מפסק הדין: "... 

 

לפני בימ"ש תביעת מבוטחים לתגמולי ביטוח בגין נזקי הצפה נטענים.

 

כתב התביעה

 

1.     התובעים, מבוטחים של הנתבעת, טענו בכתב התביעה שהגישו ביום 2.9.18, כי נגרם להם נזק בסך  של 78,609 ש"ח בעקבות הצפה וכי הנתבעת דחתה דרישתם לתגמולי ביטוח כפי חובתה על פי חוזה הביטוח.

 

כתב ההגנה

 

2.     הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהגישה ביום 3.12.18 כי עקב  העובדה שהתובעים לא הודיעו בזמן אמת על אותה הצפה נטענת, הרי שלא הוכח מקרה ביטוח. עוד טענה שהנזק לבית התובעים נגרם בשל בעיות איטום וחדירת מי גשמים מבעד לקירות או תקרה או ספיגתם בהם.

 

...

 

גרסת הנתבעת

 

13.  הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי כשנה וחודשיים לאחר מועד האירוע הנטען, התובעים מצאו לנכון לפנות אליה ולדרוש מתן כיסוי ביטוחי להצפה. זאת, בניגוד לסעיפים 22-24 לחוק חוזה ביטוח. לכן, גרמו לנזק בשיעור של 100% בבירור החבות. עקב  העובדה שהתובעים לא הודיעו בזמן אמת על אותה הצפה נטענת, הרי שלא הוכח מקרה ביטוח.

 

עוד טענה, שהנזק לבית התובעים נגרם בשל בעיות איטום וחדירת מי גשמים מבעד לקירות או תקרה או ספיגתם בהם.

 

לעניין הסתמכות התובעים על חוו"ד המומחה מטעמה,  הנתבעת טענה כי המומחה מטעמה קבע בהגינותו שבדיקת הנכס למעלה משנה לאחר האירוע, מקשה על איתור גורם הנזק, אולם לא נצפו סימנים להצפה.

 

עוד טענה, כי בעת בדיקת התביעה, התברר כי במועד האירוע הנטען, היה לתובע אירוע נוסף עליו לא סיפר לנתבעת, ובאירוע זה, התובעים הפעילו את פוליסת הביטוח שהייתה להם בכפל בחברת שומרה. לטענת הנתבעת, שמאי שומרה היה בנכס בזמן אמת ולראיה לא דיווח על מקרה של הצפה.

 

הנתבעת ביקשה בסיכומיה לדחות כליל התביעה.

 

האם יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעים תגמולי ביטוח על פי חוזה הביטוח וכמה ?

 

14.  הנתבעת לא טענה להעדר כיסוי, אלא העלתה מספר טענות לעניין נזק ראייתי ולעניין תחולת הכיסוי בעובדות המקרה ובימ"ש ידון בהן אחת לאחת.

 

האם יש לדחות התביעה מכיוון שהתובעים פנו תחילה למבטח אחר וגרמו לנתבעת נזק ראייתי ?

 

15.  הנתבעת טענה כטענת סף שהתובעים מנעו ממנה לבדוק הנזק בזמן אמת שכן תחילה תבעו הנזק מחברת ביטוח אחרת ולאחר שתביעתן נדחתה, תבעו הנתבעת. 

 

16.  מחקירת התובע עלה שאכן התובעים לא פנו מידית אל הנתבעת, אלא אל חברת ביטוח אחרת ורק בשלב מאוחר יותר פנו אל הנתבעת. אולם, אין מקום לדחות באופן גורף התביעה רק בשל מחדל זה. הנתבעת כתבה עת דחתה התביעה כי המחדל "פגע/הכביד" על ברור החבות". סעיף 24 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 אינו קובע כי אי עמידה בחובה ליתן הודעה מיד לאחר שנודע למבוטח על קרות האירוע מוביל לפטור מחבות.

 

17.  לעניין הנזק הראייתי, היה על הנתבעת להעיד מי מטעמה שיבסס טענות אלה. מכיוון שלא הובאו ראיות כלל, לרבות המבססות הטענה לנזק הראייתי שנגרם, בימ"ש דוחה הטענה כי יש לדחות התביעה בגין גרימת נזק ראייתי.

 

18.  כמו כן, הנתבעת בדקה התביעה לגופה על ידי שני מומחים שחיוו דעתם לגוף הטענה לנזק.

 

האם הכיסוי הביטוחי חל בעובדות המקרה ?

 

19.  המומחה מטעם בימ"ש קבע כי רק חלק קטן מהנזק נגרם כתוצאה מההצפה. התובעים לא קיבלו מסקנה זו.

20.  התובעים טענו שהמומחה מטעם בימ"ש אישר כי לא מצא בעיה באיטום ולכן יש לקבל התביעה.

 

21.  בימ"ש דוחה טענה זו שכן התובעים הוציאו דברי המומחה מהקשרם. להלן התשובה המלאה של המומחה בעמוד 16 משורה 28:

"יש מקרים שאני נתקל שיש בעייה באיטום, מים נכנסים מתחת למבנה, כאשר האדמה היא אדמה חרסית, כבדה, טופחת כתוצאה מהמים, ברגע שהאדמה טופחת היא יכולה להרים את כל הרצפה. אבל אז אם היה מקרה כזה, הייתי רואה את הנזק בכל הרצפה ולא רק על יד הויטרינה."

 

...

32.  בימ"ש לא מצא טעות בולטת במסקנות המומחה מטעמו הן לעניין הנזקים שנגרמו מההצפה והן לעניין סכום הנזק ומאמץ חוו"ד במלואה.

 

33.  אשר על כן, בימ"ש קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעים הסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

 

דיון בהוצאות

 

34.  על אף שבימ"ש קיבל חלק מהתביעה, הסכום שבימ"ש פסק לא עולה על כעשרה אחוזים מסכום התביעה.

 

35.  נוסף לכך, התובעים פעלו באופן שמעורר חוסר נוחות. תחילה ניסו לקבל התגמולים ממבטח אחר. רק בחלוף 14 חודשים מאירוע הנזק, מכיוון שהמבטח האחר דחה התביעה בגין הנזקים כאן, פנו אל הנתבעת. לא זו אף זו, התובעים לא ציינו עובדה זאת בכתב התביעה. להפך, התובעים טוענים  בסעיף 14 לכתב התביעה כי רק מספר חודשים לאחר האירוע הסתבר להם שההצפה גרמה לנזקים כבדים.  לכאורה, היו אמורים לדרוש התגמול מהנתבעת  מיד לאחר שגילו הנזק, לטענתם. אולם, כאמור לעיל, הם פונים לראשונה למבטחת רק בחודש ינואר 2017, 14 חודש לאחר האירוע. כעת ברור שהעובדה שהוסתרה מהנתבעת ובימ"ש היא שהתובעים ניסו מזלם תחילה אצל מבטח אחר.

 

36.  בנסיבות אלה, היה מקום לשקול לחייב דווקא את התובעים בהוצאות המבטחת. לפנים משורת הדין, בימ"ש קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

 ..."

 

 

ת"א 1776-09-18, בית משפט השלום בתל אביב, ניתן ביום 30/07/2020