מפסק הדין: "....1. בפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין מות כלבתה, ...
2. התובעת הינה חברת קיבוץ ...מחוץ לביתה של התובעת חצר שאינה מגודרת ...
3. במשך כתשע שנים גידלה התובעת כלבה מסוג פינצ'ר ... הסתובבה חופשיה ליד בית התובעת ובחצר הקיבוץ
לדברי התובעת הייתה הכלבה מעוקרת ומחוסנת.
4. ביום 16.3.2017 נפצעה הכלבה. נוכח פציעתה, הובלה הכלבה על-ידי התובעת למרפאה וטרינרית ...
... משלא השתפר מצבה של הכלבה הופנתה ביום 19.3.2017 למרכז מומחים וטרינרי ...
24. כעולה מטענות הצדדים הם חלוקים בשאלות הבאות:
א. האם התובעת הרימה את הנטל בכל הנוגע לאירוע התקיפה הנטען?
ב. האם התובעת הוכיחה עילה כנגד הנתבע?
ג. האם הורם נטל הראיה בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין התקיפה לבין הנזק?
ד. האם יש לייחס לתובעת אשם תורם?
ה. מה הנזק שנגרם לתובעת?
אדון בשאלות אלה כסדרן.
ד.1 - אירוע התקיפה 25. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, אני מעדיפה את גרסת עדי התובעת על פני גרסת עדי הנתבע, ולהלן טעמיי.
...
ד.2 - עילת תביעה
35. בכל הנוגע לעילת התביעה מפנה ב"כ התובעת לסעיף 41א' לפקודת הנזיקין, הקובע כדלקמן:
"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים."
36. על סעיף זה אמר בית המשפט בע"א (ת"א) 2755/06 בן יהודה יהודה נ' אפרוני אלדד (21.2.2008):
"הוראה זו הוספה על ידי המחוקק בשנת 1992 במסגרת תיקון מס' 7 לפקודה. מדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד כי התיקון נדרש לאור ריבוי מקרי התקיפה של עוברי אורח על ידי כלבים: 'נוכח התגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסיכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה' (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.92, 506).
עד לחקיקת הוראה זו, היה צריך המותקף החפץ לזכות בפיצויים בגין נזקיו לבסס את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות (ע"א 78/63 הילדה וידוקלה נ' רונן, פ"ד יז(2) 1382 (להלן: 'פס"ד וידוקלה'), ע"א 179/71 לילי כהן נ' חברת חוף הכרמל, פ"ד כו(1) 645 (להלן: 'פס"ד כהן'), ע"א 733/77 חנן גיאור נ' זנדר חנן, פ"ד לד (3) 533 (להלן: 'פס"ד גיאור'), א. פורת, 'ספר השנה של המשפט בישראל', תשנ"ב-תשנ"ג, 344).
עם תיקון הפקודה, הקל המחוקק עם הניזוק וקבע אחריות מוגברת על בעלי הכלבים ללא צורך בהוכחת התרשלות בעל הכלב. מדובר באחריות חמורה אשר מנתקת עצמה בהיקף זה או אחר מאשמו של המזיק.
עם זאת, בנסיבות מסוימות עומדות לנתבע הגנות הפוטרות אותו מאחריות לנזקים שגרם כלבו (ע. דרורי, 'על אופייה של האחריות הנזיקית-האחריות לנזקי כלב', הפרקליט מו, חוברת ב, 384, 401). הגנות אלו מפורטות בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין (התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים, הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים).
היקף האחריות כולל כל סוג התנהגות שמקורו בכלב ואין צורך בקיומו של מגע פיזי, נשיכה של הכלב או פעולה תוקפנית שלו כלפי הניזוק".
37. דא עקא, כעולה מלשונו של סעיף 41א' לפקודת הנזיקין, הוא עוסק ב"נזק לגוף" – כלומר, נזקי גוף שנגרמו לבני אדם בלבד. כלב, לעומת זאת, נכנס להגדרת מיטלטלין שבסעיף 2 לפקודה (שם, עמ' 410). משכך, נזק שנגרם לכלב אינו נזק גוף ולא חלות הוראות סעיף 41א' לפקודת הנזיקין (ע. דרורי, 'על אופייה של האחריות הנזיקית-האחריות לנזקי כלב', הפרקליט מו, חוברת ב, 384, 401).
38. לא נעלם מעיניי כי קיימים פסקי דין בהם החיל בית המשפט את העילה הקבועה בסעיף 41א' לפקודת הנזיקין גם על מקרים בהם כלב נשך כלב (פסיקה הפוכה תק (ת"א) 7391-05-13 אביטל צייטלין נ' אסף בן שלום (2.12.2013) והאסמכתאות המובאות שם; תק (נת') 36027-10-19 יצחק דדוש נ' יוסף שימיאן (11.2.2020); תאמ (חי') 50642-04-15 פטר סטפנובנ' איגור טרוס (25.9.2016); ת"א (ת"א) 19281/06 רוז נ' גור (24.3.2008); תק (חד') 24928-10-15 דרור עוגני נ' ענת קוצב סקר (31.8.2016)), אולם מנגד ראו דברי בית המשפט בע"א (ב"ש) 38577-01-16 גבע צין נ' תנו לחיות לחיות (19.4.2016): "'נזק גוף' הינו נזק לאדם בלבד, לאור הוראות סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מהם ניתן להסיק כי חיה הינה נכס השייך לאדם, שכן 'נכס' מוגדר כ'מקרקעין או מיטלטלין' ו'מטלטלין' מוגדרים, בין היתר, כחיה. גם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מזכה אדם בלבד בפיצוי בגין נזק לגופו." (בית המשפט שלערעור הפנה לקביעת בית משפט קמא, אולם לא שינה קביעה זו).
מכל מקום, לטעמי הפסיקה המחילה את הוראות סעיף 41א' לפקודת הנזיקין על מקרים בהם כלב נשך כלב אינה מתיישבת עם לשון הסעיף, כמו גם עם תכלית חקיקתו – כמפורט לעיל.
39. בכל הנוגע לנזקי רכוש העוולות המתאימות הן רשלנות או הפרת חובה חקוקה. לעניין הפרת חובה חקוקה רלבנטיות הוראות סעיף 11(א) לחוק ההסדרה, הקובעות כדלקמן:
"המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו (להלן - החצרים), אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר."
סעיף 11(ג) לחוק ההסדרה קובע הוראות לעניין החזקת כלב מסוכן. רשימת הכלבים המסוכנים מופיעה בתוספת לחוק ההסדרה ורועה גרמני אינו ביניהם.
40. תקנה 18 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה-2004 שהותקנו מכוח החוק, קובעת כי:
"אורך הרצועה באמצעותה מוחזק כלב מחוץ לחצרים לא יעלה על 5 מטרים ובלבד שאורכה וטיבה יאפשרו למי שמחזיק בכלב לשלוט בו, בכל רגע, ולמנוע מהכלב להשתחרר ממנה או לפגוע באחרים."
41. בכתב התביעה נטען כי לנתבע ארבעה כלבים מסוג רוטויילר, המוגדר ככלב מסוכן בתוספת לחוק ההסדרה. איני מקבלת טענה זו. בנקודה זו אני מקבלת את עדותו של הנתבע כי היו עמו שני כלבים בלבד, וכי כלביו הנם מסוג רועה גרמני, שלא הוגדר ככלב מסוכן. יצוין כי מר רפאל רבנר, עד הראיה היחיד מטעם התובעת לאירוע, אישר בעדותו כי אינו יודע כמה או מאיזה סוג היו הכלבים שראה (עמ' 7, ש' 4-6).
42. יחד עם זאת, גם על בעליו של כלב לא מסוכן חלה חובה מכוח חוק ההסדרה. כאמור, סעיף 11 לחוק ההסדרה קובע כי חובה על בעליו להחזיק בו תחת שליטה כאשר הוא יוצא מחצריו. הנתבע אמנם העיד כי הכלבים היו כל העת תחת שליטתו (עמ' 17, ש' 13-14), אולם איני מקבלת עדות זו. ברי לו היו הכלבים תחת שליטתו של הנתבע, כנטען, הייתה נמנעת התקיפה ולא היו מצליחים הכלבים לנעוץ שיניהם בזויה. יתר על כן, אני מקבלת את עדותו של מר רפאל רבנר כי ראה את הנתבע מנסה להשתלט על כלביו, עד שלבסוף הצליח להרחיקם מזויה (עמ' 6, ש' 26-28).
אשר על כן, הפר הנתבע חובה חקוקה החלה עליו.
...
משכך, על הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל של 17,150 ₪."
ת"א 23234-12-17 - בית משפט השלום בחיפה, ניתן ביום 04/07/2020.