מפסק דין : "...
1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.
...
4. להלן העובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת היא חברה למתן שירותי הובלה.
ב. התובע הועסק על ידי הנתבעת בשתי תקופות:
הראשונה - משנת 2007 ועד שנת 2010.
השניה - מיום 12/3/14 עד 18/9/17.
ג. שכרו של התובע הורכב ממרכיב שכר יסוד ומרכיבי פרמיה.
6. נדון להלן בטענות הצדדים.
7. תחולת ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה על עבודת התובע
התובע טוען כי על העסקתו חל צו ההרחבה בענף ההובלה ולא ההסכם הקיבוצי.
לטענתו, במהלך עבודתו הוסבר לו כי הוא לא זכאי לזכויות כגון קרן השתלמות, כיוון שלא חל עליו ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה.
8. הנתבעת טענה כי היא חברה בהתאגדות בעלי מפעלי הובלה בישראל – ארגון המעסיקים בענף ההובלה ומשכך חלים עליה ההסכמים הקיבוציים בענף ההובלה.
לטענתה שילמה לתובע את רכיבי השכר – תוספת וותק, תוספת מקצועית, כלכלה ופרמיה, בהתאם לקבוע בהסכמים הקיבוציים בענף ההובלה.
...
12. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו קובעים כי הנתבעת הוכיחה חברות בארגון המעסיקים ולכן הוכיחה כי חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה.
...
13. תחולתו של הסכם קיבוצי נקבע על פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 על כל המעסיקים החברים בארגון המעסיקים.
החברות בארגון ותחולת ההסכם הקיבוצי, יוצרים לעובד זכויות קוגנטיות שלא ניתנות לוויתור או להתניה.
משהוכחה חברות בארגון מעסיקים, הוכחה מניה וביה תחולתו של הסכם קיבוצי. הסנקציה על אי בצוע תשלומים מכח ההסכם, היא אכיפה ופיצוי.
14. התובע טוען כי אף אם חל ההסכם הקיבוצי, הרי שאם לא שולם מכוחו דבר – ההסכם לא נכנס למעשה לתוקף.
טענה זו לא ניתן לקבל.
...
15. סיכומו של דבר, הנתבעת הוכיחה תחולתם של ההסכמים הקיבוציים בענף ההובלה.
בהתאם לכך יש לבחון את זכויותיו של התובע.
...
20. לטענת הנתבעת, בכל התקופה, עלה שכר הבסיס של התובע לפחות ב- 350 ש"ח מעבר לשכר הבסיס לו היה זכאי על פי טבלאות השכר בהסכם הקיבוצי ולכן, הנתבעת לא נדרשה לשלם לו תוספת מקצועית בנפרד.
על פי טבלאות השכר, בהתאם לוותק של התובע, היה זכאי לשכר בסיס לפי הפירוט הבא:
מחודש מרץ 2014 עד פברואר 2015 - 4,475 ₪.
מרץ 2015 עד פברואר 2016 – 4,497 ₪.
מרץ 2016 עד יוני 2016 – 4,519 ₪.
יולי 2016 עד דצמבר 2016 – 5,071 ₪.
ינואר 2017 עד פברואר 2017 – 5,361 ₪.
מרץ 2017 עד ספטמבר 2017 – 5,388 ₪.
בתלושי השכר שהוצגו, מופיעים הרכיבים הבאים: "משכורת", "פרמיה", "כלכלה". בחלק מהתלושים מופיעים רכיבים נוספים כגון שי לחג, חופשה, הבראה, זקיפת תגמולים. מחודש מרץ 2016 מופיעה גם תוספת לילה.
על פי תלושי השכר, למעט בשלושה חודשים (יוני עד אוגוסט 2014), שכרו של התובע עלה על השכר הטבלאי, בסכום העולה על 350 ₪.
לפיכך מתקבלת טענת הנתבעת כי התוספת המקצועית כלולה כבר בשכר המשולב והנתבעת לא היתה חייבת בתשלומה בנפרד משכר הבסיס.
21. פרמיה
...
22. משהוכח כי הנתבעת חברה בהתאחדות המובילים, יש לבחון את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי ביחס למהותה של הפרמיה.
בהסכם הקיבוצי מיום 1.7.1996 נקבע:
"50. בנוסף למשכורתם הקבועה, תשולם לעובדים פרמיה על בסיס תפוקתם בעבודה. הכל כפי שיוחלט בכל חברה בין ההנהלה לנציגות העובדים.
51. הפרמיה כאמור בסעיף 50 לעיל, תחשב כשכר לצורך הגדלת הבסיס לתנאים הסוציאליים בשיעור של עד 50% מגובה השכר המשולב למטרת הפרשה לפנסיה או לגמל, דמי מחלה וחופשה שנתית."
בסעיף 8 (סיפא) להסכם הקיבוצי מיום 19.5.1999 נקבע:
"למען הסר ספק היות והפרמיה באה במקום שעות נוספות היא איננה רכיב פנסיוני, ואין לשלם עליה פיצויי פיטורים."
לאור הוראות ההסכם הקיבוצי, המובאות לעיל, מתקבלת טענת הנתבעת כי השכר הקובע של התובע בהתאם להסכם הקיבוצי, לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות – הפרשות לפנסיה, לקרן השתלמות וכן לצורך חישוב דמי חופשה, הינו בשיעור 150% מהשכר המשולב (6,000 ₪) דהיינו – 9,000 ₪.
כפי שעולה מתלושי השכר של התובע וכן מדו"ח "כלל פנסיה וגמל" נספח 7 לסיכומי התובע, במרבית חודשי העסקתו של התובע, הנתבעת ביצעה את ההפרשות לפנסיה על בסיס שכר בסך 9,000 ₪.
23. לאור האמור, מאחר והנתבעת פעלה בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים, אין לקבל את טענת התובע כי שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו כלל את הפרמיה במלואה.
סוף דבר, השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע הינו בסך 9,000 ₪ ובהתאם יבחנו להלן זכויותיו של התובע ברכיבי התביעה.
...
53. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע:
א. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויי פיטורים בסך 5,710 ₪.
ב. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בסך 4,283 ₪.
ג. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 14,904 ₪.
ד. פדיון חופשה בסך 4,042 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 723 ₪.
ו. הפרשי שכר (ספטמבר 2017) בסך 6,000 ₪.
ז. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ₪.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
..."
סע"ש 64782-12-17 - בית הדין האזורי לעבודה תל אביב, ניתן ביום 08/07/2020