הצדדים הניצים לפניי. יצוין שאביהם המנוח של הצדדים נפטר בשנת 2008 לפני המנוחה כאמור. האב המנוח לא הותיר אחריו צוואה. רק ביום 14.9.16 הגישה התובעת בקשה לצו ירושה אחר האב המנוח.     

.2 במרכז המחלוקת מצויה דירת מגורים המצויה ברח' XXX בXXXX . הצדדים לא עמדו על פריטים אחרים של העיזבון או זכויות אחרות של המנוחה. בדירה התגוררו ההורים המנוחים, והיא היתה צמודה לחנותם, שהיתה העסק משפחתי בו עבדו ההורים ובו עובד כיום הנתבע )להלן – "הדירה").

3. בהתאם לצוואת המנוחה, הנתבע הוא היורש הבלעדי של מלוא זכויותיה.                                             

לטענת התובעת, בקליפת אגוז, הדירה ניתנה לה במתנה על ידי האב המנוח, ומנגד העניק האב לנתבע סך של 120,000 ,$ והכל כפי שהוסכם בכתב בין האב המנוח, לבין התובעת והנתבע. לשיטת התובעת היה ברור וידוע  שהדירה הוא דירתּה, ולראיה, לימים העניק הנתבע הלוואה לתובעת ובעלה – והדירה שועבדה לבקשתו כנגד

ההלוואה, משמע הדירה היא דירתּה גם לשיטת הנתבע. התובעת הציגה עוד טיוטה של צוואת המנוחה לכאורה, בלתי חתומה, הנושאת תאריך ,3.5.1991 ולפיה רצון המנוחה היה לצוות לה את הדירה ולנתבע את החנות.  

.4  נזכיר שעניינה של תובענה זו אינו היקף העזבון או מעמדה של הדירה, או לחילופין תובענה לאכיפתו של הסכם  נטען זה. לגופה של הצוואה טוענת התובעת, שמצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה לא אפשר לה להבין טיבה של הצוואה ואת משמעות מעשיה. המנוחה סבלה מדמנציה מתקדמת ונזקקה לסיוע צמוד ויום-יומי. מתוך מצבה זה של המנוחה, מוסיפה התובעת שהמנוחה היתה נתונה לניצול מצד הנתבע, שהיה מודע היטב למצבה של המנוחה והובילה בכחש לחתום על הצוואה תוך מעורבות פסולה בעריכתה.      

.5    מטעמים אלה עותרת התובעת לבטל את צו קיום הצוואה, ולהורות על בטלות הצוואה מתוקף סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה1965- )להלן – "חוק הירושה"), בטענה שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה.    

....

לפיכך ועל בסיס הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן: