ביטול עסקה חתונה

רקע:

  1. תביעה ותביעה שכנגד, אשר באו לעולם עקב ביטול הזמנה לעריכת חתונתם של התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד (להלן : "התובעים") בגן האירועים "יער הפקאן" בחדרה, אותו מנהלת הנתבעת מס' 1 והתובעת מס' 1 בתביעה שכנגד (להלן : "הנתבעת").
  2. התובעים, בני זוג שעמדו להינשא זה לזו, חיפשו מקום בו יוכלו לקיים אירוע חתונתם, ובמהלך חיפושיהם הגיעו הם לגן האירועים "יער הפקאן" אותו מנהלת הנתבעת. התובעים ביקרו בגן האירועים במהלך חודש מרץ 2010 ולאחר שנפגשו עם נציגת הנתבעת, התקשרו בחוזה מס' 01071 מיום 15.0310 לפיו תיערך החתונה בגן האירועים ביום 28.07.10 (להלן: "החוזה"). במעמד החתימה שילמו התובעים מקדמה על חשבון התמורה בסך 5,000 ₪. ביום 24.06.10 הודיעו התובעים על ביטול ההזמנה, אולם סכום המקדמה לא הושב לידי התובעים.
  3. בכתב התביעה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת, חברה בע"מ והנתבעים 2 ו- 3 מנהליה של הנתבעת או בעלי מניותיה, להשיב להם סכום המקדמה ששילמו בתוספת סך 20,000 ₪ כפיצוי בגין נזקיהם שנגרמו להם, ובסה"כ 25,000 ₪. בכתב התביעה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 , בעלי המניות והמנהלים בנתבעת, לשלם את מלוא סכום התביעה, בין היתר, בשל הרמת מסך ההתאגדות. מאידך, הנתבעת הגישה כנגד התובעים תביעה שכנגד, בגדרה עותרת היא לחייב את התובעים בפיצוי מוסכם הקבוע בהסכם עליו חתמו התובעים, למקרה שיבטלו את האירוע שהזמינו- סך 19,060 ₪ וסך 30,000 ₪ בגין נזקי הנתבעת.



טענות הצדדים:
4. בכתב תביעתם טוענים התובעים, כי בדין ביטלו את ההסכם ביניהם לבין הנתבעת וכי זכות ביטול זו היתה מוקנית להם עפ"י דין, וזאת מאחר ובעת המו"מ הוצג לתובעים הן באתר האינטרנט של הנתבעת והן ע"י נציגת הנתבעת, הגב' סיוון, מצג לפיו פועל גן האירועים שמפעילה הנתבעת לפי אישורים חוקיים מתאימים מן הרשויות וכי בידי הנתבעת רישיון עסק כדין (ראו טענות התובעים בסעיף 2.5-2.7 לכתב התביעה).
5. התובעים מוסיפים וטוענים, כי במהלך חודש יוני 2010 גילו, לתדהמתם, כי אין לנתבעת היתר חוקי להפעלת גן אירועים. לא זו אף זו, לטענתם, התחוור להם כי כנגד הנתבעת מתנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה ואף הוצא נגד הנתבעת צו איסור שימוש במבנים המשמשים לגן האירועים ולראיה מצרפים התובעים לכתב תביעתם פרוטוקול דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, שבו נידונה בקשה שהגישה הנתבעת להארכת מועד לביצוע צו הריסה ובקשה לעיכוב צו סגירת העסק. לטענת התובעים, לאחר שפנו לנתבעת לברר פשר הדבר, חזרה סיוון על גרסתה ולפיה קיימים בידי הנתבעת כל ההיתרים להפעלת גן אירועים (סעיף 2.10 לכתב התביעה) התובעים מוסיפים כי במהלך בירורים שעשו הסתבר להם כי שיק של הנתבעת "לא כובד מסיבה טכנית". לטענתם, עובדה זו "הדליקה נורת אזהרה נוספת" באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת (סעיף 2.14 לכתב התביעה). התובעים טוענים כי לאור הנתונים שהתגלו חששו הם לסכן את האירוע החשוב בחייהם ולגרום למפח נפש להם ולאורחיהם, ועל כן החליטו לבטל ההזמנה ולקיים את אירוע החתונה במקום אחר, וכך כאמור עשו. התובעים טוענים כי ביטול ההזמנה במועד סמוך לאירוע גרם להם ללחץ נפשי והוצאות רבות (סעיף 2.16).
6. התובעים טוענים כי הסתמכו על מצג שהציגה הנתבעת, וכי ללא מצג זה, לא היו מתקשרים עם הנתבעת מלכתחילה. על כן, לטענת התובעים, רשאים הם לבטל החוזה בשל טעותם הנובעת מהטעייתם על ידי הנתבעת, או לחלופין, בשל העובדה שרישיון העסק מהווה תנאי מתלה, או כיוון שהחוזה מהווה חוזה בלתי חוקי – ועל כן הינו בטל. כן טוענים התובעים כי מעשיה ומחדליה של הנתבעת בכל הנוגע למצגי השווא שהציגה, מהווים הפרת חוזה ונגועים בחוסר תום-לב, הן בשלב המשא ומתן והן בשלב החוזי. בנוסף, טוענים התובעים כי אי השבת סכום המקדמה, מהווה עשיית עושר ולא במשפט. התובעים טוענים כי מתקיימות העילות לשם הרמת מסך ההתאגדות לאור מעשיהם של מנהלי הנתבעת ובעלי מניותיה, וכן כי בנסיבות העניין ישנה עילה לחיוב הנתבעים 2 ו- 3, אישית, בסכום התביעה. לפיכך עותרים התובעים כי יושב להם הסך 5,000 ₪ ששילמו כמקדמה, וכן כי ייפסק להם עוד סך 20,000 ₪ בגין נזקיהם כתוצאה מהפרת חובת תום הלב מצד הנתבעים, המתבטאים בעוגמת הנפש שנגרמה להם ולבני משפחתם, ובכך שנאלצו לקיים את אירוע החתונה במקום מרוחק ממגוריהם ובעקבות זאת נאלצו אורחיהם לנסוע למקום מרוחק (סעיף 4.7).
7. מאידך, הנתבעים מציגים תמונה שונה ממנה עולה כי נציגי הנתבעת הציגו בפני התובעים אישורים לכך שהנתבעת פועלת להשגת אישורים ולא כי האישורים מצויים כבר בידיה (סעיף 8 לכתב ההגנה). כן טוענים הם כי בית המשפט לעניינים מקומיים עיכב תחילת תוקפו של צו איסור השימוש, כך שהוא טרם נכנס לתוקפו (סעיף 9 לכתב ההגנה), וכי זהו המידע שנמסר לתובעים (סעיף 10 לכתב ההגנה). הנתבעים טוענים כי השיק המוזכר בכתב התביעה, הוחזר "מסיבה טכנית", ולא אמור להדליק כל "נורת אזהרה", וודאי שאינו מעיד על מצבה הכלכלי של הנתבעת.
8. הנתבעים טוענים כי בלב התובעים גמלה החלטה להינשא במקום אחר, ולאחר מכן חיפשו הם אמתלות להתנער מן החוזה, אולם עשו כן מבלי לבדוק את מצב הדברים לאשורו יחד עם נציגי הנתבעת, ולא הודיעו בהקדם על רצונם, ובכך לא פעלו כנדרש על מנת להקטין נזקי הנתבעת.
9. הנתבעים טוענים כי מנהלי הנתבעת פעלו בתום לב, ועל כן לא קיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין הנתבעת לבין מנהליה או בעלי מניותיה.
10. בכתב התביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי סוכם בין הצדדים כי תמורת החוזה תעמוד על סך 95,300 ₪. עוד נטען כי אחד מתנאי ההסכם הינו כי ביטול ההזמנה בכל רגע נתון יזכה את הנתבעת בפיצוי בסך 20% מכלל התמורה, דהיינו סך 19,060 ₪. עוד טענו הנתבעים כי מועד האירוע על פי החוזה חל בתקופה העמוסה ביותר, ועל כן בביטול ההזמנה החד-צדדי גרמו התובעים לנתבעת נזק בדמות מניעת רווח, אשר הועמד על סך 30,000 ₪, בין היתר בגין העובדה שעל אף ניסיונות לשווק את מועד האירוע שהתפנה - בהנחה משמעותית – לא עלה הדבר בידם, ועל כן תובעים הם סך 3,000 ₪ בגין משכורות ששולמו לעובדים עבור יום זה. עוד מוסיפים הם סך 7,000 ₪ עבור הנזק התדמיתי שנגרם לנתבעת עקב אי קיום האירוע. בסך הכל העמידו הנתבעים סכום תביעתם על סך 59,060 ₪.
11. בכתב הגנתם, חוזרים התובעים על טענותיהם בכתב התביעה. התובעים טוענים, כי מעולם לא נמסר להם מידע על עיכוב הליכים, ובכל מקרה אין מדובר ברשיון עסק כדין. התובעים טוענים כי הנתבעים לא עשו לשם הקטנת נזקיהם, ובין היתר לא הודיעו לעובדיהם ולמוזמנים מטעמם שבאו לבדוק את אולם האירועים – אודות ביטול האירוע.

הראיות:
12. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר רביב מלול – נציג הנתבעת. בתצהיריהם חזרו המצהירים על האמור בכתבי הטענות. כן הוצגו כראייה המוצגים הבאים: רשימת גני אירועים הפועלים ללא רישיון עסק/היתר בנייה (נ/1); רשימה דומה מאתר משרד הפנים (נ/2); פרטי הזמנת האירוע ב"לימון גני אירועים" בקיבוץ עינת (נ/3).
המחלוקת:
13. כעולה מכתבי הטענות, אלה המחלוקות בין הצדדים:
א) האם אקט ביטול ההסכם בו נקטו התובעים היה כדין, לשון אחר- האם בידי התובעים היתה עילה לביטול ההסכם. לצורך הכרעה בשאלה זו, יש לענות על השאלה מהו המידע שנמסר לתובעים במהלך המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה, אודות האישורים המצויים בידי הנתבעת להפעלת גן האירועים "יער הפקאן".
ב) ככל שאגיע למסקנה כי אקט הביטול היה כדין, כלום נגרם לתובעים נזק ומהו שיעורו.
ג) במידה ואגיע למסקנה כי לא היתה בידי התובעים עילה לביטול ההסכם, מהו הנזק שנגרם לתובעת, כתוצאה מביטול ההסכם שלא כדין.
דיון והכרעה
14. אין חולקין, כי המצב המשפטי לאשורו הינו כי גן האירועים "יער הפקאן" פעל במועד הרלוונטי (ביום כריתת החוזה ואף ביום שנועד לקיום האירוע) ללא היתר בנייה וללא רישיון עסק, ולא עלה בידי הנתבעת להפריך קביעה זו בהצגת אישורים כאמור (ראו גם הודאתו של מר מלול עמוד 13 שורה 2 לפרוטוקול "אין לנו רשיון עסק, מעולם לא היה לנו רשיון עסק ומעולם לא היתה אצלנו תלויה תעודה של רשיון עסק על אף קיר"). יחד עם זאת ניכר כי הנתבעת מצויה בתהליך שמטרתו הכשרת גן האירועים מבחינה תכנונית, שאין יודעים מה יהיה סופו (ראו: נספחים א1-א3 לכתב ההגנה). כמו-כן עולה מחומר הראיות כי ביצועו של צו איסור השימוש היה מעוכב ביום ביטול ההסכם (ראו החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה מיום 16.05.10, נספח ב לכתב ההגנה), ברם, אין בכל אלו כדי לשנות את המצב המשפטי, לפיו ניהלה הנתבעת עסקה ללא רישיון עסק, וכאשר ולאחר שניתן ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים צו להריסת מבנים במקום, כאשר לא הובהר עד תום מה עלה בגורל הבקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה.
15. התובעים טענו כי המידע שהוצג להם הינו כי לנתבעת כל האישורים על פי חוק לניהול גן אירועים. לטענתם, המידע שהוצג באתר האינטרנט של הנתבעת הינו "הגן פועל תחת אישורים חוקיים" (נספח ה לכתב התביעה ואילו סיוון, מטעם הנתבעת, מסרה לתובעים כי לנתבעת "כל האישורים הנדרשים להפעלת אולם האירועים ו/או גן האירועים" וכן הציגה בפניהם תעודה ממוסגרת על הקיר המהווה רישיון עסק (סעיף 6 לתצהיר התובע; עמוד 5 שורות 23-24 לפרוטוקול). כן טענו הם, כי גם לאחר הבירור שביצעו במהלך חודש יוני 2010, בתשובה לשאלות שהציגו בפניה, טענה סיוון כי לנתבעת היתר להפעלת הגן (סעיף 11 לתצהיר התובע).
16. מנגד טוענים הנתבעים כי הוצג לתובעים המצב כפי שהוא, דהיינו – שהנתבעת פועלת להכשרת גן האירועים וכי הופקדה תוכנית מכוחה תואם הגן את התכנון (סעיף 4 לתצהירו של מר מלול) וכן הובהר לתובעים כי קיים עיכוב הליכים (סעיף 6 לתצהיר מר מלול).
17. מבין שתי הגרסאות אני מבכר את גרסת התובעים. התובע העיד בפניי כי הוא סמך על האמור באתר האינטרנט ועל דבריה של הגב' סיוון. הגב' סיוון לא הוזמנה לעדות ולפיכך, אין לי אלא להניח כי עדותה לא היתה משרתת את גרסת הנתבעים, ועל כן העדר זימונה פועל לחובת הנתבעת, שכן "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד,.." (ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון פד"י נ"ט(4) 796).
18. בנוסף, מצאתי כי קיימת סתירה בין דבריו של מר מלול בתצהירו לבין דבריו בפניי, שכן כאמור טען הוא בתצהירו כי הוסבר לתובעים את המצב לאושורו, דהיינו שהתובעת פועלת להכשרת השטח, אולם בעדותו בפניי טען הוא ששתי גרסאות השונות מגרסה זו, האחת – לפיה לא ביקשו התובעים כי יוצגו להם אישורים ועל כן הם לא הוצגו בפניהם (עמוד 12 שורה 24 ו-27 לפרוטוקול), והשניה - לפיה הודיע מר מלול לתובעת על עיכוב ההליכים בשיחת טלפון שקיים עימה, אולם הנתבעת "נתקה את הטלפון בפרצוף" (עמוד 13 שורה 29).
19. לסיכום נקודה זו, אני קובע כי התובעים פנו לנציגת הנתבעת וביררו באשר לקיומו של "רישיון עסק", ואילו הנתבעת טענה, הן במצגים באתר האינטרנט ובמצגי נציגתה סיוון כי בידי הנתבעת רישיון עסק וכל ההיתרים כדין, מקום שלא היה בידי הנתבעת רישיון עסק, וכאשר כנגד חלק מן המבנים בגן האירועים קיים צו הריסה שטרם בוצע (ולכל היותר, ביצועו עוכב) וכאשר כנגד הנתבעת ניתן צו לאיסור שימוש.

20. אציין עוד, וזאת למעלה מן הצורך, כי אף אם לא הציגה הנתבעת לתובעים כל מצג בעניין זה, הרי קמה חובה על הנתבעת, בנסיבות העניין, לגלות באופן אקטיבי מידע אודות היעדר רישיון עסק, שכן מדובר בפרט מהותי. בני זוג מתכננים את טקס חתונתם, ומבקשים כי טקס זה ייערך במועדו וללא כל "בעיות". העדר רישיון עסק וקיומם של צווי הריסה הם פרטים מהותיים שעלולים, במצבים מסויימים, להביא לביטול חתונה, שכן ייתכן מקרה שבו בית המשפט לא היה מעכב צו הריסה או לא מעכב צו סגירת העסק; הדבר עלול להוביל לביטול החתונה. משכך, על הנתבעת היתה החובה, מכח חובתה לנהל מו"מ בתום לב ובדרך מקובלת, לגלות מידע זה לתובעים, ומשלא עשתה כן הפרה היא חובת תום הלב המוטלת עליה (ראו: גבריאלה שלו "דיני חוזים – החלק הכללי" (תשס"ה) עמ' 150 והאסמכתאות שם).
21. משקבעתי כי קיים פער בין הצהרות הנתבעת בשלב הטרום חוזי לבין המצב לאשורו, עליי להכריע, אפוא, האם פער זה מקנה לתובעים הזכות לבטל את החוזה בין הצדדים באופן חד-צדדי. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
22. הטעייה הינה הצהרה כוזבת באשר למצב עובדתי מסויים, שאירע בעבר או בהווה, ושניתנה בשלב הטרום חוזי (ראו: ספרה של פרופ' שלו, לעיל, עמ' 309-311). יסודותיה של ההטעייה הינם: חוזה, קשר סיבתי, טעות, הטעייה (ראו ספרה של פרופ' שלו, 313). ההטעייה - יכול שתהא במעשה או במחדל, כאשר הטעייה במחדל מחייבת את בית המשפט לתור אחר חובת גילוי שבדין, שבנוהג, או על פי הנסיבות. הטעות - צריך שתהא יסודית, היינו טעות שניתן להניח שלולא אירעה, לא היה הטוען אותה מתקשר בחוזה (ראו: ע"א 440/75 אשר זנדבנק ואח' נ' מלכה (מלי) דנציגר ואח' פ"ד ל (2) 260, 272). על הקשר הסיבתי להתקיים הן בין ההטעייה לטעות והן בין הטעות לכריתת החוזה עא 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (טרם פורסם, ניתן 14.08.08).
23. בענייננו מתקיימים כל יסודותיה של ההטעייה; ישנו חוזה בין הצדדים, כאשר בטרם נכרת, ביררו התובעים האם לנתבעת אישורים חוקיים להפעלת הגן, ובתשובת הנתבעת וכך גם באתר האינטרנט שלה הטעתה הנתבעת את התובעים בהציגה מצג כאילו בידיה כל האישורים המתאימים. הטעייה זו היא שגרמה לטעותם של התובעים, אשר בו ביום ומבלי לבדוק את הדברים חתמו על חוזה ההזמנה, וכאשר העידו כי אילולא טעו, ואילו ידעו כי אין בידי הנתבעת האישורים המתאימים לא היו מתקשרים עם הנתבעת בחוזה מדעיקרא (ראו: סעיפים 15-16 לתצהיר התובע בהם מתאר התובע מצב דומה בו נכוו בני משפחתו, אשר גרם לו לברר פרטים אלו).
24. הנתבעים טענו כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות, שכן גם לאולם החלופי בו בחרו התובעים להתחתן – "לימון גני אירועים" לא היה רשיון עסק במועד הרלוונטי, אולם עובדה זו לא מנעה מן התובעים לקיים האירוע שם. לטענת הנתבעים ביטלו התובעים את ההזמנה כי האולם החלופי היה זול יותר בכ- 14,000 ₪ (ראו: סעיף 4 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת לא הפריכה טענת התובעים כי לגן האירועים לימון היה היתר זמני וכל אשר הביאו בפניי הם פרסומים מאתרי אינטרנט שיש בהם כדי להוכיח, כביכול, כי "לימון גן אירועים" פעל ללא רישיון עסק; לא הובא בפניי ראיה מטעם המועצה האזורית שבתחום שיפוטה פעל הגן שיש בה כדי להוכיח כי לגן לא היה היתר בנייה או שיש בה כדי להפריך את טענת התובעים כי לגן הנ"ל היה "היתר זמני". כמו כן, נותן אני אמון בגרסת התובעים, לפיה המועצה האזורית דרום השרון מסרה לתובע כי ניתן לקיים אירוע במקום, אולם התובעים נאלצו "להתפשר" בעניין זה לאור סד הזמנים בו היו נתונים ולאור דרישותיהם הספציפיות (ראו עדות התובע בעמוד 12 שורות 3-8 לפרוטוקול). אפילו אקבל הטענה כי החוזה בין התובעים ל"לימון" נחתם ביום 23.06.10 עוד בטרם בוטלה ההזמנה אצל הנתבעת (ראו: נ/3), אין בכך דופי, מאחר , וכאמור, קמה לתובעים עילה לבטל ההסכם.
25. הנה כי כן, בנסיבות העניין קמה לתובעים הזכות לביטול החוזה באופן חד-צדדי. ביטול זה מזכה את התובעים בסעד של השבה על פי סעיף 21 לחוק החוזים.
26. בנוסף, וזאת מבלי להכריע בשאלה אם בפנינו חוזה בלתי חוקי עליו חלות הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, נראה, כי הנתבעת הפרה את ההסכם בינה לבין התובעים, שכן, תנאי מכללא בחוזה הוא שפעילות גן האירועים נעשית עפ"י החוק וכי הפעילות נעשית עפ"י כל ההיתרים שבדין, כפי שהציגה הנתבעת ונציגיה בין באתר האינטרנט ובין בעל-פה. זוג המגיעים לגן אירועים וחותמים על הסכם להזמנת האירוע, רשאים להניח כי גן האירעים ינהל את חתונתם עפ"י הוראות החוק ולא אגב הפרת הוראות החוק. משהיה ברור כי הנתבעת אינה יכולה לנהל החתונה כאשר בידיה רישיון מהווה הדבר הפרה יסודית להוראות ההסכם או הפרה צפויה ורשאים היו התובעים לבטל את ההסכם. אף במקרה זו משיבה הנתבעת אשר קיבלה על-פי הוראות ההסכם (ראו סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970, כן ראו סעיף 17 לחוק התרופות).
27. לאור האמור לעיל, ומשבוטל ההסכם כדין, הרי בכך נסתם הגולל על התביעה שכנגד, ועל כן אני דוחה אותה.
28. נותר לדון בתביעת התובעים, שבגדרה, כאמור, עתרו התובעים להשבת הסכום ששילמו ונזקיהם שנגרמו להם.

השבה ונזקים שנגרמו לתובעים:
29. כאמור, משבוטל ההסכם על הנתבעת להשיב לידי התובעים הסכום ששילמו, לפיכך אני מורה כי הנתבעת תשיב לידי התובעים סך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום תשלומו, דהיינו מיום 15.3.2010.
30. התובעים טוענים כי נגרמו להם נזקים שונים בגין ביטול החוזה; ביניהם – קיום האירוע במקום מרוחק יותר מגן האירועים של הנתבעת ועוגמת הנפש והלחץ בו היו נתונים. התובעים טוענים כי הזכות לפיצוי קמה להם עקב הפרת תום הלב מצד הנתבעת בשלב הטרום חוזי (סעיף 34 לסיכומי התובעים). אכן זכות זו הוכרה בפסיקת בית המשפט (ראו: עא 488/83 בן ציון צנעני נ' מאיר אגמון פ"ד לח(4) 141). בענייננו, אי הגילוי וודאי ההטעיה האקטיבית של התובעים מהווים חוסר תום לב במשא ומתן. באשר לנזק הממוני – התובעים לא הרימו הנטל לשכנע מהו שיעור נזקם, מקום שעליהם היה להוכיחו, ואין לפסוק בעניין זה כאומדנא דדיינא, להבדיל מנזק שאינו ממוני (ראו: עא 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800). באשר לנזק הלא-ממוני החלטתי לפסוק סך 1,500 ₪ לטובת התובעים וזאת לאור האמור בגוף פסק דיני ולאור התנהגות הנתבעת, שלא גילתה לתובעים את המצב לאשורו ובכך גרמה לתובעים עוגמת נפש.
הרמת מסך ההתאגדות ועילה אישית כנגד נושא משרה
31. התובעים טוענים כי לאור הנסיבות יש לחייב אף את מנהלי הנתבעת- בעלי המניות בה – הם הנתבעים 2-3. לטענתם, התנהגות הנתבעים מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות ואף מקימה עילה אישית כנגדם. אציין כי הפסיקה הכירה באפשרות לחייב נושאי משרה בחברה באופן אישי "מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" וללא צורך בהרמת מסך ההתאגדות (ראו עא 407/89‏ ‎ ‎צוק אור בע"מ‎ ‎נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ''ד מח(5) 661), אולם בענייננו לא הרימו התובעים הנטל להוכיח כי אכן מנהליה של הנתבעת ביצעו המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה, שכן לא הוכח שהמעשים נעשו באופן אישי על ידי הנתבעים 2-3 (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (טרם פורסם, ניתן 01.08.10). כן לא הוכח כי החברה עשתה שימוש או ניצול לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת, על-מנת לממש מטרה בלתי כשרה, ולא הוכח בפניי כל עילה להרמת מסך ההתאגדות, במיוחד מקום שהרמת מסך תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד.

32. סוף דבר את דוחה את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, ומקבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעת בחלקה ודחוה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3. הנתבעת תשלם לתובעים סך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.03.10 ועד היום וכן סך 1,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
33. בנסיבות העניין, לאור דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 (מקום שלא היה מקום להגישה מלכתחילה), ולאור דחיית תביעת הנתבעים כנגד התובעים איני עושה צו להוצאות או לתשלום שכ"ט עו"ד בתביעה או בתביעה שכנגד.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון