ביטול רישום המקרקעין

1. לפני תביעה כספית, על סך 11,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע בעטיו של מחדל הנתבע להסרת רישום שיעבוד מסוג משכנתא שרבץ על נכס שהיה בבעלותו בלשכת רישום המקרקעין.

2. אליבא דגירסת התובע, כעולה מכתב תביעתו, ביום 20/11/2009 פרע את יתרת חוב שתי ההלוואות שניתנו לו ע"י הנתבע (נשוא הערת השיעבוד בלשכת רישום המקרקעין). התובע צירף אישור בנק אודות סילוק מלא של שתי ההלוואות שנטל כדלקמן:
הלוואה מס' 50-9363890-00-42 על סך 44,000 ₪ והלוואה מס' 60-9363890-00-41 על סך 83,500 ₪ ובסה"כ 127,500 ₪. באישור סילוק המשכנתא נמצאה התחייבות הנתבע להסרת השיעבוד בתוך 30 ימים, וזאת בהתייחס לשתי ההלוואות דלעיל. מספר שנים לאחר מכן, ביום-2/8/12 - מכר התובע את הנכס לצד שלישי, או אז נתחוור לו, לשיטתו, כי במשך תקופה ממושכת בת 3 שנים לא בוצעה הסרת השיעבוד ע"י הנתבע, כפי שהתחייב באישור סילוק ההלוואות דלעיל. ב"כ התובע פנה לנתבע במכתב מיום 8/8/12 וכן ביום 9/8/2012 בדרישה למחיקת השיעבוד ולתשלום שכ"ט בסך 1,160 ₪, אולם זה לא קיים את חובתו. עוד טוען התובע, כי נמסרה הודעה בע"פ מצד הנתבע באשר לקבלת המסמכים הנדרשים וזאת בפרק זמן של 2-3 ימים, אולם לשווא. ביום 28/8/2012 פנה התובע באמצעות בא כוחו בתלונה למפקח על הבנקים בבנק ישראל בעניין זה. או-אז, דאג הנתבע למחיקת השיעבוד וזאת בחלוף יומיים ממועד שליחת מכתב התלונה למפקח על הבנקים. בתמיכה לכך הוצג אישור מחיקת רישום השיעבוד בלשכת רישום המקרקעין מיום 30/8/2012. כן מציין התובע, כי המפקח על הבנקים מצא, כניבט מתשובתו מיום 6.2.2013, כי תלונת התובע מוצדקת.

3. לטענת התובע, הנתבע הפר את התחייבותו כלפיו, וכי בשל אותה הפרה נגרמו נזקים בדמותן של הוצאות טיפול בא כוחו בהסרת המשכנתא וכן נזקים בגין דחיית תשלומי רוכש הנכס אשר הינם תולדת אי-מחיקת השעבוד ע"י הנתבעת. כן נגרמו לתובע אי-נעימויות ועוגמת נפש. לפיכך, עותר התובע לפסוק לו סך 11,000 ₪ הכוללים שכ"ט, אי קבלת תשלומי תמורה במועדם המקורי, טרחה ובזבוז זמן מצד התובע וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

4. אליבא דנתבע, עם סילוק ההלוואות, ביום 15/12/2009 נמסרו לתובע המסמכים המקוריים הנוגעים לביטול השיעבוד בגין הנכס בתוך 30 יום ממועד סילוק ההלוואות. הנתבע צירף לכתב הגנתו אישור לשכת רישום המקרקעין אשר כותרתו: "בקשה לביטול רישום משכנתא" שהוגשה על בסיסם. עוד מציין הנתבע, כי התובע אישר את קבלת מסמכי ביטול השיעבוד, אולם זה האחרון לא הגישם ללשכת רישום המקרקעין במשך מספר שנים עד לביצוע עיסקת המכירה, מאחר ולדבריו הוא "איננו משפטן". עוד מציין הנתבע, כי כבדרך שגרה, נוהג הוא לשלוח הודעות בדבר מחיקת שיעבודים ישירות לגורם אשר אצלו נרשמו השיעבודים, קרי, במקרה דנן ללשכת רישום המקרקעין ואולם במקרים בהם לקוח מבקש לקבל את מסמכי ביטול השיעבוד ישירות לידיו, אזי כחריג לכלל הנ"ל, נשלחים מסמכי ביטול השיעבוד המקוריים ללקוח עצמו. עוד ובנוסף מציין הנתבע, כי התובע בעצמו מודה, כי קיבל את מסמכי ביטול השיעבוד המקוריים, ומשלא הגיש זה האחרון את המסמכים ללשכת רישום המקרקעין במועדם, אין לו להלין אלא על עצמו. ב"כ התובע פנה לסניף הנתבע ב-רחביה ביום 6.8.12 בבקשה להפיק בשנית את מסמכי הביטול וכי מסמכים אלו סופקו ביום 29.8.12, קרי: בטרם חלפו 30 ימים ממועד פניית ב"כ התובע אל הנתבעת. הנתבע צירף צילום אישור המעיד על בקשת ביטול רישום משכנתא (נספח ג' לכתב ההגנה). למחרת הוצאת הבקשה לביטול המשכנתא ע"י הנתבע, בוטלה המשכנתא בפנקס רישום המקרקעין (נספח ד' לכתב ההגנה). באשר לפניית המפקח על הבנקים נטען, כי זו נתקבלה במשרדיה רק ביום 21/10/2012, וביום 26.11.12 נשלחה תגובת הנתבע. עוד נטען, כי לא היה צורך להסתייע בשירותי עורך דין על מנת למחוק רישום המשכון וכי אי ביצוע הסרת השיעבוד נגרם באשמו של התובע עצמו בכך שלא טרח להגיש המסמכים שנמסרו לו ללשכת רישום המקרקעין בתוך זמן סביר.

5. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובע, זה האחרון חולק נמרצות על טענת הנתבע באשר לטענה, כי התובע פנה בעצמו לנתבע בבקשת לשליחתם של המסמכים לשם מחיקת המשכנתא לידיו ומדגיש, כי על פי אישור סילוק ההלוואה מטעם הנתבע עצמו, הלכה למעשה - חובת מחיקת השיעבוד - חלה על הנתבע.


6. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבע, צויין, כי הנתבע מסר בידי התובע עוד ביום 15/12/2009 את המסמכים המקוריים לביטול השיעבוד על הנכס. הנתבע חוזר על טענתו, כי במכתב מטעם ב"כ התובע מיום 28/8/12, מודה התובע, כי קיבל לידיו את המסמכים ולא הגישם ללשכת רישום המקרקעין הואיל כהגדרתו הוא- "איננו משפטן" וכי בבואו ללשכת הרישום, נאמר לו כי פג תוקף הבקשה לביטול המשכנתא.
עוד מציין הנתבע, כי בהמשך לפנייתו של ב"כ התובע לסניף הבנק ב-רחביה מיום 6/8/12 בבקשה לניפוק חוזר של מסמכי ביטול השיעבוד, פעל זה האחרון וניפק את האישורים הנדרשים ביום 29/8/12, היינו: בפרק הזמן של 30 ימים.

7. במהלך ישיבת שמיעת ראיות שהתקיימה בפניי ביום 26/3/2014 בנוכחות התובע, העידו התובע ונציגת הנתבע, גב' יעל מימרן.
בחקירתו הנגדית, אישר התובע, כי לכל המאוחר הובא לידיעתו או לידיעת בא כוחו העתק מנסח לשכת רישום המקרקעין ביום 19.7.12, זאת, בשלב שלאחר החתימה על זיכרון הדברים ובטרם החתימה על הסכם המכר ביום 2.8.12 (פורט' בעמ' 3 שורות 6-25). עדות זו סותרת את האמור בסעיף 2 לתצהירו, כביכול, כי דבר אי מחיקת רישום השיעבוד נודע לו לראשונה ביום 2.8.12 לאחר החתימה על הסכם המכר.

עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי במסגרת הסכם המכר מיום 2.8.12 התחייב בפני הרוכש להסיר את השיעבוד הקיים תוך מועד מסויים (פרוט' בעמ' 3 שורה 25) אף בכך, יש כדי לסתור האמור בסעיף 2 לתצהירו. פרט לציון העובדה, כי הצדדים נתנו דעתם במסגרת ההסכם לחובת הסרת השיעבוד ולשם כך נקבעו אף מועדים לביצוע פעולה זו – התובע לא ידע לנקוב במועדים שנקבעו וכמו כן, התובע לא טרח לצרף העתק מהסכם המכר לראיותיו. ייאמר כבר כעת, כי ברי, שהסכם המכר הינו ראייה חיונית לביסוס עילת התביעה של התובע ומשזה לא צורף ראייה לתביעתו קיימת לכך משמעות מכרעת. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע:
ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991.

כמו כן, התובע אישר, כי בטרם הפנייה לנתבע בחודש אוגוסט 2012 לא ביצע פנייה קודמת לצורך הסרת השיעבוד וכי האמור בסעיפים 3, 4 ו- 5 הינו בבחינת עדות שמועה, זאת, הואיל והדברים האמורים בסעיפים הנ"ל הובאו לידיעתו מטעם בא כוחו.
התובע אף אישר, כי קיבל מהנתבע שטרות ביטול שיעבוד מקוריים עוד בשנת 2009.
בחקירתו הנגדית אישר תובע אף כי בינו לבין בא כוחו נכרת הסכם שכר טירחה אשר כלל את ביצוע כל הפעולות הדרושות למכירת הדירה ובכלל זאת העברתה בטאבו (פרוט' בעמ' 6 שורות 2-7). התובע לא טרח לצרף את הסכם שכר הטירחה כחלק מראיותיו ואף לא חשבונית/קבלה שקיבל בעד התשלום הנטען על ידו. סבורני, כי אף מסמכים אלה הינם בבחינת ראיות חיוניות לביסוס עילת תביעת התובע ומקום שהמסמכים הנ"ל קיימים בידיו יש במניעתו מלהגישם ראשית משום אי הוכחת עילת תביעתו וכן, חיזוק החזקה הראייתית, כי היה בהגשתם משום פגיעה בטענותיו.
אף עדותו של התובע, כי חל עיכוב בתשלום התמורה נוכח אי הסרת השיעבוד נמצאה עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע ראייתי מקום בו יכול היה לתמוך טענותיו בראיות בדמות הסכם המכר, מועדי התשלומים ותשלומם בפועל וכו'. התובע אף אישר, כי הסרת השיעבוד הייתה במסגרת מכירת הדירה (פרוט' בעמ' 7 שורה 14) ולמעשה לא הוכיח, כי נאלץ לשלם תמורה נוספת מעבר לתמורה ששולמה עבור ביצוע המכירה.

8. בחקירתה הנגדית של גב' יעל מימרן, מנהלת מדור סילוקים ושחרור בטחונות בזמנים הרלוונטיים מטעם הנתבע, אישרה היא, כי נוכח חלוף הזמן אין בידי הנתבע מסמכים המעידים, כי התובע או ב"כ ביקשו לקבל לידיהם את שטרות הביטול. כמו כן, לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת לשאלה האם הבנק טעה בכך שלא ביטל את השיעבוד. לשאלת בית המשפט, האם ישנו תיעוד לפנייה חריגה של לקוח לקבלת מסמכי ביטול שיעבוד לידיו, השיבה, כי הנתבע מסתפק בבקשה של הלקוח ודואג לציין זאת בתיק. במקרה דנן, אין ציון של הערה זו. בכל מקרה, הערות מסוג זה נשמרות במערכת למשך שנתיים.

9. הצדדים הגידו סיכומים קצרים בכתב בהם שבו על טענותיהם תוך התייחסות לעדויות שנשמעו בבית משפט.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בכתבי התביעה וההגנה, ולאור התרשמותי מעדויות הצדדים וטיעוניהם ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין על יסוד הראיות שהוצגו בפניי ומשקלן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. ולהלן נימוקיי:

11. המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 9א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 - קובע כדלקמן:

"(א) פרע לקוח, בעצמו ולא באמצעות ערב, את כל חיוביו שלהבטחתם נוצרו שעבודים, יבטל התאגיד הבנקאי את השעבודים ואם הנכסים ששועבדו נמצאים בחזקתו, יעמידם לרשות הלקוח או הממשכן תוך שבועיים מיום הפרעון; היה השעבוד משכנתה או משכון רשום, יגיש התאגיד הבנקאי, תוך 30 ימים מיום הפרעון, הודעה על מחיקת השעבוד למי שאצלו הוא נרשם; היה התאגיד הבנקאי בנק למשכנתאות כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981, רשאי הוא להגיש את ההודעה האמורה תוך 60 ימים מיום הפרעון.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו כל עוד לא נפרעו כל חיוביו של הלקוח המובטחים על ידי אותם שעבודים; היה החיוב שנפרע מסוג חיוב מתחדש, יבוטלו השעבודים רק אם הלקוח ביקש לבטלם, והמועד שבו הגיעה בקשתו לסניף התאגיד הבנקאי שבו התנהלו חיוביו ייחשב כיום הפרעון לצורך המועדים האמורים בסעיף קטן (א).
(ג) הוצאות מחיקת רישום משכנתה או משכון כאמור יחולו על התאגיד הבנקאי.

12. אין חולק, כי ככלל - מעת סילוק ההלוואה - מוטלות על הנתבע חובות שבדין ובהסכם להסרת הרישום בלשכת רישום המקרקעין. אף באישור סילוק ההלוואות שהנפיק הנתבע לתובע צויינו חובות אלה במפורש כדלקמן:
"אנו נפעל לביטול השיעבוד/ים הרובצ/ים לטובתנו על הנכס/ים שנרשמ/ו בגין ההלוואה/ותה נ"ל בלבד, וזאת תוך 30 ימים מיום הפירעון".
משמע, האחריות הבלעדית לביטול השיעבודים חלה על הנתבע וזאת בפרק זמן של 30 ימים.

13. מקום בו הוראת החוק מחייבת את הנתבע לבצע פעולה זו ואף אישור הנתבע מעיד על כך מפורשות, כאמור לעיל, סבורני, כי נטל הראייה להוכחת הצדקה לאי ביצוע חובה זו מוטל על הנתבע. נטל אשר לעניות דעתי – הנתבע עמד בו. שכן, אין חולק, כי התובע קיבל לידיו את שטרות הביטול המקוריים - עובדה זו - תומכת בעדות נציגת הנתבע בכך שהינה בעל משקל ראייתי כבד יותר מהמסמך (סעיף 12 לפסק הדין) שנשלח לתובע שהינו, הלכה למעשה, טופס שבלוני וקבוע שיוצא ממחשב הנתבע לכל לווה בעת סילוק ההלוואה. התובע אף לא פירט את הנסיבות בהן הגיעו לידיו שטרות הביטול המקוריים בשנת 2009. תמים דעים אני עם טענת הנתבע, כי פעולה זו מלמדת, כי התובע או מי מטעמו ביקשו את השטרות לידיהם.

14. יתרה מכך, סבורני, כי לא עלה בידי התובע אף להוכיח נזקיו הנטענים. שכן, במישור הנזיקי - סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כדלקמן: "מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו- והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק... ". במישור החוזי- לא הוצגה סנקציה חוזית באשר להפרה זו כאשר לא כל הפרה מחייבת מתן פיצוי באופן אוטומטי.
כעולה מהוראה זו, הרי שעל התובע הנטל להוכיח, כי נגרם לו נזק, כאשר אף נזק לא ממוני הינו בבחינת נזק בר הוכחה.
באשר לנזק ממוני-התובע, כאמור לעיל, סתר את טענותיו בעניין זה, מיניה וביה, בעדותו בעת שציין במפורש, שבמסגרת הסכם שכר הטירחה עם עו"ד יורם וינוגרד היה על בא כוחו לטפל בכל עיסקת המכירה ובכלל זאת היה עליו לטפל "בכל הפעולות הדרושות למכירת הדירה". התובע, כאמור לעיל, לא צירף את "הסכם שכר הטירחה" ואת "הסכם המכר" שהינם מסמכים מהותיים לצורך בחינת היקף הפעולות אליהם התחייב בא כוחו. סבורני, כי אף ניסיון בא כוחו להציל מהתובע עדות בעניין זה בחקירתו החוזרת לא צלח. שכן, מקום בו לא הוצג הסכם שכ"ט על מלוא היקף הפעולות הבסיסיות שהוסכמו בין התובע לבין בא כוחו ומשאלה לא הוכחו בראיות כדבעי - הרי שלא ניתן ללמוד על מיהותן של פעולות המוגדרות כפעולות חריגות – כאלה- שאינן נכללות בהסכם הבסיסי. התובע אף לא צירף ראיות מהן עולה, כי שילם לבא כוחו תשלום נוסף על שכר הטירחה הבסיסי וסבורני, כי לא ניתן ללמוד ממכתבו החד צדדי של עו"ד וינוגרד מיום 9.12.12 (ת/8) על התחייבות מצד התובע לשאת בתשלום הדרישה. למעשה, התובע פעל באופן שמלכתחילה הציג תמונה ראייתית חסרה בכך שגילה טפח וכיסה טפחיים בכל הקשור לטענותיו בעניין נזקיו הנטענים. בכך שהסתיר את הסכם המכר ושכר הטירחה – הראיות- על יסודן הינו מבסס את עילת תביעתו ותחתיהן צירף מכתב מאוחר בזמן שנערך על ידי בא כוחו בדבר חיובים באשר לפעולות נוספות, כביכול, שביצע זה בגינם הינו נדרש לתשלום שכר טירחה נוסף. אף באשר לטענת התובע לנזקים נוספים הרי שאלה לא הוכחו כדבעי.
באשר לנזק לא ממוני- פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני, על רקע סכסוך שיסודו במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, נתונה לשיקול דעת בית המשפט (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970), ומכאן שהיא שמורה למקרים מיוחדים. ברם, קודם שיעמוד בית המשפט בפני הצורך להחליט, אם המקרה שלפניו מצדיק פסיקת פיצוי כזה, מוטל על הנפגע מהפרת החוזה להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא-ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד(4) 847, 858; וע"א 679/82 עיריית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, תקדין-עליון 88(2) 634, פיסקה 7 לפסק הדין). בנסיבות התיק, לא שוכענתי, כי עסקינן בנסיבות המצדיקות פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

15. סוף דבר- התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון