אי חידוש ביטוח חובה

רקע:

1. לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה דרכים שארעה ביום 15.10.08, עת נפגעה כהולכת רגל במעבר חצייה על-ידי רכב בבעלות ד"ר אירנה ברקו (להלן – אירנה), אשר היה נהוג על-ידי חתנה, מר ספונרו שרון (להלן – שרון).

2. התביעה הוגשה נגד קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – קרנית), וכן נגד A.I.G חברה לביטוח בע"מ (להלן – אי.אי.ג'י) וזאת לאחר שהתקבלה תשובת קרנית לתביעת התובעת לפיה נמסר על-ידי אירנה כי הרכב מבוטח על-ידי אי.אי.ג'י. בהמשך, בתחילת דיון ההוכחות בתיק, נמחקה התביעה נגד אי.אי.ג'י לפי הסכמה בין התובעת לאי.אי.ג'י.

3. קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד אירנה וכנגד שרון, לשיפוי בגין כל סכום שתחוייב בו כלפי התובעת, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – החוק).

4. אירנה ושרון הגישו הודעת צד ד' נגד אי.אי.ג'י, בעילה חוזית ונזיקית, בגין אי-עריכת פוליסת ביטוח חובה לרכב למועד הרלוונטי לתאונה. שרון, כנתבע, אף הגיש הודעת צד ג' נגד אי.אי.ג'י באותן עילות.


5. בהתאם להסכמה שהושגה במסגרת ההליך, ישולם לתובעת סך של 128,130 ₪ (סכום כולל).

6. על-פי הראיות שהוגשו, תעודת ביטוח החובה האחרונה שהוצאה לרכב (עובר לתאונה) היתה לתקופה שבין ה- 1.2.07 ל- 31.1.08. אין חולק כי לא הוצאה פוליסת ביטוח חובה לתקופה שלאחר תום פקיעת הביטוח לעיל ועובר לתאונה.

7. כפי שיפורט בהמשך, מסקנתי היא כי לא היה ביטוח חובה לרכב בעת התאונה, ולפיכך דין התביעה נגד קרנית להתקבל.

8. המחלוקות העיקריות שבין הצדדים הינן באשר לזכות החזרה של קרנית כלפי אירנה ושרון בנסיבות שבענייננו, וכן באשר לתביעת אירנה ושרון נגד אי.אי.ג' בטענות המתמקדות במישור החוזי והנזיקי בין צדדים אלה. למחלוקות אלה אדרש להלן.

תמצית טענות הצדדים:

9. לטענת קרנית, עומדת לה זכות החזרה על-פי חוק ביחס לאירנה, בהיותה הבעלים של הרכב, ולשרון בהיותו הנהג של הרכב ומי שעשה בו שימוש קבוע. קרנית טוענת עוד, כי השניים ידעו כי לרכב אין ביטוח חובה תקף, ומכל מקום אין זה סביר כי הם לא יידעו על כך.

10. ארינה ושרון טוענים, כי ביתה של אירנה, גב' מירי ספורנו-ברקו (להלן – מירי), התקשרה סמוך למועד פקיעת ביטוח הרכב לאי.אי.ג'י, וביקשה לחדש את ביטוח הרכב, הן ביטוח צד ג' והן ביטוח חובה. לפי הנטען, מירי ביקשה כי התשלום ייעשה באמצעות כרטיס האשראי של אירנה, ונמסר כי הביטוח יחודש. הסיבה למעורבותה של מירי בעריכת הביטוח לרכב נעוצה בעובדה כי אירנה, אימה, עברה אירוע מוחי קשה בחודש יולי 2007, בעקבותיו היתה מאושפזת תקופה ממושכת ונזקקה לשיקום, ומירי היא שטיפלה בענייני הרכב, לרבות הביטוח. לטענתם, רק לאחר התרחשות התאונה, נדהמו לגלות כי אין ברכב פוליסת ביטוח חובה, אלא פוליסת רכוש בלבד. לטענת אירנה ושרון, הם לא ידעו, ולא היה זה סביר כי ידעו, שאין לרכב ביטוח חובה תקף, ולכן דין ההודעה לצד ג' נגדם להדחות. עוד טענו, במסגרת ההודעות נגד אי.אי.ג'י, כי ככל שתתקבל התביעה נגדם, יש לחייב את אי.אי.ג'י לשפותם בגין התשלום לקרנית, שכן אי.אי.ג'י התרשלה כלפיהם בכך שלא הוציאה פוליסת ביטוח חובה על-אף שמירי ביקשה כי הביטוח יחודש בשיחה עם נציג החברה. כן טענו, כי אי.אי.ג'י חבה כלפיהם בחבות חוזית לבטחם, בהתאם להסכמה בשיחה האמורה. עוד נטען, למצג רשלני שהוצג בפניהם על-ידי אי.אי.ג'י בדבר קיום ביטוח תקף, ולפגיעה בהסתמכות לגיטימית מצידם.

11. לטענת אי.אי.ג'י, דין ההודעה לצד ד' נגדה להדחות על הסף, שכן על-פי סעיף 9 לחוק, לנהג ולמתיר השימוש ברכב ללא ביטוח, אין עילת חזרה כלפי צדדים שלישיים מכוח עילות חיצוניות לחוק, כשלעניין זה הם מסתמכים על פסק הדין בע"א 9165/09 כתריאל נ' מחאמיד חדד עלי ואח' (פורסם במאגרים). עוד נטען, כי אירנה לא דיווחה לחברת הביטוח כי ביתה עושה שימוש ברכב, וזאת עוד לפני התאונה והאירוע המוחי שעברה אירנה. לגוף העניין טוענת אי.אי.ג'י, כי הטענה שמירי ביקשה מאי.אי.ג'י לחדש את ביטוח החובה, לא הוכחה, וכי המחדל לאי-חידוש ביטוח החובה רובץ לפתחם של בני-המשפחה, וכי מהראיות עולה כי הם ידעו זאת היטב. לטענת אי.אי.ג'י, צדדי ג' לא ביססו אף לא אחת מעילות התביעה שלהם, חוזיות ונזיקיות, כנגדה.

דיון והכרעה:

ההודעה לצד ג' נגד אירנה ושרון:

12. לצורך הכרעה במחלוקת בין קרנית לצדדי ג', יש לבחון האם התקיימו בענייננו הוראות החוק ביחס לזכות החזרה של קרנית על-פי סעיף 9 לחוק.

13. בהתאם לפסיקה, זכות החזרה לבעל הרכב מתיר השימוש ולנהג הרכב, על-פי סעיף 9 לחוק, איננה זכות מוחלטת החלה בכל מקרה בו הרכב איננו מבוטח, אלא מותנית בקיומו של אשם (ע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר ואח' (פורסם במאגרים). זאת, נוכח הזיקה ההדוקה בין סעיף 7 לחוק, הקובע באיזה נסיבות תישלל הזכות לפיצויים ממי שנפגע בעצמו בתאונה בעת שהרכב בו נהג, או הרכב שבבעלותו ושהוא התיר את השימוש בו, לא היה מבוטח, לבין סעיף 9 לחוק הקובע את זכות החזרה של קרנית. יש איפוא לבחון האם היתה ידיעה של מתיר השימוש או הנהג כי לרכב לא היה ביטוח חובה, וככל שלא היתה – האם התנהלותם בנסיבות הינה סבירה או שהיא מהווה התנהלות מתוך פזיזות, עצימת עיניים או למצער רשלנות (ראו: פסה"ד בעניין צורדקר לעיל; רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים); רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן ואח' (פורסם במאגרים).

14. אבחן תחילה את עניינו של שרון. שרון העיד כי לא ידע שלרכב אין ביטוח חובה, שכן הוא סמך על אשתו, מירי, שדאגה לכך (עמ' 27, ש' 19-23). עדות זו באשר להיעדר ידיעה סובייקטיבית לא נסתרה בדרך כלשהי, ואני מקבלת אותה. השאלה המתעוררת הינה ביחס לסבירות אי-הידיעה של שרון, דהיינו, האם פעל כנהג סביר בנסיבות העניין. מסקנתי ביחס לשאלה זו הינה בשלילה.


אינני סבורה כי בנסיבות דנן ניתן לקבל את טענת שרון, כי הניח, באופן סביר, שלרכב יש ביטוח חובה, בהכירו את בעליו (חמתו) ומשסמך על אשתו כי נושא הביטוח מוסדר. אכן, הפסיקה הכירה במקרים מסוימים בהסתמכות על הרשאה לשימוש ברכב מצד אדם המצוי ביחסי קירבה עם המשתמש, כמקימה יסוד סביר להנחה בדבר קיום ביטוח תקף לרכב, באופן שאיננו מחייב, בגדר התנהלות סבירה, בדיקה עצמאית בדבר קיום ביטוח (רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי (פורסם במאגרים); ע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אמיל אגמי ואח' (פורסם במאגרים). בחינת הסבירות נעשית בכל מקרה על בסיס מכלול הנסיבות, כאשר יחסי קרבה כאמור מהווים את אחד הנתונים הנלקחים בחשבון. בענייננו, מכלול הנסיבות מעלה כי הימנעותו של שרון מלוודא כי יש לרכב ביטוח חובה, איננה בגדר התנהגות סבירה. ראשית, אין מדובר בנהג אקראי, הנוהג ברכב באופן חד-פעמי או מזדמן. לפי עדותה של מירי, אשתו של שרון, לאחר האירוע המוחי שעברה אמה, היה הרכב בחזקתם של בני הזוג (עמ' 21, ש' 29). לפי העולה מעדות שרון, הוא החל לנהוג ברכב בשנת 2008, למיטב זכרונו בסביבות מאי יוני (עמ' 29, ש' 1), נוכח מצבה הרפואי של חמתו ועל מנת לסייע לה להגיע לטיפולים רפואיים. לדבריו, הוא נהג ברכב כפעם בחודש (עמ' 28, ש' 29). נזכיר כי התאונה ארעה ביום 15.10.2008, וכי החל מיום 31.1.2008 לא היה לרכב ביטוח חובה תקף. שרון נהג, איפוא, ברכב במספר הזדמנויות במשך תקופה שהינה, לכל הפחות (לפי גרסתו שלו), כ- 5 חודשים. מדובר במתכונת יציבה של שימוש ברכב, ולא בשימוש אקראי, ולגבי שימוש מעין זה על הנהג, בגדר התנהלות סבירה, לוודא כי לרכב בו הוא עושה שימוש יש ביטוח חובה תקף. שנית, דבריו של שרון בעדותו מלמדים כי הוא היה מודע לצורך של בדיקת מסמכי הרכב בו הוא עושה שימוש כאמור. לעניין זה העיד שרון, כי ראה את רישיון הרכב ווידא שלרכב יש טסט תקף (עמ' 28, ש' 21-23). שרון היה ער, איפוא, לצורך לבדוק בעצמו את האישורים הנדרשים לרכב, ולא להסתמך בעניין זה רק על היכרותו עם בעלת הרכב ועל דברי אשתו. דבריו בעדותו לפיהם הניח, ביחס לביטוח דווקא, כי הנושא מוסדר, אינם מהווים תשובה מניחה את הדעת לאור האמור. שלישית, הנסיבות אשר הביאו לכך כי שרון יעשה שימוש ברכב, קרי – העובדה כי בעלת הרכב עברה בתקופה הסמוכה לכך אירוע מוחי, באופן שהצריך שינוי במתכונת הטיפול הרגילה/השגרתית ברכב, צריכה היתה לשמש "נורה אדומה" אצל שרון, כמי שעושה שימוש ברכב זה, לוודא כי נושא הביטוח הוסדר כנדרש.

15. אשר לאירנה; אירנה הינה בעלת הרכב. ככלל, החובה של בעל הרכב לדאוג ולוודא כי לרכב יש ביטוח חובה תקף, הינה "חובה עיקרית וראשונית" (רע"א 2853/96 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח, פ"ד נג(1) 680, 694). נדגיש כי בענייננו מדובר על היעדר ביטוח לרכב, ולא על שאלת תחולתו של הביטוח במקרה קונקרטי ביחס לנתוני הנהג (כגון – שאלת קיומו של רישיון נהיגה לנהג), כאשר ביחס לקטגוריה הראשונה קשה יותר, ככלל, להניח קיומה של "הקלה" לבעלים (ראו עניין צמח לעיל, עמ' 695). בענייננו נטען, כי נוכח מצבה הרפואי של אירנה, בעקבות האירוע המוחי אותו עברה ביולי 2007, לא היה בידה לדאוג להוצאת ביטוח לרכב, וכי נושא זה טופל על-ידי ביתה, והיא הסתמכה על כך. התלבטתי אם אכן יש לראות במצבה הרפואי של אירנה משום נתון המעקר יסוד של אשם בהתנהלותה ביחס לאי-ביטוח הרכב. סופו של יום, סבורני כי אין לקבוע כך. המסמכים שצורפו אכן מראים כי אירנה עברה אירוע מוחי ביולי 2007, וועדה רפואית לעניין נפגעי עבודה קבעה לה 100% נכות בגין שיתוק מצד שמאל. לאחר האירוע היתה אירנה מאושפזת, לאחר מכן וכן עברה הליך שיקום, והשתחררה מאשפוז בסוף חודש נובמבר 2007 (ראו: מכתב סיכום אשפוז המרכז הרפואי בני ציון, חלק מ- נ4/1). ביטוח החובה של הרכב פג, כאמור לעיל, ביום 31.1.08, והתאונה ארעה כ- 8.5 חודשים לאחר מכן. במהלך אותה תקופה נסעה אירנה ברכב, כעולה מעדות שרון אשר הסיע אותה. הטענה כי בשל מצבה המנטאלי/הרפואי, לא היה ביכולתה של אירנה במהלך החודשים מאז שחרורה מאשפוז ועד התאונה, לדאוג ולוודא כי לרכב הוצא ביטוח חובה, לא הוכחה באופן בו ניתן להוכיח טענה מעין זו. לכך יש להוסיף, כי מעדותה של אירנה, כמו-גם מהקלטות של שיחות שערכה לאחר התאונה עם נציגי אי.אי.ג'י, והוגשו על-ידי האחרונה, עולה כי אירנה היתה פעילה ומעורבת מאוד בניסיונות להסדיר בדיעבד, לאחר התאונה, את סוגיית הכיסוי הביטוחי, משהתבררה הבעיה בה נתונה המשפחה בשל היעדר ביטוח חובה; אירנה התקשרה לחברת הביטוח, במספר הזדמנויות, בניסיון להגיע להסכמה מולה, קיימה דין-ודברים עם נציגי החברה, באופן המלמד על תפקודה ועל מעורבות דומיננטית מצידה בקשר לביטוח רכבה. לפיכך, סבורני כי יש לקבוע כי בידי קרנית לחזור לאירנה, בעלת הרכב, אשר התירה את השימוש בו מבלי לוודא שיש לרכב ביטוח חובה תקף.

16. נוכח המפורט לעיל, הודעת צד ג' שהגישה קרנית מתקבלת, תוך חיוב צדדי ג', ביחד ולחוד, כלפי קרנית בגין הסכום בו היא חבה כלפי התובעת.

הודעות צד ד' נגד אי.אי.ג'י:

17. נותרה המחלוקת הנוגעת למישור שבין אירנה ושרון לבין לאי.אי.ג'י, ביחס לטענות הראשונים כי אי.אי.ג'י חבה כלפיהם בעילות חוזיות ונזיקיות וכי יש לחייבה לשאת בפיצויים שנפסקו לתובעת.

18. בטרם אדון במחלוקות בין הצדדים בעניין זה, יש תחילה להידרש לטענת אי.אי.ג'י, כי ההודעות נגדה נעדרות עילה, נוכח הוראת סעיף 9 לחוק אשר איננה מאפשרת חזרה לצדדים שלישיים מכוח עילות חיצוניות לפלת"ד.

19. לצורך הכרעה בטענת אי.אי.ג'י, יש תחילה לסווג את עילת התביעה של שרון ואירנה כלפיה. עילת התביעה בענייננו, הינה עילת תביעה עצמאית של המודיעים, בטענה לביצוע עוולות נזיקיות והפרות במישור החוזי על-ידי אי.אי.ג'י כלפיהם, אשר גרמו להם נזק שביטויו בחבות הכספית המוטלת עליהם מול קרנית. אין מדובר בתביעת השתתפות של מזיק אחד אל מול מזיק נוסף, אשר גרם אף הוא נזק לתובע, ולפיכך אין בענייננו תחולת לעקרון "ייחוד העילה" הקבוע בסעיף 8 לחוק, שעניינו בלעדיות עילת התביעה לפי החוק העומדת לניזוק באירוע שהוא תאונת דרכים (ראו: ע"א 10832/06 אבנר, איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים, הנדסה טכנולוגיות (אחזקות) 1991 בע"מ (2012) (פורסם במאגרים), פסקה 21 לפסק הדין; ע"א 3765/95 אכרם חוסיין ואח' נ' ד"ר שלמה טורם ואח', פ"ד נ(5) 573.

20. אשר להוראת סעיף 9 לחוק, אינני סבורה כי היא שוללת את עילת החזרה הנטענת של אירנה ושרון אל אי.אי.ג'י בענייננו. סעיף 9 לחוק קובע כי לא תהיה זכות חזרה, אלא במקרים החריגים המפורטים בו, למי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה, "על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה". אירנה ושרון הינם בגדר מי ששילמו פיצויים לפי החוק, נוכח קבלת הודעת צד ג' של קרנית נגדם. אולם, אי.אי.ג'י איננה בגדר אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה, שכן חבותה (הנטענת) איננה מכוח החוק ואיננה מתייחסת למישור היחסים מול הנפגע בתאונה, אלא היא חבות נפרדת ועצמאית אל מול צדדי ג'.

21. ההבחנה בין קטגוריות שונות של צדדים שלישיים אליהם מבקש לחזור הנהג/מתיר השימוש חסר הביטוח, בגין חיובו כלפי קרנית, עולה מפסק-הדין בע"א 9165/09 כתריאל נ' מחאמיד חדד עלי ואח' (2011) (פורסם במאגרים), עליו מסתמכת אי.אי.ג'י. באותו מקרה הבחין בית המשפט בין מקרים בהם זכות החזרה מועלית ביחס למי שחב אף הוא לפי החוק, כגון נהג נוסף המעורב בתאונה בה נפגע נוסע ברכב נטול הביטוח (אשר נחסמת על-ידי הוראת סעיף 9 לחוק), לבין מקרים בהם מועלית טענת חזרה כלפי מזיק נוסף (שהינה נעדרת עילה, נוכח הוראת סעיף 8 לחוק), לבין טענת חזרה המועלית במסגרת תביעה עצמאית של המזיק כלפי מי שהם בגדר מזיקים כלפיו. לעניין אחרון זה נקבע, כי יש לבחון את התביעה לפי מבחני ריחוק הנזק הרגילים בדיני הנזיקין. בנסיבות אותו מקרה נפסק, כי הנזק הכספי שנגרם לנהג חסר הביטוח עקב חיובו לשלם לקרנית בגין נזקיו של הנפגע בתאונה, הינו נזק רחוק ביחס להתנהגות העוולתית שנטענה שם כלפי צד ד'. צד ד' באותו מקרה היה רשות מקומית שנטען כלפיה כי תחזקה את הכביש באופן לקוי, דבר שגרם להתרחשות התאונה. בחינת ענייננו לפי מבחני ריחוק הנזק, איננו מביא למסקנה דומה. בענייננו, הטענה נגד אי.אי.ג'י הינה, בין היתר, כי פעלה ברשלנות מול צדדי ג' בכך שלא ערכה ביטוח חובה לרכב על-אף שהתבקשה לעשות כן. להתנהגות העוולתית לא מיוחסת תרומה לתאונה עצמה (כבעניין כתריאל לעיל), אלא להיותם של צדדי ג' מחוסרי ביטוח בעת התאונה, וכתוצאה מכך חיובם כלפי קרנית. אין מדובר בנזק רחוק, אלא בנזק ישיר הנובע מההתנהגות העוולתית (ככל שתוכח), שהתרחשותו היא בגדר ציפיות סבירה של המבטחת; הסיכון להתרחשות תאונה בה ייגרמו נזקי גוף, הוא הסיכון בשלו מלכתחילה נדרש הביטוח, והמחדל בעריכת ביטוח (ככל שהוא רובץ לפתחה של המבטחת) מביא לתוצאה צפויה של היעדר כיסוי ביטוחי והחבות הנובעת מכך כלפי קרנית.

22. לאור האמור לעיל, אינני רואה לקבל את טענת אי.אי.ג' בדבר דחיית הודעה צד ד' נגדה על הסף בשל היעדר אפשרות לתביעת חזרה בנסיבות כבענייננו.

23. אוסיף כי בסיכומיה טענה אי.אי.ג'י אף לעניין נהיגת מירי ושרון ברכב עובר לתאונה ובעת שהיה לרכב ביטוח חובה תקף, כאשר לטענתה הדבר מנוגד לדיווח בעת הוצאת הפוליסה לפיו שנת הלידה של הנהג הצעיר ביותר הנוהג ברכב דרך קבע היא 1952. אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי לשנות לענייננו. לא הוכח כי בעבר (לעת הרלוונטית לטענה) מדובר היה בנהיגה דרך קבע, ומכל מקום משענייננו בחבות לנזק גוף שארע לצד ג' אין בתנאי בפוליסה הנוגע לגיל הנהג כדי לסייגה (סעיף 15 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970).

24. מכאן למחלוקת לגופה בין אירנה ושרון לבין אי.אי.ג'י.

25. לטענת אירנה ושרון, לקראת מועד תום תקופת הביטוח של הרכב (31.1.08), התקשרה מירי לאי.אי.ג'י, וביקשה לחדש את הביטוח, הן ביטוח רכוש והן ביטוח חובה. מירי העידה לעניין זה, כי לאחר האירוע המוחי של אימה, ולאחר שהרכב עבר לחזקתם שלה ושל בן זוגה, היא בדקה את הביטוחים וראתה כי הם עומדים לפוג. לפיכך, התקשרה לאי.אי.ג'י לצורך חידוש הביטוח. הרכב היה מבוטח באי.אי.ג'י בשנים קודמות. לשעניין זה צורפו תעודות ביטוח חובה משנים 2005-2007 (נ/1). כן צורפו אישורי אי.אי.ג'י בדבר תשלומי פרמיה בגין ביטוח לשנים 2004-2007 ((נ/2) ותדפיסי כרטיס האשראי של אירנה לשנים הנ"ל (נ/3), המראים על חיובים בתשלומים הן בגין ביטוח חובה והן בגין ביטוח נוסף, כאשר האחרונים חופפים בסכומם ובמועדם לתשלומים המפורטים באישורי אי.אי.ג'י בדבר תשלום פרמיות ביטוח עבור הרכב. לטענת מירי, היא ביקשה לשלם באמצעות כרטיס האשראי של אמה בגין שני הביטוחים, וכן לצרף את בעלה כנהג לצורך ביטוח צד ג' (עמ' 22, ש' 2-3), וכך סוכם עם נציג אי.אי.ג'י עמו שוחחה. מירי העידה, כי לאחר כשבוע וחצי – שבועיים הגיעה לביתה מעטפה עם הפוליסה, ואז: "פתחתי והצצתי, אני סומכת על הביטוח הרבה שנים, ראיתי שבעלי רשום עם תעודת הזהות שלו והשם, סגרתי את המעטפה ושמתי ברכב, מבחינתי הכל היה בסדר ומשולם" (עמ' 22, ש' 9-11). לטענתה, רק בדיעבד הסתבר לה, להפתעתה, כי מדובר היה בפוליסת ביטוח צד ג' בלבד.

26. אי.אי.ג'י הכחישה את טענות מירי באשר לשיחה בינה לבין נציג החברה, בה, לפי הנטען, סוכם על הארכת ביטוח החובה. מטעם אי.אי.ג' לא הוצגו עדויות. אי.אי.ג' הציגה כראיה מטעמה מכתב מיום 28.10.08 (מוצג ג/2) הנושא את שמה של אירנה, ואשר אין מחלוקת כי נכתב על-ידי מירי (ראו עדותה של מירי, עמ' 26, ש' 2-4). כן הוגשו הקלטות של שיחות שונות שערכו מירי ואירנה עם נציגי אי.אי.ג'י לאחר התאונה (בו ביום, ובמועדים מאוחרים יותר).

27. עיון בעדויות ובראיות שהוצגו, אינו מעלה תמונה חד-משמעית. מחד, מהראיות שהוצגו עולה כי הגרסה אותה העלו בני המשפחה באופן עקבי בסמוך לאחר התאונה, לא היתה כגרסתם כעת. כך, במכתב מיום 28.10.08 (מוצג ג/2), כשבועיים לאחר התאונה, נרשם (לכאורה בשם אירנה, אף שנכתב על-ידי מירי), כדלקמן:

"... בשנה האחרונה חליתי במחלה קשה ואושפזתי, ולא הייתי כל כך בעניינים, ומסתבר שקרתה תקלה וביטוח החובה לא שולם בזמן, בעוד אני הייתי בטוחה שהכל מסודר.
.....
בבירור עם AIG התברר, להפתעתי הרבה, שביטוח החובה לא שולם בזמן, ומיד שולם הביטוח לתקופה הנדונה, אבל יש צורך בכיסוי ליום התאונה.
אני מבקשת מקרב ליבי, לעזור לי באופן חד פעמי ולבטח אותי בביטוח חובה רטרואקטיבית, על מנת שחתני יהיה מבוטח במקרה מצער זה ולא תגרם עוגמת נפש נוספת לאף אחד מאיתנו."

הנה-כי-כן, גרסתה הפוזיטבית של מירי בעדותה, לפיה, היא ביקשה לחדש את ביטוח הרכב, לרבות ביטוח חובה, בשיחה טלפונית עם נציגת אי.אי.ג'י שנערכה במועד שקדם לתאונה ובסמוך למועד פקיעת ביטוח החובה שהיה לרכב, לא הועלה כלל במכתב לחברת הביטוח שנכתב בסמוך לתאונה. המכתב מדבר על "תקלה" שארעה בתשלום הביטוח במועד, מבלי שהועלתה טענה כלשהי כלפי אי.אי.ג'י בהקשר זה. גם מההקלטות של שיחות בין מירי ואירנה לבין נציג אי.אי.ג'י עולה, כי גרסתן היתה כי אירעה תקלה וכי תשלום הביטוח "התפספס", מבלי שניתן להבין מהדברים כי לטענת בני-המשפחה אי.אי.ג' התבקשה על-ידם, עובר לתאונה, לערוך ביטוח חובה לרכב. הדבר מעורר קושי ביחס לעדותה של מירי בפני, שהרי הדעת נותנת כי הטענה העובדתית בדבר בקשתה לחידוש הביטוח עובר לתאונה, ככל שהיא נכונה, תועלה מייד ובהדגשה במגעיה עם חברת הביטוח עובר להליך המשפטי.

28. מנגד, יש לציין, כי בשיחה הראשונה עם חברת הביטוח מיד לאחר שהתרחשה התאונה, שנערכה, לפי שניתן להבין, על-ידי מירי, נאמר כדלקמן: "שלום. כן, יש לי, תראה יש לי מספר רכב, הוא אשום על שם אמא שלי ואנחנו נוהגים בו, אני הבת שלה, עשיתי צד ג' אצלכם ואני בטוחה במיליון אחוז שביקשתי לשלם את הביטוח חובה, ולא , משום מה התפספס כנראה..." (מוצג ג/3" עמ' 3, ש' 23-24, עמ' 4, ש' 1-2). לכך יש להוסיף, כי כמצויין לעיל, לפי הראיות שהוגשו, החל משנת 2004 ביטחה אירנה את הרכב באי.אי.ג'י, הן בביטוח חובה והן בביטוח רכוש. לפי העולה מתעודות החובה וכן מתדפיס חיובי כרטיס האשראי שלאירנה, שני הביטוחים שולמו באותן שנים בכרטיס האשראי באמצעות חברת הביטוח. מדובר במתכונת פעולה נמשכת, דבר התומך בסבירות הטענה כי גם בשנת 2008 התבקשה, אל מול אותה חברת ביטוח, עריכה של שני הביטוחים, ולא רק ביטוח רכוש מבלי לחדש את ביטוח החובה במקביל. עוד יש לציין, כי מהאזנה להקלטות שצורפו, שברובן מתועדות שיחות עם אירנה, עולה רושם ברור כי השיג-ושיח שקיימה אירנה עם נציגי החברה נעשה מתוך מצוקה, תוך הפצרות מצידה, עד כדי תחנונים ממש, להושטת עזרה מצד חברת הביטוח, בסברה באותה עת כי קיים פתרון אפשרי של "ביטוח רטרואקטיבי". דבר זה, ועל רקע העובדה כי פניותיה של מרינה לא נעשו באמצעות ייצוג משפטי, יכול להסביר את הימנעותה באותה עת מלהעלות האשמות ישירות נגד חברת הביטוח.

29. בנסיבות אלה, ונוכח המחלוקת הממוקדת באשר לשיחה בין מירי לנציג חברת הביטוח בעניין ביטוח הרכב עובר לתאונה, אשר עלתה באופן ברור כבר בכתבי הטענות, ברי כי יש חשיבות מרכזית לראיה ישירה ו"מזמן אמת" בדבר קיומה של שיחה כזו ובדבר תוכנה. כאמור לעיל, אי.אי.ג'י הגישה כראיות מטעמה הקלטות של שיחות שהתנהלו בין מירי ואירנה לנציג החברה, כולן במועדים שלאחר התאונה. לא הוגשה הקלטה של שיחה בין הצדדים עובר לתאונה ולמועד פקיעת הביטוח הקודם של הרכב. לעניין זה טענה אי.אי.ג'י בסיכומיה, כי חרף המאמצים שנעשו, לא אותרה הקלטה של שיחה כאמור. עוד ציינה אי.אי.ג'י, כי מירי לא סיפקה מידע באשר למועד בו יצרה קשר עם נציגת המבטחת ואף לא את שמה של נציגת השירות, דבר שהיה עשוי לתרום לאיתור השיחה. סבורני כי לא ניתן לקבל הסבר זה של אי.אי.ג'י, וזאת מהטעמים שלהלן.

ראשית יש לציין, כי הטענה בדבר אי-איתור הקלטה של שיחה קודמת בה נטען כי התבקש לערוך ביטוח חובה לרכב, חרף המאמצים שנעשו לצורך כך על-ידי החברה, הועלתה כטיעון בסיכומים, ולא גובתה בעדות כלשהי. לא הוכח, איפוא, כי נעשו מאמצים לאתר שיחה כזו, מהם המאמצים שננקטו ומדוע לא העלו פרי. יודגש לעניין זה, כי אי.אי.ג'י לא טענה, לא כל שכן הוכיחה, כי לא כל השיחות מלקוחות מוקלטות ומתועדות על-ידה על דרך השגרה, וההקלטות שהוגשו מטעמה מלמדות בעליל כי היא נוהגת להקליט שיחות המופנות אליה.

שנית, ומעבר לאמור, טענת מירי בדבר פניה לאי.אי.ג'י עובר לתאונה, לרבות לעניין ביטוח חובה לרכב, נתמכת לכאורה בעולה משיחות מאוחרות שאת הקלטותיהן צירפה האחרונה. לעניין זה אפנה לעמ' 36 לתמלול השיחות שהוגש מטעם אי.אי.ג'י (ג/3), בו נאמר כדלקמן:

"מירי נציגת AIG: אני אסביר לך מה, אני רואה כאן שיחה שדיברתי בפברואר עם מישיהי מצוות החידושים, שהיא בדיוק, והיא דיברה איתכם, אמרה לכם מה קורה לגבי החובה? ואז, אה,
מירי: לא, לא,
מירי נציגת AIG: היא אמרה לך את יכולה לעשות בדואר.
מירי: היא אמרה לי אולי את יכולה לעשות בדואר, אבל למה שאני לא אעשה? יכול להיות שהיא שלחה לי וזה לא הגיע,
מירי נציגת AIG: יכול להיות, אז בכל אופן, אז את מבינה, כאילו כאן זה אחריות של לקוח לבדוק מה קורה. ..."

מהאמור בשיחה זו ניתן ללמוד, כי התקיימה שיחה בין מירי לבין חברת הביטוח ("צוות החידושים") עובר לתאונה (נציג החברה מזכירה שיחה מפברואר, בעוד התאונה ארעה באוקטובר); כי בשיחה האמורה עלה נושא ביטוח החובה של הרכב; כי בידי חברת הביטוח יש רישום פנימי כלשהו בדבר השיחה האמורה ותוכנה; כי מועד השיחה, כמו גם מי שערך אותה מצד החברה, ידועים לחברה, בשונה מהנטען לגבי הקושי לאתר את הפרטים בשל כך שאלה לא נמסרו על-ידי מירי.

30. המסקנה העולה מהמפורט לעיל, היא, כי אי.אי.ג'י לא הציגה ראיות שיש בידה להשיג באשר לשיחה שנטען כי נערכה בין מירי לבין חברת הביטוח עובר לתאונה. ודוק; אף אם נכונה הטענה כי לא קיימת/אותרה הקלטה של אותה שיחה (טענה שכאמור לא הוכחה), ואף אם אניח כי קיים לכך הסביר סביר (שלא הונח), הרי שעולה בעליל מהתמליל שצוטט לעיל כי בידי החברה רישום אודות אותה שיחה, המתעד אותה, אולם גם תיעוד זה לא הוצג.

31. משנמנעה אי.אי.ג'י מלהציג ראיה רלוונטית שברשותה, ללא הסבר סביר, הרי שיש לכך משמעות ראייתית לחובתה. בהתאם להלכה הפסוקה והמושרשת היטב, הימנעות של צד מלהציג בבית המשפט ראיה רלוונטית, מביאה למסקנה כי ראיה זו, לו הוצגה, היתה תומכת בטענות יריבו (ע"א 55/89 קופל לנהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595). בענייננו, יש לקבוע, כי הימנעות אי.אי.ג'י מלהציג ראיות בדבר השיחה בין נציגיה לבין מירי עובר לתאונה, מהווה תמיכה ראייתית בטענות מירי בדבר פנייתה לחברת הביטוח ובקשתה לחידוש ביטוח החובה, עובר למועד התאונה. יצויין כי למסקנה דומה ניתן להגיע גם מכוח דוקטרינת הנזק הראיתי, לפיה, מקום בו פעולותיו/מחדליו של נתבע גורמות לתובע נזק ראייתי בכך שהן מונעות ממנו לעשות שימוש בראיה שהינה בעלת פוטנציאל לביסוס טענותיו, עובר נטל ההוכחה לעניין העובדה שבמחלוקת אל כתפי הנתבע (לדוקטרינה זו בהקשר להיעדר תיעוד בהתקשרות בין מבטח למבוטח באמצעות הטלפון, ראו: י' אליאס, דיני ביטוח, חלק ב' (תשס"ט – 2009), עמ' 1331).

32. מסקנת הדברים היא, שיש לקבל את טענתה של מירי, כי היא התקשרה לאי.אי.ג'י עובר לתאונה ובסמוך למועד פקיעת תוקף הביטוח, וביקשה לחדש את ביטוחי הרכב לתקופה נוספת, הן ביטוח רכוש והן ביטוח חובה, וכי חרף זאת לא חידשה אי.אי.ג'י את ביטוח החובה. עוד יש לקבוע, כי חברת הביטוח לא עדכנה את מירי או את אימה, אירנה, לאחר הפנייה האמורה, כי ביטוח החובה של הרכב לא חודש על-אף שהדבר התבקש, ולא התריעה בפניהן על כך שלרכב ביטוח רכוש בלבד ולא ביטוח חובה.

33. על רקע האמור לעיל, אבחן את טענות אירנה ושרון בדבר חבותה של אי.אי.ג'י כלפיהם. לעניין זה נטען בסיכומיהם, כי אי.אי.ג'י חבה כלפיהם הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי.

34. אשר לטענות במישור החוזי, טוענים אירנה ושרון, כי בנסיבות העניין התגבשה התחייבות מצד אי.אי.ג'י להוציא פוליסת ביטוח חובה לרכב. ככל שהטענה היא כי נכרת חוזה ביטוח במובן שהרכב בביטוח חובה תקף בעת התאונה, אין בידי לקבלה. בפסיקה נקבע לא אחת, כי מועד כניסתו לתוקף של ביטוח חובה לרכב הוא בעת תשלום הפרמיה והחתמת חותמת הבנק המעידה על התשלום (ראו: ע"פ 247/81 איריס דוידסקו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 549; ע"א 648/80 זליג אמיתי נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 386). הוראה בדבר מועד כניסתו של ביטוח חובה לתוקף, מצויה בסעיף 3 לתוספת לתקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח), התש"ל – 1970 (אשר עמדו בתוקף בעת האירועים נשוא התביעה דנן), לפיה - "מועד תחילת הביטוח: המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק אך לא לפני__". יצויין כי כיום כלולה הוראה דומה בתוספת א' לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), תש"ע – 2010. בענייננו, אין חולק כי לא הוצאה פוליסה ותעודת ביטוח חובה, לא שולמה פרמייה בגינה וממלא לא היתה בנמצא תעודה חתומה. אף אם נראה בשיחה בין שרון לאי.אי.ג' כהסכמה לעריכת ביטוח חובה, הרי שיש לבחון את תנאי ההסכמה, לרבות מועד כניסת הביטוח לתוקף. לעניין זה רלוונטית הוראת סעיף 2(ב) לחוק חוזה ביטוח, לפיו כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח. על התנאים הנהוגים אצל אי.אי.ג'י לעניין ביטוח חובה לרכב ניתן ללמוד הן מהוראת התקנות הנזכרת לעיל, והן מתעודות ביטוח החובה שהוציאה אי.אי.ג'י לאירנה בתקופה שלפני התאונה ולאחריה (נ/1); מאלו עולה, כי תנאי לכניסת הביטוח לתוקף, על-פי המצוין על גבי תעודות הביטוח בהבלטה, הוא חותמת הבנק/הדואר. דבר זה לא התקיים בענייננו. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי בעת התאונה לא היה לרכב ביטוח חובה תקף.

35. אשר לטענות הנזיקיות, במישור זה סבורני כי יש ממש בטענות שרון ואירנה. כאמור לעיל, התשתית העובדתית, כפי שנפרשה בפני, מביאה למסקנה כי במשך 4 שנים עוקבות עובר לאירועים נשוא התביעה, ביטחה אירנה את רכבה אצל א.אי.ג'י, הן בביטוח חובה והן בביטוח רכוש. שני סוגי הביטוחים נעשו, במהלך מרבית אותן שנים, באותו מועד. כפי שקבעתי לעיל, במועד שקדם לתאונה, התקשרה מירי לאי.אי.ג'י, בדומה לאופן שבו פעלה אמה בשנים קודמות, וביקשה לחדש הן את ביטוח החובה והן את ביטוח הרכוש, ברם חודש ביטוח הרכוש בלבד. הסיבה למחדל אכן לא הובררה עד תום, ברם כפי שצויין לעיל, הדבר נובע בראש ובראשונה מהיעדר ראיות ישירות בדבר תוכן אותה שיחה, דבר אשר רובץ לפתחה של אי.אי.ג'י בנסיבות שפורטו לעיל, באופן שמהווה תמיכה בטענות אירנה ושרון, או למצער מעביר את נטל ההוכחה במחלוקת האמורה לכתפי אי.אי.ג'י, ונטל זה לא הורם.

36. לחברת ביטוח חובת זהירות מושגית כלפי הפונים אליה לקבלת שירות מקצועי, ובנסיבות המקרה דנן, עת מדובר במי שהיתה מבוטחת אצל החברה במשך מספר שנים עוקבות, באותו סוג ביטוח שביחס לחידושו שבה ופנתה לחברת הביטוח, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית. משלא ערכה חברת הביטוח את הביטוח שהתבקש על-ידי מירי, ולא מסרה על כך כל הודעה למירי/לבעלת הרכב (אירנה), באופן שיביא לידיעתן כי הביטוח שהתבקש לא נערך ויתריע בפניהן כי השימוש ברכב נותר ללא כיסוי ביטוחי, היא פעלה באופן שאיננו עולה בקנה אחד עם סטנדרט התנהלות סביר של מבטחת בנסיבות מעין אלה. להתרשלות זו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לנזק שנגרם לאירנה ושרון בענייננו, קרי – חיובם כלפי קרנית עקב היעדר ביטוח חובה לרכב, שכן מדובר בתוצאה ברת צפיה ביחס למחדל בעריכת ביטוח חובה לרכב, ושעל המבטחת לצפות אותה. לעניין ריחוק הנזק התייחסתי לעיל בסעיף 21 לעיל, ולא אחזור על הדברים. התוצאה היא, אפוא, כי אי.אי.ג'י נושאת באחריות ברשלנות כלפי אירנה ושרון.

37. עם זאת, בחינת הנסיבות מלמדת כי אירנה ושרון, מצידם, פעלו בחוסר זהירות ובאופן שתרם תרומה של ממש להיווצרות נזקם. ההסתמכות המוחלטת על ההתקשרות הטלפונית עם אי.אי.ג'י לצורך חידוש הביטוח לרכב, והימנעותם מלבדוק את מסמכי הביטוח שנשלחו אליהם מהחברה (אשר כללו ביטוח צד ג' בלבד), כמו-גם מלוודא חיוב כרטיס האשראי של אירנה בגין ביטוח החובה, הינה בגדר התנהלות רשלנית מצידם, כפי שאף פורט לעיל בעניין חבותם כלפי קרנית. במיוחד תקפים הדברים נוכח התקופה הארוכה בה היה הרכב לא מבוטח עד להתרחשות התאונה, משך כ- 8.5 חודשים. טענותיהם בדבר הקשיים המשפחתיים שחוו באותה עת בשל מצבה הרפואי של אירנה ונסיבות נוספות, בלי שאקל בהן ראש, אינן מאיינות, לטעמי, את הרשלנות המתבטאת בנהיגה משך תקופה כה ארוכה ברכב מבלי שווידאו כי ברשותם תעודת ביטוח חובה תקפה, כפי שמתחייב על-פי החוק. בנסיבות המפורטות לעיל, סבורני כי יש לייחס לאירנה ושרון אשם תורם, ובמידה משמעותית, לתוצאה שנוצרה. את שיעור האשם התורם אני מעמידה בנסיבות אלה על 50%.



התוצאה היא, איפוא, כי התביעה נגדת קרנית מתקבלת. קרנית תשלם לתובעת סך של 128,130 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. הודעת צד ג' של קרנית נגד אירנה ושרון מתקבלת אף היא, והאחרונים ישפו את קרנית על מלוא הסכום שצויין לעיל, בצירוף הוצאות בסך 8,000 ₪. הודעת צד ד' נגד אי.אי.ג'י מתקבלת חלקית, באופן שאי.אי.ג' תשפה את אירנה ושרון ב- 50% מהסכומים בהם חוייבו כלפי קרנית (כולל ההוצאות שנפסקו לקרנית). בהודעות בין אירנה ושרון לבין אי.אי.ג'י אינני עושה צו להוצאות.


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון