ביטול קנס מס הכנסה

1.כתב האישום מייחס לנאשמת שורה של מעשים פליליים שעשתה כעובדת בכירה במס הכנסה, פקיד שומה 43 ירושלים: מצג כוזב בנוגע לחובות נישום על מנת לאפשר לו קבלת אישור לפטור מניכוי במקור; ביטול קנסות של נישומים; עריכת הסדרי תשלומים חלקיים; וביטול הליכי גבייה - כל אלה בניגוד להוראות האגף ולהנחיות שקיבלה; ורישומי הנמקות כוזבות במחשב בקשר לפעולות הנ"ל.
בשל המעשים הללו מיוחסות לנאשמת עבירות כדלקמן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; להלן - החוק) ביחד עם סעיף 438 לחוק; ניסיון לעבירה הנ"ל; מרמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור (סעיף 284 לחוק); ורישום כוזב במסמכי תאגיד (סעיף 423 לחוק).

2.כך יהא סדר הדיון בהכרעת הדין: תחילה יוצגו הנישומים הקשורים באישומים השונים ותיבחן שאלת הקשרים האישיים שלהם עם הנאשמת, כרקע עובדתי להערכת המעשים; אחר-כך תידון העבירה של קבלת דבר במרמה: תחילה העבירה גופה, מבחינה משפטית, ואחר כך המעשים המיוחסים לנאשמת בקשר עם העבירה הזו. אחר-כך תידון בסדר דומה העבירה של מרמה והפרת אמונים: ניתוח יסודות העבירה ולאחר מכן בחינת מעשיה של הנאשמת; עבירת הרישום הכוזב תידון בצמוד לדיון במעשים שלגביהם, על-פי כתב האישום, נעשה רישום כוזב. לבסוף יידונו טענות הנאשמת להגנה מן הצדק.

הנישומים שבכתב האישום וקשריהם עם הנאשמת
3.אברהם מרדכי (אישום 1): לאברהם מרדכי עסק למסחר בחומרי בניין. על-פי כתב האישום איפשרה לו הנאשמת במרמה לקבל אישורי פטור מניכוי מס במקור; ביטלה לו קנסות, אגב רישום כי הדבר נעשה במסגרת "הסדר תשלומים"; ביטלה הליכי גבייה שננקטו נגדו; ועשתה עבורו הסדר תשלומים חלקי, הכל בניגוד לדין ולהנחיות. מרדכי העיד כי הכיר את הנאשמת לראשונה בתחילת שנת 2001, כשהיה צריך להסדיר חוב במס הכנסה (20.12.07, עמוד 18). הוא הוסיף כי נכון למועד עדותו לא דיבר איתה במשך שנתיים וחצי, וכי אין לו קשר איתה. גם בתקופה שבה טיפלה בתיקו ראה אותה פעמים בודדות. עם זאת, נוצר ביניהם קשר של "ידידות", "שותפות גורל" (שם, עמוד 19), משום שילדיהם נפצעו קשה בפיגוע הטרור שנעשה באוטובוס קו 18. בשלהי שנת 2002 סיפק לנאשמת, לצורך עבודות בחצר ביתה, סלעים שערכם כ-1,500 ₪, ופועלים לעבודה. הנאשמת לא שילמה דבר תמורתם. כעבור חודשים אחדים, כשפגשה בו במשרדי מס הכנסה, הזכירה לו הנאשמת את דבר חובהּ ואמרה כי ברצונה לשלם. הוא נהג כלפיה בנדיבות מופלגת, בדחותו את מועד התשלום ללא הגבלה. מרדכי העיד כי איפשר לנאשמת לדחות את התשלומים, "כשאת רוצה תשלמי" (עמוד 20), אף כי לא פטר אותה מתשלום. רק לאחר שהחלה החקירה הגלויה, למעלה משנה וחצי לאחר אספקת החומרים, שילמה הנאשמת את החוב. מרדכי הסביר זאת בתחילה בכך שמדובר בסכום כסף בשיעור נמוך, אולם התקשה להסביר את משך הזמן הארוך של תקופת האשראי. לגבי הפועלים שעשו את העבודה ללא תשלום הסביר כי התבייש לחייבהּ בעבור עבודה פעוטה שכזו, שלאחר מעשה התברר שנמשכה שעה ורבע בלבד. ב"כ הנאשמת טען בסיכומיו כי הנאשמת שילמה לפועלים את שכרם ישירות (עמוד 1005), אולם זו לא בוססה כלל, ובהתחשב בכך שלא נשמעה מפיו של מרדכי, אין לקבלהּ. מרדכי עצמו אישר לבסוף כי דרך התנהלות זו אינה רגילה, וכי רצה "להחזיר טובה תחת טובה", לאחר ש"באתי למס הכנסה ואני יודע שעשתה כל שביכולתה לעזור לי וזה בתקופה שבִּתה החלימה מפציעה קשה. ואין סיבה שהיא עזרה לי בנימוס, אני החזרתי לה" (20.12.07, עמוד 21). לאחר מכן סיפר גם על ביקור שעשה בשמחה משפחתית של הנאשמת.

4.דבריו המפורשים של מרדכי אינם מותירים לכאורה ספק על אודות המוטיבציה שהניעה את הנאשמת בפעולותיה לגביו. אולם ב"כ הנאשמת טען כי גם אם מדובר בעזרה שהגיש מרדכי לנאשמת, הרי שאֵלו הם זוטי דברים, בייחוד בהתחשב בכך שהנאשמת בנתה בתקופה ההיא בית שלם, והאבנים הבודדות שקיבלה ממרדכי הריהן כטיפה בים. מחד גיסא, אילו רצתה להֵעזר בו ממש יכלה לבקש ממנו לספּק לה חומרים בהיקפים נרחבים יותר, ולא להסתפק בעבודה זוטא בסכום כסף פעוט; ומאידך גיסא, אילו רצתה לעזור לו, הרי שלא הייתה מנסה ללחוץ עליו להגדיל את שיעור הניכוי במקור, כפי שהעיד כי עשתה (שם, עמוד 25). אכן, העזרה ההדדית יכולה הייתה להיות עמוקה יותר; ואף-על-פי-
כן אין ספק כי אותה "ידידות" ו"שותפות גורל" בעלת-משקל הייתה דייה כדי שהנאשמת תעניק יחס מיוחד למרדכי. עם זאת יש לזכור כי ההיכרות ביניהם התחילה רק לאחר שנת 1999 (עמוד 18).

5.שי נאור - מפגש השייח' (אישום 2): חברת מפגש השייח' בע"מ היא בית מאפה. מר שי נאור מנהל אותה; אשתו, גברת אביבה נאור, מחזיקה במחצית מן המניות. על-פי כתב האישום ביטלה הנאשמת הליכי עיקול כלי-רכב שננקטו נגד החברה וביטלה קנסות שהוטלו עליה, בניגוד לדין. גברת אביבה נאור הודיעה במשטרה כי הנאשמת היא "ידידה של שי בעלי" (ת/15). מר גלעד תקוע, סגן פקיד השומה, העיד כי לקראת שימוע שנעשה לנאור באפריל 2001 פנתה אליו הנאשמת וביקשה ממנו "תלך לקראתם, שי נאור במצב כלכלי קשה ותראה מה אתה יכול לעשות..."; כעבור ימים אחדים פנתה אליו שוב לאמֹר: "אתה זוכר את המצב הכלכלי שלהם ותנסה לעזור להם" (3.1.08, עמודים 112-113). הנאשמת מכחישה זאת, וטוענת כי אילו כך אֵרע, בוודאי היה מר תקוע - או מר סרוק, פקיד השומה, שתקוע העיד כי יידע אותו בדבר הזה - מעלה את הדברים על הכתב. המעשה הרי אֵרע בתקופה שבה הייתה הנאשמת תחת מעקב ובדיקה, ותקוע ידע זאת היטב (24.1.08, עמוד 124). לשיטת הנאשמת, היעדר התיעוד בכתב שולל את אמיתות הסיפור הזה, כי אילו אֵרע באמת ובתמים, היה מר תקוע מתעדוֹ לאלתר בכתב ומודיע זאת למעורבים בחקירה.

6.שי נאור עצמו העיד כי הכיר את הנאשמת רק לאחר שעוקל כלי-הרכב שלו בשנת 2003 (שם, עמוד 104), וסיפר כי השתתף בשמחה משפחתית של הנאשמת, במסגרתה העניק מתנה בשווי של 500-700 ₪ (עמוד 105), וכי גם היא השתתפה בשמחה משפחתית שלו. הנאשמת עצמה, למרבה הפליאה, התכחשה בחקירתה במשטרה לקשרים האישיים שבינה לבין מר נאור (ת/13, שורה 137). היא כי הכירה את נאור רק בענייני העבודה. כאשר בא אליה באחד הימים בשנת 2003 נסער מן העיקולים שהוטלו עליו, היא השתכנעה כי מדובר ברדיפה אישית על רקע הסכסוך שבינו ובין יוסי אור, עובד הגבייה, ועל רקע המצוקה שהיה נתון בה התגייסה לסייע לו כפי שיפורט בבחינת פרטי האישום להלן. כסעיף לסוגיית מערכת היחסים הזו יש לדון גם בטענת הנאשמת כי יצחק סרוק, פקיד השומה, התגייס לתמוך ביוסי אור ב'רדיפתו' את שי נאור, וגם לכך נידרש להלן בבחינת פרטי האישום.
סופו של דבר, הוּכח כי יחסים אישיים היו בין השניים, בין אם יסודם ברצונה של הנאשמת להסיר את העוול שנעשה לו לשיטתו כנ"ל, ובין אם החלו בדרך אחרת. למעשה לא הכחישה הנאשמת כי השתדלה לפעול למענו, אלא שתלתה זאת בעוול שסברה כי נעשה לו.

7.אליהו נאמן (אישום 3): גם לאליהו נאמן בית מאפה בירושלים. על-פי כתב האישום ביטלה הנאשמת כמה הליכי גבייה שננקטו נגדו – עיקולים על כלי-רכב, חשבונות בנק, צדדים שלישיים ומשכורות. נאמן העיד כי הכיר את הנאשמת "דרך מס הכנסה ודרך הילדים. הילדים התגייסו ביחד והכירו האחד את השני והיו גם קשרים עם הילדים" (24.1.08, עמוד 133). נאמן השתתף בחתונת אחד מילדיה של הנאשמת, והעניק מתנה כספית. הוא העיד על היכרותו את הנאשמת מזה שלושים שנה.

8.דב ויינשטיין (אישום 4): מר ויינשטיין הוא רואה חשבון. הוא ייצג בפני רשויות המס, בין היתר, את אליהו נאמן. על-פי כתב האישום הורתה הנאשמת לעשות לו הסדרי תשלומים חלקיים לגבי חובותיו-שלו, תוך 'הקפאת' חובות משנים אחדות שלגביהן לא נעשה הסדר, באופן שלא יצברו קנסות. כמו כן, נטען כי ביטלה לו קנסות, וכל זאת שלא כדין. הנאשמת אישרה את דבר קיומם של יחסים אישיים בינה לבין ויינשטיין ומשפחתו. היא גדלה בילדותה ביחד עם אשתו של ויינשטיין. שתי המשפחות היו בקשרים האחת עם השנייה, באירועי שמחה ובימי צרה. בנו של ויינשטיין נרצח על-ידי מחבלים בפיגוע טרור, והגורל המשותף – פגיעת הטרור הפלשתינאי בילדיהם – הידק את הקשרים. בעדותו ציין ויינשטיין כי בהודעתו במשטרה יצא להגנתה של הנאשמת: "אני מכיר את אילנה בעבודה ואני חשבתי, ויכול להיות שכן, אני יצאתי להגנתה במהלך הזה, כי אני ראיתי בה אחת הנקודות, אם לצבוע את זה בצבע יותר בהיר, אחת מהכתובות שהיא הייתה בדרך כלל אדם מסביר פנים, נח לעבודה, ומישהו שהופך גוף כמו מס הכנסה שבדרך כלל הוא... להרבה אנשים, למסביר פנים, ליותר נחמד. לי חבל על כל האירוע הזה שהיא נמצאת בו, לי חבל על שהיא לא במערכת. במילים פשוטות לא חבל לי בצורה אגואיסטית, חבל לי במונחים של לאומיות אפילו, כי סוג כזה של אנשים לדעתי צריכים להיות שם. שקצת יכול לסגור לך את הבעיה, לסגור לך את החוב עם חיוך יותר במקום עם חלק אלים. חלק גדול מאוד של מס הכנסה הוא חלק של גביה מאוד, מאוד כוחני, מאוד לא נח, גביה מאוד. קשה לעבודה, יש להם יכולות הרבה יותר מאשר לכל מערך האכיפה של בתי המשפט בפועל, זאת אומרת היכולת של מס הכנסה לגבות כספים היא מאוד, מאוד חזקה...ולהיתקל באדם מאיר פנים שמסייע ומנסה לפתור את הבעיה, ולא להשאיר חוב פתוח במתכונת הזאת, לי זה נראה כעבודה [צ"ל כאבידה] למערכת... וההתייחסות שלי היא בהתאם" (11.11.08, עמוד 172). יש להתחשב אפוא בנטייתו של מר ויינשטיין להעיד לטובת הנאשמת ולהגנתה גם אם בנטייה מסויימת משורת האמת.

9. חברת רוטופלסט - האחים נחמיה (אישום 6): על-פי כתב האישום ביטלה הנאשמת קנסות לחברה שלא כדין, ורשמה, בכזב, כי הדבר נעשה במסגרת 'הסדר תשלומים'. בחיפוש שנעשה בחדרה של הנאשמת במשרדי מס הכנסה נמצאו טפסים הנוגעים לאחים נחמיה – דו"ח מס הכנסה ריק, בקשות להקטנת קנסות, דו"חות כספיים של החברה וצווי עיקול. המאשימה טוענת כי אֵלו מעידים על יחס אישי מיוחד שהעניקה להם הנאשמת. בחקירתה במשטרה שיערה הנאשמת כי נחמיה השאיר בידיה את המסמכים כדי שתעביר אותם למחלקות הרלוונטיות, והיא נֵאותה לעשות כן על מנת להקל עליו בסבך הבירוקרטיה. בעדותה ציינה הסבר אחר, הקשור בכך ששתי חברות 'רוטופלסט' יש לאחים נחמיה, עניינה של כל אחת מהן נוהל אצל פקיד שומה אחר, ולעיתים היה צורך להעביר מסמכים מפקיד שומה אחד למשנהו. בנוגע לדו"ח הריק שנמצא אצלה השיבה הנאשמת בחקירתה במשטרה כי הדו"ח הוחזק אצלה באופן זמני עד שיבוא נחמיה פעם נוספת, וימלא דו"ח חדש עם תאריך מעודכן. בעדותה בבית המשפט גרסה כי בדו"ח הריק החתום שנמצא אצלה, בצירוף טופס 106, די כדי לראותו כאילו הוגש כשהוא מלא (4.11.08, עמוד 215).
בנוסף לכך, על-פי רישומי המערכת, נכנסה הנאשמת פעמים אחדות לחשבונה של החברה. גם בכך רואה המאשימה אות
לקיומו של עניין אישי מיוחד שהיה לנאשמת בנישומים הללו. הנאשמת שעשתה כן משום שמר יאיר נחמיה הירבה לפנות אליה בשאלות והיה עליה להשיב לו. יאיר נחמיה מצִדו הכחיש זאת (6.11.08, עמוד 43). הוא גם הכחיש כל היכרות אישית עם הנאשמת (שם, עמוד 40). אחיו, מר נחמיה נחמיה, העיד כי לא הייתה לו כל היכרות עם הנאשמת, מלבד עזרה שהגישה לו במילוי דו"ח בעת שהפך לשכיר, ובפריסת תשלומי חוב שעשתה לו עוד בשנות התשעים (6.11.08, עמודים 27-28).

10.המאשימה סבורה כאמור כי הימצאותם של המסמכים הנ"ל אצל הנאשמת, וכניסותיה לחשבונה של החברה במחשב, מעידים על יחס מיוחד, מועדף, שזכתה חברת רוטופלסט לקבל מאת הנאשמת. אצלי נותר ספק אם עלה בידי המאשימה לבסס את ה בדבר קיומו של קשר אישי בין הנאשמת לבין האחים נחמיה. אמנם לא הובהר כראוי פשר הימצאות המסמכים הנ"ל אצלה, וגם עדותו של יאיר נחמיה, שהרחיק את עצמו מכל היכרות עם הנאשמת, לקתה בחוסר אמינות. אולם ענן חוסר הבהירות הזה אינו מלמד דווקא על קשר אישי בין הנאשמת לבין נחמיה. בנוגע לכניסות לחשבון החברה שעשתה הנאשמת, לא הובהר איזה פּסול יש בכך או מה ניתן ללמוד מכך. לא הובאו נתונים השוואתיים כדי ללמד על כניסות של עובדים אחרים ועל כניסות לתיקיהם של נישומים אחרים. גם בכתב האישום לא ציינה המאשימה את טענתה לקיומו של קשר בין הנאשמת לבין האחים נחמיה.

11.חברת עדיקא בנייה (אישום 8): על-פי כתב האישום הורתה הנאשמת לעשות הסדר חלקי לחברת עדיקא, תוך הקפאת שנים שלגביהן לא נעשה כל הסדר. אין בפי המאשימה ממשית על דבר קיומו של קשר אישי בין הנאשמת לבין מר ניסים עדיקא.

12.אהרן אהרן (אישום 9): מר אהרן, עובד משרד התחבורה, העיד כיצד סייעה לו הנאשמת להתנהל בסבך הבירוקרטיה של רשויות המס בעניין מסויים. על-פי כתב האישום, בניגוד להחלטות קודמות שניתנו על-ידי נציבות מס הכנסה, ביטלה הנאשמת למר אהרן ריבית, הצמדה וקנס פיגור. בחקירתה במשטרה אמרה הנאשמת כי יש לה "קשר של ידידות וקשר של עבודה" עם מר אהרן, "לא מעבר לזה" (ת/6 שורה 53). היא גם הוסיפה כי סייעה לו למלא דו"ח שנתי (שם, שורה 55). בעדותה במשפט ביקשה אף למעט בקשר הזה, ו שהיא "לא מכירה את הבן-אדם" (28.5.08, עמוד 326), "מהעבודה כן, לא אישית" (שם, עמוד 250). מר אהרן עצמו טען אף הוא להיכרות שטחית ביותר עם הנאשמת, על יסוד מפגשים בודדים במסגרת עבודתה בלבד. שני דו"חות שנתיים של מר אהרן נמצאו בכליה של הנאשמת, אף שהוא מטופל אצל פקיד שומה 41 ולא בפקיד השומה שבו עבדה הנאשמת. גם הדו"חות האלה נחתמו כדי להקפיא את תאריך הגשתם. הרושם שהתקבל הוא כי הנאשמת התאמצה להמעיט בטיבו של הקשר שבינה ובין אהרן, הגם שאליבא דאמת אין מדובר בקשר מעבר להיכרות שטחית במסגרת העבודה.

13.אֵלו הם אפוא הנישומים שבעניינם פעלה הנאשמת באירועים המצויינים בכתב האישום.
החקירה נגד הנאשמת בתוככי אגף מס הכנסה ארכה כשנתיים וחצי. זו הייתה חקירה 'סמויה', קרי, הנאשמת לא ידעה על אודותיה. מאות תיקים נבדקו, בידי הממונים על הנאשמת ובידי מחלקת הביקורת של נציבות מס הכנסה (עדות רוזי יוניוב, 20.12.07, עמוד 36). נעשו האזנות לשיחות הטלפון של הנאשמת, פניות לגורמים שונים כמו עיריית ירושלים וחברת החשמל, הכל כדי לאסוף נתונים שיאמתו את החשדות שעלו נגד הנאשמת. ביום מעצרה, 2.3.04, הפכה החקירה הזו לגלויה. הנאשמת נחקרה במשטרה בחשד לעבירת שוחד, יחד עם העבירות הנוספות שמצאו את ביטויין בכתב האישום. בסופו של התהליך הארוך והמורכב הזה, הוגש כתב אישום שכלל תשעה אישומים, בעניינם של תשעה נישומים שונים. עבירת השוחד נעדרה מכתב האישום כליל. במהלך המשפט הועמד מספר סעיפי האישום על שבעה.

א. קבלת דבר במרמה
14."מרמה" מוגדרת בסעיף 414 לחוק כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו'לרמות' - להביא אדם במירמה לידי מעשה או מחדל". טענת מרמה, היינו העברת מסר שהוא מרמה, יכולה אפוא להֵעשות בכל דרך אפשרית.

15.סעיף 415 לחוק, שעניינו ב"קבלת דבר במרמה", זו לשונו: "המקבל דבר במירמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים". היסודות העובדתיים של העבירה כוללים רכיב התנהגותי - 'מירמה' כנ"ל; רכיב נסיבתי - 'דבר', המוגדר בסעיף 414 לחוק כ"מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה"; ורכיב תוצאתי, שהוא ה'קבלה'; כמו כן נדרש קיומו של קשר סיבתי בין המירמה ובין קבלת הדבר. זו אפוא עבירה תוצאתית ביסוד העובדתי שלה: "על עושה המעשה להציג, במודע, מצג מירמה ולקבל, כתוצאה מכך, דבר כלשהו" (ע"פ 1784/08 ישראל פרי נ' מדינת ישראל (פיסקה 38; ניתן ביום 5.2.09)). סעיף 438 לחוק קובע כי קבלת הדבר יכולה להֵעשות גם על-ידי אחר ואף בשביל אחר; הרמאי יכול שלא לקבל דבר, לא בעצמו ולא לעצמו, ועדיין יישא באחריות פלילית. היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו הוא מודעות למעשה ולנסיבות, היינו ליצירת המצג הכוזב ולאפשרות כי בעקבותיו יתקבל דבר. העבירה הזו מיוחסת לנאשמת לגבי סעיף האישום הראשון בלבד.

16.בגין ארבעה מעשים מיוחסת לנאשמת העבירה של קבלת דבר במרמה, כולם בעניינו של הנישום אברהם מרדכי (אישום 1). המעשים הללו המיוחסים לה הם הקפאת חובותיו של אברהם מרדכי ליום אחד, כדי שיוכל לקבל אישור לפטור מניכוי מס במקור. זה דבר מעשה הקפאת החוב: במצב דברים רגיל, על-פי פקודת מס הכנסה, קבלת תשלום על-ידי נישום מחייבת את המשלם לנכות מן התשלום מס הכנסה בשיעור מסויים, עוד בטרם העברת התשלום לנישום, ולהעבירוֹ לרשויות המס. אישור הפטור המדובר פוטר את הנישום מן החובה האמורה, או שקובע חיוב באחוזים נמוכים בלבד ('פטור חלקי'), ובכך מעניק לו יתרון כלכלי. לטענת המאשימה, רק בהעדר חובות למס הכנסה ניתן אישור הפּטוֹר. הנאשמת, על-פי הנטען בכתב האישום, הקפיאה במחשב את חובותיו של מר אברהם מרדכי למשך יום אחד, על מנת
שברישומים הממוחשבים תופיע כוכבית ליד רישום חובותיו של מר אברהם מרדכי. עובדי החוליה המרכזית הסיקו מן הכוכבית הזו כי מר אברהם מרדכי עשה הסדר עם מחלקת הגביה שבמסגרתו ישלם את חובותיו. הם לא הוסיפו לדרוש ולחקור אלא הסתמכו על קיומה של הכוכבית והנפיקו את האישור, כפי שהעידו רכז החוליה המרכזית סרחיו דקל (20.12.07, עמודים 50-51) ועובד החוליה המרכזית יוחנן זאדה (2.3.09, עמודים 38-39). כך ניתן לאברהם מרדכי אישור הפטור במרמה. ביום שלמחרת הוסרה ההקפאה ונמחקה הכוכבית, והאישור נותר, כמובן, בידיו של אברהם מרדכי.

17. כתב האישום נקב בארבעה מועדים שבהם נעשתה הקפאה ליום אחד, ואין מחלוקת עובדתית בין הצדדים על עצם עשיית פעולות ההקפאה הללו (ת/1 2.4.1. ו'). הנאשמת טוענת להגנתה באופן כללי כי פעלה במסגרת הסמכות הנתונה לה לעקוף ליקויים, סמכות הקבועה בהוראת ביצוע 17/2000 (נ/50). לטענתה, הפעלת הסמכות הזו אינה תלויה דווקא בקידום גביית החוב, אף כי מעשיה-שלה נעשו לשם קידום גבייתו. הקפאה ליום אחד, לשיטת הנאשמת, היא מעשה נפוץ, כמעט שגרתי, בקרב עובדי הגבייה. היא מציינת כי במתן אישורי פטור מניכוי מס במקור אין כל פגיעה כלכלית במדינה. המס שאמור להיות משולם, ישולם ממילא מדי חודשיים, בעת תשלום המקדמות, ומה לי אם ישלמוֹ הנישום עצמו או הסַּפָּק. לבד מזאת, לטענת הנאשמת, עובדי החוליה המרכזית יכולים ללא קושי לבדוק מה טיבה של הכוכבית ואיזו הקפאה היא משקפת. לא במחשכּים נעשתה ההקפאה הזו, טוענת הנאשמת, אלא לעין השמש, ואין מדובר כלל במרמה.

18.המונח 'עקיפת ליקויים' הנישא על שפתותיהם של עובדי מס הכנסה, זהו משמעוֹ: ליקויים הם חובות לא מוסדרים, דו"חות שלא הוגשו, ועוד כהנה בעיות בהתנהלותם של נישומים אשר מונעות 'לפי הספר' הנפקת אישור פּטור. המערכת הממוחשבת מתוכנתת באופן שלא ניתן להנפיק אישור פטור בעת שקיימים ליקויים כאלה. אולם ישנן דרכים לעקוף את הליקויים, קרי, ליתן אישורים חרף קיומם. העקיפה הזו מסורה לשיקול דעתם של עובדי מס הכנסה, כפי שקובעת הוראת הביצוע 17/2000 הנ"ל בסעיף 4.2: "עקיפת ליקויים - למשרדי השומה ניתן שיקול הדעת, בצד האפשרות הטכנית, להפיק אישורים ע"י 'עקיפת' ליקויים אשר טרם הוסדרו עד למועד הפקת האישור. תוקף האישורים, במקרים אלה, יהא לתקופה קצובה שאינה עולה על שלושה חודשים". סעיף 4.3 מוסיף ומבהיר כי "לא ניתן 'לעקוף' ליקויים מסוג חובות בהרשאה או קביעות בגביה, הסרת ליקויים אלה היא בסמכות מחלקת הגביה בלבד. רק לאחר הסרתם ניתנת אפשרות טכנית להפיק אישורים לנישום". משמע, לכאורה, ליקויים רבים ניתנים ל'עקיפה' על-ידי החוליה המרכזית, האמונה על מתן האישורים, לאחר הפעלת שיקול הדעת המתאים. אולם אין לעקוף ליקויים שמהותם חובות בהרשאה – היינו, שכבר ניתן לגבותם – ורק לאחר פירעון החובות הללו יוסר הליקוי על-ידי מחלקת הגביה וניתן יהיה להנפיק אישורים. כמסתבר, לא ניתן לתלות בהוראת הביצוע הזו שתילה מלאכותית וזמנית של כוכבית בצידו של רישום חוב, כדי לגרום לאנשי החוליה המרכזית לחשוב – בטעות – כי נחתם הסדר לגבי החוב. כך לעניין הוראת הביצוע.

19.מדברי העדים שהעידו בבית המשפט ביחס לשאלת הלגיטימיות של ההקפאה הזמנית התקבלה תמונה מורכבת יותר. סרחיו דקל, עד התביעה, עובד ותיק במערכת מס ההכנסה – בחוליה המרכזית ובתפקידים אחרים – העיד כי הקפאת חוב ליום אחד נעשית כאשר "יש ליקויים מסויימים והמטרה היא שהנישום שחייב כסף לשלטונות המס לאפשר לו לקבל את התשלום. אם לא היה לו את ההקפאה ולא הייתי נותן לו ליום אחד לקבל את האישור, נניח שמשרד השיכון היה מסרב לשלם לו אז לא היינו רואים את המס, יש פגיעה קשה באובדן הכנסות למדינה, אי אפשר לגבות את החוב. זה מעגל סגור, ההקפאה נבנתה על מנת לתת פתרון זמני לגשת לכספים אלה ולקבוע מה שהמדינה חייבת". פתרון כזה, לפי דבריו, צריך אישור של הרכז, והוא "לא נעשה באופן מסיבי אלא פרטני" (21.12.07, עמוד 51).

20.מאיר כהן, גובה ראשי במס הכנסה מאז שנת 2000, עד מרכזי מטעם התביעה, העיד על הקפאת חוב ליום אחד שעשה הוא-עצמו: "הם באו לבקש אישור ניכוי במקור. מאחר ויש להם חובות לא ניתן לתת להם אישור ניכוי במקור. אז הביאו לי מאזן שמראה שיש להם הפסד. מאחר ויש להם הפסד הסכום אמור לחזור אליהם והוא אמור לקזז את החוב משנת 2001. אחרי שהשתכנעתי ביקשתי לבצע הקפאה של החוב של שנת 2001 ליום אחד וזאת מהסיבה שזה ימשיך לצבור הצמדה ופיגור, במידה ואני עושה הקפאה ליותר מיום אחד והם לא שילמו את החוב, אז הקנס נעצר..." (24.1.08, עמוד 138). ברם, מאיר כהן הדגיש כי "לכל הקפאה צריך להיות תיעוד ומסמכים ולשכנע אותנו ולהוכיח לנו, ולאחר שאנו משתכנעים שבאמת מגיע לו החזר, אנו מבצעים הקפאה". משמע, הקפאת חוב ליום אחד אפשרית היא כשיש הצדקה עניינית לעקוף את הליקוי; לטובת המערכת ועל מנת לאפשר גבייה.

21.עוד התברר, כי אין זה מן הנמנע להקפיא את חובותיו של הנישום גם בטרם הסדיר את חובו כולו, וליתן לו פטור מניכוי במקור.ניצה רטמן, רואת-חשבון, עדת הגנה, העידה כי נישום יכול לקבל אישור ניכוי במקור גם בטרם שילם את כל חובותיו, "ברגע שנעשה הסדר חלקי וישנה הסכמה מצד פקיד הגביה לקבל חלק מהחוב ועושים הקפאה של החוב" (6.11.08, עמוד 4); "זה עובד עד היום ככה... הם מבקשים להגביל את התקופה [של אישור הפטור] בחודש, חודשיים, חצי שנה. זה דברים שקורים ביום-יום" (שם). עם זאת, על-פי דבריה מדובר במעשה שנעשה מתוך תאום בין מחלקת הגביה והחוליה המרכזית, ולא בדרך של סימון כוכבית שיוצרת מצג כלפי עובדי החוליה המרכזית.

22.עליזה מועלם, עדת הגנה, עובדת ותיקה בגביה, העידה במפורש על הקפאה ליום אחד: "אם יש לבן אדם איזה בעיה, נניח שהוא לא הגיש דוח. או שחסר לו איזה מסמך בתיק, או שיש תיקון שומה, או שנגיד יש כאלה שאישור של ילד חולה או משהו כזה, כל מיני תיקוני שומה. הם יורדים לחולייה והם מדברים איתם ומוכיחים להם שיסדרו את הענין הזה או שמביאים דברים במקום, או אם יש תיקון שומה או משהו כזה. אז הם, אפשר לתת הקפאה ואז האישור יוצא" (12.2.09, עמוד 26). לעיתים, כך העידה עליזה מועלם, הדבר נעשה באמצעות שיחת טלפון בין אנשי הגביה והחוליה המרכזית, ללא כל תיעוד. עליזה מועלם לא נחקרה בחקירה נגדית.


23.גם ריקה כהן, עדת הגנה, עובדת ותיקה בגביה, העידה לגבי הקפאות ליום אחד כי "כשיש תיקוני שומה והחוליה מתקשרת אלינו או שולחת מזכר ואנחנו מקפיאים את זה, כדי לקבל אישור ניכוי במקור" (שם, עמוד 27). היא לא נחקרה בחקירה נגדית.

24.בני ארוך, עד הגנה, אף הוא עובד בגביה, העיד כי הקפאה ליום אחד נעשית לעיתים כדי "להוציא אישור ניכוי מס במקור. בגלל הליקויים" (2.3.09, עמוד 7). מר ארוך הוא סגן גובה, תפקיד אשר אותו מילאה הנאשמת עד לעת השעייתה. הוא העיד כי במקרים רבים התיאום בין מבצע ההקפאה במחלקת הגביה לבין החוליה המרכזית נעשה בעל-פה או בטלפון, ללא תיעוד.

25.צבי רוזנברגר, עד הגנה, עובד ותיק בנציבות מס הכנסה, אישר אף הוא באופן כללי כי "הדרך העוקפת היא בעצם הייתה עניין של שיקול דעת... ניתן לפקיד השומה סמכות רחבה במסגרת אותה פקודה להפעיל שיקול דעת בהתאם לנסיבות אלה או אחרות שמשתנות גם ממצבים שקיימים במדינה עצמה" (2.3.09, עמוד 53).

26.בן-ציון מלמד, עד מטעם ההגנה, עובד ותיק במס הכנסה, אישר אף הוא כי במסגרת עקיפת ליקויים תתכן הקפאה לפרק זמן קצר, ימים או שבועות. עם זאת הבהיר כי ההקפאה נועדה לאפשר לנישום להשיג אישור כלשהו, ולפיכך לא סביר שתֵעשה ליום אחד בלבד (שם, עמוד 65).

27.התמונה המתקבלת מכלל העדויות הללו היא כי הקפאה לפרק זמן קצר, אפילו ליום אחד, תיתכן. היא איננה מן הנמנעות. הצורך להתגבר על מגבלות התוכנה הממוחשבת, לעשות "עקיפת ליקויים" כדי ללכת לקראת נישומים בעניינים נקודתיים, כמעט שאינו שנוי במחלוקת, ומעשים שכאלה נעשים באופן די שגרתי. יש לחקור ולדרוש אפוא באֵלו נסיבות ומאֵלו טעמים נעשתה פעולת ההקפאה. אם טעמים כשרים עומדים מאחוריה, אם הייתה חלק מהסדר תשלומים, או שנועדה לאפשר גבייה חלקית של החוב, או כדי ליתן לנישום שהות לתקן או להשלים דבר-מה לקראת הסדרת חובו, כי אז כשר הדבר. או אז אין מקום ל כי הדבר נעשה במרמה, תוך הטעיית עובדי החוליה המרכזית. מאידך גיסא, אם נעשתה ההקפאה ללא הצדקה עניינית, שלא לתכלית ראויה של קידום גביית החוב, וכל זאת מבלי ליידע את עובדי החוליה המרכזית אלא בדרך של הטעייה באמצעות סימון כוכבית ברישומי המחשב – כי אז מדובר בעבירה.
נטל כפול מוטל אפוא על המאשימה במישור העובדתי, להוכחת הרכיב ההתנהגותי של ה'מרמה', לגבי כל אחד מן האירועים המנויים בכתב האישום. ראשית עליה להוכיח כי הנאשמת היא זו אשר עשתה את פעולת ההקפאה. שנית, עליה להוכיח כי על-פי נסיבותיה הקפאה זו לא הייתה כדין, וכי נעשתה תוך הטעיית עובדי החוליה המרכזית.

א.1. הקפאה ראשונה למר מרדכי
28.המועד הראשון שבו נעשתה ההקפאה הוא יום 7.6.1999. על-פי הרישומים, הנאשמת היא אשר עשתה את ההקפאה הזו. כדי לסתור את המסקנה כי הפעולה נעשתה על-ידהּ ומטעמהּ, העלתה הנאשמת את האפשרות כי בן-ציון מלמד, מי שהייתה כפופה לו אז, הוא אשר הורה לה לעשות כן. הלה אישר בעדותו כי היו 'עקיפות ליקויים' לתקופות מוגבלות, וכי לא כל הוראה שנתן אז הייתה בכתב. ברם, ברור כי בן-ציון מלמד לא התייחס בדבריו להקפאת החובות כדי לאפשר 'חלון זמנים' להוצאת אישור פטור מניכוי מס במקור. הוא התייחס להקפאת החוב כדי לאפשר לנישום "לבקש בקשה מהנציבות חריגה או משהו" (2.3.2009, עמוד 60), "עד לבירור" (שם, עמוד 61), כגון במצב שבו נישום "הביא אישור ניכויים, אישור שניכו לו מס במקור, אבל הוא לא היה תקין האישור וזה. ביקשתי ממנו ללכת להביא אישור חדש מהמעביד או מהקבלן או מכל זה. זה לקח לו איזה שבועיים שלוש. נתתי הקפאה. תקפיאו לו תקפיאו את החוב הזה לשבועיים שלוש עד שהוא יביא לי את האישור המקורי" (עמוד 64). אין תימה אפוא שמלמד לא הכיר את המונח 'הקפאה ליום אחד' (עמוד 65).

29.כדי לשלול את ייחוס הפעולה הזו אליה, הנאשמת גם כללית, כי בעת ההיא לא הייתה נתונה לה הסמכות לעשות פעולות מסוג זה במחשב. אלא שמר אמיר נייגר, שעבד בעת ההיא באכיפה, העיד כי הנאשמת היא זו אשר נתנה לו הוראות בדבר ביטול עיקולים (ת/16), וכי באופן כללי קיבל לעיתים הוראות מפקידים בדרגתה של הנאשמת. אמנם הוא לא העיד זאת לגבי הקפאות אלא בקשר עם ביטול עיקול, אולם דבריו לגבי סמכותה של הנאשמת נאמרו באופן כללי (שם, שורות 10-11). עדותה של גב' שרה ניר אינה מוסיפה לעניין הזה (5.2.08, עמוד 211), שכן לא נאמרה על סמך ידיעה אישית, אולם די בדבריו של מר אמיר נייגר כדי להסיר את הספק שניסתה ההגנה להקים בדבר סמכותה של הנאשמת לעשות פעולות כאלה בעת ההיא.

30. הנאשמת לא הצליחה אפוא לסתור את הרישום במערכת, כי היא זו אשר עומדת מאחורי פעולת ההקפאה. האם הדבר נעשה במרמה? בעת ההיא עמד חובו של מרדכי על סך של כ-305,000 ₪ (ת/1, דו"ח פתיחה, עמוד 7), ולא נמצאו תשלומים משמעותיים במועד סמוך (ת/2, דו"ח פתיחה; א.מ.2). הכוכבית שסומנה ליד רישום חובו של מרדכי הייתה על לא מאום. לא הייתה לה כל הצדקה או תועלת לשם קידום הגבייה, לבד מן הרצון לאפשר למר מרדכי לקבל אישור פטור מניכוי במקור, כדי להקל עליו לנהל את עסקיו. בעצם העובדה שלאחר שבועות מספר הוקפא חובו למשך תשעה חודשים אין כדי ללמד על תכליתה הראויה של ההקפאה דנן ליום אחד. אין מנוס מן המסקנה כי ההקפאה הזו נעשתה רק כדי להטעות את עובדי החוליה המרכזית, על מנת שייתנו למרדכי את האישור שהיה זקוק לו, וזאת למרות שאין מחלוקת כי במועד הזה לא הייתה היכרות ממשית בין מרדכי והנאשמת.


א.2. הקפאה שניה ושלישית למר מרדכי
31.המועד השני שבו נעשתה הקפאה הוא יום 29.4.03. חובו של מרדכי עמד אז על סך של כ-377,000 ₪ (ת/1, דו"ח פתיחה, עמוד 7), ולא נמצאו תשלומים משמעותיים מטעם מרדכי במועד סמוך (ת/2, דו"ח פתיחה; א.מ.2). הנאשמת טוענת כי הוצאת אישור הפטור נעשתה על-פי שיקול דעתו של מר יוחנן זאדה מן החוליה המרכזית, ולפיכך לא היה בה משום הטעיה.
אין ניתן לקבל את ה הזו, שהרי עובדי החוליה המרכזית מקבלים החלטות בעניינם של נישומים בהתאם לנתונים אשר מופיעים במחשב לפניהם, ואם ברישומי המחשב מסומנת כוכבית בסמוך לרישום החוב, טועים אנשי החוליה המרכזית לחשוב כי החוב נמצא בהסדר. שיקול הדעת שלהם, ככל שהוא מופעל, מסתמך על רישומה של הכוכבית. אם לא נעשתה ההקפאה ההיא כדין, הרי שהייתה בה הטעיה.

32.המועד השלישי שבו נעשתה הקפאה הוא יום 30.12.03. חובו של מרדכי עמד אז על סך של כ-407,000 ₪ (ת/1, דו"ח פתיחה, עמוד 7), ולא נמצאו תשלומים משמעותיים מטעם מרדכי במועד סמוך (ת/2, דו"ח פתיחה; א.מ.2). הנאשמת כי ההקפאה הזו נעשתה על-פי הוראתו של יוחנן זאדה. זו נסתרה בדבריו המפורשים של זאדה, שהבהיר כי הקפאת חובות אינה בסמכות החוליה המרכזית אלא בסמכות עובדי הגביה בלבד (2.3.09, עמוד 39).

33.ביחס לשני המועדים הללו הנאשמת כי אילו רצתה להיטיב עם מרדכי היה ביכולתה ליתן בידו אישורים לתקופות ארוכות יותר, ולא רק למשך חודשיים-שלושה.
דא עקא, עובדי החוליה המרכזית הם אשר קבעו את אורך תקופת אישור הפטור. במצב שבו נותר חוב בשיעור גבוה, אף כשהייתה כוכבית לצִדו, היו נותנים את הפטור לתקופה קצרה, כפי שהעיד יוחנן זאדה (2.3.09, עמוד 36).
אין אפוא ממש ב הזו. גם טענתה של הנאשמת כי עשתה מאמצים כנים לגבות מאת מר מרדכי את המכסימום האפשרי, שנתמכה בשפה רפה בעדותו של מרדכי (20.12.07, עמוד 25), אין די בה כדי להכשיר את מעשה ההקפאה. ייתכן בהחלט כי אף שביקשה הנאשמת להיטיב עם מרדכי, לא עשתה זאת באופן גורף אלא באופן חלקי בלבד, ועדיין יהיה במעשיה משום מרמה.

34. נוספת של הנאשמת, משמעותית יותר, מבקשת לקשור את מעשי ההקפאה הללו לתקופה שבה נעשו, מבחינת המצב הכלכלי והביטחוני ששרר אז בארץ. הנאשמת כי ההקפאות שעשתה עלו בקנה אחד עם המדיניות המוצהרת של המערכת ללכת לקראת בעלי עסקים אשר עסקיהם נפגעו מן המצב הביטחוני. גם סרחיו דקל (20.12.07, עמוד 54) ושרה ניר (5.2.08, עמוד 228) אישרו כי הייתה מדיניות כזו. הנאשמת טוענת כי ביקשה להוציא ממר מרדכי את מירב התשלום שניתן היה להוציא ממנו מבלי לגרום לעיסקו לקרוס. מרדכי עצמו העיד כי אלמלא היה מקבל את אישור הפטור מניכוי במקור היה פושט רגל (20.12.07, עמוד 28).

35.בפי המאשימה לא היה מענה ממשי לטענות הללו. היא לא סתרה את הקשר שקשרה הנאשמת בין פעולות ההקפאה לבין ההנחיות בדבר הקלות עקב המצב הביטחוני. אף-על-פי-כן, אין בכך כדי לסייע לנאשמת. גם אם מניע 'חיובי' עמד מאחורי פעולות ההקפאה, אין בכך כדי להתיר מעשים של מרמה. עובדי החוליה המרכזית, בראותם כוכבית מסומנת על-יד רישום חובו של נישום, יודעים כי הנישום מצוי בתהליך של הסדרת חובותיו, או שנעשות פעולות במגמה לאפשר הליך כזה, ולפיכך ניתן להעניק לו אישור לפטור מניכוי במקור, ולוּ לפרק זמן קצר. סימון כוכבית על-יד חובו של נישום שלא מן הטעם הזה, מטעה אותם. ההטעיה הזו איננה לגיטימית גם אם נשקלים ביסודה שיקולים אשר עשויים לעלות בקנה אחד עם מדיניות של הקלה עקב המצב הביטחוני. ניתן לקבל כי מכוחה של מדיניות כזו ייעשו הסדרים מקילים יותר, נוחים ומתחשבים יותר עם הנישומים. אי-אפשר לקבל כי מכוחה של המדיניות ייעשו מעשים של מרמה בין המחלקות השונות שבמערכת מס הכנסה.

א.1.2. ההקפאה השלישית - עבירת הרישום הכוזב
36.בכתב האישום יוחסה לנאשמת כאמור גם עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד בגין ההקפאה מיום 30.12.03, משום שרשמה לצד פעולת ההקפאה כי הסיבה לה היא "הסדר תשלומים". למר מרדכי לא היה הסדר תשלומים לגבי חובותיו בעת ההיא. סעיף 423 לחוק קובע כך: "מייסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד, הרושם, או גורם לרישום, פרט כוזב במסמך של התאגיד, בכוונה לרמות, או נמנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות, דינו - מאסר חמש שנים...". היסודות העובדתיים כוללים אפוא את זהותו של עושה המעשה, הרישום, והכזב שבו. היסוד הנפשי הנדרש הוא יסוד של כוונה לרמות.

37.הנאשמת כי אין ניתן לרשום מלל חופשי ליד ביצוע הפעולה, משום שתוכנת המחשב מציעה אפשרויות מלל בודדות בלבד. כוונתה הייתה, לטענתה, לסכום כסף שאמור היה להתקבל זמן מה לאחר מכן, כתוצאה מקיזוז יתרת זכות שעמדה לטובתו של מרדכי. לדידה, מעת שנכנס סכום כסף לטובת נישום, יש לראות זאת כהסדר תשלומים. כך הייתה רגילה לרשום וכך רשמה.
לחלופין הנאשמת כי מדובר בטעות זוטרה, של רישום "הסדר תשלומים" חלף בחירה באופציית הרישום "שונות". אין בכך, לשיטתה, כדי להקים אשמה פלילית. ברם, המאשימה הוכיחה באמצעות עדיה כי יש בתוכנה הממוחשבת (מערכת התלם) אפשרות לרישום מלל חופשי ביחס להקפאות (שרה ניר, 5.2.08, עמוד 225; בני ארוך, 3.2.09, עמוד 9). טענותיה של הנאשמת בדבר הסתמכות על קיזוז עתידי אינן עולות בקנה אחד עם שאר טענותיה העובדתיות, ודומה שלא נטענו אלא בניסיון להימלט מן המימצא המפליל. אין ספק כי הרישום הזה, הכוזב, נעשה כהשלמה לרישום הכוכבית, על מנת להטעות את עובדי החוליה המרכזית ולגרום להם ליתן למרדכי אישור פטור בדרך של כזב.


א.3. הקפאה רביעית למר מרדכי
38. ההקפאה הרביעית נעשתה כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 2.3.04, היום שבו נעצרה הנאשמת וחקירתה הפכה מסמויה לגלויה. רינה ברומברג מן החוליה המרכזית העידה (25.1.08, עמוד 131) כי מר מרדכי הגיע אליה באותו יום על-פי הוראתה של הנאשמת וביקש אישור לפטור מניכוי במקור. נוכח שיעורו של החוב שהיה אז למר מרדכי, 400,000 ₪, חששה הנאשמת ליתן לו את האישור ופנתה אל מנהל החוליה סרחיו דקל. הלה הורה להתנות את מתן הפטור בהצגת אישור מן הגבייה על הסדר תשלומים. מר מרדכי לא הביא אישור כזה. סרחיו דקל סיפר כי קרא למרדכי ושוחח עימו, ומשהתחוור כי אין למרדכי אמצעי תשלום כלל, הובן כי הכוכבית שנרשמה ליד החוב שלו במחשב הייתה מלאכותית (20.12.07, עמוד 52).


39.הנאשמת הציגה גירסה עובדתית שונה, ולפיה כבר חודשיים או שלושה קודם לכן הובטח למרדכי על-ידי יוחנן זאדה כי יקבל את האישור אם ישלם סכום של 40,000 ₪. הנאשמת, לטענתה, פעלה לאור הסיכום הזה כשהקפיאה את החוב.
הגירסה הזו נעדרת ביסוס בראיות. אין לה גיבוי ממשי בעדותו של מרדכי; יוחנן זאדה אינו זוכר זאת כלל; ועדויותיהם הנ"ל של עדי התביעה שוללות אותה. בנוסף לכך הנאשמת כי מעשה ההקפאה לא הכריח ליתן אישור למרדכי, אלא רק איפשר את בדיקת עניינו על-ידי כלל העוסקים בו.
זו סתמית וסרת טעם. כפי שהוּכח, רישום כוכבית בצד חובו של נישום, תוצאתו הטבעית היא הנפקת אישור, כי עובדי החוליה המרכזית מסיקים ממנה על עשיית הסדר לתשלום החוב. רק עֵרנות וחשדנות העובדים במקרה הזה מנעה זאת.

40.הנאשמת ביקשה להיתלות בעדותו של מר ראובן יפה, יועץ המס אשר ייצג את אברהם מרדכי. ראובן יפה העיד כי קבלת אישורי פטור מניכוי במקור כנגד תשלום חלקי, גם ללא הסדרת החוב כולו, הייתה נעשית לעיתים: "היו לפני אני יודע שמונה שנים עשר שנים היה אפשר מקרים שהיינו [משלמים] משהו על החשבון והיינו מקבלים אישור ניכוי מס במקור לתקופה של חודשיים שלושה" (2.3.09, עמוד 31). ב"כ המאשימה לא חקר את ראובן יפה בחקירה נגדית על דברים אלה, כדי לסתור את נכונותם לגבי האירוע נשוא כתב האישום. חרף החסר הזה דומני שעדותו לא תסייע לנאשמת, כי בענייננו, כמסתבר, לא שולם סכום כסף כלשהו עובר לעשיית ההקפאה. הכוכבית שנרשמה ליד חובו של הנישום לא שיקפה סכום כסף שהתקבל, או הסדר כלשהו שנעשה, אלא נועדה לגנוב את דעתם של עובדי החוליה המרכזית גרידא. לבד מכך, ספק אם ראובן יפה התכוון בדבריו גם לתקופה שבה נעשתה ההקפאה הזו.

41.סיכומו של דבר זה: הנאשמת הוכיחה כי הקפאות חוב ליום אחד הן אפשריות, כדרך לעקיפת ליקויים. היינו, עקיפת המגבלות שמטילה המערכת הממוחשבת על האפשרות ליתן אישור פטור מניכוי במקור למי שיש לו חובות למס הכנסה. עם זאת, עקיפת הליקויים הזו כשרה רק כשהיא נעשית כחלק מתהליך הסדרת חובותיו של הנישום, לאחר שנעשה עמו הסדר, או כדי לאפשר את עשייתו. הקפאות החוב שעשתה הנאשמת למרדכי לא היו במסגרת מעין זו. לפיכך, רישום הכוכבית על-יד חובותיו היה מעשה של מרמה, באשר הוא הִטעה את עובדי החוליה המרכזית לחשוב כי נעשה הסדר על חובותיו של הנישום; ולפיכך אפשר ליתן לו אישור לפטור מניכוי במקור. הנאשמת ידעה כי מרדכי עשוי היה לקבל טובת הנאה מן המעשה שעשתה, בדמות האישור הנ"ל, אשר ערכו הכלכלי ברור. בכך מתקיימים יסודותיה של עבירת קבלת דבר במרמה לגבי שלוש הקפאות, ומתקיימים יסודותיה של עבירת הניסיון לקבלת דבר במרמה לגבי ההקפאה הרביעית. בנוסף לכך, לגבי ההקפאה השלישית רשמה הנאשמת כי נעשתה בשל 'הסדר תשלומים'. הרישום הזה היה כוזב, ביודעין, ומתוך כוונה לרמות, ולפיכך מתקיימים גם יסודותיה של עבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד.

42.מעשה של מרמה לעולם מעשה חמור הוא; חמור הימנו מעשה של מרמה הגורר אחריו קבלת טובת הנאה. עם זאת, המחוקק קבע דרגה מיוחדת למעשה של קבלת דבר במרמה שנעשה "בנסיבות מחמירות". נסיבות כאלה עשויות להיות היקף גדול של מעשי המרמה, שיעורו של סכום הכסף, מידה רבה של פגיעה במרומה, שיטה ותחכום, ועוד כהנה וכהנה נסיבות העשויות כל אחת בעצמה או בהצטברן יחדיו להחמיר את מעשה המרמה ולהעלותו בדרגה. הנאשמת דנן נהנתה אמנם ממעמד בכיר ומאֵמון, וחזרה כמה פעמים על המעשה, ולהלן ניווכח כי לא הייתה זו עבֵרתה היחידה. מנגד, כאמור, אין מעשה עקיפת הליקויים פסול כשלעצמו, והקו המפריד בין עקיפת ליקויים ראויה והגונה לבין עקיפה שנעשית במרמה יכול להיות מטושטש. אין בכך כדי להחליש את תוקף הממצאים או כדי להטיל ספק בעצם ההרשעה, אך אני סבור כי אין לראות את מעשי המרמה של הנאשמת – החמורים כאמור מצד עצמם – כאילו נעשו "בנסיבות מחמירות" כמשמעותן בחוק.

ב. מרמה והפרת אמונים
43. עבירת מרמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור (סעיף 284) מעוגנת בפרק ט' לחוק, העוסק בפגיעות בסדרי השלטון והמשפט, בסימן ד' בו, שעניינו בעבירות בשירות הציבור או כלפיו. זה לשונה: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". הפסיקה עמדה על הקושי שיש בעבירה הזו, בהיותה מעין 'עבירת סל', שגבולותיה וגדריה אינם ברורים כל צרכם, ועל הזהירות שיש לנקוט באכיפתה. בית המשפט העליון נדרש לה פעמים רבות, עד שקבע בפסק הדין בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (פ"ד נט(4) 385) את הדרך שבה יש לילך באכיפתה. ודוק: אין בהחלת הלכת שבס על עניינה של הנאשמת משום החלה רטרואקטיבית של דין, באשר אין מדובר אלא בפרשנות מנחה של החוק, המחייבת את בתי המשפט משעת נתינתה ואילך (ת"פ (י-ם) 2062/06 מדינת ישראל נ' בניזרי פיסקה 307 (ניתן ביום 1.4.08)). נקבע שם, בין היתר, כי יסודותיה העובדתיים של העבירה הזו שלושה המה: קיומו של מעשה מרמה, נסיבות עשייתו על-ידי עובד ציבור, בעת מילוי תפקידו, ושיהיה זה מעשה אשר פוגע בציבור (עמוד 414). הערכים אשר עליהם נועדה להגן
העבירה הזו הם הבטחת אמון הציבור בעובדי הציבור; טוהר המידות של עובדי הציבור; והבטחת תקינותה של פעולת המינהל תוך הגשמתו של התפקיד הציבורי. "כל אחד משלושה אלה נועד האיסור הפלילי על 'מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור' להגשים. מכאן מסקנתנו כי הדיבור 'מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור' משמעותו – לעניין התנהגות שיש בה ניגוד עניינים – אותו ניגוד עניינים המביא לפגיעה מהותית באינטרס המוגן על-ידי האיסור הפלילי על הפרת אמונים" (עמוד 416).

44.סעיף החוק של עבירת מרמה והפרת אמונים הוא כאמור 'סעיף-סל'. ייעודו לאותם מעשים שיצאו מכללן של העבירות האתיות, המשמעתיות, שראוי להן להתברר בהליך משמעתי, אך עד חומרתן של אחת מן העבירות הפרטיקולריות שבחוק, כגון עבירת השוחד, לא באו. "כדי שסטייה מן השורה המפרה את כללי ההתנהגות המחייבים את עובד הציבור, תהווה הפרת אמונים ותצדיק את הרשעתו בפלילים, יש להראות כי להתנהגותו נלווה פן מחמיר נוסף" (שם בעמודים 415-416). ה'פן המחמיר הנוסף' יכול לבוא לידי ביטוי בעוצמת הסטייה מן השורה שהייתה במעשה, במניע חמור שעמד מאחוריו, בשחיתות שמאפיינת את ההתנהגות, ובאופן כללי – בפגיעה מהותית באחד משלושת הערכים שעליהם בא החוק להגן. זו, כך נקבע, אמת מידה ראוייה כדי לצקת תוכן שבצִדו קיימת ודאוּת לדיבור "מעשה הפוגע בציבור" שבסעיף החוק, כדי שיוכל למלא את תפקידו כיסוד עובדתי לעבירה.
היסוד הנפשי הנדרש לעבירה זו הוא של מחשבה פלילית – מודעות לעצם עשיית המעשים. המניע לעבירה, כך נפסק שם, איננו חלק מן היסוד הנפשי (עמוד 421).

45.יש לנקוט אפוא, כנקודת מוצא, משנה זהירות בשימוש בעבירה הזו. עובד ציבור יכול לחטוא בסטייה מן ההוראות המחייבות אותו ואף בעבירות של פגיעה בטוהר המידות, ועדיין דרך ההתמודדות הנכונה והראויה תהא במישור ההליכים המשמעתיים, הליך פנים-מערכתי, ולא הליך פלילי. כובד משקלו של ההליך הפלילי, והשלכותיה של הכתמת אדם כעבריין פלילי, מצדיקים תמיד את בחינת העניין ביישוב הדעת קודם לנקיטת הליך פלילי. שבעתיים יש להיזהר שעה שמדובר ב'עבירת סל', עבירה אשר מסוגלת לכלול בתחומיה מגוון רחב ומניין רב של התנהגויות ומעשים. "העבירה של הפרת אמונים עבירה היא שגבולותיה פרוצים-משהו, וממילא שומה עלינו להיזהר ולהישמר שמא נגרוף אל התחום הפלילי מעשים שאפשר מעשים בלתי ראויים הם לעצמם, אלא שדין המשמעת וכללי האתיקה – הם ולא המשפט הפלילי – יועדו להם. לא כל מעשה שיש בו כיעור מבקש המשפט הפלילי להשתלט עליו. שומה עליו על בית-המשפט להבחין הבחן-היטב בין מעשים בלתי ראויים העולים אך ברשתם של דין האתיקה ושל דין המשמעת, ובין מעשים שנכון להחיל עליהם (גם) את הדין הפלילי. מלאכה זו, נודה, אינה מלאכה קלה כל-עיקר" (עניין שבס, עמוד 438).

46.לפיכך, לא ניתן יהיה להסתפק בבחינת הוראות הביצוע הרלוונטיות החלות על עובדי מס הכנסה. כדי לקבוע האם סטתה הנאשמת מכללי ההתנהגות המחייבים, בחומרה שיש בה כדי להצדיק הרשעה פלילית בעבירה של הפרת אמונים, יש להטות אוזן לעדויותיהם של עובדי מס הכנסה בכלל ומחלקת הגבייה בפרט, ואף לעדויותיהם של נישומים או רואי חשבון הרגילים בעבודה עם רשויות המס. יש לבחון את דבר קיומה של 'תורה שבעל פה', השונה במעט מן 'התורה שבכתב', בדמוּתן של הוראות הביצוע. מן הטעם הזה האזנו בסבלנות ובאורך רוח לשורה ארוכה של עדים שהובאו מטעם ההגנה. יש הכרח גם להפעיל מידה של היגיון ושכל ישר, כדי למוֹד את סבירותן של פעולות שפעלה הנאשמת, ולקבוע האם ישנה הצדקה לנהוג כפי שנהגה. ואחרי ככלות הכל, יש לתוּר אחר אותו 'פן מחמיר נוסף', הנדרש כדי להרשיע בעבירה של הפרת אמונים, להבדיל מהרשעה משמעתית הראויה לעובד ציבור סורר.
ניגש אפוא למלאכה.

ב.1. ביטול קנסות
ב.1.1. כללי
47.מוסכם על הכל כי לעובדי הגבייה נתונה הסמכות לבטל קנסות בשני מצבים. הראשון הוא כאשר מדובר בטעות. אם מלכתחילה הוּשת הקנס מחמת טעות, הרי שיש לבטלוֹ. הצדדים אינם חלוקים על כך, והשאלות שבמחלוקת הן עובדתיות גרידא, קרי, האם אמנם מדובר היה בטעות. המצב השני הוא כאשר נעשה הסדר עם הנישום לסילוק חובותיו. אז נתון הדבר לשיקול דעתם של עובדי הגביה, להפחית או לבטל קנסות לפנים משורת הדין. הוראת ביצוע 19/96 (ת/33) קובעת את סמכותו של הגובה הראשי להפחית או למחוק קנסות שומה עד לסכום של 10,000 ₪. כמו כן נקבע שם כי "כל החלטה להקלה או ביטול, יש להתנות בהסרת מחדל/ים בתיק ובהסדר תשלום יתר החובות (אם קיימים)" (סעיף 2.3). הנאשמת כי ניתן לבטל קנס שהושת בגין שנה פלונית גם אם ההסדר שנעשה לא נועד במפורש לאותה שנה דווקא. לשיטתה, יש לראות את ההסדר כאילו חל לגבי כלל חובותיו של הנישום. לכסף הרי אין צבע, ואין מניעה מצד ההיגיון לראות כל תשלום שמתקבל כאילו נועד לכיסוי חלקי של חובות משנים שונות. לפיכך טוענת הנאשמת כי ניתן, על-פי שיקול דעת, לבטל את הקנסות שהוטלו על חובות משנים אחרות.

48.לבד מהוכחת עצם עשיית המעשים על-ידי הנאשמת, ומלבד הוכחת אי-כשרותם של המעשים, על המאשימה מוטל להוכיח כי המעשים הללו נעשו באופן שמתקיימים יסודות העבירה כפי שפורטו לעיל. אין די בחריגה מהוראות הביצוע. יש להצביע כאמור על 'פן מחמיר נוסף', היינו, כי הייתה פגיעה מהותית באחד משלושת הערכים אשר עליהם באה העבירה הנדונה להגן, על-ידי סטייה מן השורה שהייתה במעשה, מניע חמור שעמד ביסוד המעשה, או התנהגות מושחתת.

49.עדים שהעידו בבית המשפט מטעם שני הצדדים נדרשו לסוגיית מחיקת הקנסות במס הכנסה. מצד אחד העידו עדי הגנה כי פעולה של מחיקת חובות נעשית דבר יום ביומו. רו"ח עידו ויינשטיין, עד מטעם ההגנה, העיד כי "קנסות, מדרך הגדרתם, לקוחות מאד לא אוהבים לשלם. מאד טכני ומקובל כשיש קנסות במרבית המקרים להגיש בקשה לביטול הקנסות. מקום שבו זה ביטול טכני אז יש מסמכים מצורפים וכל זה. ויש לפעמים בקשות לביטול קנסות לפנים משורת
הדין. כמעט תמיד אנחנו נפנה ונבקש לבטל קנסות" (12.2.09, עמוד 19). מר בני ארוך, עד הגנה, עובד הגביה, העיד כי "אין הנחיה ספציפית. הכל נתון לשיקול דעת. אם הנישום פונה ומערער על הקנס, מגיש בקשה. אז יושבים ודנים בזה. ומקבלים החלטה. אם לתת לו הקלה או לא לתת לו הקלה... להקטין או לבטל... או לשלם, או לדחות את הבקשה" (2.3.09, עמוד 9).

50.מצד שני, הובאו גם עדויות ולפיהן התנאי לביטול קנסות הוא הסדרה של החוב כולו. כך העיד יצחק סרוק (27.12.07, עמוד 76), וגם בני ארוך, בהמשך דבריו, הבהיר כי ביטול של קנס מתאפשר בתנאי שנעשה הסדר על החוב כולו, או לפחות הסדר חלקי מתוך ידיעה שבתוך פרק זמן מסויים ייעשה הסדר גם על היתר: "אני לא אמרתי שאנחנו לא עושים הסדר על כל החוב. לא אמרתי שאני לא עושה הסדר על כל החוב. אני אמרתי אני עושה הסדר חלקי שבתוואי נניח שקבענו איזה דד ליין בעוד חצי שנה נשב פעם נוספת נשב על שאר החוב. זאת אומרת אם יש לי חוב של מיליון. ואני עושה איתו עכשיו על 200 אלף שקל ובעוד חצי שנה אנחנו יושבים ועושים על היתרה 800 אלף שקל. אנחנו מכסים את כל החוב. אנחנו לא נעשה הסדר של 200 אלף שקל ונעזוב אותו" (2.3.09, עמודים 23-25). גם הוראת הביצוע הנ"ל מורה, ללא סייג, כי הסדרה של כלל החובות היא תנאי לביטול או הקטנה של קנסות.

51.פער מסויים יש, כמסתבר, בין הוראות הביצוע לבין יישומן בפועל. העד יהודה בר יוסף, עד מטעם התביעה, עובד ותיק לשעבר בנציבות מס הכנסה, העיד בתחילה כי הוא עצמו אישר "הסדרי תשלומים שלא כיסו את הריבית השוטפת" (24.1.08, עמוד 154); כי "כשיש הסדר חלקי כל החובות מוקפאים" (שם, 156), ומוקפאים – משמע חדלים לצבור קנסות; הוא הבהיר כי החוב כולו אינו ממשיך לצבור קנסות, ולעולם לא ניתן לדעת אם אמנם לנישום יש או אין כסף לשלם; וכשנשאל האם ייתכן שינוכה חוב של שנה אחת בהסתמך על תשלומים ששולמו עבור שנה אחרת השיב כי "בהסדרי תשלומים הכל אפשרי" (עמוד 159). ועם כל זאת אישר בר יוסף כי הוראות הביצוע – הקובעות כי הקטנת קנסות אפשרית רק לאחר שהוסדרו כל יתר החובות – הוראות מחייבות הן (עמוד 162).
זוהי אפוא התשתית לבחינת מעשיה של הנאשמת. בהתבסס עליה נבחן את ביטולי הקנסות המיוחסים לה בכתב האישום.

ב.2.1. ביטול קנס ראשון לאברהם מרדכי
52.הראשון הוא ביטול הקנס של מר מרדכי ביום 7.6.99. אין מחלוקת כי על-פי הרישומים (ת/2 א.מ.10) נעשה הביטול על-ידי הנאשמת. הקנס שהופחת אז למרדכי היה בסך של 3,659 ₪. לטענת הנאשמת ישנה סבירות גבוהה כי הפעולה נעשתה בהוראתו של הגובה הראשי או של פקיד השומה, שהרי לה עצמה לא הייתה סמכות לעשות זאת בעת ההיא. ל הזו כבר נדרשנו לעיל, ונוכחנו כי הנאשמת הייתה בעת ההיא בעלת סמכות ליתן הוראות כאלה. היא לא הצליחה אפוא לעורר ספק בדבר ייחוס המעשה כלפיה.
הנאשמת הוסיפה ו כי הביטול נעשה כדין. בגדרי סמכותה היה לבטל קנס עד סך של 10,000 ₪, שהרי לטענתה נעשה הסדר חלקי עם הנישום לתשלום חובותיו. דא עקא, כזכור, ברישומי מס הכנסה אין זכר לכל הסדר שנעשה אז עם מר מרדכי. לא נמצאה אפוא הצדקה לביטול הקנס.
מאידך גיסא, אין מחלוקת כי בעת ההיא לא הייתה היכרות בין הנאשמת לבין מרדכי. בהעדר היכרות, לא ברור כלל המניע למתן טובת ההנאה של ביטול הקנס. העדר המניע בכוחו לעורר ספק על עצם המעשה, אך בעיקר בכוחו לשלול את תחולת עבירת הפרת האמונים. מעשה של ביטול קנס בנסיבות הללו – בידי עובדת זוטרה, לאדם שאינו נמצא בקשרים אישיים איתה, מטעמים שאינם ברורים (בין היתר גם מחמת הזמן הרב שחלף מאז) – איננו המקום להרשיע בהפרת אמונים.

ב.3.1. ביטול קנס שני לאברהם מרדכי
53. ביטול הקנס השני למר מרדכי נעשה ביום 8.1.02. בוטל אז קנס בסך של 4,949 ₪ (ת/2 א.מ.11). הקנס שבוטל נבע מחוב לגבי שנת 1993. הנאשמת טוענת כי הואיל ושולם החוב לשנה הזו, היה מקום לבטל את הקנס. המאשימה מצִדה מצביעה על כך שתשלום חובות שנת 1993 הסתיים בשלהי שנת 1998, וטוענת שלא מתקבל על הדעת כי רק שלוש שנים לאחר מכן יבוטלו הקנסות בגין השנה הזו, מה גם שלא הוצגה מטעם הנאשמת הבקשה לביטול הקנס. יתר על כן, במועד פירעון חובות שנת 1993 שילם מרדכי גם קנס דו"ח, היינו קנס בגין אי-הגשת דו"ח במועד. קנס הדו"ח לא נמחק לאחר מכן, ותמוה מדוע קנס אחד יימחק והאחר לא.
הנאשמת ביקשה לדחות את תמיהות המאשימה: "אני מאמינה שבאותה מידה גם את קנס הדו"ח הקטינו לו... זה לא חריג בנוף, שאם מטפלים בקנסות אחרי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש, מה הקשר? מה השייכות? אם הבן אדם פנה אחרי שלוש שנים אז אני אטפל אחרי שלוש שנים, אם פנה אחרי חצי שנה אז אני אטפל אחרי חצי שנה" (18.9.08, עמוד 100). יש בתשובתה של הנאשמת כדי לעורר לפחות ספק סביר על דבר נסיבות ביטול הקנס. יש טעם בגירסה הזו, כי הקנס בוטל משום שהחוב שולם, גם אם לאחר זמן רב. מחמת הספק הזה, אין להרשיע את הנאשמת בעבירה של הפרת אמונים.

ב.4.1. ביטול קנס שלישי לאברהם מרדכי
54.ביטול הקנס השלישי למר מרדכי נעשה ביום 13.8.03 (ת/2 א.מ.12). סכום הקנס שבוטל היה 12,590 ₪. הנאשמת טוענת כי קנס זה בוטל משום שהושת בטעות, היינו 'ביטול טכני'. הטעות הייתה באי-הקפאת החובות לגבי תקופה שבה היה החוב בהסדר. עיון בפלטי המחשב, לטענת הנאשמת, מלמד כי במהלך כל התקופה ההיא נכנסו כספים מטעם מרדכי לכיסוי חובותיו. אמנם, ליד כל סכום כסף שנכנס סומנה השנה שהוא יועד לה, אך לשיטת הנאשמת, כמפורט לעיל, אין לכך כל משמעות. מבחינה מהותית ישנו הסדר על כלל החובות, ויש לראות את סכומי הכסף שנכנסו כאילו הם מתחלקים בין החובות הכספיים כולם. הקישור בין סכום כסף לבין שנה מסויימת הוא פרוצדורלי גרידא. לפיכך, זכאי היה מר מרדכי להקפאת כלל חובותיו בכל התקופה ההיא שבה שילם כספים כדי להסדיר את חובותיו. ההימנעות מן
ההקפאה, שתוצאתה היא צמיחת הקנסות, הריהי טעות טכנית ובדין תיקנה אותה הנאשמת.

55.המאשימה מסתמכת על פלטי המחשב המפרטים את תשלומיו של מרדכי (נ/18), ועל הפלט המפרט התערבות בשיקולי המערכת בחשבונות חובו (נ/17). מן המסמך האחרון עולה כי הנאשמת ביטלה ביום 13.8.03 קנסות שצמחו בגין חוב לשנת 1994 במהלך שתי תקופות, וקנסות בגין חוב לשנת 1997 במשך תקופה אחת. ההשוואה בין שני המסמכים מלמדת כי התשלומים ששולמו במהלך התקופות הללו לא שולמו עבור השנים המדוברות, כי אם עבור שנים אחרות. אדרבא, ב"כ המאשימה ייחס לנאשמת תיחכום רב, כש"באמצעות איזמל מנתחים" בודדה את התקופות שלגביהן לא נעשתה הקפאת חובות באופן אוטומטי, ומחקה באופן מלאכותי את הקנסות שצמחו בגינן. דא עקא, זהו גוף טענתה של הנאשמת: כל תשלום שנכנס יש הכרח פרוצדורלי לייחסו במחשב לחוב של שנה מסויימת דווקא. בשנים שלגבי החובות שלהן נרשמו תשלומים – לא היה צורך במחיקה, משום שהמחיקה נעשית באופן אוטומטי. המצב שנוצר הוא שבמשך תקופות מסויימות נכנסו תשלומים, אולם נרשמו על חשבון חוב של שנה מסויימת, וחובות של שנה אחרת המשיכו לצבור קנסות. הנאשמת סבורה כי אין הצדקה אמיתית 'לצבוע' סכום כסף שנכנס בצבע של שנה פלונית דווקא, כפי שמחייבת המערכת הממוחשבת. לפיכך מחקה קנסות שצמחו לגבי החובות מן השנים שלא נרשמו לגביהן תשלומים, ובלבד שבאותה תקופה נכנסו תשלומים כלשהם במסגרת הסדרת חובות.

56.אי-אפשר להתכחש להיגיון שב הזו. ייחוסו של חוב כספי לשנה זו או אחרת הוא חסר משמעות בעיני הנישום, ולמעשה גם עבור אוצר המדינה. נישום אשר בא לעשות הסדר תשלומים על חובותיו אדיש לכך, ובלבד שלא ימשיכו חובותיו לצבור קנסות. לא הוכח גם כי ה הזו עומדת בניגוד להוראות הביצוע, או להנחיות אחרות, וניתן גם למצוא לה עיגון בכמה עדויות. אני מקבל אפוא את טענת הנאשמת בעניין זה, ולוּ כדי לעורר ספק סביר כדי שלא ניתן יהיה להרשיעה. ממילא, אין גם מקום לבוא בטרוניה כלפיה על שכתבה "הסדר תשלומים" ברישום הממוחשב על פעולה זו, ואין להרשיעה בעבירה של רישום כוזב.

ב.5.1. ביטול קנס ראשון לשי נאור
57.גם באישום השני, בעניינו של שי נאור ('מפגש האש'), מיוחסים לנאשמת ביטולים של קנסות אחדים. ביום 6.9.01 ביטלה הנאשמת קנסות שצמחו במשך חמש תקופות, בגין השנים 1994-1998. ביום 18.12.02 ביטלה הנאשמת קנס שצמח בתקופה נוספת, בגין שנת 1998. הסיבה שנרשמה בצד ששת הביטולים הללו היא "הסדר תשלומים". גם כאן הראתה המאשימה כי פעולותיה של הנאשמת היו 'השלמה' לפעולות שעשתה המערכת הממוחשבת ממילא, בהקפאת חוב של שנה מסויימת רק כאשר נכנס סכום כסף שיועד לאותה שנה, וגם כאן הנאשמת כי מעת שנכנסו החזרי חובות ביטלה באופן ידני, לאחר מעשה, את הקנסות כולם, מן הטעם ששיוך התשלום לשנה מסויימת הוא מלאכותי. ואכן, עיון בת/41 תומך בעמדה הזו: דרך משל, סידרת תשלומים חודשיים של 40,000 ₪ משוייכת בחלקה לשנת המס 1996 ובחלקה לשנת המס 1997, וסידרת תשלומים חודשיים בני 25,000 ₪ כ"א משוייכת בחלקה לשנת 1998 ובחלקה לשנת 1999; ללמדנו כי השיוך לשנים מסויימות אינו מהותי להסדר התשלום, אלא מקרי, כאילוץ טכני. גם לגבי האישום הזה יש אפוא לקבל את ה הזו כדי להקים ספק בדבר התקיימות יסודות עבירת המרמה והפרת אמונים וכן בקשר לעבירת הרישום הכוזב (שמלכתחילה לא הואשמה בה הנאשמת, והרשעתה נתבקשה בדיעבד מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).

ב.6.1. ביטול קנס שני לשי נאור
58.ביטול קנס נוסף עשתה הנאשמת לשי נאור ביום 1.12.02. הסיבה שנרשמה שם במערכת הממוחשבת איננה 'הסדר תשלומים', כי אם 'החלטת גביה'. החלטת נציבות מס הכנסה בעניין זה ניתנה ביום 20.2.01, "לבטל 75% מהקנסות פיגורים ודו"ח" (ת/1 נספח 45), אולם כעולה מן הרישומים ביטלה הנאשמת את הקנס כולו, בשיעור של 100%. הנאשמת להגנתה כי אמנם באותו מועד בוטל הקנס בשיעור של 100%, אולם ייתכן כי לגבי מועדים אחרים הופחת הקנס בשיעור של 50% בלבד, ולפיכך התוצאה הכוללת, מבחינה כלכלית, היא הפחתה ממוצעת של 75% בלבד. האפשרות הזו נתמכת במידת-מה בדו"ח הכללי הפותח את ת/1, בעמוד 10, שם צויין בהערה כי "מבדיקה במסוף... עולה כי החברה שילמה ע"ח קנסות פיגור לשנת 1998 סך של 23,843". יש בכך כדי להקים ספק בעמדת המאשימה, אף שהתשלום הזה נעשה בקיץ 2004, לאחר מעצרה של הנאשמת, שנה וחצי לאחר מחיקת הקנסות. אין זה מן הנמנע כי מחיקת חובות לשנים אחדות בשיעור של 100% התקזזה עם הותרת החוב לשנת 1998, שגם היא בין השנים שלגביהן ניתן אישור הנציבות למחיקת 75%. גם עדותו של העד בר יוסף, נותן האישור להפחתת 75% מטעם הנציבות, תומכת בכך. לשאלה "נניח שנתת הוראה לבטל 75 אחוז, אילנה אומרת, גם אז זה לא אומר ש-75%, אפשר לתת חלק מהשנים יותר וחלק פחות", השיב: "אם אני מדבר על סכום מסויים, ואני לא קובע את השנים, מה זה חשוב" (24.1.08, עמוד 160). קם ספק עובדתי אפוא בדבר החריגה משיעור ההפחתה שאושר בנציבות, ומחמתו יש מקום להימנע מהרשעת הנאשמת.


ב.7.1. ביטולי קנסות לדוב ויינשטיין
59. גם בעניינו של רו"ח דוב ויינשטיין, באישום הרביעי, נטען כי הנאשמת ביטלה קנסות. על-פי כתב האישום, בחמישה מועדים ביטלה לו קנסות, בסך מצטבר של 17,000 ₪, בעוד שבמועדים הללו היו לויינשטיין חובות שטרם הוסדרו. ביום 2.7.01 ביטלה הנאשמת קנסות דו"ח של ויינשטיין בגין השנים 1994 ו-1995, וביום 3.2.03 ביטלה לו קנסות דו"ח בגין השנים 1993, 1997, 1999, ו-2000. גם קנסות פיגורים ביטלה לו הנאשמת: ביום 14.11.01 ביטלה לו קנסות פיגורים עבור תקופות מסויימות בגין השנים 1994 ו-1995; ביום 11.7.01 ביטלה לו קנסות פיגורים עבור תקופות מסויימות בגין שנת 1996; וביום 1.9.02 ביטלה לו קנסות פיגורים עבור תקופות מסויימות בגין שנת 1999. סך כל הקנסות שבוטלו הוא כ-17,000 ₪.
לטענת המאשימה, כל ביטולי הקנסות הללו נעשו בניגוד לנהלים ולהנחיות, משום שלא היה בנמצא הסדר תשלומים בגין החובות הללו אשר יצדיק את ביטולם.


60.בעניינם של קנסות הדו"ח טוענת הנאשמת כי לא הייתה כל מניעה לבטלם, באשר ביטול קנס דו"ח בסכומים שכאלה מסוּר היה לסמכותה, מה גם שלא ברור אם לא ניתנה הנחיית ביטול לנאשמת על-ידי מי מעובדי החוליה המרכזית או ממדור השומה. בפי המאשימה לא היה מענה ל הזו בדבר הסמכות לבטל קנסות דו"ח, ונותרנו בספק לגבי המעשה הזה; אם נעשה כדין אם לאו.
בעניינם של קנסות הפיגורים טוענת הנאשמת, בדומה לטענות שלעיל, כי הקנסות שבוטלו היו קנסות בגין שנים שלגביהן היה הסדר מלא של החוב. כאמור, אני סבור שיש ממש בטענות הללו, לכל הפחות כדי להעלות ספק בדבר הפליליות של המעשים. הנאשמת ציינה גם כי מדובר בקנסות בסכומי כסף בשיעורים קטנים ביותר, מה שמחזק את טענתה כי היה מקום לבטלם לאור קיומם של הסדרי תשלומים.

ב.8.1. ביטול קנסות לרוטופלסט
61.גם בעניין רוטופלסט (אישום מספר 6) ביטלה הנאשמת קנסות. החלטת הנציבות מיום 10.5.99 (נספח 1 ל-ת/1) הייתה להעמיד את קנס הדו"חות של רוטופלסט על סך של 9,000 ₪, ואת קנס הפיגורים שלה על סך של 15,000 ₪. את קנס הדו"חות אכן הקטינה הנאשמת כפי שהוּרתה לעשות, אולם את קנסות הפיגורים ביטלה לגמרי: ביום 10.5.99 ביטלה הנאשמת את קנסות הפיגורים עבור תקופות מסויימות בגין השנים 1994 ו-1995, וביום 9.8.99 ביטלה קנסות פיגורים עבור תקופות מסויימות בגין השנים 1995 ו-1996. המאשימה טוענת אפוא כי ביטול זה נעשה בניגוד לנוהל – שהרי כדי לשנות את החלטת הנציבות יש לפנות לדרג גבוה יותר מזה שקיבל את ההחלטה – ובנוסף לכך כי הרישום שרשמה הנאשמת בצד הפעולה – "הסדר תשלומים" – הריהו רישום כוזב.

62.הנאשמת טוענת כי בתקופה ההיא לא הייתה לה סמכות לעשות כן, שהרי טרם מונתה אז לתפקיד סגן גובה. בתקופה ההיא הייתה עדיין עובדת מן המניין, לא הייתה ממונה על דבר, וסביר להניח כי קיבלה הוראה בעניין מאת הגובה הראשי או מפקיד השומה. את הטענות הללו דחינו, כזכור, בהסתמך על הודעתו של אמיר נייגר (ת/16).

63.במהלך עדותה הנאשמת כי ביטול הקנס נעשה לאור קיומה של יתרת זכות לטובת רוטופלסט, בשיעור של 46,000 ₪.
אין ממש ב זו. אילו כך היה, כי אז לא היה מקום לבטל את הקנס אלא לקזז אותו אל מול יתרת הזכות. אלא שהנאשמת ביטלה את הקנס, ואין לקשור בין הביטול לבין יתרת הזכות. משמעותו של הביטול הזה בעת ההיא, לאחר ששולם הקנס, הייתה השבה של סכום הקנס ששולם לרוטופלסט. אמת, בעיקרו של דבר אין מניעה להשיב לנישום סכומי כסף אשר שילם מעבר לנדרש, אולם אין קשר בין אפשרות זו לבין ביטול קנסות. את יתרת הזכות היה מקום להשיב לרוטופלסט, ואת הקנס היה עליה לשלם כפי שקבעה הנציבות, בשיעור של 15,000 ₪; אילו חפצה חברת רוטופלסט לערער על החלטת הנציבות, היה עליה לפנות לדרג גבוה יותר. לנאשמת לא הייתה סמכות לחרוג מהחלטת הנציבות, ששקלה את בקשתה ואת נסיבותיה של רוטופלסט והחליטה כפי שהחליטה. גם הרגלו של מר יאיר נחמיה, מנכ"ל רוטופלסט, לשלם ב'נדיבות' לרשויות המס בלי לבדוק לפני כן האם יש הכרח בתשלום, כטענת הנאשמת, אינו עניין לקנס שהושת עליו בגין חובות עבר, ואינו מקנה לנאשמת שיקול דעת לסטות מהחלטת הנציבות.

64.המסקנה העולה מן האמור היא כי הנאשמת פעלה שלא כדין, בניגוד להנחיות ובניגוד להחלטת הנציבות, בבטלהּ את הקנס לחלוטין. האם יש בכך כדי להצדיק את הרשעתה בעבירה של מרמה והפרת אמונים? דומני שהתשובה גם כאן היא בשלילה. הנאשמת הייתה אז עובדת זוטרה למדי. לא הוּכח קשר אישי של ממש בינה לבין האחים נחמיה, כדי להסביר איזה מניע עמד ביסוד המעשה. זמן רב חלף למן ביטול הקנס ועד היום, כך שהנסיבות שבהן נעשה, חלקן לוטות בערפל. כל אלה, באופן מצטבר, מעמידים את המעשה הפסול מתחת לרף הנדרש לשם הרשעה בעבירת מרמה והפרת אמונים.

ב.9.1. ביטול קנס לאהרן אהרן
65.פעם נוספת ביטלה הנאשמת קנסות לנישום, בעניינו של אהרון אהרון (אישום מספר 9). באישום הזה נטען כלפיה כי לא ביטלה קנסות בלבד, אלא גם ריבית והצמדה שהיו על החוב בשל הפיגור בתשלומו. בקשתו של אהרון לביטול ריבית, הצמדה וקנס ביחס לשנת המס 1996 נדחתה בנציבות (נספח 105 ל-ת/1), וערעור על ההחלטה הזו נדחה אף הוא (נספח 106 ל-ת/1). חרף דחיית הבקשה, ביטלה הנאשמת לאהרן אהרן קנס פיגורים, ריבית והצמדה בסך של 1,120 ₪.
הנאשמת טוענת כי לא עשתה כן על דעת עצמה בניגוד להחלטה, אלא בהתאם להחלטה מאוחרת יותר שהתקבלה לאחר ערעור נוסף שהגיש מר אהרן. העדר מסמכים המתעדים זאת אינו ראיה, לשיטתה. על המאשימה הנטל לתור אחר המסמכים. הנאשמת מציינת עניין אחר שלגביו נחקרה, עד שלבסוף, לאחר שעמדה על דרישתה כי ייעשה חיפוש נוסף אחר מסמכים שעל-פי זכרונה היו בתיק, נמצא מסמך שהעיד על טוהר פעולותיה בעניין ההוא. המסמך לא היה בתיק אלא במקום אחר בארכיב.

66.מר בני ארוך, עד ההגנה, העיד כי הארכיב בעייתי וקשה למצוא בו תיקים (2.3.09, עמוד 20). גם רוזי יוניוף, עדת התביעה, העידה בדומה לכך (20.12.07, עמוד 38). בעניין ההוא, אלמלא נמצא המסמך הנוסף בדרך מקרה הייתה הנאשמת נאלצת להתמודד עם סעיף נוסף בכתב האישום. הנאשמת טוענת כי כך ארע גם בעניינו של אהרן, שאין לה כל היכרות עמו, ואין היא צריכה לשלם את מחיר חוסר הסדר שבארכיב.
אני סבור כי בטענות אלה של הנאשמת יש כדי להקים ספק סביר בדבר פליליות המעשה. מתוך מאות התיקים שנבדקו, לא נמצא עוד מקרה שבו ביטלה הנאשמת ריבית והצמדה. בין הנאשמת ומר אהרן היו כנראה יחסים של היכרות מסויימת, אך לא יחסים קרובים שניתן לתלות בהם יחס מיוחד עד כדי כך. בנוסף לזאת, מדובר בסכומי כסף פעוטים למדיי. האפשרות כי דווקא בתיק זה תנקוט הנאשמת בצעד חריג שכזה נראית בעייתית. מנגד, האפשרות כי ביטול
הקנס, הריבית וההצמדה, נעשו בהסתמך על אישור כלשהו לא נראית בלתי סבירה. יש אפוא ספק ממשי בנוגע לטיבו של מעשה ביטול הקנס, הריבית וההצמדה.

ב. 2. ביטול הליכי גבייה
ב. 2. 1. כללי
67.המאשימה טוענת כי על מנת לבטל הליך גבייה שהוחל בו נגד נישום, חייבת להימצא סיבה היורדת לשורש המטרה שעמדה ביסוד פתיחת הליך הגביה; במילים אחרות – פירעון החוב. לעמדת המאשימה, רק אם נעשה הסדר על החוב כולו, ניתן לבטל את הליכי הגבייה, ואף זאת רק במידה שהליכי הגבייה מפריעים לפעילותו העסקית של הנישום. הוראת הביצוע 15/90 (ת/34) קובעת כי "עד לגמר התשלום אין להסיר עיקולים שהוטלו והמבטיחים את החוב ואשר אינם מפריעים לפעילות השוטפת של העסק (עיקולי נדל"ן, רכב)". גם עדים מטעם הצדדים העידו כן: בן-ציון מלמד, עד הגנה, העיד כי "בדרך כלל אם יש עיקול ויש חוב ממשי ולא היה סיבה, הם גם לא מסכימים לבטל גם אם אני נותן הוראה..." (2.3.09, עמוד 63). שרה ניר, עדת התביעה, העידה כי "אם הוא לא סיים את ההסדר או לא שילם את החוב אין מקום לבטל לא רכב ולא נדל"ן..." (5.2.09, עמוד 214); "וגם כאשר מבטלים עיקול חשבון בנק, אז מבטלים רק חשבון בנק אחד מתוך מספר חשבונות שזה החשבון הבנק שהנישום חייב לעבוד איתו אבל לא מבטלים לא עיקול רכב, לא עיקול נדל"ן עד סיום החובות" (שם, עמוד 220); גם בני ארוך העיד בדומה לכך (2.3.09, עמוד 16).

68.הנאשמת טוענת כי חרף נכונות הדברים הללו באופן כללי, עדיין מסוּר הדבר לשיקול הדעת. הנאשמת מבקשת להסתמך על דבריו של יצחק סרוק, עד התביעה, שהעיד ביחס לביטול עיקולים כי "כל מקרה לגופו. באופן עקרוני אני לא מבטל עיקול לגבי נישום שחייב כספים למס הכנסה. אם יש נסיבות מיוחדות אז יש שיקול דעת, בגלל זה אנחנו בוחנים כל מקרה, ואז מגיעים לכלל החלטה, הדברים צריכים להיות בצורה הגיונית ונכונה. אין דבר כזה לבטל עיקול שנעשה, שכבר בוצע, אם הנישום חייב כסף ולא שילם את גופו. במקרים חריגים יש להפעיל שיקול דעת" (27.12.07, עמוד 89).

69.מאיר כהן, עד תביעה, לא הכחיש את האפשרות כי הוא עצמו ביטל עיקול בעוד שהיה חוב קיים (24.1.08, עמוד 147); עד ההגנה יהודה בר יוסף העיד כי ביטל עיקולים בעוד החוב עומד בעינו; גם שרה ניר לא שללה את האפשרות להפעיל שיקול דעת בקשר לביטול הליכי גבייה (5.2.08, עמודים 214-215); משה מזרחי, איש מחלקת ההוצאה לפועל, העיד כי על-פי שיקול דעתו הוא מבטל לעיתים עיקולים משיקולים הומניטריים (12.2.09, עמוד 5); ועד ההגנה בני ארוך אף הוא ציין כי הליכי גבייה עשויים להתבטל אם אינם פרופורציונליים לחוב שנותר, או משיקולים הומניטריים (2.3.09, עמוד 16). על כל אלה יש להוסיף את הוראת הביצוע 3/93 (ת/35), הקובעת בסעיף 6.1.1 כי "הכלל הוא כי חייב שהסדיר חובו, יש לבטל את כל העקולים שהוטלו בתיקו", ובסעיף 6.1.2 קובעת כי "ביטול עיקולים חלקיים יש לבצע לגבי בעלי חוב בהרשאה אשר חובם ירד או נמצא בהסדר או בהתאם למוסכם אושרה הקפאת החוב. לגבי נישומים אלו יש בהתאם לנסיבות (אופי ההסדר, סכום ההסדר ביחס לחוב, בטחונות וערבויות שהתקבלו, סיבת ההקפאה וכד') לשקול בטול אך ורק של עיקולים המפריעים לפעילות העסקית ו/או הפרטית השוטפת כלומר אין לבטל עקולי נדל"ן, כלי רכב, מניות וכיוצ"ב".

70.אין סתירה של ממש בין העדויות, וניתן להתוות את כללי ההתנהגות בעניין הזה. הליכי גבייה שהוחל בהם מטעמים ראויים, יש הכרח בטעמים ראויים אחרים כדי לבטלם. על דרך הכלל, טעמים אלו יהיו הסדרת החוב כולו. עד לתשלום מלוא החוב ניתן להסיר, לפי שיקול דעת ובהתאם לנסיבות, עיקולים המפריעים לפעילות העסקית. במקרים יוצאי דופן, של טעמים הומניטריים מיוחדים או חוסר פרופורציה בולט בין שיעור החוב לבין חומרתו של הליך הגבייה, ייתכן ביטול הליכי הגבייה בהתאם לשיקול דעתו של הפקיד המטפל בתיק. ביטולי הגבייה שעשתה הנאשמת ייבחנו אפוא לאור השאלה האם אכן הייתה סיבה מוצדקת, חזקה דיה, כדי לעשותם.

ב.2.2. ביטול עיקול ראשון לאברהם מרדכי
71.הנאשמת ביטלה ארבעה הליכי גבייה שננקטו נגד אברהם מרדכי. ביום 7.6.99 ביטלה עיקולי צד ג' וספקים, וכן עיקול שהוטל על כלי רכב אחד של מר מרדכי. הנאשמת בתחילה כי אין לייחס לה את המעשה, שכן הייתה נטולת סמכות לעשות כן בעת ההיא. אולם כזכור, מהודעתו במשטרה של אמיר נייגר (ת/16) הוכח אחרת, ולפיכך אין גם כל ביסוס להשערה כי ההוראה ניתנה מטעם הממונים על הנאשמת. לבד מזאת טוענת הנאשמת כי ייתכן שהייתה סיבה טובה לביטול העיקול אז – לפני למעלה מעשר שנים – אשר כיום לא ניתן לעמוד עליה, כגון גניבת כלי-הרכב או השבתתו בתאונה. ייתכן כי היו עיקולים נוספים על כלי רכב אחרים, ודי היה בהם. נטל ההוכחה לשלול זאת, לשיטת הנאשמת, על המאשימה הוא מוטל. בין כך ובין כך, מטעמים שכבר עמדתי עליהם לעיל סבורני שלא ניתן להשתית הרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים על המעשה הזה. בעת ההיא לא היו יחסים אישיים בין הנאשמת לבין מר מרדכי, היא הייתה אז עובדת זוטרה בלבד, וחלוף הזמן מטיל ערפל על פרטי הנסיבות.

ב.3.2. ביטול עיקול שני לאברהם מרדכי
72.בפעם השנייה ביטלה הנאשמת עיקול ביום 3.7.01. היה זה עיקול שהוטל על כלי-רכב של מרדכי. באותה עת היה מרדכי חייב, על-פי רישומי המחשב, סך של כ-50,000 ₪. הנאשמת העלתה אפשרויות שונות, כגון שכלי-הרכב היה רשום באותה העת על-שמו של מרדכי למרות שכבר נמכר לאחר. עוד הנאשמת כי נוכח שיעורו הנמוך של החוב, די היה בעיקול שנותר על כלי-רכב נוסף. התרשמתי כי אין ממש בטענות הנאשמת, והן הופרחו לחלל האוויר מן השפה ולחוץ. היא לא טרחה אפילו לשאול את מרדכי בחקירתו על אודותן, כדי ליתן להן ביסוס ריאלי. אין להתעלם גם מכך שלא נכנסו תשלומים לחשבונו של מרדכי עובר למועד ביטול העיקול. יש מקום אפוא להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בגין המעשה הזה.


ב.4.2. ביטול עיקול שלישי לאברהם מרדכי
73.עיקול נוסף ביטלה הנאשמת ביום 1.10.02. מדובר בעיקולים שהוטלו על חשבונות בנק וצדדים שלישיים. מר מרדכי שילם סך של 50,000 ₪, כשבועיים לאחר מכן הטילה הנאשמת עצמה את העיקול, וכחודשיים אחרי-כן שבה וביטלה אותו. חובו של מרדכי עמד אז על סך של כ-400,000 ₪. הנאשמת כי עצם הטלת העיקול מלמדת כי לא נטתה חסד למרדכי, וביטולו נעשה משום שבאה לכלל מסקנה שנעשה בטעות, לאור התשלום הנ"ל שהתקבל. עוד כי העיקולים הללו, על חשבונות בנק וצדדים שלישיים, "הפריעו למהלך העבודה השוטף", ולפיכך ביטלה אותם בהסתמך על שיקול דעתה (26.5.08, עמוד 302). לחיזוק טענתה התבססה על הוראות הנוהל הנ"ל, המבחינות בין ביטול עיקולי רכב ונדל"ן לבין עיקולים אחרים. ככלל, הנאשמת מבקשת לזקוף לחובת המאשימה את הימנעותה מלהציג את המסמכים הידניים שתיעדו את פעולות ביטול הליכי הגבייה, וטוענת כי בכך נמנעה ממנה האפשרות לעמוד על טיבן של הפעולות הללו ועל מניעיהן.

74.המאשימה, מנגד, הצביעה על הסתירה שבין הטלת העיקול מצד אחד וביטולו בסמוך לכך, וראתה בכך חיזוק למסקנה כי הביטול נעשה ממניעים בלתי ענייניים. שיעורו של סכום החוב שהיה אז למרדכי כנ"ל די בו כשלעצמו כדי שלא להצדיק ביטולו של אף עיקול. דומני שגם כאן ההסברים שסיפקה הנאשמת לביטול העיקול אינם אלא הפרחת השערות שאין מאחוריהן ממשוּת כלשהי, ולא נעשה דבר כדי להוכיחן בעת חקירת העדים. גם כאן, סבורני, עמדה המאשימה בנטל להוכיח את אשמת הנאשמת, ויש להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה.

ב.5.2. ביטול עיקול רביעי לאברהם מרדכי
75.הליך גבייה נוסף שביטלה הנאשמת לטובת מר מרדכי הוא ביטול הליכי ההוצאה לפועל ביום 6.1.04. הליך ההוצאה לפועל נפתח בעקבות ביטול שני צ'קים שנתן מרדכי למס הכנסה על חשבון חובות שנת 1997. ביטול הצ'קים, כל אחד על סך של 20,000 ₪, נעשה ביום 15.7.01 וביום 14.8.01. כשנה לאחר מכן ניתנו שני צ'קים אחרים, אחד על סך של 28,000 ₪ על חשבון שומת שנת 1997, והשני על סך של 22,000 ₪ על חשבון שומת שנת 1998. הנאשמת טוענת כי התשלומים הללו הם אשר עמדו בבסיס ביטול הליכי ההוצל"פ, שהרי תחת הצ'קים שבוטלו ניתנו צ'קים אחרים, ועוד על סכום כסף בשיעור גדול יותר, על חשבון חובות אחרים. בעובדה שהצ'ק השני יועד לשנת 1998 אין קושי לשיטתה של הנאשמת, שכן, כאמור לעיל, חלוקת התשלומים לפי שנים נעשתה לעיתים באופן שרירותי, ועודפים משנה אחת הועברו לזכות שנה אחרת.
ב"כ המאשימה הזכיר כי גם לגבי ביטול העיקול שנדון לעיל, מיום 1.10.02, הסתמכה הנאשמת על ההפקדה הזו, כנימוק לביטול העיקול. ברם, אין סתירה בכך, שהרי אלמלא בוטלו שני הצ'קים הנ"ל ניתן היה, עקרונית, להסתמך עליהם כדי לבטל את העיקול. משלא נפדו הצ'קים הללו, מחמת ביטולם, ניתנו צ'קים אחרים תחתם ונפדו. התשלום התקבל, ונוצרה לכאורה הצדקה לביטול העיקול. ההסברים שסיפקה הנאשמת לגבי ביטול הליכי ההוצאה לפועל יכולים אפוא להניח את הדעת, ולכל הפחות הם מעוררים ספק סביר על אודות פליליות המעשים.

ב.6.2. ביטול עיקול לשי נאור
76.הנאשמת ביטלה הליכי גבייה גם לשי נאור (מפגש השייח'). ביום 12.2.03 שיחררה מעיקול כלי-רכב של מר נאור שעוקל רק ששה ימים קודם לכן, כשנתפס במחסום. הנאשמת שיחררה אותו ללא חיוב בדמי העיקול. באותה העת היו למר נאור חובות בסך של מיליון ושבע מאות אלף שקלים למס הכנסה (נ/21). רובו הגדול של סכום החוב, כמיליון וחצי שקלים, נוצר כתוצאה משומה על-פי מיטב השפיטה לשנת 2000; קרי, שומה שנעשתה מטעם רשויות המס בהעדר דו"ח מטעם הנישום לגבי השנה הזו. זמן קצר לאחר ביטול העיקול שב מר יצחק סרוק, פקיד השומה, והטיל את העיקול מחדש. רק תשלום של כ- 276,000 ₪ ששילם מר נאור ביום 2.3.03 הביא לביטול העיקול בשנית (ת/42).

77.גב' ניצה רוטמן הייתה אז רואת החשבון של חברת מפגש השייח'. היא העידה כי בדרך כלל, כאשר היה עיכוב בהגשת דו"ח, הייתה מונפקת שומה לפי מיטב השפיטה, אשר הקשר בינה לבין רווחיו של הנישום היה מקרי לחלוטין. בהסתמך על עיון בספריו של הנישום היא הייתה פונה לרשויות המס ומודיעה כי רווחיו של הנישום בשנה הנדונה היו בשיעור נמוך בהרבה, או שלא היו לו רווחים כלל, והייתה מתחייבת להגיש דו"ח בתוך פרק זמן סביר, ימים או שבועות אחדים. בהסתמך על הפנייה הזו היה הנישום מקבל ארכה. גם בעניינו של שי נאור, העידה רוטמן, כך היה. מכתב מטעמה, המבהיר כי בתוך ימים אחדים יוגש הדו"ח ומבקש להקפיא את החוב, נשלח מיד לאחר ביטול העיקול (נ/22). היא העידה כי למכתב הזה קדמה שיחת טלפון שבה נאמרו הדברים הללו לנאשמת בעל-פה (6.11.08, עמוד 6). ואכן, בתוך ימים אחדים (ככל הנראה ביום 16.2.03) הוגש הדו"ח.

78.גם מרים מנחם, עדת הגנה, מרכזת בחוליה המרכזית בפקיד שומה 43, העידה לגבי שומות לפי מיטב השפיטה כי ברגע שהוגש דו"ח היא הקפיאה את החובות שבאו מחמת השומה, אף קודם לקליטת הדו"ח (2.3.09, עמוד 45), ואף בהסתמך על שיחה עם רואה חשבון (2.3.09, עמוד 47). גם מאיר כהן העיד כך (24.1.08, עמוד 146). עם זאת, בחקירתה הנגדית הבהירה גברת מנחם כי זאת בתנאי שאין חובות נוספים, לבד מן השומה הזו, שאינם שנויים במחלוקת (עמוד 49).

79.בהסתמך על כך טוענת הנאשמת כי הטלת העיקול מלכתחילה לא נעשתה כדין, משום שאין כל הצדקה לתפוס כלי-רכב בהסתמך על שומה לפי מיטב השפיטה. לפיכך, ברגע שנודע לה כי עתיד להתקבל דו"ח, ביטלה את העיקול. מן הטעם הזה גם נמנעה מלגבות את עלויות העיקול, שהרי מלכתחילה לא הוטל העיקול כדין: "אבל כשאנחנו יודעים שמפגש השייח' מיוצג על-ידי משרד מכובד כמו מיכאל ברזילי וההכרות היה לפני שנים רבות ואין להם שום אינטרס
לרמות אותנו. להפיל אותנו בפח. והם אומרים לנו תראו המאזנים מוכנים. נשאר רק הפיניש מה שנקרא. וזה אוטוטו תוך שבועיים אנחנו מסיימיים את זה. ובדיעבד זה באמת מה שקרה. והם אומרים לנו שהחוב עומד על 5% מה-04 אין לי סיבה שלא להאמין להם. אין סיבה שלא להאמין להם. זה משרד מכובד" (18.9.08, עמוד 57).

80.מר משה מזרחי, מנהל אגף ההוצאה לפועל בפקיד שומה 43, העיד כי ככלל נמנעים אנשיו מביצוע הליכי גבייה בהסתמך על שומה על-פי מיטב השפיטה בלבד: "כשהצוותים שלי בשטח אנחנו מתייחסים לחובות מעין אלו כחובות ש, איך אומרים, כחובות שאין להם באמת חוזק כי ברגע שבן אדם מגיש את הדוח החוב הזה יכול להתאפס כולו אפילו" (12.2.09, עמוד 4). מר מזרחי עבד בעבר גם במחלקת חקירות, והעיד כי מתן ארכה להגשת הדו"ח לנישום שמבקש זאת היא אפשרית, וכי הדבר נעשה לעיתים (עמוד 5).

81.הנאשמת טוענת כי ברקע להתנהלות עובדי מס הכנסה עם שי נאור עומד הסכסוך שבינו ובין יוסי אור. בין השניים התגלע סכסוך שאינו קשור לענייני מס הכנסה, ולטענת מר נאור הודיע לו יוסי אור כי יתנקם בו באמצעות סמכויותיו כעובד במס הכנסה. מיד לאחר מכן, כך נאור, הפליגו עובדי מס הכנסה במאמציהם למצוא אי-סדרים בהתנהלות עִסקוֹ, והוא ידע שנים של רדיפה. על-פי הנטען, יצחק סרוק, פקיד השומה בכבודו ובעצמו, התגייס כדי לסייע ליוסי אור ברדיפת שי נאור. משה מזרחי העיד כי מפעם לפעם היה הגובה הראשי מתערב בעניינו של תיק מסויים, אולם החזרת תוקפו של עיקול שבוטל, כפי שעשה סרוק בעניינו של נאור, היא מעשה חריג ביותר (עמודים 10-11). בהסתמך על כך טוענת הנאשמת כי הטלת העיקול בתיק הזה, על חוב שנובע משומה לפי מיטב השפיטה, נעשתה ממניעים שאינם כשרים. מזרחי עצמו נמנע מלראות בפעולתו של סרוק משום עקיפת מחלקת הגבייה, וייחס אותה ל'אוריינטציה הגבייתית' של סרוק. סרוק עצמו ידע על הסכסוך שבין שי נאור ליוסי אור, אם כי לטענתו לא ייחס לכך משמעות וראה בו סכסוך היסטורי בלבד (27.12.07, עמודים 96-97). הנאשמת כי יש לדרך התנהגותו קשר ברור לסכסוך, וכי מר סרוק נקט בו צד כדי להכביד ידו על שי נאור. הייתה כאן, לשיטתה, רדיפה שיטתית אחריו. כך העיד גם שי נאור עצמו. הוא העיד כי היה נסער מאד בעקבות עיקול כלי-הרכב, הגיע אל הנאשמת והלין בפניה על העיקול שנעשה בעוד רו"ח מטעמו מטפל בעניינו (3.1.08, עמוד 104). עיקרו של דבר, טענת הנאשמת היא כי הטלת העיקול נעשתה מעיקרה שלא כראוי, ומכאן בא הצורך לבטלוֹ ללא חיוב בדמי העיקול.

82.הנאשמת הוכיחה היטב כי אמנם לא היה מקום להטיל עיקול מחמת השומה שעל-פי מיטב השפיטה, שומה שהצמיחה את רוב רובו של החוב. אף-על-פי-כן, אין בכך כדי להצדיק את ביטול העיקול, משום שלחברת מפגש השייח' היו בעת ההיא חובות כספיים נוספים, בגין שנים אחרות. סך החובות הללו עמד על כ-220,000 ₪ (נ/21), מתוכם חובות בהרשאה, קרי, חובות שניתן לנקוט לגביהם בהליכי גבייה (עדות שרה ניר, 5.2.08, עמוד 170) בסך של כ-68,000 ₪, לבד מחובות אחרים שלגביהם היה הסדר (נ/21). זהו סכום כסף נכבד, שבגינו לא היה מקום לבטל את העיקול. ראיה לכך היא העובדה שלבסוף בוטל העיקול, כזכור, רק לאחר תשלום סכום כסף של כ-276,000 ₪, כנ"ל.

83.התמונה המתקבלת היא כי בצד חוב גדול שלא הייתה הצדקה להטיל עיקול בגינו, נותר חוב קטן יחסית, אך משמעותי דיו כדי להצדיק הטלת עיקול. מסתבר כי הנאשמת הייתה 'קלה על ההדק' בביטול העיקול, ברגע שהייתה לכך הצדקה מסויימת. היכרותה עם שי נאור ולהיטותה לסייע לו קלקלו את השורה. התוצאה היא כי יש להרשיעה בגין מעשה זה בעבירה המיוחסת לה.

ב.7.2. ביטול עיקול ראשון לאליהו נאמן
84.פעמיים, על-פי כתב האישום, ביטלה הנאשמת הליכי גבייה בתיקו של אליהו נאמן (אישום מספר 3). ביום 12.7.00 ביטלה הנאשמת את העיקולים שהוטלו עליו כחודשיים קודם לכן – עיקולים על נכסי מקרקעין, על חשבון בנק, עיקול צד ג' ועיקול משכורת. על-פי כתב האישום בעת ההיא היו לנישום חובות בסך של כ-80,000 ₪, אולם חובות בהרשאה לגבייה היו על סך של 28,000 ₪ בלבד (נספח 78 ל-ת/1).
בעדותה הציגה הנאשמת כמה גירסאות כדי להצדיק את המעשה. בתחילה כי באותה העת לא היה ביטול הליכי גבייה בגדרי סמכותה, אולם כיום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי במועד ההוא כבר שימשה כסגנית גובה (25.6.09, עמוד 941), והייתה לה סמכות לעשות כן. שניה שהעלתה הנאשמת היא כי קיבלה הוראה מאת יהודה בר יוסף לבטל את העיקול ההוא. בעדותה (18.9.08, עמוד 82) הרחיבה על אודות האפשרות הזו, ואמרה כי בחלוף שנים כה רבות אינה יודעת לומר אם קיבלה הוראה דווקא מבר יוסף או שמא מגורם אחר, בכיר ממנה.

85. ה השלישית והעיקרית בעניין זה היא כי מדובר היה במצב מיוחד מבחינה הומניטרית, ולפיכך מוצדק היה לבטל את העיקול. הנאשמת העידה כי "לפי מה שהבנתי הבן שלו היה צריך לעבור השתלת כלייה דחופה בחו"ל, והוא שקל למכור את העסק שלו. אני יכולה לשער במרחק של זמן, סביר להניח שהתקשרתי ליהודה לשאול מה לעשות, אני לא מתחרטת שביטלתי לו את העיקול" (28.5.08, עמוד 312). הנאשמת טוענת כי הפעילה את שיקול דעתה וביטלה את כל העיקולים, ולא רק את אלו שהיו נדרשים על מנת שהנישום יוכל למכור את העסק. שיעור החוב שהיה אז ממילא לא הצדיק את עיקול הבית כולו, ומדובר בנישום שבדרך כלל פורע את חובותיו, ולכן לא היה חשש שייגרם נזק לקופה הציבורית. אליהו נאמן עצמו העיד על המצוקה הרפואית שהייתה אז לבנו: "בשנת 2000 איתי נועד להשתלה בדחיפות יתר, השתלת כליה, מכיוון שהילד נולד עם כליה אחת, הוא נולד עם שניים שלמעשה אחת התנוונה, בגיל מאוחר יותר הסתבר שיש לו רק כליה אחת שמתפקדת. בשנת 2000 רופאים המליצו מיד לעשות השתלת כליה". הוא נזקק לסכום של כ-230,000 דולר, וציין כי "יש לי נכס ברמת אשכול, חנות, שהתכוונתי למכור אותה, לא הייתה לי ברירה אחרת. זה היה בשנת 2000". אליהו נאמן אישר כי סיפר לנאשמת על הקשיים הללו ועל הקשיים הכלכליים שבאו בפתאומיות, גם על רקע ניתוחים שהוא עצמו עבר קודם לכן: "הרבה לא תיפקדתי בעסק, ונכנסתי להמון קשיים כתוצאה מתפעול העסק. כמו שאמרתי לא הייתה לי ברירה אלא ללכת ולמכור נכס, גם כדי להציל את הבן שצריך ללכת להשתלה וגם כדי
להמשיך ולתפקד בעסק" (24.1.08, עמוד 134). גם רו"ח דב ויינשטיין, עד ההגנה, חבר קרוב של אליהו נאמן, העיד מזיכרונו כי בעת ההיא ניסה נאמן למכור את חנותו וגם את ביתו כדי למצוא מקור למימון הניתוח של בנו (11.11.08, עמוד 158-159). סיפור המעשה הוּכח אפוא היטב, ובנסיבות העניין אינני סבור כי הייתה חובה להוכיחוֹ באמצעות אישור רפואי דווקא, כפי ש המאשימה. יהודה בר יוסף, עד התביעה, חיווה דעתו כי במקרה כמו זה מצופה מן הפקיד המטפל להפעיל שיקול דעת (24.1.08, עמוד 161). בין אם ראוי היה לעשות כן ובין אם לאו, אני סבור כי עילה להרשעה פלילית בעבירה של מרמה והפרת אמונים – איִן.

ב.8.2. ביטול עיקול שני לאליהו נאמן
86.ביום 12.2.04 ביטלה הנאשמת את העיקולים שהטילה היא עצמה שבוע קודם לכן לחובתו של אליהו נאמן – עיקול על חשבון בנק, עיקול על כלי-רכב ועיקול משכורת. בעת ההיא היו לנישום חובות בסך של כ-35,000 ₪ בהרשאה לגבייה (נספח 79 ל-ת/1), אלא שנעשה לגביהם הסדר על סך של 27,500 ₪ (נ/26). לגבי יתרת הסכום התקשתה הנאשמת לזכור את נסיבות הביטול ומדוע נעשה, אף שהדבר היה בשלהי תקופת עבודתה וכחודש ימים בלבד קודם שנעצרה, אולם העלתה השערה כי מדובר בקנסות שבוטלו (28.5.08, עמוד 313). בשל ההסדר, כך הסבירה הנאשמת, היה צורך לבטל את העיקול על חשבון הבנק. את ביטול העיקול על המכונית תלתה, על דרך ההשערה, בכך שהיו לנישום חובות עוד מתקופת הניתוח, והיה צורך לאפשר לו למכור את המכונית. בנוסף לכך הנאשמת לחוסר פרופורציה בין הטלת עיקול על רכב לבין שיעורו של החוב שנותר לנישום. הנאשמת הצביעה גם על כך שתקופה קצרה לאחר מכן, כשבוע לאחר שהושעתה מעבודתה, ביטל מאיר כהן עיקול נוסף שהוטל על חשבון הבנק, בשל קיומו של הסדר תשלומים. מכאן ראיה, לשיטתה, לכשרות פעולות הביטול שעשתה היא.

87.אף שגירסתה של הנאשמת לא הייתה סדורה וברורה, די היה בה כדי לעורר ספק סביר אם ביטול העיקול נעשה כדין, אם לאו. בהתחשב בשיעורו הנמוך יחסית של סכום החוב בהרשאה אז, ובמצבו של הנישום כנ"ל, לא ניתן לדחות בוודאות הנדרשת את הגירסה כי הייתה הצדקה לביטול; ובכך שהדבר נעשה בניגוד גמור להנחיה המפורשת של סרוק לנאשמת (ת/30), יש אולי כדי לעשות את הביטול לעבירת משמעת, אך לא לעבירה פלילית.

ב.3. הסדרי תשלומים חלקיים
ב.1.3. כללי
88.על-פי המיוחס לנאשמת, בניגוד להוראות האגף עשתה הסדרים אשר כללו רק חלק מסכום הכסף שבו היו חייבים, ובכך גרמה לנישומים להנות מהקפאת יתרת החוב, בשיעור גדול. הקפאה זו משמעה סיווגו של החוב כחוב שאין לבצע לגביו הליכי גביה והטלת קנסות, ובכך ניתן בידי הנישומים הללו יתרון שלא כדין.

89.הוראת הביצוע 15/90 קובעת לעניין הסדרי תשלומים כי "במסגרת ההסדר הנערך יש להקפיד כי יכוסו כל החובות בתיק, כולל הריבית הצפויה וכולל השלמת הפיגור בשוטף" (סעיף 2.1.2). לכאורה חד-משמעית היא ההנחיה הזו, ולפיה הסדר תשלומים ייעשה רק באופן שבסופו לא ייוותרו כל חובות לנישום, ואף לא חובות חדשים שייצמחו במהלך תקופת הסדר התשלומים.
לטענת הנאשמת, נעשו בעבר ונעשים בהווה הסדרי תשלומים חלקיים כחלק מן הפרקטיקה הנוהגת, מתוך תפיסה כי מוטב להעדיף גבייה חלקית של מה שניתן על פני עקשנות שלא תוביל לכלום.

90.לראיה הציגה הנאשמת הסדר חלקי שעשו שתי עובדות אחרות בגביה, ריקי חסון וזהבה נאור, למפגש השייח', בשנת 2001. ההסדרים הללו נעשו על סכומי כסף נכבדים, אולם סכומי הכסף שנותרו כחוב בלתי מוסדר היו בשיעורים גבוהים הרבה יותר (נ/9). מאיר כהן, גובה ראשי, עד תביעה, העיד כי נעשו עם מפגש השייח' הסדרים חלקיים מפעם לפעם (24.1.08, עמוד 147). יהודה בר יוסף, עד התביעה, העיד כי אישר לנאשמת לעשות הסדרים חלקיים (שם, עמוד 152). הוא גם לא הביע רתיעה מכך שהסדר חלקי יקפיא את החובות כולם – "כשיש הסדר חלקי כל החובות מוקפאים" (24.1.08, עמוד 156) – אף שמשמעות הדבר היא שכל החובות יחדלו מלצבור קנסות. ניצה רטמן, רואת חשבון, עדת הגנה, העידה כי "גם אז וגם היום, הסדרים חלקיים זה דבר שהיה, שנעשה, זאת אומרת היינו מגיעים לפקיד השומה מתארים איזשהו מצב ומדברים על יכולת של הנישום לשלם, היה אישזהו סוג של משא ומתן כמה אפשר או כמה אנחנו מביאים כרגע בשלב הראשון ואח"כ נדבר בעוד חצי שנה כשהמצב אולי ישתפר. וזהו, זה מה שהיה ואז וזה לא משהו חריג" (6.11.08, עמוד 3). העדה שללה את האפשרות כי פעולות כאלה היו ייחודיות לנאשמת. דב ויינשטיין, רואה חשבון, עד הגנה, העיד אף הוא כי היה עושה הסדרים חלקיים עבור לקוחותיו באופן שגרתי, עם מאיר כהן (11.11.08, עמודים 148-149).

91.מר בני ארוך, עד הגנה, עובד מחלקת הגבייה, העיד על סוגיית ההסדרים החלקיים כי "כל תיק לגופו של עניין. צריך לראות מה האפשרויות של הגביה בתיק. ומה הסמכויות שיש לנו באותו תיק לעשות את זה" (2.3.09, עמוד 15). עם זאת, הבהיר מר ארוך כי הסדר חלקי תמיד יהיה שלב ראשון לקראת הסדר ממשיך. הוא הבהיר כי הדבר נעשה כאשר, דרך משל, "יש לנו לדוגמא נישום. שאנחנו יודעים שהוא נכנס לאיזה תהליך של עבודה בעסק שלו לאיזה מוצר חדש שהוא יוצא איתו לשוק. אבל המוצר הזה רק בעוד חודשיים שלוש או חצי שנה אמור להתחיל להניב פירות. וכיום אין לי אפשרות לגבות את מלוא החוב. אם אני אלך איתו ראש בראש ואני אישית לא דוגל בזה. אם אני הולך איתו נניח ראש בראש ואני אגרום לו להפסיק את הפעילות שלו שחטתי את הפרה ולא יצא לי תוצרת" (שם, עמוד 24). מר ארוך לא ראה קושי בכך שבפעולה זו יוקפא החוב כולו (עמוד 25). גם בן-ציון מלמד, עד הגנה, עובד ותיק בחוליה המרכזית בפקיד השומה, העיד כי פרקטיקה של הסדר חלקי אפשרית כאשר "אדם שעמד במצב קשה לא יכל לעשות שום דבר. לא היה לו כסף, לא היה שום אמצעי גביה. אז הסכימו לעשות לו הסדר תשלומים חלקי בינתיים. הוא אמר תנו לי להתאושש קצת. קורה שאדם נופל" (שם, עמודים 62-63). גם שמואל רובינשטיין, יועץ מס, עד ההגנה, העיד כי עשיית הסדרים חלקיים
אפשרית היא, גם על סכומי כסף בשיעורים קטנים מתוך סכום החוב כולו, בהתאם ליכולתו של הנישום, אף שבכך יוקפא החוב כולו (6.11.08, עמוד 58). אמנם בתחילת דבריו אמר זאת רק לגבי חוב שבמחלוקת (עמוד 47), אולם בהמשך עדותו התייחס לפרקטיקת הקפאת החוב כאפשרית לגבי כלל החובות, במצבים שבהם הנישום נתון במצוקה ואין יכולת לגבות ממנו את החוב במלואו.

92.מסתבר כי גם בעניין הסדר חובות חלקי הוראות הביצוע אינן חזות הכל. היצמדות להוראות האלה שוללת עשיית הסדרים אם אין הם כוללים את כל חובותיו של הנישום, כפי שראינו לעיל. אך מן העדויות שהובאו במשפט התברר כי הנוהג בעניין הזה הוא 'גמיש' מעט יותר, ומותיר מרחב מסויים של שיקול דעת לפקידי הגבייה לעשות כפי יכולתם כדי לגבות את מה שניתן לגבות, אף אם משמעות הדבר היא הקפאה של יתרת החוב. אין מדובר, כמובן, בעשיית הסדר על חלק מן החוב מתוך כוונה לזנוח את גביית היתרה. עשיית הסדר חלקי משמעותה היא גבייה של מה שניתן לגבות בשלב ראשון, לקראת עשיית הסדרים על היתרה בהמשך. אכן, הנישום מרוויח מכך את הקפאת יתרת החוב, אולם כאשר בשיקול הכולל, התועלת שצומחת מכך לקופת המדינה רבה מן הנזק, ובנסיבות המתאימות, הדבר כמסתבר אפשרי.

ב.2.3. הסדר חלקי לאברהם מרדכי
93.ביום 13.2.01 נעשה הסדר תשלומים למר מרדכי, על סכום של 210,000 ₪, בעת שחובותיו באותה העת עמדו על סך של כ-470,000 ₪. תוצאת ההסדר הייתה הקפאת חובותיו של הנישום לשנים 1997-1999, חובות בשיעור גדול. על-פי הרישומים במחשב, גברת פרחיה הרוש, אשר שימשה כמזכירתה של הנאשמת, היא זו אשר הזינה את ההסדר האמור עם אברהם מרדכי. גברת הרוש העידה כי עשתה זאת בהוראת הנאשמת, ולא היה לה בעניין זה שום דבר משל עצמה. הנאשמת טוענת כי שקר דוברת גברת הרוש, שהרי ייתכן בהחלט שעשתה זאת בהוראת בכירים אחרים, כגון מאיר כהן. האפשרות הזו נסתרה על-ידי גברת הרוש, שעדותה הייתה מהימנה עליי, ובעדותו של מאיר כהן (24.1.08, עמודים 142;149). לבד מזאת, לא נעשה דבר כדי לבסס את החלופות העובדתיות שהציעה הנאשמת.

94.אין מחלוקת בין הצדדים כי מבחינה טכנית ניתן להזין תשלומים של נישום עבור שנה מסויימת בלבד, וכך החובות של השנים האחרות לא יוקפאו. אולם הנאשמת הזינה את ההסדר החלקי כאילו חל על שנים נוספות. עם זאת, היא לא החילה את ההסדר על כל השנים, על כלל חובותיו. סכום של כ-170,000 ₪ נותר כחוב בלתי מוקפא.

95.לגופו של עניין טוענת הנאשמת כי היה עליה להקפיא את כל שלוש השנים 1997-1999, משום שהיה צורך לחלק ביניהן את סכום הכסף של ההסדר כולו, קרי, 210,000 ₪.
בכך לא דייקה הנאשמת, שהרי צירוף של כל שתיים מתוך שלוש השנים די היה בו כדי לקבל סכום חוב הגדול מסכום ההסדר (ת/2 א.מ.16). גם ה כי מדובר בסכומי כסף שנצטברו מקנסות אינה נכונה, וב כי ביטלה את ההקפאות לאחר שחזרו צ'קים – כביכול יש בכך כדי להוכיח שלא פעלה כדי להיטיב עם הנישום – גם אין ממש, שהרי ביטול ההקפאות נעשה באופן אוטומטי על-ידי המחשב כאשר צ'קים מן ההסדר חוזרים.
המסקנה היא כי הקפאת החוב הזו לא נעשתה כשורה. גם אם הייתה הצדקה עניינית לחרוג מהוראות הביצוע ולעשות הסדר חלקי בלבד עם מר מרדכי – דבר המוטל בספק לאור העובדה שלאחר השעיית הנאשמת הגיע מרדכי להסדר על החוב כולו – עדיין אין הצדקה להקפאת החובות משנים נוספות, מעבר לשנים שלגביהן נעשה הסדר. הנאשמת סטתה בכך מן הדרך החוקית סטייה של ממש, ויש מקום להרשיעה בעבירה המיוחסת לה.

ב.3.3. הסדר חלקי ראשון למר ויינשטיין
96.ביום 7.3.01 נעשה הסדר חובות למר ויינשטיין. סך חובותיו בעת ההיא עמד על כ-93,000 ₪, וההסדר נעשה על סך של 30,000 ₪ בלבד. ההסדר הקפיא את חובותיו של ויינשטיין לשנים 1995, 1996, 1998, 1999, חובות בסך כולל של 78,000 ₪. ההסדר הזה שוּדר למערכת על-ידי גברת חיה בצרי. לטענת המאשימה הוא נעשה על-ידי הנאשמת, וגברת בצרי שידרה אותו בשמה. מכתב שכתב יצחק סרוק למאיר כהן ביום 4.7.01 (ת/28) מלמד על בירור שעשה סרוק לנאשמת במשרדו על אודות ההסדר הזה. סרוק גם העיד כי בזמן אמת לא התכחשה הנאשמת לייחוס ההסדר אליה (27.12.07, עמוד 65). על אֵלו מסתמכת המאשימה בייחסה את הפעולה לנאשמת. ברם, בצדק טוענת הנאשמת כי היה הכרח לזמן את גברת בצרי להעיד, וכזאת לא נעשה. הנאשמת טוענת כי ננזפה על-ידי סרוק רק בשל האחריות שלה על עובדיה – שהרי בצרי היא אחת מהם – ואין להסיק דבר לגבי חלקה-שלה בעשיית ההסדר. בהעדר עדות של בצרי, שתוכיח כי המעשה נעשה בהוראה מפורשת של הנאשמת, לא הורם הנטל המוטל על המאשימה להוכיח את היסוד העובדתי של קשירת הנאשמת לעשיית ההסדר.

ב.4.3. הסדר חלקי שני למר ויינשטיין
97.הסדר חלקי שני עשתה הנאשמת ביום 3.2.03. סך חובותיו של ויינשטיין בעת ההיא עמד על כ-36,000 ₪, וההסדר שנעשה היה על סך של 14,000 ₪ בלבד. בעקבות ההסדר הוקפאו חובותיו של ויינשטיין לשנים 2000-2001, בסך של 45,000 ₪.
על-פי הרישומים, גברת פרחיה הרוש שידרה את ההסדר. כזכור, הוּכח כי הסדרים אשר רשומים על-שם פרחיה הרוש – עדה מהימנה – הם הסדרים שעשתה הנאשמת. ויישנטיין עצמו העיד אמנם כי רואת החשבון שעשתה מטעמו את ההסדר הזה לא עבדה עם הנאשמת משום שלא הסתדרה עימה, אלא ניגשה לפקידים אחרים, אולם זו אינה יוצאת מגדר עדות שמועה, שכן רואת החשבון ההיא לא העידה במשפט. לא עורערה אפוא הוודאות שבייחוס עשיית ההסדר הזה לנאשמת.

98.הנאשמת כי למעשה היה ההסדר על כל סכום החוב, משום שסכום של 25,000 ₪ נוספים שילם הנישום לתיק הניכויים שלו.

אין לקבל את ה הזו, מכיוון שאין כל קשר בין החוב לתיק הניכויים לבין החוב שהיה בהרשאה ושלגביו נעשה ההסדר. שני הסכומים יצאו אמנם "מאותו כיס" (18.9.08, עמוד 35), אלא שנכנסו לכיסים אחרים.

99.עם זאת, אין ניתן להתעלם מן ה כי הייתה הצדקה לעשות הסדר חלקי למר ויינשטיין בשל מצבו האישי. ויינשטיין שכל את בנו בפיגוע טרור, והיו לכך השלכות קשות על מצב עסקיו. כזכור, הוּכח כי בתקופה ההיא ניתנו הוראות לעובדי הגבייה להתחשב בנישומים שנפגעו מן המצב הביטחוני מבחינה כלכלית, או מפיגועי טרור באופן אישי (עדות סרחיו דקל, 20.12.07, עמוד 54). לכאורה, יש טעם ב כי המצב המיוחד הזה הצדיק התחשבות וחריגה מן המקובל, בדרך של עשיית הסדר חלקי, במידה שדי בה כדי להקים ספק סביר לגבי התקיימות יסודות העבירה.

ב.5.3. הסדר חלקי לחברת עדיקא
100.ביום 2.10.03 נעשה הסדר חובות לחברת עדיקא בניה, על סך של 110,000 ₪. באותה העת כלל חובותיה של החברה עמד על סך של 1.8 מיליון ₪. בעקבות ההסדר הזה הוקפאו חובותיה של החברה לשנת 1997 ולשנת 1999 בסך כולל של 1.8 מיליון ₪.
גם את ההסדר הזה שידרה פרחיה הרוש, וגם כאן המאשימה מייחסת אותו לנאשמת. זו בהודעתה במשטרה לגבי ההסדר הזה כי "למיטב זכרוני לא אני ביצעתי... העברתי את הטיפול בתיק לידיו של מאיר כהן הגובה הראשי" (ת/8, שורה 96 ואילך). בעדותה בבית המשפט סיפקה הנאשמת גירסה מפורטת יותר, ו כי בתחילה פנה הנישום אליה והיא התנגדה לעשיית ההסדר, ומאיר כהן הוא אשר נעתר לעשותו. חלקה-שלה היה רק בהמלצה לזקוף את התשלום על חשבון שנת 1999, שהחוב לגביה היה בשיעור נמוך יותר (28.5.08, עמוד 323). במשטרה נחקר גם ניסים עדיקא עצמו, בעליה של החברה. הודעתו במשטרה לא הוגשה לבית המשפט, והוא גם לא הוזמן להעיד מטעם התביעה, אלא מטעם ההגנה. בעדותו שלל לחלוטין את האפשרות כי הנאשמת טיפלה בענייניו: "הכל נסגר עם מאיר כהן תמיד... רק עם הגובים הראשיים, או שלמה כהן או מאיר כהן" (11.11.08, עמוד 132); "אני אומר לך חד משמעית, עם הגברת הזאת לא היה לי שום דבר... אולי ראיתי אותה פעם אחת ואולי דיברתי איתה פעם אחת בטלפון" (שם, עמוד 142). אין בדבריו סתירה לדברי עדותה של הנאשמת כי את ההסדר הקודם שנעשה עם עדיקא, כשנה וחצי לפני ההסדר דנן, עשתה היא, שהרי ההסדר ההוא נעשה עם מייצגו של עדיקא ולא עִמו באופן אישי.

101.עיקרו של דבר, גם אם נתחשב בכמה אי-דיוקים שנמצאו בעדותו של עדיקא, ואף שבאופן כללי קיבלתי לעיל את ההנחה כי הסדרים שעשתה פרחיה הרוש יש לייחס לנאשמת, הרי שביחס לעשיית ההסדר הזה הצליחה הנאשמת לעורר ספק סביר בנוגע לייחוס הפעולה אליה.

עבירת מרמה והפרת אמונים בידי עובד ציבור - סיכום
102.ככלל, עדותה של הנאשמת לא התאפיינה ברמה גבוהה של מהימנות. היא הִרבתה להחליף גירסאות, להציע חלופות שונות, לשער השערות ולהאשים אחרים. פעמים לא מעטות נתגלו סתירות בין הגירסאות שהציעה כחלופות, וההיגיון שעמד בבסיס גירסה אחת היה לעיתים הפוך מזה שבבסיס גירסה חלופית. הדבר לא נעלם מעיניי, וגם ב"כ המאשימה הפנה את תשומת הלב לכך בסיכומיו. הדבר לא פעל לטובתה של הנאשמת, אך גם צד שני יש למטבע. הנאשמת טיפלה באלפי תיקים במהלך שנות עבודתה במחלקת הגביה, אם לא למעלה מכך. מדי יום עברו תחת ידה עשרות תיקים. לא זו בלבד, אלא שרבים מן האישומים נוגעים למעשים שנעשו שנים אחדות לפני שנעצרה ונחקרה, ושנים נוספות חלפו עד שהעידה בבית המשפט. מן הטעמים הללו לא ראיתי פסול גמור בהצגת גירסאות חלופיות ובהשערת השערות כדי לתרץ ולהסביר את מעשיה. לכך יש לצרף גם את חוסר הסדר שישנו בארכיב מס הכנסה, כפי שלימדונו העדים, אשר ייתכן כי מחמתו נמנע מן ההגנה להציג מסמכים אשר עשויים היו לסייע לנאשמת.

103.כאמור, הוראות הביצוע אינן חזות הכל. שני הצדדים – המאשימה והנאשמת – ביקשו כל אחד על-פי דרכו להסתמך על הוראות הביצוע כשהדבר היה להם לעזר, ולהפחית מחשיבותן כשעמדו להם למכשול. קיבלתי את טענת המאשימה כי פעולה בתוך גדרי הסמכות שקבעו הוראות הביצוע אינה ערובה לכשרות המעשה, כי גם פעולה בסמכות עשויה להיות מעשה מרמה. מנגד, קיבלתי את טענת הנאשמת כי הפרקטיקה הנהוגה עשויה להיות חזקה יותר, לעיתים, מתוקפן של מילים בהוראות הביצוע. אין ספק כי חריגה מהוראות הביצוע יכולה להקים עילה לדין משמעתי, אך אנו בדין הפלילי עסקינן; ולא בדין פלילי רגיל, כי אם בעבירת הסל של מרמה והפרת אמונים. כפי שהארכתי לדון לעיל, אין ניתן להרשיע בעבירה זו על כל חריגה מן ההוראות הפורמאליות החלות על עובד ציבור. על המאשימה היה להוכיח חומרה מיוחדת של המעשים כדי שניתן יהיה להרשיע בעבירה הזו.

104.הסייגים הללו חברו יחדיו לתוצאה של זיכוי לגבי רוב מעשי עבירת המרמה והפרת האמונים שיוחסו לנאשמת. לגבי רבים מן המעשים נותר בליבי ספק אם אכן התקיימו היסודות העובדתיים – לגבי ייחוס המעשה לנאשמת, לגבי בהירות התמונה העובדתית בדבר מצב החובות ולטיב מעשיה של הנאשמת, או לגבי הוודאות כי אין הצדקה אחרת למעשים, שלא נודעה מטעמים כלשהם. לגבי מעשים אחרים סברתי שאין מקום להרשעה כי אין להחיל לגביהם את עבירת המרמה והפרת האמונים – משום שנעשו לפני שנים רבות, משום שהנאשמת הייתה בעת המעשה עובדת זוטרה בלבד, משום שעוצמת הפגיעה בקופה הציבורית הייתה דלה, ומשום שלא הוכח מניע שיהיה בו כדי לעשות את המעשים לחמורים. ייתכן כי בכך זכתה הנאשמת מן ההפקר. אני מודע לכך. אף-על-פי-כן, חומרתו של הדין הפלילי בכלל, ושל העבירה הספציפית הזו בפרט, לא אִפשרו להרשיעה מבלעדי ודאות מספקת לגבי עצם עשיית המעשה הפסול מבחינה עובדתית, ביחד עם חומרה מיוחדת מבחינה נורמטיבית. לאחר מעשה, דומני כי טוב הייתה עושה המאשימה אילו דנה את הנאשמת בהליך משמעתי. מסגרת של הליך משמעתי מתאימה יותר לעבירות שכאלה, שברובן ניצבות בתחום האפור של חריגה מנהלים מצד אחד, אך רמה פחותה של חומרה וניגוד עניינים מצד שני. הליך כזה היה מתנהל, יש להניח, בתוך
פרק זמן קצר יותר, תוך בחינה מקצועית של העבירות, ומסתיים בענישה הולמת. משבא כתב האישום לפניי דנתי בו בהתאם לגדריו של הדין הפלילי, ועל-פי מאפייניה של העבירה המיוחסת לנאשמת.

הגנה מן הצדק
105.בהסתמך על סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, טוענת הנאשמת מקדמית, כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", ולפיכך יש לזכּוֹתה מכלל האישומים שבכתב האישום. את טענתה סומכת הנאשמת על כמה אדנים. ראשית, היא טוענת ל"התנהלות שערורייתית של התביעה", שלב אחר שלב:

א. בניהול החקירה הסמויה, שנמשכה שלוש שנים והייתה בעלת היקף ואינטנסיביות "מדהימים ולא ברורים", לא נעשה שימוע לנאשמת, לא נעשו בירורים עם עובדי מס הכנסה ביחס לנורמות הנוהגות, לא הוברר כלל מי הגיש את התלונה למשטרה, ולבסוף מתוך מאות התיקים שנבדקו ומתוך החשדות הכבדים לא נותר אלא "כתב אישום רזה ומוזר". בכל הטענות הללו, אף אם יש בהן ממש, אינני מוצא הצדקה לביטול כתב האישום. בדיקה של תיקים רבים איננה עילה להתעלמות מממצאים פליליים, ככל שיש כאלה, בתיקים בודדים; שימוע נעשה לנאשמת עובר להגשת כתב האישום; זהותו של מגיש התלונה למשטרה אינה עניינו של בית המשפט בשלב הזה; ובירורים עם עובדי מס הכנסה ביחס לנורמות הנוהגות נעשו במהלך המשפט, כך שלא קופחו זכויותיה של הנאשמת.

ב. על שלב החקירה המשטרתית טוענת הנאשמת כי לא הוזהרה, כי לא התאפשר לה להתייעץ עם עו"ד, כי היה תאום בין השוטרים לבין עובדי מס הכנסה ללא תיעוד, כי נחקרה באופן מבולבל ולא מסודר, ובעיקר – כי לא נחקרה על כל האישומים. 12 פעמים נחקרה הנאשמת במהלך שנה וחצי, על אודות מעשים רבים ואף בחשד לעבירת שוחד, אולם לא נחקרה על ביטול העיקולים של אליהו נאמן משנת 2004, ועל הסדר התשלומים שנעשה לרו"ח ויינשטיין בשנת 2003. גם אהרן אהרן, נשוא אישום מספר 9, לא נחקר במשטרה. בנוסף לכך, רק פעמיים מאז הושעתה, הורשתה הנאשמת לשוב למקום עבודתה כדי לחפש מסמכים לצורך הגנתה. בנוסף לכל זאת, הנאשמת טוענת כי המשטרה ניסתה לפתות עדים לשם הפללתה בתמורה למחיקת חובותיהם במס הכנסה.
ה כי לא התאפשר לנאשמת להתייעץ עם עורך דין נ, כמדומני, כמעט מן השפה ולחוץ, ללא שננקטו הפעולות הנדרשות מטעם הנאשמת להוכיח זאת. במצב הדברים הזה עומדת לרשות חזקת תקינות המעשה המינהלי. הנאשמת הוזהרה בתחילת חקירותיה, כעולה מתמלילי הודעותיה במשטרה (ת/3-ת/7). בנוגע להיקף חקירתה במשטרה, אמנם על כמה מפרטי האישום לא נחקרה במשטרה, אולם דומני שצודק ב"כ המאשימה בטענתו כי לא נגרם לה כל נזק ראייתי או עיוות דין כתוצאה מכך. נעשה לנאשמת שימוע עובר להגשת כתב האישום, ובעקבותיו נעשו פעולות של השלמת חקירה. הטענות כי נעשו נסיונות מטעם המשטרה לפתות עדים לשקר נגדה לא הוכחו כדבעי, מה גם שנמצאו ליקויי מהימנות בגירסאות הללו. מן הראוי היה לאפשר לנאשמת גישה נוחה יותר לארכיון מס הכנסה, יותר מאשר הפעמיים שניתנו לה לשם חיפוש. אך אין לומר שהנוקשות שנהגו בה בהקשר זה, קיפחה את הגנתה.

ג. לטענת הנאשמת, גם בשלב הכנת האישום וניהול התיק נפלו פגמים. לא נתקבלו אצלה התלונה במשטרה ותמלילי ההקלטות שנעשו לה, דו"חות הביקורת המלאים, ורשימת פעולות של פקידים אחרים לצורך ההשוואה. גם בעניין הזה תשובת ב"כ המאשימה מניחה את הדעת. זה הבהיר כי כל הדו"חות הרלוונטיים – אלה שעסקו בכתב האישום – הועברו לידי ההגנה, בהתאם להחלטת בית המשפט. עוד יש לציין כי הנאשמת העידה מטעמה עדים ככל שחפצה. סבלנות רבה ננקטה כלפי הנאשמת ולא נמנעה ממנה האפשרות להביא עוד ועוד עדים, כפי חפצה, גם ב"כ המאשימה נהג באורך רוח גם כלפי שינויי מועדים והוספת ישיבות הוכחות לשם שמיעת עדויות רבות מטעם ההגנה.
עיקרו של דבר, לא מצאתי הצדקה למחיקת האישומים בשל פגמים שנפלו לפי הנטען בהתנהלות התביעה בשלב כלשהו משלבי ההליכים המשפטיים.

106.הנאשמת טוענת גם לשיהוי. לשיטתה, אף על עבירות שלא התיישנו (שאלת ההתיישנות נדונה בהחלטתי מיום 20.5.08) ניתן לטעון לשיהוי. היא סבורה כי פרק זמן מוגזם חלף למן מועד עשיית המעשים ועד לפתיחת החקירה והגשת כתב האישום. העיכוב הזה לא בא מחמת התנהגותה-שלה. לטענתה, חלוף הזמן הרב מאז שנעשו המעשים המיוחסים לה ועד להגשת כתב האישום, מנע ממנה את האפשרות למצוא מסמכים שיעמדו להגנתה ובכך קופחו זכויותיה ונגרם לה עיוות דין. מבין האנשים שהיו ממונים עליה בתקופה נשוא האישומים יש שאינם עוד בין החיים, ויש שמפאת מצבם הבריאותי לא ניתן עוד להעידם.

107.ככלל, אין הצדקה לייחס שיהוי לכתב האישום דנן. החקירה הסמויה נעשתה במשך זמן רב, מתוך רצון לבחון את החשדות לעומקם ובצורה יסודית, וגם חקירת המשטרה נמשכה על פני תקופה לא קצרה כדי שניתן יהיה להפיק ממנה את המירב. הנאשמת מצדה, לא תרמה במספר שלבים לזירוז המשפט. על כל פנים, לגבי מעשים אחדים נתתי משקל מסויים לזמן הרב שחלף מאז שנעשו בתוך השיקולים העובדתיים והמשפטיים, כל עניין בהקשרו, ויש שהדבר הביא לזיכוי באישומים קונקרטיים, כמפורט לעיל.

108. הנאשמת טוענת גם להתנכלות אישית כלפיה, וכי העמדתה לדין היא תוצאה של שרירות, נקמנות וזדון מצד פקיד השומה והגובה הראשי, ועובדים נוספים שעשו עִמם יד אחת נגדה. יצחק סרוק, על-פי טענתה, טען לגביה טענות עובדתיות חסרות בסיס, העיד על נהלים שלא היו, ולטענתה התגלו בעדותו סתירות מביכות. גלעד תקוע 'נזכר' להעיד על אירוע מסויים רק בחקירתו במשטרה, בעוד שבשעת אמת לא דיווח עליו לאיש. מאיר כהן, לשיטתה, רדף אותה אישית ופעל נגדה אף בלי תאום עם אגף הביקורת. אנשי הביקורת אף הם שיתפו פעולה, אליבא דנאשמת, עם סרוק, נקטו דרכים פתלתלות במהלך החקירה הסמויה, התמקדו רק בנאשמת תוך התעלמות ממעשים זהים שנעשו על ידי עובדים
אחרים; ובכלל – כתב האישום 'נתפר' עוד לפני שנמצאו ממצאים על מעשים פסולים.

109.קשה לדחות על הסף את טענתה של הנאשמת כי גם מניעים אישיים התערבו בהליך החקירה הפנימית ובמקצת מן התלונות שהוגשו נגדה לאגף הביקורת. עם זאת, טענתה הגורפת לקשר נרחב בין עובדים רבים כל כך, מאגפים שונים וממחלקות שונות, אשר עשו כולם יד אחת כדי להתאנות לה, נראית מוגזמת ומופרכת. גם בראיות שהביאה אין ל ביסוס מספיק.

110.גם על אפליה בפי הנאשמת. מדובר, לטענתה, באכיפה בררנית ושרירותית. בקשתה לקבל מן המאשימה רשימת פעולות שביצעו פקידים אחרים בתיקים נשוא האישומים, נדחתה, אולם לטענתה במהלך המשפט התברר כי פקידים אחרים עשו מעשים כדוגמת המעשים שיוחסו לה כעבירות, לא פעם ולא פעמיים. אף-על-פי-כן, הללו לא נחקרו ולא הועמדו לדין.
גם בסוגיה הזו אינני שולל לחלוטין את טענתה של הנאשמת. עם זאת, פתיחת החקירה נגדה, ניהולה, וגיבוש כתב האישום, נעשו לאחר כמה תלונות שהוגשו על דרך התנהלותה של הנאשמת וכמה חשדות שהתעוררו אצל הממונים עליה. הייתה לכאורה הצדקה בבדיקת דרך התנהלותה של הנאשמת; לא מטרה פסולה עמדה לנגד עיני הגורמים המוסמכים בניהול החקירה נגד הנאשמת, לא שיקול זר ואף לא שרירות גרידא. טוב עשו הרשויות שלא הניחו לחשדות ולתלונות, ומיצו את הבדיקה ואת החקירה עד תומן. משמצאו הגורמים האמונים על החקירה כי יש מקום להעמיקה, ולבסוף להגיש כתב אישום, אין מקום לבטל אותו, רק משום שייתכן כי חקירה של עובדים אחרים הייתה יכולה גם כן להניב ממצאים מחשידים.

111. טענתה האחרונה של הנאשמת בקשר להגנה מן הצדק נוגעת לעצם ההעמדה לדין בעבירת המרמה והפרת אמונים. מעולם, כך הנאשמת, לא נעשה שימוש בעבירה זו כעבירה יחידה. כל כתבי האישום שהוגשו בגין העבירה הזו כללו גם עבירה של שוחד או עבירה פרטיקולרית אחרת, למעט חריג מהזמן האחרון, שגם בו מעשה הפרת האמונים שיוחס לנאשם בולט בחומרתו. שימוש חריג בעבירה, כפי שעושה המאשימה, בחוק שלא נאכף כך בעבר, אף הוא עילה לביטול האישום משיקולי צדק.
אינני מקבל את ה. עובדתית, אין וודאות כי אכן אין תקדים להעמדה לדין בעבירת מרמה והפרת אמונים, כעבירה יחידה. יהא הדבר כאשר יהא, שיקול זה כשלעצמו אין בכוחו כדי למנוע הגשת כתב אישום במצב הדברים המתאים. לא בכדי עוגנה העבירה בחוק, ואין הצדקה לעקר אותה מתוכנה כל אימת שאין ניתן לצרף למסכת עובדות נתונה אישום בעבירה נוספת. אין בכך כדי לגרוע מן הקשיים הידועים בקשר לעבירה הנדונה. עמדתי עליהם לעיל. חלקם גם הביאו אותי להימנע מהרשעתה של הנאשמת בחלק מן האישומים שבהם הואשמה במרמה והפרת אמונים, אך זאת לגופו של עניין ולא מחמת הגנה מן הצדק.

סוף דבר
112.פעולותיה של הנאשמת שיוחסו לה במרבית האישומים, לא היו ללא רבב, אך במה שנוגע לעבירה של מרמה והפרת אמונים לא היה בחומר הראיות די כדי לבסס הרשעה, אלא רק לגבי מקצת מן האישומים (סיכום הנושא הזה בפרק עבירת מרמה והפרת אמונים בידי עובד ציבור – סיכום בפיסקאות 102-104 לעיל).

113.באישום מספר 1 (הנישום מרדכי אברהם) החלטתי להרשיע את הנאשמת בקבלת דבר במרמה (לפי סעיף 415 רישא ביחד עם סעיף 438 לחוק) בגין שלוש פעולות של הקפאת חוב בכזב כדי לגרום למתן אישור לפטור מניכוי במקור, ובניסיון לקבלת דבר במרמה בגין פעולה נוספת כנ"ל; החלטתי להרשיעהּ ברישום כוזב במסמכי תאגיד (לפי סעיף 423 לחוק) בגין הרישום שנעשה אגב הקפאת החוב השלישית; החלטתי להרשיעהּ במרמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור (לפי סעיף 284 לחוק) בגין שני ביטולי הליכי גבייה והסדר חלקי שנעשו בניגוד לדין; החלטתי לזכות את הנאשמת מעבירה של מרמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור ומעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד בגין שאר ביטולי הקנסות והליכי הגבייה שיוחסו לה באישום מספר 1.

114.באישום מספר 2 (הנישום "מפגש השייח" – שי נאור) החלטתי לזכות את הנאשמת מעבירה של מרמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור ומעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד בגין ביטולי קנסות; ולהרשיעהּ בעבירה של מרמה והפרת אמונים בגין ביטול הליך גבייה שלא כדין.

115.החלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור אשר יוחסו לה באישום מספר 3 (הנישום אליהו נאמן), באישום מספר 4 (הנישום רו"ח דב ויינשטיין), באישום מספר 6 (חברת "רוטופלסט"; הזיכוי הוא גם ביחס לעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד), באישום מספר 8 (הנישום חברת "עדיקה בנייה"), ובאישום מספר 9 (הנישום אהרון אהרון).

116.כמו כן החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירות שיוחסו לה באישום מספר 5 (הנישום נתן בן חקון), ובאישום מספר 7 (הנישום עוזיאל נחמיה), לאחר שהמאשימה חזרה בה מן האישומים הללו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעה מס הכנסה

  2. חובת דיווח כללי

  3. ביטול צו מס הכנסה

  4. אישור לגבות מיסים

  5. ביטול קנס מס הכנסה

  6. התיישנות מס הכנסה

  7. ביטול הסכם מס הכנסה

  8. אי הגשת דוח סעיף 188

  9. בדיקת סבירות ההכנסה

  10. אי הגשת דוחות ניכויים

  11. חובת דיווח מס הכנסה

  12. איחור בהגשת דוח שנתי

  13. הסכם קיבוצי מס הכנסה

  14. ועדת חריגים מס הכנסה

  15. זכות העיון במס הכנסה

  16. ביקורת ספרים מס הכנסה

  17. אי הגשת דוחות תקופתיים

  18. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה

  19. התיישנות חוב מס הכנסה

  20. הארכת מועד הגשת דוחות

  21. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  22. השגה על שומת מס הכנסה

  23. אחוזי ריווח בלתי סבירים

  24. אופציות לעובדים מס הכנסה

  25. התיישנות שומה מס הכנסה

  26. ביטול כתב אישום מס הכנסה

  27. סעיף 2 1 לפקודת מס הכנסה

  28. ועדה רפואית של מס הכנסה

  29. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד

  30. איחור בהגשת דוח למס הכנסה

  31. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  32. התיישנות מס הכנסה ניכויים

  33. בקשה לתיקון שומה מס הכנסה

  34. ביקורת ניהול ספרים מס הכנסה

  35. אם חד הורית עצמאית מס הכנסה

  36. ועדה רפואית פקודת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  38. התיישנות הגשת דוחות למס הכנסה

  39. התיישנות תיקון שומות מס הכנסה

  40. סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

  41. בקשה לקביעת נכות לצרכי מס הכנסה

  42. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד כתב אישום

  43. השגה על שומת מס הכנסה ושומת ניכויים

  44. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון