אי התקנת אזעקה בעסק


בפניי תביעה כספית, אשר הוגשה בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, לאחר שעסקו של התובע נפרץ ונגנב ממנו ציוד יקר ערך. התובע חוזר בסיכומיו על סכום התביעה שהינו סך של 114,756 נכון ליום הגשת התביעה, כאשר הסכום המקורי בגינו הוגשה התביעה הינו סך של 91,873 ₪, נכון ליום 15.10.2000.

התובע הינו הבעלים של עסק לייצור מוצרי אלומיניום בשם "תריסי הקריות" (להלן: "העסק" או "בית העסק").

הנתבעת 1 הינה המבטחת של עסק התובע במועד הרלוונטי, והנתבעת 2 הינה החברה אשר התקשרה עם התובע, על פי הנחיות הנתבעת 1, לשם מיגון בית העסק.

אין חולק, כי בלילה שבין יום 28.8.2000 לבין יום 29.8.2000 נפרץ עסק התובע. התובע טוען, כי במהלך הפריצה נגנבו ממנו מספר רב של פריטים, בשווי כספי רב, אשר התובע פירטם בכתב תביעתו.

התובע טוען, כי עוד לפני שחברת הביטוח שלחה שמאי מטעמה, הוא החליף פריטים בעסק ורכש פריטים חדשים, ולכן העביר התובע לאחר מכן לשמאי את החשבוניות המקוריות לצורך ביצוע חוות הדעת של הסוקר. התובע מדגיש, כי חשבוניות אלו מעולם לא חזרו לחזקתו, למרות דרישתו.


לטענת התובע, הוא עמד בכל אשר דרשה ממנו הנתבעת 1 ואף הציג לתיק בית המשפט שני דוחות סוקר בעניין.

התובע טוען בסיכומיו, כי אף אם תתקבל טענת הנתבעות אודות רשלנות אישית מצידו, הרי שאין בכך כדי לנכות את חברת הביטוח מאחריות, הואיל והביטוח, נועד להגן על המבוטח אף מפני רשלנותו שלו (ע"א סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה, פ"ד מז(1) 311). התובע עומד על כך שעל כל פנים הוא כלל לא התרשל בהתקנת מערכת האזעקה או בהפעלתה, והוא מילא את כל הוראות חב' הביטוח, למיטב הבנתו, כאשר התובע מדגיש, כי אין לו כל ידע בתחום מערכות אזעקה. בין השאר, מציין התובע, כי הוא נהג לדרוך את האזעקה מדי יום, מתוך אמונה כנה מפעולתה התקינה של המערכת. התובע עומד על כך, שאין בכך שלמפרע התברר, כי האזעקה כלל לא פעלה, כדי לדחות את זכאותו לפיצוי. לטענת התובע, יש לפרש כל תניית פטור, אם ישנה כזו בחוזה הביטוח, באופן מצמצם. התובע אף מפנה לפסיקה נרחבת, המחייבת את חברת הביטוח באחריות ליידוע המבוטח אודות סייגים ואחריות שמוטלים על ידה עליו, ולפיה לא עומדת לחברת הביטוח זכות להיתלות בסעיפי פטור לשם שלילת פיצויי מבוטח, כל עוד לא וידאה חברת הביטוח מול המבוטח, את הבנת סעיפי הפטור ויישום דרישותיה ממנו.

לעניינה של הנתבעת 2, מתקינת המיגון, טוען התובע, כי, ראשית, יש לזקוף לחובת נתבעת זו את אי-התייצבותו של מתקין האזעקה למתן עדות מטעמה. שנית, התובע סבור, כי אם נפל פגם בפעולת האזעקה, הרי שפגם זה הינו באחריותה של נתבעת 2. את החוזה מול נתבעת 2 רואה התובע כחוזה אחיד, אשר יש לפסול בו כל תנייה מקפחת, ובפרט את אלו הפוטרות את נתבעת 2 מאחריות בגין כשל בפעולת האזעקה. התובע סבור, שאין כל היגיון בחיוב התובע בתשלומים מידי חודש לנתבעת זו, כאשר היא, מצידה, פוטרת עצמה מכל אחריות. לדידו של התובע, כשלים שהתבררו למפרע, כי מנעו את פעולת האזעקה, כגון חוסר חיבור אלחוטי למוקד, או התקנת הגלאי בגובה גבוה מדי ובצורה הפוכה, יש לזקוף לחובת נתבעת 2, אשר היא הגורם המקצועי האמון על התקנת האזעקה ובדיקת תקינותה. התובע טוען, כי הנתבעת 2 עצמה, לא בדקה את הבעיה במערכת, שהתגלתה כבר ביום 8.5.2000, וזאת בניגוד
לחובותיה לאור הוראות חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968. (יש לציין, למען הסדר הטוב, ולאור הנספח שצורף לסיכומי התובע, כי אין מדובר בהוראות החוק עצמו, אלא, ככל הנראה, בתנאים המוכתבים על ידי הרשויות, אשר המבקש לפתוח עסק חייב לעמוד בהם בכדי להיות זכאי לקבלת רישיון עסק).

התובע מדגיש, כי מדובר, בסופו של דבר, בבדיקה מקצועית פשוטה, שהיה על הנתבעת 2 לבצע, וכן, כי שיפוץ שנעשה בבית העסק כלל לא היה במקום שממנו בוצעה הפריצה.

לטענת נתבעת מס' 1, "דולב חברה לביטוח בע"מ", בסיכומיה, ראשית יש להוציא את הנספחים שצורפו לסיכומי התובע מתיק בית המשפט, הואיל ואין לצרף מסמכים נוספים בשלב זה של ניהול התיק. נתבעת 1 טוענת, כי לאור דו"ח הסוקר אטקין, היה על התובע להוסיף גלאים, וכן לחבר את מערכת האזעקה בחיבור קווי. הנתבעת 1 טוענת, כי מחדליו של התובע הם שגרמו לכך שהצריך תיקון והתקנה לא בוצעה, ומשכך לתובע האחריות לתוצאות אי העמידה בנדרש ממנו על פי דו"ח הסוקר. נתבעת 1 טוענת עוד, כי התובע הגדיל את נזקיו והפריז בגובהם. על כל פנים, הנתבעת 1טוענת, שאין לתת כל אמון בעדות התובע, לפיה התובע לא הבין מה נדרש ממנו להתקין. הנתבעת 1, מצביעה על כך שהתובע לא חתם על הסכם להתקנת משדר אלחוטי, וכן, על כך שהודעת התובע במסמכים שהוצגו בבית המשפט, ועדות התובע, מלמדות על עבודות שיפוצים שנעשו בבית עסקו של התובע, אשר כללו אף הנמכת תקרה, לאחר התקנת מערכת האזעקה, דבר שמסתבר כי דרש הזזת הגלאים בתקרה, ומסביר לטענתה את הימצאותם של הגלאים הפוכים במועד הרלוונטי. עוד מצביעה נתבעת 1 על כך שגם המוקד הקווי לא היה תקין משך תקופה ארוכה, והתובע התעלם משך כל הזמן מנורית חיווי מהבהבת שהתריעה על תקלה זו, וכן מן העובדה שלא התקבלו אוטומטית שיחות טלפון מהמוקד לאחר הפעלת האזעקה, מה שמן הסתם היה בו כדי ללמד את התובע על תקלה במערכת, המצריכה בירור מצידו. הנתבעת 1 מצביעה על כך שעדות התובע הייתה למעשה עדות יחידה מטעמו, וגורסת, כי בעדות זו נמצאו סתירות, בעניין מועד השיפוצים במשרד, בעניין מסירת דו"ח הסוקר ובעניין השאלה, אם מערכת האזעקה צפרה או לא. בפרט מצביעה נתבעת 1 על כשלים, לגרסתה, בעדותו של התובע אודות הציוד שהיה במשרד בית העסק, שהוא זה שנפרץ. הנתבעת 1 מפנה לעדות התובע בעמ' 8 בפרוטוקול, ולפיה ייתכן, כי חלק מן המנועים (2-3 מנועים להערכתו של התובע) כלל לא היו במשרד, וממילא לא נגנבו.

יצוין, כי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 1 היא רק על סכום של 48,300 ₪. על כל פנים, טענת הנתבעת 1 היא, כי לאור ניסיונו של התובע להגדיל את נזקו, הרי שיש לדחות את תביעתו במלואה.

לטענת הנתבעת מס' 2, "כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ", התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, 36 חודשים לאחר קרות אירוע הביטוח. למעשה, טוענת נתבעת זו, כי התובע המשיך להיות לקוח שלה עוד עשרה חודשים לאחר הפריצה, טרם סיים את ההתקשרות מולה. הנתבעת 2 טוענת, כי לא היא זו שהתקינה את האזעקה, אלא היא חיברה את המערכת הקווית בלבד, וזאת על פי הזמנת התובע עצמו. את כל טענותיו של התובע, בדבר היות החוזה בינו לבין נתבעת 2 חוזה אחיד בעל תניות מקפחות, דוחה הנתבעת 2, הואיל ומדובר לטענתה ב"הרחבת חזית", ובעניין זה מפנה נתבעת זו להתנגדותה להרחבת החזית מיום 5.4.2006. הנתבעת 2 רואה בהתעלמות התובע מהבהוב נורת האזהרה רשלנות מלאה, הפוטרת את הנתבעים מכל אחריות. נתבעת 2 מלינה אף על הנזק הראייתי שנגרם לה כתוצאה מן השיהוי בהגשת התביעה, וכן טוענת, כי מלכתחילה הופנו כל טענות התובע אל נתבעת 1, חברת הביטוח, ואליה בלבד.


הנתבעת 2 רואה בטענתו של התובע, כי לא בדק את סעיפי ההסכם, לרבות אלה הדורשים ממנו להודיע מיידית על כל ליקוי או תקלה, כרשלנות רבתי מצד התובע. בפרט מצביעה הנתבעת 2 על המצב המיוחד, בו עסקו של התובע היה מנותק למעשה מכל קו טלפון משך כארבעים יום. הנתבעת 2 גורסת, כי לא חלה עליה חובה לבצע בדיקה חצי-שנתית של המערכת, וחוזרת על טענות שנשמעו גם בסיכומי נתבעת 1 על אחריותו של התובע, ורשלנותו בכל הנוגע לתקינות המערכת עצמה, וכן מצביעה אף היא על אי-זימון עדים רלוונטיים על ידי התובע, שיש בהם, לדעתה, לשמש לרעת התובע. נוסף על כך מוסיפה הנתבעת 2 וטוענת, כי מסירת קו הטלפון שהיה אמור להיות בו השימוש לשם הפעלת מערכת המיגון והקשר למוקד לידי צד ג' זמיר פרידמן, יש בה כשלעצמה חוסר אחריות ורשלנות מצד התובע. מעבר לכל האמור, טוענת הנתבעת 2, כי אחריותה מוגבלת בהסכם בין הצדדים עד לסכום של 600 ₪ בלבד, ועל כן אין כל מקום לפסוק לחובתה כל סכום שמעבר לכך.

לאחר קריאת כתבי הטענות, שמיעת העדויות בחינת הראיות ועיון בסיכומי הצדדים אני מוצא כי דין התביעה להתקבל בחלקה בחיובים שונים ונפרדים ותוך הטלת רשלנות תורמת על התובע, חרף טענתו כי בכל מקרה צריכה הנתבעת 1 לחוב בכל הסכום שייפסק והכל כפי שיפורט בפסה"ד.

כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבית העסק של התובע נפרץ, וכן על כך שבעת הפריצה לא תפקדה מערכת האזעקה כראוי. שתי שאלות עומדות בבסיס המחלוקת שבין הצדדים: האחת, שאלת האחריות, או חלוקת האחריות בין הצדדים; והשאלה השנייה, המחלוקת באשר לגובה נזקיו של התובע והטענה כי הגדיל את נזקיו.

אתחיל בשאלת האחריות לנזקי התובע. המחלוקת בשאלה זו נוגעת הן לפן העובדתי והן לפן המשפטי. מבחינה עובדתית, בין הליקויים שנמצאו במערכת ניתן למנות בין השאר, וכפי שפרטו הצדדים בסיכומיהם, את העדר חיבור קו טלפוני אלחוטי למערכת, מה שהשפיע על כך שהתראה טלפונית לא יכולה הייתה להתבצע. ליקויים נוספים הם אי-תקינות הקו החוטי ואי התקנת הקו החוטי וכן העובדה שנמצאו גלאים אשר הותקנו באופן הפוך. כן הוכח, כי מערכת הנוריות (ה"אורגן") אותתה על אי-תקינותה של האזעקה, אלא שהתובע טען כזכור, כי לא הבין את הבהוב הנורה כסימן לתקלה, וכן טען, כי לא הבין, שקיימת תקלה כלשהי גם לאחר שפסק מלקבל התראות טלפוניות, עם
הפעלת מערכת האזעקה. מבחינה עובדתית נחלקו התובע והנתבעות, ובפרט נתבעת 2, בשאלת הגורם לתקלות הטכניות שנתגלו למפרע במערכת.

מבחינה משפטית, נסובה המחלוקת בין התובע לבין הנתבעות, בראש ובראשונה, על טענתו של התובע, כי למבטחת, הנתבעת 1, אחריות כללית לפיצוי התובע בגין נזקיו, וכי לנתבעת 2 אחריות בגין כל כשל הפעלתי שנתגלה במערכת. הנתבעות, לעומת זאת, סבורות שבנסיבות הקיימות, בהן מערכת האזעקה לא פעלה, וזאת עקב הכשלים המנויים לעיל, אין הן נושאות בכל אחריות כלפי התובע, והתובע הוא זה שצריך לשאת באחריות מלאה למחדליו.

מובן, שיש השלכה גם לשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקויים לבין קרות הפריצה, דהיינו, לשאלת הקשר הסיבתי שבין התקלות שהוכח שהיו במערכת לבין אי-מניעת הפריצה.

בפן העובדתי, ולאור התרשמותי מן העדויות שנשמעו בדיון לפניי, אני סבור, כטענת התובע, כי כל התקלות הטכניות גם יחד היו גורם מכריע בכך שהפריצה לבית העסק לא סוכלה. עם זאת, אסייג דבריי בשתי נקודות: ראשית, אין כל ודאות, כי גם במצב שבו כל המערכות היו פועלות כדבעי הייתה הפריצה נמנעת, ומן הסתם גם במצב "רגיל" ו"תקין" לוקח זמן מסוים עד להזעקת המשטרה או גורם מונע אחר שבאחריות חברת כפיר, ועד להגעתם למקום. שנית, אני סבור, כי הגורם המכריע בכישלון מערכת ההפעלה היה העדר חיבור קווי תקין של המערכת. לא הובאו בפניי ראיות לכך, שהיה משקל להעדר החיבור האלחוטי, וגם עניין שני הגלאים שנתגלו הפוכים, על אף שיש בכך כמובן תקלה אבטחתית חמורה, הינו לטעמי בעל משקל פחות, ביחס לאי התקנת הקו החוטי. הגלאים ההפוכים הינם רק חלק מן הגלאים שהותקנו בבית העסק, ולא פעלו, וממילא, אף אם היו גלאים אלה תקינים, הרי שמעדות העד, ערן אייזיק בתאריך 18.2.2007 עולה, כי ממילא כל המערכת הייתה מנותקת מחיבור טלפוני, הן בקומה העליונה והן בקומה התחתונה, כך שאף פעולת הגלאים במציאות של ניתוק קו הטלפון לא הייתה מעלה ולא הייתה מורידה דבר.

מן הפן המשפטי, טענת הנתבעת 1 היא, שבמצב של הימצאות כשלים כמו אלה שהוכח שהיו קיימים במערכת, אין כל מקום לחייבה באחריות ביטוחית. טענת הנתבעת 2 היא, כי התובע הוא האחראי הבלעדי לכשלים וזאת מפני שהתעלם, כאמור לעיל, מן הסימנים שהיה בהם כדי לעורר את חשדו באי תקינות המערכת (ובפרט הבהוב הנורה והפסקת קבלת האתרעות הטלפוניות), וכן מפני ששיפוץ שביצע לאחר התקנת המערכת, הוא שהביא לתקלה שנמצאה לאחר מכן בגלאים. בהקשר זה, יש להוסיף גם את הטענה של נתבעת 2 בעניין הבעלות על קו הטלפון ששימש את התובע בידי אדם זר, אם כי יש לציין, כי לא הוכח שלעובדה שקו הטלפון היה רשום על שם מר זמיר פרידמן היה קשר ישיר לניתוק הקו.

לאחר בחינת הטענות שנשמעו בעניין האחריות, עמדתי היא, כי אין לקבל עמדת אף אחד מן הצדדים במלואה. אציין כבר כעת, כי בשלב מוקדם יותר, סבור הייתי, כי לפחות בעניינה של הנתבעת 1, חברת הביטוח, הרי שניתן "להוציא אותה מן התמונה", ולבחון את שאלת האחריות ביחסים שבין התובע ונתבעת 2 בלבד, אולם בחינה של מכלול התיק ושקילת הטענות בין הצדדים הביאה אותי לשקול מחדש את עמדתי הראשונית ולחייב אף את הנתבעת 1 לשאת באחריות, אם כי קטנה יחסית, למקרה הביטוח בנסיבות המקרה הרלוונטי.

נקודת המוצא להחלטתי היא, כי הנתבע היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 במועד הרלוונטי ואף פנה, כנדרש ממנו לנתבעת 2 לשם עמידה בדרישות הביטוח בעניין אבטחת העסק. אני נותן אמוני, ובפרט לאור עדות התובע עצמו שלא נסתרה, כי התובע הקפיד להפעיל מידי יום את מערכת האזעקה, ועניין זה כשלעצמו יש בו כדי לשכנע אותי, כי התובע האמין כי המערכת אכן פועלת. אכן, אין בכך, כדי לפטור את התובע מכל רשלנות תורמת לאי-תיקון התקלות, והתעלמותו של התובע מהנורית המהבהבת ומעניין אי-קיומה של אתרעה טלפונית יש בה כדי להוות "רשלנות תורמת" מצידו. לכך יש לצרף גם את האפשרות הסבירה, כי שני הגלאים בקומה העליונה נהפכו כתוצאה מעבודות השיפוץ במקום. עם זאת, אינני סבור שנכון יהיה לחייב את התובע לשאת במלוא המשמעות הכספית של התקלות. אני סבור, כי יש משקל רב, לאי הבנתו של התובע בענייני מיגון, ואני מאמין לעדותו בעניין זה, אל מול היותן של הנתבעות חברות מקצועיות, מהן הייתי מצפה לוודא את פעולת המערכת באופן תקין.

התובע שילם תשלום קבוע, אותו ראה, ובצדק, כמכסה חשש לפגיעה בעסקו מפני פגיעה כתוצאה מנזקים בלתי צפויים כגון שריפה או – כפי שקרה בפועל – פריצה לבית העסק וגניבה של תחולתו. נתבעת 1 ונתבעת 2 הן האמונות, מבחינה מקצועית, על עריכת חוזי ביטוח (הנתבעת 1) ועל התקנת אמצעי מיגון (הנתבעת 2). משום כך אני סבור, כי בראש ובראשונה יש להטיל את האחריות על וידוא קיום הפעולות ההכרחיות לתקינות מערכת האזעקה, על נתבעות אלו ולא על התובע. אין בהיתלות בתניית פטור זו או אחרת בחוזה מול התובע-הלקוח, כדי לפטור את הנתבעות מן האחריות לוידוא קיומם של דרישותיהן. אני סבור, כי לא ניתן לחלק את היחסים שבין הנתבעות לתובע לשיעורין ולחצאין: התובע המשיך לשלם, מידי חודש בחודשו, את התשלום שהושת עליו לשם ביטוח עסקו, וזאת מבלי שנאמר לו דבר, למשל, על העדר מערכת טלפונית אלחוטית, ותוך שהנתבעות מסתמכות על בדיקות תקינות שדי לערוך, לטענתן שלהן, רק פעם בחצי שנה. מאידך, כאשר מתברר שהתובע נזקק להפעלת הביטוח, או אז ממהרות הנתבעות ומצביעות על שורת מחדליו של התובע. בהקשר זה יש לציין, כי הנוהל שלפיו המבוטחים מ"קבוצה ב'", עליה נמנה התובע לדעת נתבעת 1, זוכים לביקורת תקינות המערכת רק פעם בשישה חודשים לא הומצא לתיק בית המשפט, חרף החלטתי מיום 18.2.2007 ויש לזקוף עניין זה לחובתה של הנתבעת מס' 1.

באשר לנתבעת 2, אני סבור, כי לנתבעת זו אחריות רבה יותר, הואיל והיא הגורם האחראי בפועל להתקנת המערכת. הטענה, למשל, כי התובע לא דרש התקנה של מערכת אלחוטית, איננה מקובלת עליי. כמי שמספקת שירות באופן
קבוע למבוטחי הנתבעת 1 שומה היה על הנתבעת 2 לוודא את כלל האמצעים שהיה עליה להתקין בעסק, לשם עמידה בתנאי הפוליסה. בהקשר זה, הייתה חובה על הנתבעת 2, להסביר לתובע בפרוטרוט מה מותר ומה אסור לו לבצע בעסק (בעיקר בדגש על ענייני קו הטלפון ושיפוץ העסק) ללא התייעצות, מה מחייב בדיקה ומה יכול להעיד על קיומה של תקלה. לא התרשמתי, שלתובע ניתן הסבר מקיף והנחיות ברורות באיזה מקרה עליו לערב את אנשי נתבעת 2. עדותו של התובע הייתה אמינה, והתרשמתי ממנה, כי התובע פעל בתמימות ומתוך אמונה שלמה בתקינות מערכת האזעקה. ניסיונה של הנתבעת 2 להיצמד להוראות הכתובות המופיעות במסמכים שנמסרו לתובע, כשאין בצידן הסבר מספק בעל פה על ידי מתקיני המערכת, אין בהם די. לעיל הבהרתי, כי במערכת היחסים שבין התובע לנתבעות , יש לזקוף את מקצועיותן של הנתבעות, אל מול אי-הבנתו של התובע בענייני מיגון, לחובתן של הנתבעות. עניין זה נכון בפרט באשר ליחסים שבין הנתבעת 2 לבין התובע: קיומו, או אי-קיומו, של נוהל ברור באשר למועדי בדיקת תקינות האזעקה איננו הפרמטר היחיד והבלעדי לקבלתה או לדחייתה של התביעה. לפרמטר זה יש להוסיף את אחריותה של חברה שעניינה במיגון לבדוק את ציוד המיגון המותקן. אינני מקבל עמדה, לפיה די לחברת המיגון להסתפק בבדיקה חצי שנתית של המערכת, בלי לוודא שכל הציוד אותו דרשה חברת הביטוח שיותקן, אכן יותקן. אכן, התובע איננו אחד מן הגופים שנטען על ידי הנתבעות שהוא שייך ל"קבוצה א'", דהיינו הוא איננו מחזיק בעסקו ציוד מסוכן או חריג. ממילא לא נכון יהיה לצפות לבדיקה יומיומית של תקינות המערכת בבית העסק שלו. עם זאת, אינני מקבל גם מצב בו התקנת מערכת אזעקה היא פעולה בסגנון "שגר ושכח". אינני מקבל את הטענה, שלחברה אין אחריות מוגברת לוודא את תקינות הציוד. מעבר לכל האמור, אני סבור, שלא הוכח שמקור התקלות, לרבות התקלות בקו הטלפון, אי התקנת חיבור אלחוטי והנחת הגלאים באופן הפוך נגרמו כולן בעטיו של התובע. בפרט נכון הדבר לגבי אי התקנת הקו האלחוטי, שהנתבעת 2 טענה, כי זה לא הותקן מבחירתו של התובע. אילו הייתה הנתבעת בודקת מה חובה היה להתקין בעסק, לאור דרישות הנתבעת 1 אותן הייתה נתבעת 2 צריכה הייתה למצער להכיר, הייתה נתבעת זו מבהירה לתובע את חובת התקנת חיבור זה. כך גם בעניין רישומו של הקו החוטי על שם אדם אחר. אם אכן יש בכך בעיה אמיתית וסכנה לקריסת מערך האזעקה כולו, כפי שטוענת נתבעת 2 עצמה, הרי שאחריותה של נתבעת זו הייתה לוודא, כי מדובר בקו אישי של התובע. אינני מתעלם מטענת נתבעת 2 לנזק ראייתי שארע לה, כביכול, עקב השיהוי בהגשת התביעה, אם כי אינני סבור שנגרם לנתבעת זו, בסופו של דבר, נזק ראייתי משמעותי, ועל כל פנים, אשמו התורם של התובע וחלוקת האחריות באופן שרק מחצית מן הנזק תוטל על כתפי נתבעת 2, יש בהן כדי להביא לתוצאה נאותה גם לאור טענה זו.

לאחר ששקלתי בעניין זה, הגעתי לידי מסקנה, כי יש לחלק את האחריות בין התובע והנתבעות, תוך הטלת אחריות על 50% מנזקי התובע על נתבעת 2; נתבעת 1 תשא ב-30% מן הנזקים, כאשר בשאר הנזק בשיעור 20% ישא התובע לבדו, כביטוי לאשמו התורם לאור מחדליו.

באשר לשאלת גובה נזקי התובע, התובע העלה האשמות, ולפיהן חוקר של הנתבעת 1,משך אותו בלשונו, תוך הבטחות שווא, מתוך מגמה להסתמך על הודאה כביכול של התובע, כי נזקיו אינם עולים על סכום של 70,000 ₪. מאידך, הנתבעות מצביעות על נקודות בעייתיות בעדותו של התובע, כגון אי ביטחונו בשאלה, כמה מבין המנועים החשמליים היו במועד הפריצה במשרדו, ונקודות נוספות בעדותו, אשר לדעתן מלמדות על אי-אמינות. התרשמותי היא, בניגוד לנטען על ידי הנתבעות, כי עדותו של התובע הינה, בכללה אמינה, ובאופן כללי אני מקבל את עדותו, כי נזקיו עולים על הסכום שנטען על ידי הנתבעות. עם זאת, לאור אי-ודאות מלאה אודות כמות מדויקת של הציוד שנגנב מבית העסק, אני מעמיד את גובה הפיצוי ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לי בהקשר זה לרבות דו"ח הסוקרים, על דרך האומדנא, על סכום של 80,000 ₪, נכון ליום 15.10.2000 (בהתאם לסעיף 8 לכתב התביעה).

לאור חלוקת האחריות בין הצדדים, אני פוסק כדלקמן:

הנתבעת 2 תפצה את התובע בסכום של 40,000 ₪ מוצמד ונושא ריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 15.10.2000 ובתוספת שכ"ט עו"ד בגובה של 15% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.

הנתבעת 1 תפצה את התובע בסכום של 24,000 ₪, מוצמד ונושא ריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה אף הוא מיום 15.10.2000 ובתוספת שכ"ט עו"ד בגובה של 15% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.

קיזזתי את הסכום שיש לקזז בגין רשלנותו התורמת של התובע.

בנוסף ישאו הנתבעות הנ"ל בהוצאות המשפט הכוללות אגרות ושכ"ט לעדים בחלקים שווים 50% כל אחת.

מדובר בחיובים נפרדים ושונים.

סכומים אלה ישולמו עפ"י פסה"ד ע"י הנתבעות 1 ו- 2 תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ציוד

  2. ביטוח גניבת נגרר

  3. ביטוח גניבת מכולה

  4. ביטוח גניבת משאית

  5. ביטוח גניבת חפצים

  6. ביטוח גניבה במפעל

  7. ביטוח גניבת סחורה

  8. ביטוח גניבת בובקט

  9. אי התקנת אזעקה בעסק

  10. ביטוח גניבת מחשבים

  11. ביטוח גניבת מחפרון

  12. ביטוח גניבה מחניון

  13. ביטוח גניבת תכשיטים

  14. ביטוח גניבת טייפ רכב

  15. ביטוח גניבה אתר בניה

  16. ביטוח גניבה של משאית

  17. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  18. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  19. ביטוח גניבת רכוש דירה

  20. ביטוח גניבת מנוע סירה

  21. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  22. ביטוח גניבת רכב פרמיות

  23. ביטוח גניבת רכב משועבד

  24. ביטוח גניבת רכב מפתחות

  25. ביטוח גניבת רכב מחניון

  26. ביטוח גניבת מצלמת וידאו

  27. ביטוח גניבת רכב עם מפתחות

  28. ביטוח גניבת רכב מחיר מחירון

  29. ביטוח גניבת רכב מפתחות בכספת

  30. ביטוח גניבת רכב מהחניה בעבודה

  31. ביטוח אלומה לחבר מושב

  32. אזעקה לא תקינה ביטוח גניבת רכב

  33. ביטוח גניבת רכב מחירון יצחק לוי

  34. ביטוח גניבת מכונית הסכם פוליגרף

  35. ביטוח גניבת מכונית חניה ליד הבית

  36. ביטוח גניבת רכב ירידת ערך תאונות קודמות

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון