ביטול קצבת זקנה

1. עניינה של תביעה זו היא בתובעת אשר הוכרה כ"תושבת" וכזכאית לקבל קצבת זקנה מהנתבע החל מ-3/2011. לטענת התובעת, יש לבטל את החוב שנוצר על שמה אצל הנתבע בשל שלילה רטרואקטיבית של זכאותה לקצבת זקנה בגין התקופה שבין 1.6.1992 ועד 31.8.1995 , בשל טענתה להתיישנות החוב.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

2. תובעת ילידת 1931 . בשנת 1975 התובעת יצאה מהארץ ועברה להתגורר בארה"ב (עמ' 6 לפ').

3. אין מחלוקת- שמשנת 1975 התובעת שהתה בחו"ל ואף קיבלה אזרחות אמריקאית ב-7/84, ובמהלך השנים הייתה מגיעה לארץ לביקורים קצרים בלבד (עמ' 6 שורה 28 לפ'). גם על פי דו"ח כניסות ויציאות של התובעת לארץ וממנה (צורף לתצהיר התובעת), עולה כי עד לחודש 2/2011 שהתה התובע רוב הזמן בחו"ל.
4. בשנת 1992 התובעת שבה לארץ ותביעתה לקבלת קצבת זקנה התקבלה והיא החלה לקבל קצבת זקנה,כאשר בחלוף יותר מ-8 חודשים בחודש 9/1992 התובעת שוב עזבה את הארץ ושהתה בחו"ל (למעט ביקורים קצרים בארץ) עד לחזרתה לארץ בחודש 2/2011.

5. במהלך חודש 6/1992 , הוחזרו לתובעת דמי הביטוח ששילמה עבור השנים 1/1985 עד 6/92 בשל שלילת מעמדה כ"תושבת", התובעת מודה שקיבלה המחאה בסך 1,732 ₪ (צורף לתיק מכתב והודאת התובעת על גבי המכתב, שקיבלה את התשלום).

6. מחומר הראיות שהוגש לתיק, עולה כי הנתבע, שילם לתובעת כספים בגין קצבת זקנה בין השנים 1992 עד 1995.זה גם המקום לציין כי במסגרת הסיכומים, זנחה התובעת את טענתה כי לא קיבלה את קצבת הזקנה לשנים הנ"ל, מה גם שהתובעת לא צירפה את דפי הבנק לזמנים הרלוונטיים לתביעה להוכחת טענתה.

7. הנתבע צירף מכתבים אשר נשלחו אל התובעת במרוצת השנים, לכתובתה ב: "קצנלסון 21 קרית מוצקין-26365" , שם התגורר אחיה של התובעת על פי עדותה, וביניהם נשלחו לתובעת הודעות על שלילה רטרואקטיבית של זכאותה לקצבת זקנה. התובעת אישרה במסגרת עדותה , כי זו אכן הכתובת שהשאירה אצל הנתבע למשלוח מכתבים בפניותיה אל הנתבע במהלך השנים (עמ' 9 משורה 9 ואילך), יחד עם זאת טענה התובעת כי לא קיבלה את ההודעות והמכתבים שכביכול שלח אליה הנתבע לטענתו.

8. הנתבע צירף מכתב אשר נשלח לתובעת לכתובתה ב-רח' קצנלסון קרית מוצקין, הנושא תאריך 23.1.96, וזה נוסחו:
"הנדון- תשלום קצבת זקנה
הפסקנו את תשלום קצבת הזקנה החל מ-1.9.95 בגלל שנודע לנו שהנך שוהה בחו"ל מ 8.11.94 ומאז לא ביקרת בארץ.
לפי הוראות "שוהים בחו"ל"
הנך זכאית לקצבת זקנה אם וכאשר תבואי לארץ ולו גם לביקור, תהיי זכאית לחידוש הקצבה בהיותך בישראל ובמשך 6 חודשים נוספים לאחר צאתך לחו"ל בפעם נוספת"


9. ביום 24.6.1996- התובעת הגישה תביעה לבית הדין זה, כנגד החלטת הנתבע להפסיק את תשלום קצבת הזקנה החל מ-1.9.1995 (מס' תיק נו/0/707 ), במצב דברים זה,אין ספק שאת המכתב הנ"ל קיבלה התובעת.

ביום 31.10.1996, התקיים דיון בו נכח מטעם התובעת- אחיה מר אברהם לוי אשר ביקש למחוק את התביעה מבלי לפגוע מטענות התובעת, "וזאת משום שאחותי נמצאת בחו"ל כשתשוב ארצה,נשקול המצב שוב" בית הדין נתן פסק דין המורה על מחיקת תביעת התובעת.

10. ביום 28.10.99, שלח הנתבע מכתב לתובעת לכתובתה שבקרית מוצקין, בו הוא מודיע לתובעת: 1) כי הוא דוחה את תביעתה לקצבת זקנה אשר הוגשה ב- 13.5.99 , 2) כי לא הייתה זכאית לקצבת זקנה אשר שולמה לה בטעות ושלא כדין לתקופה מ-1.1.92 עד 31.8.95 .

11. עם שובה של התובעת לארץ בחודש 2/2011, הגישה לנתבע תביעה לקצבת זקנה והשלמת הכנסה, תביעתה התקבלה והיא החלה לקבל גמלה החל מ-3/11. הנתבע הודיע לה במכתב מיום 21.8.2011, כי קיים אצלו חוב על שמה אשר נוצר עקב ביטול זכאותה לקצבת זקנה לתקופה שבין 1.6.92 - 31.8.95 , ולכן החל לגבות את החוב בדרך של תשלום קצבת זקנה מופחתת.

12. התובעת הגישה את התביעה דנן, לביטול החוב וחזרת הכספים אשר קוזזו מקצבת הזקנה בשל החוב שקיים על שמה. ביום 26.2.12 בית הדין נעתר לבקשת התובעת והורה על עיכוב הליכי גביית החוב של התובעת לנתבע, ככול שמדובר בחוב שנוצר בגין ביטול זכאות התובעת לקצבת זקנה לתקופה שבין 1992-1995, ובהחלטה מיום 18.6.12 קבע בית הדין כי הוראה זו תקפה עד לסיום ההליכים בתיק.

להלן תמצית טענות הצדדים:

טענות התובעת

13. לטענת התובעת, הנתבע הודיע לה על יתרת חוב על שמה אצלו עקב ביטול זכאותה לקצבת זקנה לתקופה שבין 31.8.95 עד 1.6.92 בגובה של 52,387 ₪ , בחלוף למעלה מ- 15 שנה , במכתב מיום 21.8.11 ,ולא קודם לכן, לפיכך חוב זה התיישן לטענתה והנתבע מנוע מלבקש החזר "החוב" לתקופה הנ"ל עקב טענת התיישנות. בעניין זה הפנתה התובעת לפס"ד - בל 6166/11/11 פריד עג'מי נ' המוסד לביטוח לאומי .

14. התובעת טוענת , כי במהלך שנת 2011, ניכה הנתבע מקצבת הזקנה אותה היא מקבלת סך של 11,000 ₪ על חשבון החוב לו הוא טוען לשנים 1992-1995 , לטענתה, היות ורק כעבור 15 שנים נודע לה על החוב ובמהלך השנים ולא הודיע לה הנתבע על קיומו של החוב,אלא רק בשנת 2011, הרי שלכל הפחות יש למחוק את החוב של ה"הצמדה" לקרן (סך קרן החוב- 22,942 ₪ + הצמדה בסך 23,510 ₪ ).

15. הוסיפה לטעון התובעת כי, גם בהתאם לתעודת עובד ציבור מטעם הנתבע, מיום 5.6.12, הנתבע הודיע לתובעת לפי כתובתה בארה"ב על שלילת זכאותה רטרואקטיבית לקצבת זקנה ב-1.1.06, כך שאם יש "חוב" הוא נוצר ב-2006 ולא קודם לכן, מה גם שלא ברור אם התובעת אכן קיבלה הודעה זו.

טענות הנתבע

16. הנתבע טען מנגד, כי התובעת הגישה תביעה בעניין שלילת תושבותה בתיק תשנ"ו/0/707 , כאשר בפסק דין מיום 31.10.96 תביעתה נמחקה , התובעת גם לא ערערה על מכתב הדחייה אשר נשלח אליה ב-28.10.99, לפיכך יש בכך משום מעשה בית דין והנתבע טוען להתיישנות.

17. לטענת הנתבע, על פי ההלכה הפסוקה, אין התיישנות ביחס לחוב הנובע מקבלת גמלה שלא כדין, שהרי אין המדובר בחוב בגין אי תשלום -דמי ביטוח - סוגיה אשר מתבררת בימים אלו בבית הדין הארצי, לפיכך אין רלוונטיות לפסיקה אליה הפנתה התובעת, היות ובתיק הנדון השאלה איננה עוסקת בחוב דמי ביטוח , אלא בחוב אשר נוצר כתוצאה מקבלת גמלה שלא כדין.


דיון והכרעה

18. ראשית, עלינו לברר האם כטענת התובעת - רק בשנת 2011 הנתבע הודיע לה על חוב שלה אצלו, ולכן מנוע הנתבע מלגבות את ה"חוב" אשר קיים על שמה, עקב גמלת הזקנה אשר קבלה לתקופה שהחלה ב- 1.6.92 עד 31.8.95 בשל חלוף הזמן והתיישנות החוב .

19. נקדים ונאמר- כי טענת התובעת שהנתבע הודיע לה על שלילה רטרואקטיבית לזכאותה של קצבת הזקנה אשר שולמה לה לשנים 92-95 במכתב מיום 21.8.11 ולא קודם לכן נדחית בזאת מהטעמים המפורטים להלן;

כעולה מהראיות בתיק , התובעת השאירה את כתובתה אצל הנתבע למשלוח מכתבים בפניותיה אל הנתבע במהלך השנים (עמ' 9 משורה 9 ואילך), ואחיה (מר אברהם לוי), היה מקבל את המכתבים הממוענים אליה בעת ששהתה בחו"ל.
הנתבע שלח מכתב לתובעת לכתובתה בקרית מוצקין, הנושא תאריך 23.1.96, בו הוא מודיע לה על הפסקת תשלום הקצבת זקנה החל מ-1.9.95 בשל העובדה שהיא שוהה בחו"ל ביום 24.6.1996- התובעת הגישה תביעה לבית הדין זה, כנגד החלטת הנתבע להפסיק את תשלום קצבת הזקנה החל מ-1.9.1995 (מס' תיק נו/0/707 ), אחיה הגיע לבית הדין מטעמה קרי,אין ספק שאת המכתב הנ"ל קיבלה התובעת. אולם במכתב זה הנתבע לא הודיע לתובעת על חוב שלה אצלו, אלא על הפסקת תשלום קצבת זקנה בשל שהותה בחו"ל.

ביום 28.10.99, שלח הנתבע מכתב תשובה לתביעת התובעת לקבלת קצבת זקנה, בו הוא מודיע לה על דחיית תביעתה לקצבת זקנה אשר הוגשה ב- 13.5.99 - ובנוסף לכך הודיע לה כי לא הייתה זכאית לקצבת זקנה אשר שולמה לה בטעות ושלא כדין לתקופה מ-1.1.92 עד 31.8.95 .

התובעת לא ערערה על החלטת פקידת התביעות כפי שהובעה במכתב זה, בנסיבות אלה, החלטת פקידת התביעות מיום 28.10.99 הפכה לחלוטה.

על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969, בנוסחה הקודם- אשר היה בתוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה, המועד להגשת תובענה לבית הדין לעבודה שעניינה תקיפת החלטת הנתבע בתביעה שפקיד התביעות דן בה, היה ששה חודשים מיום שההחלטה נמסרה למבוטח.
על פי הפסיקה, לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות להגשת תובענות (ראה: עב"ל 1281/00 אבו גאמע – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 853 (2003); עב"ל 31/98 סולן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481 (1999); עב"ל 370/09 שחאדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב 16.9.10).

לפיכך,הגענו למסקנה כי לא ניתן היו ם לתקוף את ההחלטה שניתנה בעניינה של התובעת בחלוף 12 שנים.

20. בענייננו, הנתבע פעל מכוח סעיף 312 ו/או 315 לחוק הביטוח הלאומי, לפיהם רשאי הוא לנכות או לקזז סכומי כסף ששילם למבוטח בטעות או שלא כדין כנגד כל תשלום שמגיע למבוטח .
סעיף 312 קובע:
(א)...
(ב)המוסד רשאי לקזז -
(1)כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או
לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם
אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד:
...
(ג)סכומים ששילם המוסד לזכאי בטעות או שלא כדין, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום קיזוז התשלום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;
...
(ג)המוסד לא יקזז כנגד קצבה, אם הזכאי לה אינו מבוטח, דמי ביטוח בסכום העולה על מחציתה, זולת אם היא קצבת ילדים.
...

סעיף 315 קובע:
" שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:
(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;
(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב;
(3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;
(4) ..."

21. בעב"ל 233/98 משה סבג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 683 (2000)). נקבע כי הפעלת סעיף 315 לחוק, מחייבת הפעלת שיקול דעת מטעם המוסד, וכי שיקול הדעת האמור כפוף לביקורת שיפוטית של בית הדין .

בהקשר זה, נקבע בעב"ל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב - 24.6.08), כי קודם שהמוסד מחליט לשלול זכות לגמלה מהטעם שהינו סבור כי שולמה בטעות או שלא כדין – עליו לאפשר למבוטח מיצוי של זכות הטיעון . נפסק כי :
"יש להבחין בין מצב בו המבוטח יזם את התביעה לגמלה, לבין מצב בו המוסד הוא שנקט לראשונה בפעולת חיוב כלפי המבוטח. במקרה הראשון, משמיע המבוטח טיעוניו בעצם התביעה שהגיש לזכות שמקורה בחוק, ובשים לב לטיעונים אלה מתקבלת התביעה או נדחית.
שונים פני הדברים כאשר היוזמה להגשת התביעה הינה של המוסד, כגון תביעה שמקורה בבדיקה וחקירה שכתוצאה ממנה נדרש המבוטח להחזיר גמלאות ששולמו לו בטעות או שלא כדין. במקרה כזה פועל המוסד לפי נתונים שהובאו לפניו בדו"ח חוקר או ממקורות אחרים. בעוד אשר המבוטח מצידו אינו יודע כלל במעמד מסירת ההודעה לחוקר, או בכל שלב אחר, על האפשרות או הכוונה לחייבו בהשבה רטרואקטיבית של כספים שקיבל מן המוסד.
אשר על כן, הגם שהוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי מקנה למוסד אפשרות ניכוי סכומים ותביעת חוב להחזרת תשלומים ששולמו למבוטח רטרואקטיבית, מן הדין הוא שתינתן הודעה מראש ובכתב למבוטח על האפשרות או הכוונה לשלול זכאותו לגמלה רטרואקטיבית וטעמיה, תוך פירוט החוב הכספי בו עלול הוא להיתבע, בגין תשלומים ביתר שקיבל שלא כדין או בטעות. כמו כן יש להעמיד את המבוטח על זכותו להגיש למוסד טיעוניו בכתב ובזמן סביר שייקבע. בדרך זו, תינתן למבוטח הזכות למצות זכויותיו טרם שיחליט המוסד לתבוע ממנו חוב העבר על תשלומים שקיבל שלא כדין. וזאת, ללא קשר לתביעה שהמבוטח יבחר להגיש או שלא להגיש לבית הדין לעבודה, בהשגה על החלטת המוסד בעניינו.
במקרה שלפנינו, אמנם לא ניתנה למערער זכות הטיעון לפני שהוחלט על חיובו רטרואקטיבית בהחזרת כספי גמלת הבטחת הכנסה ששולמו לו שלא כדין מנובמבר 2000. אולם, בדיעבד "נרפא" פגם זה בכך שניתנה למערער הזדמנות ראויה להשמיע טיעוניו בבית הדין האזורי, במסגרת בירור תביעתו במהלכה נבחנה תקפות החלטתו של המוסד. ..."

22. עוד הובהר בפסיקה לעניין זה, כי טעות של המוסד – גם אם לא נגרמה על ידי המבוטח – אין בה כדי להקנות זכאות שאינה קיימת בדין. לפיכך החובה להחזיר תשלום ששולם ביתר, אינה מותנית בחוסר תום לב מצידו של המבוטח. זאת, לא רק נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 315 לחוק, אלא גם מכוח תפקידו של המוסד לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שמבוטחים יקבלו את המגיע להם – לא פחות אך גם לא יותר (עב"ל 298/07 בסאם אבו אחמד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.08).

23. בענייננו, התובעת לא טענה כי הפעלת שיקול דעת של הנתבע נעשתה באופן שלא הובאו בחשבון נסיבות מצבה, או שנשקלו שיקולים לא רלוונטיים או בלתי סבירים, כל שטענה התובעת להתיישנות החוב,היות והובא לידיעתה כי קיים חוב על שמה אצל הנתבע בחלוף למעלה מ-15 שנה רק בשנת 2011 ומכאן שחוב זה התיישן.

24. כאמור לעיל, מהראיות שהוצגו בפנינו, הובא לידיעת התובעת על שלילת זכאותה לקצבת זקנה לשנים 92-95 עוד ביום-28.10.99 , כאשר התובעת לא ערערה על החלטת הנתבע ואף לא דאגה לשלם את החוב שנוצר על שמה.

25. אכן, סעיף 2 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 מגביל את המועד בו ניתן לתבוע חוב מחייב, ל-7 שנים, יחד עם זאת קובע הסעיף כי "...אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה", קרי, אין חוק ההתיישנות מפקיע את הזכות עצמה. משכך, נפסק, כי כאשר קמה למוסד לביטוח לאומי ההזדמנות לנכות מכספים המגיעים ממנו לחייב, הוא רשאי לממש זכותו זו וחלוף הזמן אינו מונע מהמוסד לביטוח לאומי לקזז סכומים אשר שולמו למבוטח שלא כדין- קביעה זו יסודה בדיני ההתיישנות, והיא אף נובעת מתכליתו של חוק הביטוח הלאומי. (ראו עב"ל 233/99 חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 מגביל את המועד בו ניתן לתבוע חוב מחייב, ל-7 שנים, יחד עם זאת קובע הסעיף כי "...אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה", קרי, אין חוק ההתיישנות מפקיע את הזכות עצמה. משכך, נפסק, כי כאשר קמה למוסד לביטוח לאומי ההזדמנות לנכות מכספים המגיעים ממנו לחייב, הוא רשאי לממש זכותו זו וחלוף הזמן אינו מונע מהמוסד לביטוח לאומי לקזז סכומים אשר שולמו למבוטח שלא כדין- קביעה זו יסודה בדיני ההתיישנות, והיא אף נובעת מתכליתו של חוק הביטוח הלאומי. (ראו עב"ל 233/99 חוק ההתיישנות מפקיע את הזכות עצמה. משכך, נפסק, כי כאשר קמה למוסד לביטוח לאומי ההזדמנות לנכות מכספים המגיעים ממנו לחייב, הוא רשאי לממש זכותו זו וחלוף הזמן אינו מונע מהמוסד לביטוח לאומי לקזז סכומים אשר שולמו למבוטח שלא כדין- קביעה זו יסודה בדיני ההתיישנות, והיא אף נובעת מתכליתו של חוק הביטוח הלאומי. (ראו עב"ל 233/99 רגבי מאג'ד-המוסד לביטוח לאומי, פורסם ב- 17.10.02).
26. חובה של התובעת בגין תשלומים אשר שולמו לה מן המוסד שלא כדין, התגבש בשנים 1992 עד 1995. עד שנת 2011 לא היתה לנתבע הזדמנות לנכות את אותם סכומים ששולמו שלא כדין, מגמלאות שלהן התובעת זכאית, מאחר שעד שנת 2011 התובעת לא היתה במעמד של "תושבת" אלא שהתה רוב הזמן בחו"ל, לפיכך אין לבוא בטענה אל הנתבע על כך שהשתהה ולא פעל לפני שנת 2011 בהתאם לזכות המוקנית לו הסעיפים 312 ו-315.

27. לא נעלמה מעניינו הפניית התובעת בעניין התיישנות החוב, לפס"ד של בית הדין האזורי בנצרת - בל 6166/11/11 פריד עג'מי נ' המוסד לביטוח לאומי . שם דובר על טענת התיישנות שהעלה המוסד כנגד מבוטח שטען כי המוסד החל לקזז את חובו בשנת 2005 . שם נפסק שחוק ההתיישנות חל על תביעת התובע כנגד המוסד, אולם היות והתביעה הוגשה טרם חלפו 7 שנים מיום תחילת מרוץ ההתיישנות ולכן נדחתה הבקשה לסילוק על הסף של המוסד . בעניינו הרי שקבענו שהתובעת ידעה על קיום החוב כבר ב-28.10.99 ולכן על פי חוק ההתיישנות, תביעתה התיישנה כבר ב-28.10.2006. מכאן שגם אילו היינו קובעים שחלים כללי ההתיישנות על היחסים שבין הצדדים אזי, התיישנה זכותה של התובעת לתבוע את הכספים שמקוזזים לה על חשבון החוב מ-1999 גם על-פי דיני ההתיישנות הכלליים .

28. לאור כל האמור לעיל במצטבר, התביעה-נדחית.

29. למעלה מן הצורך יודגש כי התובע רשאית לפנות לוועדה לביטול חובות אצל הנתבע, בנוגע ליתרת החוב.טוב יעשה הנתבע ככל שיפעיל את שיקול דעתו ויבחן את מצבה של התובעת היום ואת העובדה שברוב שנת 1992 שהתה בישראל (247 ימים,כפי שעולה מדו"ח ביקורת הגבולות שצירף הנתבע).

30. כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון