אי הנפקת קבלה


לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט

מכוח הסכמת והסמכת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 08.07.2008, הריני פוסקת כדלקמן:

הנתבע היה לקוח התובעת בשנים 2006-2007 ורכש ממנה טובין כנגד הנפקת חשבוניות מס.

התובעת טוענת בתביעה דנן, שהנתבע נותר חייב לה סך של 2,000 ₪ בגין חשבוניות מס שלא נפרעו. התביעה נתמכת בתצהיר מנהל התובעת, מר עמירם אורי (להלן: "עמירם").


הנתבע כופר בחוב הנטען וטוען ששילם לסוכן התובעת, מר נתנאל בורשטיין (להלן: "בורשטיין") את הסך של 2000 ₪ במזומן, כפי שנהג בעסקאות קודמות, והאחרון מצהיר שמסר את הכספים לעמירם, שאף הבטיח לשלוח קבלה בגין התשלום.

דא עקא, בשל הפסקת פעילות התובעת לא נשלחה לנתבע קבלה כאמור.

ההגנה נתמכת בתצהירי בורשטיין והנתבע.

הנתבע מסר בתצהירו ששילם לבורשטיין במזומן 2000 ₪ ובורשטיין העביר הכספים לעמירם. בורשטיין מאשר בתצהירו את הדברים.

עמירם מצהיר, מנגד, שעם סיום פעילות התובעת, יתרת החוב של הנתבע עמדה על סך של 3,000 ₪ והוא שילם סך של 2,000 ₪ במזומן בלבד, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות.

עמירם מאשר שסך זה שילם הנתבע באמצעות בורשטיין.


לגישתו, אי הנפקת קבלה מעידה על אי תשלום, שכן התובעת נוהגת להוציא קבלה בגין כל תקבול.

עמירם טוען שיחסי התובעת עם בורשטיין עלו על שרטון ועדותו נגד התובעת היא בבחינת פעולת נקם.

בסיכומי התובעת נטען, מבלי שהדברים הופיעו בתצהירו של עמירם, כי הנתבע קשור עם בורשטיין בקשרי משפחה ובקשרים עיסקיים ובאור זה יש לראות את תצהירו השקרי של בורשטיין. לטענתו אלה אין ולא יכול להיות כל משקל ראייתי, שכן נטענו בסיכומים מבלי שהתובעת הצהירה על כן תחת אזהרה ע"י מי מטעמה.

סבורני כי דין התביעה להידחות ואלה הטעמים:

1. התובעת לא שללה את גרסת הנתבע כי בורשטיין היה סוכנה.
משמע, תשלום לבורשטיין מהווה תשלום לתובעת ועל כך אין עוררין.

2. עמירם הגיש תצהיר מפורט, אך לא הכחיש באופן מפורש שלא קיבל מבורשטיין סך של 2000 ₪. מנגד, אישר קבלת כספים במזומן מבורשטיין.

3. התובעת לא סתרה בתצהירה את הטענה כי עקב הפסקת פעילותה לא הונפקה קבלה בגין התשלום. להיפך, התובעת מאשרת את הפסקת הפעילות. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה שאי הצגת קבלה מהווה ראייה לאי תשלום.

4. אף לא ניתן לקבל את הטענה כי הנתבע חב לתובעת 1,000 ₪ אליבא גירסתו. כרטסת הנהלת החשבונות, שהציגה התובעת עצמה, מצביעה על יתרת חובה של 2,000 ₪ ואף התביעה הוגשה על סך זה. מאחר וטענת הנתבע ששולם הסך
הנ"ל לבורשטיין לא נסתרה, לא ניתן לחייבו בסכום שלא נתבע, רק משום שטענת הפירעון מתייחסת למלוא סכום התביעה.

5. העובדה שבכרטסת הנהלת החשבונות לא נרשם סך של 2,000 ₪ אינה מלמדת דבר. הנתבע ובורשטיין העידו שלא הונפקה קבלה בגין אותם 2,000 ₪ ששולמו ומכאן אין יסוד כי יירשמו בכרטסת.

6. אם אסכם, המחלוקת העובדתית היא בשאלה אם הנתבע שילם לבורשטיין 2,000 ₪ אם לאו. הנתבע ובורשטיין העידו שכן נעשה ואילו עמירם העיד שלא היו דברים מעולם גם אם אקבל את גרסת התובעת כי יש לראות בעדות הנתבע ובורשטיין, עדות אחת, משום המשקל האפסי שיש ליתן לגרסתו המגמתית של בורשטיין (בשל הסכסוך בינו לבין התובעת), הרי המאזניים מאוזנים: מצד אחד גרסת הנתבע ומנגד גרסת עמירם.

כשנטל השכנוע על התובעת, התוצאה דלעיל פועלת לרעתה.

סופם של דברים, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע ובסך של 800 ₪ + מע"מ כדין.

ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון