ביטול רישיון צבאי

השופטת מ' שידלובסקי-אור

העותרים שבפניי - אזרחי מדינות זרות העושים במדינת ישראל מתוקף אשרת תייר אשר הוצאה להם עם בואם - עותרים למען יבוטל צו ההרחקה אשר הוצא נגדם, והכול כפי שיפורט להלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

העותרים הינם אזרחי אנגליה, ארצות-הברית ויפן, בהתאמה. השלושה נכנסו בסוף חודש מאי השנה באשרת תייר (סוג אשרה ב/2), המעניקה להם הזכות לשהות בארץ למשך שלושה חודשים מיום כניסתם - כלומר, שהייתם בארץ בעת התקיימות האירועים הרלוונטיים לדיון זה, הייתה כדין.


בתאריך 31.5.2002 נכנסו העותרים למחנה הפליטים בלטה, שבסמוך לשכם, תוך שהם עוברים בגלוי מחסומי צבא וחיילים המאפשרים להם כניסה בלא שייאמר להם כי קיים צו מפקד צבאי המכריז על השטח כשטח צבאי סגור.

בתאריך 1.6.2002 נעצרו השלושה בנסיבות השנויות במחלוקת: לפי גירסת המשיב, הוצג לעותרים צו המפקד הצבאי האוסר שהייתם במקום, ותוכנו הוסבר להם באנגלית.
העותרים סירבו לשתף פעולה עם החיילים, והאחרונים נאלצו להפעיל כוח סביר ולכפות על העותרים יציאתם מן השטח. העותרים טוענים כי לא הוצג להם כל צו, וכי לא הוסבר להם כלל כי שהייתם במקום אסורה, או כי סירוב לעזוב את המקום יגרור הטלת סנקציות.

עם מעצרם הושמו השלושה במשמורת, תוך שהם מסרבים לשתף פעולה עם בית-הדין למשמורת ועומדים על זכותם להיות מיוצגים על-ידי עורך-דין. קביעת בית-הדין למשמורת הייתה כי יש להוציא נגדם צווי הרחקה.

ביום 2.6.2002 ניתן צו משמורת על-פי סעיף 13א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952, וביום 3.6.2002 בוטל רישיון הישיבה של העותרים. מן הראוי לציין שעל-פי הפרוטוקולים הקיימים מבית-הדין למשמורת, ניתנה לעותרים האפשרות לטעון טענות, אולם האחרונים סירבו לכך בתוקף ועמדו על אי-מתן תגובה טרם פגישתם עם עורך-דין.

סופו של דבר התאפשרה פגישתם של העותרים עם עורך-דין. בעקבות פגישה זו ערער בא-כוחם של העותרים בפני שר הפנים על החלטת בית-הדין למשמורת. ככל הנראה, הערעור, אשר נשלח לשר הפנים באמצעות פקס והעתקו בפניי - לא הגיע למענו, ומשום כך לא התקבלה בתחילה כל התייחסות מצדו של השר.

רק בעקבות פתיחת ההליכים, נודע לסגן ראש-הממשלה ושר הפנים, מר אלי ישי, דבר הערעור על החלטת בית-הדין למשמורת. בתגובה, התקבלה החלטה על-ידי שר הפנים, ולפיה אשרות הכניסה שבידי העותרים בטלות, ובהתאם לכך - עליהם לצאת את הארץ. השר איפשר לעותרים, על-פי הצעת בית-המשפט, לצאת את הארץ מרצונם, ובמקרה זה יבוטלו צווי ההרחקה.


העותרים סירבו להצעת השר, וביקשו לקיים דיון לגופם של צווי ההרחקה.


איסור הכניסה לשטח צבאי סגור

סעיף 90 לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), תש"ל-1970 (להלן - הצו בדבר הוראות בטחון) קובע כי מפקד צבאי רשאי להכריז על כל שטח כשטח סגור, ובמקרה כזה - אסור להיכנס ולשהות באותו שטח. הפרת הוראת המפקד הצבאי גוררת בעקבותיה אפשרות לחייל או לשוטר להוציא את השוהה בשטח הצבאי הסגור בניגוד לצו.

בעת כניסת העותרים לשטח האסור בכניסה, עמד בתוקף צו אלוף פיקוד מרכז
המכריז על כלל שטחי A, ובכללם שטח מחנה בלטה, כעל שטח צבאי סגור (להלן - צו האלוף). בנוסף על כך, ובתוקף סמכותו לפי סעיף 90 דלעיל, הכריז מפקד חטיבת שומרון ביום 1.6.2002 על השטח שבו שהו העותרים באופן ספציפי כעל שטח צבאי סגור לכניסה או לשהייה (להלן - צו המח"ט). בא-כוח העותרים, עורך-דין ג'בארין, טען בשפה רפה נגד אמינותו ותוקפו של הצו, בין היתר, לאור קיומו של צו האלוף.
לא השתכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהליך הוצאת צו המח"ט או בתוקפו.

סמכות ביטול אישור השהייה והוצאת צווי ההרחקה

כאמור, אין חולק כי העותרים שהו בארץ כדין ובהיות ברשותם אשרות שהייה בנות- תוקף במועד שבו נעצרו.

בתמצית, נחלק הליך הגירוש של אזרחים זרים השוהים בארץ כדין לשני חלקים:
ראשית, יש לבטל את אשרת השהייה. משבוטלה האשרה, משנים אותם אזרחים את מעמדם משוהים חוקיים לשוהים בלתי חוקיים. ככאלה - ורק ככאלה - רשאי שר הפנים להוציא נגדם צווי הרחקה.

שלב ביטול האשרה

סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל קובע כדלקמן:

"ביטול 11. (א) שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו - אשרות וכו' (1) לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;


(2) לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה.

(ב) שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, תש"י-1950, אם הושגו על-ידי מתן ידיעות כוזבות".

באי-כוח הצדדים הכבירו מלים הן בסיכומיהם על-פה והן בסיכומיהם בכתב על דבר חובת ההנמקה של שר הפנים בבואו לבטל אשרת שוהה כדין בישראל בהתאם לסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, ועל המשמעויות העולות מחובה זו.

לצערי, חלה טעות במאגר המשפטי הממוחשב בהוצאת "תקדין", ועליו הסתמכו הצדדים ואף אנוכי. התברר כי בחוק האזרחות (תיקון מס' 4), תש"מ-1980, בסעיף 15 נקבע כדלהלן:

"בסעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, אחרי 'רשאי' יבוא 'בהחלטה מנומקת'" (ההדגשה שלי - מ' ש' א').

במאגר המשפטי הממוחשב הנ"ל הוכנסה "ההחלטה המנומקת" לסעיף 11(א) לחוק הכניסה לישראל במקום לסעיף 11(ב) וכתוצאה מכך סברו כל הצדדים, ואף אנוכי, כי חובת ההנמקה מתייחסת לביטול האשרה או לרישיון הישיבה.


אולם בפועל, חובת ההנמקה יוחדה לביטול אשרת עולה ותעודת עולה - כאמור בסעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל. המחוקק נתן דעתו לצמצום שיקול-הדעת של שר הפנים בביטול אשרת שוהה וצמצם אותו אך ורק בתנאי סעיף קטן זה.

פטור ממתן הנמקה, במצבים שבהם נדרש שר הפנים להורות על ביטול אשרת שוהה - איננו שולל את שבט ביקורתו של בית-משפט זה (וראה לעניין זה בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים [1], בעמ' 525); עם זאת יש בפטור זה כדי להצביע על המשקל הרב שהעניק המחוקק לשיקול-דעת השר, ועל יכולת הביקורת המצומצמת על שיקול-דעת זה. עמד על כך כבוד השופט ברנזון בבג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים (להלן - עניין קלרק [2]), בעמ' 117-116:

"בעניין זה, כמו בשאר העניינים לפי חוק זה [חוק הכניסה לישראל - מ' ש' א'], שיקול-דעתו של השר (ושל מי שפועל על-פי העברת סמכויות מהשר) הוא מוחלט, כי סעיף 9 לחוק לתיקון סדרי המינהל (הנמקות), תשי"ט-1958, קובע שחובת ההנמקה אינה חלה על החלטות לפי חוק הכניסה לישראל. כוח בלתי-רגיל זה נובע כנראה מתוך כך שלדעת המחוקק אדם אשר אינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, אין לו זכות כניסה לארץ או זכות שהיה בה אלא ברשות, ואף כשהוא נכנס אליה או יושב בה כדין, רשאי שר הפנים בכל עת, לפי סעיפים 11 ו-13 לחוק, לבטל את האשרה או רשיון הישיבה שניתן לו - גם זאת ללא מתן נימוקים... הדבר נתון, כאמור, לשיקול-דעתו המוחלט של שר הפנים, וכל עוד שאינו מנמק... אין החלטותיו השונות יכולות לשמש נושא לבקרתו של בית-משפט זה, מלבד אם מוכח שהוא פעל מתוך שחיתות, מרמה, חוסר תום-לב וכיוצא בזה מן הדברים העשויים לפסול כל פעולה שלטונית" (וראה לעניין שיקול-דעתו הרחב של שר הפנים והיקף ההתערבות המצומצם גם בג"ץ 1810/96 מסנקאי נ' שר הפנים [3];
בג"ץ 100/85 בן ישראל נ' מדינת ישראל [4] וכן בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים [5]).

אמנם החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 (להלן - חוק ההנמקות) שונה לאחר מתן פסק-הדין בעניין קלרק [2], בתשנ"ה (בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון מס' 4), תשנ"ה-1995), ובסעיף 9(ב) שבו נקבע כי חובת ההנמקה בהתאם לחוק לא תחול "על החלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, למעט החלטה על ביטול רשיון ישיבה של מי ששוהה בישראל כדין" (ההדגשה שלי - מ' ש' א'). דא עקא, אין המקרה שבפניי נופל לגדרי חוק ההנמקות, שכן אין המדובר בתשובה של השר לבקשה כלשהי לעשות שימוש בסמכותו (סעיף 2 לחוק ההנמקות), אלא בהפעלת סמכות וולונטרית מצדו. ממילא לא נדרש שר הפנים מלכתחילה לנמק את החלטתו לביטול אשרת השהייה.
עם זאת, ומשנימק שר הפנים החלטתו - גוברת יכולתו של בית-המשפט לעמוד על הטעמים שעמדו ביסוד ביטול אשרות השהייה, וממילא מתחזק כוחו לבקר צעד זה.

שלב הוצאת צווי ההרחקה

סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל קובע כדלקמן:

"הרחקה 13. (א) מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, מישראל התש"י-1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה - שוהה שלא


כדין), יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן.

(ב) הרחקתו מישראל של שוהה שלא כדין תהיה על-פי צו הרחקה שניתן עליו בידי שר הפנים; בצו הרחקה ניתן לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת, יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר מאת שר הפנים או תוך הפרת תנאי ההיתר ובלבד שלא תעוכב הרחקתו של שוהה שלא כדין רק מהטעם שאין בידו לשאת בהוצאות ההרחקה.

(ג) מי שניתן עליו צו הרחקה חייב לצאת מישראל ולא לשוב אליה כל עוד לא בוטל הצו.

(ד) מי שניתן עליו צו הרחקה יימסר לו הצו בכתב והוא לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן...".

אם כן, תנאי מקדמי העומד ביסודו של צו ההרחקה הוא היות האזרח מושא צו ההרחקה שוהה בארץ בעת הוצאת הצו באופן בלתי חוקי (וראה גם בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים [6], בעמ' 431). יש שהסיבה לשהות הבלתי חוקית נובעת כתוצאה מכניסה שלא ברשות; ויש - כבענייננו - שהשהות הבלתי חוקית נגרמת כתוצאה מפקיעת האשרה שניתנה לכתחילה. לשון אחרת: תייר השוהה כדין בישראל, יכול שיוצא נגדו צו הרחקה אך ורק אם בוטלה אשרת התייר שלו קודם לכן (סעיף 13(א) סיפה לחוק הכניסה לישראל).

מן הכלל אל הפרט

כפי שפירטתי לעיל, הרחקת העותרים מותנית בביטול אשרת השהייה שלהם בארץ.
נבחן האם מילאו הרשויות תנאים אלה בהתאם לדין.



כאמור, הובאו העותרים עם מעצרם בפני בית-הדין למשמורת. ב"פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים" מיום 2.6.2002 צוין כי העותרים נעצרו בגין הפרת צו אלוף, וכי הם מסרבים לשתף פעולה. לסיכום הומלץ להוציא נגד העותרים צו הרחקה.

בעקבות זאת, הוצא עוד באותו היום צו משמורת נגד העותרים המאפשר החזקתם במשמורת עד לגירושם. ביום 3.6.2002 הוצא נגד העותרים צו הרחקה.

ביום 4.6.2002 הובאו העותרות 1 ו-2 בפני בית-דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין אשר האריך את תוקף צו המשמורת. בכותרת הפרוטוקול מצוין: "נעצרה בגין: שב"ח והפרת צו אלוף". העותרות, אשר פרוטוקול בית-הדין לביקורת משמורת שבעניינן מונח בפניי, שבו וטענו בעד זכותן להיות מיוצגות על-ידי עורך-דין, וסירבו לכל שיתוף פעולה קודם לפגישה עם עורך-דינן. כאמור, מסקנת בית-הדין הייתה להאריך את צו המשמורת בלא שינויים.

נראה כי כבר מרגע מעצרם של העותרים, ההתייחסות כלפיהם הייתה כאל שוהים בלתי חוקיים. למעשה, העדות הראשונה לביטול האשרה של העותרים, אשר בעקבותיו הפך מעמדם לשוהים בלתי חוקיים, מצויה בצו ההרחקה (שניתן כאמור ביום 3.6.2002), אשר סעיף 1ב שבו קובע ביטול רישיון הישיבה של העותרים כתנאי להוצאת צו ההרחקה.

החזקתם במשמורת של העותרים עד לרגע ביטול אשרות השהייה שלהם והוצאת צווי ההרחקה הייתה שלא כדין, ובניגוד לסעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל. עם זאת, אין בכך כדי לפגום בתוקפם של צווי ההרחקה המקוריים אשר הוצאו, כאמור, תוך ביטול אשרות השהייה של העותרים.

ככל שהדברים נוגעים לטענות באי-כוח העותרים בדבר פגיעה בזכותם הטבעית של מרשיהם להשמיע טענות במסגרת הליך ההרחקה באמצעות באי-כוח: אין חובה על-פי חוק לשמוע את טענותיו של המורחק אשר בוטלה אשרת שהייתו. עם זאת, במקרה שלפניי ובסופו של דבר, שמע שר הפנים את טענת העותרים והחליט את שהחליט - כאשר כל טענותיהם מונחות בפניו הן במכתב שנשלח אליו והן בכתב-טענותיהם.

מכל מקום, בנסיבות שנוצרו לאחר מעצרם של העותרים, היה ראוי לאפשר להם בכל שלב שהוא להתראות עם עורכי-דינם, לפחות כדי שהללו יוכלו להעמידם על זכויותיהם, ובכללן - האפשרות לשחררם מן המעצר שהיו נתונים בו בעת שיכלו להפקיד ערובה נאותה, והאפשרות לפעול לביטול ההחלטה בפני שר הפנים. הדבר מתיישב גם עם הוראת סעיף 13א(ה) לחוק הכניסה לישראל ולפיה:

"(ה) ניתן צו משמורת, יימסר לאדם המוחזק במשמורת, בכתב או בעל פה, ככל האפשר, בשפה המובנת לו, מידע על זכויותיו לפי חוק זה, וכן על זכותו שתימסר הודעה על החזקתו במשמורת לאדם קרוב לו, לעורך דין ולנציגות של מדינת אזרחותו" (ההדגשה שלי - מ' ש' א').

החלטת שר הפנים

כאמור, בין העותרים והמשיב נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה העובדתית - כיצד נאמר והוסבר לעותרים דבר שהייתם במחנה הפליטים שלא כחוק. למול גירסת העותרים הציב המשיב את גירסת קצין הצבא שהיה אחראי להודיע לעותרים על איסור שהייתם במחנה ועל פינויים מן המקום (להלן - הקצין).

במסגרת הליך זה לא ראיתי כל צורך להכריע בשאלה עובדתית זו, שכן העובדה שבית-המשפט עשוי היה להגיע למסקנה אחרת מזו שאליה הגיע השר - אין בה כדי לשנות דבר. על בית-המשפט לשאול עצמו האם בנסיבות הרלוונטיות, ולאור הנתונים שעמדו בפני השר, ההחלטה שקיבל השר היא בין ההחלטות הסבירות שיכול היה לקבל (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה [7], בעמ' 469-468 וכן בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים [8], בעמ' 688-687). ועל שאלה זו יש להשיב בחיוב.

העותרים לא השכילו להראות כיצד חרגה החלטתו של שר הפנים ממסגרת סמכותו, והאם לקתה החלטתו בחוסר סבירות קיצוני אשר יאפשר התערבותו של בית-משפט זה.
ובלשונו של כבוד השופט אלון:

"מקובלנו כי בית-משפט זה לא יתערב בשיקול דעת המסור לרשות מנהלית ולא ישים עצמו במקומה של רשות זו אלא אם כן חוסר הסבירות יורד לשורשו של ענין וקרוב לוודאי הוא כי על-פי מידה נכונה של סבירות לא יכולה הייתה הרשות להגיע להחלטה מעין זו" (בג"ץ 558/79 ג'מל נ' הסוכנות היהודית [9], בעמ' 429).

משהעדיף שר הפנים את גירסת הקצין על פני גירסת העותרים והחליט את שהחליט, הרי שעשה זאת בסמכות, ומבלי שהחלטה זו חורגת מתחומי הסבירות.

אציין במאמר מוסגר, כפי שכבר ציינתי לעיל, כי שר הפנים היה יכול לקבוע את שקבע גם מטעמים אחרים, אף בהתעלם לחלוטין מן האירוע הנדון במחנה הפליטים בלטה וכי מכל מקום לא נדרש כלל לנמק החלטה זו. אולם משנימק השר את הטעמים להחלטתו, נראה כי שקל שיקוליו כראוי וכי עשה שימוש בסמכותו כדין ובסבירות.

בסעיף 1 להחלטתו קובע השר בהתאם לסמכותו ולשיקול-דעתו כי יש לבטל את אשרת השהייה של העותרים (סעיף 1(ז) להחלטה).

בשלב זה רשאים היו העותרים, בהתאם להסכמתו של שר הפנים בסעיף 2(ב) להחלטתו, לעזוב את הארץ מרצונם, ובלי שצו ההרחקה נגדם ייכנס לתוקף, למרות שמעמדם הפך למעמד של שוהים בלתי חוקיים עם ביטול אשרת השהייה שלהם. משסירבו העותרים לצאת את הארץ מרצונם (כפי שהביעו זאת בפניי בדיון מיום 18.6.2002), השתכללה החלטתו של שר הפנים בסעיף 2(א) להוציא נגדם צו הרחקה.

בשולי הדברים

באי-כוח העותרים העלו בפניי טענות מספר שאתייחס אליהן בקצרה: באת-כוח העותרים עורכת-דין לסקי, טוענת כי צווי הגירוש נגד מרשיה הוצאו בשל העבירה הפלילית שעברו בסירובם לצאת את השטח הצבאי הסגור. משכך, טוענת עורכת- דין לסקי, אין לגרש את העותרים בטרם הוכחו מעשים אלה במידת ההוכחה הנהוגה בדין הפלילי.

ראשית, יש לציין כי נטל ההוכחה גם במישור הפלילי מוטל דווקא על כתפי העותרים (ראה סעיף 94 לצו בדבר הוראות בטחון). מכל מקום, וכפי שכבר ציינתי, אין לעותרים כל זכות מוקנית להיכנס או לשהות בישראל. בידי שר הפנים הסמכות להורות על ביטול אשרת השהייה שלהם גם בלי לנמק סיבת הביטול, ובלי שניתנה לעותרים האפשרות להתגונן נגד ההרחקה.

עוד טוענת עורכת-דין לסקי כי המדינה מושתקת מלטעון להיות העותרים בשטח צבאי סגור, משום שבעת כניסתם לשטח לא נמנע מהם הדבר על-ידי החיילים שהיו במקום. כן נטען כי משהורשו העותרים להיכנס, לא יכולה המדינה עוד למנוע מהם את השהייה.

אין ספק כי החיילים טעו בכך שהתירו לעותרים להיכנס לשטח הצבאי הסגור, וכי עשו זאת בשגגה. שגגת חיילי המחסום איננה מכשירה את המעשה. כך או כך, רשאית המדינה להביא את הדברים לידיעת העותרים - גם אם בשלב מאוחר יותר, ואף לשנות את הסטטוס המשפטי של המקום תוך כדי שהיית העותרים במקום - והכול בהתאם להוראות כל דין.

סיכומו של דבר

גם אם נפל פגם בהליך המעצר הראשוני שבוצע נגד העותרים, הרי שבהחלטת הממונה על ביקורת הגבולות לבטל את רישיון הישיבה ובעקבות ביטול זה להוציא צווי הרחקה מיום 3.6.2002, ולאחר מכן אישור ההחלטה על-ידי שר הפנים מיום 21.6.2002, יש כדי למלא אחר כל הדרישות שבבסיס הליכי הרחקה מהארץ, קרי ביטול אשרת השהיה של העותרים; מתן אופציה לעזיבה מרצון (אופציה שניתנה לפנים משורת הדין) ובהיעדר רצון - הוצאת צו הרחקה על רקע שהייה שלא כדין.

אשר-על-כן אני דוחה את עתירת העותרים.

העותר 3 יצא כבר את הארץ.

העותרות 1 ו-2 תעזובנה את הארץ תוך שבעה ימים. עד מועד צאתן מן הארץ יישארו הערבויות בתוקפן.

עם צאתן של העותרות 1 ו-2 מן הארץ יוחזר הפיקדון שהפקידו במזכירות בית-המשפט לידי עורך-דין ג'אברין, והוא יעבירו להן.

לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרה קבלת רישיון

  2. ביטול רישיון רובה

  3. ביטול רישיון צבאי

  4. אובדן רישיון נהיגה

  5. הפקדת רישיון שאבד

  6. הפקדת רישיון צבאי

  7. הפקעת רישיון נהיגה

  8. אי הפקדת רשיון נהיגה

  9. התליית רשיון נהיגה

  10. אישור הפקדת רישיון

  11. הפקדת רישיון נהיגה

  12. הפקדת רישיון תעבורה

  13. ביטול רישיון לאופנוע

  14. אי תשלום רשיון נהיגה

  15. הפקדת רשיון לא בתוקף

  16. ועדת ערר רישיון נהיגה

  17. החזר אגרת רישיון נהיגה

  18. ביטול עיכוב רשיון נהיגה

  19. חובת דיווח רשיון נהיגה

  20. ביטול פסילת רישיון נהיגה

  21. התליית רשיון נהיגה צבאי

  22. הפקדת רישיון בבית המשפט

  23. דחיית בקשה רישיון נהיגה

  24. התליית רשיון נהיגה מונעת

  25. בקשה לפסילת רישיון נהיגה

  26. תצהיר הפקדת רישיון נהיגה

  27. בקשה להחזרת רישיון נהיגה

  28. דחיית התליית רשיון נהיגה

  29. ביטול התליית רשיון נהיגה

  30. אי תשלום אגרת רישיון נהיגה

  31. איסור לנהוג בלי רשיון נהיגה

  32. ערעור על התליית רשיון נהיגה

  33. אי תשלום קנסות אי חידוש רישיון

  34. אי חידוש רישיון נהיגה עקב קנסות

  35. ביטול רישיון נהיגה הוצאה לפועל

  36. אי חידוש רישיון נהיגה בגלל קנסות

  37. התליית רשיון נהיגה הוצאה לפועל

  38. הפקעת רישיון נהיגה הוצאה לפועל

  39. חייב מוגבל באמצעים רשיון נהיגה

  40. אי הפקדת רשיון במזכירות בית המשפט

  41. הפקדת רשיון נהיגה בבית משפט אחר

  42. אי חידוש רישיון נהיגה לתקופה ארוכה

  43. מה העונש על אי חידוש רישיון נהיגה

  44. ביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה

  45. בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים

  46. אי חידוש רישיון נהיגה במשך שנים רבות

  47. ביטול צו פסילה מנהלית של רישיון נהיגה

  48. בקשה לפסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים

  49. נהיגת רכב ע"י נהג בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה

  50. הסדר עונש לנאשם בעל גיליון הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון