ביטול צוואה קודמת

1. עניינו של פסק דין זה: מעמדו של מסמך "ביטול צוואות", שנחתם ע"י ח.מ. ז"ל (להלן: "המנוחה"), ביום 25.12.07 (להלן: "מסמך ביטול הצוואות").

נוסחו של המסמך הינו כדלקמן:

"ביטול צוואות
הואיל ואין אדם יודע יום פקודתו, ולא אדע מתי יבוא קיצי, החלטתי לצוות ולהביע בזה את רצוני האחרון, לכן אני הח"מ, ח.מ., בעלת המסמך נחתם בפני שני עדים ומכיל את הצהרת העדים. כמו כן יש בו תאריך וחתימת המנוחה.

2. ביום 30.7.12 הוגשה לרשם לענייני ירושה, ע"י התובעים, בקשה למתן צו קיום צוואה למסמך ביטול הצוואות. הזוכים אשר פורטו בבקשה הינם התובעים, נכדיה של המנוחה (ילדיה של א.א.ב. ז"ל, בתה של המנוחה אשר הלכה לבית עולמה), והנתבעים – ילדיה של המנוחה, כולם יורשיה על פי דין של המנוחה, וחלקם בעיזבון ככאלה.

3. עוד קודם לכן, ביום 16.4.12 הוגשה לרשם לענייני ירושה ע"י הנתבעת 2 (כאן) בקשה לקיום צוואות המנוחה מיום 29.11.07 (צוואה אשר תאריך עריכתה אינו מצוין בכתב הביטול דלעיל) לבקשה צורף מסמך ביטול הצוואות.

לבקשה זו הוגשה התנגדות בה נטען, בין השאר, כי המנוחה הותירה אחריה צוואה מאוחרת מיום 25.12.07, הוא מסמך ביטול הצוואות.


4. ביום 28.1.13 התקיים קדם משפט ראשון בתובענה, במסגרתו נקבע כי ראשית לכל יש להכריע בעניין מעמדו של מסמך ביטול הצוואות. כמו כן ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומי ב"כ הצדדים בסוגיה.

5. טענות התובעים

מסמך ביטול הצוואות כשמו כן הוא, כתב ביטול המבטל את כל הצוואות שערכה המנוחה בחייה קודם למועד הביטול ואשר תוצאתו המעשית בפועל הינה ירושה על פי דין.

ס' 36 לחוק הירושה מורה כי אדם העורך צוואה רשאי לבטלה בשלוש דרכים בלבד: ביטול במפורש באחת הדרכים לעשיית צוואה, השמדת צוואה וביטול משתמע (מכללא) של הצוואה העולה מצוואה חדשה שערך המצווה.

ביטול מפורש של צוואה צריך שייעשה באחת הצורות לעשיית צוואה, לאמור בכתב יד, בפני
רשות, בעדים או בעל פה, כאשר לא חייבת להיות התאמה בין הצורה בה נעשתה הצוואה לצורה בה היא בוטלה. משמעות הדרישה היא שהכללים המנויים בסימן א' לפרק השלישי לחוק הירושה הנוגעים לצורת הצוואה יחולו גם על ביטול הצוואה.

כתב הביטול איננו צוואה, שהרי לא מצויה בו כל הוראה מעניקה. התוצאה האופרטיבית היחידה של מסמך זה היא ביטול צוואה קודמת או צוואות קודמות כבענייננו, ובכך אין כשלעצמו כדי להקנות זכויות לאיש ואין המדובר בהענקה החורגת מן המתחייב מהוראות הפרק השני של חוק הירושה, העוסק בירושה על פי דין. כפועל יוצא מכך, לא נדרש צו לקיום צוואה על מנת שתינתן לכתב הביטול הנפקות המלאה שעושהו התכוון לה. לכן, משנמצא כי כתב הביטול עונה על הדרישות הצורניות הקבועות בחוק הירושה, הרי שכתב הביטול תקף ומחייב.

המנוחה ערכה את כתב הביטול באחת הצורות לעשיית צוואה – צוואה בעדים. כתב הביטול עומד בדרישות הפורמאליות והמהותיות הצריכות להתקיים בצוואה תקפה בהתאם לס' 20 לחוק הירושה: כתב, תאריך, חתימת המנוחה בפני שני עדים, הצהרת המנוחה בפני העדים כי זהו רצונה, חתימת שני העדים.

בנוסף אין חולק כי המנוחה ערכה את כתב הביטול באופן מפורש וברור והורתה על ביטול כל צוואה שהיא אשר נעשתה על ידה במהלך חייה קודם למועד הביטול.
6. טענות הנתבעים

כבכל עניין העוסק בירושה, הערך העליון שעל בית המשפט לשקול בראש ובראשונה הינו כיבוד רצון המנוח.

רק מהמסמכים המצויים כעת בפני בית המשפט ניתן לראות שהמנוחה ערכה בחייה לא פחות מ – 13 צוואות. לאור נתון עובדתי זה נראה כי לא יהיה חולק למסקנה שככלל, המנוחה ייחסה חשיבות מרובה לעריכת צוואות כביטוי לרצונה האוטונומי באשר לירושתה, כלפי הנהנים השונים בפרט.

שתי הצוואות שיש בתיקי ביהמ"ש, מיום 5.12.1992 ומיום 29.11.2007, ערוכות בפירוט נרחב, ומכילות הוראות מדויקות באשר לחלוקת העיזבון. מכך ניתן להסיק כי המנוחה ערכה צוואותיה מתוך תשומת לב והקפדה על פרטים.

ביום 25.12.07 חתמה המנוחה על מסמך שכותרתו "ביטול צוואות" במשרד עו"ד יצחק אילת בת"א, בפני שתיים מעובדות משרדו.

אין מחלוקת כי המסמך כולל את האמירה: "כל צוואה שהיא אשר נעשתה על ידי באיזה מן הזמנים". אין גם מחלוקת שהמשך האמירה הינה: "לרבות את הצוואות שערכתי בימים 13.4.97, 12.12.94, 17.9.07, 29.10.97, 1.12.97, 11.4.00, 27.5.02, 14.10.02, 26.7.05, 11.10.05, 30.7.07".
אין מחלוקת שהצוואה מיום 5.12.1992 אינה נזכרת במסמך זה.
אין גם מחלוקת שלמרות פירוט של צוואות שנערכו לאורך תקופה של כ – 13 שנים קודם לכן, הצוואה מיום 29.11.2007 (המפורטת לפרטי פרטים ב – 25 סעיפים ותתי סעיפים) שנערכה 26 ימים קודם לכן, אינה נזכרת במסמך, ואין היא ברשימת הצוואות הנזכרת.


אין מחלוקת כי המסמך אינו מכיל הוראות אופרטיביות כלשהן, ואין בו אף לא הוראה מנחילה אחת. אפילו אין מחלוקת כי באופן משפטי טכני "תוצאת" המסמך הינה - ירושה על פי דין.

השאלה היא – האם לכך התכוונה המנוחה? האם זה היה רצונה? שאלה נוספת היא האם יכול בית המשפט לקבוע כי זה היה רצונה של המנוחה, בשלב מקדמי זה של ניהול התיק? – התשובות לשתי שאלות אלה הן בשלילה: ב"כ הנתבעים סבור כי מסקנה טכנית לפיה רצונה של המנוחה, לאחר עריכת לפחות 13 צוואות, היה בסופו של דבר, שלא תהא לה צוואה כלל – מעלה תמיהות וספקות, ואינה מתיישבת עם הליכותיה של המנוחה ורצונה לאורך השנים.

זאת ועוד, אי אזכור צוואה מפורטת שנערכה אך 26 יום לפני החתימה על מסמך "ביטול הצוואות", מעלה תמיהות וספקות, ואינו מתיישב עם השכל הישר בהתחשב בטיבה, עמדותיה ואורחותיה של המנוחה. עוד סובר ב"כ הנתבעים כי אין ביהמ"ש יכול לקבוע בשלב זה מהו מעמדו של מסמך "ביטול הצוואות" בטרם תתבררנה לאשורן העובדות והנסיבות האופפות את עריכת המסמך.

כוונת המנוחה בחתימה על המסמך לא היתה לערוך צוואה חדשה ללא הוראות אופרטיביות, כי אם לאשש ולחזק את רצונה וכוונתה שבא לידי ביטוי בצוואתה מיום 29.11.07.

יש לנתבעים יסוד להניח כי קיים מכנה משותף בין הצוואות המוזכרות במסמך הביטול, שאינו מתקיים לגבי הצוואה משנת 1992 ואינו מתקיים לגבי הצוואה האחרונה מיום 29.11.07. במקרה זה, יוכח שכוונת המנוחה היתה לבטל הצוואות הספציפיות שמועד עריכתן נקוב במסמך – ואת אלו בלבד.

באשר לסתירה לכאורה עם האמירה הגורפת "כל צוואה שהיא אשר נעשתה על ידי באיזה זמן מן הזמנים" יטען כי מדובר בטעות בהתאם לס' 30(ב) או לס' 32 לחוק הירושה. מובן מאליו, כי גם לקביעת מסקנה זו יש הכרח לברר את נסיבות העניין, לצורך מימוש המטרה העליונה של כיבוד רצון המנוחה.

לפיכך ביהמ"ש מתבקש לקבוע כי מעמד מסמך "ביטול הצוואות" ייקבע במשולב עם שאר הממצאים וההחלטות בתיקים המאוחדים.

7. דיון

השאלה העומדת בפני הינה האם מסמך ביטול הצוואות, אשר אין חולק כי מהותו ותוכנו הם ביטול צוואות קודמות לו ותו לא, דהיינו – אין בו כל הוראה מעניקה, פוזיטיבית, - הוא צוואתה האחרונה של המנוחה כטענת התובעים (כאשר בקשה לקיימו כצוואה תלויה ועומדת בפני), אם לאו.

לעניין זה יוער: בסיכומיהם, וכמפורט מעלה, טוענים התובעים כי לא מדובר בצוואה, אלא במסמך ביטול צוואות. יחד עם זאת הם הגישו את המסמך לקיום כצוואה, במסגרת בקשה לקיום צוואה, לרשם לענייני ירושה ואף הגדילו לעשות וקבעו כי ה"זוכים" על פי צוואה זו הם יורשיה של המנוחה על פי דין. לא הוגשה כל בקשה למתן צו ירושה. בנסיבות אלה, כאשר נראה כי התובעים בעצמם מנסים לאחוז במקל בשני קצותיו ולטעון טענה והיפוכה – אתייחס אני, בהתאם לתובענה המונחת בפני אל הבקשה להכיר במסמך כצוואה, ולקיימו.

המשמעות של קביעה זו הינה כי אם ייקבע כי בצוואה עסקינן, אזי יש בראש ובראשונה להתייחס אליה, ולבחון את תקפותה, ואם לא בצוואה עסקינן – יש לדון בתוקפה של צוואת המנוחה מיום 29.11.07. יודגש, גם במקרה זה, ניתן משקל לקיומו של מסמך ביטול הצוואות, לתוכנו ולמשמעותו, כראייה, בקשר לצוואה מיום 29.11.07 אם כי לא כצוואה בפני עצמה.

8. מאחר שמסמך ביטול הצוואות עומד בתנאים הצורניים של צוואה בעדים, בהתאם לאמור בס' 20 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה"): מתמלאת דרישת הכתב, מצוין בו תאריך, הוא נחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהמנוחה הצהירה בפניהם שזו צוואתה, והעדים אישרו באותו מעמד בחתימת ידם שהמצווה הצהירה וחתמה כאמור – יש לבחון את המסמך מבחינת תוכנו. וליתר דיוק השאלה הינה: האם מסמך שתוכנו נגטיבי, דהיינו שאין בו הוראה מעניקה, יכול להיחשב כצוואה.

9. חוק הירושה אינו מגדיר מהי צוואה, כשם שאינו מגדיר מהו עיזבון. ניתן ללמוד מהי צוואה,
מתוך סעיפים בחוק הירושה, כדוגמת ס' 40 לחוק הירושה, אשר זה נוסחו:

"נושא הצוואה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים –
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעיזבונו".

וס' 54(ג) לחוק הירושה, אשר זה נוסחו:

"(ג) צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודעה או בכל לשון אחרת".

מסעיפים אלה ניתן להסיק כי בצוואה יש משום הענקה, כשם שגם בירושה על פי דין יש הענקה.

10. מה דינו של מסמך, כבענייננו, שעל פניו הוא צוואה אולם תוכנו נגטיבי – אינו מעניק דבר, וכל מהותו הוא ביטול צוואות?

חיפוש בפסיקת ביהמ"ש העליון מעלה התייחסות למקרים דומים, בהם בחר מוריש להדיר/ לנשל את יורשיו הפוטנציאליים מעיזבונו בלבד, או לחילופין מקרה בו בצוואה היתה הוראה מעניקה, אולם זו התבטלה וכל שנותרה היא "צוואה" עם הוראה מדירה, בלבד.

במקרים אלה, קבע ביהמ"ש העליון הלכה לפיה הדין שלנו אינו מכיר בצוואה נגטיבית:

בע"א 122/86 משה שפיר נ' סם קלבינסקי, פ"ד מד(1) 738, נקבעה ההלכה כי צוואה חייבת להיות מעניקה ואינה יכולה להיות רק מדירה.

על כך מדבריה של כב' השו' נתניהו בפסק הדין:

"... פרט למנה, מכילה הצוואה (לאחר התבטלות הוראת ההענקה שבסעיף 3) רק הוראה שלילית, המדירה את שני הצדדים – את שני היורשים היחידים על פי דין. אין בצוואה כל הוראה הקובעת באופן חיובי, במפורש או במשתמע, מי יהיה זכאי ליתרת העיזבון. השאלה המתעוררת היא, אם הוראה כגון זו, שכולה שלילית, הינה צוואה במובן חוק הירושה, או שמא על אף העובדה שהיא עונה על כל הדרישות הצורניות שבחוק ... אין היא מהווה עתה צוואה על פי החוק? ... הוראה שלילית, העוקרת זכויות על פי הדין, אינה מהווה צוואה. הצוואה חייבת להצביע על כוונה לתת או להעניק זכויות בעיזבון".

ובהמשך:

"מסעיפי חוק הירושה ומההיסטוריה החקיקתית שלו המתוארת לעיל עולה, אם כן, בבירור, כי החוק מכיר בזכותו של אדם להעניק בצוואה את נכסיו לאחר מותו, באופן שונה מהוראות הדין. זו משמעותה של צוואה - הענקת זכות בעיזבון למי שאינה מוקנית לו מכוח הדין, ולא עקירת זכות ממי שהיא מוקנית לו בדין, ללא הענקתה לאחר".

גם בפסק דין מאוחר יותר, רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3) 97 קבע כב'
השו' מצא כדלקמן:

"הדין שלנו, בדומה לדין האנגלי ובשונה מן הדין האמריקני, מכיר בכוחו של המוריש לא רק לנשל יורש על ידי ציווי חלקו לאחר, אלא גם להדירו במפורש. השוני בין דיננו לדין האנגלי מסתכם, למעשה, בכך, שדיננו אינו מכיר ב"צוואה נגטיבית", הכוללת הוראת הדרה בלבד. צוואה, לפי דיננו, חייבת לכלול הוראות מעניקות, ובידיעה שלמוריש יש יורשים זולת אלה שהודרו אין כדי למלא את החסר שבהוראות כאלה".

אני סבורה כי ניתן להקיש ממקרים אלה למקרה שלנו. אמנם לא מדובר בצוואה המכילה הוראה מדירה/ מנשלת, אולם התוצאה אחת היא – גם בענייננו מדובר במסמך עם תוכן שלילי, - אין בה הענקה אלא ביטול צוואות קודמות, זאת ותו לא. לפיכך, על פי ההלכה אין לראות במסמך זה צוואה, כפי שביקשו התובעים לקבוע באמצעות הגשת בקשה לצו קיום צוואה ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי מרגע קיומו ה"זוכים" על פי צוואה זו הינם יורשיה של המנוחה על פי דין.

11. מסמך ביטול הצוואות כשמו כן הוא – מסמך המבטל צוואות שערכה המנוחה, העומד בתנאי ס' 36(א) לחוק הירושה, אולם לא ניתן מכוחו בשלב זה להרחיק לכת ולקבוע כי המנוחה ביקשה פוזיטיבית באמצעותו להכריז כי יורשיה יהיו יורשיה על פי דין.

12. בנסיבות העניין, אני קובעת כדלקמן:

אני מורה על דחיית התובענה נשוא תע 42816-09-12.

התובעים (כאן) יישאו בהוצאות הנתבעים בסך של 5,000 ₪. הסכום יישא ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

לאור האמור, המשך הדיון בתיק המאוחד יהא בעניין הצוואה מיום 29.11.07 וההתנגדות לה (תע 15144-07-12 ותע 15153-07-12).

לפיכך, בהתאם לאמור בתקנה 21 לתקנות הירושה תשנ"ח 1998 י.מ. ו-ד.א.ו. יוגדרו כתובעים, בעוד א.ר.א., מ.ע.א, י.ב.ב. ו-א.ב. יוגדרו כנתבעים (המתנגדים).

הנתבעים יגישו בתוך 30 יום, בתמיכה להתנגדותם בקשה לצו ירושה/צו קיום צוואה מוקדמת בפני הרשם לענייני ירושה.

נקבע לקדם משפט בתע 15144-07-12 ותע 15153-07-12 ליום 20.10.13 בשעה 9:00.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות צוואה

  2. אגרה קיום צוואה

  3. חיסיון צוואה

  4. הסכם פשרה צוואה

  5. ביטול צוואה קודמת

  6. ביטול צוואה הדדית

  7. ביטול צוואה דוגמא

  8. הוכחת אובדן צוואה

  9. ביטול תנאי בצוואה

  10. ביטול רישום צוואה

  11. ביטול צוואה שנייה

  12. הערת אזהרה צוואה

  13. ביטול צוואה בעל פה

  14. עילות ביטול צוואה

  15. ביטול צוואה מאוחרת

  16. בקשה לעיון בצוואה

  17. ביטול צוואה אחרונה

  18. ביטול צוואה שהופקדה

  19. השלמת פרטים בצוואה

  20. ביטול צוואה בכתב יד

  21. המחאת זכויות בצוואה

  22. הסתלקות מצוואה הדדית

  23. ביטול צוואה בפני רשות

  24. התנגדות לביצוע צוואה

  25. הסתלקות חלקית מצוואה

  26. בקשה להגשת העתק צוואה

  27. אי כשירות לעריכת צוואה

  28. בקשה לתיקון פגם בצוואה

  29. בקשה לתיקון טעות בצוואה

  30. העברת זכויות מכוח צוואה

  31. בקשה להוספת פרטים בצוואה

  32. ביטול צוואה על ידי המצווה

  33. העברת זכויות על פי צוואה

  34. איחור בהגשת התנגדות לצוואה

  35. ביטול צוואה השפעה בלתי הוגנת

  36. הארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  37. ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת

  38. ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה

  39. העברת זכויות שימוש במשק באמצעות צוואה

  40. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  41. צו המקיים את צוואתו של המנוח - הוראות חלוקת עזבון על ידי מנהלי העזבון

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון