ביטול צו עיקול זמני

בפני עומדת בקשה מטעם המבקשים (הנתבעים 1 ו- 2) להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מירי פורר), ביום 23.8.2011, במעמד צד אחד.
ביום 24.12.2013 נערך בפני דיון לצורך חקירת המצהירים, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

יסודות העקול הזמני- ההיבט המשפטי


במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו, ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצו במעמד צד אחד כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה בעניין זה (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).
בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום למתן צו עיקול זמני, וככל שמדובר בבקשה לביטול הצו האם יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, עליו להשתכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה" (תקנה 362.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן: " התקנות"). לדון במאזן הנוחות ולבחון את "הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362 .(ב)( 1) לתקנות). לבחון האם מתקיימים תום הלב ומידתיות- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362 .(ב)( 2) לתקנות), כאשר "המילים "צודק וראוי בנסיבות העניין..." מפנות אותנו אל דיני היושר ואל השיקולים הכלולים בהם" (ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי, הוצאת הלכות, מהדורה שניה, התשס"ט- 2008, ע' 5). דיני היושר השגורים הינם- ניכיון ניקיון כפיים, העדר שיהוי, ואי העלמת עובדות הצריכות לעניין מבית המשפט (שם, עמ' 59-62). בנוסף, יש לבחון את יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו- "בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני ... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374.(ב) לתקנות).
על המבקש את ביטול צו העיקול לטעת ספק ואף ספק ניכר בלב בית המשפט לגבי צדקתה של התביעה, ואפילו אם ניתן צו עיקול זמני כדין ובמסגרת בקשת הביטול עלה ספק לגבי סיכויי הצלחת התביעה הרי שיש מקום לבטלו, שכן אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כאשר קייס ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעת כנגדו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, שם, בעמוד 570).

האם חל איחור בהגשת הבקשה לביטול צו העיקול?


המשיב טען בסיכומיו, בתמצית, כי הבקשה לביטול צו העיקול הזמני הוגשה באיחור ניכר, מהטעם שהמבקשים טענו בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק (במעמד צד אחד) כי המסמכים הרלבנטיים נמסרו להם (לטענתם המוכחשת) ביום 15.9.2011, והבקשה הנדונה הוגשה לבית המשפט ביום 3.5.2012, מבלי שהתבקשה הארכת מועד לצורך הגשתה, ומבלי שהועלו טעמים מיוחדים לכך, ולכל היותר ניתן לראות בה בקשה לעיון מחדש בצו העיקול, לפי תקנה 368 לתקנות, שהסמכות העניינית לדון בה מוקנית לשופט.
המבקשים טענו בסיכומיהם, בתמצית, כי הבקשה לביטול צו העיקול הוגשה עת היה תלוי ועומד פסק דין שניתן כנגדם במעמד צד אחד על ידי בית המשפט, והבקשה הוגשה בהקדם ככל הניתן, ולא ניתן היה לבררה לגופה טרם ביטול פסק הדין, ובנסיבות העניין לא ניתן לראותה כמי שהוגשה באיחור.
לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני והוגש לתיק, מצאתי לנכון לקבוע כי הבקשה הנדונה הוגשה באיחור ניכר.
הבקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, הוגשה על ידי המשיב לבית משפט השלום בירושלים ביום 22.8.2011. צו העיקול הזמני ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופטת מירית פורר) ביום 23.8.2011, ונקבע, בין היתר, כי על המשיב להפקיד התחייבות עצמית וכן עירבון כספי בסך של 10,000 ₪, וזה הופקד על ידו ביום 30.8.2011.
הבקשה לביטול העיקול הוגשה ביום 3.5.2012, ונטען בתצהירו של המבקש 1, חרבי שלתיאל, שצורף אליה, כי לטענת המשיב (התובע) המסמכים הרלבנטיים נמסרו לו ביום 29.8.2011, וצו העיקול נמסר ביום שלמחרת, בעוד שהלכה למעשה אלה נמסרו לראשונה ביום 15.10.2011.
בדיון שנערך בפני, באי כוח הצדדים לא מצאו לנכון לחקור את המצהירים בעניין מועד המצאת המסמכים הרלבנטיים, לרבות צו העיקול, או להציג מסמכים בעניין זה.
מהנתונים שבפני עולה כי בין אם המצאת המסמכים הרלבנטיים, לרבות צו העיקול הזמני, הומצאו למבקשים ביום 29.8.2011 או ביום 30.8.2011, לפי טענת המשיב, ובין עם הומצאו להם ביום 15.10.2011, לפי טענת המבקשים, הרי שהבקשה לביטול העיקול הוגשה בחלוף כשבעה חודשים ממועד ביצוע ההמצאה, וזאת על פי גרסת המבקשים.
המועד להגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני הוסדר בתקנה 367.(ג) לתקנות- "ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו ...".
מכיוון שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, הרי שיש צורך בהעלאת טעמים מיוחדים לצורך הארכת המועד להגשת הבקשה, ככל שמבוקש להגישה בחלוף המועד שנקבע בדין, וזאת על פי מצוות תקנה 528 לתקנות.
עיון בבקשה הנדונה, מעלה כי לא התבקש במסגרתה להאריך את המועד להגשתה, לא מצאתי כי הועלו בה טעמים מיוחדים לצורך הארכת המועד להגשתה, וניתן לומר שעניין זה לא זכה להתייחסות בבקשה, ודי בכך כדי לדחותה.

לעניין זה נקבע בפסיקת בתי המשפט- "הבקשה לביטול העיקול הוגשה באיחור, ללא כל בקשה להארכת מועד, בניגוד לאמור בתקנה 367 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א). בבקשה אין כל הסבר לאיחור בהגשתה, אין טענה כי מדובר בנסיבות חדשות אשר לא היו ידועות למבקשים לפני מועד ההגשה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. (לעניין זה ראה ספרו של זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית בעמ' 598)". בש"א (מחוזי נצרת) 2380/04‏ ‏ סרוג'י מישל נ' אמינה חאג' מוחמד. 21.12.2005. "המועד להגשת בקשה לביטולו של עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד הוא מועד הקבוע בתקנות. ככזה, הארכתו מחייבת טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 סיפה לתקנות). הצורך בטעמים מיוחדים שיירשמו נובע מכך שעמידה במועדים נדרשת לצורך פעולתם הסדירה של בתי המשפט ומכך שיש לקיים את מצוות מחוקק המשנה...". בש"א (מחוזי חיפה) 10778/08, רימר ובניו בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד מוטי בן ארצי, מפרק רימר ובניו בע"מ (בפירוק). 6.8.2008. "אני סבור כי הואיל ובקשת ביטול יש להגיש כאמור תוך 30 ימים, והואיל והבקשה דנן, הוכתרה כבקשה לביטול עיקול זמני, הוגשה כחלוף למעלה מ-30 ימים לאחר המצאת צו העיקול הזמני, בלא שנתבקשה הארכת המועד, ניתן היה לדחותה מטעם זה בלבד...". ת.א. (מחוזי מרכז) 13379-09-08, י.ש. חברה לבניין בע"מ נ' ברנס יוסף. 24.08.2009 (פורסמו במאגרים משפטיים).


מעבר לכך, גם אם הייתי מוצא כי יש לראות בבקשה לביטול העיקול כמי שהוגשה בתוך המועד שנקבע בדין, או להאריך את המועד להגשתה, הרי שעדיין היה מקום לטעמי להותיר את צו העיקול הזמני על כנו, מהטעמים שיפורטו להלן.

ראיות מהימנות לכאורה


המשיב טען בבקשתו למתן הצו, בתמצית, כי סיפק לנתבעים במועדים שונים מזון לבקר, ובדצמבר 2006 אישרה הנתבעת 3, הגב' חרבי (אלגריסי) יוכבד, בשמה ובשם המבקשים, ובחתימתה, כי נותרה יתרת חוב בסך של 400,502 ₪, וביום 25.12.2007 התקיימה פגישה בנוכחות המשיב והמבקש 2 במשרד בא כוחו של המשיב, והמבקש 2 אישר את דבר קיום החוב.
המבקשים טענו בבקשה לביטול העיקול, בתמצית, כי התביעה התיישנה. המבקש 2 אינו יכול להתייחס לטענה שלפיה הנתבעת 3, הגב' יוכבד, שהייתה רעייתו, חתמה בשנת 2006 על מסמך בעניין אישור החוב, כנטען בבקשת העיקול, מכיוון שבני הזוג התגרשו בשנת 2007, ומאז אין ביניהם קשר, ויכול כי הוטעתה על ידי המשיב. עולות תהיות לגבי "הכרטסות", ומסמכים נוספים הנוגעים ליתרת החוב הנטענת, שלא צורפו לבקשה. הרפת נוהלה על ידי אביו של המבקש 2, מר חרבי סאלם, שהלך לעולמו בשנת 2002, ואשר ניהל מגעים עסקיים עם שותפיו של המשיב, אשר יצאו מהשותפות עימו לאחר סכסוכים קשים, ולא ברור כיצד חושבה יתרת החוב שאותה אישרה, לפי הטענה, הנתבעת 3. הכספים המעוקלים, שהינם פדיון של מכסת חלב, שייכים למבקשת 1, הגב' חרבי גניה, שהינה קשישה, הנזקקת להם לצורך מחייתה, והתביעה נסמכת על בסיס רעוע.
אקדים ואציין לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני, מצאתי כי התביעה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה, ככל שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, לצורך מתן החלטה בעניין העומד בפני, ומבלי שיש בכך כדי לחוות דעה על סיכויי קבלת טענות מי מהצדדים לגופן.
בדיון שנערך בפני נחקר המשיב על האמור בתצהירו שתמך בבקשת העיקול, וסיפק הסברים שונים לגבי מסכת היחסים שהייתה בינו לבין המבקש 2, ולגבי מעורבותה של הנתבעת 3, שהייתה רעייתו של המבקש 2 במועדים הרלבנטיים.

בכלל זה, המשיב העיד, כי הנתבעת 3 חתמה על המסמך בשנת 2006, לגבי יתרת החוב, לאחר שהציגה בפניו מצג שלפיו לקחה על עצמה את הטיפול בחובות, וכי המבקש 2, שהיה אז בעלה, הודיע למשיב שהיא מוסמכת "... ומה שאסגור איתה מקובל עלי...". כן העיד כי המבקש 2 נפגש עמו אצל עורך דינו, והודיע שיבדוק אפשרויות לפירעון החוב, ויכול שימכור את הרפת לצורך כך (ע' 14 סיפא, ע' 15 רישא).


מחקירתו הנגדית של המבקש 2 עולה כדלקמן- הרפת שניהל במשק הוריו, צרכה מזון לבקר בסכום של כ- 25,000 ₪ לחודש, ובסכום כולל של כ- 300,000 ש"ח לשנה. הרפת שניהל צרכה מזון לבקר בשנים הרלבנטיות רק מהעסק שנוהל על ידי המשיב ושותפיו דאז. המבקש 2 הוסמך על ידי אביו ז"ל ולאחר מכן כל ידי אימו, המבקשת 1, להמשיך ולנהל את הרפת, והיה מוסמך לקבל החלטות בעניין רכישת המזון לבקר. "ש. האם היית מוסמך לתת הוראות בשם הרפת? ת. רק לצורך האוכל. אני ניהלתי את הרפת. לשאלת בית המשפט מי נתן לי רשות לנהל את הרפת, משיב שבעבר היה אבי ז"ל לאחר מכן אמי שתיבדל לחיים ארוכים. ש. כלומר אתה פעלתה ברפת בשם אמא שלך? ת. כן" (ע' 16, ש' 11-14). בהמשך חקירתו העיד כי היה לו ייפוי כוח נוטריוני שקיבל מאימו, המבקשת 1, לטפל בכל ענייני הרפת. "ש. היה לי ייפוי כוח נוטריוני של אמא. ש. לטפל בכל ענייני הרפת? ת. כן" (ע' 16 סיפא, ע' 17 רישא).

בשנת 2003 המבקש 2 חתם בפני עו"ד ממו באופקים על כתב המחאת זכות שלפיו המחה את מחצית ההכנסות המגיעות מתנובה לרפת שניהל במשק הוריו, לעסק שניהל המשיב, וזאת על פי ייפוי כוח נוטריוני שקיבל מאימו, המבקשת 1.


מהנתונים שבפני עולה כי המבקש 2 הוסמך על ידי אביו ז"ל, ובהמשך על ידי אימו תבדל"א, לנהל את הרפת, ובכלל זה להזמין מזון עבור הבקר, וכן לדאוג לתשלום בגין החיובים הכספיים השונים, הנוגעים לניהולה השוטף של הרפת.
בקשת העיקול נתמכת, בין היתר, במסמך שנערך, לפי הרשום בו, במהלך שנת 2006, ונחתם, לפי הטענה, על ידי הנתבעת 3, הגב' יוכבד, אשר בשנה זו הייתה רעייתו של המבקש 2, ומעיון במסמך עולה, על פני הדברים, כי המדובר באישור יתרת החוב הנטענת, בגין מזון שצרכה הרפת.
המבקש 2 הצהיר שאינו יכול בשלב זה ליתן גרסה עובדתית לגבי הנתונים שבמסמך, וכן לגבי החתימה הנטענת של הנתבעת 2 על המסמך, וזאת לאור גירושי בני הזוג בשנת 2007, וטיב היחסים ביניהם בתקופה שלאחר מכן. הנתבעת 3 טענה בפרשת ההגנה מטעמה כי לא חתמה על המסמך המדובר, וכי חתימתה עליו זויפה.
לא מצאתי כי הבקשה לביטול צו העיקול לוותה בתצהיר מטעמה של הנתבעת 3, והמבקשים (הנתבעים 1 ו- 2) לא ביקשו את העדתה בדיון שנערך בפני, למרות שהנתבעת 3, ובא כוחה, נכחו בדיון. יוצא, אפוא, כי אין בפני גרסה סדורה מטעמה של הנתבעת 3, במסגרת ההליך הנוגע לצו העיקול, באופן שאפשר את חקירתה הנגדית על ידי ב"כ המשיב, לגבי מעורבותה הנטענת בהסדרת יתרת החוב, הסמכתה הנטענת לעניין זה על ידי המבקש 2, נסיבות עריכת המסמך, חתימתה הנטענת לגביו, ועוד.
כנגד המסמך הנ"ל שצירף המשיב, לגבי אישור יתרת החוב, כך לפחות לפי הטענה, לא מצאתי שהמבקשים הציגו מסמכים שיש בהם כדי לסתור, ולו על פני הדברים, את הטענה לקיומה של יתרת החוב הנטענת, למרות שמחקירתו הנגדית של המבקש 2 עלה כי הונפקו קבלות בגין התשלומים שבוצעו, ונוהלה הנהלת חשבונות הנוגעת לרפת במשק הוריו.

הבקשה לביטול צו העיקול הזמני נתמכה בתצהירו של המבקש 2, ולא צורפו אליה מסמכים כלשהם. המשיב לא עומת במסגרת חקירתו הנגדית על ידי ב"כ המבקשים עם מסמכים כלשהם. מחקירתו הנגדית של המבקש 2 עולה, שכנגד כל תשלום ששילם בגין הספקת מזון הוצאה לו קבלה. "לשאלת בית המשפט אני משיב שכאשר אני שילמתי אני קיבלתי קבלות. הן בהנהלת החשבונות" (ע' 19, ש' 14). כן העיד כי בסוף כל חודש הוצגה בפניו חשבונית והוא שילם את יתרת החוב, אך היו חודשים שסופק מזון פגום, והוא רכש ממרכז מזון אחר (ע' 15, ש' 20-27). כן העיד ששילם בשיקים על המזון שסופק, וכי קיימת הנהלת חשבונות, אלא שלא בדק כלל האם קיים כרטיס של הנהלת חשבונות מול העסק שניהל המשיב בגין רכישות המזון (ע' 16).


המבקש 2 טען בתצהירו ובחקירתו כי העסק שנוהל על ידי המשיב סיפק לו תקופה מסוימת מזון באיכות גרועה שגרם לנזקים שונים, אלא שטענות אלה נטענו באופן כללי ביותר, ללא כל כימות כספי של ממש, ולא ניתן לראות בהן טענת קיזוז, בשים לב למידת הפירוט הנדרשת לטענה מסוג זה.
יש לציין כי בבקשה לביטול פסק הדין, שניתן בתחילה בתיק זה, הצהיר המבקש 2, בין היתר, כי באפריל 2004 ניתק את הקשר העסקי עם המשיב, בגין ליקויים באיכות המזון שסופק, שגרמו לנזקים שונים, כך לפי הטענה, ובאותו שלב נותרה יתרת חוב בסך של 100,000 ₪ כלפי המשיב. "יש להודות כי באותו שלב נותר אובליגו בהיקף של כ- 100,000 ש"ח לטובת התובע" (סע' 43-45 לתצהיר בבקשה לביטול פסק הדין), ויש בכך כדי לתמוך בטענת המשיב לגבי קיומה של יתרת חוב.
המבקשים טענו כי לאחר הדיון שנערך בפני הוגשה בקשה מטעמה של הנתבעת 3 לצורך חיוב המשיב בהפקדת ערובה כספית לצורך הבטחת הוצאותיה, במידה והתביעה כנגדה תידחה, ונקבע על ידי בית המשפט (כב' השופטת ארנה סנדלר איתן) כי על המשיב להפקיד ערובה כספית בסך של 50,000 ₪, מהטעם שקים קושי של ממש בהוכחת התביעה כנגדה.

אינני סבור כי המבקשים יכולים להבנות מנימוקי ההחלטה בעניין הפקדת הערובה להוצאות, מהטעם שהבקשה לחיוב המשיב בערובה הוגשה על ידי הנתבעת 3, שאינה נמנית על המבקשים (הנתבעים 1 ו- 2) בהליך שבפני, וכב' השופטת ציינה בהחלטתה, בין היתר, כי ניתן להעריך שקיים קושי ממשי בהוכחת עילת התביעה כנגד הנתבעת 3, אלא שעולה מהחלטתה שקביעה זו נעשתה במובחן מעניינם של הנתבעים 1 ו- 2.


בשלב מקדמי זה של ההליך המשפטי בתיק, ובמסגרת הבקשה למתן צו העיקול הזמני אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה של בחינת טענות הצדדים לגופו של עניין, שכן עסקינן בהליך של סעד זמני, ובית המשפט בוחן האם הובאו בפניו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
באשר לשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לצורך מתן צו העיקול הזמני, הרי שדי בכך שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.

"השאלה הראשונה שיש לדון בה נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228). בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים... דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה".
רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661; פורסם במאגרים משפטיים.


עניין נוסף שיש להידרש אליו הינה הטענה כי התביעה התיישנה. המבקשים טענו בבקשה, וביתר פירוט בסיכומים מטעמם, כי מעיון במסמך שצורף על ידי המשיב עולה כי המדובר ביתרות חוב שנוצרו בשנים 1999, 2000, ו- 2001, ולפיכך התביעה התיישנה. המשיב טען בחקירתו הנגדית כי יתרת החוב הנטענת שייכת לשנה האחרונה שבה היה קשר עסקי בין הצדדים, וככל שנותרה יתרת חוב בסוף שנה מסוימת הרי שהיא היוותה את יתרת הפתיחה של השנה הבאה.

מכל מקום, היות והמסמך שצורף על ידי המשיב לבקשה הנדונה, בעניין יתרת החוב, נערך ונחתם בשנת 2006, כך לפי הטענה, ובשים לב להעדר תצהיר מטעמה של הנתבעת 3, בהליך שבפני, ובשים לב ליתר נסיבות העניין, הנני סבור כי יש מקום לבחון ולהכריע בסוגיה זו במסגרת בירור טענות הצדדים לגופו של עניין.


לאור האמור לעיל, הנני סבור כי התביעה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה עד כמה שהדברים נראים בשלב זה של ההליך המשפטי, ולצורך מתן החלטה בעניין הנדון בפני.

מאזן הנוחות


בבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים עליו לשקול "האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו". בחינת מאזן הנוחות הינו בעיקרו "מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים; פורסם במאגרים משפטיים).
לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות.

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הגוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הלסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם)). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני".
רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים.


לאחר שמצאתי כי התביעה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה, ככל שהדברים נראים בשלב מקדמי זה של ההליך המשפטי, הרי שיש ליתן לכך את המשקל הראוי גם בבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים.
אכן, יש בהטלת צו העיקול הזמני משום פגיעה בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים, אלא שפגיעה זו הינה חלק בלתי נפרד ממוסד העיקול הזמני, שכן זכותו הקניינית של בעל נכסים הינה יחסית ככל שמדובר בצו עיקול, וכך נקבע כי- "לא בכל מקרה ניתן להלום את הטענה, שבעידן של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, נוכח מעמדה החוקתי של זכות הקניין, זכויות הנתבע, בעל הנכס, מקבלות עדיפות..." (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר; פורסם במאגרים משפטיים).

תום לב ומידתיות


לא מצאתי, ככל שהדברים נוגעים לשלב זה של ההליך המשפטי, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, או שהיא לוקה בהעדר מידתיות.

הכבדה


כנגד המבקש 1 תלוי ועומד תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו על ידי הנתבעת 3, בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה (מס' 20-03675-12-4), בשל חוב בסך של עשרות אלפי שקלים, בגין אי קיום חיוביו על פי הסכם הגירושין, כאשר הנתבעת 3 הגישה בתיק זה צו מימוש מטעם ההוצאה לפועל, לצורך מימוש חלק מהכספים המעוקלים בגין החוב בתיק ההוצאה לפועל, בקשה שממנה חזרה בדיון שנערך בפני. קיומו של תיק ההוצאה לפועל, והליכי הגבייה שננקטו במסגרתו כנגד המבקש 2, יש בהם כדי להעיד, לכל הפחות, לגבי העדרם של אמצעים פיננסיים זמינים לצורך פירעון חובותיו.
לגבי המבקשת 1, הגב' חרבי גניה, נטען שהינה אישה ישישה, הנתמכת על ידי בנה, המבקש 2.
באשר לרכיב ההכבדה נפסק בהלכה הפסוקה, בין היתר, כדלקמן-

"כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים ... ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ'Icc Industries (טרם פורסם). תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17.17 בעמ' 431-430 ), היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה...".
רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר; פורסם במאגרים משפטיים.
"ראוי להדגיש, בעניין זה, בי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכן שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא".
בש"א (מחוזי חיפה) 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור (אושר על ידי כב' השופטת ד. דורנר (כתוארה דאז) ברע"א 228/99 שלום אוחנה נ' יוסף מזור). אומץ בפסיקת בתי המשפט, לדוגמא- בש"א (פ"ת) 2439/06 , בש"א 1909/06 , ת.א. 2147/06 מוסא סלם נ'' ניר צור ואח'; בש"א (ת"א) 171662/04, ת.א. 28370/04 דגני מרדכי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ; ת.א. (נת') 2985/02 עופר סגל נ' ג'עאן רבקה. פורסמו במאגרים משפטיים.


סכום התביעה בסך של 505,396 ₪ (כך במקור), הינו ניכר ומהווה טעם היכול לבסס, בהצטרפותו לטעמים נוספים שנמנו, ובכלל זה העדר אמצעים כספיים זמינים, לקיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין, כאשר יינתן.
המבקשים טעמו כי בבעלותה של המבקשת 1 משק ששוויו הכספי ניכר מאוד, ועתרו להמרת צו העיקול על הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט, בערובה שאינה מכבידה, אלא שלא הוצגו בפני נתונים כלשהם לגבי מצב הזכויות במשק, שוויו, והיכולת לממש את הזכויות עליו במקרה שהתביעה תתקבל, וכן לא הוצעה ערובה לצורך המרת צו העיקול הזמני.
מהמקובץ לעיל הנני סבור כי עלה בידי המשיב להראות, עד כמה שהדבר נדרש ממנו לצורך הליך זה, את קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין לכשיינתן.

התוצאה


התוצאה היא כי הבקשה לביטול צו העיקול הזמני נדחית.
בשים לב לתוצאה מצאתי לנכון לחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום שכר טרחתו של ב"כ המשיב בסכום כולל של 1,180 ₪.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אישור עיקולים

  2. הפרת צו עיקול

  3. ביטול עיקול רכב

  4. התיישנות עיקול

  5. אישור עיקול זמני

  6. ביטול עיקול צד ג

  7. ביטול עיקול זמני

  8. אישור הסרת עיקול

  9. ביטול עיקול חברה

  10. ביטול עיקול חלקי

  11. ביטול עיקול ידני

  12. ביטול עיקול מנהלי

  13. הערת אזהרה עיקול

  14. ביטול עיקול מע''מ

  15. ביטול עיקול במדיה

  16. חוב ארנונה עיקול

  17. התיישנות עיקולים

  18. אישור ביטול עיקול

  19. בקשה למחיקת עיקול

  20. ביטול עיקול פיקדון

  21. ביטול עיקול ארנונה

  22. בקשה למתן צו עיקול

  23. ביטול צו עיקול זמני

  24. הפרת צו עיקול זמני

  25. ביטול עיקול מקרקעין

  26. ביטול עיקול רכב נכה

  27. ביטול עיקול על מגרש

  28. ביטול עיקול פיצויים

  29. ביטול עיקולים זמניים

  30. ביטול עיקול בית משפט

  31. איחור במסירת צו עיקול

  32. ביטול צו עיקול על רכב

  33. ביטול עיקול פקיד שומה

  34. אישור עיקול אצל מחזיק

  35. ביטול צו עיקול מקרקעין

  36. ביטול עיקול לפני אזהרה

  37. ביטול עיקולים חברה זרה

  38. ביטול עיקול כספי ביטוח

  39. אי מתן תשובה לצו עיקול

  40. ביטול עיקול רכב של נכה

  41. ביטול עיקול הערת אזהרה

  42. ביטול עיקול רטרואקטיבי

  43. בקשה לשחרור רכב מעוקל

  44. ביטול עיקול חוסן כלכלי

  45. הערת אזהרה עיקול מאוחר

  46. ביטול עיקול חשבון עו''ש

  47. התנאים למתן עיקול זמני

  48. ביטול עיקול ביטוח לאומי

  49. תנאים להטלת עיקול זמני

  50. הערת אזהרה קודמת לעיקול

  51. ביטול עיקול במעמד צד אחד

  52. דחיית בקשה לביטול עיקול

  53. בקשה למתן צו עיקול זמני

  54. בקשה דחופה לביטול עיקול

  55. תנאים למתן צו עיקול זמני

  56. אישור זכויות נקי מעיקולים

  57. בקשה למחיקת עיקול מקרקעין

  58. התנאים למתן צו עיקול זמני

  59. הערת אזהרה גוברת על עיקול

  60. ביטול עיקול לאחר תשלום חוב

  61. ביטול עיקול רכב בהוצאה לפועל

  62. ביטול צו עיקול זמני על נכסים

  63. ביטול עיקול זמני במעמד צד אחד

  64. ביטול עיקול המרכז לגביית קנסות

  65. ביטול עיקול שניתן במעמד צד אחד

  66. ביטול צו עיקול זמני על מכוניות

  67. ביטול צו עיקול שניתן במעמד הצדדים

  68. איסור שימוש במידע בדבר הטלת עיקול

  69. ביטול צו עיקול שניתן במעמד צד אחד

  70. חיוב בתשלום סכום מעבר לסכום העיקול

  71. עיקול על רכב בגלל קנס מלפני 9 שנים

  72. בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד

  73. חיוב המבקש בהוצאות אגרת עיקולי בנק מחמת אי-תשלום חשבון המים

  74. בקשה לאישור עיקול זמני על פי תקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי

  75. בקשה לאפשר להשלים רישום זכויות במקרקעין ולהורות על ביטול עיקולים

  76. האם זכות כמוטב גוברת על זכות מכוח עיקולים מאוחרים לאחר מות המנוח ?

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון