ביטול קצבת שירותים מיוחדים

1. זהו ערעור על החלטות המל"ל לפיהן הופסקה זכאות התובע לקצבאות שירותים מיוחדים וניידות החל מיום 1.2.07.
כתוצאה מהפסקת הזכאות לקצבת הניידות נוצר חוב למל"ל, בסך של 12,568 ₪, לתקופה החל מ 1.2.07 (מועד שלילת הזכאות) ועד 31.8.07 (מועד הפסקת תשלום הקצבה בפועל), הכל כמפורט במכתבי המל"ל מן התאריכים 14.10.07 ו 1.6.08 (צורפו לכתב התביעה).

2. מטעם התובע העיד בפנינו אפוטרופסו, מר אלי בן נתן (להלן: "מר בן נתן").
מטעם הנתבע 1 (להלן: "המל"ל") העידה מרכזת מחלקת הגמלאות (נכות כללית) בסניף חיפה של המל"ל, הגב' רבקה קורן (להלן: "גב' קורן").
מטעם הנתבע 2 (להלן: "משרד הרווחה") העידו מנהלת השירות לטיפול חוץ ביתי באגף השיקום במשרד הרווחה, הגב' אורנה יוגב (להלן: "גב' יוגב") ומנהל המוסד בו חוסה התובע, מר משה גרוס (להלן: "מר גרוס").

3. רקע עובדתי כללי והשתלשלות העניינים:
א. התובע, יליד שנת 1950, סובל מאז לידתו, מפיגור שכלי , שיתוק מוחין ומליקוי ראיה כבד.

ב. התובע שוהה למעלה מ- 20 שנה ב"כפר תקווה", מוסד קהילתי המשמש לשיקום אנשים בעלי צרכים מיוחדים (להלן: "כפר תקווה" או "הכפר").
ג. עם כניסתו לכפר, שהיה באותה עת בבעלות פרטית, שילמו הורי התובע סכום חד פעמי בסך של כ - 100,000 $ תמורת הזכות לחיות בכפר.

ד. החל משנת 1992, לאחר שהורי התובע נאספו לבית עולמם, משמשים מר בן נתן ואחותו גב' סנדרה השג, כאפוטרופוסים קבועים לתובע (ר' צו מינוי אפוטרופוס מיום 9.2.92- צורף לתצהירו של מר בן נתן, ת/1).

ה. ביום 24.2.06 ארעה לתובע תאונה קשה בכפר, שכתוצאה ממנה הפך, למרבה הצער, משותק לחלוטין בארבע גפיו (להלן: "התאונה").

ו. לאחר התאונה אושפז התובע בבית חולים רמב"ם ובהמשך הועבר לשיקום ב"בית לוינשטיין", ברעננה.

ז. נכותו הצמיתה של התובע, לאחר התאונה, הועמדה על 100% החל מתאריך 1.2.07, עפ"י החלטת וועדה רפואית מיום 5.3.07 (ר' פרוטוקול הוועדה, מצורף לתצהירו של מר בן נתן, ת/1).

ח. עם שחרורו מבית לוינשטיין שב התובע לכפר תקווה, כשהוא מלווה בעובד סיעודי זר המתגורר עימו בכפר במשך כל שעות היממה ומעניק לתובע טיפול צמוד. ככל שנעדר העובד הזר , מחליף אותו מטפל ישראלי.
התובע, באמצעות אפוטרופסיו, נושא בעלות המטפל הסיעודי הצמוד.

ט. אפוטרופסיו של התובע הגישו למל"ל תביעות לתשלום קצבת שירותים מיוחדים ובהמשך – לתשלום קצבת ניידות. שתי התביעות, אושרו ע"י המל"ל.
התובע נמצא זכאי לקצבת השר"מ בשיעורה המקסימאלי (150%) החל מ- 30.7.06 ובנוסף – נמצא זכאי ל"קצבת ניידות לחסר רכב", החל מתאריך 1.9.06.


י. עד חודש 1/07, נשא התובע (באמצעות אפוטרופסיו) באופן פרטי, בעלות החודשית של אחזקתו בכפר, משהיה הכפר, כאמור, בבעלות פרטית מאז הקמתו ועד 31.12.06.

יא. החל מ 1.1.07 נושא משרד הרווחה במלוא העלות החודשית של אחזקת התובע בכפר (למעט עלות המטפל הסיעודי, בה ממשיך התובע לשאת, באופן פרטי).

יב. הגב' יוגב הבהירה בעדותה, כי הכפר נקלע לקשיים כספיים ואזי "התבקש המשרד (הרווחה – ע.ק) גם ע"י משפחות הדיירים/החוסים וגם ע"י הכפר עצמו לראות בו כמקום שהמדינה מממנת ומפקחת... היום יש לכפר הסכם עם משרד הרווחה ...החל מ 1/07 אנו מממנים ומפקחים על המקום, דמי אחזקה נקבעו לגובה שהיום עומד על סך 7,904 ₪...זה משולם עבור כל דייר בכפר ובתמורה לכך אנו בודקים שניתנים השירותים הדרושים..." (ר' עדותה בעמ' 12 – 13 ללפרוטוקול).
במאמר מוסגר יצוין, כי בהמשך ניהולו של ההליך עודכן ביה"ד, כי דמי האחזקה הועלו מאז לסך של 7,988 ₪ ובהמשך לסך של – 8,157 ₪.
יצויין כי אין מחלוקת לגבי הנסיבות בהן הפך הכפר למוסד ציבורי שהמדינה נושאת בעלות אחזקת החוסים בו. ב"כ התובע אף עמדה בסיכומיה על כך, כי אלמלא התערבות זאת של המדינה, היו עשרות החוסים נפלטים החוצה.

יג. ביום 25.7.07 הוגשה למל"ל בקשה, מטעם אגף השיקום של משרד הרווחה, לחלוקת הקצבה (קצבת הנכות) המשולמת לתובע, כמתחייב עפ"י חוק הביטוח הלאומי (סעיף 307) לאור העובדה, כי מאז 1.1.07 מוחזק התובע בכפר ע"ח משרד הרווחה.

יד. משהודע למל"ל, כי החל מ 1.1.07 נושאת המדינה בדמי אחזקתו של התובע בכפר, החליט המל"ל על הפסקת זכאותו לקצבת השר"מ ושלילתה החל מ - 1.2.07.
בתעודת עובד הציבור אשר הוגשה מטעם המל"ל (נ/4) הבהירה לעניין זה גב' קורן:
"לכאורה אין זכאות לשוהה במוסד בו ניתנים שירותי רפואה או שירותי סיעוד ושיקום, אך קיבלנו אישור מהמשרד הראשי (לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית) לשלם קצבת שירותים מיוחדים במידה והתובע אינו מוחזק בכפר תקווה ע"ח קופה ציבורית, בהתאם לכך שולמה קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 150% מ- 30/7/06.
ב- 9/8/07 קיבלנו בקשה לחלוקת קצבה ממשרד הרווחה / אגף השיקום, לפיה הנ"ל נמצא בכפר תקווה במימון של משרד הרווחה מ- 1/1/07.
הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים הופסקה מ- 1/2/07...".

טו. בעקבות שלילת הזכאות לקצבת השר"מ וכפועל יוצא הימנה, נשללה גם הזכאות לקצבת הניידות. הגב' שושנה וייס, מנהלת מחלקת הניידות בסניף חיפה של המל"ל, הבהירה לעניין זה בתעודת עובד הציבור (נ/5):
"קצבת ניידות כחסר רכב ששולמה לו (לתובע- ע.ק.) הינה בהסתמך על סעיף 15(ב)(1) להסכם הניידות בו נקבע, שתשלום הקצבה מותנה בין היתר בתשלום קצבת שירותים מיוחדים.
בעקבות הפסקת קצבת שירותים מיוחדים שהתבססה על הגדרתו כמאושפז על חשבון קופה ציבורית, הופסקה קצבת הניידות מ- 1.5.07 (מתום 3 חודשים לאשפוז) בהסתמך על סעיף 20(א)(2) להסכם הניידות."
טז. אין מחלוקת, כי קיימים מוסדות אשר הולמים את מצבו של התובע לאחר התאונה ובהם יוכל לקבל את מלוא הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק , במסגרת המוסד וע"ח המדינה. אין גם מחלוקת, כי לאחר התאונה הוצע לאפוטרופסיו של התובע להעבירו למוסד כאמור וכי הם סירבו להצעה, משהעדיפו להשאירו בכפר תקווה, בו רואים הם את ביתו של התובע.

סעיפי החוק הרלבנטיים:
4. בסעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), נקבע:

"שירותים מיוחדים הניתנים לאדם לפי פרק זה הם שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".

כן נקבע, כי השתתפות המל"ל במתן שירותים מיוחדים לנכה תהיה לפי כללים, מבחנים ושיעורים כפי שנקבעו בתקנות שירותים מיוחדים.

5. בתקנה 6 לתקנות שירותים מיוחדים (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט- 1978 (להלן: "תקנות שירותים מיוחדים") נקבע:

"נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, לא יהיה זכאי לקצבה מיוחדת."

כאן המקום לציין, כי בבג"צ


"... המוסד בו מוחזק הנכה אינו אמור לספק לו, על חשבונו (של המוסד), גם שירותי רפואה, גם שירותי סיעוד וגם שירותי שיקום. די אם מספק המוסד בו מדובר אחד משירותים אלה ויתקיים בו התנאי האמור בתקנה 6 לתקנות."

6. בסע' 15 (ב) להסכם הניידות, המסדיר את תשלום קצבת הניידות לחסרי רכב נקבע (ככל הצריך לענייננו):

"מוגבל בניידות אשר אין משתלמת לו קצבת ניידות על פי סעיף קטן (א), יהיה זכאי לקצבת ניידות בשיעור הנקוב בסעיף קטן (א) ובלבד שמתקיים בו אחד מאלה:
I הוא מקבל קצבה מיוחדת כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (להלן - תקנות שר"מ)....
....... ".

7. בסעיף 20(א) להסכם הניידות נקבע:

"תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בו מלאו 3 חודשים רצופים מיום אפשוזו של המוגבל בניידות לרבות אשפוז לפי חוק הסעד...".

תמצית טענות הצדדים
7. לטענת ב"כ התובע, בכפר לא ניתנים שירותי רפואה, סיעוד או שיקום כדרישת תקנה 6.
שירותי הסיעוד להם נזקק התובע מאז התאונה אינם מסופקים כלל בכפר ועליו לדאוג בעצמו, באופן פרטי, לקבלתם ,על דרך העסקת מטפל צמוד; לאור מצבו לאחר התאונה (שיתוק ארבע גפיים) התובע אף אינו בר שיקום ולכן הכפר איננו מספק לו גם שירותי שיקום כלשהם; ובאשר לשירותי רפואה – אף אלה אינם ניתנים בכפר מעבר לשירותים הניתנים לכל אזרח בישראל, בשכונת מגוריו.
לאמתו של דבר, מאז התאונה ולאור מצבו, התובע "כלל איננו נכלל בקהל היעד לו מיועד כפר תקווה".
משלא מסופקים לו בכפר הצרכים הבסיסיים להם נועדה קצבת השר"מ, הרי שלא בדין נשללה זכאותו לקצבה. ממילא נשללה ממנו שלא כדין גם הזכאות לקצתב ניידות, משזו נשללה כפועל יוצא מהפסקת הזכאות לקצבת השר"מ.
מוסיף ב"כ התובע וטוען, כי באין כל אפשרות כי הכפר יעניק לתובע את הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק ובהינתן, כי תנאי להמשך שהייתו בכפר, כי יתגורר עמו מטפל צמוד, הרי קיימת חשיבות גדולה להמשך תשלום הקצבה, למניעת העתקת מגורי התובע למוסד אחר, בו יזכה אולי לשירותי הסיעוד להם הוא נדרש, אך בכך יועתק מן המקום שהוא ביתו זה למעלה מ - 20 שנה.
עוד טען ב"כ התובע, כי מדובר בהפסקה שרירותית של הקצבה לאור העובדה, שהחל מתאריך 30.7.06 (מועד חזרתו לכפר לאחר התאונה) ועד 31.12.06 – שולמה לו הקצבה, הגם שהתגורר בכפר באותה מתכונת.

8. לטענת הנתבעים , מנגד, "כפר תקווה" מספק לדייריו ובכללם התובע, שירותי רפואה ושיקום ומשכך עונה הוא על דרישות תקנה 6, לפיה מדובר בשלושה סוגי שירותים חילופיים (שירותי סיעוד או שירותי רפואה או שירותי שיקום) ולמעשה די בהענקת הסוג האחד של השירותים, במסגרת הכפר, לשלילת הזכאות לקצבת שר"מ. החלטת הנתבעים בדין יסודה, אפוא, מה גם באין מחלוקת, כי אפוטרופסיו של התובע הם שבחרו להשאירו בכפר תקווה, בידיעה כי לא ניתן לספק לו בכפר את מלוא שירותי הסיעוד להם הוא נזקק וסירבו להצעה להעבירו למוסד אחר ההולם את מצבו הנוכחי.

9. השאלה האמיתית העומדת, אפוא, להכרעה היא, האם המוסד בו שוהה התובע ("כפר תקווה") הינו מוסד העונה על תנאי תקנה 6 לתקנות שירותים מיוחדים (להלן: "תקנה 6").

דיון והכרעה

10. מנהל כפר תקווה, מר גרוס, תיאר במכתבו מיום 9.12.09 (ת/3) את אופיו של הכפר, כדלקמן:

"כפר תקווה הוא מקום מגורים לאנשים עם מוגבלויות, בו רוב החברים מסוגלים לנהל את חייהם במידה רבה באופן עצמאי, תחת פיקוח של צוות הכפר. הכפר מהווה קהילה כפרית עבור אוכלוסיה מגוונת של בעלי צרכים מיוחדים והוא בעל אופי קהילתי: בתים קטנים, מדשאות ושבילים בניינים ציבוריים, בריכת שחיה וכו'. רוב החברים בכפר תקווה גרים בבתים ובדירות בשטח הכפר ברמת עצמאות גבוהה, יחסית."

השירותים הניתנים לדיירי הכפר פורטו על ידי מר גרוס בהרחבה, במכתבו נ/11, בזו הלשון:

"כפר תקווה מהווה בית לחיים ומקום שיקומי למגוון אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
מערך הטיפול והשיקום משתלב במרקם חיים ופעילויות עבור אנשים בעלי עצמאות חלקית וסבירה אשר יכולים ליהנות ממגוון השירותים.
...
בכפר צוות רב מקצועי הכולל בין היתר עובדים סוציאליים, אחיות, מדריכי שיקום, פיזיותרפיסט, מדריכי תעסוקה וכן מטפלים נוספים מתחומי טיפול מגוונים.
...
פעילות פנאי- בכפר מתבצעת פעילות פנאי ענפה בשעות אחה"צ, הערב וסופי השבוע ובכלל זה חוגים, פיתוח אישי, תחביבים, העשרת השכלה וכו'.
עובד רווחה מלווה- CASE MANAGER- לכל דייר יש עובד רווחה מלווה האחראי על התוכניות האישיות ותוכניות הקידום וההשתלבות בכפר.
שרותי בריאות- מרפאת הכפר פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה ומאוישת ע"י אחות מקצועית. רופא פנימאי מגיע פעמיים בשבוע. פסיכיאטר מגיע פעם בשבוע. כמו כן ניתנים טיפולי שיניים משמרים במסגרת מרפאת משרד הרווחה.
שירותי טיפול משלים- הדירים נהנים משירותי טיפול שונים בהתאם לצורך ובכלל זה פיזיותרפיה, שיאצו וטיפולים רגשיים ותחושתיים על פי הצורך ואבחון הצוות."
(ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.).

נציגת משרד הרווחה, הגב' יוגב, ציינה אף היא בתעודת עובד ציבור (נ/10), כי כפר תקווה הינו "מוסד שיקומי" וכי "ניתנים בו שירותי טיפול ושיקום סדירים".
בחקירתה הנגדית הוסיפה ואישרה:

"יש מרפאה שעובדת 24 שעות עם אחות מוסמכת, יש רופא שמגיע לכפר, יש עובדים סוציאליים, יש מדריכי שיקום, יש פיזיוטרפיה וכו'."
(ר' עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 25-26).

עיון בהסכם אשר נחתם בין משרד הרווחה לכפר ובנספחיו (צורפו להודעת ב"כ הנתבעת 2 מיום 5.11.09) מעלה, כי הכפר התחייב "לתת לדיירים במסגרת את השירותים על ידי כוח האדם בהתאם לדרישות המשרד ולצרכיהם האישיים של הדיירים, בצורה ובאופן ההולמים מסגרת טיפולית וברמה הגבוהה ביותר, כמפורט במכרז ובנספחים להסכם זה."
בין היתר התחייב הכפר (ככל הצריך לענייננו), כי "לדיירים בעלי מוגבלות גופנית, יינתנו שירותי טיפול סיעודי, טיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק ...."; "במסגרת לדיירים בעלי מוגבלות גופנית, יהיו עזרים רפואיים תקינים ומכשירי עזר שיקומיים, בהתאם להמלצת המפקח שתאושר ע"י הממונה" ; "מנהל המסגרת ידאג לעקוב אחר מצבם הבריאותי של הדיירים השוהים במסגרת לרבות סיוע ומעקב אחר טיפול תרופתי..."; כמו כן התחייב הכפר לבנות לכל אחד מן הדיירים תכנית טיפולית שיקומית, שתתאים לצרכיו.

בהתייחס לשירותים להם זוכה התובע בכפר, העיד מר גרוס:

"...אני יודע שהוא נמצא במעקב של פיזיותרפיסטית של הכפר ואני מעריך שהיא רואה אותו מספר פעמים בחודש, איני יודע במדויק, כאשר המטרה העיקרית היא איזושהי עבודה משמרת לתנוחה שלו, בהיותו אדם שלא מזיז שום איבר בגופו...
התובע זוכה לכל מערך השירותים שהכפר מעניק לכל דייריו...
...אני חייב לומר שאנחנו מכנים שירותי שיקום לכל מה שאנחנו עושים עם התובע ועם דיירים אחרים בכפר. לדוגמא- כל פעילויות ההעשרה למיניהן כמו האזנה למוזיקה, השתתפות בחוגים כאלה ואחרים, השתתפות באירועים של הכפר ובכל מערכת החיים שמתקיימת משעות הבוקר ועד שעות הלילה והתובע, בעזרת המטפלים, מגיע חווה נמצא, משתתף בשיעורים, פעיל מאוד מבחינה אינטלקטואלית..."
(ר' עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 14-16, 21; עמ' 21 שורות 1-5).

11. הנה כי כן, ממכלול הנתונים שבפנינו עולה, כי הכפר מספק לדייריו, בכללם התובע, שירותים רפואיים ושיקומיים ברמה שהיא, למצער, מעבר לרמה הבסיסית.
יצויין, כי בפרשת קרמן עמדה להכרעה, בין היתר, השאלה האם בדיבור "שירותי רפואה" בתקנה 6 כיוון מחוקק המשנה לשירותי רפואה מלאים או רק לשירותי רפואה בסיסיים. בית הדין הארצי פסק שלא ניתן, ולו בדוחק, לפרש את תקנה 6 ככוללת שירותי רפואה מלאים וקבע, כי העובדה שהמוסד בו שוהה הנכה איננו מספק את כל שירותי הרפואה, אין בה כדי להוציאו מגדר תקנה 6, כל עוד מסופקים על ידי המוסד שירותי רפואה בסיסיים.
פרשנות זו התקבלה גם על ידי שופטי הרוב בבג"צ.

12. אכן, לא ניתן להתעלם מכך ששירותי הסיעוד אשר מסופקים בכפר אינם הולמים את צרכיו המיוחדים של התובע, אשר למרבה הצער, נזקק מאז התאונה, לטיפול סיעודי צמוד, במשך 24 שעות ביממה (ר' לעניין זה עדותם של מנהל הכפר, מר גרוס ושל נציגת משרד הרווחה, גב' יוגב, שהודו כולם, כי במצבו הפיזי הנוכחי, מאז התאונה, אין באפשרות הכפר להעניק לתובע את הטיפול הסיעודי הצמוד לו הוא זקוק, 24 שעות ביממה).
יחד עם זאת, הרי שנוכח קביעותינו דלעיל בדבר שירותי הרפואה והשיקום הניתנים בכפר תקווה ומאחר ועפ"י לשון תקנה 6 וכפי שפורשה בפסיקה, די לשלילת זכאותו של הנכה לקצבת השירותים המיוחדים בכך שהמוסד בו הוא שוהה מספק לו סוג אחד משלושת סוגי השירותים המפורטים בתקנה (או שירותי רפואה, או שירותי סיעוד, או שירותי שיקום), הרי שהמוסד בו חוסה התובע הינו כזה העונה על התנאים המפורטים בתקנה 6.

13. באשר לטענת התובע בסיכומיו, לפיה לא ברור מדוע בחר המל"ל להפסיק לשלם לתובע את הגמלאות (גמלת השירותים המיוחדים ובעקבותיה גם גמלת הניידות) דווקא בחודש 2/07 (הגם שהתובע שב להתגורר בכפר, לאחר שהשתחרר מבית לוינשטיין, כחצי שנה קודם לכן)- תשומת לב ב"כ התובע מופנית לעדותה של גב' קורן, שהבהירה בתעודת עובד הציבור (נ/4), כמו גם בחקירתה הנגדית בביה"ד, כי המל"ל מוכן היה לשלם לתובע את הגמלאות, כל עוד מומנה שהותו של התובע בכפר מכיסו הפרטי (הגם שמדובר במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה ושיקום) וכי תשלום הגמלאות הופסק רק לאחר שהתגלה למל"ל כי המדינה, באמצעות משרד הרווחה, נושאת בעלות החודשית של שהיית התובע בכפר (החל מחודש 1/07, כאמור).
מן הראוי לציין, כי גישתו זו של המל"ל הינה בהחלט גישה ראויה, אשר מתיישבת היטב עם עמדתו של כב' השופט חשין בבג"צ קרמן (בעמ' 695), לפיה - במקרים בהם הנכה מוחזק במוסד פרטי שהמדינה אינה משתתפת במימונו - יהיה זה נכון להוסיף ולשלם לו את גמלת השירותים המיוחדים.

14. לסיכום, מש"כפר תקווה", המוסד בו חוסה התובע, עונה על התנאים המפורטים בתקנה 6, מה גם ששהותו של התובע בכפר ממומנת על ידי משרד הרווחה (למעט עלות המטפל הסיעודי הצמוד) החל מחודש 1/07 ואילך ועלותה החודשית (ר' לעיל, בפרק העובדתי) אף עולה על שיעורה החודשי של קצבת השר"מ (ר' נ/7) , הרי שאין מנוס מן הקביעה, כי בדין נשללה זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים (וכפועל יוצא מכך- אף נשללה זכאותו לקצבת הניידות).

15. בטרם סיום נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, בהתייחס לטענה כי הכפר הוא "ביתו" של התובע.
לעניין זה אין לנו אלא להפנות לפסק דינו של כב' השופט חשין בבג"צ קרמן, בפניו הועלתה טענה זהה ונקבע בזו הלשון (ככל הצריך לענייננו):

"אכן כך: כפר עופרים הוא בית לליאור, בו מקום מגוריו הקבוע ובו נטועים חייו, אפשר אף שלעניינים אלה ואחרים – כך, למשל, אולי לעניין מרשם האוכלוסין – ביתו של ליאור הוא בכפר. ואולם ענייננו אנו, אין הוא לא בהגדרת המילון למושגים "בית" ו"מוסד" ולא בקלסיפיקציה תיאורטית של חלוקת מקומות מגורים ל"בית" ול"מוסד" מזה; ענייננו הוא בהוראת התיבה "מוסד" בתקנה 6 לתקנות ובהקשר הדברים אין ספק קל בדעתי כי ליאור שוהה בכפר עופרים כ"נכה המוחזק בדרך כלל במוסד". במהותו ובעיקרו כפר עופרים הוא "מוסד" ומספק הוא שירותים ככל מוסד אחר, גם אם "בית" הוא לליאור. יתירה מזאת: תקנה 6 אין עניינה ב"מוסד" על דרך הסתם, אלא ב"מוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום".... אין ספק בדעתי, כי בכפר עופרים נתקיימו איפיונים כלליים אלה .... נזכור עוד זאת, שהתקנות אין עניינן אך באוטיסטים אלא בנכים על דרך הכלל ודומני שאם נפרש "מוסד" שבו מוחזקים נכים כ"בית" כי אז נצמצם את תחולתה של תקנה 6 ללא הצדק סביר, בשים לב למטרה המונחת בעורפה. דבר אחרון ובו עיקר: אם נשווה נגד עינינו את מטרתה של תקנה 6 ואת הטעם להולדתה מעיקרה, נדע אל נכון כי כפר עופרים הוא "מוסד" לענייננו...".
כל שנאמר שם יפה לענייננו וחל עליו, בשינויים המחוייבים.

15. אשר על כן , חרף נסיבותיו הטרגיות של המקרה ועם כל ההבנה למצבו של התובע, אין מנוס מדחיית התביעה, משידינו כבולות נוכח הוראות הדין וההלכה הפסוקה, הכל כמפורט לעיל.

16. התביעה נדחית , אפוא.
כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, מה גם בשים לב לנסיבותיו הקשות, המיוחדות והמצערות של העניין, אין צו להוצאות.

17. תשומת לב אפוטרופסיו של התובע לדרך הפתוחה בפניהם לפנות לוועדה לביטול חובות במל"ל, לעניין החוב שנוצר לתובע בגין תשלום קצבת הניידות ממועד הפסקת הזכאות ועד להפסקת תשלומה בפועל.
בנסיבותיו הטרגיות של המקרה, ביה"ד ממליץ בפני הוועדה לשקול בחיוב ביטול החוב.

18. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון