למערער הוצאות בגין סעד זה בסך 500 ש"ח.

7. (א) סעיף 202(א) לחוק עניינו ניכוי הכנסות מקיצבה, וזה לשונו:

"(א) עלתה קצבה של נכה על הסכום השווה לקצבה חודשית מלאה (לעודף זה ייקרא להלן - יתרת הקצבה), ינהגו כך:

(1) כל הכנסה שהיתה לו לא תנוכה מסכום השווה לקצבה חודשית מלאה;

2) היתה לו הכנסה חדשית לפי סעיף 2(1) או (2) לפקודת מס הכנסה בסכום העולה על 40% מהשכר הממוצע, כפי שהיה ב-1 בינואר, ינוכה מיתרת הקצבה 60% מההכנסה העודפת;

(3) היתה לו הכנסה חדשית שלא לפי סעיף 2(1) או (2) האמור, תנוכה הכנסה זו מיתרת הקצבה".

(ב) סעיף 195 לחוק שהינו סעיף הגדרות קובע:

"'הכנסה' - הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - 'הכנסה' כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד', ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב 1)(2) לחוק חיילים משוחררים;".

8. (א) לטענת המערער כי הרנטה מגרמניה אינה בגדר הכנסה על-פי סעיף 2 לפקודה, וכי אותה רנטה הנחשבת כהכנסה לצורך גימלת הבטחת הכנסה אינה בגדר הכנסה לצורך קבלת נכות כללית, קבע בית-הדין האזורי:

"7. לענין מהותם של תשלומי הפיצויים והרנטות מגרמניה נפסק לאחרונה בדיון נה/31 - 0 יצחק וולך - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 9.2.95):

'אין חולק על כך שהפיצויים מגרמניה הם בגדר 'קיצבה', ועל כן הם נכללים במסגרת סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה בו כלולים:

'(5) קיצבה, מלוג, או אנונה' (ר' דב"ע מד/63 - 0 ויקטוריה בידרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ז, 53, 55).

8. פסק הדין הנ"ל התייחס אמנם לסוגיה של תשלום תוספת תלויים לקיצבת זיקנה, אך יש לו נפקות גם לענייננו:

הגדרת 'הכנסה' המופיעה בתקנה 1(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זיקנה ושאירים) תשל"ז-1976, והגדרת 'הכנסה' המופיעה בסעיף 195 לחוק, מאזכרות את סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

9. לעצם איזכורו של הסעיף הנ"ל הן בתקנות והן בחוק - לא יכולה להינתן פרשנות שונה.

ס' 25 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 קובע:


'איזכור של חיקוק בחיקוק אחר - כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו. לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר'.

איזכורו של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה בסעיף 195 לחוק, ובחוק מס הכנסה [צ"ל ובחוק הבטחת הכנסה - א' ס'] אינו נושא לפרשנות שונה של אותו סעיף, והוא מתייחס לנוסח הסעיף כפי שאוזכר".

(ב) הוסיף בית-הדין האזורי שהן בדב"ע נה/31 - 0 הנ"ל [1] הן בעניין ליבוביץ [2] והן בדב"ע מד/63 - 0 הנ"ל [3] קבע בית-הדין כי הרנטה מגרמניה הינה בגדר הכנסה על-פי סעיף 2 לפקודה.

ולענייננו קבע בית-הדין האזורי שהמערער הודה בעדותו שהרנטה מגרמניה מועברת לחשבונו בישראל, ואף צירף לסיכומיו אישור מבנק המזרחי המאוחד שלפיו מתקבלת מדי חודש רנטה מהבנק הגרמני, ומכאן שהיא מתקבלת בישראל.

(ג) צדק בית-הדין האזורי בקובעו, כך קובעים גם אנו, שתשלומי פנסיה ורנטות מגרמניה הם בגדר קיצבה ועל-כן נכללים במסגרת סעיף 2(5) לפקודה, וכן בקובעו כי יש ליתן פירוש שווה לאזכור סעיף 2 לפקודה בסעיף 195 לחוק ובחוק הבטחת הכנסה.

9. (א) בית-הדין האזורי דחה את טענות המערער כי הרנטה מגרמניה פטורה ממילא מתשלום מס הכנסה הן בגרמניה והן בישראל, ועל-כן יש לשלול את היות אותה קיצבה בגדר "הכנסה" על-פי סעיף 2 לפקודה.

(ב) בעניין זה נקבע על-ידי בית-הדין האזורי:

"בדיון בידרמן הנ"ל נקבע במפורש שהעובדה שאין משתלם מס מהקיצבה מכוח פטור אינה שוקלת, ואינה שוללת את היותה של אותה קיצבה בגדר 'הכנסה' על פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

באותו דיון נקבע כי סעיף 14 לפקודת מס הכנסה מסמיך את שר האוצר ליתן פטור על 'הכנסה על תושב ישראל שמקורה מחוץ לישראל ומשתלם עליה מס רק משום שהתקבלה בישראל'.

עצם מתן הפטור לקיצבה מחזקת את המסקנה כי היא בגדר הכנסה רק משום שנתקבלה בישראל".

כן נקבע בדב"ע נה/31 - 0 הנ"ל [1]:

"לעובדה ש'קיצבה' זו פטורה מתשלום מס הכנסה על פי סעיף 9(6ה) לפקודת מס הכנסה, אין נפקות לענייננו. זאת משום שמהותה של התקנה זו לענין הגדרת 'הכנסה' לצורך סעיף 5 לחוק, אינה נקבעת על פי השאלה האם יש לשלם לגביה מס הכנסה או לאו, אלא על פי השאלה האם היא בגדר 'הכנסה' מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה או לאו".

(ג) עיון בתיק בית-הדין האזורי מעלה שהמערער צירף לסיכומיו אישור מפקיד השומה שלפיו פטורה קיצבת הנכות המשתלמת מגרמניה ממס על-פי הוראות סעיף 9(6ה) לפקודה.

ייאמר כי עיון בהוראות סעיף 9(6ה) לפקודה, שמכוחו ניתן למערער הפטור, מעלה כי עצם מתן הפטור מעיד כי המחוקק הישראלי ראה בה כ"הכנסה" על-פי הפקודה, וכי עצם תשלום הקיצבה בישראל דינו כ"קבלתו" בישראל כלשון סעיף 2 לפקודה.

(ד) לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית-הדין האזורי, שמבוססת על לשון החוק ועל ההלכה הפסוקה שלפיה אין בעובדה שהרנטה מגרמניה פטורה מתשלום מס הכנסה הן בגרמניה והן בישראל כדי לשלול את היות אותה קיצבה בגדר "הכנסה" על-פי סעיף 2 לפקודה.

10. (א) בדחותו את טענת המערער שלפיה משאין הוא מקבל את הקיצבה במלואה מאחר שהוא משלם לממשלת גרמניה שכר טרחה והוצאות על הטיפול באישור ותשלום הקיצבה, הרי שעל-פי לשון סעיף 2 לפקודה, גם אם רואים תקבול מסוים כהכנסה, לצורך תשלום המס יש לנכות לפני התשלום את ההוצאות הכרוכות בהשגת אותה הכנסה, קבע בית-הדין האזורי:

"לענין זה כבר נפסק בדיון דוד ליבוביץ הנ"ל כי אי קבלת הרנטה בפועל נובע מהחזר הלוואה שקיבל התובע לצורך רכישת זכויותיו. ולענין זה: 'אין נפקא מינה מהיכן שאב המערער את המקורות הכספיים לקניית הזכות לפנסיה מגרמניה. הדין זהה אם נטל לענין זה ממקורותיו, על ידי מימוש רכוש או תוכנית חסכון, או שקיבל עזרה מבני משפחה או נטל הלוואה מיוחדת לצורך זה'.

תשלום ההוצאות לצורך רכישת זכויות, גם אם הוא מופחת מקיצבתו של התובע, אינו שונה מתשלום כל הוצאות אחרות, פרטיות, אשר יש לתובע, ואין לראות בו בגדר הפחתת הקיצבה.




מרגע שנעשה התובע זכאי לרנטה מגרמניה - הרי יש לראותו כמי שמקבלה בפועל".

(ב) צדק בית-הדין האזורי במסקנה שהגיע אליה ולא מצאנו מקום להתערב בה.

11. בסיום פסק-הדין קבע בית-הדין האזורי:

"העולה מכל האמור לעיל הוא כי הרנטה מגרמניה המשתלמת לתובע, הינה בגדר הכנסה כמשמעותה בסעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה.

מכיון שהרנטה אינה בגדר הכנסה חודשית על פי סעיפים 2(1) או 2(2) לפקודת מס הכנסה, יש לנכותה מיתרת הקיצבה האמורה להשתלם לתובע ואשר עולה על סכום השווה לקיצבה חודשית מלאה ליחיד".

12. הלכה פסוקה היא שאם נגיע לכלל מסקנה כי המימצאים העובדתיים, כפי שקבעם בית-הדין האזורי, מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני, ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאות עקרוניות ובסיסיות, ובנוסף נשתכנע שהדין יושם בתשתית העובדתית כהלכה - כי אז אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקות העובדתיות והמשפטיות ולבחון אותן מבראשיתן (ראה ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות [5], בעמ' 168 וכן דב"ע נד/71 - 3 אילת - שירות התעסוקה [6], בעמ' 184-185).

13. תפקידה של ערכאת הערעור הוא רק להיווכח כי מה שהחליטה הערכאה מדרג ראשון עומד במבחן הראיות המשתמע מהן ומהדין. אין ערכאת הערעור נדרשת להציג פסק-דין משלה העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק-הדין של הערכאה הדיונית.

14. לא מצאנו מקום להתערב בפסק-דינו של בית-הדין האזורי שהתבסס על ניתוח החומר שהיה בפניו תוך ניתוח השאלות המשפטיות שהונחו בפניו לאור הוראות החוק והפסיקה.

15. התוצאה היא אפוא שאנו דוחים את הערעור בכפוף לאמור בסעיף 6ו לפסק-הדין המחייב את המשיב לשאת בהוצאות המערער בסך 500 ש"ח בגין זכייתו בסעד חלקי בבית-הדין האזורי. אין הוצאות בערעור זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעה מס הכנסה

  2. חובת דיווח כללי

  3. ביטול צו מס הכנסה

  4. אישור לגבות מיסים

  5. ביטול קנס מס הכנסה

  6. התיישנות מס הכנסה

  7. ביטול הסכם מס הכנסה

  8. אי הגשת דוח סעיף 188

  9. בדיקת סבירות ההכנסה

  10. אי הגשת דוחות ניכויים

  11. חובת דיווח מס הכנסה

  12. איחור בהגשת דוח שנתי

  13. הסכם קיבוצי מס הכנסה

  14. ועדת חריגים מס הכנסה

  15. זכות העיון במס הכנסה

  16. ביקורת ספרים מס הכנסה

  17. אי הגשת דוחות תקופתיים

  18. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה

  19. התיישנות חוב מס הכנסה

  20. הארכת מועד הגשת דוחות

  21. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  22. השגה על שומת מס הכנסה

  23. אחוזי ריווח בלתי סבירים

  24. אופציות לעובדים מס הכנסה

  25. התיישנות שומה מס הכנסה

  26. ביטול כתב אישום מס הכנסה

  27. סעיף 2 1 לפקודת מס הכנסה

  28. ועדה רפואית של מס הכנסה

  29. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד

  30. איחור בהגשת דוח למס הכנסה

  31. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  32. התיישנות מס הכנסה ניכויים

  33. בקשה לתיקון שומה מס הכנסה

  34. ביקורת ניהול ספרים מס הכנסה

  35. אם חד הורית עצמאית מס הכנסה

  36. ועדה רפואית פקודת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  38. התיישנות הגשת דוחות למס הכנסה

  39. התיישנות תיקון שומות מס הכנסה

  40. סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

  41. בקשה לקביעת נכות לצרכי מס הכנסה

  42. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד כתב אישום

  43. השגה על שומת מס הכנסה ושומת ניכויים

  44. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון