אי הרשעה תכנון ובניה

1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה בניה בגודל של 60 מ"ר בצד הדרומי של המקרקעין ברחוב יקותיאל אדם 9 באשקלון הידועים כגוש 1937, חלקה 416 מגרש 20, להלן – המקרקעין, בהם בנוי מלון הולידי אין באשקלון.
כתב האישום מייחס לנאשמת סגירת "קולנודה על ידי ויטרינה", בפועל מדובר בסגירת שורת עמודים על ידי חיבורם בחלונות זכוכית באופן אשר הגדיל את שטח חדר האוכל של המלון. מיוחסת לנאשמת עבירה של בניה ושימוש ללא היתר בניגוד לסעיף 204 (ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, להלן - החוק.

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודתה הנאשמת בביצוע העבירות והסכימה כי יוטל עליה קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות על סך 7,000 ₪ לא לעבור עבירה דומה למשך שלוש שנים וכן צו הריסה דחוי. עוד הוסכם כי הצדדים יטענו לעניין אי הרשעה נוכח טענת הנאשמת כי נהגה בתום לב על סמך עצת גורם בעיריית אשקלון וסברה כי לא נדרש היתר לסגירת העמודים בזכוכית ופועלת היא לקבלת ההיתר תוך נשיאה בהוצאות מרובות לצורך קבלתו.

3. שאלת הרשעתו של תאגיד נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון בגדרו של רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה, (23.10.12), שם נפסק כי ניתן להמנע מהרשעתו של תאגיד במקרים חריגים ונותרה מחלוקת בדבר אופן היישום של העונשים והצורך בעריכת תסקיר שירות המבחן כתנאי להמנעות מהרשעה (לאור מורכבות העניין טרם נאמרה המילה האחרונה והעניין תלוי ועומד לדיון נוסף במסגרת דנ"פ 8062/12).

ברע"פ 8487/11 הנ"ל חזר כב' השופט א' רובינשטיין על ההלכות בדבר הימנעות מהרשעה וקבע כי באופן עקרוני ניתן להמנע מהרשעה גם ביחס לתאגיד.

התנאים להמנעות מהרשעה כאמור הינם פגיעה חמורה, בעיקר כלכלית ופגיעה במוניטין, שתגרם לתאגיד, העומדת ללא כל יחס סביר לחומרת העבירה והאינטרס הציבורי להרשיע.


הכלל כאמור הינו הרשעה שבבסיסו עומד אינטרס ציבורי של אכיפה שוויונית.
עוד קבעה כב' השופט א' רובינשטיין כי לא ניתן להמנע מהרשעה בשלב הכרעת הדין תוך חיוב במתן התחייבות להמנע מעבירה בלבד, מבלי לתת צו לשירות לתועלת הציבור על בסיס תסקיר של קצין מבחן.
עניין זה אומנם תלוי ועומד בדיון נוסף, אולם מהווה טעם נוסף בגינו אין לאמץ את ההסדר ולא ניתן לקבל את דרישת הנאשמת להמנע מהרשעתה.

מעבר להלכות הכלליות ביחס להמנעות מהרשעה, בענייני תכנון ובניה עולה וחוזרת העמדה העקבית של הפסיקה לפיה על בתי המשפט להירתם למלחמה בתופעת הבניה הלא חוקית ולהמנע מהנצחת הנורמה של בניה ראשית ואחריה פניה להסדרתה. האינטרס הציבורי של הרשעה הינו מהותי לאכיפת דיני התכנון והבניה ורק במקרים נדירים ראוי לעשות שימוש בכלי של הימנעות מהרשעה בהליכים לפי חוק זה.

ככלל, גם בעבירות בניה בהיקף קטן מהמיוחס לנאשמת מורשעים נאשמים בשר ודם קל וחומר כי אמת המידה ביחס לתאגיד המנהל מלון חייבת להיות חמורה יותר מזו המיוחסת לאדם הבונה בחצר ביתו פרגולה, ודאי שלא ניתן להקל עם הנאשמת יותר מאדם כאמור (השווה עפ"א (מחוזי מרכז) 6676-08-07 לשם נ' ועדה מקומית לתכנון יהוד, 17.6.08).

4. היקף העבירה הנטען אינו פעוט באופן המאפשר להמנע מהרשעה. מדובר בפועל בהוספת שטח של כ- 60 מ"ר לחדר האוכל של המלון והנאשמת, חברה המנהלת בתי מלון, אינה יכולה להשמע בטענה כי נסמכה על עצה של גורם עלום בעיריית אשקלון.

גם הטענות ביחס לנזק שיגרם לנאשמת כתוצאה מההרשעה, לא שוכנעתי כי עולות לכדי פגיעה חמורה אשר אינה עומדת בכל יחס סביר ביחס לחומרת העבירה. צורפו מסמכים בדבר מכרזים בהם נוהגת הנאשמת להשתתף הכוללים תנאים לפיהם נאסר על הזוכה במכרז להיות מורשע בעבירה שיש עמה קלון, מכרז אחר דורש כי המועמד יצהיר כי לא הורשע בעבירות נשוא פשע ועוון או לא מתנהלים כנגדו הליכים פליליים שיש להם זיקה לשירותים אותם הוא מעניק. מקובלת עלי עמדת המאשימה כי תנאי המכרזים שצורפו אינם מעידים בהכרח כי ההרשעה בהליך זה תמנע מהנאשמת לזכות או לכל הפחות להשתתף באופן שווה במכרזים האמורים. עולה כי לא הוכחה פגיעה משמעותית אפשרית בנאשמת וגם אם ישנה פגיעה מסוימת, אין היא מטה את הכף לצורך הימנעות מהרשעה. יוער כי בפני בית משפט זה תלוי ועומד כתב אישום נוסף כנגד הנאשמת בגין עבירות בניה אחרות באותו מתחם וגם אם לכאורה מדובר בעבירות בניה ברף הגבוה של עבירות הבניה, עדיין לא מדובר בעניינים פעוטים או גבוליים, אלא בהפרה ברורה של הוראות החוק.

יוער כי בעניין רע"פ 8487/11 הנ"ל דובר בעבירה שנעברה בידי קבלן משנה של קבלן משנה של קבלן ראשי של הנאשמת אשר הינה חברה ממשלתית אשר טענה לחשש מנזק במכרזים בין לאומיים. העניין אינו דומה לחומרת העבירה של הנאשמת שבפני אשר ביצעה באופן ישיר את העבירה ולא הוכיחה נזק ממשי שיגרם לה.
לפיכך לא מצאתי כי ניתן להמנע מהרשעת הנאשמת ואני מורה על סמך הודאתה בעובדות כתב האישום על הרשעתה בעבירה נשוא כתב האישום.

גזר דין

כאמור בהכרעת הדין הורשעה הנאשמת בעבירה של בניה ללא היתר בכך שסגרה שורת עמודים בזכוכיות באופן אשר הגדיל את שטח חדר האוכל במלון.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון ביחס לשיעור הקנס וכן ביחס להתחייבות להמנע מביצוע העבירה למשך 3 שנים.

כאמור לעיל בהכרעת הדין לא ניתן להמנע מהרשעה והטלת התחייבות בלבד ללא קבלת תסקיר ואין מקום להגיע להסדרי טיעון מסוג זה טרם עריכת תסקיר. בנוסף לא ראוי להגיע להסכמות לפיהן יוטל קנס כספי על מי שלא מורשע.

לא ניתן להטיל קנס בהעדר הרשעה ואין זה ראוי לעקוף את האיסור האמור בדרך של הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראה עפ"ג (מחוזי ב"ש) 36365-10-12 צבי נ' מדינת ישראל, (5.12.12).

אף הסכמת הצדדים להטלת התחייבות להמנע מעבירה למשך שלוש שנים חורגת מהוראות הדין ביחס להמנעות מהרשעה המאפשרת מתן התחייבות כאמור למשך שנה בלבד.
שעה שהענישה העיקרית בעבירות תכנון ובניה הינה קנסות כספיים, לא ראוי להגיע להסדרי טיעון הנוטעים בליבו של הנאשם תקוה כי לא יורשע שעה שבמידה ולא יורשע לא ניתן להטיל עליו קנס או התחייבות לתקופה של שנתיים עד שלוש שנים כמקובל בעבירות מסוג זה.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את שיעור הקנס המוסכם נוכח העובדה שהנאשמת פועלת במרץ לקבלת היתרים תוך נשיאה בעלויות כספיות ניכרות, ולמרות שמדובר בקנס נמוך יחסית להיקף העבירה. אשר לגובה ההתחייבות, לא ניתן לאשר את הסכמת הצדדים ולאור טיב העבירה יש להטיל התחייבות העומדת על סכום הכפול מגובה הקנס.

אשר על כן אני מטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:
(א) הנאשמת תשלם קנס בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים.
(ב) אני מצווה על הנאשמת להרוס את המבנה נשוא כתב האישום והמתואר לעיל בסעיף 1 לגזר הדין. כדי לאפשר לנאשמת להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, אני קובע שצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 23.7.13 בשעה 08:00 בבוקר.
אם הנאשמת לא תקבל, את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בה, היא תהיה רשאית להגיש, במועד הקבוע בתקנות, בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל, ובכל מקרה מוזהרת הנאשמת כי בלא היתר בידיה ובלא ארכה מבית המשפט היא חייבת למלא אחר צו ההריסה.
אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה.
אם הנאשמת לא תבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לגרוע מחובתה לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומה של הנאשמת ולחייבה לשאת בעלויות הביצוע.
(ג) אני רואה מקום להזהיר את הנאשמת, כי אם עד המועד האמור בס"ק (ב) לעיל לא יהא בידה היתר בנייה כדין למבנה נשוא כתב האישום, ולא תינתן לה ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, הרי שאם לא תבוצע ההריסה היא עלולה להיות מואשמת בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליה היא נדרשת לחתום כמפורט להלן, כוללת עבירה זו, וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליה בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליה במסגרת גזר דין זה.
(ד) אני מחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה שנינתן בס"ק (ב) לעיל. ההתחייבות תהא למשך שלוש שנים מהיום ובסכום של 20,000 ₪ .
(ה) אני מורה על רישום צו ההריסה. המאשימה תמציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הרשעה תכנון ובניה

  2. התיישנות תכנון ובניה

  3. פרה רולינג תכנון ובניה

  4. אכיפה בררנית תכנון ובניה

  5. הפקעה חוק התכנון והבניה

  6. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  7. הגנה מן הצדק תכנון ובניה

  8. איחור בהגשת ערר תכנון ובניה

  9. התיישנות עבירת תכנון ובניה

  10. התיישנות בדיני תכנון ובניה

  11. ביטול כתב אישום תכנון ובניה

  12. סעיף 47 לחוק התכנון והבניה

  13. הגדרת "מגרש" (תכנון ובניה)

  14. סעיף 112 לחוק התכנון והבניה

  15. הפקעה מכוח חוק התכנון והבניה

  16. סעיף 157א לחוק התכנון והבניה

  17. היטל השבחה חוק התכנון והבניה

  18. סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה

  19. הגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובניה

  20. ביטול החלטת ועדת ערר לתכנון ובניה

  21. סעיף 62א(א)(8) לחוק התכנון והבניה

  22. איחוד יחידות דיור

  23. אי התאמה במפרט הטכני

  24. הקלה במרווח בין חדר הגג למעקה הגג

  25. ניצול "תקנות שבס" להוספת יחידות דיור

  26. ביטול החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה

  27. אי התייחסות לטענות וועדת ערר לתכנון ובניה

  28. ביטול כתב אישום הגנה מן הצדק תכנון ובניה

  29. ההבחנה בין הליכי תכנון לבין הליכי הרישוי

  30. סעיף 111 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965

  31. אחריות בנזיקין של הוועדה המקומית לתכנון ובניה

  32. קיימת הבחנה מהותית בין "מלאכה" לבין "תעשייה"

  33. שימוש בשטח שירות לשטח עיקרי מהווה סטיה ניכרת

  34. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה

  35. סמכות הועדה המקומית בתקנה 16 לתקנות התכנון והבניה

  36. שימוש במבנה המורכב משני מבנים יבילים המחוברים ביניהם

  37. העדר החלטה במועד - ערר על פי סעיף 157 לחוק התכנון והבניה

  38. הפסיקה בישראל הכירה באופן חד משמעי בקולנוע כאומנות וכתרבות

  39. חוות דעת לפי סעיף 61א(ג)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965

  40. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה לדחות הקמת בית מגורים

  41. הדרכים לאישור חלוקה במקרקעין מבחינה תכנונית בחוק התכנון והבנייה

  42. כתב אישום המייחס עבירות אי קיום צווי בית משפט לפי חוק התכנון והבניה

  43. באזורים פתוחים עדיף להתמקד במספר קטן של אנטנות גבוהות ומרוחקות זו מזו

  44. עתירה לביטול החלטת ראש העיר שביטל את סמכות יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה

  45. הכללים לחידוש היתר בניה מוסדרים בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות)

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון