ביטול פיטורים של מורה


1. בפני תביעת התובע, מורה קבוע אצל הנתבעת, האקדמיה לאומנות "בצלאל" (להלן: האקדמיה), המכוונת כנגד החלטת האקדמיה לצמצם את היקף משרתו. לטענתו, ההחלטה ניתנה שלא כדין ודינה להתבטל.

לטענת האקדמיה, ההחלטה ניתנה במסגרת סמכותה, בהליך תקין, מטעמים אקדמיים ומקצועיים בלבד. על כן, דין התביעה להידחות.

2. ואלו עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מן התיק:

א. בצלאל, האקדמיה לאומנות ולעיצוב, היא עמותה רשומה, המפעילה את האקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים, מוסד מוכר להשכלה גבוהה, כמשמעו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח - 1958.

ב. התובע עובד באקדמיה משנת 1974. משנת 1975 החל לעבוד בהוראה, בשנת 1984 הועלה לדרגת מרצה בכיר ובשנת 1988 קיבל קביעות. מאז מלמד התובע באקדמיה במשרה מלאה.

ג. בין האקדמיה לארגון המרצים אצלה היה קיים הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1991, אשר בוטל על ידי הארגון. לפי סעיף 12(ב) להסכם זה ניתן לפטר מרצה לקראת שנת הלימודים הבאה, רק עד ליום 31.5 של השנה הנוכחית, וזאת לאחר תיאום עם ארגון המרצים.

ד. לאקדמיה תקנון פנימי של העמותה שעל פיו היא מחויבת לפעול. תקנון זה מפרט את חלוקת האקדמיה למחלקות שונות, קובע את תפקידיהם וסמכויותיהם של המוסדות השונים בכל מחלקה, ומסדיר את אופן הכנת תכנית הלימודים ושיבוץ המרצים.

ה. ביום 11.7.01 הודיע ראש האקדמיה, מר רן ספוז'ניק, לתובע, כי בשנת הלימודים תשס"ב (2001 - 2002) תופחת משרתו של התובע לשלושת רבעי משרה. זאת, עקב ביטול הקורס "מדע ומחשב" שהעביר התובע, במחלקה לתקשורת חזותית (נספח ז' לתצהיר התובע).

ו. האקדמיה שילמה לתובע סכום בשיעור החלק היחסי של פיצויי פיטורים, לפי היקף משרתו שצומצם.

כנגד ההחלטה להפחית את היקף משרתו של התובע הוגשה התביעה שלפנינו.

השאלה שבמחלוקת:

3. השאלה העיקרית שבה נחלקו הצדדים היא, האם החלטת האקדמיה בדבר הפחתת משרתו של התובע ניתנה כדין.

הצדדים התמקדו בשאלה בדבר מועד קבלת ההחלטה והליך קבלתה. במוקד השאלה אם החלטת האקדמיה ניתנה כדין, עולה הדיון בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי במקרה של הפחתת משרה, כמו גם שאלת קיום ההליכים על פי תקנון העמותה.

אם יתברר כי נפל בהחלטת האקדמיה פגם, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת הנפקות המשפטית והסעד
הנכון האמור להינתן על ידי בית הדין.

הדיון בשאלת חוקיות החלטת האקדמיה מחייב היזקקות לשאלות נוספות אותן העלו הצדדים, ואשר שנויות במחלוקת ביניהם, כגון שאלת הביקורת השיפוטית על מוסד אקדמי לאור עקרון החופש האקדמי, פרשנות ההסכם הקיבוצי, שאלת משמעותה וחשיבותה של חובת השימוע, ועוד.

4. יצוין, כי בשלבים הראשונים של הדיון הועלתה שאלה בדבר עצם סמכותה של האקדמיה לקצץ במשרתו של מורה קבוע. בסיכומיו לא עמד עוד התובע על בירור טענה זו (ראו סעיף 3 לסיכומיו), ועל כן אף אנו לא נידרש להיכנס לעובי הקורה בשאלה זו. נאמר אך בקצירת האומר, כי מהיעדר התייחסות של ההסכם הקיבוצי לנושא הפחתת משרה של עובד קבוע אין כדי ללמד על הסדר שלילי. אם מוסמכת האקדמיה לפטר עובד קבוע, כי אז, בבחינת קל וחומר, במסגרת הסמכות הניהולית הנתונה לה, היא מוסמכת אף להפחית ממשרתו. כל זאת כמובן בכפוף לכך שהפעלת הפררוגטיבה הניהולית נעשית בהליך תקין ומשיקולים ענייניים.

עוד אציין כי בשלבים מוקדמים יותר טען התובע כי ההחלטה בדבר הפחתת משרתו נתקבלה משיקולים זרים של נשיא האקדמיה. התובע לא חזר על טענה זו בסיכומיו, ועל כן נראה כי נזנחה.

כמו כן לא אעסוק בטענות האקדמיה, בדבר רמתו האקדמית של התובע. סוגייה זו אינה מענייננו, ואין בית הדין בא בנעלי האקדמיה ואינו מתערב בשיקוליה המקצועיים, ובבחינת רמתו המקצועית של איזה מן המרצים.

5.כל שמבוקש על ידי התובע, וכך ייעשה על ידי בית הדין, הוא בחינת תקינות ההליך שבו נקטה האקדמיה בצמצום משרתו, והנפקויות המשפטיות במקרה שיתברר כי נפלו פגמים בהליך.

להלן יפורטו עיקרי טענות הצדדים בשאלות העומדות להכרעה.

עיקרי טענות התובע.

6. לטענת התובע, ההחלטה בדבר הפחתת משרתו נתקבלה שלא כדין, מן הטעמים הבאים:

א. על אף שההסכם הקיבוצי בוטל, הנתבעת ממשיכה לפעול על פיו. לפי ההסכם הקיבוצי יש להתייעץ ולתאם עם ארגון המרצים כל פיטורים של מורה קבוע או לקיים בירור עם הצדדים. הליך שכזה לא בוצע, ומשכך ההחלטה התקבלה שלא כדין, ולפיכך בטלה.

ב. חובת ההתייעצות לפני החלטת פיטורים עולה גם מתקנון העמותה. משכך, גם לפי תקנון העמותה, שאין חולק על תוקפו ותחולתו על האקדמיה, ההחלטה בדבר הפחתת משרתו של התובע ניתנה שלא כדין וממילא בטלה.

ג. ההחלטה בדבר הפחתת המשרה נתקבלה במהלך חודש יולי, כאשר לפי ההסכם הקיבוצי המועד המחייב הודעת פיטורים הוא 31 במאי. משכך, ההחלטה בדבר הפחתת המשרה בטלה.

ד. על האקדמיה, כמוסד אקדמי מתוקצב, חלות נורמות של המשפט המנהלי והמשפט הציבורי, חובות תום לב ונאמנות, ועל כן היא חייבת לפעול בהתאם לכללים ולנהלים הקבועים בהסכמים ובתקנון. אי קיום כללים אלו מביא לבטלות ההחלטה.

ה. לתובע לא קוים שימוע ולא ניתנה לו זכות טיעון לפני שהתקבלה ההחלטה בעניינו. חשיבותה של זכות השימוע מביאה לכך שבאי כיבודה יש לבטל את ההחלטה.

עיקרי טענות האקדמיה.

7. לטענת האקדמיה, אין מקום להתערב בהחלטה בדבר הפחתת משרתו של התובע, מן הטעמים הבאים:

א. הועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (הות"ת) הודיעה לאקדמיה, ביולי 2001, על קיצוץ צפוי של 8% במסגרת התקציב לשנה"ל תשס"ב ו"הקפאת" התקציב לשנה"ל תשס"ג. החלטה זו חייבה את האקדמיה לשנות את מסגרת ההוראה ולצמצם חלק מהקורסים. האקדמיה עשתה מאמץ על מנת שלא לפטר מורים באופן מוחלט, ולכן ניסתה רק לקצץ באופן חלקי במשרתם.

ב. לאקדמיה, בהיותה מוסד אקדמי, מוקנה "חופש אקדמי", על כן אין מקום להתערב בהחלטותיה ובהליכי הקיצוצים בה. ההחלטה על ביטול הקורס ניתנה על ידי מר יוסף אוחיון, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, מסיבות מקצועיות.


ג. בהתאם לתקנון, לראש האקדמיה ולראשי המחלקות באקדמיה האחריות הבלעדית על רמת ההוראה ומסגרתה, ולכן ההחלטה המקצועית נתונה אך ורק בידיהם.

ד. התובע לא התקדם מבחינה מקצועית במשך השנים, והקורס לא היה חשוב למחלקה לתקשורת חזותית, ועל כן לא היה מנוס מהפחתת משרתו וצמצום הקורס אותו העביר.

ה. ההסכם הקיבוצי משנת 1991 בוטל על ידי ארגון המורים, ולפיכך אין להסתמך עליו.
ו. גם אם יש מקום להסתמך על הוראות ההסכם הקיבוצי, אין בו עצמו כל איסור או מניעה להפחית משרתו של עובד קבוע. ממילא, התנאים וההליכים הנדרשים בהחלטה לפטר מורה אינם רלבנטיים במקרה של החלטה בדבר הפחתת משרה של מורה.

ז. באשר לתקנון, אין הוא מקים זכויות לתובע, שאיננו צד לתקנון כלל. מדובר בתקנון פנימי המחייב את האקדמיה כלפי מוסדותיה ולא כלפי התובע.

ח. התובע לא זכאי לזכות שימוע, מאחר וההסכם הקיבוצי לא חל לגביו ואין כל הוראה המחייבת לקיים שימוע בעניינו בטרם החלטה על הפחתת משרתו.

8. בפני בית הדין העיד התובע מטעמו, ומטעם הנתבעת העידו מר רן ספוז'ניק, ראש האקדמיה, ומר יוסף אוחיון, ראש המחלקה לתקשורת חזותית.


9. בבואי להכריע בשאלות שבמחלוקת, אתייחס ראשית לטענות האקדמיה בדבר החופש האקדמי הנתון לה, לרבות בעניין קיצוץ משרות מרצים.

לאחר מכן אבחן את המסגרת הנורמטיבית החלה על הצדדים. בהמשך אעמוד על הדרך שבה קיבלה האקדמיה את ההחלטה בדבר הפחתת היקף משרתו של התובע, והאם נהגה בהתאם להוראות המחייבות אותה. לבסוף, אדון בהשלכות הנובעות מפעולותיה של הנתבעת, בעניין התביעה שלפנינו.

החופש האקדמי

10. לטענת האקדמיה היא נהנית מ"אוטונומיה מוחלטת" ומחופש פעולה אקדמי ומנהלי, עקב העיקרון של "החופש האקדמי". זאת, לאור הוראות סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח – 1958. בסעיף זה נקבע:

"חופש פעולה

מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה "ענינים אקדמיים ומינהליים" - לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטות הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת".

מכאן, טוענת האקדמיה, כי אין מקום לביקורת משפטית על החלטותיה ועל ההליכים שקדמו לכך.

11. ככל שטענות התובע מתייחסות לתוכנה של ההחלטה בדבר ביטולו של הקורס, בית הדין לא ישים עצמו בנעלי האקדמיה, לשקול את שיקוליה המקצועיים בדבר תכניות הלימוד וסידור הקורסים אצלה. עם זאת, אין לקבל את טענת האקדמיה, ככל שהיא מתייחסת להליך שבו היא נוקטת בקשר לזכויות עובדיה על פי דין, לרבות לעניין חובת השימוע, חובת ההתייעצות וכיו"ב. החופש האקדמי איננו החופש לעשות הכל ללא ביקורת. אין בעיקרון ה"חופש האקדמי" כדי להתיר קבלת החלטות אקדמיות, כאשר אלו נעשו, אם נעשו, בהליך פסול.

על כך אמר השופט צור, בעניין ד"ר גולדשמיט:

סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה מעניק למוסדות האקדמיים מרחב לחופש פעולה בתחומים מנהליים ואקדמיים. להוראה זו יש תוקף אך אין בה כדי להעניק למוסד להשכלה גבוהה חסינות מפני בקורת שיפוטית. מוסד להשכלה גבוהה, כמו כל גוף ציבורי, כפוף לביקורת שיפוטית של בג"צ, של בתי המשפט המינהליים ובענייני עבודה - של בתי הדין לעבודה. החלטות מוסד להשכלה גבוהה חשופות לביקורת לעניין חוקיות ההחלטות, דרכי קבלת ההחלטות, מסגרת השיקולים וכיוצאות באלה עילות המאפשרות ביקורת שיפוטית. החופש האקדמי הקיים למוסד להשכלה גבוהה, אין פירושו הענקת יד חופשית לפעול כאוות נפשו, שלא בהתאם לחוק או לנורמות המחייבות. החופש האקדמי נועד להגן על מרחב שיקול הדעת המקצועי והאקדמי של המוסד להשכלה גבוהה אך אין בו כדי להוציא את החלטותיו ממעגל השפיטה כליל.


(ראו: ע"ע 1027/01 ד"ר דן גולדשמיט - הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, ניתן ביום 2.10.03)

על היחס בין החופש האקדמי לבין חובת השימוע, כתבה השופטת ארד, בעניין גוטרמן, דברים היפים לענייננו:

"חופש אקדמי" אינו מילת קסם הנועלת את שערי הטיעון והשימוע מפני מי שהעסקתם עומדת להכרעה. אין לשים גבולות לערכי היסוד של שיטתנו המשפטית. תחולתם היא אוניברסלית ומשתרעת על כל גוף הנתון לביקורת שיפוטית. עניין אחר הוא המשקלות והאיזונים המתחייבים ממהותו של הגוף ומאופיו המיוחד, במהלך התקיימותה של הביקורת השיפוטית על פעולותיו, או החלטותיו. או אז יינתן המשקל המתאים להתנגשות בין זכויות היסוד השונות, אם וככל שאין מתקיימת הרמוניה ביניהן."

ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח, 448).

משכך, אין בהכרה בחופש האקדמי של כל מוסד אקדמי, כדי למנוע מבית הדין לבקר את החלטותיו ולבחון אם עמד בדרישות הדין החלות עליו.

המסגרת הנורמטיבית:

12. המסגרת הנורמטיבית הבסיסית החלה על הצדדים, היא ההסכם הקיבוצי. על אף שאין מחלוקת כי ההסכם הקיבוצי בוטל על ידי ארגון המרצים באקדמיה, מהראיות עולה, כי האקדמיה ממשיכה לפעול בהתאם להסכם זה, לכל הפחות בהקשר של פיטורי מרצים.

בפרוטוקול סיכום הדיון, מיום 17.5.00 בין נציגי הסגל האקדמי וראש האקדמיה, בנושא שינוי מעמדם של מספר חברי סגל בבצלאל (נספח ג' לתצהירו של התובע), נמצא, בסעיף ב', כדברים הבאים:

"ב. רן מסביר את המתחייב מהסכם העבודה הקיבוצי: הליכי הדיון, החלטות המחלקה והיחידה, דיון של ראש האקדמיה ונציגי הסגל, הזמנת כל אחד ואחד מחברי הסגל לשיחה עם ראש האקדמיה המוסר להם את ההחלטה, והוצאת מכתב אישי לכל אחד מחברי הסגל בדבר ההחלטה וכל זאת עד תאריך 31.5.00".

כפי שעולה מהפרוטוקול, רן (הוא מר ספוז'ניק, ראש האקדמיה), רואה בהסכם הקיבוצי הסכם מחייב. זאת, אף שמדובר בשנת 2000, מספר שנים לאחר שההסכם בוטל באופן רשמי. באופן מפורש עולה הדבר מעדותו של מר ספוז'ניק, בחקירתו הנגדית, בהתייחס לפרוטוקול דיון זה:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף ב' ותסביר. רן מסביר את המתחייב מההסכם הקיבוצי... זה משנת 2000 ואתה הכרזת לא פעם ולא פעמיים שלמרות ביטול ההסכם על ידי ארגון המרצים האקדמיה תמשיך ותפעל על פיו.

ת. נכון בהחלט" (עמ' 24).

עולה מהאמור, כי על אף שההסכם הקיבוצי בוטל רשמית על ידי ארגון המרצים, הרי שלכל הפחות, לעניין פיטורי מרצים, רואה הנתבעת את ההסכם כמחייב אותה, והיא פועלת על פיו.


13. מהן אפוא הוראות ההסכם הקיבוצי החלות על העניין מושא דיוננו, הליך הפחתת משרה של מורה קבוע. בקשר לכך יאמר, כי אין כל הוראה מפורשת בהסכם הקיבוצי בעניין הפחתה או צמצום משרה של מורה. עם זאת, ישנן הוראות בנוגע לפיטורים והפסקת עבודה של מורה. התובע נסמך על הוראות אלו, וטוען לחלותן גם במקרה של צמצום היקף משרה. להלן אבחן הוראות אלו.

14. כותרתו של סעיף 12 להסכם הקיבוצי היא "הפסקת עבודה של מורים". סעיף 12 (ב) להסכם הקיבוצי עוסק במורים קבועים, וכך נקבע בסעיף 12(ב)(2):

"במקרים של שינויים בתכנית הלימודים, צמצום בהיקף ההוראה או טעמים אקדמיים, יהיה ראש האקדמיה רשאי לפטר מורה קבוע בהודעה שתימסר לו לא יאוחר מיום 31 במאי של אותה שנה, וזאת לאחר תיאום בין האקדמיה לבין הארגון".

שני תנאים, אפוא, לכך שראש האקדמיה יהיה רשאי לפטר מורה קבוע: ראשית, תיאום בין האקדמיה לבין
ארגון המרצים, ושנית, מסירת הודעה עד ליום 31 במאי של אותה שנה.

ההסכם הקיבוצי אף ממשיך ומפרט, בסעיף 12(ב)(4), מה סדר הליך הפסקת עבודתו של מורה קבוע, כאשר אין הסכמה בין האקדמיה לבין ארגון המרצים:

"חלק הארגון על הפיטורין או על תנאיהם, יהיה רשאי להביא את הענין לדיון והכרעה לפי פרק ח' לאחר משא ומתן עם הנהלת האקדמיה. במקרה זה יסתיימו יחסי העבודה רק לאחר החלטה סופית שתתקבל לפי פרק ח', ובהתאם לה".

בפרק ח' מפורט סדר יישוב חילוקי הדעות בין ארגון המרצים לבין האקדמיה. וזהו ההסדר כפי שנקבע שם:

"א. יקויים בירור בין נציגי הצדדים, אשר יתכנסו על פי בקשת אחד הצדדים בכתב, תוך שבועיים ממועד הבקשה. מסקנות מוסכמות של הצדדים תיערכנה בזכרון דברים בכתב, תיחתמנה על ידי הצדדים ותחייבנה את הצדדים.

ב. לא הגיעו הצדדים לכלל החלטה מוסכמת, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית הדין לעבודה, או - בהסכמת הצדדים - לבוררות זבל"א או להכרעת בורר יחיד מוסכם".

15. לטענת האקדמיה, ההסכם הקיבוצי בכלל, והסעיפים שהובאו לעיל בפרט, אינם חלים כלל על המקרה שבפנינו. סעיפים אלו עוסקים במקרה של פיטורי מרצה, דהיינו, כאשר התנתקו לחלוטין יחסי עובד-מעביד בין המרצה לבין האקדמיה. בעניין שבפנינו, מדובר במצב שונה לחלוטין. המרצה עדיין עובד האקדמיה, ולא מדובר כלל בפיטורים. מדובר בהליך של שינוי משרתו של התובע וצמצומה, ועל כך לא חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר פיטורי מורה קבוע. לדידה של האקדמיה, ההסדר הקרוב ביותר לסיטואציה במקרה שלפנינו הוא זה הקבוע בסעיף 12א להסכם הקיבוצי, המתייחס להפחתת משרה של עובד שאינו קבוע.

בקשר לכך נקבע כך:

"אם יש כוונה להעסיק מורה שאינו קבוע לאחר תום תקופת המינוי, תוך הפחתת היקף משרתו,יודיע על כך ראש האקדמיה למורה מוקדם ככל האפשר אך לא יאוחר מ- 15 ליולי בשנה השוטפת".

16. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין חלותו של ההסכם הקיבוצי במקרה של הפחתת משרה הגעתי לכלל החלטה כי אין לקבל לקבל את טענת האקדמיה בדבר אי תחולת ההסכם הקיבוצי על המקרה הנדון. זאת, מן הטעמים הבאים:

ראשית, על אף שההליכים המתוארים בהסכם הקיבוצי מתייחסים, על פניהם, להליך של פיטורי מורה קבוע, היינו הפסקה מוחלטת של עבודתו של המורה וניתוק של יחסי עובד-מעביד עם האקדמיה, הודה נשיא האקדמיה, מר ספוזניק, בעדותו, כי גם בהפחתת משרה של מורה קבוע יש לקיים את ההליכים האמורים בהסכם הקיבוצי. ואלו דבריו, בהתייחס להליכי הפיטורים בהסכם הקיבוצי:

"ת. במידה ומבקשים להפחית את משרתו או להפסיק את עבודתו של מי מחברי הסגל, אלה ההליכים שצריך לקיים.

ש. וצריך לסיים אותם עד ליום 31/5.

ת. נכון" (עמ' 25).

מכאן, שגם בלא שתבחן לגופה טענת הנתבעת, המבחינה לעניין תחולת ההסכם הקיבוצי בין פיטורים לבין צמצום משרה, הרי שיש כאן הודאה של נשיא האקדמיה, כי הלכה למעשה יש לראות את הוראות ההסכם הקיבוצי לעניין פיטורי מורה קבוע כמתייחסות אף להליך של הפחתת היקף משרתו.

הנחה זו עולה גם מדבריו של נשיא האקדמיה, מר ספוז'ניק, במכתבו לתובע (מיום 11.7.01), בו הוא מודיע לו על הפחתת משרתו (נספח ז' לתצהירו של התובע). במכתב מסביר מר ספוז'ניק את פעולותיו עד ליום 31.5, כולל הודעות לאלה שמשרתם הופחתה, ולא רק לאלו שעבודתם הופסקה לחלוטין.

17. על אף עדותו החד משמעית של מר ספוז'ניק, טוענת האקדמיה באמצעות בא כוחה, כי אין לקבל "פרשנות" זו להסכם הקיבוצי, וכי מר ספוז'ניק אינו מוסמך לתת חוות דעת משפטית בעניין זה (ראו סע' 47 לסיכומי האקדמיה).

יש קושי לקבל עמדה זו. אין מדובר כאן בפרשנות משפטית גרידא. לא רק שמר ספוז'ניק משמש כראש
האקדמיה, ומשכך, הוא מוסמך להעיד בפנינו כיצד רואה האקדמיה, כמוסד, את התחייבותה כלפי ארגון המרצים, אלא אף ניתן ללמוד מדבריו כיצד נהגה האקדמיה הלכה למעשה לאור ההסכם הקיבוצי. גם אם אין בכך כדי לקבוע מהי הפרשנות המשפטית "הנכונה" להוראות ההסכם הקיבוצי, יש בכך לכל הפחות כדי להצביע על מחויבות של האקדמיה הבאה לידי ביטוי בהתנהגותה, כלפי ארגון המרצים, על סמך ההסכם הקיבוצי.

18. בנוסף, אין לקבל את טענת האקדמיה כאילו הענין או ההליך הקרוב ביותר להליך מושא דיוננו הוא צמצום היקף משרתו של מורה שאינו קבוע. אין מקום להשוות בין התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי בעניין מורה שאינו קבוע לבין אלו הקבועים בעניינו של מורה קבוע. הטעמים העומדים בבסיס ההוראות השונות נובעים מההבדלים העקרוניים שבין מורה קבוע לזה שאינו קבוע. בעוד אשר הנחת המוצא אצל מורה שאינו קבוע היא, כי לא ימשיך ללמד בשנת הלימודים הבאה אלא אם יודיעו לו אחרת, הרי שהנחת המוצא של מורה קבוע היא, כי הוא ימשיך ללמד בשנת הלימודים הבאה, בדיוק כמו בשנה הנוכחית. למורה שאינו קבוע אין ציפייה מבוססת להישאר במקום העבודה הנוכחי גם בשנה הבאה, וממילא יתחיל לתור אחר מקום עבודה חילופי אף ללא הודעה מצד המעסיקה. משכך אין חובה להודיע לו על שינוי היקף משרתו במועד מוקדם יחסית. כך, שעה שאצל מורה קבוע ההנחה היא הפוכה בדיוק. ציפייתו להמשך העסקתו באותה משרה מבוססת על היותו מורה קבוע, ולפיכך יש מקום לדרוש כי ההודעה על הפסקת העסקתו לקראת השנה הבאה תינתן, כמו במקרה של הפסקת העסקה, במועד מוקדם יחסית.

מטרת ההוראות המסדירות את הליך פיטורי מרצה קבוע היא כפולה: ראשית, ההליך נקבע על מנת לאפשר למרצה המיועד לפיטורים להתנגד להחלטה ולפעול לשינוייה במסגרת ההליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי. שנית, ההליך בכלל, ומועד ההחלטה בפרט, נועדו לאפשר למרצה המיועד לפיטורים להתארגן לקראת השנה הבאה ולמצוא עבודה חדשה מבעוד מועד.

לאור שתי מטרות אלה, יהא זה אך סביר לקבוע, כי גם לגבי הפחתת משרת מורה קבוע, יש לנקוט בהליכים הקבועים בפיטורי מרצה. זאת, מאחר שגם בהליך של הפחתת משרה יש לאפשר למורה שצומצמה משרתו לפעול לשינוי ההחלטה, כמו גם לאפשר לו למצוא, ובזמן, אפשרויות שונות להשלמת משרתו. יש לזכור כי הפחתת משרה יכול שתהיה בשיעור משמעותי ביותר, לרבות הפחתת 90% ממשרתו של המרצה.

19. לאמור נוסיף, כי העובדה שהאקדמיה אף שילמה לתובע סך השווה לערך היחסי של פיצויי פיטורים ביחס לאחוז המשרה שצומצמה, מלמדת אף היא כי האקדמיה רואה בהליך הפחתת המשרה כהליך של מעין-פיטורים, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

הנה כי כן, מכל האמור עולה, כי יש מקום לראות את הוראות ההסכם הקיבוצי העוסקות בהליך קבלת ההחלטה בדבר פיטורי מרצה קבוע, כחלות אף על הליך קבלת ההחלטה בדבר צמצום משרתו.

תקנון העמותה אצל האקדמיה

20. אין מחלוקת בין הצדדים כי תקנון העמותה תקף, וכי האקדמיה מחויבת לפעול לפיו. בתקנון מפורטים מטרות האקדמיה, סמכויותיה ומוסדותיה. כמו כן, נקבע, כי בקבלת החלטה לשנות תכניות לימוד או להפחית משרתו של מרצה, על ראש המחלקה, כיו"ר מועצת המחלקה וועדת המחלקה, להתייעץ עם חברי המועצה ועם חברי הועדה (סעיף 14(ז) לנספח ו'). תפקידם לייעץ לו בעניין תכנית הלימודים, מסלולי הלימוד והעסקת מרצים (סעיפים 2 ו- 9 לנספח ו').

21. לטענת התובע, בהחלטתה על צמצום היקף משרתו לא פעלה האקדמיה על פי הוראות התקנון.

מנגד, טוענת האקדמיה, כי אין התובע יכול להסתמך על התקנון בתביעתו. התקנון נועד להסדיר את מוסדותיה של האקדמיה, ואין הוא מקנה זכויות ביחסי עבודה. לשם כך קיים ההסכם הקיבוצי בין האקדמיה לארגון העובדים. זאת ועוד, מי שאינו חבר בעמותה אינו יכול להסתמך על התקנון, שהוא חוזה בין חברי העמותה, וביניהם בלבד.

22. בנסיבות העניין בתיק זה, לא מצאנו צורך להכריע בשאלה המתעוררת. ממילא ניתן לבחון את הליך קבלת ההחלטה בעניינו של התובע לאורו של ההסכם הקיבוצי ובהתייחס לכללי יסוד מתחום משפט העבודה. כך עשו הצדדים בטיעוניהם בפני בית הדין, ובית הדין יזקק לשאלות שעוררו הצדדים מן ההיבטים האלו, ודי בכך.

הליך קבלת ההחלטה

23. בבואי לבחון את הליך קבלת ההחלטה בעניינו של התובע, ובלא שאתייחס לתוכנה ולמשמעויותיה האקדמיות הנובעות ממנה, אדון בשאלות שמעוררים הצדדים בעניינים אלו: מי קיבל את ההחלטה בדבר ביטול הקורס "מדע ומחשב", שבעקבותיו הופחתה משרתו של התובע לשלושת רבעי המשרה; תאריך קבלת החלטה ותאריך מסירתה לתובע; כיצד התקבלה ההחלטה ואילו הליכים קדמו לה.


24. באשר לשאלה מי קיבל את ההחלטה הציגה האקדמיה שתי גרסאות. האחת, כי היה זה מר ספוז'ניק, במסגרת תפקידו כממלא מקום ראש המחלקה לתקשורת חזותית (ראה עמ' 26 בעדות ספוז'ניק, נספח ג' לתצהיר ספוז'ניק, וכן בעמ' 19 בעדות אוחיון). הגרסה השנייה הינה כי היה זה מר אוחיון שהחליט לקצץ במשרתו של התובע (ראה בכתב ההגנה ובסיכומי האקדמיה).

למעשה, מבחינת תקינות הליך קבלת ההחלטה, אין הבדל משמעותי אם ראש האקדמיה קיבל את ההחלטה, מתוקף תפקידו כממלא מקום ראש המחלקה, או שמא היה זה ראש המחלקה בעצמו. כך או כך, ההחלטה ניתנה בידי בעל הסמכות.

עם זאת, הסתירות בעניין זה, יכולות ללמד על מהותו של ההליך כולו, שלא היה מסודר וברור.

25. באשר לתאריך מסירת ההודעה על ההחלטה-אף בעניין זה הציגה האקדמיה בפנינו שתי גרסאות שונות. גרסה אחת, כפי שהיא עולה מכתב ההגנה, מתצהירו של מר ספוז'ניק ומסיכומי האקדמיה, הינה כי ההודעה נמסרה לתובע ביום 11.7.01. בחקירתו הנגדית טען מר ספוז'ניק, וחזר וטען כי הודעה נמסרה לתובע גם לפני 31 במאי (עמ' 25).

אין לנו צורך להכריע כאן בין הסתירות שבעדותו של מר ספוזניק, לאור הודעתה החד משמעית של האקדמיה כי ההודעה נמסרה לתובע ב- 11.7.01 ולא קודם לכן (ראה ההדגשה שבסיכומי האקדמיה, סעיפים 32,15). למותר לציין את תחושת חוסר הנוחות העולה מן הסתירה שבין הדברים שמסר נשיא האקדמיה בתצהירו לעומת דברים שהעיד בחקירה נגדית, והדחיה שדוחה האקדמיה עצמה את גרסתו בחקירה נגדית.

הנה כי כן, ללא ספק נמסרת ההודעה ב- 11.7 לאחר המועד הקבוע בהסכם הקיבוצי כמועד אחרון למסירת הודעת פיטורים.

ההליכים שקדמו לקבלת ההחלטה - חובת היוועצות וחובת השימוע

26. כאמור, לפי הוראות ההסכם הקיבוצי בעניין פיטורי מרצים, על האקדמיה להתייעץ עם ארגון המרצים בטרם החלטה על פיטורים. כפי שקבענו, חובה זו קיימת גם בהליך קבלת החלטה על הפחתת משרתו של מרצה קבוע.

לטענת התובע, לא קיימה האקדמיה או מי מטעמה, התייעצות עם ארגון המרצים בטרם תבוא לכלל החלטה בדבר הפחתת משרתו. מפי האקדמיה לא הועלתה הטענה, כי קיימה התייעצות עם ארגון המרצים. אדרבא, בסיכומיה (סע' 49) אף מסכימה האקדמיה כי אין מחלוקת כי לא נעשה תיאום קודם למתן ההודעה לתובע.

27. על החשיבות הרבה בהתיעצות עם ארגון העובדים עמד בית הדין הארצי בפסיקה עניפה. כך למשל מצאנו בעניין זה בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין מנשה מועדים:

"על-פי עקרונות היסוד של משפט העבודה, אופיים של יחסי העבודה הקיבוציים מחייב כל צד להם לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו וכוחו, הנוגעים לכלל העובדים או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה. היוועצות זו, בדומה להתייעצות על-פי כללי המשפט המינהלי, אסור שתהיה 'פורמלית' על מנת לצאת ידי חובה, אלא היא צריכה להיות מבוססת על 'נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע' ... תהליך ההיוועצות חייב להיות 'תהליך דו-צדדי - מצידו האחד הגורם המייעץ ומן הצד השני הגורם המקבל, הנותן דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה לעצה המובאת בפניו ומכריע לאורה בגדר הסמכות שהוקנתה לו' ... תהליך ההיוועצות, כאשר הוא נעשה כהלכה, יביא כדבר מובן מאליו לשיפור היחסים הקיבוציים, וימנע במרבית המקרים גם שרירות או אי-סבירות בהחלטתו של הצד ליחסים הקיבוציים הניתנת במסגרת סמכותו וכוחו".

(ראו: דב"ע 7/98-3 מנשה מועדים - משרד הביטחון-מדינת ישראל, פד"ע לג 441).

חובה זו מבוססת גם על עיקרון תום הלב, כפי שעולה מדבריה של השופטת ברק, בעניין אי.סי.איי טלקום:

"מסיבה זו קובעים הסכמים והסדרים קיבוציים בארץ חובת היוועצות בארגון העובדים. לדעתי חובה זו נובעת גם מהאיזון הראוי בין זכויות שני שותפים ליחסי העבודה, ועל כן היא נובעת מחובת קיום הסכמים ויחסים משפטיים אחרים בתום לב (סעיפים 12, 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. מכוח עקרון תום הלב יש חובת היוועצות גם אם חוק, הסכם קיבוצי או
הסדר קיבוצי לא קובעים זאת".

(עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים החדשה - אי סי איי טלקום, פד"ע לו 289).

28. חובה נוספת, אשר לטענת התובע לא כובדה, היא זכותו הבסיסית לשימוע. לטענת האקדמיה אין התובע זכאי לשימוע מאחר שאין מדובר בפיטורים אלא בהפחתת משרה בלבד. משכך, אין ההסכם הקיבוצי חל עליו (ראה לעיל), ועל כן אין הוא זכאי לשימוע בטרם תתקבל החלטה בעניינו.

מוסיפה האקדמיה וקובעת, בסיכומיה (סע' 65), כי הדרך המקובלת אצלה היא כדלהלן:

"הלשון הננקטת היא ברורה מאוד, ראש האקדמיה "מוסר להם את ההחלטה". הא ותו לא."

29. לא נעמוד כאן ולא נרחיב את היריעה בשאלת יחסי הגומלין שבין חובת ההתייעצות עם ארגון העובדים מול זכותו הפרטנית של העובד לשימוע בטרם החלטה בעניינו. בעניינו של התובע ברור הדבר כי לא קוימה אף לא אחת מן החובות האלה.

באשר לחובת המעביד לשמוע את העובד בטרם יקבל החלטה הפוגעת בו אביא כאן מדברי השופטת ארד בעניין גוטרמן, דברים המדברים בעד עצמם:

"זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את מאידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו."

ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448.

30. חובת השימוע איננה אפוא חובה הסכמית בלבד, הנובעת אך ורק מההסכם הקיבוצי. זוהי חובה הנובעת מזכויות היסוד של העובד, ומחובת תום הלב המוטלת על המעביד, עת הוא בא לשנות מתנאי העבודה של העובד. אכן, זכותו הניהולית של המעביד מאפשרת לו להחליט על שינויים במקום העבודה. אולם על זכות זו להיות מופעלת בתום לב ובהתאם לכללי הצדק הטבעי. אחד ממרכיבי תום הלב בקבלת החלטה מצד המעביד, הוא מתן זכות טיעון או שימוע לעובד, אשר ההחלטה פוגעת בו.

31. הנה כי כן, מכל האמור עולה כי ההחלטה בדבר קיצוץ היקף משרתו של התובע לוקה בפגמים מהותיים: ההחלטה נמסרה לתובע באיחור, לא קוימה התייעצות עם ארגון העובדים ולא ניתנה לתובע זכות הטיעון.
אבחן עתה מהי הנפקות המשפטית שיש ליתן למכלול הפגמים האמורים, ובהקשר לכך, מהו הסעד הנכון ליתן לתובע.

32. בסיכומיו, מציין ב"כ התובע, כי אם תתקבל טענתו בדבר האיחור בקבלת ההחלטה בדבר הפחתת המשרה, כי אז הסעד הנכון למקרה כזה הינו קבלת פיצוי בשיעור שכר של שנת לימודים אחת. אולם, אם תתקבל טענתו בדבר ההליך הפגום שנקטה האקדמיה בקבלת ההחלטה, דהיינו, אי מילוי אחר חובת התייעצות ו/או חובת השימוע, מחייבת לדידו של התובע קביעת בית הדין בדבר בטלות ההחלטה, וקבלת שכרו המלא של התובע כאילו לא הופחתה משרתו מעולם, וזאת עד שיבוצע ההליך המחייב כהלכתו (ראה סע' 3 לסיכומי התובע).

33. האקדמיה טוענת, כי אפילו לא קוים ההליך כתיקנו, אין דינה של ההחלטה להתבטל מעיקרא, ועל בית הדין להפעיל שיקול דעתו, ולכל היותר לחייב את האקדמיה בפיצוי כספי.

34. אכן, יש שההפרה של החובה המנהלית תוביל למסקנה שההחלטה בטלה מעיקרה. יש שהיא תוביל למסקנה שהיא בבחינת החלטה נפסדת, ויש שבית המשפט יפסוק כי למרות ההפרה, ההחלטה תקפה. נפקות ההפרה תהיה תלויה בנסיבות המקרה (ראה אצל י. זמיר, הסמכות המינהלית כרך ב' עמ' 830).

מכאן הרעיון או התפיסה בדבר ה"בטלות היחסית" של ההחלטה המינהלית, לפיה יש מקום להתאים את נפקות ההפרה, לרבות הסעד הניתן על ידי בית המשפט לנסיבות המקרה (ראה אצל י. זמיר שם, והפסיקה הנסקרת, וכן ראה בפסק הדין מפי השופטת ארד ע"ע 300235/98 סולטאן-עירית רהט, עבודה ארצי כרך לג(6)), 31 בפסקה 14 לפסק הדין, והפסיקה והספרות המשפטית הנסקרים שם). על פי תאורית הבטלות היחסית ישקול בית המשפט, בין השאר, את חומרת ההפרה, מועד תקיפת ההחלטה, הנזק שנגרם למי שנמנע ממנו השימוע, הנזק לציבור, והסיכוי לתיקון המעוות בדרך של שימוע מאוחר (ראה בג"צ 2911/94 באקי נ. מנכ"ל משרד הפנים, פד' מח(5) 291, 306, פסק דינו של השופט זמיר, וכן ראה גם החלטת בית דין זה בס"ק 1030/02
ההסתדרות הכללית החדשה ואח'-בנק ישראל, ניתן ביום 1.12.02 וטרם פורסם).

35. משנתתי דעתי למכלול הנסיבות כפי שנתבררו בפנינו בהליך זה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבוע בטלותה מעיקרה של ההחלטה בדבר הפחתת משרתו של התובע, וכל זאת מן הטעמים המצטברים הבאים:

א. את תביעתו שבפנינו, הגיש התובע ביום 25.12.01, למעלה מ- 5 חודשים לאחר שקיבל את ההחלטה בדבר צמצום היקף משרתו. התובע לא הזדרז להגיע לבית הדין ולא ביקש להעמיד את האקדמיה על טענותיו כנגד חוקיות החלטתה, במיוחד לעניין ההליך הפגום שניהלה.

ב. אכן, כפי שעמדנו על כך בהרחבה בפתח הדברים, אין בהסכם הקיבוצי קביעות ברורות ומפורשות באשר לאופן ביצוע הליך צמצום משרה.

ג. אין בפנינו ראיה בדבר עמדת ארגון המרצים בקשר להליך צמצום משרתו של התובע. אין בפנינו טענה כאילו היתה התנגדות של הארגון לצמצום המשרה.

ד. לאור קביעתנו, כי איננו נכנסים בנעלי האקדמיה בבחינת השיקולים המקצועיים והאקדמיים שבבסיס ההחלטה, אין לנו אלא להניח, כי ההחלטה בדבר הפחתת משרתו של התובע מתייחסת לביטולו של הקורס "מדע ומחשב", שלגביו מצאה האקדמיה, משיקוליה המקצועיים, כי אין מקום לקיימו עוד.

36. לפיכך, לאור כל האמור ובשים לב ל"תורת הבטלות היחסית" כמתואר, הגעתי לכלל החלטה כי נכון יהיה בנסיבות העניין לחייב את האקדמיה בפיצוי כספי. הפיצוי הנכון בנסיבות העניין הינו חיוב האקדמיה בהשלמת שכרו של התובע לשנה"ל תשס"ב למשרה מלאה.

37. האקדמיה תשלם לתובע השכר האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצעה של התקופה מושא התשלום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

האקדמיה תוסיף ותשלם לתובע הוצאות משפט בשיעור של 5,000 ש”ח, בתוספת מע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות מורה

  2. התפטרות מורים

  3. חוזה אישי מורה

  4. חוזה דירה שכורה

  5. הסכם פרישה מורה

  6. ביטול פיטורי מורה

  7. שעות נוספות מורים

  8. חובת דיווח מורים

  9. הסכם קיבוצי מורים

  10. ועדה רפואית מורים

  11. בוררות ועדה פריטטית

  12. בחירות בארגון המורים

  13. ביטול פיטורים של מורה

  14. הפרת הסכם פנסיה מורה

  15. הסכם קיבוצי מורי דרך

  16. ארגון המורים שיפוט פנימי

  17. התפטרות מורה באמצע השנה

  18. אכיפת החלטה ועדה פריטטית

  19. הסכם קיבוצי מורים פנסיה

  20. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  21. הסכם קיבוצי ארגון המורים

  22. ביטול מכתב פיטורים למורים

  23. ביטול עסקה הסתדרות המורים

  24. התפטרות מורה במשרד החינוך

  25. בית דין חברים ארגון המורים

  26. הסכם קיבוצי הסתדרות המורים

  27. אי שיבוץ מורה לשנת הלימודים

  28. ועדת חריגים הסתדרות המורים

  29. הסכם קיבוצי אגודת מורי הדרך

  30. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  31. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  32. חזרה לעבודה פרישה מוקדמת מורה

  33. אחריות המורה על אלימות בבית הספר

  34. הסכם קיבוצי ארגון המורים העל יסודיים

  35. ביטול פיטורים עובד משרד החינוך ועדה פריטטית

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון