ביצוע שיקים לפיקדון


מבוא
1. התובעת, מונה טורס בע"מ, הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, שני שיקים של הנתבעת, הגב' מיכל מוניק אזרזר.
שיק מספר 0011675 על סך של 23,059 ₪ שמועד פירעונו ליום 4.1.10.
שיק מספר 0011626 על סך של 23,215 ₪ שמועד פירעונו ליום 4.2.10.
2. ביום 14.6.10 הגישה הנתבעת התנגדות לביצוע השטרות.
ביום 10.4.11 התיר בית המשפט לנתבעת לתקן את ההתנגדות לביצוע שטרות שהוגשה על ידה.
בדיון שהתקיים ביום 11.10.11, בהיעדר התייצבות התובעת לדיון, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.
3. הנתבעת היתה בעלת סוכנות של תיירות פנים.
בין הנתבעת לבין מר יועד גומא (להלן: "גומא") היכרות ומערכת יחסים עסקית של כ- 10 שנים. הנתבעת נהגה לבצע עבור לקוחותיה הזמנות לנופש בארץ דרך גומא.
מר גומא, עבד במועדים הרלוונטיים לתובענה, לדבריו, כ"פרילנסר" אצל התובעת.
בין הנתבעת לבין גומא התקיים קשר עסקי עוד קודם לעבודתו כפרילנסר אצל התובעת.
הנתבעת הייתה מעבירה לגומא את הכספים שגבתה מלקוחותיה עבור הנופש, בניכוי עמלתה.
במסגרת מערכת היחסים בין הנתבעת לבין גומא, מסרה הנתבעת לגומא 3 שיקים.
שניים מתוכם, הם השיקים נשוא התובענה.
ביום 26.3.10 שלח מר גומא לנתבעת מכתב התראה על פיו, חובה כלפי התובעת הינו 33,000 ₪ כולל ריבית והצמדה.
במכתב ההתראה של התובעת לנתבעת, מיום 18.4.10, קודם להגשת השטרות לביצוע, הודיעה התובעת כי חובה של הנתבעת עומד על סך של 36,000 ₪.

4. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גומא.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעת
5. התובעת טוענת, כי מדובר בתביעה שטרית שתחילתה בבקשה לביצוע שקים שחוללו, מכאן שיצאה ידי חובתה והוכיחה עילתה השטרית. הנטל הינו על הנתבעת. הרשות להתגונן ניתנה בשל תקלה טכנית אצל התובעת שבגינה לא התייצבה לדיון.
התובעת טוענת, כי השטרות הוסבו לה ע"י מר גומא מכוח עיסוקו.
התובעת טוענת, כי היא אוחזת כשורה בשטרות. לטענתה, אין מדובר בצדדים קרובים שכן ההתקשרות של הנתבעת היתה רק עם מר גומא ואין לקבל טענות חוזיות כנגד השטרות.
התובעת טוענת, כי השטרות ניתנו לפירעון חובות ולא לביטחון.
התובעת טוענת, כי אינה יכולה, מבחינה טכנית, להנפיק כרטסות וכי אין שום חובה להנפקת כרטסות. בפועל, היא הגישה רשימה של כלל החשבוניות של ההזמנות של הנתבעת.
התובעת טוענת, כי הנתבעת טוענת לקיזוז ולכישלון תמורה אולם לא עמדה בנטל להוכיח טענות אלו וממילא טענות הנתבעת הינן טענות בעל-פה כנגד מסמכים בכתב.
לטענתה, אין לקבל את טענות הנתבעת כי השיקים נפרעו.

טענות הנתבעת
6. הנתבעת טוענת, כי נתנה את השיקים למר גומא, שעבד אצל התובעת. לטענתה, מדובר בצדדים קרובים, ששררו ביניהם יחסי מסחר של ספק לקוח.
לטענתה, השיקים נשוא התובענה נמסרו לפיקדון בלבד.
הנתבעת טוענת, כי התובעת נמנעה מלהביא ראיות להוכחת גובה החוב ויש בכך כדי לפעול לרעתה. בכלל זאת, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הגישה כרטסת הנהלת חשבונות כדי להוכיח את החוב הנטען. לתצהירו של גומא צורפה טבלה מסכמת שלא הוא ערך ואינה מהווה כרטסת הנהלת חשבונות. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי דורה, הפקידה שעסקה בהנהלת החשבונות אצל התובעת, לא הובאה לעדות.
הנתבעת טוענת, כי חזקה שהתובעת קיבלה תשלומים תמורת השיקים שבידיה.
הנתבעת מציינת בסיכומיה כי עולה מהעדויות כי לא הוצאו קבלות עבור סכומים שונים ששולמו על ידה, וכי יש להפחית סכומים אלו מגובה החוב הנטען.
לטענתה, התובעת לא סיפקה קבלות דרך קבע לנתבעת ויש בכך כדי להצביע על אי סדרים בהתנהלותה.
הנתבעת טוענת, כי לתובעת גרסאות רבות לעניין סכום החוב.
הנתבעת מציינת בסיכומיה כי קיימת הודאת בעל דין מצד התובעת, לכך ששיק אחד שהוגש נפרע.
בסיכומו של דבר, טוענת הנתבעת כי לא הוכח שנותרה חייבת כספים.


דיון והכרעה
7. הנתבעת העלתה כנגד השטרות טענות חוזיות לעניין עסקת היסוד. לטענתה, מדובר בצדדים קרובים לעסקת היסוד.
התובעת טוענת, כי הנתבעת לא יכולה להעלות טענות חוזיות כלפיה שכן מדובר בצדדים רחוקים. לטענתה, עסקת היסוד נעשתה עם מר גומא שהסב לתובעת את השטר.
יש להכריע האם הצדדים לתובענה הינם צדדים קרובים והאם עסקת היסוד נערכה ביניהם. בעניין זה ר' ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה התשס"ז- 2007 עמ' 74 כדלקמן:

"צדדים קרובים בשטר הם שניים שנערכה ביניהם עסקת יסוד, שבמהלכה העביר אחד מהם שטר למשנהו, בדרך כלל- החייב לנושה בו. במקרים הרגילים, הצמדים הבאים הם צדדים קרובים: מושך ונפרע, עושה ונפרע, קבל ומושך, מיסב והנסב הסמוך לו. כאשר האוחז בשטר הוא צד רחוק לנתבע, ואין בין השניים תביעה על פי עסקת היסוד, עומדת לתובע נגד הנתבע עילה שטרית בלבד. שאלת היחס בין העילה החוזית לבין העילה השטרית, עולה אפוא בין צדדים קרובים בלבד."

אין מחלוקת, כי שמה של התובעת הוא המוטבע בחותמתה על גבי השיקים.
אין מחלוקת, כי השיקים נמסרו כאשר כל פרטיהם מלאים, פרט לשורה של מקבל השיק.
8. בתצהיר ההתנגדות הראשון של הנתבעת, היא ציינה כי לא הייתה התקשרות עסקית בינה לבין מונה טורס וכי מר גומא עבד כפרילנסר.
לאחר מכן, תיקנה הנתבעת את התנגדותה. בתצהירה המתקן ציינה כי מדובר בטעות כנה. לטענתה, לא ניתן לנתק בין מר גומא לבין התובעת. שמו של מר גומא מתנוסס על מסמכי התובעת. החשבוניות שנמסרו לנתבעת עבור הזמנותיה באמצעות מר גומא, נמסרו עם פרטי התובעת.
בחקירתה בבית המשפט, הסבירה הנתבעת כי מדובר בטעות של עורך דינה ועל כן החליפה עורכי דין. לטענתה, היא עבדה עם התובעת, ועם מר גומא שעבד אצל התובעת. לדבריה מי שחייב אותה זו התובעת ולא מר גומא והכספים לא נכנסו לחשבונו (עמ' 8 לפרוטוקול).
9. מר גומא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, בתצהירו ציין כי הוא פרילנסר אצל התובעת למעלה משנתיים.
בסעיף 29-30 לתצהירו ציין כך:

"29. ...נוכח עיסוקי כפרילנס מובן כי הנני ערב לכל חובות לקוחותיי הסיטונאים ומשכך פעלה מונה טורס בידי לעזרה משפטית בלבד לגביית החוב.
30. מספר ניסיונות מצד המחלקה המשפטית במכתבי התראה שונים העלו חרס בידם, ומשכך נפתח תיק ההוצל"פ נשוא התביעה".

בהתאם לגרסת גומא, שהיא למעשה גרסת התובעת שכן הוא המצהיר היחיד מטעמה, הרי שהוא לא היסב את השטרות לתובעת, אלא היא רק מעניקה לו "עזרה משפטית".
בחקירתו העיד, כי הוא "פרילנסר" שמקבל משכורת מהתובעת. לדבריו, הוא אינו מוציא חשבוניות מכיוון שהוא שכיר. גם בחקירתו בבית המשפט לא ציין כי הוא היסב את השטרות לתובעת.
10. המסמכים שצירף מר גומא לתצהירו, בין היתר נספחים ו' לתצהירו, שהם חשבוניות, הזמנות "ואוצ'רים" וטבלת סיכום חובה של הנתבעת, ערוכים כניירותיה של התובעת.
ברור כי התנהלותו העסקית של מר גומא במועדים הרלוונטיים נעשתה במסגרת ותחת שמה של התובעת.
11. התובעת טוענת, כי היא אינה צד קרוב לעסקת היסוד אלא אוחזת בשטרות מכוח היסב.
העד היחיד מטעם התובעת, מר גומא, אשר אין מחלוקת שקיבל לידיו את השטרות נשוא התובענה אינו טוען כי היסב את השטרות לתובעת.
מערכת היחסים בין התובעת לבין מר גומא הינה כזו, שלא ניתן לטעון כי פעולותיו המשפטיות והעסקיות מנותקות מהתובעת. לא ניתן לטעון כי התובעת אינה צד קרוב לעסקאות שביצע גומא עם הנתבעת במועדים הרלבנטיים.
לאור האמור, אני דוחה את טענת התובעת כי הצדדים אינם צדדים קרובים לשטר.


האם מדובר בשטרות לביטחון
12. הנתבעת טוענת, כי השיקים נשוא התובענה הינם שיקים שניתנו ל"פיקדון" בלבד, כאשר כוונתה שהשיקים ניתנו לביטחון.
לטענתה, מסרה לתובעת שלושה שיקים בו זמנית, אליהם צורף פתק חיצוני עליו נכתב "לפיקדון בלבד". השיקים אינם מעידים על חוב עצמאי אלא הם חלק מעסקאות היסוד ונמסרו לפיקדון בלבד. לטענתה הוכח, כי בין הצדדים לא נעשו באופן שוטף עסקאות בשיקים ולכן גם אין עדות לקיומם של שיקים נוספים.
13. התובעת טוענת, כי מדובר בשני שיקים סחירים שניתנו במסגרת פעילות עסקית שוטפת, בשל קיומו של חוב בגין שירותי תיירות אשר נרכשו ע"י הנתבעת. טענת הנתבעת, כי השיקים ניתנו לפיקדון עבור הזמנות עתידיות, אינה מתיישבת עם הצהרתה על סגירת משרדה במועד מסירתם. התובעת טוענת כי רק השיק השלישי הנוסף, ע"ס 36,000 ₪ ניתן לביטחון.
14. הנתבעת נחקרה בעניין זה והעידה כך (ר' עמ' 12 לפרוט' הדיון):

"ש: מתי מסרת ליועד את השיקים נשוא התביעה?
ת: בסביבות סוף נובמבר תחילת דצמבר. לא יכולה לתת תאריך ספציפי כי זה היה לפיקדון וזה תאריכים שהוא כתב עליהם גם אצלי היו כתובים אותם תאריכים שהיו על השיקים. אני נתתי אותם ל-4.1 ול-4.2 בערך. את הכספים קיבל ממני בסוף ינואר. לא היה אמור לשים את השיק הזה בכלל בבנק. זה היה אך ורק לפיקדון.
ש: את אומרת שבסביבות בערך בחודש סוף נובמבר , דצמבר, מסרת שני שיקים שהסכומים שלהם הם סכומים מדויקים ושונים.
ת: זה להזמנות הבאות כי לא יכול היה להביא לי חומר. הזמנות שצריכים להיות בנובמבר ודצמבר ולא יכול לשחרר לי חומר אם לא היה מקבל ממני את השיקים האלה בפקדון. היה לו הוראות מהחברה לא לשחרר חומר."

בחקירתה של הנתבעת הוצג לה פתק עליו נרשם "לביטחון". לטענת התובעת, הפתק צורף רק לשיק ע"ס 36,000 ₪. הנתבעת בחקירתה לא אישרה כי מדובר בכתב ידה על הפתק (ר' עמ' 7 לפרוטוקול).
בסיכומי התשובה של הנתבעת היא מציינת, כי יש ללמוד מכך שמדובר בפתק חיצוני ואין חולק שכל שלושת השטרות נמסרו באותו מועד.
15. מר גומא הצהיר בתצהירו, כי הנתבעת החלה לאחר בתשלומים בשלהי שנת 2009. מכיוון שרצתה להמשיך לקבל אשראי להזמנות נוספות, מסרה את שני השקים נשוא התובענה, לפירעון חובה. כמו כן, מסרה לו הנתבעת שיק לביטחון ע"ס 36,000 ₪. השיקים היוו כ- 70% מגובה החוב כולו ונותר סך של 19,000 ₪ חוב מעבר לשני השקים שנמסרו.
בחקירתו בבית המשפט העיד גומא כי עד אוקטובר 2009 שילמה הנתבעת את כל חובותיה. עוד העיד, כי שני השיקים ניתנו עבור חובות בגין חודשים אוקטובר נובמבר, עליהם הוסיף ריבית של 2% (עמ' 16 לפרוטוקול).
מר גומא העיד כך (ר' בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון):

"ש: שלושת השיקים שבידך מבחינת חזותית יש הבדלים.
ת: לא יודע אם מבחינה חזותית. השיק השלישי היה שיק לביטחון. שני השיקים הראשונים היו מדויקים לאוקטובר ונובמבר. אני חושב שעל השיק השלישי כתבה שיק לביטחון.
ש: השאלה תוספות, שינויים כאלה או אחרים, האם זה דומה לכל השיקים.
ת: ההבדל היחידי שבשיק השלישי מוניק כתבה שיק לביטחון דרשתי שיק ביטחון כי הייתה חייבת 19,366 ₪ על חשבון דצמבר ואמרה לי שאת זה תשלם לי בתאריך מאוחר יותר כי היא בקשיים ואמרתי לה שתיתן שיק ביטחון של 36,000 ₪ ואז תוכלי לעשות עוד הזמנות."

16. אין מחלוקת, כי סכומי השטרות נשוא התובענה הינם סך של 23,215 ₪ וכן 23,059 ₪. מדובר בסכומים מדויקים, לא "עגולים" וסביר יותר כי הם נועדו לכסות תשלום של חוב ספציפי.
על גבי השטרות לא מצוין כי הם ניתנו לביטחון או לפיקדון בלבד. לא מצאתי כי יש בפתק החיצוני כדי להביא לקבלת טענות מי מהצדדים לענין זה, בפרט כאשר הנתבעת טוענת שלא היא כתבה את הפתק.
לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני, אני קובעת כי שלושת השיקים נמסרו למר גומא באותו המועד, במחצית השנייה של דצמבר 2009. אני מקבלת את עדותו של גומא כי שני השיקים נשוא התובענה נמסרו כדי לכסות חובות קיימים, ספציפיים, על כן הסכומים בהם מפורטים עד לספרת האחדות, וכל אחד מהסכומים בהם שונה. השיק השלישי שלא הוגש לביצוע וסכומו עגול, ניתן ככל הנראה לביטחון בלבד, אולם אין צורך להכריע בעניין זה.
לאור האמור, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי השטרות נשוא התובענה ניתנו לפיקדון או לבטחון בלבד.

גובה החוב
17. הנתבעת טוענת, כי חזקה שהתובעת קיבלה את התשלומים בתמורה לשיקים נשוא התובענה. לטענתה, התובעת נמנעה מלהציג כרטסת הנהלת חשבונות ואף לא זימנה את הפקידה דורה לעדות מטעמה. זאת, למרות שלפי עדותו של המצהיר מטעם התובעת, דורה טיפלה בהוצאת הקבלות. לטענת הנתבעת, יש בהימנעותה של התובעת מלהביא ראיות אלו כדי ללמד, שהצגת כרטסת הנהלת חשבונות הייתה פועלת לרעתה של התובעת.
התובעת, מצידה, טוענת כי הציגה את גובה החוב באמצעות נספח ו' לתצהירו של גומא. לטענתה, עבור כל תקבול קיימת קבלה והיא נמסרת על פי דרישה. אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר הימנעות מהבאת ראיה.
18. משמדובר בתביעה שטרית, הנטל להוכיח כי אינה חייבת את הסכומים הנתבעים ממנה, מוטל על הנתבעת.
הנתבעת טוענת, כי התובעת היתה צריכה להוכיח את החוב הנטען באמצעות הצגת כרטסת הנהלת חשבונות.
בכל הנוגע לכרטסת, התובעת טוענת כי טכנית אין ברשותה כרטסת שתראה את חוב הנתבעת וממילא אין בכך צורך שכן הגישה את נספח ו' לתצהירו של גומא.
נספח ו' לתצהירו של גומא מורכב מטבלה המפרטת את חובה של הנתבעת לתובעת. בנוסף לטבלה זו מצורפים אישורי ההזמנות שנעשו ע"י הנתבעת והחשבוניות שהוציאה בגינן התובעת.
19. בחקירתו העיד גומא כך: "90 אחוז מהקבלות דורה שלחה לה אבל לא מאה אחוז אני מודה. מוניק לא ביקשה קבלה." (עמ' 16 לפרוטוקול).
גומא לא טען כי לא הוצאה קבלה או כי לא קיימות קבלות, אלא רק כי יתכן שלא נשלחו אליה 100% מהקבלות שהוצאו. אכן עניין זה אינו תקין אולם לא מצאתי כי די בכך כדי ללמד בדבר היעדרו של חוב של הנתבעת לתובעת.

20. התובעת הציגה טבלה מסודרת, נספח ו' לתצהירו של גומא, בה מפורטות, לשיטתה, ההזמנות שבוצעו על ידי הנתבעת בחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר 2009. הטבלה מגובה במסמכים, בפירוט ההזמנות שביצעה הנתבעת, חשבוניות שהוצאו בגין ההזמנות ו"ואוצ'רים".
אני מקבלת את טענת התובעת, כי טענות הנתבעת כנגד המסמכים שהוגשו הינן בחלקן טענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב.
סכום החוב, בהתאם למפורט בנספח ו', הינו סך של 64,933 ₪ עלות ההזמנות שבוצעו עבור הנתבעת, בקיזוז תשלומי אשראי שבוצעו בסך של 17,059 ₪.

21. הנתבעת טוענת, הן כנגד ההזמנות שנטען כי ביצעה והן לעניין גובה הסכומים ששולמו על ידה.
בכל הנוגע להזמנות, טוענת הנתבעת כי חלק מההזמנות המצויינות בנספח ו' לא הוזמנו על ידה וכי חלקן בוטלו על ידה, כפי שיפורט להלן.
בכל הנוגע לתשלומים שבוצעו על ידה, הנתבעת טוענת כי תשלומי האשראי הינם בגובה של 24,510 ₪. כמו כן, הנתבעת טוענת כי בוצעו על ידה תשלומים נוספים שיש להביא בחשבון.

22. לפיכך, בהתאם לטענות שהועלו על ידי הצדדים, על מנת לקבוע את גובה החוב, יש לבחון הן את טענות הנתבעת כנגד ההזמנות שפורטו בנספח ו' והן את טענותיה לענין התשלומים שבוצעו על ידה.

23. הנתבעת בתצהירה העלתה טענות כנגד הזמנות ספציפיות המופיעות בטבלה נספח ו' לתצהירו של גומא.
לאחר שעיינתי בחומר שהוגש, אני מקבלת את טענותיה של הנתבעת לעניין ההזמנות כפי שיפורטו להלן:
ההזמנה על שם מימון רונלד בסך של 3,690 ₪ לא נתמכה בראיה בכתב ועל כן אני מקבלת את טענת הנתבעת כנגד חיובה בגין הזמנה זו.
ההזמנה ללא שם וללא ראיה בכתב בנפטון אילת בסך של 2,620 ₪ אכן אינה ברורה ואף אינה נתמכת בראיה בכתב ועל כן אני מקבלת בנקודה זו את טענת הנתבעת כי אין לחייב אותה בגינה.
ההזמנה על שם מזינשטיין בסך של 4,446 ₪ הותנתה בתשלום מראש, כפי שנרשם עליה. על כן אני מקבלת את טענת הנתבעת כי ההזמנה אושרה רק לאחר תשלומה, כפי שצוין. לפיכך, אינני מקבלת את טענת התובעת כי נותר חוב בגינה.
יתר טענות הנתבעת כנגד ההזמנות בטבלה, הינן טענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי אין לחייבה בגינן.
לאור האמור, יש להפחית מסכום החוב בגין ההזמנות שפורטו על ידי התובעת, סך של 10,756 ₪.

24. בכל הנוגע לגובה התשלומים שבוצעו בכרטיסי אשראי של לקוחות של הנתבעת, בנספח ז' לתצהירו של גומא צורפו תשלומי אשראי של לקוחות הנתבעת.
מר גומא נחקר בעניין זה וטען כי לגבי חלק מתשלומי האשראי היו הכחשות עסקה ולכן יש לקזז רק סך של 17,059 ₪. אולם, גומא לא פירט בתצהירו ולא הפנה אילו עסקאות הוכחשו.
לאחר שעיינתי בנספחים, מצאתי כי יש לקבל את טענת הנתבעת כי הסכום הכולל של התשלומים ששולמו בכרטיסי האשראי הינו סך של 24,510 ₪ (בהתאם לנספח ז' שהגישה התובעת) ולא 17,059 ₪ כטענת התובעת.
לאור האמור, אני קובעת כי הסכום הנכון לקיזוז בגין תשלומי אשראי הינו סך של 24,510 ₪.

25. הנתבעת טוענת, כי לא קיבלה קבלות עבור כל הסכומים ששולמו על ידה, וכי הוכח כי שילמה פעמיים סך של 18,000 ₪ כאשר קיבלה קבלה רק בעבור פעם אחת. על כן, לשיטתה, יש להפחית סך של 18,000 ₪ מגובה החוב. לטענתה, מדובר בסכומים ששולמו בתקופה שבין אוקטובר לנובמבר.
התובעת טוענת, כי מדובר בתשלומים ששולמו עוד קודם ליצירת החוב וטרם מסירת השיקים נשוא התובענה.

מר גומא העיד לענין זה כך (ר' עמ' 17 לפרוט' הדיון):

"ש: בנספח ו' מונה טורס יש העברה בנקאית של 18,000 ₪. אתה מאשר לי את זה?
ת: כן. קיבלתי פעמיים 18,000 ₪ ממוניק, יש התייחסות לכל קבלה וזה על אוגוסט. יש לי בדיוק את הסכומים ומספרי הקבלות , היא שילמה בנובמבר.
ש: איך אתה יכול להסביר הקבלה שיש בידי שאתה צירפת לתצהירך היא מ-8.1.
ת: זה תאריך ערך הכוונה היא ל-19.11. זה ערך של שיק.
ש: זו העברה בנקאית?
ת: לא. זה כרטיס אשראי. כרטיס אשראי הופקד ב-19.11 וכנראה שהחיוב בפועל התבצע ביום 8.1.10
ש: היכן הקבלה מיום 19.11.09 על העברה בנקאית של 18,000 ₪?
ת: אני לא מתמצא בדברים הטכניים האלה. הודיתי שהיא שילמה פעמיים 18,000 ₪. עו"ד יכול להראות את הקבלה."
מר גומא מודה כי הנתבעת שילמה פעמיים 18,000 ₪.
מר גומא לא נתן הסבר מדוע לא ניתנו שתי קבלות בגין הסכומים ששולמו. התובעת אף לא הציגה כל ראיה אחרת בעניין זה.
בנסיבות העניין אני מוצאת כי יש לבצע קיזוז מהחוב הכולל בסך של 18,000 ₪.

26. בחקירתו בבית המשפט נשאל מר גומא לעניין גובה החוב והשיב כך (ר' עמ' 18 לפרוטוקול):

"ש: במסמכים שבידך יש כ-17,000 ₪ שיש לעשות שזה תמורת שיק שחזר ואתה בכל זאת הגשת את שני השיקים. מדוע?
ת: חוץ מהשיקים שחזרו היא חייבת לי עוד כסף על דצמבר והיא קיבלה חשבוניות על זה. רק שיק אחד באמת ולא שני שיקים כי הייתה חייבת לי 64,933 ₪ וזה לא כולל את שני אחוז ריבית שהוספתי על כל שיק. 22,607 ₪ ו-22,760 ₪ עם שני אחוז ריבית ועוד 19,566 ₪ בדצמבר, סך הכל חוב 64,933 ₪ אוקטובר, נובמבר, דצמבר מזה שילמה בערך 25,000 ₪ ומתוכם היו הכחשות עסקה של שני כרטיסי אשראי שלה שטענו שלא יודעים מי זה מוניק ומונה טורס, לכן שילמה לי 17,215 ₪ בחמישה כרטיסי אשראי שונים ויש פירוט ואז היתרה שנותרה חייבת 46,000 ₪ ומשהו ללא ריבית והצמדה.
ש: החוב שאתה טוען עליו אין כנגדו , שיק אחד ירד מהסכום. שיק אחד אין עילה להגיש אותו לביצוע.
ת: אתה צודק. לא הגשתי 64,000 ₪ על שיקים חוזרים. אני יכול לומר שהיא שילמה על חשבון דצמבר. אני סוכן ולא מנהל חשבונות. יש לי את השם של הסוכן הכי ישר במדינת ישראל ומוניק אמרה שעובדת איתי בגלל המחירים שלי והיושר שלי." (הדגשות הוספו- א.ר.ב.)

כלומר, בהתאם לעדותו של מר גומא, החוב לגבי אחד מהשיקים שהוגשו לביצוע נפרע ולפיכך לא הייתה עילה להגישו.
הנתבעת טוענת, כי גומא הודה בעדותו כי אחד מהשטרות נפרעו. ממילא, לאחר ביצוע הקיזוזים שפורטו לעיל, התוצאה המתקבלת משקפת מצב דברים זה.
27. הנתבעת טוענת לקיזוז סך של 12,000 ₪ נוספים, שהעבירה לגומא במזומן במעטפה ביום 10.3.10 כאשר בגין סכום זה לא קיבלה קבלה. המדובר בסכום כסף שהועבר עבור הזמנה של משפוחת אסולין שבסופו של דבר בוטלה על ידי גומא.
התובעת טוענת, כי מדובר בטענה בגינה קיים מעשה בי-דין במסגרת תא"מ 24785-05-10. בתובענה האמורה בה נשלחה לה הודעה לצד ג', שילמה התובעת למשפחת אסולין את הסך של 12,000 ₪.
עוד טוענת התובעת, כי ממילא סכום זה אינו נכלל בחובות הנתבעת שבגינן הוגשו השיקים לביצוע.
הנתבעת אינה מכחישה את הנטען על ידי התובעת בכל הנוגע לקיומה של התדיינות קודמת בקשר להזמנה של משפחת אסולין. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כי בהתאם להסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הצדדים אינם רשאים לעשות שימוש בפסק הדין האמור.
בתצהירו של מר גומא (סעיף 36 ואילך) מפורט לענין הסכמת התובעת לתשלום הסכום על ידי התובעת לאסולין, במסגרת הליך אחר, כמפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובנסיבות שפורטו לעיל, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי עומדת לה כלפי התובעת טענת קיזוז בגין הסך של 12,000 ₪.
לסיכום
28. לנוכח כל האמור, נספח ו' לתצהירו של גומא מפרט חוב של הנתבעת בסך של 64,933 ₪.
מסכום זה יש להפחית את הסך של 10,756 ₪ עבור עסקאות שלא הוכחו, כפי שהוכרע לעיל.
כמו כן, יש להפחית את הסך של 24,100 ₪ בגין תשלומים שבוצעו בכרטיסי אשראי.
יש לקזז סך של 18,000 ₪ ששולמו ולא הוצגה בגינם קבלה כמפורט לעיל.
לפיכך, הנתבעת נותרה חייבת סך של 12,077 ₪.
29. לפיכך, אני מקבלת את תביעת התובעת באופן חלקי וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 12,077 ₪ נכון למועד הגשת השיקים לביצוע. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח בקשר לשיקים נשוא ההתנגדות, וזאת ביחס לסכום של 12,077 ₪ כסכום קרן בפתיחת תיק ההוצאה לפועל.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון