נדחתה בקשה להרמת מסך

מפסק הדין: "

1.       מונחות לפנינו בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף מחמת העדר עילה וחוסר יריבות וכן בקשת הנתבעים לסילוק רכיבי התביעה שהתיישנו.

          ...

          הנתבע 2 (להלן – הנתבע) הוא דירקטור בנתבעת והינו הבעלים והמנהל של חברת ... המחזיקה בנתבעת. בכתב התביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות כלפי הנתבע ו/או להטיל עליו חבות אישית כנושא משרה לנוכח היותו אחראי על ההתנהלות של הנתבעת ולנוכח מעורבותו בתנאי העסקתו של התובע כמו גם מעורבותו הישירה בניהול משא ומתן ממושך בין התובע לנתבעת החל מחודש 12/2016 ועד למועד סיום העסקתו של התובע.

3.       באשר לבקשת סילוק התביעה כנגד הנתבע נטען כי התביעה כנגדו הוגשה ללא עילה שבדין, בהעדר יריבות וללא כל הצדקה. שמו של הנתבע שורבב לכתב התביעה בעלמא אך ורק על יסוד תמצית רישום רשם החברות ולפיה הוא מנהל החברה. הנתבע עומד בראש קבוצת חברות בעלותו ובכללן: ...והוא לא נטל חלק פעיל בניהול צוות העובדים של הנתבעת 1 למעט קבלת עדכונים. לטענת הנתבע, בכתב התביעה נטען באופן כללי וכוללני להרמת מסך כלפיו ולהטלת אחריות אישית עליו ללא הנחת תשתית עובדתית מינימלית. הנתבע לא עסק בניהול שוטף של עסקי הנתבעת ואולם גם אם היה מנהל פעיל, אין בעובדה זו, בפני עצמה, עילה להרמת מסך ו/או לחיוב אישי כלפיו. נושא משרה אינו חב אישית בגין פעולות שביצע כאורגן של החברה אלא בנסיבות מיוחדות, שלא נטענו בכתב התביעה, המצדיקות הטלת אחריות אישית ישירה על הנתבע כאורגן וכמנהל של הנתבעת.

          באשר לבקשה לסילוק רכיבי התביעה שהתיישנו נטען כי חלק ניכר מרכיבי התביעה נתבעים גם בגין התקופה שהתיישנה במועד הגשת התביעה בהתאם לחוק ההתיישנות או על פי מהוראות התיישנות בחקיקה ספציפית כגון רכיב שכר עבודה (ס' 87 לכתב התביעה); שכר עבודה בגין "זמינות" (ס' 91 לכתב התביעה); חלף הפרשות לפנסיה (ס' 101-107 לכתב התביעה); חלף הפרשות לקרן השתלמות (ס' 113 לכתב התביעה); פדיון חופשה (ס' 116-124 לכתב התביעה); דמי הבראה (ס' 125-129 לכתב התביעה); דמי חגים (ס' 133-137 לכתב התביעה); מענק לפי צו ההרחבה בענף המלונאות (ס' 143-144); דמי ביגוד (ס' 145-148 לכתב התביעה); פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (ס' 84 לכתב התביעה).

4.       בתגובה שנשמעה במהלך דיון קדם המשפט טען התובע כי יש לחייב את הנתבע באחריות אישית מכח העובדה שהוא פיקח על ההפקת התלושים והשכר ששולם לתובע, שהיה שכר נמוך מאד תוך ניצול התובע, לנוכח אי מסירת הודעה על תנאי עבודה ולנוכח העסקתו בהיקף שעות בלתי סביר בניגוד לדין. עוד נטען כי יש לחייב את הנתבע בחבות אישית לנוכח הפסקת הפעילות של הנתבעת. הנתבע כנושא משרה אפשר פגיעה בתובע החורגת ממתחם הסבירות. הנתבע ניהל עם התובע משא ומתן ממושך כשהוא יודע שהנתבעת מפסיקה את פעילותה העסקית.

          באשר לטענת ההתיישנות נטען כי בנסיבות המקרה יש לפרש את חוק ההתיישנות בצורה מצומצמת מאחר והנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבון התובע. מנגד, נטען כי הסעדים שנתבע הם סעדים שחושבו בגין התקופה שלא התיישנה וכן כי התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד היא עילה מתחדשת מידי יום ביומו. עוד נטען כי מוסכם להעמיד את התביה בגין דמי הבראה על התקופה שלא התיישנה וכי תיבדק האפשרות למחוק את רכיב הביגוד.

....

דיון והכרעה

6.       ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.02.2008)].

7.       גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א  76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). בבר"ע 12384-02-10 רמי טרבלסי נ' WONGCHOMPHOO MONRUDEE (10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567].

על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו.

במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה נדרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]".

8.       בענייננו, לאחר שעיינו בבקשות, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות שוכנענו כי דין הבקשות להתקבל מהטעמים המפורטים להלן. על פי דו"ח רשם החברות שצורף לכתב התביעה הנתבע הוא דירקטור בחברת האם של הנתבעת – ____. על פי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות, הרמת מסך יכול ותעשה רק כלפי בעלי מניות. התובע לא הבהיר ולא פירט את טענתו בסעיף 17 לכתב התביעה ולפיה למרות האמור בדו"ח רשם החברות, הנתבע הוא הבעלים של הנתבעת. מכל מקום, גם במקרים שבהם מתבקשת הרמת מסך כלפי בעל מניות בתאגיד, ייעתר בית הדין לבקשה רק במקרים חריגים, שכן הכלל המנחה הוא, כי תאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו. סעיף 6 לחוק החברות מאפשר הרמת מסך מקרים חריגים בהם בעלי המניות עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. הטענות הנטענות בכתב התביעה אינן מגלות עילה להרמת מסך כלפי הנתבע וממילא לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית בעילה זו. כל שנטען בכתב התביעה הוא שהנתבע היה בעל מניות במישרין ובעקיפין, דירקטור ונושא משרה וניהל את עסקי הנתבעת במשך כל תקופת העסקתו של התובע והיה מעורב במישרין בהעסקתו ובתנאי העסקתו כמו גם בניהול משא ומתן ממושך מול התובע ובאת כוחו במהלך התקופה שקדמה לסיום העסקתו. אין די בהעלאת טענות כלליות ולפיהן הנתבע הוא בעל מניות ו/או "הרוח החיה" ו/או פעל מול התובע כאורגן בשמו של תאגיד זה או אחר, כדי להקים עילה להרמת מסך כנגדו. כך גם, אי תשלום זכויות סוציאליות כמו גם העסקה בשעות ארוכות תוך אי עריכת רישומים כנדרש על פי החוק והנפקת תלושי שכר פיקטיביים אינם מצדיקים, בפני עצמם, הרמת מסך ההתאגדות. בהקשר זה יפים הדברים שנפסקו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בענין טוקו שף וכדלקמן:

"לא הוכחה עילה להרמת מסך: מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה." (ההדגשה במקור – א.ר.).

[ראו: בר"ע 52353-08-16 א. ב. טוקו שף בע"מ ואח'  - ADMARIAM GAVR NEGOOUSE (13.11.2016) (להלן ולעיל –ענין טוקו שף)].

באופן דומה, כתב התביעה אינו מגלה עילה להטלת אחריות אישית על הנתבע. הכלל הידוע בדיני חברות קובע פעולות של אורגנים ייחשבו לפעולות של התאגיד עצמו וכי פעולתו של אורגן בחברה אינה מקימה לו אחריות אישית, שכן הפעולה שבוצעה על ידו נעשתה מטעם ולמען החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו. בכתב התביעה אין פירוט מינימלי של הנסיבות/האשם האישי למעשים ולמחדלים שבגינן מבוקש לחייב את הנתבע באחריות אישית ובכלל זה האם מדובר בהטלת חבות חוזית או נזיקית. למותר לציין כי ככל שמדובר בחבות נזיקית יש לבחון האם העוולות הנזיקיות מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין. טענות ב"כ התובע בדיון, שלא נטענו בכתב התביעה, ולפיהן הפיקוח של הנתבע על תשלום השכר והנפקת תלושי השכר לא היה פיקוח סביר מהוות הלכה למעשה טענה לרשלנות שאינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

          אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת בזאת. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 ...."

ע"ע 28951-10-18, בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 03/05/2020.