אי הכרה במיקרוטראומה


1. בפנינו תביעתו של מר חורי ג'יריס (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") להכיר בפריצת הדיסק שארע לו כ"תאונת עבודה"- כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) .

2. בהחלטה מיום 16.3.08, קבע בית הדין כי יש להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי מתחום האורטופדיה על מנת שייתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי רפואי, בין עבודת התובע לבין פריצת הדיסק בגבו של התובע.


3. א. ביום 15.7.08 מינה בית הדין את ד"ר דוד אנג'ל, לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

ב. ביום 5.8.08 התקבלה חוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, אשר בה קבע, כי לאחר שעיין בחומר הרפואי שהיה בפניו הגיע למסקנה כי :

"התובע סבל מכאב גב תחתון על רקע בלט בדיסק L5-4. (בבדיקת CT היה חשד לבלט גם בדיסק 2-3L אולם ב MRI נראה בלט רק בדיסק 4-5 L).אין קשר סיבתי בין עבודתו כמורה לנהיגה לבין מחלתו.לא מדובר בנהיגה ברכב כבד ובתנאי שטח,אלא ברכב פרטי ובכבישים סלולים. אין בעבודתו גם הרמת משאות כבדים.
בלימות,כיבוי מנוע או מעבר על פסי האטה לא גורמים נזקים בלתי הפיכים לגבו במידה שתוכר אחריות העבודה למחלתו במנגנון המיקרוטראומה.
השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואתיים רגילים."

ד. בחוות דעתו המשלימה אשר ניתנה במסגרת תשובותיו של ד"ר דוד אנג'ל לשאלות הבהרה, ואשר ניתנה ביום 30.12.08 קבע המומחה כי,

"א. "הטילטול" בזמן כיבוי המנוע בתחילת הנסיעה לא גורם נזק בלתי הפיך בגב התחתון. השפעתו על חוליות ע"ש מותני בטלה בשישים יחסית להשפעת התאונה במנגנון צליפת שוט על חוליות הצוואר.
ב. לא הייתי ממליץ להכיר במנגנון מיקרוטראומה לגב התחתון גם אם תאורטית המנוע היה כובה מאות פעמים ביום.
ג. קפיצה פראית ללא האטה על פס האטה גורמת חבטה בגב. לכן נהיגה ממושכת בשדות ונהיגה בטרקטורים ורכבים דומים בתנאי שטח מוכרת כתורמת למחלת גב. אין בעבודתו של מורה נהיגה אין ספור טילטולים שגורמים נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון. בלשון הדימוי המקובל למיקרו טראומה:אין כאן מספיק טיפות מים שישאירו סימן בסלע"


תמצית טענות הצדדים:

4. לטענת התובע, המומחה יועץ רפואי ד"ר דוד אנג'ל שולל באופן עקרוני קיומה של מיקרוטראומה גבית אצל מורים לנהיגה בכלל והתובע בפרט, בקובעו כי עובדתית אין התובע מגיע כדי נהיגה עם טלטולים רבים הגורמים נזק בלתי הפיך, ואילו היה מדובר בנהיגה ממושכת בשדות, לדעת המומחה, הוא כן היה מאשר את הקשר הסיבתי, לפיכך יש מקום למנות מומחה אחר ולפסול את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל.

5. מנגד טוען הנתבע, כי בקשת התובע למינוי מומחה אחר/נוסף נדחתה על ידי בית הדין בהחלטה מיום 20.5.09 ,וכן
בהחלטה מיום 7.7.09,עליהן לא הוגשו בקשות רשות ערעור, לפיכך אין מקום לדון שוב בטענה זו, במיוחד שהתובע מעלה את אותם הנימוקים שהועלו בבקשות אלו . עוד טוען הנתבע: משקבע המומחה- ד"ר אנג'ל באופן ברור ונחרץ כי בתשתית העובדתית של תנאי עבודתו של התובע "אין את יסוד הנזק בלעדו איין, לשם הכרה במיקרוטראומה",יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת ובחוות דעתו המשלימה,של המומחה ובשאר המסמכים בתיק החלטנו שאין להכיר בתובע, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו המפורטת והמנומקת, של המומחה אשר קבע באופן חד משמעי כי : "אין קשר סיבתי בין עבודתו כמורה לנהיגה לבין מחלתו". על פי נתוני התובע, ולאחר שהמומחה הפעיל את שיקול דעתו,הגיע למסקנה כי, פריצת הדיסק הופיע אצל התובע, כתוצאה מהתפתחות גורמים תחלואתיים טבעיים, והשפעת העבודה אפילו אם הייתה, השפעה זו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים רגילים .

7. בענייננו, המומחה קבע, כי נהיגה ממושכת בשדות ונהיגה בטרקטורים ורכבים דומים בתנאי שטח מוכרת כתורמת למחלת גב, על פי עקרון תורת המיקרוטראומה. כלומר, המומחה איננו שולל באופן עקרוני קיומה של מיקרוטראומה גבית, אצל נהגים,כפי שניסה לטעון התובע. המומחה הסביר, תוך התייחסות לנתוניו האישיים של התובע, שלדעתו לא קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לפריצת הדיסק בגבו, משום שבעבודת הנהיגה שלו, לא היה אין ספור טילטולים אשר גורמים נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון. מה גם שהתובע בעצמו צירף לסיכומים פסק דין ת.א 6274/01 ואף הפנה לקביעתו של ד"ר אנג'ל שם, כי על פי הנתונים שהובאו בפניו, נמצא קשר סיבתי בין עבודת נהיגה במשך שנים ארוכות לבין נזק גבי, מה שמוכיח שהמומחה אינו שולל באופן עקרוני קיומה של מיקרוטראומה גבית.

8. זאת ועוד, עיון בפסק הדין אותו צירף התובע לתמיכה בטענתו לפיה, בית הדין הארצי פסל את חוות הדעת של של ד"ר סלטי וד"ר אנג'ל, היות ובאופן עקרוני שללו אסקולה של מיקרוטראומה גבית מגלה כי, כי בעב"ל 745/07 ביה"ד הארצי המליץ על מינוי מומחה נוסף ולא אחר, כך שחווד דעתו של ד"ר סלטי לא נפסלה כפי שטוען התובע.

9. אין לקבל טענת התובע, שקביעת המומחה כי ה"טלטול" בעת כיבוי המנוע ותחילת זמן נסיעה אינו מהווה פגיעה זעירה, עומדת בניגוד להחלטת בית הדין אשר קבע שהטלטול מהווה אירוע זעיר, הואיל ובכך שינה המומחה את העובדות שהובאו בפניו. שכן, בית הדין מכריע בשאלה עובדתית, האם העובד מבצע פעולה תוך כדי עבודתו, החוזרת ונשנית על אותו איבר ואילו המומחה מחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין אותה פעולה חוזרת ונישנית לבין הנזק שנגרם לאיבר, ובמילים אחרות, האם נגרם לאיבר נזק בלתי הפיך בכל פעולה זעירה החוזרת ונשנית. לפיכך, אין כל פגם בהחלטת המומחה בעניין זה.

10. על פי ההלכה הפסוקה, מטרת מינויו של המומחה היועץ הרפואי הינה לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. (דב"ע מז/98-0 מאיר אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 413). בכדי לסטות מחוות דעת המומחה ומסקנותיו, נדרשת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. בנוסף לאמור, על התובע מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הפגימה הנטענת. הלכה פסוקה היא כי קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה שהתמנה על ידי בית הדין על מנת לסייע לו בתחום הרפואי. (ראה: דב"ע לו/8-0 סמיון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374, 383).

11. לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין.

12. באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:

"...חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין." (ראה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07).

13. בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה - התובע לא השכיל להוכיח "פגיעה בעבודה" ותביעתו נדחית בזאת.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הכרה במיקרוטראומה

  2. כאבי גב מיקרוטראומה

  3. ליקוי בגב של נהג משאית שנגרם על דרך המיקרוטראומה

  4. תביעה להכיר בצרידות כפגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה

  5. בקשה להכיר בפגימה בברכיים ככזו שנגרמה על דרך מיקרוטראומה

  6. הכרה בפגיעה ביד ימין כפגיעה בעבודה עפ"י תורת המיקרו טראומה

  7. תביעה להכיר בפגיעה בגב כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה

  8. בקשה להכיר בליקויים ביד כ"תאונת עבודה" על פי תורת המיקרוטראומה

  9. תביעה להכיר במחלת הגב כפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה

  10. הכרה בפגיעה בעור כנובעת מעבודה ב-"מע"צ" כ"פגיעה בעבודה" - מיקרוטראומה

  11. תביעה להכרה בפגיעה בכתף כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה של מטפלת סיעוד

  12. תביעה להכיר בדלקת פרקים בידיים וברגליים כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה

  13. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון