ביטול צו מניעה שביתת עובדים

1. בתאריך 13/10/04 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני כנגד שביתת עובדי המבקשת אשר פרצה באותו יום .
לטענת המבקשת, מדובר בשביתה שנעשתה ללא הכרזת סכסוך עבודה, ובניגוד להוראות הדין ולהוראות הסכם הקיבוצי הכללי להסדר יחסי עבודה החל על הצדדים.

לדברי המבקשת, נאמר על ידי נציג המשיבה מר אבי גבאי כי העובדים יחזרו לעבודה, באם מר פיני קקון יוחזר לעבודה. לא למותר לציין כי מר קקון מושעה מעבודתו בהתאם להחלטת בית הדין ועניינו הועבר להליכי בוררות.

2. בתאריך 14/10/04 התקיים דיון ראשון בבקשה, בו הופיעו מטעם המבקשת נציגים של הסתדרות מרחב כנרת, ללא ייצוג משפטי וביקשו לדחות את הדיון על מנת להופיע בליווי עו"ד.

בעקבות בקשתם נדחה הדיון לתאריך 18/10/04, וניתנו צווים ארעיים עד לקיום הדיון, על פיהם:

"על עובדי המבקשת ועל המשיבה להימנע ממעשי אלימות וכן לאפשר לגורמים המוסמכים של המבקשת להיכנס ולצאת משטח המפעל, להכניס סחורה ולהוציאה וכן רכבים ולאפשר לעובדים המעוניינים בכך להיכנס לתוך המפעל ולעבוד, לא לפגוע במהלך העבודה התקין, לא לחסום את כל כניסות המפעל ולהשאיר אותם פתוחות".

לאחר שהוגשה תגובה מטעם המבקשת, התקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 18/10/04. בתום הדיון הסכימו באי כוח הצדדים לנהל משא ומתן אינטנסיבי, כל יום, לגבי הנושאים שבמחלוקת כאשר בינתיים העובדים חוזרים לעבודה באופן מיידי ואף אחד מן הצדדים לא ינקוט בשום צעד חד צדדי. נקבע דיון בתום משא ומתן לתאריך 24/10/04.

3. בדיון מתאריך 24/10/04 הודיעו באי כוח הצדדים שעל אף שהושגו הסכמות עקרוניות ברוב הנושאים שבמחלוקת, הם לא הצליחו להגיע לפתרון הסכסוך מאחר והמבקשת מבקשת לפטר 9 עובדים אשר השתתפו בשביתה אשר לטענתה נקטו באלימות.

המשיבה התנתה את הסכמתה לסיום הסכסוך באי נקיטת אמצעים כנגד אותם עובדים.

על כן, לא הגיעו הצדדים להבנה.

לאחר שהניסיון להגיע לפתרון הסכסוך לגופו לא צלח, נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים באותו דיון.

4. המשיבה טענה בתגובתה כי השביתה הוכרזה כדין בהודעה על סכסוך עבודה שנשלחה לממונה על יחסי עבודה ולהנהלת המפעל ביום 18/5/04. אחרי מסירת ההודעה התקיימה פגישה בין הצדדים והוסכם על הקפאת הסכסוך.

לאחר שהנהלת המפעל נהגה בחוסר תום לב והשעתה את יו"ר הועד, מר קקון, בעילה שאינה קשורה לעבודתו הודיע נציג המשיבה – יו"ר מרחב כנרת בכתב, ביום 18/7/04, כי הקפאת סכסוך עבודה מחודש 5/04 מבוטלת ושהסכסוך מתחדש.


לדברי המשיבה, למרות חוסר נכונות של הנהלת המבקשת להגיע לכלל פתרון העניינים שבמחלוקת והמשך התנכלויותיה לעובדים, המשיכה נציגות עובדים בניסיונות הידברות.

אולם, כאשר בשלב מסוים סירבה הנהלת המבקשת לכך שיו"ר הועד ישתתף בפגישות, הודיעה שוב המשיבה במכתב מיום 8/9/04 וקראה שוב להנהלת המבקשת להידברות, תוך הבהרה כי אי היענות לא תותיר בידה ברירה והיא תיאלץ להחריף את המאבק בהתאם לסכסוך עבודה שהוכרז.

לאחר המכתב מתאריך 8/9/04, לטענת המשיבה, גילתה המבקשת אי נכונות לסיים את המשבר ולנקוט בצעדים בוני אמון. כך, ניכתה המבקשת לעובדים 4.5 שעות ויום התמדה בגין אסיפת עובדים, כאשר לחברי הועד נוכו 3 ימי שכר בגין פגישותיהם עם נציגי ההסתדרות.

ביום 12/10/04 התקיימה אסיפת עובדים והתקבלה החלטה על פתיחה בעיצומים למחרת היום.

בהתייחס לטענות המבקשת לגבי הקשר הקיים בין השביתה שפרצה לבין החזרתו של מר קקון לעבודה, נאמר בתגובה כי בפגישה שהתקיימה ביום 12/10/04 בשעות הערב, הוצע על ידי יו"ר המרחב כי הנהלת המפעל תחזיר את יו"ר הועד לעבודה כצעד בונה אמון והוא ינסה לשכנע את העובדים לחזור לעבודה. המבקשת סירבה להצעה זו והשביתה פרצה כמתוכנן.

לדברי המשיבה, מדובר בשביתה חוקית, בעלת אופי כלכלי כאשר אין בהסכם קיבוצי שחל על הצדדים התחייבות לשקט תעשייתי ולפי מאזן האינטרסים שבין הצדדים אין מקום לתת צו מניעה כנגד השביתה.

5. עובדות הצריכות לעניינינו:

א.הסכסוך נשוא הדיון הוא אחד מתוך שרשרת של סכסוכים שהגיעו להכרעת בית הדין בתקופה האחרונה.

ב.חל על הצדדים הסכם קיבוצי כללי להסדר יחסי עבודה מיום 10/1/67, בין התאחדות התעשיינים בישראל לבין הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

ג.עניין הפסקת עבודתו של יו"ר הועד מר קקון נידון בפני מותב אחר של בית דין זה (אב בית דין כב' השופטת ורד שפר) בתיק בש"א 2574/04 – 2593/04.
באותו תיק הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 18/8/04 על פיה הסכסוך הועבר להכרעת בורר.

ד.בתאריך 18/5/04 נשלחה על ידי יו"ר הסתדרות במרחב כנרת, מר אבי גבאי, הודעה על הכרזת סכסוך עבודה ושביתה. ההודעה נשלחה לממונה הראשי על יחסי עבודה וכן, למבקשת (להלן: "ההודעה מ- 5/04").
בהודעה פורטו הנושאים שבסכסוך כדלקמן:

"א.שינוי בתחשיבי פרמיה באופן חד צדדי אשר גורמים להפחתת הפרמיה עד ל- 0.
ב.הוספת מרכיב "טיב שלילי" לחישוב הפרמיה הגורם להפחתה בתשלום הפרמיה ולפגיעה בתנאים הסוציאליים של העובדים.

ג.העסקת עובדי חברת כ"א והעדפתם על עובדים שפוטרו אך לפני חודשיים במסגרת תוכנית הבראה.

ד.זקיפת שנויים למס בניגוד להסכם.

ה.העסקת עובדים בשעות נוספות בניגוד להסכם.

ו.הפקעת הבטחון התעסוקתי של העובדים באמצעות איומים והפחדות בפיטורי העובדים.

ז.ניסיון לשבור את התארגנות העובדים ע"י איומים על עובדים לא להישמע לוועד העובדים ולהנחיותיו, השעיית יו"ר ועד העובדים שלא כדין".

בהודעה נקבע תאריך הסכסוך: "14 יום מיום 18/5/04".

ה.במהלך תקופת הצינון וגם לאחר מכן הייתה הידברות בין הצדדים והשביתה לא פרצה בתאריך המתוכנן. אולם, ההידברות לא הביאה לפתרון המחלוקות ובתאריך 18/7/04 נשלחה על ידי מר גבאי הודעה על חידוש
סכסוך עבודה, ההודעה הופנתה למנהל הנתבעת ונשלחו עותקים למספר גורמים, ביניהם הממונה על יחסי עבודה במחוז הצפון.

בהודעה נאמר:

"לאור ההרעה החריפה במערכת יחסי עבודה בספן ולאור המשך התנהגותכם החד צדדית ואי תיקון העילות שהועלו בסכסוך שבנדון, הנני להודיעכם כי אנו מבטלים את הקפאת סכסוך עבודה כפי שהודעתי לכם במכתבי מ- 28/5/04 ומחדשים את סכסוך העבודה שהוכרז על ידינו בתאריך 18/5/04".

ו.בתאריך 8/9/04 נשלח על ידי מר גבאי מכתב נוסף למבקשת, בנוסח כדלקמן:

"הנדון: סכסוך עבודה.

ניסיונותינו לקיים אתכם פגישות על מנת לפתור את המחלוקות שבסכסוך העבודה לא נשאו פרי עד עתה.

לאור הפגיעה המתמשכת בזכויות העובדים וההחרפה הנוספת בזכויותיהם, הנני פונה ומציע לקיים פגישות דחופות בן הנהלת ספן, נציגי ההסתדרות וכל חברי וועד עובדי ספן.


אי היענות לא תותיר בידינו ברירה וניאלץ בזמן הקרוב להחריף את מאבקינו בהתאם לסכסוך העבודה שהוכרו על ידינו כחוק".

6. מעמדה של זכות השביתה ומגבלותיה:

חופש השביתה הוא מחירויות היסוד שאינן כתובות, אולם המערכת השיפוטית כולה, ובית הדין לעבודה בפרט, נותנים לה נפקות מלאה.

בספרה "השביתה" מסכמת פרופ' רות בן-ישראל את הפסיקה במלים הבאות:

"... מעמד השביתה בישראל הוא מעמד של חירות ולא של זכות במובן הצר של מושג זה, כפי שבית הדין לעבודה קבע....שביתה במהותה שייכת לא לתחום "הזכות" אלא לתחום "החירות" - liberties – שנותנים לסייגים מחייבים..." (פרופ' רות בן-ישראל, השביתה, הוצאות סדן, 1987, ע' 25).

במתן סעד של צו מניעה (זמני או קבוע) יתחשב בית הדין, במסגרת הפעלת שיקול דעתו, בסייגים הקיימים לגבי חירות השביתה, אשר, חוץ לאלה העולים מתקנון ארגון העובדים, הם משלושה סוגים:

א. סייגים שבחוק;

ב. סייגים הנובעים מתניה מפורשת או מתניה מכללא בהסכם קיבוצי;

ג. סייגים כתוצאה מאיזון בין חירות השביתה לבין זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות מסוג אחר.

בשלושת סוגי הסייגים, סמכות האכיפה היא בידי בית הדין לעבודה, והיא נעשית על פי הפעלת שיקול דעתו (ראה דב"ע נב/17-4 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית ואח' פד"ע כ"ו 87, דב"ע נה/27-4 המוסד לביטוח לאומי נ' ההסתדרות הכלית החדשה ואח', פד"ע כ"ח 315).

ב"כ המבקשת טען כי בענייננו קיימים סייגים לחירות השביתה, בשלושת המישורים שפורטו, המצדיקים להגביל אותה, וליתן צו כמבוקש.

נתייחס בהמשך לאותן טענות.

7. נושאים לסכסוך ופגיעה בסעיף של שקט תעשייתי:

בהתאם להודעה מחודש 5/04, קיימות מספר עילות אשר גרמו לסכסוך שבסופו של דבר הביא לפרוץ השביתה. הסעיפים ניתנים לחלוקה במספר קטגוריות:

א. פגיעה בזכויות העובדים דרך שינוי שיטת הפרמיות והפחתתן, זקיפת שווי הטבות למס (גילום), העסקת עובדים בשעות נוספות בניגוד לחוק.


ב. העסקת עובדי חברת כוח אדם במקום עובדים שפוטרו במסגרת תוכנית הבראה .

ג.איומים בפיטורים וניסיון לפגוע בהתארגנות עובדים, איומים על עובדים לא להישמע לועד העובדים, השעית יו"ר הועד.

עולה מתגובת ב"כ המשיבה, כי לגורמי הסכסוך אלה התווסף גורם אחר: הפחתת שעות עבודה ותוספת התמדה בשל השתתפות העובדים באסיפות .

באשר להשעיית יו"ר הועד, מר קקון, מדובר בסכסוך אינדיבידואלי-משפטי אשר נידון בפני בית דין זה, שבהתאם להסכמת הצדדים הועבר להכרעת בורר.

העילות לסכסוך אשר פורטו בס' א' לעיל, הם במהותן סכסוך משפטי הנובע מהפרת הסכם עבודה, הסכם קיבוצי או חוק.

יתר הרכיבים של הסכסוך הם פגיעה בזכות ההתארגנות של העובדים והעסקת עובדי חברת כוח אדם לאחר שפוטרו עובדים במסגרת תוכנית הבראה, המעידה על חוסר תום לב בניהול יחסי עבודה.

טען ב"כ המבקשת בדיון כי לא ניתן להכריז על שביתה בשל סכסוך משפטי. אולם, בבג"צ 539/85 ההסתדרות הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד מ (4) 834) הוכרה זכות לשבות כאשר נוקט המעביד בפעולה פסולה שמהווה הפרה על זכות קיימת של עובד, על אף שקיימת דרך אחרת למימוש הזכות שהינה בין היתר הגשת תביעה לבית הדין.

בנוסף, אין מדובר בעניינינו בעילה היחידה להכרזה על סכסוך אלא מדובר במכלול של גורמים הכוללים מחלוקות כלכליות ומשפטיות.


טענה נוספת היא שאינה רשאית המשיבה להכריז על שביתה כדין בשל עניין תלוי ועומד בפני בית הדין: השעייתו של מר קקון, יו"ר ועד העובדים של המבקשת.

לגבי טענה זו, מסכימים אנו עם עמדת ב"כ המבקשת.

כאשר סכסוך הועבר להכרעה שיפוטית והצדדים הגיעו מרצונם להסכמה דיונית (בעניינינו, העברת ההכרעה לבורר) העולה במקביל דרך אמצעי כוח על מנת להשיג תוצאה שהתבקשה במסגרת הליך משפטי הינה התנהגות פסולה בחוסר תום לב.

אולם, בהתאם לראיות שהובאו בשלב זה של הדיון, אין השעייתו של מר קקון הסיבה היחידה ואף לא העיקרית להכרזה על הסכסוך.

טענה נוספת של ב"כ המבקשת הינה, כי המשיבה הפרה את הסעיף של שקט תעשייתי המופיע בהסכם הקיבוצי.

למען הבהירות, נצטט כאן את הסעיפים הרלוונטיים שבהסכם הקיבוצי:

"ג.יישוב חילוקי דעות בתקופת תוקפו של ההסכם

1.בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי לא ינקוט צד אחד או יחידיו נגד צד שני או יחידיו באמצעי שביתה או השבתה, שביתת האטה או חלקית, השבתה חלקית או בכל אמצעי לחץ אחר. הנהלת המפעל ונציגות העובדים יפעלו ליישוב חילוקי דעות במפעל אך ורק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בנדון.
...
ד.דרכי המו"מ לחידוש הסכם העבודה הקיבוצי

1.כוונת הצדדים למנוע שיבושים במהלך התקין של העבודה במפעלי התעשייה בתקופת המו"מ על חידוש ההסכמים, ע"י שביתה או השבתה, מלאה או חלקית, ללא הודעה מוקדמת, ואין לייחס להוראות פרק זה כל משמעות נוספת".

פרשנותה של ב"כ המשיבה לגבי ההוראות של ההסכם הקיבוצי הינה, שהאיסור לגבי אמצעי שביתה היא אך ורק כאשר לא קיימת הודעה מוקדמת.

סעיף של שקט תעשייתי מחייב את הצדדים להסכם קיבוצי שלא לנקוט בשביתה או השבתה, בתקופת תוקפו
של ההסכם.

הסכם הקיבוצי קובע תקופת תוקפו בסעיף על פיו:

"כל צד רשאי להודיע לצד השני רצונו לשנות את ההסכם או לבטלו בהודעה בכתב של 6 חודשים מראש, בתנאי מפורש שהודעה כזו תוכל להינתן רק עבור שנתיים מהיום".

ס' 13 לחוק ההסכמים הקיבוצים תשי"ז-1957 קובע:

"הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת..".

ההתחייבות לשקט תעשייתי ממשיכה להיות תקפה גם לאחר שפג תוקפו של ההסכם הקיבוצי, אם הוא לתקופה קצובה, כל עוד לא נתן אף אחד מהצדדים הודעה על ביטולו.

בעניינינו אף אחד מהצדדים לא טען כי ניתנה הודעה על ביטול ההסכם הקיבוצי ולכן, הסעיף של שקט תעשייתי ממשיך להיות בתוקף, אולם, במגבלות העולות מאותו הסכם קיבוצי.

ההסכם הקיבוצי עצמו קובע אפשרות של נקיטת אמצעים של שביתה או השבתה לקראת חידוש הסכם קיבוצי או חתימה על הסכם חדש ועל כן, קובע מכניזם של הכרזה על סכסוך במתן הודעה, לגביה נתייחס בהמשך.

הפרשנות של סעיף שקט תעשייתי בהסכם הקיבוצי צריכה להיות שהוא מחייב את הצדדים להסכם שלא לנקוט בדרך של שביתה או השבתה אלא לפעול בהתאם להוראות שבהסכם עצמו בנושאים שהוסדרו בהסכם הקיבוצי.

חלק מהנושאים של סכסוך העבודה בעניינינו הם: הפרת זכויות העובדים על ידי המבקשת, זכויות הנובעות מהסכם אישי, הסכם קיבוצי ו/או חוק. השביתה לא הייתה הצעד הראשון לסכסוך אלא היא פרצה כתגובה לצעדים שננקטו על ידי המבקשת ולאחר שניסיון ממושך להידברות ולפתרון הסכסוך בדרך אחרת לא צלח.
במקרים כגון אלה, כאשר אין מדובר בשביתה במסגרת משא ומתן לכריתת הסכם חדש, אלא בתגובה למעשים של הפרת זכויות שננקטו על ידי המעביד, נקבע בהלכה פסוקה כי לא ניתן להחיל את ההתחייבות לשקט תעשייתי, למרות שהיא ממשיכה להיות תקפה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי (ראה דב"ע נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב (1)) עלינו להזכיר את דברי בית המשפט העליון בבג"צ 539/85, ההסתדרות הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה, (פ"ד מ (4) 834), כדלקמן:

"עיקרו של דבר, הוויתור על הזכות לשבות אינו יכול להיות מוחל, מקום בו המדובר על שביתה נגד פעולה פסולה של המעביד. קרי, אי קיום חובה חוזית ספציפית או אי תשלום שכר במועד, כפי שאירע, לפי הטענה, כאן כאשר צד לחוזה אינו מקיים חלקו לפי החוזה, אין גם תוקף להתחייבות הנגדית שלא לשבות". (דברי הנשיא דאז השופט שמגר).

כאשר הנושא לסכסוך אינו קשור לאחת הזכויות המוסדרות בהסכם קיבוצי, על אף שמדובר בהסכם בתוקף, לא חל הסעיף של "שקט תעשייתי".

לאור האמור לעיל אנו סבורים שאין בשביתה שהוכרזה הפרה של סעיף שקט תעשייתי ודין טענה זו להידחות.

8. האם ניתנה הודעה כדין:

סעיף 5 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה התשי"ז-1957 (להלן: "חוק יישוב סכסוכי עבודה") קובע כי חייב צד לסכסוך למסור הודעה כאמור בס' 5 לאותו חוק לצד שני ולממונה הראשי על יחסי עבודה על כל שביתה או על כל השבתה, לפי עניין, חמשה עשר יום לפחות לפני תחילתם.

סעיף' 5 ב' לחוק נאמר:

"נקבע בהסכם קיבוצי הסדר שונה מהאמור בס' 5 א', יחולו ההוראות שנקבעו בהסכם הקיבוצי".


ההודעה על סכסוך עבודה שנשלחה בתאריך 19/5/04 ענתה לדרישות שבס' 5 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה ותקנות יישוב סכסוכי עבודה (הודעות) התשל"א-1971. השאלה הינה האם כוחה יפה לגבי שביתה שפרצה ב- 14/10/04, מספר חודשים לאחר מסירת ההודעה הפורמלית על הסכסוך.

בהסכם הקיבוצי קיימת הוראה מיוחדת לעניין הודעה מראש על הכרזת שביתה או השבתה, שתעשה, אם מדובר במפעל אחד, 5 ימים לפחות לפני ההכרזה. כמו כן, קיים סעיף נוסף בהסכם הקיבוצי הקובע:

"לא נתקיימה השביתה, או ההשבתה ביום עליו הודע – יראו את ההודעה, כאילו ניתנה מלכתחילה לתקופה של 8 ימי עבודה – כשמדובר במפעל אחד...".

על כן, ההסכם הקיבוצי קובע מועד קצר יותר להודעה על הכרזה על שביתה מזה אשר נקבע בס' 5 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה.

אף על פי כן, האמור בהסכם קיבוצי לעניין דרכים להכרזה על סכסוך מתייחס לחידוש הסכם קיבוצי שאינו נושא לעניינינו.

באשר לתכלית מסירת ההודעה נאמר כי המחוקק "ביקש לאזן בין זכות השביתה, הזכות למאבק לגיטימי של העובדים ולעומתה, הקטנת הנזק למעביד במידת האפשר. מטרת הודעה היא להבהיר למעביד מהו הנושא של השביתה ולהכינו אליה" (ראה עס"ק 17/99 ו- 18/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' כור תעשיות בע"מ, עבודה ארצי כרך ל"ג (49), 25).

מטרת מתן הודעה על סכסוך עבודה היא, מחד גיסא, ליתן אזהרה והזדמנות תיווך והידברות בין הצדדים מחד ומאידך גיסא, מתן אפשרות לצד השני לסכסוך להיערך לסכסוך הצפוי ולהפעיל מנגנונים שונים ליישוב הסכסוך. (ראה מנחם גולדברג, זכות השביתה במדינת ישראל, עיוני משפט ג').

חוק יישוב סכסוכי עבודה נוקט בלשון של מתן הודעה 15 יום לפחות לפני תחילת השביתה או ההשבתה ולא קובע מה המועד המקסימאלי לאחר שליחת ההודעה שבו ניתן לנקוט באמצעים אלה.

בהתחשב בתכלית ההודעה לא יהיה סביר לפרש את הסעיף בצורה כזו שאם לא מתחילה השביתה ביום ה- 15 לא יוכלו העובדים לעשות זאת לאחר מכן, אך גם לא יהיה סביר לראות שביתה כלגיטימית אם היא פרצה פרק זמן ארוך לאחר שנשלחה הודעה על הסכסוך, כאשר הצדדים כבר "שכחו" ממנה.

יש ליתן לדרישה שבס' 5 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה פרשנות תכליתית בהתחשב במטרת מתן ההודעה. על כן, יש לבחון האם ההודעה מילאה את יעודה באשר למתן אפשרות תיווך והידברות בין הצדדים וכן, אזהרה למעביד על מנת שינקוט באמצעים להפחתת הנזק בתקופת השביתה.

בעס"ק 17/99 ו- 18/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' כור תעשיות בע"מ (הוזכר לעיל), נאמר כי ראוי שהודעה תינתן במועד קרוב לפרוץ השביתה. באותו עניין, עת הוכרזה שביתה לאחר כשנה מתאריך מתן הודעה על הסכסוך, נקבע כי יש לבחון האם ההודעה שניתנה ממלאת אחר דרישת תום הלב ביחסי העבודה

בין הצדדים, "יש לבחון אם ההודעה הייתה אכן ראויה ודי היה בה על מנת להודיע למרחב בכור על מהות הסכסוך, דרישותיהם של העובדים והסיכוי כי ייפתחו באמצעים ארגוניים".

בעניינינו אין מדובר בסכסוך שנשכח על ידי הצדדים, אלא בסכסוך חי וקיים, שגרם להדברות חוזרת בין הצדדים בכל התקופה החל מההודעה מ- 5/04 ועד לפרוץ השביתה.

ההודעות שנשלחו על ידי יו"ר המרחב בתאריכים 18/7/04 ו- 8/9/04 לא ממלאות אחר הדרישות הפורמאליות שבתקנות יישוב סכסוכי עבודה (הודעות) התשל"א-1971, אך הן אכן מביעות בפני המעביד ובפני הממונה על יחסי עבודה את כוונת הארגון-המשיבה לחדש את הסכסוך ולנקוט באמצעים ארגוניים.

בין ההודעה האחרונה ב- 8/9/04 עד לפרוץ השביתה לא חלף הרבה יותר מחודש ימים ועל כן, לא ניתן לראות את פרוץ השביתה כמנותקת מההודעה על הסכסוך שניתנה כדין על ידי המשיבה.

9. איזון בין זכותם של העובדים לשבות לבין הנזק שעלול להיגרם למעביד:

בין השיקולים שעל בית הדין לשקול בשאלה האם ליתן צו מניעה כנגד השביתה, מעבר לאלה שנשקלו עד עכשיו, הם הנזק שייגרם בשל השביתה מול שלילת הזכות הלגיטימית של ארגון העובדים להכריז על שביתה.

על מנת לתת משקל נכון לנזקי הצדדים צריך לשקול לא רק את גודל הנזק אלא גם, לבחון האם קיימת האפשרות למיצוי זכויות העובדים בדרך אחרת שלא באמצעות השביתה.


הנזק אשר ייגרם למעביד כתוצאה מהשביתה הינו פגיעה קשה בזכות הקניין שלו, כאשר בהעדר עובדים לא יוכל להשתמש המעביד במפעלו לצורך היצור. מכך ייגרם נזק כלכלי שסביר להניח לא ניתן יהיה לפצותו.

את הנזק שייגרם לעובדים אם יינתן צו כנגד השביתה יש לבחון תוך התייחסות לנושאים לסכסוך.

לגבי הסכסוכים המשפטיים של העובדים, העובדים זכאים לסעדים אחרים במידה ויפנו לערכאות שיפוטיות ולכן, ניתן לומר כי קיימת לעובדים דרך אחרת למימוש זכויותיהם.

אולם, בין נושאים לסכסוך נכללים פגיעה בזכות ההתאגדות והכנסת עובדים מטעם חברות כוח אדם במקום אלה שפוטרו במסגרת תוכנית הבראה.

לגבי מחלוקות אלה, יקשה מאוד על העובדים לקבל סעד שלא בדרך של אמצעי ארגוני, כגון שביתה.

10. מסקנות באשר למתן צו מניעה כנגד השביתה:

כפי שנאמר בס' 6 לעיל, שביתה היא זכות לגיטימית של העובדים, כל עוד לא מתקיימים הסוגים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה.

"שביתה היא לגיטימית אלא אם מתקיים בה דבר מהדברים הספציפיים שנוטלים את הלגיטימיות. רק בהינטל משביתה הלגיטימית, פתוחה הדרך בפני בית המשפט – בית הדין לעבודה – לסעיף אכיף – צו מניעה" (דב"ע מה/18-4 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע טז 421).

בענייננו, לאחר שבחנו את טענות ב"כ המבקשת, הגענו למסקנה כי השביתה היא לגיטימית, למעט בכל הנוגע לעניין ההשעיה או הפסקת העבודה של מר פיני קקון, יו"ר ועד העובדים, אשר הופנה להכרעת בורר, בהחלטת בית הדין.

מדובר בשביתה שהוכרזה על ידי ארגון העובדים, תוך מתן הודעה כדין, ללא הפרה על סעיף של שקט תעשייתי.

השביתה אינה הצד הראשון לסכסוך, ולא הוכח כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב כלפי המבקשת.

עת מדובר במימוש זכות לגיטימית של העובדים והליכים שננקטו כדין, לא יימהר בית הדין לתת צו מניעה כנגד השביתה.

בנסיבות העניין, בהתייחס למהות הסכסוך, דרך פתרונו ומאזן הנזקים של הצדדים, אנו סבורים כי אין ליתן צו מניעה זמני כנגד השביתה ודין הבקשה להידחות.

11 .אנו מאחלים לפתרון מהיר של הסכסוכים שבין הצדדים ולסיום השביתה תוך פרק זמן קצר.

בהתחשב כי לא ניתן צו מניעה זמני כנגד השביתה אנו רואים לנכון לחדש את הצווים שניתנו לפי בקשת ב"כ המבקשת בהחלטה מיום 18/10/04.

על כן, אנו מורים לעובדי המבקשת ולמשיבה להימנע ממעשי אלימות וכן לאפשר לגורמים המוסמכים של המבקשת להיכנס ולצאת משטח המפעל, להכניס סחורה ולהוציאה וכן רכבים, ולאפשר לעובדים המעוניינים בכך להיכנס לתוך המפעל ולעבוד, לא לפגוע במהלך העבודה התקין, לא לחסום אף כניסה מכניסות המפעל

ולהשאירן פתוחות.

12. בקשה לסעדים זמניים בתיק סק 1041/04:

המשיבה בבקשה העיקרית הגישה במסגרת תיק זה בקשה להטיל צווים המאפשרים לעובדים קיום תקין של שביתה ומניעת הפעלת לחץ על השובתים ובכך תסוכל המטרה המוצהרת של זכות השביתה.

תוך התייחסות לצווים המבוקשים, על מנת לאפשר שהשביתה תתקיים באופן תקין, אנו רואים לנכון לתת צווים זמניים כדלקמן:

א.צו זמני האוסר על המבקשת להעסיק במפעל ו/או עבורו, באופן ישיר ו/או עקיף עובדי חברת כוח אדם ו/או
עובדי קבלן ו/או כל עובדים אחרים במקום העובדים השובתים.

ב.צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לאיים בכל צורה שהיא על העובדים שלא לשבות.

באשר לצו המבוקש בס' 3 (ג) לבקשה, אין אנו רואים לנכון להיעתר לו מאחר שמדובר בצו כללי ומעורפל. במהלך תקופת השביתה מושעה הסכם העבודה ובהתאם לכך מושפעות זכויות עובדים, ביניהם הזכות לשכר.

13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון