ביטול עסקה חברה סלולרית


1.בתביעה זו עותר התובע להשיב לו כספים שאותם שילם לנתבעת, על פי דרישתה, בחודש מאי 2009.
לדברי התובע, נדרש לשלם כספים ביתר, שלא בהתאם לחוזה שבינו לבין הנתבעת ושילם בסופו של דבר, רק לאחר שהובהר לו על ידי עורך הדין של הנתבעת, כי אם לא ישלם, יינקטו נגדו הליכים.

2.הנתבעת טוענת כי כל הכספים שנגבו מן התובע, נגבו בהתאם להסכמים שעליהם חתם וזאת לאחר שאמצעי התשלום שלו בוטל ובשל כך, לא שילם במועד את התשלומים בגין מכשירי הסלולרי שהחזיק.


3. לדברי התובע, החזיק בעבר מכשיר סלולרי של הנתבעת ומכשיר נוסף של חברה סלולרית אחרת. בשנת 2008 נייד את המכשיר של החברה האחרת לנתבעת וכן שידרג את שני המכשירים. לדבריו, ביצע את השידרוג בדוכן באחד הקניונים ולא הוחתם על כל מסמך שהוא. בשלב מסוים, החליף כרטיס אשראי. לדבריו, לא קיבל כל פניה מחברת פלאפון לגבי התשלום עד אשר פנו אליו טלפונית, ממשרד עורכי דין המייצג את החברה ודרשו ממנו לבוא לשם, שאחרת יינקטו כנגדו הליכי הוצל"פ. כאשר הגיע לשלם, הוסבר לי כי הוא יכול להישאר ברשת אך לשלם סך של 5,500 ש"ח או לחילופין, לצאת מהתחייבויותיו ולשלם סך של 6,500 ש"ח. התובע הדגיש כי לא הוצע לו להישאר בתנאים דומים לאלו שהיו לו ולכן בחר לוותר על שירותי הנתבעת. לאחר ששילם, ביקש ממשרד עורכי הדין לקבל את ההסכם שמכוחו גבו ממנו את הכספים וטען בפניהם כי לא חתם על הסכם כלשהו. בתגובה, קיבל את ההסכם המצוי בתיק בית המשפט, אשר, לטענתו, לא חתם עליו מעולם ובכלל, לא חתם על כל הסכם שהוא בשנת 2008, בעת שדרוג המכשירים. התובע הודה כי חתם על הסכם בשנת 2004, בעת שרכש את המכשיר הראשון מן הנתבעת.

4. נציג חברת פלאפון מסר כי לאחר שלקוח מבטל את אמצעי התשלום, ניתנת לו אפשרות להמשיך את ההתקשרות, למרות ההפרה החד-צדדית מצידו. נוהל זה, הקרוי "נוהל חזרה הביתה", מנחה כי יש להציע ללקוח להמשיך את ההתקשרות, כמובן תוך הסדרת חובותיו, אם אם הוא אינו חפץ בכך, עליו לשלם את עלויות המכשירים אשר עומדות לפרעון מיידי וכן את עמלות היציאה בשל הפרת ההסכם עם החברה. מאחר שבמקרה הנדון, התובע בחר שלא להמשיך בהתקשרות, הרי שחוייב, מעבר לעלויות השיחות שאותן לא שילם לאחר ביטול אמצעי התשלום, בעמלות היציאה מן ההסכם וכן את עלויות המכשירים. נציג החברה טען כי התובע חתום על החוזה שהוצג בבית המשפט.

5. עיון בהסכם משנת 2008, שעליו, לטענת הנתבעת, חתום התובע, מעלה כי כל החתימות הנחזות להיות חתימותיו של התובע, שונות אחת מן השניה. כמו כן, הן שונות מזו המופיעה על גבי ההסכם משנת 2004, הסכם שעליו הודה התובע כי חתם.

6. התובע אינו כופר בעצם קיומה של התקשרות בינו לבין הנתבעת, התקשרות למשך 36 חודשים במסגרתה נייד מספר אל הנתבעת ושדרג את שני המכשירים, אך טוען כי ההסכם לא עוגן בכתובים שכן לא הוחתם על כל מסמך שהוא בעת שדרוג המכשירים בשנת 2008 ואף לא קיבל הסכם מן הנציג שמולו ביצע את השדרוג. עם זאת, הודה התובע כי היה מודע לכך שאם ייצא מן ההסכם, טרם תום תקופת ההתחייבות (36 חודשים) יצטרך לשאת בעלויות המכשירים אשר נפרשו על פני כל התקופה.
נציג הנתבעת אשר ביצע את העסקה מול התובע לא הובא על ידי הנתבעת לעדות, הגם שטענת התובע באשר להסכם נטענה בצורה מפורשת בכתב התביעה.


7.במקרה הנדון, המסמך אשר נחזה להיות בחתימת התובע, מעלה תהיות וזאת נוכח ההבדלים בין החתימות השונות המופיעות על גבי אותו מסמך וכן בינו לבין ההסכם הקודם שעליו חתם התובע. התובע עומד על כך שלא חתם מעולם על ההסכם. נציג הנתבעת אשר ביצע את ההתקשרות מול התובע לא הובא להעיד מטעם הנתבעת וכך עומדת עדותו בעל-פה של התובע כנגד אותו הסכם מעלה תהיות.

ככלל, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך בעדות בעל פה.

"כאשר "עסקה" כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק- הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני – והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל-פה "כנגד תוכנו" של המסמך.

ככלל, אפוא, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך אלא במסמך אחר." (י. קדמי על הראיות 2003 חלק שלישי עמ' 1305)

ואולם, לכלל האמור לעיל קיימים חריגים. כך, למשל, תתקבל עדות בעל פה כאשר הטענה היא שהמסמך כלל "אינו קיים", כלומר טענה לפיה אחד מהצדדים כלל לא היה צד לעריכת המסמך.
עם זאת "אין ספק בכך, שבית המשפט מצווה להתייחס אל ראיה כזאת (קרי: עדות בעל-פה- י.ק.) בזהירות רבה ואולי אפילו בחשדנות..." (ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר פ"ד מט (1) 369) (י. קדמי על הראיות 2003 חלק שלישי עמ' 1329-1331)

זו, למעשה, טענתו של התובע בענייננו.

ולכן, על אף שברגיל, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך בכתב בעדות שבעל פה, ועל אף שבית המשפט מצווה להתייחס לעדות שכזו בחשדנות, הרי שבמקרה הנדון, ההסכם הכתוב ובו החתימות שאינן אחידות ואינן תואמות את חתימתו בהסכם קודם עם החברה, דווקא תומך ומחזק את טענת התובע כי מעולם לא הוחתם על הסכם זה שמכוחו גבתה הנתבעת סכומי כסף ממנו.

7. לאור האמור, מצאתי לקבל את טענת התובע כי לא הוחתם על הסכם כלשהו בשנת 2008 ועל כן, בעת שהחליט שלא להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעת, לא היה כל הסכם כתוב בתוקף.

התובע הודה כי ידע שהוא מחוייב בעלות מכשירים אשר נפרשה עבורו על ידי הנתבעת ל- 36 חודשים. הוא אף הודה כי היה לו ברור שמשעה שהוא מפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, הרי שיהיה חייב ביתרת שוויים של המכשירים.
ואכן, אני קובעת כי התובע, משעה שגמלה בליבו החלטה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, מחוייב לשלם עבור עלות המכשירים, התשלומים השוטפים וכמובן ההוצאות שנגרמו לנתבעת בשל כך שהתובע, תהא הסיבה אשר תהא, לא שילם במועד עבור השימוש במכשירים. ואולם, אין הדבר נכון באשר לתשלום עמלות היציאה מן ההסכם, אשר מוסדרות בחוזה אשר כאמור, מצאתי לקבל את טענתו כי מעולם לא חתם עליו וממילא לא קיבל העתק ממנו ולא היה מודע לתנאיו.

מאחר שהתובע שילם לנתבעת, על פי דרישתה, סכום הכולל גם עלויות אלו, כלומר, הוא שילם לנתבעת ביתר, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 2,025 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסכום של 400 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

8. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון