ביטול הענקה פשיטת רגל

שתי בקשות הגיש הנאמן לנכסי החייב עומדות להכרעתי; באחת מבוקש להורות לבורסה הישראלית ליהלומים (להלן: "הבורסה ליהלומים" או "הבורסה") להעמיד למכירה מיידית את מניות החייב בבורסה ליהלומים והתמורה שתתקבל מהמכירה תועבר לקופת הכינוס ותשמש את הנושים; והבקשה השניה היא בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), לאור הטענה שהחייב העניק לאשתו המנוחה, הגב' זארי דודיאן ז"ל, (להלן: "המנוחה") את זכויותיו בדירת המגורים הידועה כחלקה 41/20 בגוש 30028 שברחוב לינקולן 10 בירושלים (להלן: "הנכס") בטרם חלפו שנתיים מעת העברת הזכויות ועד למעשה פשיטת הרגל.

עסקינן בתיק המתנהל כמעט 12 שנים.
ביום 12.2.98 הגיש החייב בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל;
צו הכינוס ניתן ביום 19.1.99;
ביום 7.11.01 הוכרז החייב פושט רגל ומונה נאמן לנכסיו;
הנאמן הנוכחי הוא הנאמן הרביעי שמונה לנכסי החייב, לאחר שהחליף את קודמיו.

מהדו"ח שהגיש נאמן קודם, עו"ד אוסלנדר, עולה כי אושרו שתי תביעות חוב בסך כולל של 715,618 ₪ נכון לחודש פברואר 2001.
דיבידנד ראשון בסך של 118,876 ₪ חולק לנושים ביום 27.11.07.
בקופת פשיטת הרגל מצוי סך של כ- 20,000 ₪.
בקשה מס' 19
בבעלות החייב מניות בבורסה ליהלומים וכדי לממשם ולהעביר את התמורה לקופת הכינוס עתר הנאמן לחייב את בורסת היהלומים להעמיד למכירה מיידית את מניות החייב בבורסה ליהלומים כדי שתמורתם תועבר לקופת הכינוס.

החייב היה חבר בבורסת היהלומים החל מיום 5.10.75 ועד שנת 1997 מועד בו הושעתה חברותו בבורסה עקב חובות לחברי הבורסה.
בעת היות החייב חבר בבורסה ליהלומים נשא בתשלומים שונים לבורסת היהלומים חלקם בגין דמי ארגון וטיפול, וחלקם בגין הקצאת מניות.
לחייב מניות בבורסה ליהלומים, כמפורט:


מניית יסוד אחת בערך נקוב של 3 ₪.
473 מניות רגילות בערך נקוב של 1 ₪ למניה.
מניה רגילה של חברת מפעלי בורסת היהלומים הישראלית (1965) בע"מ, חברת בת של בורסת היהלומים בערך נקוב של 1 ₪ למניה.



בהתאם לתקנון בורסת היהלומים, עם סיום פעילות חבר בורסה, בין מטעמי פרישה מרצון ובין בשל הרחקתו, זכאי החבר הפורש לקבל מחבר חדש החזר של התשלום ששילם בגין רכישת המניות, בעניננו ערך ההחזר 11,600 $ נכון ליום 21.10.09.
בהתאם לנהלי בורסת היהלומים להעברת מניות בחברה משנת 1999, נדונות הבקשות למכירת המניות על פי סדר הגשתן. בקשת החייב למכירת מניותיו בבורסת היהלומים הוגשה באמצעות הנאמן הקודם, בחודש אוקטובר 2007, ומוספרה כבקשה מספר 510.
למן הפעלת הנוהל ועד למועד הגשת התגובה מטעם בורסת היהלומים, העבירו 343 חברים בבורסת היהלומים את מניותיהם לחברים חדשים, משמע בשנה אחת נדונות בממוצע העברת מניות של כ- 30 חברים, משמע צפוי כי המועד בו תידון בקשת החייב להעברה בתמורה של המניות לחבר בורסה חדש תהיה בעוד שנים מספר.

לטענת הנאמן פנייתו לבורסת היהלומים להקדמת המועד למכירת מניות החייב נדחתה ללא נימוק סביר, כן טען כי בניגוד לתקנון הבורסה ליהלומים סרבה הבורסה להעביר לידיו את הנוהל הפנימי של העברת מניות.
טוען הנאמן כי התנהלות הבורסה ליהלומים פוגעת בחברי הבורסה בכלל, הן חברים מן המניין והן אלה - הנושים של החייב; לדבריו מסכלת הבורסה ליהלומים את הליכי פשיטת הרגל ללא כל הצדקה ועל כן בקש לתת הוראות לבורסת היהלומים לפעול למכירת מניות החייב כדי לאפשר לנאמן לבצע את תפקידו באופן יעיל וראוי, לכנס את נכסי החייב, למכור את המניות ולהעביר התמורה לקופת הכינוס שאם לא כן יתעכבו ההליכים ועמם שאלת ההפטר לשנים רבות.
הנאמן סבור כי בסמכות בית המשפט ליתן הוראות מתאימות למימוש נכסי החייב בכלל והמניות בפרט.

הבורסה ליהלומים התנגדה לבקשה, לטענתה משמעות קבלת טענות הנאמן היא תקיפת החלטות פנימיות של הבורסה וביטולן ללא הצדקה מאחר שבקשת הנאמן להקדמת המועד למכירת מניות החייב היא למעשה דרישה להעדיפו על פני חברים אחרים בבורסה שביקשו למכור את מניותיהם וממתינים בסבלנות למועד בהתאם לתור, עוד טענה כי הטעם האמיתי לבקשת הנאמן להעדיף את החייב על פני חברים אחרים הוא רצונו לסיים את הליכי הפש"ר.
לטענת הבורסה ליהלומים ההליך בו נקט הנאמן - בקשה למתן הוראות - מהווה התערבות בהחלטות ובהליכים פנימיים של בורסת היהלומים שאיננה צד להליכים כאן; ועוד טענה כי התערבות בית המשפט מוגבלת ותעשה רק במקרה של חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי סוגיות שאינן רלבנטיות בענייננו.
עוד ציינה הבורסה כי העובדה שמדובר בפושט רגל אינה מצדיקה הקדמת המועד, ולדבריה יש חברים מבוגרים, חולים, חברים במצב כלכלי קשה הזקוקים לכסף, ואחרים הממתינים בסבלנות לתורם מזה שנים רבות, ואין כל סיבה שבורסת היהלומים תעדיף את נושי החייב, אפילו הם חברי בורסת היהלומים. לטענתה, זכויות חבר שקיים את כל חובותיו לבורסת היהלומים ולחברים אחרים לא צריכות להידחות מפני זכויות החייב פושט רגל שהותיר אחריו חובות.

להכרעתי
לאחר שעיינתי בבקשה בתגובות הצדדים, הן בכתב והן בדיון שהתקיים לפני ראיתי לדחות את בקשת הנאמן, ואני רואה לקבל את עמדת הבורסה ליהלומים.
המשמעות המעשית של בקשת הנאמן היא מתן העדפה למעמד הנאמן על פני חברי בורסה אחרים, העדפה שכלל לא ברור על מה מבסס הנאמן את הבקשה להעדיף אותו על פני אחרים ואכן נראה כי השיקול היחידי שהובא לפני הוא רצון לקדם ולסיים את ההליכים במסגרת תיק זה.
העובדה כי הנאמן מתמנה לכנס את נכסי החייב אינה מקנה לו כל זכויות עדיפות על פני הזכויות של החייב לו לא היה פונה להליכי פשיטת הרגל ואין לתת כל עדיפות לנושי החייב על פני זכויות של חברי הבורסה האחרים.
לא רק זאת אלא שמתן הוראה לבורסת היהלומים להקדים את המועד למכירת מניות החייב היא התערבות בנהלים פנימיים של בורסת היהלומים, נהלים שחברי הבורסה הסכימו להם בעת שרכשו את מניות החברה, וקבלו את תקנונה.
לציין כי הגם שאני סבורה כי מטעמים ענייניים אין לתת הוראות כמבוקש על ידי הנאמן שכן לא שוכנעתי כי מעמד החייב והנאמן בעקבותיו עדיפים על פני זכויות חברים רגילים שאין להם חובות ונרשמו במועד למכירה המניות (וגם שמענו שחלקם מבוגרים חלקם חולים וכו') הרי מעבר לצורך אומר כי אינני מקבלת את עמדת הנאמן שבסמכות בית המשפט של פש"ר להתערב בהחלטות פנימיות של בורסת היהלומים ולהורות לה לפעול כדי 'לסדר' לנאמן מכירת מניות במועד מוקדם מזה החל על החברים האחרים בודאי אין להתערב כשלא הופניתי להחלטות חריגות ו/או בלתי סבירות.
מכירת המניות מתנהלת בהתאם לתקנון בורסת היהלומים, ובקשת החייב למכירת זכויותיו מוספרה בהתאם למועד הגשתה.

אמנם תיק זה מתנהל זמן רב ורצוי היה לקדם את התיק ולנסות ולמכור את המניות של החייב בבורסה ליהלומים יחד עם זאת לא ראיתי לתת כל הוראה אופרטיבית כמוסבר לעיל, הוראה שמשמעותה העדפת זכויות החייב על פני חברים אחרים בבורסה ואין הוראה כזו מתישבת עם זכויות צד ג', הם חברי הבורסה הרשומים בתור למכירת המניות, ואף אינה מתישבת עם התקנון של הבורסה המחייב את בעלי המניות בעצם היותם בעלי מניות בחברה זו ומחיבים לאמור בתקנונה.

לאור האמור – אני דוחה את בקשת הנאמן.

ברור כי אין כל מניעה שהנאמן יפעל במתווה שהוצע בתגובת בורסת היהלומים, באופן שזכויות החייב במניותיו יומחו וישועבדו לנושיו, בהתאם לחלקם, ואלה יהיו זכאים לקבל את התמורה ממכירת מניות החייב במועד שימכרו.
בנסיבות לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

בקשה מס' 21
הנאמן עתר להצהיר על ביטול הענקת זכויות החייב בנכס, למנוחה.


מנסח הרישום של הנכס עולה כי מלוא הזכויות בנכס רשומות על שם המנוחה על פי שטר מספר 41809 מיום 5.2.1997 מכח העברת זכויות ללא תמורה.

לציין כבר בפתח הדברים, כי לא הוצגו לפני בית המשפט מסמכי ההענקה ומשכך כלל לא הונחה תשתית עובדתית להיקף הזכויות שהוענקו למנוחה, וכלל לא ברור מי היו בעלי הזכויות בנכס בטרם ההענקה, האם הזכויות היו כולן של החייב, האם רק מחציתן או חלקים אחרים בלתי ידועים.
הראייה היחידה שהוצגה לפני בית המשפט היא נסח רישום עדכני למועד הגשת הבקשה וממנו ניתן לראות כי המנוחה רשומה כבעלת מלוא הזכויות בנכס.

עוד לציין כי הנכס המדובר הוא דירת מגורים בה התגוררו החייב והמנוחה עד לפטירתה ביום 21.9.05 ומאז מתגוררים בנכס החייב ובנו הבגיר.

החייב עתר לקבל צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל ביום 12.2.98; צו לכינוס נכסיו ניתן ביום 19.1.99; והוא הוכרז פושט רגל ביום 7.11.01.
רישום מלוא הזכויות על שם המנוחה הושלם ביום 5.2.97.

לאחר שהמנוחה נפטרה לא עשו בני משפחתה כל פעולה לקבלת צו ירושה.
הנאמן פעל לקבל צו הירושה ופנה לרשם הירושה. המשיבים 4- 5, ילדי המנוחה והחייב, התנגדו לבקשת הנאמן למתן צו ירושה מהטעם שלפני מותה ציוותה להם המנוחה בצוואת שכיב מרע את מלוא רכושה לרבות הנכס.
הדיון הועבר לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שם נדחו טענותיהם, ונקבע כי המנוחה לא הותירה אחריה כל צוואה.
ביום 19.7.10 ניתן צו ירושה לפיו יורשי המנוחה הם החייב – בן הזוג הזכאי למחצית מהעזבון ושני ילדיהם - המשיבים 4- 5 זכאים יחדיו למחצית מהעזבון (רבע כל אחד).

לטענת הנאמן בטלה העברת הזכויות כלפי הנושים והנאמן לפי הוראות סעיף 96 א' לפקודה מאחר שהעברת הזכויות ללא תמורה היא בעצם הענקה אסורה מאחר שנעשתה בטרם חלפו שנתיים ממועד העברת הזכויות עד למועד הגשת הבקשה לכינוס נכסים ולהכרזת החייב פושט רגל.
לטענת הנאמן לא ניתן יהיה לקדם כל הפטר לחייב ללא מכירת הדירה וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה בין היורשים כשחלקו של החייב בנכס יועבר לקופת הכינוס לפרעון חובות החייב לנושיו.
הנאמן ציין כי הגיע להסדר עם הנושים שבכל מקרה לא יתבקש פינוי החייב מהנכס עד הגיעו לגיל גבורות כך שלא יופעל על החייב כל לחץ של פינוי.
הנאמן מדגיש כי חרף מגעים שהתקיימו עם החייב, לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמות.

לטענת החייב יש להחיל את הוראות סעיף 96 ב' לפקודה שכן מעשה פשיטת הרגל הוא מועד הכרזתו כפושט רגל על ידי בית המשפט; משהוכרז החייב פושט רגל ביום 7.11.01 משמע חלפו למעלה משנתיים ממועד העברת הזכויות למנוחה ולפיכך אין תחולה לסעיף 96 א' לפקודה והוראות סעיף 96 ב' לפקודה הן הרלוונטיות ומשכך רובץ נטל ההוכחה על הנאמן להוכיח את היסודות העובדתיים הנזכרים בהוראת החוק.
עוד טוען החייב כי יש להחיל את הסייג הקבוע בסעיף 96 ג' (3), מאחר שהנכס נרכש מכספה של המנוחה. לטענתו בשנת 1996 התגלעו בין החייב למנוחה חילוקי דעות בעקבותיהם ביקש החייב לעזוב את הבית. המנוחה דרשה כי יחזיר לה את הזכויות בנכס מאחר שהיא שילמה את התמורה מכספה והחייב פעל כבקשתה תוך התחשבות במצבה (בשלב זה כבר התעוורה), אלא שבפועל זמן קצר לאחר מכן חלתה המנוחה במחלה ממארת והחייב נותר להתגורר בנכס וסעד אותה עד יומה האחרון.
לטענת החייב במועד ההענקה היה מצבו הכלכלי יציב ושאלת יכולתו לפרוע את חובותיו כלל לא עמדה על הפרק מאחר שהיה אמיד.
עוד מדגיש החייב כי הנאמן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הניח תשתית עובדתית המבססת את הבקשה, ממילא לא הונח בסיס לביטול ההענקה.
החייב גם ציין כי הבקשה הוגשה כעשר שנים לאחר העברת הזכויות ובחלוף כמעט עשור מתחילת ההליכים בעניינו, במסגרת הליכי הפש"ר.

המשיבים 4, 5 – הצטרפו לטענות החייב.

עמדת כונס הנכסים הרשמי - בדיון שהתקיים לפני הצטרף לבקשת הנאמן לביטול ההענקה, לטענתו במועד ההענקה היה החייב מודע לחובותיו ולמעשה הבריח את הרכוש היחיד שהיה בבעלותו. הכנ"ר טען כי אף אם לא ברור מה היה היקף הזכויות הרשומות על שם החייב בטרם העביר זכויותיו וגם אם כל הנכס היה רשום על שמו הרי לכל הפחות ובהתאם להלכת השיתוף מחצית מהנכס היתה בבעלות החייב ועל כן יש לבטל העברת מחצית הזכויות כלפי הנאמן.

להכרעתי
השאלה להכרעה האם עסקינן ב"הענקה" כמשמעה בסעיף 96 לפקודה שדינה להתבטל כלפי הנאמן.
"מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר יכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו..ההענקה בה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות תמצית ...
הרציונל לביטול ההענקות הוא בכך כי בפרק זמן מוגדר, הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם יתן מתנות לאחרים...
ע"א 5709/99 זיוב לוין נ. עו"ד גד שילר ואח', פ"ד נה(4) 925 בעמ' 938.

סעיף 96 לפקודה קובע:
(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה לכפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על הענקה.

(ג) "הענקה" , לעניין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה-
(1) בשל נישואין ולפניהם;
(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;
(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו".

הלכה היא כי "בתביעה לביטול הענקה הנטל הראשוני לבסס קיומה של הענקה פסולה רובץ על התובע את ביטולה. עליו להוכיח את מהות ההענקה ואת מועדה, את טיבו של הנכס, ואת העובדה כי המעניק נעשה פושט רגל בתוך פרק הזמן הנקוב בהוראה הרלבנטית לענין" (ע"א 3853/98 עו"ד סדן נ. רוזנטל ואח', פ"ד נז(4) 699, עמ' 706).

מכאן שבהתאם לקביעת בית המשפט העליון הנטל הראשוני להוכחת קיומה של הענקה פסולה מוטל על הנאמן המבקש את ביטולה.
סעיף 96 לפקודה מטיל על מי שמבקש לבטל את ההענקה להוכיח קיום שלושה יסודות- "נכסים", "של החייב", ו"הענקה" (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה [להלן –'פשיטת רגל'] עמ' 311).

משעתר הנאמן להצהיר על ביטול הענקת הנכס מהחייב למנוחה מוטל עליו להוכיח קיום שלושת היסודות הנ"ל – מהו ה'נכס' שאת הענקתו מבוקש לבטל, היות הנכס 'של החייב' וכי בוצעה 'הענקה'.
"אין הענקת נכסים באה בגדר סעיף 96 לפקודה אלא אם כן היא מתייחסת לנכסיו של המעניק" ('פשיטת רגל' שם, 312), משכך חלק מהתשתית העובדתית שעל מבקש ביטול ההענקה להניח לפני בית המשפט הוא מהו הנכס של החייב שאת הענקתו מבוקש לבטל, האם מלוא הזכויות בנכס כפי שטען הנאמן על יסוד "בבירור שערך הנאמן הקודם, עו"ד אוסלנדר, התברר כי עד כשנה לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל היתה בבעלותו המלאה של החייב", האם חלק הזכויות או האם נדרש מבית המשפט להניח הנחות סתמיות כפי שמבקש הכנר לטעון כי מדובר בהלכת שיתוף ולכן יש להניח כי מדובר במחצית הזכויות.

לא קבלתי כל מענה לשאלת "טיבו של הנכס" (כלשון ע"א 3853/98 הנ"ל) לגביו נטען כי הוענק ולמעשה לא עמד הנאמן בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח מהן זכויות החייב בנכס שנטען כי הוענקו.
הנאמן צרף לבקשתו נסח רישום עדכני של הנכס, אלא שנסח זה מצביע כי מלוא הזכויות בנכס רשומות על שם המנוחה על-פי שטר מספר 41809 מיום 5.2.1997.
זאת ותו לא.
האם היתה המנוחה בעלים של מחצית הזכויות בטרם הפכה לבעלים של כל הזכויות כאמור בנסח, האם החייב היה בעלים של כל הזכויות בטרם הועברו על שם המנוחה וההעברה היתה של כל הזכויות בנכס?
לא הוצגו מסמכי ההעברה, לא הובא תיק הנכס מלשכת רישום המקרקעין שעל יסודו ניתן היה לקבל מידע לגבי העברת הזכויות (או לגבי 'מסמכי ההענקה') כך גם לא הובא כל מסמך המצביע על מצב הזכויות בנכס בטרם ההעברה ולא ברור מהי ההעברה שבוצעה.

בבקשת הנאמן נכתב כי "בבירור שערך הנאמן הקודם, עו"ד אוסלנדר, התברר כי עד כשנה לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל היתה בבעלותו המלאה של החייב דירת מגורים ברחוב לינקולן 10 בירושלים.... עוד התברר, כי כשנה בלבד לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל הועברה הדירה ללא תמורה לרעייתו של החייב" (סעיף 9 לבקשה);
אלא שאין די בטענות אלה שלא גובו בראיות הגם שניתן להשיגן בנקל, ובודאי שלא ניתן לקבוע ממצא משפטי כלשהו על בסיס טענות סתמיות כמו "בבירור שערך הנאמן הקודם..." או "התברר כי ..." וגם "עוד התברר כי..." – בקשת הנאמן כי אבסס החלטת ביטול הענקה על אמירות סתמיות ומרחיקת לכת כי "בבירור שערך הנאמן הקודם..." שמיותר לציין כי כלל לא התיצב לדיון ואיננו יודעים מהו הבירור שערך, אם בכלל, ואצל מי, איזה סוג בירור והכי חשוב – היכן המסמכים שמהם הסיק הנאמן את האמור והרי ניתן להשיג את המסמכים שעל בסיסם הועברו זכויות בלשכת רישום המקרקעין.

הנאמן הסתפק באמירות כאמור כי "בבירור שערך הנאמן הקודם..." ואני דוחה מכל וכל דרך זו של 'הבאת מידע' לבית המשפט, אין ספק כי אין זו דרך משפטית ראויה ואין מקום לבסס החלטות, בודאי לא החלטה מהותית הפוגעת בזכויות קניניות, על טענות בעלמא מהסוג שהובאו.
לא רק זאת אלא שקביעה כי הענקה בטלה מתייחסת לנכס שאת הענקתו מבוקש לבטל, ומהי ההחלטה האופרטיבית המתבקשת? האם הביטול מתייחס לכל הזכויות בנכס, האם הביטול מתייחס רק למחצית או לכל חלק אחר? – ברור כי ככל שלא הובאו ראיות ל'טיבו' של הנכס ולטיבן של הזכויות בנכס שהועברו, לא אוכל לתת החלטה.
לא רק זאת אלא לציין כי בדיון שהתקיים ביום 6.6.10 בבית המשפט לענייני משפחה בהתנגדות המשיבים 4, 5 לבקשת הנאמן למתן צו ירושה למנוחה (נספח ב' לתגובת הנאמן לבקשה לסיוע מאת החייב) טען הנאמן, בניגוד לטענתו כאן (שכזכור אמר כי הבירור העלה שמלוא הזכויות היו רשומות על שם החייב) כי "הדירה היתה רשומה על שם שני הצדדים מלכתחילה. בשנת 97' הוא העביר את הדירה על שמה" - יאמר כי אף זו אמירה סתמית ללא כל ראיות.

נוכח העובדה כי לבקשת הנאמן לא צורפה כל הוכחה בדבר ההענקה הנטענת, והנאמן הסתפק בצירוף נסח רישום ממנו עולה כי מלוא הזכויות בנכס רשומות כיום על שם המנוחה, ולא ניתן ללמוד מהנסח על המצב טרם ההענקה הנטענת, (בשני ההליכים טען הנאמן טענות השונות באורח מהותי) אין לי אלא לקבוע כי אחד מהיסודות שיש להוכיח לענין ביטול הענקה בהתאם לסעיף 96 א' לפקודה לא הוכחו במלואם.

כאמור בהעדר ראיות ומסמכים לביסוס הטענה לא הוכחה ההענקה ולא הוכח מהו 'נכס החייב' בטרם ההענקה הנטענת; אלא שמאחר שברור כי לחייב היו זכויות כלשהן בנכס שהועברו למנוחה אראה להתיחס לתנאים האחרים הנדרשים לביסוס בקשת הנאמן לביטול ההענקה. (לצורך הדיון ועל אף שמצאתי כי לא הוכחו מלוא יסודות ההענקה בהעדר היסוד הראשון, תקרא העברת זכויות החייב בנכס למנוחה: 'הענקה').

ההענקה, ככל שהיתה, בוצעה ביום 5.2.97 עם רישום הזכויות על שם המנוחה; בקשת החייב לצו כינוס ולהכרזתו פושט רגל הוגשה ביום 12.2.98; ממועד ההענקה ועד מעשה פשיטת הרגל של החייב, לא חלפו שנתיים ואנו מצויים בגדרו של סעיף 96א' לפקודה, כך לפי הפסיקה ולמשל - ע"א 5709/99 הנ"ל (שם בעמ' 941): "פשיטת רגל" לעניין זה אינה מתחילה עם מתן צו פשיטת הרגל אלא בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס. ואם עשה החייב כמה מעשי פשיטת רגל, יראו את תחילת פשיטת הרגל, בעת שנעשה מעשה פשיטת הרגל הראשון בשלושת החודשים שקדמו ליום שבו הוגשה הבקשה לפשיטת רגל. הדבר נובע מלשונו של סעיף 84 לפקודה, כדלקמן: "תחילתה של פשיטת רגל (א) יראו פשיטת רגל של חייב, בין על פי בקשתו ובין על פי בקשת נושה או נושים, כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס נגד החייב וכמתחילה בזמן ההוא..." משכך איני מקבלת את טענות החייב לענין תחולת סעיף 96 ב' לפקודה שכן מועד הכרזת החייב פושט רגל אינה רלוונטית במקרה זה, כאמור.
משכך, ומאחר שמדובר בביטול הענקה לפי סעיף 96 א' לפקודה לא ראיתי להתייחס לשאלה אם במועד רישום הזכויות על שם המנוחה היה החייב "כשר פרעון של כל חובותיו בלי להזקק לנכס" שהוענק;
נותר לבחון אם מתקיים במקרה זה אחד מהחריגים הנזכרים בסעיף 96 ג' לפקודה.

החייב מבקש לחסות תחת החריג הקבוע בסעיף 96 ג'(3) שלשונו היא כי לא יראו במעשה הענקה ככל שההעברה בוצעה "לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחר נישואין בזכות אשתו" וזאת מאחר שלטענת החייב הנכס נרכש מכספי המנוחה.
יאמר כי גם אם נתן החייב את הנכס לאשתו בתקופת השנתיים עובר למעשה פשיטת הרגל הרי ש"ההענקה תהיה בת תוקף אם נתמלא בה אחד החריגים" הנזכרים בסעיף 96 ג' (פשיטת רגל עמ' 316);
ויודגש כבר כי "נטל השכנוע בדבר אי מילוי החריג, שהוא שלילי ביסודו, מוטל על הנאמן, המבקש לבטל את ההענקה, לגבי מרכיביו של כל חריג וחריג" (פשיטת רגל, עמ' 317).
מאחר שלעיתים מצוי המידע "בידיעתו המיוחדת של מקבל ההענקה, אין להעמיס על הנאמן חובת ראייה כבדה מדי" (שם, 317) ואם יצא ידי חובתו הראשונית לשלול את קיומו של החריג מתהפך הנטל ועובר אל מקבל ההענקה לשכנע את בית המשפט כי החריג אכן מתקיים (ע"א 5709/99 הנ"ל בעמ' 950).

בענייננו טען החייב כי הנכס נרכש בעזרת כספים שהביאה המנוחה מהוריה וטענה זו לא נסתרה, לא רק זאת אלא שהחייב אף נקב בסכום בו נרכש הנכס לפני למעלה מ- 40 שנים ועדותו בעניין זה מהימנה עלי.
מנגד לא עמד הנאמן בנטל השכנוע המוטל עליו, ולא הוכיח ולו ברמה הראשונית כי החריג אינו מתקיים, משכך כלל לא עבר הנטל לכתפי החייב, אם כי דבריו לענין מקור הכספים לרכישת הנכס היו אמינים עלי, כאמור.
מכאן שגם אם היתה הענקה הרי היא חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 96 ג'(3) לפקודה, שכן טענת החייב כי זכויותיו בנכס "... שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו" לא נסתרה.
לאור האמור, יסודות ההענקה לא הוכחו כמפורט לעיל ואף אם היתה 'הענקה' מצאתי כי היא חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 96 ג (3) לפקודה ומכל אלה אין להורות על ביטול הענקה ואני דוחה את בקשת הנאמן.

למעלה מן הצורך אציין כי לטעמי הוגשה הבקשה בשיהוי ניכר, כעשר שנים לאחר תחילת ההליכים בעניינו של החייב, ולטעמי השיהוי הוא מהותי, אלא שממילא הגעתי לתוצאה כאמור ואין לשיהוי כל תוצאה אופרטיבית.
עוד אעיר כי על אף התוצאה אליה הגעתי לעיל, הרי בהתאם לצו הירושה מיום 19.7.10, יורש החייב מחצית מעזבון המנוחה והוא זכאי להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות בנכס, על כל המשתמע מכך לגבי זכויות הנאמן וקופת הכינוס (מכאן שלמעשה המחלוקת היא לגבי רבע נכס).
אלא שנוכח העובדה כי מדובר בנכס המשמש למגורי החייב ולמגורי בנו וגם לנוכח הפסיקה האחרונה (למשל רע"א 8233/08) אני סבורה כי ראוי היה שהצדדים יגיעו להסכמות שיביאו לסיום ההליכים הנמשכים זמן רב מאוד.
בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
מכל האמור שתי הבקשות נדחות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרה פשיטת רגל

  2. ביטול פשיטת רגל

  3. התיישנות פשיטת רגל

  4. ביטול הסכם פשיטת רגל

  5. ביטול הליך פשיטת רגל

  6. ביטול עסקה פשיטת רגל

  7. התיישנות בפשיטת רגל

  8. ביטול הענקה פשיטת רגל

  9. חוב ארנונה פשיטת רגל

  10. הערת אזהרה פשיטת רגל

  11. בקשה נוספת לפשיטת רגל

  12. בקשה חוזרת לפשיטת רגל

  13. ביטול הענקה בפשיטת רגל

  14. דחיית בקשה לפשיטת רגל

  15. חוב ארנונה בפשיטת רגל

  16. בקשה למתן צו פשיטת רגל

  17. חוסר תום לב בפשיטת רגל

  18. אי ידיעה על הליכי פש''ר

  19. אי ניהול ספרים פשיטת רגל

  20. התנגדות לבקשה לפשיטת רגל

  21. התיישנות תקופת פשיטת רגל

  22. ביטול העברת דירה פשיטת רגל

  23. זכות הקיזוז דיני פשיטת רגל

  24. ביטול החלטת נאמן בפשיטת רגל

  25. חובת ההנמקה נאמן בפשיטת רגל

  26. ביטול העברת זכויות בפשיטת רגל

  27. בקשה למתן צו כינוס ופשיטת רגל

  28. ביקורת שיפוטית נאמן בפשיטת רגל

  29. ביטול פשיטת רגל עקב ניצול לרעה

  30. ביטול צו כינוס בהליכי פשיטת רגל

  31. דחיית בקשה להכרזה על פשיטת רגל

  32. ביטול העברת נכסים לפני פשיטת רגל

  33. אי מיצוי כושר השתכרות בפשיטת רגל

  34. ביטול הליכי פשיטת רגל חוסר תום לב

  35. ביטול חתימה התנגדות להתראת פשיטת רגל

  36. ביטול הענקה סעיף 96 פקודת פשיטת הרגל

  37. אי העברת מסמכים של חייב בהליך פשיטת רגל

  38. דחיית בקשה לפשיטת רגל הפרת צו בית משפט

  39. בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל אשר צבר חובות לרשויות המס

  40. פשיטת רגל - התמכרות לקוקאין בשל מצב הכלכלי רעוע וגירושים

  41. סעיף 97(א) לפקודת פשיטת רגל - בהיעדר רישום, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון